פסקי דין על אלעד דגן | פסקי דין על הרצל דגן | פסקי דין על יעל וולקני | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

50719-07/11 תק     08/03/2012




תק 50719-07/11 אלעד דגן, הרצל דגן נ' יעל וולקני, הראל חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופט בדימוס גדעון ברק
התבעים

1.אלעד דגן

2.הרצל דגן
נגד
הנתבעים

1.יעל וולקני

2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
1. א. התובע 1 (להלן:" אלעד") הינו הבעלים של הרכב, שהיה מעורב בתאונה זו ואילו התובע 2, הינו אביו של אלעד והוא זה אשר נהג ברכב ביום האירוע (להלן:" הרצל").
התובעים הגישו תביעה זו, בה ביקשו לחייב את הנתבעות לשלם להם יתרת סכום נזק בסך של 28,717 ₪, אך התובעים לא טרחו לפרט בתביעתם את עובדות אירוע התאונה, אלא באו ישר בטרוניה כלפי הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת") והטיחו כנגדה טענות קשות. כך מגדירים התובעים את המבטחת:" פקיד חברת הראל מתנהג כבריון השכונתי, מניף את גרזנו ומקצץ ללא סיבה בסכום התביעה גם מבלי לפרט מדוע הוא מקזז. הגיע הזמן שחברות הביטוח יחדלו ממנהג זה הנקרא בלשון העם 'שיטת מצליח', ויבדקו כל מקרה לגופו בהגינות..".
ייתכן וצודקים התובעים על כך, שהמבטחת החליטה לקזז:" מבלי לפרט מדוע הוא מקזז", ברם, בעניין זה יש לומר לתובעים, שהנאה דורש צריך גם להיות נאה מקיים, שכן התובעים אשר הגישו תביעה זו, גם הם לא פרטו מדוע מגיע להם מלוא הסכום הנתבע בתביעה זו ומדוע לא הייתה המבטחת זכאית לקזז.

ב. כל שמפרטים התובעים בכתב התביעה הוא, שמספר רב של חלקים נפגע ברכב כתוצאה מהתנועה הסיבובית של הרכב הפוגע, אשר פגע ברכבם הן בדלת והן בכנף – אך התובעים לא מפרטים העובדות כיצד אירעה תאונה זו או באילו נסיבות נפגע רכבם כפי שנפגע.
עם זאת, תובעים התובעים סכום של 28,717 ₪, הכולל בחובו: הפרש שכ"ט שמאי בסך של 2,680 ₪, הפרש ירידת ערך בסך של 6,503 ₪, קיזוז בטענה שקרית של רשלנות תורמת בסך של 12,034 ₪, הוצאות נוספות בסך של 1,500 ₪ , שנגרמו בגין התאונה, כגון: הפסד שעות עבודה, נסיעה פעמיים הלוך חזור למוסך, פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין הטלת דופי ואשמה שקרית שכביכול נסע הרצל במהירות גבוהה.

ג. א) התובעים הגישו התביעה – כפי שהגישו ביום 20.7.11- ורק ביום 9.2.12 מצאו לנכון להגיש מסמך נוסף ורק במסמך זה הואילו התובעים לפרט כיצד אכן אירעה התאונה.
התובעים טוענים, שבעת הגיע הרצל לצומת – צומת קטן באורך מטרים ספורים בלבד- הוא נהג במהירות מותרת ולפני כניסה לצומת, הוא הביט קדימה וראה את המכונית הנכנסת לצומת באור אדום ובעקבות כך בלם מיד ואילו נהגת המכונית המעורבת בתאונה המשיכה בנסיעתה ופגעה במכוניתו מיד עם בלימתו.

ב) במסמך זה, ממשיכים התובעים לבוא חשבון עם נציג המבטחת וטוענים, שללא כל בדיקה החליט נציג המבטחת שיש לייחס להרצל רשלנות תורמת בשל נסיעה במהירות גבוהה בזמן התאונה.
לעניין זה טוענים התובעים, שלא בכל תאונה בצומת יש לייחס רשלנות תורמת ולא הוכח שהרצל נסע במהירות גבוהה, כנטען על ידי נציג המבטחת ונציג המבטחת החליט כך, על מנת להעשיר את קופת המבטחת.

