פסקי דין על אשר בן יפת לוי | פסקי דין על דני בן יפת לוי | פסקי דין על נתן בן יפת לוי | פסקי דין על גדי בן יעקב משראקי |

47/03 פ     13/07/2004




פ 47/03 מדינת ישראל נ' אשר בן יפת לוי,דני בן יפת לוי,נתן בן יפת לוי,גדי בן יעקב משראקי




17


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ 000047/03


בפני
:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף

תאריך:
13/7/2004


בעניין:
מדינת ישראל





המאשימה

נ ג ד


1. אשר בן יפת לוי

2. דני בן יפת לוי

3. נתן בן יפת לוי

4. גדי בן יעקב משראקי





הנאשמים

גזר דין
1. בכתב האישום המתוקן (להלן – כתב האישום המתוקן) יוחסו לנאשמים העבירות
הבאות:
א. באישום הראשון:
(1) סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977
(להלן – חוק העונשין).
(2) פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1)+2 לחוק
העונשין.
(3) חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

ב. באישום השני: נאשם מס' 3 בלבד
חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.
ג. באישום השלישי: נאשמים מס' 1 ומס' 4
הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2. תחילה כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. בישיבה שנקבעה להוכחות ובטרם הוחל הליך גביית הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, כתב האשום תוקן, הנאשמים חזרו מכפירתם, הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.
3. בהסדר הטיעון סוכם שהמאשימה תבקש להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט בגין העבירות בהן יורשעו. ביחס לנאשמים מס' 1 ומס' 4 לא יהא מאסר על תנאי בגין הוראות החיקוק "הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו" על פי סעיף 275 לחוק העונשין.
כמו כן סוכם שעל כל אחד מהנאשמים 1 עד 3 יוטל קנס בסך 1,500 ₪ ועל נאשם מס' 4 יוטל קנס בסך 500 ₪.
4. להלן התמונה העולה מכתב האישום:
א. אישום ראשון
נחמיה יוסף (להלן – נחמיה), אברהם רחמני (להלן – אברהם), עופר יוסף (להלן – עופר), יאיר יוסף (להלן – יאיר), שחר אהרון (להלן – שחר) וארנון חג'בי (להלן – ארנון), מתגוררים ועובדים בכפר עבודה פוריה. (באישום הראשון – נחמיה, אברהם, עופר יאיר ושחר – יקראו להלן – המתלוננים).
בין הנאשמים לבין המתלוננים וארנון קיים סכסוך ביחס לחזקה בשטח החקלאי שבכפר עבודה פוריה (להלן – השטח החקלאי).
ביום 23/4/97 סמוך לשעה 17:00, נסעו המתלוננים בטרקטור שבבעלות נחמיה ובטרקטורון שבבעלות יאיר, והחלו לעבוד בשטח החקלאי. בשלב מסוים, הגיעו למקום נאשמים מס' 1 ו-2 ואיימו על המתלוננים כי אם לא יעזבו את המקום עם הטרקטור והטרקטורון, יאונה להם רע. לאחר זמן מה, הגיעו למקום גם נאשמים מס' 3 ו-4. נאשם מס' 4 בנוכחות נאשם מס' 3, איים אף הוא על המתלוננים באומרו להם לעזוב מיד את השטח החקלאי, פן "יסתבכו".
לאחר חילופי דברים קולניים בין הנאשמים לבין המתלוננים, התפתחה קטטה שבמהלכה תקפו ארבעת הנאשמים את המתלוננים באמצעות סכין ומוטות (להלן – הקטטה).
במהלך הקטטה, נדקר יאיר באמצעות סכין בחזהו וצנח על האדמה כשהוא מדמם. כמו-כן הוכה אברהם באמצעות מוט בגופו. שחר ננשך בירך ימין והוכה בגופו באמצעות מוט.
לאחר מכן חתכו הנאשמים מס' 1 ו-2 את הצמיגים של הטרקטור והטרקטורון, השייכים למתלוננים. נאשם מס' 1 אף איים על המתלוננים, באומרו להם: "אם לא תסתלקו מפה, נרצח אתכם פה".
המתלוננים נמלטו מהמקום רגלית כשהם אחוזי פחד, והותירו את הטרקטור והטרקטורון הניזוקים בשטח החקלאי.
כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו למתלוננים פציעות כדלקמן:
יאיר הובהל לבית החולים כשהוא סובל מקוצר נשימה וכאבים בחזה. בצילום חזה אובחנה נשימה מופחתת, הוכנס נקז והוא טופל עם אנטיביוטיקה, עירוי ואנלגטיקה, כדי להביא להתפשטות מלאה של הריאה. ליאיר נגרם חתך באורך 3 ס"מ בדופן החזה אספקט קדמי צד שמאל.
לשחר נגרם חתך באורך 10-8 ס"מ בראשו ובוצעו תפרים לאיחוי הפצע. כמו-כן נגרמו לשחר סימני נשיכה בירך ימין.
לאברהם נגרמה שריטה באפו.
ב. אישום שני נאשם מס' 3
ביום בו אירע האירוע המתואר באישום הראשון, נסעו עופר וארנון בג'יפ שבבעלות עופר (להלן – הג'יפ) בכפר העבודה פוריה.
בדרכם חזרה לכיוון השטח החקלאי, הופיע מולם רכב מסחרי (להלן – המסחרי) נהוג בידי נאשם מס' 3. משהבחין בגי'פ ובו עופר וארנון, עצר נאשם מס' 3 את המסחרי ויצא ממנו כשהוא אוחז בידו בקבוק זכוכית (להלן – הבקבוק). כשהגיע הג'יפ למרחק של כ – 10-20 מטר מנאשם מס' 3, זרק נאשם זה את הבקבוק ופגע בג'יפ.
ג. אישום שלישי נאשמים מס' 1 ו-4
בעקבות האמור באישומים הראשון והשני, הוזעקו כוחות משטרה למקום. בינתיים נמלטו הנאשמים מן השטח החקלאי, כשנאשם מס' 1 נוהג ברכב מסוג פורד פיאסטה (להלן –הפיאסטה) ונאשם מס' 4 יושב לצדו.
בשלב מסוים זוהו הנאשמים בפיאסטה על ידי כוחות המשטרה ונערך אחריהם מרדף. לאורך המרדף הורו השוטרים בניידת לנאשמים מס' 1 ו-4 לעצור, הן ידנית והן באמצעות מערכת הכריזה והפעלת פנס כחול. משהבחינו הנאשמים 1 ו-4 בניידת המשטרה, האיצו מהירות נסיעתם ונהגו בחוסר זהירות, במהירות מופרזת וביצעו עקיפות מסוכנות, תוך סיכון עוברי דרך.

