פסקי דין על מסאלחה מחמוד חסן | פסקי דין על אל שפק אינטרנשיונל קורפוריישן (1996) | פסקי דין על מסאלחה חסן מחמוד | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1577/01 א     18/03/2012




א 1577/01 מסאלחה מחמוד חסן, אל שפק אינטרנשיונל קורפוריישן (1996) בע"מ, מסאלחה חסן מחמוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ








st1\:*{behavior: }


בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1577-01





בפני

כב' השופטת דר' דרורה פלפל
/ ס. נשיאה



בעניין:
1. מסאלחה מחמוד חסן
2. אל שפק אינטרנשיונל קורפוריישן (1996) בע"מ
3. מסאלחה חסן מחמוד
(נמחק)
ע"י ב"כ עו"ד ש' קוטלר
ו/או עו"ד ע' פלג

התובעים


נגד


בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ע' ארגוב
ו/או עו"ד ע' זך

הנתבע


החלטה משלימה


א.
מהות התובענה והשתלשלות ההליכים

ביום 9.11.06 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (להלן: "פסק הדין"), בו נתקבלה בחלקה תביעתם הכספית של התובעים שהיו לקוחות של הנתבע (להלן גם: "הבנק"), בגין נזקים שנגרמו להם עקב מחדל של הבנק בקשר לעסקאות לרכישת גרעיני שעורה שעשו התובעים בשנת 1995 עם אגודת צרכנים מאוקראינה בשם "
volnovakha
" (להלן: "הספק האוקראיני" או "האגודה").
במסגרת התביעה טענו התובעים שהבנק, אשר הנפיק כתב אשראי דוקומנטרי לטובת הספק האוקראיני, לא מילא במועד אחר הוראה שנתנו לו לשלם סכום מסוים לידי הספק האוקראיני, וכתוצאה מכך ביטל האחרון את כל העסקאות עימם והם ספגו נזקים כספיים ניכרים.
בין הראיות שהגישו התובעים נכלל תצהירו של אדם בשם יורי יוזלנקו (להלן: "יוזלנקו"), שהובא מאוקראינה להעיד במשפט. יוזלנקו העיד כי עבד בתקופה הרלבנטית אצל הספק האוקראיני בתפקיד ניהולי ואימת את טענת התובעים לפיה העסקאות עימם בוטלו עקב האיחור בתשלום.


על פסק הדין הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון, על ידי הבנק (ע"א 10799/06) ועל ידי התובעים (ע"א 10802/06).
בהחלטתו מיום 18.3.09 קיבל בית המשפט העליון את בקשת הבנק להציג ראיה נוספת שנתגלתה לו, לטענתו, לאחר שניתן פסק הדין, ואשר יש בה להוכיח כי העד יוזלנקו, שהובא מאוקראינה והעיד במשפט שעבד אצל הספק האוקראיני שעשה את העסקאות עם התובעים, כלל לא היה עובד של אותו ספק.
בהחלטתו קבע בית המשפט העליון בזו הלשון:

"...
הננו נעתרים לבקשה מטעם הבנק להציג ראיה נוספת. הראיה תובא בפני
בית המשפט המחוזי שיאפשר אף הבאת ראיות נוספות מטעם המשיבים. לאחר מכן ייתן בית המשפט החלטה משלימה בה יקבע האם פסק הדין נותר על כנו או שמא יש לשנותו
".

הראיה הנוספת שהגשתה אושרה הינה הצהרה מיום 11.1.08 שניתנה באוקראינה בפני
נוטריון, על-ידי הגב' סבורש'יק טטיאנה גרירורייבנה, תושבת אוקראינה, ששימשה בתקופה הרלבנטית בתפקיד יו"ר ההנהלה של הספק האוקראיני והעידה בתצהירה שבין השנים 2000-1995 לא עבד בחברה אדם בשם יוזלנקו.

בעקבות החלטת בית המשפט העליון, זומנה הגב' סבורש'יק למתן עדות בפני
מותב זה, למועד 14.7.09, ומשלא התייצבה במועד הנ"ל, נקבע מועד נוסף לשמיעת עדותה, לתאריך 23.9.09.
ביום 8.9.09 הוגשה לבית המשפט הודעת הבנק לפיה הגב' סבורש'יק מסרבת להגיע לארץ למתן עדות, ובית המשפט התבקש להורות על גביית עדותה באוקראינה בדרך של חיקור דין, בהתאם לסעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 ולתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977.
בהחלטתי מיום 23.9.09 דחיתי את בקשת הבנק לחיקור דין, ובקשת רשות ערעור שהגיש הבנק על החלטה זו התקבלה בתאריך 13.10.2010 (רע"א 8692/09, נספח 3 לסיכומי התובעים).

בהתאם לכך, נערך חיקור הדין לגב' סבורש'יק בתאריך 25.1.2011 בבית המשפט האזורי וולנובחה במחוז דונצק באוקראינה (נספח 5 לסיכומי הבנק), ופרוטוקול חיקור הדין הוגש לבית משפט זה בתאריך 23.3.11.



במסגרת הליך שמיעת הראיות הנוספות בפני
מותב זה, העידה בתאריך 5.9.11 הגב' אולגה בוזוק מטעם התובעים, ובתאריך 1.1.11 נשמעו עדויות הזמה מטעם הבנק של העדים עו"ד סרגיי בוטוביץ', אלכסנדר אובסלנדר ואליהו בן ציון שרביט.
בתום שמיעת העדויות הנ"ל, ניתן צו לסיכומי הצדדים אך ורק בקשר לעדויות החדשות שנשמעו ומשמעותן, אם בכלל, לגבי פסק דינו של מותב זה.

אציין, כי יוזלנקו, למרות שהעיד לא נזכר בכלל
בפסק-הדין של מותב זה. לא היה צורך להיעזר בעדותו. יתר על-כן, דווקא הראיה הישירה שהוגשה, עדות הגב' סבורש'יק (ר' להלן) מטעם הספק האוקראיני, שהובאה ע"י הבנק, מאשרת ביטול העסקה ע"י הספק האוקראיני, עקב אי עמידה בתשלום ועליית מחירים.


ב.
הפלוגתאות בין הצדדים

לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 18.3.09, עומדות לדיון הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

-
האם עלה בידי הבנק להוכיח שהעד יוזלנקו לא עבד אצל הספק האוקראיני בתקופה הרלבנטית לתביעה?
-
היש לשנות את פסק הדין מיום 9.11.06 לנוכח הראיות החדשות שהוצגו בהליך דנן?


ג.
האם עלה בידי הבנק להוכיח שהעד יוזלנקו לא עבד אצל הספק האוקראיני בתקופה הרלבנטית לתביעה?


הגב' סבורש'יק מסרה הצהרה בפני
נוטריון באוקראינה בתאריך 11.1.08 (נספח 4 לסיכומי הבנק), והעידה שבין השנים 2007-1995 שימשה בתפקיד יו"ר הנהלת האגודה. כמו כן אישרה את נכונות מכתבה אל הבנק מיום 11.1.07 (נ/1/א), לפיו לא נמצאו מסמכים בארכיון ו/או במדור כוח אדם בנוגע לקבלתו ולפיטוריו מעבודה של יוזלנקו, ולעדותה הדבר מעיד על כך שיוזלנקו מעולם לא עבד באגודה.
בנוסף העידה הגב' סבורש'יק בתצהירה שבמהלך פגישה שקיימה ביום 11.1.07 עם נציג הבנק הוצג לה צילום דרכון עם תמונת אדם בשם יוזלנקו אולם היא לא זיהתה אותו כאדם שעבד באגודה.

