פסקי דין על יצחק כהן | פסקי דין על אהרון רון רוני

2270/09 א     14/03/2012




א 2270/09 יצחק כהן נ' אהרון רון רוני








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 2270-09 כהן נ' רון רוני
בפני
כב' השופט רפי ארניה





התובע
:
הנתבע שכנגד

יצחק כהן
ע"י ב"כ עו"ד רון טורקלטאוב


נגד


הנתבע
:
התובע שכנגד

אהרון רון רוני
ע"י ב"כ עו"ד אורן שריקי



פסק דין


תביעה לתשלום סך של 378,203 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 227,508 ש"ח.
כללי
1.
התובע עוסק בשיפוצים ומתן שירותי בניה.
הנתבע הזמין מאת התובע עבודה להקמת בית מגורים ברח' אהרונוביץ 7, חולון.
ביום 4.9.2008 שלח התובע לנתבע הצעת מחיר על סך של 555,000 ₪ + מע"מ, ובסך הכל – 641,025 ₪ (להלן: "הצעת המחיר"). בהצעת המחיר פורטו העבודות המוצעות. נאמר בה עוד כי היה והנתבע יזמין עבודות נוספות, מעבר למפורט בה – הן תחוייבנה בתשלום נפרד.
2.
על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, התובע ביצע עבודות בניה נוספות שלא פורטו בהצעת המחיר, ואשר פורטו בחוות דעתו של אינג' מאיר ברכה (להלן: "ברכה"). בהתאם לחוו"ד זו, שווי העבודות הנוספות מגיע לסך של 378,203 ₪.
עוד יודגש כי עד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, הנתבע שילם לתובע סך כולל של 699,871 ₪, ועניינה של התביעה מתמקד בעבודות הנוספות שלטענתו לא שולמו.
3.
הנתבע טען כי חלק מהעבודות כלולות בהצעת המחיר ועל כן אינו חב בתשלומן, חלק בוצע באורח לא תקין, וחלק אחר לא בוצע.
הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד בגין ליקויי בניה שקיימים בבניה. כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד נתמכים בחוו"ד השמאי מר אלי סידאווי (להלן: "סידאווי") אשר שם שווי העבודות הנוספות וכן ואת ירידת הערך בגין הדירה, וכן חבוו"ד נוספת של מר גליקסברג (להלן: "גליקסברג") מטעם "טרמינל" ביחס לליקויי הבניה. כמו כן הוגשה מטעם הנתבע חוו"ד מר ערן עומר (להלן: "עומר") אשר הוגשה בהליכי הביניים בין הצדדים.
לפיכך, הנתבע הגיש את כתב התביעה שכנגד על הסכומים הנ"ל בצירוף, עילות תביעה בגין עלות דיור חלופי, הובלות, עגמת נפש ואובדן ימי עבודה, והוצאות הכנת חוות הדעת.
4.
בהתאם להסכמת הצדדים מיניתי, ביום 3.10.2010 את המהנדס והשמאי אינג' אביגדור פורת (להלן: "פורת"), כמומחה מטעם בית המשפט בתיק. פורת התבקש לחוות דעתו בשני עניינים:
א.
האם בוצעו עבודות נוספות בנכס, אשר אינן כלולות בהצעת המחיר, ואם כן – מה שווין?
ב.
האם קיימים ליקויי בניה בנכס?
5.
פורת קיבל מראש את חוו"ד המומחים מטעם שני הצדדים, ביקר בנכס פעמיים, בליווי המומחים מטעם הצדדים וב"כ.
ביום 14.3.11 מסר פורת שתי חוות דעת, האחת בעניין שווי העבודות הנוספות, והשניה בגין ליקוי הבניה, המבוססות על נתוני השוואה בין חוות הדעת של ברכה מחד ושל עומר, סידאווי וגליקסברג מאידך, וכן על ממצאיו בביקור.
פורת מצא כי בוצעו בדירה עבודות בניה נוספות בשווי כולל של 96,002 ₪ (כולל מע"מ), וכן מצא בדירה ליקויי בניה בשווי של 32,600 ₪. עוד מצא פורת כי לצורך תיקון הליקויים אין חובה לפנות את הדירה.
