פסקי דין על יוסף פיאד |

3627/11 עפ     21/03/2012




עפ 3627/11 יוסף פיאד נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3627/11

לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
יוסף פיאד



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1076/08 מיום 29.3.2011 שניתן ע"י כב' השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי, מ' לוי

תאריך הישיבה:
כ"ה אדר תשע"ב
19.03.2012

בשם המערער:
עו"ד מוחמד ג'בארין
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
פסק-דין

השופט נ' הנדל
:

1. מונח לפנינו ערעור על חומרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי, מ' לוי) מיום 29.3.2011 בתפ"ח 1076/08. המערער הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת – עבירה לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), התש"ה-1945; מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת – עבירה לפי סעיף 111 (חלופה שנייה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק; וקשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. על המערער נגזרו 13 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו (היינו מיום 3.4.2008) ושתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע כנגד ביטחון המדינה.

2. המערער, יליד שנת 1988, היה חבר פעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי (להלן: הג'יהאד) מאז שנת 2004 ועד למעצרו. כך עולה מכתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער במסגרת הסדר טיעון. כתב האישום מגולל חמישה אישומים. על פי האישום הראשון, במהלך שנת 2004 הצטרף המערער לחוליה צבאית של הג'יהאד והשתתף באימונים צבאיים מטעמה, אשר כללו הפעלת מטעני חבלה, כמו גם פירוק והרכבה של רובי קלצ'ניקוב, אקדחים ונשק צלפים. על פי האישום השני, באמצע שנת 2007 קיבל המערער לידיו מטעני חבלה מפעיל ג'יהאד נוסף, וכן ערך תצפיות על שטח שבו שהו כוחות צה"ל, וזאת במטרה להניח במקום את המטענים ולפוצץ אותם עם הגעת הכוחות. על פי האישום השלישי, בשלהי שנת 2007 ובמשך כחודש וחצי ביצע המערער פעילויות אבטחה ושמירה מטעם הג'יהאד בעודו חמוש, במטרה להגן על השטח מפני חדירה אפשרית של כוחות צה"ל לאזור. על פי האישום הרביעי, בתחילת ינואר 2008 השתתף המערער בהנחת מטענים באזור בו שהו כוחות צה"ל. בהיותו במקום, הלך המערער יחד עם אחר לכיוון כוחות צה"ל על מנת לבצע ירי ממטול rpg לעבר טנקים ישראליים, ולגרום למותם של חיילי צה"ל, אולם נמלט מהמקום לפני שהספיק לבצע את זממו עקב ירי של כוחות צה"ל באזור. על פי האישום החמישי, במרץ 2008 סייע המערער לשני פעילי ג'יהאד אחרים לרכוש חלקת אדמה, עליה תכננו השניים למקם מחבל שיירה לעבר כוחות צה"ל. המערער אף העביר לידי אותם פעילים מטעני חבלה לשם ביצוע זממם.

3. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמערער הורשע על פי הודאתו בפעילות מתמשכת בשורות הג'יהאד, שכל מטרתה להרבות ברצח ישראלים. בית המשפט הבהיר כי נדרש עונש חמור - הן בשל מידת המסוכנות הגבוהה של המערער, והן על מנת להרתיע את הרבים. הודגש כי המערער לא היה שחקן פאסיבי בשורות הג'יהאד, אלא יזם בעצמו תוכנית רצחנית לקטל ישראלים, תוכנית שלמרבה המזל (וחרף מאמציו של המערער) לא יצאה אל הפועל. בית המשפט התבסס, בין היתר, על דברי בית המשפט העליון בעניין חאמד (ע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל
(23.6.2008)), שם הורשע חאמד בעבירות כמעט זהות לעבירות בהן הורשע המערער: אימונים אסורים, נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע ושתי עבירות של סיוע לניסיון לרצח. בעניין חאמד נאמר כי מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים מחייבים ענישה מחמירה במיוחד, וכי בסוג זה של עבירות - הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח המעשים והסיכונים הטמונים בהם (עוד על הצורך בהחמרת הענישה של פעילי טרור ראו ע"פ 9338/01 מדינת ישראל
נ' עווידה, פ"ד נז(1) 529 (19.9.2002); ע"פ 9078/06 לחאם נ' מדינת ישראל
(27.10.2008)). לצד זאת שקל בית המשפט את הודאתו של המערער, את היותו קטין בעת ביצוע האישום הראשון (חברות בהתאחדות בלתי מותרת), ואת גילו הצעיר בעת ביצוע יתר האישומים (כבן 19 לכל היותר). בהתחשב בכל אלו הגיע בית המשפט לתוצאה שלעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