5. טיעוני המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה בקשה לקבל את הסדר הטיעון כמפורט לעיל בנימוק שהוא סביר וראוי והוסיפה, כי נחסך זמן שיפוטי יקר מאחר שהיו אמורים להעיד 34 עדי תביעה וכי בין המתלוננים לבין הנאשמים קיים סכסוך ארוך וממושך, והעדת המתלוננים יכלה שוב להצית את הסכסוך ביניהם. לבסוף, ביקשה ב"כ המאשימה לקבל את ההסדר בנימוק שענישה של מאסר על תנאי וקנס יהיה בה כדי להרתיע את הנאשמים.

6. טיעוני הנאשמים לעונש
א. נאשם מס' 1:
ב"כ נאשם מס' 1 טען כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים לאור כתב האישום המתוקן, הנו סביר ומאוזן ועל כן מבקש לקבל את הסדר הטיעון. כמו כן נחסך זמן שיפוטי יקר שהיה נדרש אליו בית המשפט והצדדים, לרבות משאבים לא פשוטים שהיו נדרשים לניהול תיק זה.
ניהול התיק היה בו כדי להעכיר את האווירה בין הנאשמים לבין המתלוננים, ולכן ענישה זו יש בה כדי להרתיע את הנאשמים.


נאשמים מס' 2 ו- 3:
ב"כ נאשמים 2 ו- 3 הצטרף לדבריו של נאשם מס' 1 והוסיף כי לעניין הקנס, כי מצבם הכלכלי של הנאשמים רעוע, הם מקבלים קצבת הכנסה ועל כן בקש לפרוס הקנס לתשלומים.
ג. נאשם מס' 4:
לעניין השיקולים לקבלת ההסדר, הצטרף ב"כ נאשם מס' 4 לדברי ב"כ הנאשמים האחרים והוסיף כי מרשו הודה בכתב האישום ובכך נחסך זמן שיפוטי יקר. יחד עם זאת טען כי מרשו אינו צד בסכסוך אלא נקלע באקראי למצב שנוצר ועל כן יש להבחין בין חלקו לבין חלקם של האחרים, דבר שיש לו ביטוי בקנס שהוסכם.
כמו-כן בקש ב"כ נאשם מס' 4 מאסר על תנאי ראוי ופרופורציונלי הן ביחס לחלקו במעשה והן ביחס לזמן הרב שחלף.