התרתי לצדדים לשלוח לפורת שאלות הבהרה, ולאחר מכן עתרו לחקור אותו בחקירה נגדית.
בסיום חקירת פורת הסכימו הצדדים להסתפק בכך, וסיכמו טענותיהם בעל פה.
6.
אין צורך לחזור על ההלכה הידועה על פיה בית המשפט איננו חותמת גומי של מומחה שמינה מטעמו, ואולם, גם אין ספק כי לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט משקל מיוחד. סטיה מממצאי חוות דעת כזו מחייבת הנמקה.
בפירוט אשר יופיע להלן אתייחס רק לטענות הצדדים כנגד חוות דעת פורת, כפי שמופיעות בדברי סיכומיהם.
עבודות נוספות
בניה נוספת של 12.6 מ"ר
7.
למעשה, זו המחלוקת המרכזית בתיק.
ברכה טען בסעיף 6.1.1. לחוות דעתו, כי בסיס הצעת המחיר הינה בניה בשטח של 140 מ"ר. בפועל קיימים, בהתאם לגרמושקה, שטחים בנויים בשטח כולל של 146.79 מ"ר (6.79 מ"ר מעל השטח המוסכם).
כמו כן קיימת חריגה בקו הבניין, היוצרת תוספת בניה כוללת- בשתי הקומות – של 3.6 מ"ר.
כמו כן, חדר הגג נבנה בשטח 32 מ"ר במקום 30 מ"ר.
לפיכך, קיימת בניה נוספת בשטח של 12.4 מ"ר, אשר ברכה טוען כי יש לזכות הקבלן בגינה בסך של 49,600 ₪.
8.
עומר קבע בסעיף 9.1 לחוות דעתו כי ההסכם בין הצדדים מפנה לתכנית, אשר על פיה השטח הבנוי הינו 146.79 מ"ר. בפועל השטח הבנוי הינו 140 מ"ר. לפיכך, התובע לא רק שלא בנה יותר מהתוכנית, אלא אף פחות ממה שהוסכם.
כמו כן, גודל המרפסת בהתאם לתוכנית הינו 85.59 מ"ר ואולם, בפועל נבנתה מרפסת בגודל 87 מ"ר, היינו ב – 1.5 מ"ר מעל המוסכם. לפיכך, הקיזוז בראש זה, בגין העבודות שלא בוצעו, הינו 15,000 ₪.
כמו כן טען עומר כי נמסר לו כי הקבלן בנה 5 עמודים במקום 8 ללא שבנה ממ"ד. הקיזוז בגין עבודות אלה שלא בוצעו, מגיע לסך של 30,492 ₪.
כמו כן טען עומר, כי הקבלן לא בנה מסגרת חיצונית מסביב לכל חלון בית. הקיזוז בגין עבודות אלה שלא בוצעו, מגיע לסך של 15,881 ₪.
לפיכך, טען עומר, כי הקיזוז בגין העבודות שלא בוצעו מגיע לסך של 61,373 ₪.
סידאוי קבע כי הואיל ומדובר בחריגת בניה שווי העבודות הוא 0.
9.
פורת אימץ את עמדת סידאוי, וקבע בחוות דעתו כי לא מגיע לתובע דבר בגין עבודות אלה. לשיטתו, המדובר בחריגות בניה, ששווין הינו 0. לטעמו של פורת, אין לשלם דבר עבור עבודה שבוצעה בניגוד לדין.
10.
בפתח הדברים ייאמר כי נקודת המוצא העובדתית לבחינת המחלוקת כי קיימת נכס מדובר חריגת בניה בשטח של 12.6 מ"ר כפי שנקבע בחוו"ד ברכה. מקום שסידאווי, מומחה מטעם הנתבע מאשר עובדה זו – לא ניתן לטעון ברצינות כי אין קיימת חריגת בניה, כפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו (או כפי שקבע עומר).
השאלה המשפטית המתעוררת בנסיבות הינה בעניין תוחלת הכלל של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". זו קיבלה בשנים האחרונות משנה תוקף במשפט הישראלי. כך בעניין ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מ"י, שם נתבעו הפסדי רווח שנגרמו עקב הפקעת קרקע עליה הוקם מפעל שפעל ללא היתר כדין. בית המשפט העליון אמר שם את הדברים הבאים:

"האם יש לפסוק למערער פיצויים בגין ההפסד הכלכלי שנגרם לו עקב הפסקת פעילותו העסקית של המפעל בעקבות מעשה ההפקעה? התשובה לכך היא שלילית. מדובר במפעל אשר פעל במבנים שנבנו שלא כחוק, על שטח אשר למערער אין זכויות בו ואשר נועד לפעילות חקלאית ולא לתעשייה ולכן המערער אינו זכאי לקבל פיצויים בגין הפסדים כלכליים שנגרמו לו בעקבות ההפקעה
"
מאידך, ישנן יותר מאמירות גרידא, כי שאלת תוחלת הכלל הנ"ל תלויה גם בהתנהגות שני הצדדים. ר' ע"א 4079/05 הוועדה מחוזית לתכנון ובניה שומרון נ' מעונה חברה לבניין בע"מ, שם נאמרו הדברים הבאים:
"התפיסה השיפוטית הנוהגת בעת זו, לבית המשפט נתון שיקול דעת אימתי למשוך ידיו מדיון בתביעה שעילתה נגועה באי-חוקיות או אי-מוסריות, ומתי להיזקק לה, חרף הפסלות המכתימה אותה. גבולותיו של הכלל אינם חדים וברורים, ויישומו הלכה למעשה מערב שיקולים שונים שבאינטרס ציבורי, העשויים להשתנות ממקרה למקרה.
המבחן המקובל לענין זה נוטה להתבסס על מידת הפליליות או חוסר המוסריות של התנהגות התובע (ברק, בעמ' 341-342). הגמישות ביישומו של העקרון רואה בטובת הציבור את השיקול המרכזי, ובמסגרת זו ישנה התחשבות, בין היתר, במידת האשם הפלילי או המוסרי הדבק בתובע. דרגת החומרה של האשם אינה ניתנת להגדרה מדויקת, והיא עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הענין. גם מידת אשמו של הנתבע עשויה לשמש גורם התייחסות לענין זה, ועשוי להינתן משקל לתכלית הציבורית שבהעמדת התנהגות הנתבע למבחן שיפוטי, כדי שלא יצא חוטא נשכר נוכח החלת הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. פעמים, עשוי האינטרס הציבורי להצדיק את בחינת אחריותו של הנתבע, חרף היות עילת התביעה נגדו פסולה אף היא מחמת אי-חוקיות."
ור' גם ע"א 11172/05 זיו אלון נ' נועם חדד, שם נאמרו דברים דומים.
11.
הנה כי כן, ביישום הכלל לכל מקרה ומקרה, נתון לבית המשפט שיקול דעת אם להחיל את הכלל ובאיזה שיעור.
לטעמי, ביחסי קבלן
- מזמין, התוצאה על פיה עבודה שנעשתה בניגוד להיתר שניתן כדין ובניגוד לתוכנית מאושרת, אינה יכולה לזכות את הקבלן בשכר המלא בגין הבניה בלתי חוקית, הינה בעלת משנה תוקף.
בניה בניגוד להיתר מסכנת חיי אדם, וממילא צפויה היא להריסה בעקבות כתב אישום.
מבחינת האינטרס הציבורי, ראוי הוא להכיר בכלל כי קבלן שבנה בנייה בלתי חוקית, וללא היתר או בניגוד לו, או בחריגה ממנו, אינו זכאי לשכר בגין עבודתו. תפיסת עולם כזו תתמרץ קבלנים להימנע מבניה בלתי חוקית, ותניע אתם לסרב לקבל על עצמם את ביצועה, גם מחמת הסיכון שעבודתם לא תתוגמל בכלל או כראוי (וזאת מעבר לסיכון הגלום בהליכים פליליים שעשויים לנבוע מבניה כזו, ומעבר לסיכונים הנובעים מנזקים שבניה זו עלולה לגרום לצדדי ג' או אף למזמין עצמו).