בחיקור הדין שנערך לגב' סבורש'יק באוקראינה בתאריך 25.1.11 (נספח 5 לסיכומי הבנק) היא העידה כדלקמן:

"
בתקופה שמשנת 1995 עד שנת 2007 עבדתי בתפקיד יושבת ראש הנהלת חברת הצרכנות העירונית וולנובחה.
אכן חברת הצרכנות העירונית וולנובחה חתמה על הסכם עם מסלחה חסן מחמוד, אך בשל איחור בפרעון מכתב אשראי לסכום כסף מסוים, וכעת אינני כבר זוכרת את סכום הכסף המדויק של מכתב האשראי, ובשל עליה ניכרת במחירי השוק של דגנים, חברת הצרכנות העירונית וולנובחה ביטלה את ההסכם עם מסלחה חסן מחמוד והחזירה את כספי המקדמה שהתקבלו.
[...]
אני מאשרת כי אזרח יוזלנקו יורי בן ולדימיר לא עבד בחברת הצרכנות העירונית וולנובחה בתקופה שמשנת 1995 עד שנת 2000. כמו כן אני מאשרת את העובדה כי לא במסמכי כח האדם ולא בארכיון לא נמצאו מסמכים על העסקתו או פיטוריו של יוזלנקו יורי בן ולדימיר.
כאשר הוצג בפני
העתק של דרכונו של אזרח יוזלנקו יורי בן ולדימיר אני מאשרת כי לא הכרתי באדם שמופיע בתצלום כעובד של חברת הצרכנות העירונית וולנובחה
...".

יש לציין שבעת חקירתה בחו"ל, לא ניתנה לתובעים האפשרות לחקור את הגב' סבורשי'ק בחקירה נגדית.
בסיכומי הבנק (סע' 10) נכתב שלמרות בקשה מפורשת שנכללה בבקשה לגביית ראיות, חיקור הדין נערך בלא שנמסרה לצדדים ו/או לבאי כוחם הודעה מוקדמת על מועד קיומו ובשל כך לא נתאפשר למי מהם להיות נוכח בחיקור הדין או לחקור את הגב' סבורש'יק.

בהחלטת בית המשפט העליון מיום 13.10.10 במסגרתה נעתר לבקשת הבנק לבצע חיקור דין, נקבע (פסקה 18): "כאשר הליך חיקור הדין אינו מאפשר מיצוי מלא של הזכויות הדיוניות, ניתן לתת לכך ביטוי במישור משקלה של הראיה".

ב-בש"פ 5620/09 קורולקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ב-16.8.09), התייחס בית המשפט העליון לחשיבות החקירה הנגדית, והדברים ישימים גם לדיון האזרחי:

"...החקירה הנגדית היא אמצעי דיוני חשוב לבחינת אמינות גרסת העד [...] בישראל הוכרה הזכות לחקירה נגדית כזכות דיונית מן המעלה הראשונה, בתורת מכשיר יעיל מאין כמוהו לגילוי האמת. החקירה הנגדית נועדה לבחון את מהימנות העד, וכן היא מאפשרת השלמת עובדות ונתונים חיוניים לצורך גיבוש תמונה עובדתית שלמה, הנדרשת לצורך ההכרעה השיפוטית.
[...]
נקודת המוצא בענייננו היא כי פגם שנפל בעדות בשל העדר חקירה נגדית כלל, או בשל הפסקתה בטרם הושלמה אינו שולל את קבילותה של העדות, אלא פועל במישור הערכת משקלה בלבד. נקודת פתיחה זו נובעת מהחוק ומההלכה הפסוקה. היא עולה בקנה אחד גם עם הנטייה ההולכת וגוברת בדיני הראיות להסיט את בחינת הראיות ממבחן הקבילות למבחן המשקל.
[...]
עדותו של עד שלא עמדה במבחן חקירה נגדית היא, אפוא, עדות שנפל בה פגם. אלא שפגם זה אינו יורד לשורש קבילותה של העדות ואינו חוסם את קבלתה כראייה הנמנית על ראיות המשפט; אלא שהפגם מחייב הערכה של משקלה של העדות בשים לב למום שנפל בה, ומצריך התייחסות למשמעות המום מבחינת אפשרות העמדת העדות במבחן האמינות, ומבחינת היכולת להניח תשתית רחבה ומלאה של נתונים אשר בלעדיה עשויים להישלל מבית המשפט פרטים רלבנטיים חשובים. החסר בחקירה הנגדית הוא חסר בעל אופי מהותי, בשים לב לחשיבותו של אמצעי ראייתי זה לבירור אמיתות גרסת העד ולחקר מלוא האמת בהליך כולו. במיוחד כך הדבר, כאשר מדובר בעד מרכזי, שעליו נשענת עיקרה של התשתית הראייתית. יחד עם זאת, גם בנסיבות כאלה, נקודת המוצא היא כי עדות העד, הלוקה בחסר של חקירה נגדית, אמורה להישקל לגופה, תוך שימת לב למום שנפל בה, ובהתייחס למשקלה היחסי, בהינתן המום האמור, על רקע התשתית הראייתית הכוללת הנובעת ממקורות ראייתיים שונים ומגוונים
".

