Google

מוחמד זידאן - וליד זידאן, הראל חברה לביטוח בע"מ

פסקי דין על מוחמד זידאן | פסקי דין על וליד זידאן | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

31577-10/10 תאמ     18/03/2012




תאמ 31577-10/10 מוחמד זידאן נ' וליד זידאן, הראל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעכו



18 מרץ 2012

תא"מ 31577-10-10 זידאן נ' זידאן ואח'






בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובע
מוחמד זידאן
ע"י עו"ד עבדאללה ואכד


נגד

נתבעים
1.וליד זידאן
2.הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבעת 2 ע"י עו"ד רוני משה



פסק דין


עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזק אשר נגרם לרכב התובע, רכב מס' 20-189-10 (להלן – "רכב התובע").

בזמנים הרלוונטיים לתאונה אשר תתואר להלן התובע היה הבעלים של הרכב הנ"ל, ואילו הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") הבעלים של רכב אחר, רכב מס' 21-820-29 (להלן – "רכב הנתבע"), המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן– "הנתבעת") בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 27/6/09 נהג מר שריף זידאן (להלן – "מר שריף") ברכב התובע ובהגיעו לצומת בתוך כפר מנדא, לפתע רכב הנתבע הגיע מצד ימין ונכנס לצומת מבלי לתת לו זכות קדימה. כתוצאה מכך, שני הרכבים התנגשו וניזוקו.

הנתבע אינו חולק על עצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה, ואינו חולק על אחריותו לקרות התאונה עקב אי מתן זכות קדימה לרכב התובע. לעומת זאת, הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד ובו טענה, כי עסקינן בקנוניה בין התובע לבין הנתבע ו/או תאונה מבוימת, וכי רכבו של הנתבע לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני
י העידו: נהג רכב התובע, מר שריף, הנתבע וחוקר מטעם הנתבעת.

מר שריף והנתבע מסרו בעדותם תיאור דומה למדי באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ואילו הנתבעת תולה את יהבה בסתירות שנתגלו, לטענתה, בגרסאות של השניים, או בסתירות שנתגלו בין העדויות שלהם בבית המשפט לעומת העדויות בכתב שמסרו לחוקר מטעמה.

אקדים לומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הנתבעת ובחנתי את מכלול הראיות אשר הוגשו לתיק, אני מוצאת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, ולעומת זאת, הנתבעת לא הצליחה להוכיח קיומה של קנוניה בין המעורבים בתאונה.

לשם הקלת הדיון אעמוד על עיקרי הסתירות אליהן מפנה הנתבעת בסיכומיה.

הנתבעת מפנה לדבריו של מר שריף אשר מסר בעדותו בבית המשפט, כי רק כרית אוויר אחת נפתחה ברכב בו נהג, ואילו לחוקר מטעמה הוא מסר כי נפתחו שתי כריות אוויר. אומנם עולה אי דיוק בדברים שמסר מר שריף ביחס לפתיחת כריות האוויר ברכב, ואולם ייתכן שפער זה הוא על רקע האבחנה שעושה מר שריף בעדותו לחוקר כאשר ציין, שכרית אוויר אחת (בצד הנהג) נפתחה ונותרה שלמה ואילו השניה, נפתחה והתפוצצה.

בכל מקרה, הנתבע אישר כי שתי כריות אוויר ברכב התובע נפתחו בעקבות התאונה, וגם השמאי מטעם התובע אישר נתון זה. יש לציין, כי בדו"ח החקירה נרשם על ידי החוקר, כי בעל מוסך אשר הגיע לזירת התאונה הבחין בשתי כריות אוויר אשר נפתחו ברכב התובע, וברור כי יש בכך כדי לתמוך בדברים אשר צוינו לעיל.

לשיטת הנתבעת, דברי הנתבע בבית המשפט, כי אין הוא זוכר אם השתחרר חומר כלשהו בעקבות פתיחת כרית האוויר ברכבו, אינם הגיוניים ואינם מתיישבים עם היותו בעל מוסך בעברו. אין בידי לקבל טענה זו. אומנם החוקר תיאר בפני
י מניסיונו האישי, שכאשר כרית אוויר ברכב נפתחת חלל הרכב מתמלא באבק והתחושה של מי שנמצא ברכב "שהוא תיכף נשרף", ואולם אין לגזור מניסיונו של החוקר גזירה שווה לגבי מקרה זה. כך למשל, מר שריף מסר לחוקר שכאשר כריות האוויר ברכב בו נהג נפתחו, נוצר קצת אבק ועשן בתוך הרכב. ופה יש לזכור, כי אחת הכריות התפוצצה והשניה, לא. לכן, לא מן הנמנע שהתוצאה של פתיחת כרית האוויר משתנה מרכב לרכב, וכפועל יוצא מכך, לא מן הנמנע כי התופעות הכרוכות בפתיחת כרית האוויר ברכב התובע היו שונות מהתופעות אשר חווה החוקר.

הנתבעת מפנה לסתירה אחרת שעולה לדידה מתוך העדויות ביחס לנזקים הגופניים אשר נגרמו לנהגים, שכן בעוד מר שריף מסר בעדותו כי לא נפגע כלל, מסר הנתבע לחוקר, כי מר שריף קיבל מכה, ירד לו דם מהראש ונפגעה לו היד.