דיני התיכנון והבניה מתווים את המותר והאסור בבניית בניינים כאשר תכליתם הינה להסדיר, בין היתר, את בטחון הציבור. חריגה מהם מסכנת את שלומו של הציבור כולו – ופרשת "אולמי וורסאי" תוכיח.
אין צורך להוסיף כי תופעת הבניה ללא היתר או בחריגה ממנו, הינה רעה חולה ונפוצה אשר יש להילחם בה מלחמת חורמה. אינני סבור כי בתי משפט צריכים להכשיר שרץ זה על ידי קביעה כי קבלן שבנה בניה בלתי חוקית – יהיה זכאי לשכרו המלא.
לטעמי, על קבלנים להקפיד הקפדה יתרה דווקנית על בניה בהתאם להיתרים שניתנו על ידי הרשויות המוסמכות. האחריות בעניין זה מוטלת לא רק על המתכנן או המזמין – אלא גם על המבצע. לטעמי, קבלן שביצע ביודעין עבודת בניה החורגת מהיתר או בניגוד לו (והרי חזקה היא שקבלנים יודעים לקרוא היתרים) – אינו זכאי לשכר עבודתו המלא.
יחד עם זאת, כלל זה תמיד יחול בקונטקסט ובהקשר. אין דין מזמין שהוא הדיוט מושלם ולא ידע על החריגה מראש, כדין מזמין בעל מקצוע ובעל ידע. אין דין מי שנתן לקבלן "כרטיס פתוח" מבלי לבדוק את הבניה בכל צעד ושעל, כדין מי מזמין שמפקח על העבודה מקרוב ובאופן הדוק. אין דין מזמין שרכש את הדירה במסגרת קומפלקס (שם מוטת השיטה הינה ארוכה יותר), לבין מזמין שביתו נבנה מעשה חייטות. אין דין מי ששכר מפקח מקצועי לבין מי שלא שכר כזה. כל פרמטר כזה (ומן הסתם גם אחרים) עשוי להשפיע על שאלת "האחריות המשותפת" לבניה הבלתי חוקית, ומכאן גם על השכר שיש לשלול (או לאשר9 מהקבלן.
בעניננו, לא נטען כי הנתבע לא ידע על תוספת הבניה הבלתי חוקית. נטען שהיא לא קיימת. משנשמטה הקרקע תחת טענה זו נוכח האמור בחוו"ד סידאווי, הרי שחזקה היא שהנתבע, כמי שהזמין את העבודה, ידע עליה, או לכל הפחות לא התנגד לה, והכל בשים לב שמדובר בבניה פרטנית ולא בבניה רוויה.
כלומר, הנתבע הינו שותף מלא לבניה הבלתי חוקית, ואינו רשאי להינות מתוצאותיה מבלי לשלם עליה דבר.
משכך, סבורני כי מתחייב הדבר שהצדדים ישאו שווה בשווה באחריות החוזית לתוצאות מעשיהם.
פורת קבע בתשובה א' לשאלות ההבהרה כי שווי העבודות הנוספות הוא 40,000. לפיכך, אני מאמץ קביעה זו ומעמיד את השכר הראוי לתובע בראש זה על הסך של 20,000 ₪.
יצויין עוד כי איני מתייחס בהקשר זה לטענות בעניין סעיף 6.1.3 לחוו"ד ברכה, שכן פורת לא נשאל אף שאלה בעניין זה, ולא נטען בעניין דבר בסיכומי התובע.
שירותי אורחים
12.
ברכה קבע, בסעיף 6.1.2 לחוות דעתו, כי שירותי האורחים אינם מופיעים בתוכנית ומהווים תוספת בניה, אשר שוויה 20,000 ₪. עומר וסידאוי שמו את התוספת בכ – 4000 ₪ ואילו פורת שם אותה בכ – 5000 ₪. איני רואה כל עילה להתערבות בקביעה זו של פורת, המצוי בתחום מקצועיותו ומומחיותו.
ב"כ התובע סבר כי היה ראוי שהמומחה לא התייחס לכך שגם השירותים נבנו ללא היתר.