4. המערער טען כי, ככלל, העונש שהוטל עליו הינו בלתי מידתי ובלתי סביר, הן ביחס לעבירות בהן הוא הודה והן ביחס לנסיבותיו האישיות. המערער הדגיש כי בכל חמשת האישומים היה לו תפקיד פאסיבי וזוטר באופן יחסי, וכי בעת ביצוע העבירות היה קטין, או לכל היותר צעיר בן 19, והיה נתון להשפעתם של פעילי הג'יהאד הבוגרים. המערער הוסיף כי כל מעשיו התרחשו בתוך שטחי עזה, במטרה למנוע את כניסת כוחות צה"ל לעיר, ותוך שהוא נתון להשפעות חברתיות ומשפחתיות חזקות. כן טען המערער כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי להודאתו, וכי העונש שנגזר עליו סוטה מרמת הענישה הנהוגה בעבירות דומות. מנגד, טענה באת כוח המדינה כי כתב האישום מגולל מסכת ארוכה וממושכת של פעילות חבלנית, שלכל הפחות בחלקם מצטייר המערער בבירור כדמות אקטיבית ויוזמת. באת כוח המדינה הדגישה אף היא כי יש צורך בענישה הולמת ומרתיעה, אשר תיתן מענה לחומרת המעשים בהם הודה המערער.

5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא, וזאת מן הטעמים הבאים.

ראשית, אין לקבל את טענת המערער כי הוא היה פעיל זוטר ופאסיבי בארגון הג'יהאד. מסכת האישומים המפורטת בכתב האישום, ואשר המערער הודה בכולה, מגוללת תמונה קשה ושונה בתכלית. המערער היה במשך שנים חבר פעיל בפלג הצבאי של הג'יהאד האסלאמי, ארגון טרור רצחני אשר דוגל בקטל חסר-אבחנה של חיילים ואזרחים ישראלים. המערער אומן כדבעי על ידי הג'יהאד, ביצע משימות אבטחה והגנה עבור הארגון בעודו חמוש בנשק קטלני, ומעל לכל – תכנן וניסה להוציא אל הפועל פעולות חבלניות נגד חיילי צה"ל. המערער הורשע על פי הודאתו בכל העבירות הללו, שעונשן המצטבר עולה על חמישים שנות מאסר בפועל. מכל אלו עולה בבירור כי אין מדובר בשחקן פאסיבי גרידא, אלא בפעיל טרור מאומן שהחל ליישם בשטח את המיומנויות הרצחניות שרכש. הניסיון לתאר את המערער כנער אשר נגרר בחוסר אונים ובניגוד לרצונו החופשי אחר סוכני השפעה סביבתיים רבי עוצמה – לא יצלח. להתנהגותו השלכות חמורות ביותר, והמערער אחראי למעשיו ולבחירתו לעסוק בפעילות עוינת, שאיננה בשוליים, ולהפוך לאחת מהאצבעות בידו של גוף ההרס.