2. הנתבעות הגישו כתב הגנה, בו מבקשות הן לדחות את תביעת התובעים, שכן לטענתן, היו עובדות קרות האירוע כך: כאשר התחלף הרמזור לירוק לנסיעה ישר, החלה הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") – בטעות- בפני
ה שמאלה ולאחר שכמעט סיימה את חציית הצומת התפרץ הרצל לצומת שאינו פנוי ופגע בחלקו הימני אחורי של רכב הנתבעת.
לכן, טוענות הנתבעות לאשם תורם של הרצל לקרות התאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה.

3. מאחר והתובעים הגישו תביעה זו בה תבעו סכומים שונים, הרי שעל מנת להגיע להכרעה הסופית במשפט זה, חייב בית המשפט להתייחס לכל העובדות הקשורות לתאונה זו ולכל הטענות שהעלו הצדדים – גם אלו הנוגעות לרשלנות תורמת או לגובה התשלום שעל הנתבעות לשלם לתובעים ועל מנת להגיע להכרעה זו עיינתי בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות שבתיק זה ולאחר שקילת כל חומר הראיות אני מחליט כדלקמן:
א. העולה מהטענות שהובאו בכתב ההגנה ובאותו מסמך נוסף שהעבירו התובעים ביום 9.2.12 הוא, שאין חולק שהתאונה אירעה בצומת מרומזר ובגין תאונה זו הועלו שתי גרסאות שונות: התובעים טענו, שבעת הגיע הרצל לצומת הוא נסע במהירות מותרת ולפני כניסתו לצומת הוא הביט קדימה וראה את מכונית הנתבעת נכנסת באור אדום ואז בלם מיד, אך היות והנתבעת המשיכה בנסיעה היא פגעה במכונית התובעים מיד עם הבלימה.
הנתבעת מודה בכך, שבעת שהתחלף הרמזור לירוק לנסיעה ישר, היא החלה בטעות בפני
ה שמאלה, אך מוסיפה, שלאחר שכמעט סיימה את חציית הצומת התפרץ הרצל לצומת שאינו פנוי ופגע בחלקו הימני אחורי של רכבה.

ב. א) אין ספק, שלאור טענות הנתבעת עצמה, יש לייחס לה את מירב האחריות לקרות התאונה, היות והיא התבלבלה בין הרמזורים, יען כי הרמזור בכיוון נסיעתה הראה אדום ואילו הרמזור לנסיעה ישרה הראה אור ירוק, אך מבטה של הנתבעת קלט דווקא את האור הירוק, שאינו בכיוון נסיעתה וכך החלה בפני
יה שמאלה, כאשר הרמזור לכיוון זה הראה אור אדום.

ב) גם בבית המשפט חוזרת הנתבעת ומודה, שאכן ביצעה פניה שמאלה בעת שהרמזור בכיוון נסיעתה הראה אדום והרמזור בכיוון נסיעה ישר הראה אור ירוק ובשל טעות והיות והיא הסתכלה על הרמזור המכוון נסיעה ישרה, סברה שזה הרמזור המכוון את כיוון נסיעתה ואז פנתה שמאלה – ובכך נכנסה, למעשה, הנתבעת לצומת באור אדום.

ג. אין ספק, שבטעות זו סיכנה הנתבעת את עצמה ואת המשתמשים האחרים באותו צומת ואין לי גם ספק, שבשל חוסר זהירותה וחוסר תשומת לב מספקת בנהיגתה, גרמה לתאונה ועל כן יש להטיל את מירב האחריות על הנתבעת.

4. א. א) עם זאת, גם אם אתייחס לטענות התובעים – כפי שהועלו בכתבי הטענות שלהם ובמיוחד בעדותו של הרצל בבית המשפט, אכן עולה גם רשלנותו התורמת לגרם התאונה.
אלעד העיד גם הוא ובהסתמכו על ממצאי מרחקי בלימה, כפי שהוציא אותם מהאינטרנט, טען שאין מקום לייחס לאביו רשלנות תורמת.
ברי לי, שעדותו של אלעד, היא עדות לא אובייקטיבית והביע דעות – למרות שהוא עצמו לא ראה את האירוע. במסגרת עדות זו, ביקש אלעד להעיר את תשומת לבו של בית המשפט לכך, שלדעתו, אביו הוא נהג מאד מאד זהיר והוא מנע תאונה עם נפגעים בנפש ולדעתו:" היו צריכים לתת לו פרס שהוא מנע תאונה יותר קשה" ושהצד שכנגד סתם זורק דברים. (ראה עדותו בעמ' 4 לפ',ש' 17- 20).