בספרו 'על הראיות – הדין בראי הפסיקה' (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009) (חלק רביעי) בעמ' 1956, מציין המלומד י' קדמי:

"
כאשר נבצר מן היריב לקיים חקירה שכנגד מסיבה אובייקטיבית שאינה תלויה בהתנהגות העד, או הצד שקרא לו להעיד, או היריב עצמו...העדות שנמסרה בחקירה הראשית לא "תימחק" ומשקלה הראייתי יקבע על-ידי בית-המשפט בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה
".

למרות שאמירות אלה רובן מתייחסות לדין המקומי, ולמרות שייתכן ועפ"י שיטת המשפט בחו"ל אין פרוצדורה של חקירה נגדית, ייבחן משקל עדותה של הגב' סבורש'יק על רקע התשתית הראייתית שנפרשה בפני
בית המשפט במסגרת מכלול העדויות החדשות שנשמעו.

מטעם התובעים הוגשה הצהרה מיום 7.4.09 שניתנה באוקראינה בפני
נוטריון על-ידי הגב' אולגה מיכאיילובנה בוזוק (ת/1/א, ת/2/א). הגב' בוזוק עבדה כמזכירה באגודה והעידה בתצהירה שהתובע

1 עבד עם האגודה בשנת 1995, ושבאותה תקופה היא שמעה את שמו של יוזלנקו וראתה אותו בשטח האגודה, אך היא אינה זוכרת היכן ובאיזה תפקיד הוא עבד. כמו כן העידה בתצהירה שכאשר האגודה עברה ארגון מחדש, המסמכים הארכיוניים הועברו באופן חלקי, ולא נשמרו המסמכים המעידים על כך שיוזלנקו עבד באגודה.

הגב' בוזוק נחקרה בבית המשפט ביום 5.9.11 והעידה שעבדה באגודה משנת 1982 עד שנת 2009 בתפקיד מזכירת מנכ"ל, כאשר משנת 1987 ועד שנת 2000, המנכ"לית היתה אישה בשם נטליה פטרובנה (עמ' 4 שורות 19-16).

לעדותה (עמ' 5 שורות 22-21):

"
ת: ב-95' מחמוד הגיע למשרד בשביל לחתום על החוזים, הוא בא יחד עם יוזלנקו והם ניגשו לפגישה עם המנהלת, נטליה פטרובנה
".

בהמשך נשאלה האם זה נכון שהפעם היחידה בה ראתה את יוזלנקו היתה כשהוא בא יחד עם התובע 1, והשיבה (עמ' 9 שורות 20-14):

"
ת: הם באו למנהלת בזמן העבודה. הם יצאו, נכנסו. אני לא יודעת אם ראיתי אותו בזמן שהם חתמו את החוזים. זו היתה עבודה של מספר פגישות. אני שמעתי רק שהולכים לחתום חוזים. זה תהליך העבודה. אני לא ראיתי בדיוק מתי זה נחתם
.
כשאני אומרת שהם באו למנהלת אני מתכוונת למחמוד וליוזלנקו. שניהם באו למנהלת
....".

הגב' בוזוק העידה בחקירתה שהיא אינה יודעת מה היה תפקידו של יוזלנקו באגודה ושהיא ראתה אותו גם לפני שהגיע עם התובע 1 (עמ' 9 שורות 30-22).

בהמשך אישרה הגב' בוזוק כי היא חתומה על המכתב מיום 11.1.07 הממוען לבנק (נ/1/א), לפיו לא נמצאים פרטים על יוזלנקו במסמכי הארכיון לשנים 2000-1995 (עמ' 10 שורות 14-12).

