פסקי דין על מאג'ד נאטור | פסקי דין על ג'והאנה נאטור | פסקי דין על אמיר חלבי | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

16818-04/11 תאמ     13/03/2012




תאמ 16818-04/11 מאג'ד נאטור, ג'והאנה נאטור נ' אמיר חלבי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 16818-04-11 נאטור ואח' נ' חלבי ואח'






בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן

תובעים
1
.
מאג'ד נאטור
2
.
ג'והאנה נאטור


נגד

נתבעים
1.אמיר חלבי
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



1. תביעת נזקי רכוש בגין התנגשות רכבים בצומת מיום 30.9.10.

בפני
העידו שני הנהגים המעורבים וכן התובע 1, שהנו בעלה של התובעת שנהגה ברכבם של בני הזוג. עדותו של האחרון נגעה אך לשאלת הנזק, הואיל ולא ראה את ההתרחשות עצמה.

2. אין חולק על
מקומה של התאונה ועל כיווני הנסיעה של שני הרכבים. כעולה מעדות שני הנהגים, נהגה התובעת בדלית אל כרמל וביקשה לפנות שמאלה לכביש ממנו הגיע רכב הנתבע. התאונה ארעה בצומת.

3. עולה השאלה למי זכות הקדימה ושמא יש אשם תורם גם לנהג הרכב שלא נתן הזכות.

לאחר שנשמעו הראיות, שוכנעתי כי האשם הנזיקי המלא לקרות התאונה רובץ לפתחה של
התובעת.

4. אין חולק כי כיום מוצב תמרור עצור בכיוון נסיעתה של התובעת. הוצגו תמונות ברורות גם של הצומת וגם של התמרור כפי שהוא מוצב כיום (ראה נ/1 ו ת/6). הצדדים חלוקים בשאלה אימתי הוצב אותו תמרור. התובעים טוענים כי התמרור הוא תמרור חדש שהוצב רק בעקבות מקרה התאונה. הנתבע טוען כי התמרור היה שם גם קודם, עובר לתאונה, אלא שיד נעלמה עקרה אותו כמה ימים לאחר התאונה, ואז לאחר המקרה הוצב מחדש על ידי המועצה.

ב"כ התובעים זימן לעדות את ממונה הבטיחות מטעם המועצה על מנת שיאשר כי במועד התאונה לא היה בצומת תמרור עצור.
זאת בשים לב למכתב מ 5.7.11 של אותו ממונה בטיחות המציין כי בצומת אין תמרורי הוריה ואזהרה מכל סוג והניצבים קיימים, אך התמרורים הוסרו שלא כחוק מזה מספר רב של שנים. אלא שגם אם אניח לטובת התובעים (ואיני קובע מסמרות בשאלה זו, משעה שאותו ממונה לא נחקר והמכתב לא הוגש באמצעותו) שאלמונים הסירו שלא כחוק את התמרורים עצמם מן הניצבים עובר לתאונה, או שבכלל לא היה קיים מאז ומעולם תמרור עצור בכיוון נסיעתה של התובעת עובר לתאונה, הרי עדיין גם במצב דברים זה, זכות הקדימה היתה לנתבע.

למעשה, התובעת עצמה אישרה שידוע לה שזכות הקדימה הינו לרכב הנוסע בכביש הראשי. השאלה כפי שהוצבה נגעה לכיוון נסיעתו של הנתבע 1 ולכביש בו נסע. התובעת אישרה בעמ' 2 למטה במענה לשאלה זו שהיא יודעת אכן שהזכות היא לנוסעים בכביש זה, אם כי אין מדובר בכביש ראשי. לכן, הסבירה באותה נשימה של מתן התשובה שהאטה והסתכלה פעמיים בטרם ביצעה הפניה שמאלה. לדבריה, הנתבע 1 הגיע במהירות מופרזת ולכן לא הספיק לעצור ופגע בה.

5. החשיבות כעת היא לכך שהתובעת עצמה אישרה שמאחר והזכות נתונה לרכבים בכיוון נסיעת הנתבע, האטה והסתכלה. למעשה המעיין בתמונות שהוצגו מתרשם כי זהו גם דין הקדימה המתחייב מתנאי הדרך ומתקנה 64(ו) לתקנות התעבורה. אמנם כשכל הדברים שווים נתונה זכות הקדימה בצומת לנהג הבא מימין (תק' 64(א)(1) לתקנות התעבורה); אך תק' 64(ו) לתקנות הנ"ל קובעת דין ספציפי לפיו
מי שנתיב נסיעתו מסתיים (כמו בצומת טי, וכמו במקרה של התובעת בענייננו) ועליו לסטות לנתיב סמוך, חייב ליתן זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. אם נעיין ב נ/1 נגלה כי בעוד מסלולו של הנתבע לא מסתיים והוא יכול להוסיף ולנסוע ישר לאחר הצומת,
נתיב
נסיעתה של התובעת במקרה שלנו, מסתיים אכן, ועליה לפנות. משביקשה לפנות שמאלה תוך חציית מסלול הנסיעה של הרכבים החולפים בנתיב אליו פנתה , היה עליה ליתן זכות קדימה.

