פסקי דין על ליאור עמדי | פסקי דין על לב בלצן | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

954-07/11 תק     08/03/2012




תק 954-07/11 ליאור עמדי נ' לב בלצן, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופט בדימוס גדעון ברק
התובע

ליאור עמדי
נגד
הנתבעים

1.לב בלצן

2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
1. בתיק זה נערך דיון ביום 21.1.12 ובדיון זה התייצבו הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") ונציג הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת"), ברם מאחר והתובע לא התייצב – החליט בית המשפט למחוק את תביעת התובע ולחייבו בהוצאות.
בעקבות בקשה, שהגיש התובע, החליט בית המשפט ביום 24.1.12 לבטל ההחלטה המוחקת את כתב התביעה ולהשאיר את ההחלטה בדבר חיוב בהוצאות על כנה.

2. א. בדיון החוזר, שנערך ביום 1.3.12 התייצבו הצדדים וטענו לגופן של כתבי הטענות.
הדיון בתיק זה עניינו תאונת דרכים בין רכב, שהיה נהוג בידי התובע ובין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע, כאשר כ"א מהם סבור שהאחריות לקרות התאונה רובצת על זולתו.

ב. לטענת התובע, אירעה התאונה, בזמן שתדלק בתחנת דלק ולאחר התדלוק נסע במהירות נמוכה ולפתע הגיח רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע במהירות ולמרות, שראה את רכב התובע יוצא מהתחנה – הוא פגע בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם הנזק.
התובע סבור, שהנתבע נהג ברשלנות ולא העריך נכונה את המרחק בינו ובין רכב התובע ולכן סבור התובע שהאחריות לנזק שנגרם לרכבו רובצת על הנתבע וגלל כן, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 4,529 ₪, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך של 2,949 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 580 ₪, עוגמת נפש והוצאות בסך של 1,000 ₪.

ג. טענת הנתבע היא, שבעת יציאתו מעמדת התדלוק, החל הנתבע בנסיעה איטית לעבר היציאה, כאשר מימין לנתיב נסיעתו מצויים מקומות חניה המקבילים למדרכה משמאל עמדות התדלוק.
לאחר כ-10 מ' מהתחלת נסיעתו של הנתבע, התפרץ התובע, אשר חנה מימין, אל נתיב נסיעתו של הנתבע – זאת ללא שום התראה- ופגע ברכב הנתבע.
לכן, סבורים הנתבעים, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על התובע ובשל כך יש לדחות את תביעתו.

3. העולה מכתבי הטענות הוא, שאין מחלוקת בין הצדדים שאירעה תאונה בין שני כלי הרכב וכ"א מהצדדים טוען, שבעת קרות התאונה נסע כ"א מהם באיטיות: התובע מציין בכתב התביעה שהוא נסע במהירות של עשרה קמ"ש (סעיף 5 לכתב התביעה) ואילו הנתבע טוען, שהוא יצא מעמדת התדלוק בנסיעה איטית לעבר היציאה. (סעיף 2.1 לכתב ההגנה).
כמו כן, טוען התובע, שהתאונה אירעה ביציאה מתחנת הדלק ולאחר שתדלק וגם הנתבע טוען, שהתאונה אירעה בעת שהוא יצא מעמדת התדלוק.
השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כיצד באמת אירעה התאונה ועל מי יש להטיל האחריות בנדון דנן.

4. בטרם אתייחס לגופן של העובדות, ברצוני לציין כבר בתחילה, את השוני בגרסת התובע ובגרסת הנתבע כפי שעולה כבר מכתבי הטענות: בתחילה מציין התובע, שהתאונה אירעה:"עת נהג התובע מתחנת דלק..לכיוון היציאה...", אך מהמשך הדברים עולה, שהתאונה לא אירעה בעת שהתובע כבר נהג בכיוון היציאה, שכן לאחר מכן מציין התובע כך:" התאונה אירעה בזמן שהתובע תדלק את רכבו...".
בעדותו בבית המשפט מבהיר התובע ואומר, שלא היה בתחנת הדלק ולא בעמדת התדלוק אל בצד ימין בו נמצאת חנות "אלונית".
כך גם נמצא שוני בגרסת הנתבע בין הנאמר בכתב ההגנה ובין שנאמר על ידו בהודעה שמסר למבטחת שלו, שכן מכתב ההגנה עולה, שהתאונה אירעה בעת שהוא יצא מעמדת התדלוק, אך בהודעה הנ"ל ציין הנתבע, שהתאונה אירעה לאחר שהנתבע סיים את שטיפת רכבו (ולא מעמדת תדלוק) ואז נסע לכיוון היציאה מתחנת הדלק.
בעדותו בבית המשפט, חוזר הנתבע ומאשר, שתחילה תדלק ולאחר שקיבל קופון – הוא נכנס לעמדת שטיפת מכוניות ואחרי השטיפה הוא יצא מתחנת הדלק.
(ראה שינוי גרסאות התובע בסעיפים 4, 5 לכתב התביעה, עמ' 4 לפ',ש' 3 וראה שינוי גרסאות הנתבע בין סעיף 2.1 לכתב ההגנה ובין ההודעה – נ/1 וראה עדותו בעמ' 5 לפ',ש' 23).

5. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות – גם את זה שצורף לכתבי הטענות וגם זה שהוגש במהלך הדיון- אני קובע, שמהעובדות שהועלו בפני
בית המשפט ומנסיבות קרות התאונה עולה, שיש לייחס לשני הצדדים אחריות שווה לקרות התאונה ובאופן כזה, יש להשית על כ"א מהם רשלנות תורמת של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) אם שני רכבים יוצאים מתחנת דלק, אם שני הנהגים נוסעים באיטיות ואם כל אחד מהמעורבים בתאונה היה מבחין מבעוד מועד ביציאת זולתו מהתחנה – אין ספק שהתאונה הייתה נמנעת.
התובע העיד בבית המשפט, כי רכבו חנה בצד ימין ליד חנות "אילנות" – עובדה התואמת את טענת הנתבע, כפי שטען בכתב ההגנה, שאכן בעת שיצא היה התובע בתחילה מימין לנתיב נסיעתו של הנתבע.

ב) התובע העיד בבית המשפט, שהוא נכנס אל רכבו ובטרם יצא ממקום החניה, הביט במראה ומשראה את הנתבע עוצר במרחק כ-30 מטר ממנו, החל הוא בנסיעה ופתאום החליט הנתבע לתת פול גז וכתוצאה מכך, פגע רכב הנתבע לכל האורך הצד האחורי של רכב התובע. (עמ' 4 לפ',ש' 3- 6).

ב. א) הנתבע, גם הוא הבחין ברכב התובע בטרם יצא רכב התובע מהחניה, אך לטענתו, עמד רכב התובע בין שתי מכוניות ובעת שהתובע יצא הוא כבר היה בדרך.
הנתבע גם מציין שיציאתו בוצעה באיטיות.
אם הנתבע אכן ראה את רכב התובע, היה חייב הוא להיות ער לנעשה על ידי רכב התובע והיה צריך להבחין בו מבעוד מועד בעת שעומד הוא לצאת ממקום החניה.

ב) ההתנגשות בין שני הרכבים – כפי שמתארים התובע והנתבע- מצביעה על חוסר זהירות של שניהם, יען כי כ"א מהם הבחין ברכבו של האחר, כל אחד מהם העיד שנסע באיטיות ואם עובדות אלו נכונות, הרי שיתר תשומת לב של כ"א מהם – יכלה בהחלט למנוע התאונה.

ג. הנתבע טוען, שהיה זה רכב התובע אשר פגע ברכבו בעוד שהתובע טוען שהיה זה רכבו של הנתבע אשר פגע ברכבו.
בעניין הפגיעות, טוען התובע שרכבו נפגע מאמצע הצד האחורי לכל האורך ונפגע בצד שמאל (עמ' 4 לפ',ש' 21- 24) וגם טוען שישנה פגיעה גם בחלק הימני והתובע מנסה להסביר, שבגלל שהפגיעה הייתה מקדימה יש חלק מהפגיעה ימינה. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 11- 12).
בדו"ח שערך שמאי מטעם התובע, אין כל ציון על פגיעה בצד ימין, אלא שממצאי השמאי הם, שרכב התובע ניזוק בחלקו הקדמי, מגן קדמי, כנף קדמית שמאלית, פנס צד, פנס ראשי שמאלי ואין ממצא של פגיעה בצד ימין. (ראה דו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה).

ד. א) לא הוצג בפני
סוג הפגיעות ברכבו של הנתבע, ברם מיקום הפגיעות ברכב התובע מצביע על כך, שהתובע אכן יצא מהחניה בחוסר זהירות ולמרות שהבחין ברכב הנתבע החליט לצאת, כאשר סבר שהמרחק בין רכבו ובין רכב הנתבע מספיק על מנת לצאת בביטחון בעוד שמבחן התוצאה מראה לנו, ששיקול היציאה לא היה נכון, שכן אותה יציאה חסמה או הפריעה להמשך נסיעתו הבטוחה של הנתבע וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

ב) עם זאת וכפי שציינתי לעיל, גם הנתבע נהג בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, משום שגם הוא העיד על כך, שראה את רכב התובע ואני קובע, שבעת שהנתבע הבחין ברכב התובע, היה כבר רכב התובע בזווית יציאה ולכן נהיגה זהירה של הנתבע והבחנה מבעוד מועד ביציאתו של רכב התובע – יכלה למנוע התאונה.
בשאלה האם הנתבע ראה את רכב התובע יוצא מהחניה, ישנה סתירה בולטת בעדות הנתבע, שכן תחילה אומר הנתבע במפורש:" אני ראיתי שהתובע יצא, הוא היה בין שתי מכוניות...", אך בהמשך, כתשובה לשאלה, משיב הנתבע, שלא ראה את רכב התובע יוצא. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 26 לעומת האמור בעמ' 6 לפ',ש 1- 2).

6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאחר שקבעתי אחריות שווה בין שני המעורבים בתאונה, על הנתבעים לפצות את התובע בהתאם לקביעת

פסק דין
זה.
התובע הוכיח נזקיו בסך של 3,529 ₪ (עלות תיקון הרכב ושכ"ט שמאי) ולא הוכיח את פריט הנזק הנוסף, שנכתב כך על דרך הסתם מבלי לפרט מה סכום ההוצאות נכלל בסכום של 1,000 ₪.
על כן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע סך של 1,765 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 3.7.11- ועד התשלום בפועל.
כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית – מחוסר הוכחה.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 8.3.12 (יד' באדר התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

תאריך: 8/3/2012
ת"ק 954-07-11 עמדי נ' בלצן ואח'
1 מתוך 5








תק בית משפט לתביעות קטנות 954-07/11 ליאור עמדי נ' לב בלצן, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/03/2012)