בהחלטותיי מיום 21.6.09 (בש"א 11364/09) ומיום 8.7.09 (בש"א 12237/09)
נעתרתי לבקשת הבנק להגיש תצהירי עדות ראשית בתגובה לעדותה של הגב' בוזוק, כדלקמן:


של עו"ד סרגיי בוטוביץ' שעבד בתקופה הרלבנטית בתפקיד סגן מנהל משרד עורכי-דין באוקראינה בשם: "
amsel & co law firm
". הוא העיד בתצהירו (נ/19) שבשנת 2007 משרדו קיבל פניה מהבנק לסייע בהשגת עדותם של בעלי תפקיד באגודה, והוא מונה לבצע זאת.
לעדותו בתצהירו, הוא הגיע לאגודה בתאריך 5.11.07, נפגש עם הגב' סבורש'יק ועם הגב' בוזוק והקליט את הדברים שנאמרו בפגישה, שמטרתה היתה לאשר או להפריך את העסקתו של יוזלנקו באגודה בשנים 2000-1995 (סע' 2 ל-נ/19).
כמו כן העיד בתצהירו שהקליט שיחה נוספת שהתנהלה בטלפון בינו לבין הגב' סבורש'יק בתאריך 8.4.09 (סע' 6 ל-נ/19).

יצוין שבהתאם להחלטתי (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.11), התקבל כראיה רק תמלול השיחה הטלפונית שקיים עו"ד בוטוביץ' עם הגב' סבורש'יק, אשר הוקלטה על-ידו.

עו"ד בוטוביץ' העיד בתצהירו שהגב' סבורש'יק והגב' בוזוק אישרו בפני
ו שיוזלנקו לא עבד באגודה ולא היה לו קשר אליה.
כמו כן העיד שכאשר הציג בפני
הן את צילום הדרכון עם תמונתו של יוזלנקו, זיהתה רק הגב' בוזוק את
יוזלנקו ואמרה שהוא הגיע יחד עם התובע 1 כשהלה הגיע בפעם הראשונה לאגודה.

בחקירתו בבית המשפט העיד עו"ד בוטוביץ' שהגב' בוזוק אמרה לו שהיא ראתה את יוזלנקו כשהגיע למשרדי האגודה יחד עם התובע 1, והיא אינה יודעת מדוע התובע 1 הביא אותו איתו (עמ' 37 שורות 18-11).

לעדותו (עמ' 41 שורות 23-22):

"
ת: מהשיחה איתה
(הכוונה לשיחה עם הגב' בוזוק-ד.פ.) הבנתי שהפעם הראשונה והיחידה בחייה שהיא ראתה אותו (את יוזלנקו-ד.פ.) זה כשהוא הגיע אליהם עם מחמוד. היא אמרה שהיא לא מכירה אותו ולא ראתה אותו לפני כן אף פעם
".

עדי הזמה נוספים שהעידו מטעם הבנק היו מר אלכסנדר אובסלנדר ומר אליהו בן ציון שרביט.

מר אובסלנדר העיד שהינו חוקר פרטי במקצועו, שרשיונו הושעה בין השנים 2000 ל-2009 (עמ' 44 שורה 23; עמ' 45 שורה 1). בתצהירו העיד שמר שרביט, אף הוא חוקר פרטי במקצועו, פנה אליו וביקש ממנו להתקשר למשרדי האגודה (סע' 4 ל-נ/20). בחקירתו בבית המשפט העיד מר אובסלנדר


שהיתה לו היכרות קודמת עם מר שרביט והאחרון ידע שהוא דובר את השפה הרוסית (עמ' 45 שורות 3-2).

מר שרביט העיד בתצהירו (נ/21) שהוא נתבקש על-ידי הבנק לבדוק אם אדם בשם יוזלנקו אכן עבד באגודה, ועל כן בתאריך 13.12.06 התקשר, באמצעות מר אובסלנדר ששימש כמתורגמן, למשרדי האגודה באוקראינה.