7. עברם של הנאשמים
נאשם מס' 1:
מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה, שלחובתו הרשעות למכביר ובתוכן: איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה סתם (פעמיים), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (מס' פעמים), העלבת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה ממש, גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים.
נאשם מס' 2:
מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של נאשם זה עולה, שלחובתו הרשעות כגון: תקיפה הגורמת חבלה ממש (פעמיים), תגרה במקום ציבורי, החזקת סמים מסוכנים.


נאשם מס' 3:
מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של נאשם זה עולה, שלחובתו הרשעות רבות כגון: פריצה לבנין וביצוע גניבה (מספר פעמים רב), נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים ועבירות מס.

נאשם מס' 4:
מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של נאשם זה עולה, שלחובתו הרשעות כגון: התפרצות למגורים, שבל"ר ונטישה במקום אחר, נהיגת רכב מנועי ללא רשיון.

8. במקרה שלפנינו מדובר בעבירות אלימות קשות וחמורות המסכנות חיי אדם, וזאת תוך שימוש בסכין, במוטות ובחפצים אחרים. בדרך נס לא הסתיים המקרה בתוצאות הרות אסון של נטילת חיי אדם.
יש לבער מן השורש את נגע הסכינאות, שלמרבה הצער גואה ומתפשט בשנים האחרונות. על המעורבים במעשי בריונות כאלה יש להטיל עונשים שבכוחם להרתיע הן את הנאשמים שבצעו את העבירות והן עבריינים בכח.
בע"פ 6772/00 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(3),697 קבע בית המשפט העליון:
"תת תרבות הסכין ממשיכה להשתולל ברחובותינו. מתריעים אנו ומוסיפים ומתריעים אנו שנים רבות, על הדרשותם של אנשים ליישוב סכסוכים ביניהם באמצעות סכין, וזה לא מכבר אמרנו דברים אלה. (ע"פ 6828/00 – לזרוב). מעשהו של המערער מעשה חמור הוא ביותר ובתי המשפט מתריעים ומוסיפים הם ומתריעים על תת תרבות הסכין אשר פשתה במחננו. בתי המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו". (הדגשה שלי – א' א').

9. עברם הפלילי של כל הנאשמים, מצביעים על כך שדבר לא הרתיע אותם ולא מנע מהם לעשות את שעשו.
הפרשה האלימה החלה באמצעות שימוש במכות ונמשכה באמצעות שימוש בסכין ובמוטות וכן בנשיכות.
הנאשמים כלם בצעו בצוותא את העבירות המיוחסות להם באשום הראשון והורשעו בעבירות אלו ובכללן, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, כשדקרו אדם בסכין וזה צנח לאדמה כשהוא מדמם והיה צורך להובילו בדחיפות לבית חולים.
יפים לכאן דברי כבוד הנשיא ברק, באומרו:
"המבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה. תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא 'פנימית'. לעניין האחריות בצוותא אין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או נעשו מקצתם בידי אחד ומקצם בידי אחר (סעיף 29(ב) לחוק העונשין".
[ראה גם ע"פ 4389/93, 4497 יוסי מרדכי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(3), 239, סעיף 13].
סעיף 29 (ב) לחוק העונשין מגדיר "מבצעים בצוותא" לפיו, "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, ואין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם הם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".
בע"פ 3601/01, 3977, משה זגורי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(2) 907 נקבע:
"מקום שעבירה עליה נותן נאשם את הדין, היתה חלק מהקשר הפלילי והתכנון המקורי, חבים עליה כל השותפים, גם אלה שלא ביצעו אותה ממש, מכח סעיף 29 לחוק העונשין. דין דומה חל על עבירה שמבצע אחד השותפים, ואשר לא הייתה חלק מהקשר הפלילי, אך השותפים היו מודעים לאפשרות עשייתה".
במקרה שלפנינו נכנסים הנאשמים לגדרם של "מבצעים בצוותא", ומכאן נגזרת אחריותם הפלילית.
10. א. ככלל, הנטייה היא שככל שהעבירה בה הורשע נאשם חמורה יותר, כך נדחים
הצידה נסיבותיו האישיות של העבריין ויש לשים דגש על ההרתעה שבענישה.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים, במיוחד באישום הראשון, חמורות הן וטמונה בהן סכנה גדולה לחיי אדם. עבירות מסוג זה יש למגר באמצעות ענישה מכאיבה ומרתיעה.
ב. גם בנוגע לעבירת החבלה ברכב, אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירה. עבירות חבלה ברכב יכולות לגרום לאבוד השליטה ברכב ולפגיעה באנשים המצויים בו, או לאנשים המצויים בדרך.
גם העבירה שביצעו נאשמים מס' 1 ו-4, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו היא חמורה. מעשיהם של נאשמים אלה באה לידי ביטוי בנהיגה פרועה תוך זלזול בחוק וברשויות החוק, וכן סיכון חיי אדם.
11. העונש שביקשה המאשימה להטיל על הנאשמים בהסדר הטיעון איננו סביר ואיננו ראוי. הוא נוטה לקולא באופן קיצוני. הטלת עונש כמוסכם בהסדר הטיעון יחטיא את מטרת הענישה וכמוה כהעברת מסר שלילי ולא ראוי לחברה, שמערכת החוק והמשפט אינה מתייחסת באופן הולם לעבירות מסוג זה. עבירות חמורות כגון דא מצדיקות עונש מאסר בפועל המבטא את חומרת מעשיהם של הנאשמים, שיהא בכוחו להוות גורם מרתיע הן לנאשמים עצמם והן לאחרים כדוגמתם.
ככלל, נטיתם של בתי המשפט הוא לקבל הסדרי טעון. ברם, בית משפט איננו מהווה חותמת גומי לכל הסדר טיעון.
הסדר טעון שחורג במדה קצונית ממדת הסבירות יש לדחותו.
אני ער לכך שחלפו אמנם כשבע שנים מאז בצוע העבירות, ברם, חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי להצדיק הסדר טעון שבו העונש נראה מגוחך ביחס לעבירות שבוצעו.
כאמור, במקרה שלפנינו בצעו הנאשמים עבירות חמורות מאוד שרק בנס לא הסתיימו בקפוח חיי אדם. לפיכך ולאור עברם הפלילי של כל הנאשמים, כפי שפורט לעיל, העונש שהוסכם עליו בהסדר הטיעון נראה מגוחך ביחס לעבירות שבוצעו ולכן הסדר הטעון איננו סביר, איננו ראוי ואין לקבלו.
גם הסייג שעליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון, לגבי המאסר על תנאי ביחס לנאשמים 1 ו- 4, בשל עבירה של הפרעה לשוטר בעת מלוי תפקידו, אינו ראוי ואינו מקובל עלי.