לאחר ששקלתי את טענת הנתבעת, אני לא מוצאת כי יש באמור לעיל כדי להשפיע על האמון שאני נותנת לדברי מר שריף, שאומנם מסר כי לא נפגע כלל, אך תיאר בעדותו בבית המשפט כי סבל מסחרחורות (ככל הנראה עקב פגיעה בראש), ולכן התפנה הביתה מייד אחרי קרות התאונה. גם בהודעתו לחוקר מסר מר שריף, כי נפגע פגיעה קלה בידו, נתון אשר מתיישב עם התיאור שמסר הנתבע אודות פגיעה בראש ופגיעה ביד.

כך או כך, מר שריף מסר, הן בעדותו בפני
י והן בהודעתו לחוקר מטעם הנתבעת, כי בחר שלא להתפנות באמבולנס אשר הגיע לזירת התאונה, ולא נזקק לטיפול רפואי כלשהו בעקבות התאונה, ודברים אלה מחזקים את גרסתו לגבי העדר נזק גוף.

טענה נוספת שמעלה הנתבעת בסיכומיה מתייחסת להיקף הנזק לכלי הרכב המעורבים לעומת המהירות האיטית שבה נסעו המעורבים. לטענתה, מר שריף העיד כי נסע במהירות של 20-30 קמ"ש וגם הנתבע אישר, כי הוא נסע במהירות איטית בהילוך ראשון. מהירויות אלו אינן מתיישבות, לדידה, עם היקף הנזק הנרחב אשר נגרם לכלי הרכב.

אין לומר כי טענה זו משוללת יסוד על פניה, יחד עם זאת, דחיית התביעה אך בשל קיומם של סימני שאלה לגבי מהירות הנסיעה של מי מהנהגים המעורבים, היא תוצאה מרחיקת לכת אם ניקח בחשבון כי מכלול גרסתו של מר שריף היתה אמינה בעיניי.

זאת ועוד, טענת הנתבעת לגבי חוסר הקורלציה בין מהירות הנסיעה להיקף הנזק, היא טענה הגובלת בעניינים שבמומחיות שלגביה לא הובאו ראיות כלשהן.

הנושא האחרון שלגביו טוענת הנתבעת כי הנהגים מסרו גרסאות סותרות, מתייחס להחלפת פרטים ופינוי כלי הרכב מהמקום. לטענת הנתבעת, הנתבע מסר כי החליף פרטים עם מר שריף מייד לאחר התאונה ולעומת זאת, מר שריף מסר כי בנו נשאר בזירת התאונה לשם החלפת פרטים עם הנתבע.

עיון מדוקדק בפרוטוקול מלמד, כי אין כאן סתירה כלשהי, שכן הנתבע לא מסר בעדותו למי מסר את הפרטים, אלא רק שהחליף פרטים בזירת התאונה.

באשר לפינוי רכב הנתבע מהזירה - הנתבע אישר בעדותו בבית המשפט וגם בהודעתו לחוקר, כי אחיו הגיע למקום כדי לגרור את הרכב. לעומת זאת טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי מר שריף ובנו מסרו לחוקר, שהנתבע הניע את רכבו ונסע מהמקום. לאחר שעברתי על דו"ח החקירה ועל ההודעות בכתב לא מצאתי ביטוי כלשהו לטענת הנתבעת הנ"ל. בהקשר זה יש לציין, כי בנו של מר שריף לא נשאל על ידי החוקר אודות פינוי רכב הנתבע, ואילו מר שריף מסר לחוקר, כי אינו יודע הכיצד פונה רכב הנתבע, שכן הוא עצמו עזב את המקום מיד אחרי התאונה מפני שלא חש בטוב.

סיכומו של דבר – לא מצאתי סתירות ממשיות בגרסת הנהגים. גם אם נתגלו אי דיוקים או סימני שאלה לגבי פרטים מסוימים, הרי שאין בהם כדי להגיע לכדי סתירה מהותית החותרת תחת מהימנות הנהגים. מסקנה זו יפה במיוחד בכל הנוגע לדבריו של מר שריף, אשר הותיר רושם אמין ומהימן.

למעלה מכך יש לציין, כי מוקדי הנזק בשני הרכבים מתיישבים עם התיאור אשר מסרו הנהגים לגבי אופן התרחשות התאונה. זאת ועוד, החוקר מטעם הנתבעת הבחין בנזקים אשר נגרמו לרכב הנתבע, לרבות כרית האוויר החסרה ליד מושב הנהג, ואני מוצאת בכך נדבך נוסף אשר יש בו כדי לבסס את דברי הנהגים. לעומת זאת, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומם של מעשי מרמה או קנוניה בין הצדדים, ולפיכך חבה היא מתוקף הפוליסה לפצות את התובע בגין הנזקים אשר נגרמו לו.

אעבור מכאן לשאלת הנזק.

התובע הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו, ולפיה היקף הנזק ברכבו נאמד בסך של 14,440 ש"ח – שהם ערך הרכב בניכוי השרידים. בשים לב לעובדה, כי לא הובאו ראיות הסותרות את המסקנות שבחוות הדעת, אני מקבלת אותה כראיה להוכחת היקף הנזק אשר נגרם בעקבות התאונה.

בנוסף לכך, יש לשפות את התובע בגין שכר טרחת השמאי בסך של 1,008 ש"ח.


על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 15,448 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום. לסכום זה יש לצרף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 31577-10/10 מוחמד זידאן נ' וליד זידאן, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2012)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים