פסקי דין על נחמני יוסף | פסקי דין על בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי | פסקי דין על גאון יצחק | פסקי דין על גאון אירית |

6616/03 א     27/06/2004




א 6616/03 נחמני יוסף נ' בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי, גאון יצחק, גאון אירית




1
בתי המשפט
בשא002352/04
בית משפט השלום כפר-סבא
בתיק עיקרי: א 006616/03

27/06/2004
תאריך:
כב' הרשם צ. ויצמן

בפני
:

נחמני יוסף

בעניין:
המבקש
ברדוש יול

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי

2 . גאון יצחק

3 . גאון אירית
המשיבים
בן ארי

ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

לפני בקשת רשות להגן כנגד מלוא תביעתו הכספית של המשיב 1.

1. 1. להלן עיקרי העובדות הנדרשות לנדון -

א. א. המשיב 1 (להלן - המשיב) הינו בנק למשכנתאות העוסק במתן הלוואות.

ב. ב. ביום 21.2.99 נערך ונחתם בין המבקש למשיב הסכם למתן הלוואה על סך 1,353,000 ₪ (להלן - הסכם ההלוואה) וזאת כנגד משכון זכויותיו של המבקש בנכס מקרקעין שרכש מהמשיבים הפורמליים 2,3 (להלן - הנכס).

ג. ג. עוד קודם לכן ביום 17.2.99 נרשמה על הנכס הערת אזהרה לטובת המבקש והמשיב .
ד. ד. המבקש פיגר בתשלום שיעור ההלוואה ובשל כך החל המשיב לפעול למימוש המשכנתא ביום 26.7.00.
במהלך שנת 2001 סילק המבקש את יתרת החוב והליכי המימוש הוקפאו.

ה. ה. והנה בראשיתה של שנת 2003 נוצר חוב פיגורים חדש והליכי מימוש המשכנתא חודשו.
במהלך פעולותיה למימוש הנכס, גילתה לפתע כונסת הנכסים מטעם המשיב כי הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת המשיב והמבקש נמחקה ללא ידיעתו והסכמתו של המשיב, ובמקומה נרשמה ביום 30.1.02, משכנתא מדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום לטובת בנק טפחות.

ו. ו. בירור מעמיק מצידה של הכונסת העלה כי שטרי ביטול הערת האזהרה זוייפו ובעזרת השטרות המזוייפים הוסר רישום הערת האזהרה מהנכס.

ז. ז. המשיב תובע, אם כן, מהמבקש את יתרת חובו לבנק על פי ההסכם ההלוואה העולה על סך 1,500,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

2. 2. טענות המבקש

המבקש דוחה את טענות המשיב, לטענתו ההלוואה שנטל מהבנק נפרעה ומעיד על כך שטר ביטול הערת האזהרה. (נספח ט' לכתב התביעה).
המבקש דוחה את הטענה כי שטר זה הינו מזוייף ומכל מקום, לטענתו, הוכחת זיופו של השטר הינה לשיכמו של המשיב.

המבקש מוסיף וטוען כי המשיב כלל לא יידע אותו על קיומה של יתרת פיגורים ולא שלח לביתו כל אזהרה בנדון.

עוד תמה המבקש על כך שהמשיב הגיש תביעתו כשמונה חודשים לאחר שנודע לו "דבר התרמית" הנטען על ידו, ואף הגיש תלונה במשטרה בענין אך ורק לאחר הגשת תביעתו זו. לטענת המבקש יש בדברים ללמד או להעלות חשש שמא אכן נפרעה המשכנתא והדבר לא צויין ברישומי המשיב עקב אי סדרים פנימיים אצלו.

עוד טוען המבקש כי מסמכי יתרת החוב אשר צורפו על ידי המשיב סותרים לכאורה האחד את משנהו ואין בהם ללמד על יתרת החוב הנכונה.

אקדים ואומר - בחנתי ודקתי היטב בטענות המבקש ובאתי לכלל מסקנה כי הגנתו דחוקה ומאולצת וקרובה היא לבוא לידי "הגנת בדים".