ייתכן שיש בכך ממש, וייתכן שלא. אין לבית המשפט כל ידיעה האם תוספת של שירותים פנימיים טעונים היתר.
בכל אופן, המומחה לא נשאל כל שאלה בחקירתו או בשאלות ההבהרה בעניין זה, ועל כן חזקה עלי כי אילו היה סובר כי שירותים נוספים טעונים היתר – לא היה קובע כי מגיע תמורה כלשהי בגינם
– כפי שעשה בראש הקודם שנסקר לעיל.
בניה בבלוק פומיס במקום בבלוק שחור
13.
ברכה טען, בסעיף 6.1.5 לחוות דעתו, כי הבניה נעשתה בבלוק פומיס במקום בבלוק שחור. המדובר בתוספת עבודות בסך של 15,000 ₪. עומר אישר קביעה זו ואולם טען כי התוספת הנה 7,500 ₪.
פורת שם את תוספת העבודות בסך של 6,500 ₪.
מקום שעומר עצמו שם את מחיר הבניה בבלוק פומיס במחיר של 7,500 ₪, וכאשר חוו"ד פורת מחזקת את הטענה שאין המודבר בסכום הנקוב
על ידי ברכה, או קרוב אליו – הרי שיש לקבל את עמדת עומר ולהעמיד את עלות העבודה על סך של 7,500 ₪.
רכישה עצמית של מוצרים על ידי התובע
14.
ברכה קבע, בסעיף 6.2 לחוות דעתו, כי התובע רכש מצדדי ג' מוצרים עבור התובע, שלא היו קיימים בהזמנת העבודה המקורית. כך, לשיטת התובע, התובע הוא זה שרכש מטבחון, דלתות, ארונות מטבח וכן נשא בתשלום לאיזוטופ. ברכה טען כי בנוסף, התובע זכאי לרווח קבלני סביר בשיעור של 20% בגין רכישת מוצרים אלה. ברכה העמיד רכישות אלה על הסכום הכולל של 86,200 ₪ כולל מע"מ (74,310 ₪ לא כולל מע"מ).
עומר טען כלפי חיובים אלה טענות שונות שעניינן באי ביצוע נאות, כמפורט בסעיף 10 לחוות דעתו.
פורת עבר על רשימת הפריטים שנרכשו על ידי התובע ואישר לתשלום סך של 56,200 ₪ + מע"מ (ר' ההתייחסות לסעיפים 6.2.1 עד 6.2.7 לחוו"ד פורת), דהיינו 65,192 ₪ כולל מע"מ.
15.
ראשית, מקובלת עלי טענת עומר בסעיף 10 רישא לחוות דעתו כי בכל מקרה, ולצורך הכרעה בטענה, לא ניתן לקחת בחשבון את המע"מ שמשלם התובע עבור רכישותיו, שכן הוא מזדכה עליו, בעוד שהנתבע אינו מזדכה עליו. מאידך הנתבע הוא אדם פרטי אשר אינו מזדכה על המע"מ, ונושא בתשלומו במלואו.
לפיכך, היחס הנכון הינו 65,192/74,310, דהיינו – פער של כ – 13%, אשר אינו מצדיק התערבות בממצאי פורת באשר למחירים השוררים בשוק.
עוד אעיר כי לא הובאה כל ראיה באשר למחירים ששילם התובע בפועל בגין הרכישות הנטענות, ולא הוכח ייחוס רכישות אלה במלואן לעבודה הנידונה כאן. כך, לא הוצגו חשבוניות, ובוודאי שלא הוצגו כל קבלות המעידות על תשלום בפועל. גם לא הוצגו תעודות משלוח המעידות על העברת מוצרים שנרכשו על ידי התובע – ככל שנרכשו – אל המען הנידון כאן.
16.
למעלה מן הצורך אעיר כי גם לא הוצגה בפני
כל ראיה המעידה כי הנוהג השורר בשוק הינו כי קבלן זכאי לרווח קבלני סביר בגין רכישות מצד ג', והאם נוהג זה – ככל שקיים – חל על בניה מהסוג הנידון כאן. ממילא ברור, כי גם לא הוצגה כל ראיה המעידה כי זו היתה ההסכמה בין הצדדים בעניין.