יצוין שתוכן התצהירים של מר אובסלנדר ושל מר שרביט הינו זהה, ושניהם העידו על השיחה הטלפונית שהתקיימה עם הגב' אולגה בוזוק, ועל כך שכחודש לאחר מכן, בתאריך 10.1.07 ובתאריך 11.1.07, הם נפגשו עימה ועם הגב' סבורש'יק בשני ביקורים שערכו במשרדי האגודה באוקראינה.

עוד יצוין, שמר אובסלנדר ומר שרביט הקליטו שתיים מהשיחות לעיל וצירפו לתצהיריהם את תמלילי השיחות שנערכו ביום 13.12.06 וביום 11.1.07.
בהתאם להחלטתי מיום 1.11.11 (עמ' 44-43) לא הותרה הגשת הקלטות והתמלולים ונקבע שרק עדות העד על שיחה לה היה שותף, תהא קבילה.

מר אובסלנדר ומר שרביט העידו בתצהיריהם שבשיחה הטלפונית הגב' בוזוק חזרה על כך שיוזלנקו לא היה מעולם עובד של האגודה, וגם בפגישה שהתקיימה באוקראינה עם הגב' בוזוק והגב' סבורשי'ק, הן אמרו שאינן זוכרות עובד בשם יוזלנקו, ולא זיהו אותו גם לאחר שהוצג בפני
הן צילום הדרכון שלו.

מר אובסלנדר העיד בחקירתו בבית המשפט שהגב' סבורש'יק והגב' בוזוק אמרו לו ולמר שרביט שהן מעולם לא ראו את יוזלנקו שצילום דרכונו הוצג להן, וגם לאחר חיפוש בארכיב הן לא ראו את שמו (עמ' 52 שורות 2-1).

לאור מכלול הראיות שנפרשו בפני
בית המשפט, מתבקשות הקביעות והמסקנות כדלקמן:

-
שתי ראיות עיקריות הוצגו לצורך הכרעה בשאלה האם יוזלנקו עבד אצל הספק האוקראיני אם לאו: האחת, כונתה "ראיה חדשה נוספת" – אשר הוגשה מטעם הבנק, הנושא בנטל להוכיח את טענתו שיוזלנקו כלל לא היה עובד האגודה; והשניה, ראיה שמטרתה לסתור את ראיית הבנק והוגשה מטעם התובעים.
שתי הראיות הללו מבוססות על עדותן הסותרת של שתי נשים אשר עבדו אצל הספק האוקראיני בזמן אמת בתקופה הרלבנטית לתביעה, אלא שכל אחת מהעדויות לוקה מבחינת משקלה הראייתי בפגמים כדלקמן:
-
עדות הגב' סבורש'יק פחותה במשקלה עפ"י הדין הישראלי, מאחר ולא נתאפשר לתובעים לחוקרה בחקירה נגדית. זו העדה המרכזית עליה נשענת, למעשה, מלוא התשתית הראייתית של הבנק בסוגיה העומדת להכרעה.
-
מנגד, עדותה של הגב' בוזוק לוקה במשקלה הראייתי, נוכח סתירות פנימיות שהתגלעו בה, כמו גם סתירות בהשוואה לעדויות אחרות שניתנו במשפט, כדלקמן:
בתצהירה מיום 7.4.09 העידה הגב' בוזוק שבשנת 1995 שמעה את שמו של יוזלנקו וראתה אותו בשטח האגודה, אך היא אינה זוכרת היכן ובתור מה הוא עבד.
לעומת זאת, בחקירתה בבית המשפט בהליך נשוא דיון זה, כעבור כשנתיים וחצי, ידעה הגב' בוזוק לפרט שבשנת 1995 הגיע התובע 1 למשרד האגודה יחד עם יוזלנקו בשביל לחתום על חוזים והם ניגשו לפגישה עם המנהלת.
העדות הנ"ל לא זו בלבד שלא עולה מתצהירה של הגב' בוזוק, אלא עומדת בסתירה גמורה לעדותם של יוזלנקו והתובע 1 במשפט.
כך, כשנשאל יוזלנקו האם הוא מכיר את התובע 1, השיב (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.05):

"
ת: כיום כן.