אבהיר מסקנתי -

3. 3. המבקש נדרש על פי הסכם ההלוואה לפורעו בתשלומים חודשיים של כ-9,500 ₪ אשר אף הוא מודה כי זהו "סכום מכובד" (ראה עמ' 2 שורה 8,9 לפרוטקול).
לטענתו בתחילה החזיר את ההלוואה לבנק באמצעות הוראת קבע אלא שכעבור זמן לא היה ביכולתו להחזיר את מלוא התשלום החודשי לפיכך ביקש מהמשיבים הפורמליים 2,3, אשר מהם רכש את הנכס (אף שהם המשיכו לדור בו משום מה) להעביר למשיב מדי חודש סך של 800 $, השווה לשכר דירה חודשי המגיע לו בגין מגוריהם בנכס, והוא עצמו יעביר להם את ההפרש לסילוק התשלום החודשי, היינו סך העולה על 5,000 ₪, על מנת שיעבירו את כלל הסכום החודשי למשיב.

טענתו זו של המבקש, אשר לא הובא לגביה ולו ראשית ראיה, הינה תמוהה ביותר.

המבקש הודה בחקירתו כי לא הודיע למשיב כלל על ביטול הוראת הקבע שחתם לטובתו. (ראה עמ' 2 שורה 22-23).
יתר על כן המבקש לא הציג ראיה לכך ואף לא טען כלל כי המשיב הסכים, בשלב כלשהו, לשינוי באופן תשלום החזרי ההלוואה כך שישולמו על ידי המבקשים 2,3, דבר העומד בניגוד מוחלט להוראת סעיף 12 להסכם ההלוואה שהוראתו -
"12 (ב) ההלוואה תפרע במשך כל תקופת ההלוואה באמצעות הוראת קבע לבנק מסחרי בו מתנהל חשבון הלווה , שלפיה יורה הלווה לבנק המסחרי להעביר לבנק מדי חודש בחודשו את התשלומים על חשבון ההלוואה בהתאם להודעה מהבנק לבנק המסחרי (להלן - "הוראת הקבע") הלווה מתחייב בזה שלא לבטל את הוראת הקבע ללא הסכמת הבנק מראש ובכתב. ביטל הלווה, מכל סיבה שהיא, את הוראת הקבע הנ"ל או שזו לא תכובד על ידי הבנק המסחרי מכל סיבה שהיא - יהיה הבנק רשאי להעמיד את כל יתרת ההלוואה לפרעון מידי. וזאת חרף כל התנאה אחרת שבהוראה הנ"ל ו/או בחוזה זה ידוע שאם מסיבה כלשהי הבנק המסחרי לא יעביר לבנק תשלום חודשי כלשהו כאמור במועדו, יהיה על הלווה לודא את גובה אותו התשלום ולשלמו לבנק במישרין בצירוף הריבית והפרשי הצמדה עליו..." (הדגשות שלי - צ.ו.).

עינינו הרואות כי המבקש הוא זה הנדרש ליידע את המשיב בכל שינוי לגבי אופן גביית התשלומים ולא להיפך, כמו כן, המבקש אינו רשאי לשנות את אופן הסדר גביית התשלומים ללא הסכמת המשיב ואישורו בכתב.

נוכח דברים אלו, אין זאת אלא שהמבקש מיתמם בטענתו כי שינה באופן עצמאי את אופן פרעון ההלוואה החודשי שהרי ברי לו שאינו יוכל לעשות כן ללא אישורו של המשיב.

מעבר לכך - המבקש הוא זה שנטל את ההלוואה והיה מחוייב בפרעונה, לפיכך יש לתמוה מדוע לא בירר כלל האם תשלומי ההחזר החודשיים הגבוהים משולמים כסידרם, כשם שיש לתמוה, לאור גירסתו, מדוע לא פנה לבנק לצימצום שיעורה של הוראת הקבע החודשית כדי ההפרש שבין אותו סך של 800 $ אשר לדבריו שולם על ידי המבקשים 2,3, במקום למסור למבקשים 2,3 את אותו הפרש על מנת שהם יעבירוהו לבנק...