ב) עם כל הכבוד לעדותו של אלעד, אין בית המשפט סבור שהצד שכנגד סתם זורק דברים, שכן העובדות כפי שהועלו בבית המשפט וכפי שגם העיד עליהן הרצל, מביאות למסקנה, שאכן הרצל תרם תרומה משלו לגרם התאונה.
באשר לטענתו של אלעד, שיש להעניק פרס לנוהג רכב המונע תאונה עם נפגעים בנפש, הרי שלעניין זה יש להשיב לאלעד, שמתפקידו של כל נהג לנהוג בזהירות ולעשות ככל יכולתו על מנת למנוע תאונות וכל מניעת תאונה – היא פרס כשלעצמו.

5. ואלו הם הנימוקים לקביעת בית המשפט בדבר רשלנותו התורמת של הרצל לגרם התאונה:

א. א) במסמך מיום 9.2.12, שהעבירו התובעים לבית המשפט מציין הרצל כי נכנס לצומת במהירות מותרת ואין הוא מציין באיזה מהירות אכן נכנס לצומת.
בעדותו בבית המשפט, הוא אומר, שנסע לא יותר מ-40 קמ"ש, אך הוא לא יודע מהי המהירות המותרת. (עמ' 2 לפ',ש' 24- 25)
עוד מציין הרצל באותו מסמך, שבעת שנכנס לצומת, הוא הביט קדימה וראה את מכונית הנתבעת נכנסת לצומת באור אדום וכתוצאה מכך הוא בלם מיד.
אם הרצל אכן ראה את מכונית הנתבעת נכנסת לצומת באור אדום, היה עליו לנהוג ביתר זהירות ואם היה נכנס לצומת במהירות סבירה והתואמת את נסיבות האירוע, אין ספק שאותה בלימה יכלה למנוע התאונה או למצער למזער את נזקיה.

ב) מעדותו בבית המשפט עולה, שלא רק בעת כניסתו לצומת הבחין במכונית הנתבעת אלא, כדבריו: "ואז שאני מגיע קרוב לצומת אני מבחין באוטו שמתחיל להיכנס לצומת באדום כשלי יש ירוק".
(ראה בעמ' 1 לפ',ש' 17- 18 ועמ' 2 לפ',ש' 22- 23, ההדגשות הנ"ל שלי-ג.ב.).
הרצל מעיד גם, שהוא לא זוכר מאיזה מרחק הבחין ברכב הנתבעת, אך הבחין בו בעת שהתחיל לנוע לכיוון הצומת ואז בלם והבלימה הובילה אותו למרחק של 2.5 מטר בתוך הצומת. (עמ' 2 לפ',ש' 26- 29).
על היותו של הרצל קרוב לצומת בעת שהבחין ברכב הנתבעת – ולא בתוך הצומת- ניתן גם להסיק מדבריו: "...הייתי מאד קרוב לצומת.." (עמ' 3 לפ',ש' 2)
מעדות זו עולה, שהרצל ראה את מכונית הנתבעת הנכנס באור אדום עוד לפני שהוא עצמו נכנס לצומת ולכן, אין לי ספק שבעצם כניסתו לצומת בעת שראה מכונית אחרת לא נוהגת בזהירות – נהג גם הוא בחוסר זהירות.

ג) הרצל גם העיד בבית המשפט, שבעת התאונה היו שתי המכוניות במרכז הצומת ובתרשים ת/2 אף ציין את מיקום הרכבים בעת קרות התאונה (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 26 ובתרשים ת/2 בו צוין מיקום רכב התובעים במס' 2 ומיקום רכב הנתבעת במס' 4 וראה גם מיקום הרכבים לאחר התאונה בתרשים שצרפו התובעים לכתב התביעה).

6. א. סוף דבר, לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות בתיק זה ולאור הנימוקים לעיל והיות וקבעתי שלנתבעת אחריות מרבית לגרם התאונה ולהרצל רשלנות תורמת בלבד, הרי שלאור הנסיבות כפי שהוכחו בפני
, אני קובע את אחריותה של הנתבעת בשיעור של 80% ואילו את רשלנותו התורמת של הרצל בשיעור של 20% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעות לשלם לתובעים את היתרה הבלתי מסולקת.