[...]
במהלך התקופה המדוברת כאשר נחתמו מספר הסכמים בהיקפים גדולים, אני ראיתי את אדון מסאלחה בחברת בונובכה, ראיתי אך לא פגשתי, לא הכרתי באופן אישי
...
ש: ממתי אתה מכיר אותו באופן אישי?
ת: שנה שעברה
".

התובע 1 נשאל בחקירתו בבית המשפט מתי הכיר לראשונה את יוזלנקו, והשיב (עמ' 57 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.05):

"
ת: הכרתי אותו, אני ראיתי אותו בבול נבוכה, אז כשהיינו
מעמיסים את האוניה וזהו, אחר כך הכרתי אותו אישית לפני כשנה ומשהו.
ש:
...בשנת 1995 כשניהלת את המו"מ שם, ראית אותו שם?
ת: ראיתי אותו שם. כן.
ש: אבל לא היו לך מגעים איתו?
ת: לא. לא היו.
ש: בכל מהלך הדברים של שנת 1995 לא היו לך מגעים איתו?
ת: לא. לא היו לי מגעים איתו
".

-
בהתייחס לעדויות שהובאו מטעם הבנק להזמת עדותה של הגב' בוזוק, יצוין שעו"ד בוטוביץ' העיד שהגב' בוזוק זיהתה את תמונת יוזלנקו כמי שהגיע עם התובע 1 לאגודה,
אולם העדים אובסלנדר ושרביט העידו שבוזוק לא זיהתה את יוזלנקו בצילום הדרכון שהם הציגו לה בפגישתם עימה.
-
בחקירתה בבית המשפט הכחישה הגב' בוזוק שנפגשה אי פעם עם עו"ד בוטוביץ' (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 5.9.11, שורות 17-9). לעומת זאת, אישרה הגב' בוזוק את הפגישה עם אובסלנדר ושרביט (עמ' 10 שורות 30-27).
מכאן שעדותה של הגב' בוזוק בתצהירה ובחקירתה בבית המשפט, לפיה היא זוכרת שראתה את יוזלנקו בשטח האגודה יחד עם התובע 1 (ואולי גם לפני כן ולאחר מכן), אינה עולה בקנה אחד עם עדות אובסלנדר ושרביט לפיה הגב' בוזוק כלל לא זיהתה את תמונתו של יוזלנקו.
-
יצוין, שלבית המשפט הוגשו שני מכתבים מיום 11.1.07 שנמסרו לאובסלנדר ולשרביט, הממוענים לבנק (נ/1/א ו-ת/11), שניהם בחתימת הגב' סבורש'יק והגב' בוזוק.
בראשון צוין כי לא נמצאו פרטים אודות יוזלנקו במסמכי הארכיב; ובשני צוין שאין אפשרות להציג את ההסכמים שנחתמו בין האגודה לבין התובע 1 עקב היעדר מסמכי ארכיון לשנת 1995. כמו כן הוגש מכתב נוסף מיום 23.1.07, הממוען לתובע 1 (נ/2/א) בחתימת הגב' סבורש'יק, בו צוין, בין היתר, שחוזים והסכמים נשמרים לתקופה של שלוש שנים.
בהתחשב במספר השנים הרב שחלף עד לחיפוש שבוצע בארכיב בשנת 2007, ובנסיבות בהן האגודה עברה ארגון מחדש בשנת 2007, הרי שאין די במכתבים הללו, כשלעצמם, כדי לקבוע, פוזיטיבית, שיוזלנקו לא עבד אצל הספק האוקראיני.
-
מצב הדברים לאחר שמיעת הראיות הנוספות הוא, שמחד אין ליתן אמון בעדותה של הגב' בוזוק נוכח הסתירות שהתגלעו בה, ומאידך, לא ניתן להתבסס באופן בלעדי על עדותה של הגב' סבורש'יק כדי להגיע למסקנה שיוזלנקו לא עבד באגודה, בהיותה עדות יחיד שאין לה תימוכין.

-
כפועל יוצא מכל האמור לעיל, מתבקשת המסקנה לפיה הבנק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שיוזלנקו לא עבד אצל הספק האוקראיני, וכך אני קובעת.