תשובתו של המבקש, במהלך חקירתו, לפיה לא בדק אצל המשיב האם התשלומים אכן מבוצעים ע"י המשיבים 2,3 כיוון שלא קיבל מכתבי התראה מהבנק (ראה שם, שורות 25-27) אף מגבירה את החשד שאין הגנתו של המבקש אלא בדיה, שהרי המבקש עצמו מודה כי שינה את כתובת מגוריו המצויינת בהסכם ההלוואה מבלי להודיע על כך למשיב. (ראה שם, שורות 4-5).

הפסקת פרעון התשלום החודשי למשיב מבלי להודיעו על כך, אי עדכון המשיב על שינוי כתובת מגוריו, אי הודעה למשיב על שינוי אופן התשלום, העדר אישור בכתב מהמשיב על הסכמתו בשינוי אופן ההחזר החודשי, אי פרעונה של ההלוואה אצל המשיב - כל אלו מצטרפים ומעידים כאלף עדים כי המבקש ידע גם ידע כי ההלוואה אינה נפרעת כלל.

4. 4. המבקש הוסיף וטען, כי נספח ט' לכתב התביעה, שהינו שטר ביטול הערת אזהרה שנרשמה על הנכס לטובת המשיב, מהווה ראיה לכאורה שאכן ההלוואה נפרעה ובאם מבקש המשיב לטעון שמשך זה מסוים עליו להרים את נטל הראיה בנדון.

אף טענתו זו של המבקש יש לשלול מכל וכל מתוך עדותו שלו עצמו.

המבקש מעיד בחקירתו כי המסמך המבטל את הערת האזהרה שנרשמה על שמו (נספח ח' לתביעה) זוייף (ראה עמ' 5, שורות 14-15 לפרוטוקול). ומתוך כך יש להסיק שאם מסמך אחד מתוך שני שטרי הביטול אשר הוגשו בצוותא ללשכת המקרקעין זוייף הרי שיש בו ללמד אף על חברו, וממילא נטל הראיה כי שטר ביטול הערת האזהרה על שם המשיב הינו מקורי מוטל דווקא על המבקש.

יתר על כן - המבקש עצמו מודה כי הוא עצמו לא פרע את מלוא ההלוואה, המבקש אינו מצביע על אף גורם אחר כבעל אינטרס לפרעון ההלוואה הרשומה על שמו ואשר עליו לפורעה. המבקשים 2,3 לא הגישו כלל כתב הגנה ולו יצוייר שאכן הם אלו שפרעו את ההלוואה הרי ברי שהיו טוענים זאת.

זאת ועוד, המשיב צירף לכתב תביעתו את רישומי הבנק לענין פרעון ההלוואה מהן עולה באופן חד משמעי כי ההלוואה לא נפרעה.

לא הוצגה כל ראיה או ראשיתה של ראיה לפיה ההלוואה למשיב נפרעה באמצעות המחאה בנקאית שנמשכה על ידי בנק טפחות לו כך היו פני הדברים, ברי כי היה בידי המבקש העתק של המחאה זו אותו יכול היה להשיג מבנק טפחות עצמו.

5. 5. טענת המבקש כאילו לא קיבל הודעות על אי פרעון התשלומים החודשיים אין בה ממש.
כאמור, היתה זו חובתו של המבקש לעדכן את המשיב על ביטול או הפסקת התשלום בדרך של הוראת קבע ואף לקבל את אישורו בכתב לכך.
במילים אחרות, שומה היה על המבקש לחזר אחר המשיב ולא להיפך.

אם לא די בכך - עיון בנספח י"א אשר צורף על ידי המשיב להוכחת יתרת חוב ההלוואה מעיד שאכן בכל החודשים של שנת 2003 עד למועד הגשת התביעה נגבתה על ידי המשיב עמלה בשיעור של 105 ₪, ככל הנראה, בגין מכתבי התראה אשר נשלחו על ידו למשיב!