שנית, לא יהיה זה נכון לקבל את טענתו של המערער, לפיה היותו תושב עזה מהווה שיקול לטובתו. ברי כי פעילות במסגרת ארגון טרור שתכליתו להרוג ולהטיל אימה על אוכלוסיה חפה מפשע - היא בזויה ומקוממת, ואיננה יכולה לקבל גיבוי מוסרי, ודאי לא הגנה משפטית. כפי שהבהיר בית משפט זה בעניין חאמד, החובה להימנע מפגיעה בחיי אדם חלה על כל אדם באשר הוא אדם.

שלישית, עיינו בפסק דינו של בית המשפט קמא, ומצאנו כי זה לא התעלם מן הנסיבות לקולא בעניינו של המערער - גילו הצעיר והודאתו במשפט. אולם נסיבות אלו, גם אם יש לתת להן משקל מסוים, אינן מצדיקות מתן הקלה נוספת על ידי בית משפט זה. בהקשר זה ראו דבריו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין אבו חטב (תפ"ח 1050-08 מדינת ישראל
נ' אבו חטב (17.3.2010)), שם עמד בית המשפט על כך שתשתיות הטרור מתבססות במידה רבה על פעילותם של צעירים וקטינים, אשר מגויסים למטרותיו הרצחניות של הארגון כבר מגיל צעיר. אף לנתון זה יש להעניק משקל בבוא בית המשפט להתוות את מדיניות הענישה ההולמת בעבירות מעין אלו.

רביעית, עיינו בפסקי הדין השונים שהניחו לפנינו הצדדים, ונחה דעתנו כי אין בהם כדי להביאנו להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא. על אף שכל עניין הוא בעל נסיבות ייחודיות, והדברים אינם עשויים מקשה אחת, נראה כי קביעותיה של ערכאה קמא בענייננו אינן חורגות משיקולי הענישה ומטווח הענישה המקובלים. כך, בעניין נג'אר (ע"פ 7403/07 נג'אר נ' מדינת ישראל
(30.3.2008)) נגזרו על הנאשם 13 שנות מאסר בפועל, בדומה לעונש שנגזר על המערער בענייננו. זאת על אף שהנאשם לא היה חבר מן המניין בארגון טרור, ולא היה יוזם ואקטיבי – בניגוד למערער. בעניין פלוני (ע"פ 1220/08 פלוני נ' מדינת ישראל
(31.1.2010)) נגזרו על הנאשם 10 שנות מאסר בפועל, וזאת מבלי שהורשע כלל בניסיון לרצח (עבירה אשר, כשלעצמה, נקבע לה עונש מקסימאלי של עשרים שנות מאסר בפועל) – בניגוד למערער. בעניין חאמד נגזרו על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, וזאת על אף שהנאשם היה אב לשישה ילדים, הביע חרטה על מעשיו ולא היה חבר מן המניין בארגון טרור – בניגוד למערער. אמנם, בעניין קדיח (ע"פ 3015/09 מדינת ישראל
נ' קדיח (20.7.2010)) נגזרו על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל, אך זאת בהתחשב בכך שהנאשם לא היה בגדר יוזם ומוביל, הגן בעברו על חיילי צה"ל (במסגרת שירותו בכוחות הביטחון הפלסטיניים), והביע חרטה לא רק במהלך המשפט אלא גם קודם לכן בדמות סירוב לשוב ולהטמין מטענים ולדווח על תנועת כוחות צה"ל – כל אלו נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו. אף בלא הראייה של "גזר דין משווה", העונש איננו חמור באופן שמצדיק התערבות ערעורית. כזכור, המערער הורשע בחמישה אישומים חמורים שהמשותף להם הוא מעורבות בעבירות ביטחון במטרה לפגוע בחיילי צה"ל וזאת במשך תקופה של מספר שנים.

6. המסקנה היא שאין מקום לקבל את הערעור.

ניתן היום, כ"ז באדר התשע"ב (21.3.2012).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11036270_z05.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
1
2
1









עפ בית המשפט העליון 3627/11 יוסף פיאד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/03/2012)