ד.

היש לשנות את פסק הדין מיום 9.11.06 לנוכח הראיות החדשות שהוצגו בהליך דנן?

מאחר ופסק הדין מיום 9.11.06 אינו כולל התייחסות כלשהי לעדותו של יוזלנקו לצורך ההכרעה בטענת התובעים לפיה העסקאות עימם בוטלו עקב האיחור בתשלום;
ולאור מסקנת הדיון לעיל, אני קובעת שאין בסיס משפטי לשינוי פסק הדין מיום 9.11.06 ועל כן הוא נותר על כנו.
דווקא הגב' סבורש'יק שעדותה הובאה כראיה חדשה ונוספת מטעם הבנק, חיזקה את גרסת התובעים בתביעתם המקורית, בכך שהעידה בחיקור הדין שנערך לה כי: "אכן חברת הצרכנות העירונית וולנובחה חתמה על הסכם עם מסלחה חסן מחמוד, אך בשל איחור בפרעון מכתב אשראי לסכום כסף מסוים, וכעת אינני כבר זוכרת את סכום הכסף המדויק של מכתב האשראי, ובשל עליה ניכרת במחירי השוק של דגנים, חברת הצרכנות העירונית וולנובחה ביטלה את ההסכם עם מסלחה חסן מחמוד והחזירה את כספי המקדמה שהתקבלו".

אני ערה לטענת הנתבעים, כי במידה ואקבע שהעד יוזלנקו הינו עד שקר, יש גם לקבוע כי פסה"ד אינו יכול לעמוד על מכונו.
איני רואה זאת עין בעין.
ראשית – לא ניתן היה להסיק מסקנה לכאן או לכאן מבליל העדויות הלא קוהרנטי לגבי יוזלנקו, האם היה או לא היה מועסק בחברה;
שנית – ביהמ"ש לא הסתמך, כאמור, על עדות יוזלנקו.
שלישית – עדותה של הגב' סבורש'יק, אישרה שהיה הסכם ואת הסיבות לביטולו ע"י הספק האוקראיני, ובכך היא מהווה תימוכין לגרסת התובע, אם זה נזקק בכלל לתימוכין זה.

טענה נוספת – תמוהה לדעתי – מופיעה בסיכומי הבנק (ס' 43) "ומפרשת" את שנאמר בפסה"ד של מותב זה תוך שהיא גורסת, כי בעמ. 27 לפסה"ד הסתמך ביהמ"ש לכאורה על עדות יוזנלקו כשכינה אותו הספק האוקראיני.
מהיכן לקוחה יצירתיות זו – אתמהה. בתחילת פסה"ד מוגדר בדיוק מיהו הספק האוקראיני, שזו חברת
volnovakha
; ליוזלנקו, כמו שהמשוררת זלדה כתבה-, יש שם, והוא לא נזכר בפסה"ד.





ה.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, פסק הדין מיום 9.11.06 נותר על כנו וכך אני קובעת.

בנסיבות בהן הוחזר התיק לדיון בפני
מותב זה, אין צו להוצאות.

יש לציין שבהחלטת בית המשפט העליון מיום 13.10.10 בבקשת רשות הערעור על ההחלטה שלא לאפשר חיקור דין (נספח 3 לסיכומי התובעים), נקבע שבית המשפט המחוזי יתן החלטה משלימה בה יקבע אם פסק הדין נשאר על כנו או שיש לשנותו, ויקבע גם מי יישא בהוצאות השונות של חיקור הדין.
לפיכך, לאור מסקנת הדיון לעיל, אני קובעת שהנתבע ישא בהוצאות חיקור הדין.

ניתנה היום 18.3.2012, בהיעדר.

המזכירות תמציא עותק החלטה משלימה זו לבאי כוח הצדדים בהמצאה כדין.



ד"ר דרורה פלפל, שופטת
ס/נשיאה








א בית משפט מחוזי 1577/01 מסאלחה מחמוד חסן, אל שפק אינטרנשיונל קורפוריישן (1996) בע"מ, מסאלחה חסן מחמוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2012)