6. עניין אחר הוא שעל פי רישיון הרכב שצרפו התובעים נהג הנתבע ברכב שרישיונו בוטל, בשל בקורת משטרת ב 15.6.10. הנתבע לא התכחש לכך שנהג ברכב ללא טסט, היינו בלא רשיון רכב תקף.
אלא שלא ידועה הסיבה להנחיית המשטרה וצודק ב"כ הנתבע שיכול ומדובר למשל בפנסים אחוריים לא תקינים,
כאשר אין לכך דבר וחצי דבר עם נסיבות התאונה במקרה זה. לא הוכח דרך משל, שהיתה בעיה בבלמי הרכב שמנעה יכולת בלימה אפקטיבית, ויכול שהיתה מונעת התאונה.

7. משעה שזכות הקדימה נתונה לנתבע, הרי שבצירוף תנאי השטח שהומחשו בתמונות ומיקום התאונה המדויק בצומת עצמה (שסומן בעיגול על ידי התובעת עצמה על תמונה ת/1 - רואים גם פיזור של רסיסי זכוכית במקום), לא מצאתי שאף הנתבע נושא באחריות נזיקית לאירוע התאונה. היינו אין מדובר במצב שבו יש אחריות משותפת של שני הנהגים, עם אשם תורם לתובעת.
הנתבע טען שנסע במהירות של 30 קמ"ש. התובעת טוענת כי הגיע במהירות מופרזת ולכן לא יכול היה להספיק ולבלום למרות שניסה.

אלא שהתובעת עצמה ציינה כי הכניסה לאותו כביש ממנו הגיע הנתבע, הינה בסיבוב חד. לכן צודק הנתבע שאין זה מסתבר שיכול הוא להספיק להיכנס לכביש במהירות. עיון בתמונות (למשל ת/2) מעלה כי אין מדובר בכביש בן מאות מ' עד הצומת, היינו שאכן סביר שלא הספיק לפתח מהירות גבוהה.

תיאורטית יכול וגם מי שזכות הקדימה היא שלו, ישא באשם לקרות תאונה, אם מהירות נסיעה מופרזת לעילא מצדו,
לא אפשרה לנהג המעורב האחר ליתן לו את הזכות, למרות שהנהג האחר נהג בזהירות ובדק את תנאי הדרך כפי הנדרש.
אלא שלמצער יש להוכיח שאכן מי שזכות הקדימה היא שלו, נהג באופן שגרם לתאונה באופן מלא או חלקי.
שדה הראיה בכיוון נסיעתה של התובעת, ביחס לכביש ולנתיב ממנו הגיע הנתבע,
מספיק כדי להיווכח ברכב המתקרב ולו במהירות; בתנאי שהיא "לוקחת" את הפניה שמאלה באופן רחב ובטוח, כפי ששרטטה בתמונה ת/1 (כדי להשתלב לנתיב הימני). לכן, אם נסעה אכן באיטיות והסתכלה שמאלה כדי לבדוק שאין רכב חולף בנתיב אותו חצתה, חזקה שהיתה מבחינה ברכבו של הנתבע המתקרב .

משכך, מסקנתי היא שהתובעת גם לא נתנה זכות קדימה בה היתה מחויבת, וגם לא נהגה בזהירות מספקת בתנאי השטח.

8. אכן, הנתבע הודה שנהג ברכב בלא טסט. התנהלות זו
ראויה לביקורת חריפה. ואולם האכיפה וההרתעה בתחום דיני התעבורה מסורה למערכת דינים אחרת.
התביעה בענייננו הנה תביעה נזיקית. לא ניתן
ליהנות את
התובעים מפיצוי כספי בתאונה שנגרמה בפן הנזיקי באשמה הבלעדי של התובעת (שאף היא הפרה דיני התעבורה וגרמה כך לתאונה).
עם זאת בשים לב לכך שהנתבע נהג ברכב ללא רישיון רכב בתוקף, אני מורה על דחיית התביעה בלא צו להוצאות.

ניתן היום,
י"ט
אדר תשע"ב, 13 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 16818-04/11 מאג'ד נאטור, ג'והאנה נאטור נ' אמיר חלבי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/03/2012)