12. הדבר העיקרי העומד לזכות הנאשמים הוא הודאתם, בטרם גביית הראיות, שחסכה זמן שיפוטי יקר ומנעה העדתם של המתלוננים ובכך כמובן אני מתחשב.

13. לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים ובהתחשב בהודאת הנאשמים אשר חסכו זמן שיפוטי יקר, מחד גיסא ובעבירות החמורות ועברם הפלילי של הנאשמים מאידך גיסא, אני דוחה את הסדר הטיעון וגוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים. מאסר זה יבוצע בדרך של עבודות שירות, אם הממונה על עבודות שרות ימליץ על כך.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעברו הנאשמים עבירה כלשהי מן העבירות שהורשעו בהן בתיק זה, או עבירה אחרת של אלימות פיזית כלפי אדם, או עבירה אחרת כלשהי של פשע.
ג. נאשמים מס' 1, 2 ו- 3 ישלמו קנס בסך 1,500 ₪ כל אחד, או מאסר תמורתו למשך חודש.
נאשם מס' 4 ישלם קנס בסך 500 ₪, או מאסר תמורתו למשך 10 ימים.
הקנסות ישולמו עד לתאריך 1/8/2004.

14. ראוי להדגיש כי אלמלא הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ואלמלא חלף זמן רב מאז בצוע העבירות לא הייתי מהסס להטיל עליהם עונשים חמורים הרבה יותר, כולל שליחתם למאסר בפועל בתוך כתלי בית הסוהר.
15. אני מצווה על הממונה על עבודות שרות להגיש חוות דעת לגבי הנאשמים תוך 60 יום מהיום ולא יאוחר מיום 13/9/2004.
16. אני קובע התיק למתן החלטה בענין עבודות שרות בתאריך 14/9/2004 בשעה 08:30.
17. והודע לנאשמים וב"כ הצדדים, עוה"ד דלית שרון, מוסקוביץ, קנדלאפת ובן-חיים.



היום כ"ד בתמוז, התשס"ד (13 ביולי 2004).



סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- שופט




ח.ד. 000047/03פ 054








פ בית משפט מחוזי 47/03 מדינת ישראל נ' אשר בן יפת לוי,דני בן יפת לוי,נתן בן יפת לוי,גדי בן יעקב משראקי (פורסם ב-ֽ 13/07/2004)