6. 6. אף טענתו של המבקש באשר לשיהוי שעבר לכאורה מיום גילוי מעשה המרמה ועד להגשת כתב התביעה אינה יכולה להשמע.
איני מוצא כל שיהוי בהגשת התביעה על ידי המשיב אשר יש בו להעלות חשד כזה או אחר הנטען על ידי המבקש. מטיבעם של דברים נבחנת תחילה הגשתה של תביעה כספית כנגד לקוח על ידי המחלקה המשפטית של הבנק ואך ורק אחר בירור מקיף מועבר התיק לטיפול חיצוני, כך שאיני רואה בתקופה של שמונת החודשים עד להגשת התביעה כל שיהוי חריג.

7. 7. המבקש הוסיף וטען כי מסמכי יתרת החוב אשר צורפו על ידי המשיב אינם ברורים ואף סותרים האחד את משנהו.

מעיון במסמכי היתרות אשר צורפו על ידי המשיב (נספחים י' וי"א לתביעתו) מצאתי אותם ברורים ובהירים ומפרטים באופן ברור את יתרת החוב הנטענת, כמו גם את פירוט התקבולים שהתקבלו על ידי המבקש. לא מצאתי כל סתירה בין הנספחים ונראה כי המבקש טען טענתו זו מהפה ולחוץ בנסותו להתלות בטענות קש חסרות ממש על מנת להחלץ מהתביעה הנוכחית.

8. 8. סיכומו של דבר, באתי לידי מסקנה כי הגנתו של המבקש הינה דחוקה וקשה למצוא בה פתח של ממש.
הטענה כאילו נפרעה המשכנתא על ידי צד ג' אלמוני הינה קלושה ומגעת כדי הגנת בדים, גם התנהלותו של המבקש בכל הקשור לפרעון ההלוואה יש בה להעלות תמיהות רבות כפי שציינתי לעיל.

המלומד ד. בר אופיר בסיפרו "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שישית בעמ' 49 מציין כי "כאשר תצהיר ההגנה כמעט שאיננו מגלה הגנה, ובית המשפט היה מוכן לסרב לבקשת רשות להתגונן, שוב אין מניעה לכך שיתן לנתבע רשות זמנית בתנאי של ההפקדה".

וכן ראה - ע"א 219/65 בגני ואח' גניני פד"י י"ט (4) 199,252
ע"א 38/77 צימרינג נ' גל רדין פד" ל"א (3) 401,406
ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירית סוכנויות בע"מ,
פד"י מ"ב (1) 393,396.

בענין דנן ברור כי המבקש לא פרע את סכום ההלוואה אשר הוא עצמו היה מחוייב בפרעונה והוא לא יכול היה להצביע על אף גורם אחר אשר היה לו אינטרס כזה או אחר לפורעה.
נסיון החיים מלמדנו שאין אדם פורע סתם כך חובו של חבירו לפיכך טענת המבקש כאילו נפרעה ההלוואה כמעין "מתנה מן שמים" נראית רחוקה מן ההגיון.

גם אם ימצא כי המבקש עצמו היה קורבן למעשה "עוקץ" ותרמית אשר בוצע בנכסיו, דבר אשר אני מטיל בו ספק רב נוכח המפורט לעיל, גם אז עדיין מחוייב הוא בהחזר חובו למשיב ללא כל קשר לעילת התביעה אשר תעמוד לו כנגד מבצע התרמית.

9. 9. כיוון שכך, אני קובע כי תינתן למבקש רשות להגן אך ורק כנגד הפקדת סך במזומן של 1,000,000 ₪ ו/או ערבות בנקאית בלתי מותנית וצמודה על סך זהה וזאת תוך 21 יום.
באם תופקד הערבות במועד תינתן למבקש הרשות להגן ותצהירו ישמש
ככתב הגנה מטעמו.

ניתנה היום ח' בתמוז, תשס"ד (27 ביוני 2004) בלשכתי
ויצמן צבי, רשם









א בית משפט שלום 6616/03 נחמני יוסף נ' בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי, גאון יצחק, גאון אירית (פורסם ב-ֽ 27/06/2004)