יצויין עוד כי פורת העיד כי בחלקים מסויימים של חוות דעתו התבסס על מחירון דקל, אך לא נשאל בחקירה הנגדית כל שאלה באשר לשאלה האם מחירון דקל מזכה את הקבלן ברווח קבלני סביר בגין רכישות מוצרים.
אשר על כן – אני דוחה טענה זו ומאמץ את קביעות פורת ביחס לעבודות הבניה נשוא סעיף 6.2 לחוות דעת ברכה.
תוספת ריצוף
17.
ברכה טען, בסעיף 6.3.4 לחוות דעתו, כי על פי ההסכם, התובע היה צריף לבצע ריצוף בשטח של 250 מ"ר. בפועל בוצע ריצוף בשטח של 310 מ"ר בלבד. ההפרש במחיר חוזי של 205 ₪ למ"ר, הינו 12,300 ₪.
18.
עומר קבע (סעיף 9.9 לחווה"ד) כי בוצע ריצוף בשטח של 295 מ"ר, ועל כן קיימת זכאות ל – 45 מ"ר נוספים ובסך כולל פי מחיר חוזי מוסכם של 205 ₪ למ"ר – 9,225 ₪.
עומר הוסיף וקבע כי הואיל ומרבית הפאנלים של הריצוף לא הורכבו, קיימים הפרשי גבהים בין 2 אריחים צמודים, והרובה מולאה במורה חלקית – הרי שיש לנכות מתוספת עבודה זו סך של 3,000 ₪, ובסה"כ לתשלום נוסף – 6,225 ₪.
19.
פורת העמיד תוספת עבודה זו על סך של 6,000 ₪. בחקירתו הנגדית העיד פורת כי התרשם שיש תוספת ריצוף של פחות מ – 40 מ' (עמ' 10 ש' 31 עד עמ' 11 ש' 13), ובתשובת לשאלה ו' לשאלת ההבהרה – קבע כי המדובר ב – 30 מ"ר מרצפות פגועות ובהתאם לכך הביע את עמדתו. בחקירתו חזר על הדברים (עמ' 12 ש' 23) ואולם הוסיף כי הוא לא סימן ולא צילם אותן.
20.
מאחר ועומר מאשר כי קיימת תוספת ריצוף של 45 מ"ר – הרי שזו נקודת המוצא. לכן, ניתן לקבוע כממצא עובדתי כי דווקא עמדת עומר היא הנכונה. עלות תוספת הריצוף מגיעה, אם כן ל – 9,225 ₪ (בהתאם לשכר חוזי מוסכם של 205 ₪ למ"ר).