ב. מבלי להתייחס לסכומים הנלווים, אותם תבעו התובעים – סכומים שלא הוכחו כלל- הרי שתביעתם של התובעים מתייחסת ליתרת הסכומים הבאים: יתרת שכר טרחת שמאי בסך של 2,680 ₪, הפרש ירידת הערך בסך של 6,503 ₪, והחזר הקיזוז בשל רשלנות התורמת שחושבה לפי 25% בסך של 12,034 ₪ ובסה"כ: 21,217 ₪.
לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה מהי היתרה הבלתי מסולקת שעל הנתבעות להעביר לתובעים.

ג. א) מחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים עולה, שהנזק שנגרם לרכב
התובעים הוערך לסך של 37,492 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 3,780 ₪ ובגין ירידת ערך בשיעור של 15.5% סך של 16,049 ₪ ובסה"כ 57,321 ₪.

ב) התובעים לא פירטו מה סכום קיבלו מהמבטחת על חשבון הסך הנ"ל, אך ממסמך שצורף לכתב התביעה אנו למדים, שלתובעים אושר סכום הנזק הממשי לרכב בסך של 37,492 ₪, בתוספת סך של 1,100 ₪ שכ"ט שמאי ובתוספת ירידת ערך בשיעור של 9.5% בסך של 9,546 ₪ ובאופן כזה, אושר לתובעים סכום כללי בסך של 48,138 ₪.
מאחר והמבטחת סברה, שלהרצל רשלנות תורמת של 25% - החליטה היא לנכות מסך הכל הסכום של 48,138 ₪ את שיעור הרשלנות התורמת בסך של 12,034 ₪ וכתוצאה מכך העבירה המבטחת לתובעים את היתרה בסך של 36,103 ₪. (48,138 ₪ - 12,034 ₪)

7. לאור האמור לעיל ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
, אני קובע, שעל הנתבעות לשלם לתובעים את היתרה הבלתי מסולקת, בהתאם למפורט להלן:

א. באשר לסך של 12,034 ₪ אשר קוזז בגין רשלנות תורמת בשיעור 25%, היות וקבעתי את רשלנותו התורמת של הרצל בשיעור של 20% - הרי שיש לקזז מתוך הסך של 48,138 ₪ שיעור של 20% בסך של 9,628 ₪, על הנתבעות לשלם לתובעים את הפרש השיעור של 5%, קרי 2,406 ₪. (12,034 ₪- 9,628 ₪).

ב. המבטחת סברה, ששכר הטרחה, בסך של 3,780 ₪ - אותו גבה השמאי מטעם התובעים הוא מוגזם ולכן החליטה לשלם לתובעים רק הסך של 1,100 ₪ ולכן תובעים התובעים בתביעה זו את היתרה בסך של 2,680 ₪.
גם אם טענה זו נכונה – אני מחליט שעל הנתבעות להשלים לתובעים את הפרש שכר הטרחה – זאת מהנימוקים הבאים:

א) השמאי צרף לחוות דעתו טבלת שכ"ט עבור נזק תאונתי וגם צרף פירוט חישוב שכ"ט לפי אותה טבלה (פירוט בכתב יד) ואם המבטחת סברה שיש מקום לחקור את השמאי בעניין שכר הטרחה שקבע – הייתה היא רשאית להזמינו לחקירה.

ב) אני בהחלט מסכים לטענת המבטחת, שיחסית לחוות דעת המוגשות על ידי שמאים בתיקי תאונות, שכר הטרחה אכן מוגזם ומופרז הוא , ברם למרות זאת, לא נראה לבית המשפט שיהיה על התובעים "להיענש" בשל שיקולי שכר של אדם אחר.
ענייני שכר הטרחה אינם מעניינם של התובעים, הם לא בקיאים במחירים אותם גובים שמאים ואין בפני
הם "סקר שווקים" בנדון דנן. השמאי קובע והלקוח משלם ולא מצאתי שיש מקום לגרוע או לגרום למשלם חסרון כיס, כאשר מצד אחד משלם – מחוסר ברירה- את שכרו של השמאי ומצד שני לא יקבל המשלם החזר מלא.
אם סבור מאן דהוא, ששמאי זה או אחר מגזים בקביעת שכרו, הרי שבוודאי ניתן לפנות למוסדות המוסמכים ולהלין על כך ולהעמיד את השמאי על הצורך להתאים את עצמו ולהתאים את שכרו – פחות או יותר- לשכר סביר ומקובל, אך בנסיבות אלה, כאשר התובעים שילמו את השכר, לפי דרישת השמאי – לא מצאתי שיהיה זה סביר להעמיד את התובעים במצב שהשמאי ייצא נשכר ואילו התובעים ייצאו בהפסד.

ג) לכן, לאור האמור לעיל, אני מחליט שעל הנתבעות לשלם לתובעים את יתרת שכר הטרחה ששילמו לשמאי בסך של 2,680 ₪.

ג. א) סכום נוסף אותו תובעים התובעים מתייחס להפרש הסכום בגין ירידת ערך בסך של 6,503 ₪.
אי תשלום מלוא הסכום בגין ירידת הערך, כפי שקבע השמאי מטעם התובעים נעוץ בכך, ששמאי מטעם המבטחת העריך ירידת ערך בשיעור נמוך יותר מקביעתו של השמאי מטעם התובעים ולכן, החליטה המבטחת לשלם לתובעים את הסך של 9,546 ₪ - בשיעור כפי שקבע שמאי מטעמה- במקום הסך של 16,049 ₪ כפי שקבע השמאי מטעם התובעים ולכן, היתרה הבלתי מסולקת בעניין זה היא סך של 6,503 ₪ - כפי שנתבע בתביעת התובעים.

ב) בעניין זה, העיד מר אורן יעקב – שמאי מטעם המבטחת- והסביר כיצד קבע את קביעותיו בעניין ירידת הערך.

ג) עיינתי בעדות זו וגם בחוות הדעת אשר צורפה לכתב ההגנה ולאחר ששקלתי את שתי חוות הדעת ואת עדותו של מר אורן, החלטתי לקבל את ירידת הערך – כפי שנקבעה על ידי השמאי מטעם התובעים, זאת משום, שחוות דעתו של שמאי התובעים מפרטת היטב את שיעור ירידת ערך לגבי כל חלק וגם ניתנו הסברים מדוע כך נקבע כל שיעור ושיעור.
כמו כן, עולה מחוות דעתו של שמאי התובעים, שהייתה גם התייחסות לירידת ערך קודמת שנקבעה בגין תאונה קודמת ולא שוכנעתי שקביעותיו בטעות יסודן.
השמאי מטעם התובעים גם התייחס לירידת ערך מסחרית ואין ספק, שרכב שעבר תאונה בה ניזוק הרכב, כפי שניזוק במקרה זה - יש לתאונה זו משמעות מסחרית ובשורה של פסקי דין נקבע, שלא ניתן להתעלם מירידת ערך מסחרית, שכן מחיר הרכב יורד עקב התאונה.

ד) על כן, אני קובע שעל הנתבעות לשלם לתובעים את הפרש ירידת הערך בסך של 6,503 ₪.

8. העולה מהאמור בסעיף 7 לעיל הוא, שעל הנתבעות לשלם לתובעים הסך של 11,589 ₪, הכולל בחובו: סך של 2,406 ₪ - הפרש הרשלנות התורמת, סך של 6,503 ₪ - הפרש ירידת הערך וסך של 2,680 ₪- הפרש שכר הטרחה.
מסכומי ההפרש בגין ירידת הערך ושכ"ט שמאי (סה"כ 9,183 ₪) יש לקזז שיעור של 20% בשל רשלנותו התורמת של הרצל ולכן מסכום זה על הנתבעות לשלם לתובעים סך של 7,346 ₪. (80% מהסך של 9,183 ₪)

9. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, את הסך של 9,752 ₪ (2,406 ₪+7,346 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 20.7.11- ועד התשלום בפועל.
יתרת סכום התביעה נדחית, שכן סכומים אלה נכתבו על דרך הסתם וללא הוכחה ולו
לכאורה.
עם זאת ובהתחשב בכל הנסיבות, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידרי לשלם לתובעים באופן סולידרי הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 8.3.12 (יד' באדר התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

תאריך: 8/3/2012
ת"ק 50719-07-11 דגן ואח' נ' וולקני ואח'
1 מתוך 9








תק בית משפט לתביעות קטנות 50719-07/11 אלעד דגן, הרצל דגן נ' יעל וולקני, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/03/2012)