בנוסף, אכן נמצא שכ – 30 מ"ר מרצפות הינן פגומות. הסכום הראוי בעניין זה יחושב בחלק העוסק בליקויי הבניה.
ליקויי בניה
מרצפות
21.
פורת קבע בתשובה ח' לשאלות ההבהרה כי קיימים ליקויים בריצוף של 30 מ"ר והעמיד שווי הליקוי על 8,500 ₪ בהתאם ל – 283 ₪ למ"ר (ר' גם עמ' 12 ש' 14-17).
ב"כ התובע השיג על קביעה זו שכן היא סותרת את ממצאין בעניין תוספת העבודה בעניין המרצפות. וכיצד ייתכן שעלות תוספת עבודה תהיה 205 ₪ למ"ר, ועילו עלות עבודת החלפה תהיה 283 ₪ למ"ר?
איני רואה עין בעין עם התובע בעניין זה. תיקון כולל בתוכו רכישה של מוצר חדש + עבודה (פירוק הקיים והרכבה חדשה). על כן, מקום שהמחיר המוסכם למרצפת עצמה כולל הרכבתה, בהתאם לחוזה בין הצדדים, הינו 205 ₪ למ"ר, הרי אפשרי הוא שהמחיר עבור
עבודת תיקון (שכולל בתוכו עבודה רבה יותר מאשר רק הרכבה) יהיה גבוה יותר. יש לזכור עוד כי נוכח השטח הגבוה של ריצוף שיש להרכיב, הרי שמחיר למ"ר עבודה יורד, בעוד שכאשר מדובר בתיקון נקודתי בלבד, מחיר העבודה למ"ר – עולה.
פורת העמיד סכום זה על 283 ₪ למ"ר – ואיני מוצא מקום להתערבות בכך.
מטבח
22.
פורת קבע כי רוחב הכיריים במטבח הינו 66 ס"מ במקום 70 ס"מ והעמיד תיקון הליקוי על סך של 3,600 ₪. ב"כ התובע טען כי הטעות נובעת מטעות שנפלה בתוכנית, וכי רוחב הקאנט לא נקח בחשבון. פורת לא נשאל כל שאלה בעניין זה, ומעבר לכך, אם כך הם באמת פני הדברים היה על התובע, כאיש מקצוע להעמיד את הנתבע על התקלה שנפלה בעניין זה ביישום התוכנית. על כן הטענה נדחית.
אמבטיה
23.
פורת מצא כי יש להגביה האמבט מ – 37 ס"מ ל – 45 ס"מ מעל פני הריצפה. התובע טען כי בנה את האמבטיה בהתאם להנחיות והוראות הנתבע, ועל כן אין זהו ליקוי בניה. זוהי טענה עובדתית. הואיל והצדדים הסתפקו בחקירת המומחים הרי שאין מקום להידרש לה.
כרכובים
24.
פורת מצא כי קיימות בליטות (כרכובים) בפתחי החוץ, ועל כן שם את ירידת הערך בגין כך ב – 4,500 ₪.
התובע חלק על ממצא שכן לטענתו לא הוכח מהם הפרמטרים שבהם השתמש המומחה לצורך גזירה של סכום זה.
גם בעניין זה איני מסכים עם התובע. פורת נחקר בעניין זה והשיב כי העריך בהתאם למחירון דקל (עמ' 13 ש' 5 ואילך).
לא הובאה כל ראיה הסותרת קביעה זו. ממילא המדובר בפיצוי בגין ירידת ערך אשר מצוי כל כולו בתחום המומחיות, ואיני מוצא לנכון להטיל ספק בדבריו של פורת, שהינו כאמור מומחה מטעם בית המשפט.
סיכום
25.
מאחר ובהתאם לממצאי פורת ליקויי הבניה אינם מחייבים עזיבת הבית – אין מקום לפסיקת דמי שכירות ראויים.
באשר לפיצויים בלת ממוניים – הרי שלשני הצדדים נגרמה עגמת נפש, והדברים מקזזים, ואין מקום לפסוק פיצוי בראש זה.
26.
נוכח כל האמור, נמצא כי תוספת עלויות הבניה הינה בסך של 106,985 ₪, ובצירו מע"מ – כשיעורו במועד גשת התביעה – 124,103 ש"ח, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
מאידך, ליקויי הבניה עומדים על הסך של 32,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
על כן, התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 91,503 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
27.
באשר להוצאות המשפט – כל צד ישא בהוצאותיו, ובהוצאות המומחים מטעמו ומטעם בית המשפט.
בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד - לאחר ששקלתי את גובה סכומי התביעות מול סכום פסק הדין, ושקלתי את החיסכון בזמן עורכי הדין שנגרמה מדרך ניהול המשפט, הרי שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
כ'
אדר תשע"ב, 14 מרץ 2012, בלשכתי, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2270/09 יצחק כהן נ' אהרון רון רוני (פורסם ב-ֽ 14/03/2012)