פסקי דין על גדעון יקותיאל | פסקי דין על מועצה מקומית גוש עציון | פסקי דין על דוידי פרל | פסקי דין על יצחק רוזנברג מהנדס ואח' |

21808-03/12 א     21/03/2012




א 21808-03/12 גדעון יקותיאל נ' מועצה מקומית גוש עציון, דוידי פרל, יצחק רוזנברג מהנדס ואח'








st1\:*{behavior: }

בית משפט השלום בירושלים



ת"א 21808-03-12 יקותיאל נ' מועצה מקומית גוש עציון
ואח'






בפני

כב' השופטת
יעל ייטב


המבקש

גדעון יקותיאל


נגד


המשיבים

1.מועצה מקומית גוש עציון
2.דוידי פרל
3.יצחק רוזנברג מהנדס
4.תקוע כפר שיתופי בע"מ
5.ניסים פיוטרקובסקי
6.שלום סרי
7.ההסתדרות הציונית העולמית
8.שומרון שרותי הנדסה בע"מ



החלטה

מבוא
1.
בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים, או על מי מטעמם, להיכנס למקרקעין המוחזקים על ידי המבקש ביישוב תקוע, ללא קבלת הסכמתו של המבקש, וללא פנייה לערכאות.
2.
בד בבד עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים, או על מי מטעמם, להיכנס למקרקעין, או לבצע בהם כל פעולה, ללא הסכמת התובע.

3.
פורט בתצהיר אשר צורף לבקשה, שהמבקש מחזיק בישוב תקוע מספר חלקות, באישור מזכירות הישוב וההסתדרות הציונית, חלקן החל בשנת 1984, וחלקן החל בשנת 1986, עליהן נטע גידולים שונים, בעיקר גפנים, בהשקעה כספית ניכרת.
4.
עוד פורט בתצהיר שאנשי הישוב מתנכלים למבקש בשנים האחרונות, ומנסים לנשלו מזכויותיו במקרקעין, בעקבות קבלת אישורים לבנייה נרחבת בישוב.
5.
המבקש הוסיף ופירט שבמהלך שנת 2000 הפקיעה המועצה האזורית גוש עציון חלק מהמקרקעין לצורך סלילת כביש המקשר בין שני חלקי היישוב. בעקבות זאת נוהל משא ומתן בין המבקש והמועצה, נקבע פיצוי בגין ההפקעה שבוצעה בחלק המזרחי של החלקה, וכן נקבעו כללים לפיצוי ככל שתתבקש הפקעה נוספת בעתיד.
6.
המבקש פירט בתצהירו שביום 28.2.12 קיבל פנייה טלפונית לתיאום פגישה בנושא הכביש המיועד להיסלל בגבולה הצפוני של החלקה. ביום 29.2.12 התקיימה פגישה בהשתתפות הקבלן המבצע, ונוכחים נוספים, ובמהלכה נטען בפני
המבקש שקיים אישור מהמועצה ומהסוכנות לבצע את סלילת הכביש, ולפיכך עליו לפנות את כל מה שיש לו בשטח, בתוספת של 35 מ' לאורך כל התוואי. לאחר שהביע את התנגדותו, והפנה להסכמים בנושא זה בין הצדדים,
קיבל ביום 1.3.12 את מכתבו של מהנדס המועצה המורה לו לפנות לאלתר את המקום.

טענות הצדדים
7.
תמצית טענת המבקש הינה כאמור שהמשיבים מנסים לפנותו מהמקרקעין שבחזקתו באופן חד צדדי, וזאת תוך הפרת ההסכמים שהושגו בין הצדדים, וההבטחות שניתנו לו.
8.
לטענת המשיבים, קיימת במקום תב"ע מאושרת לבנייה, אף קיים היתר לבניית הכביש בגבול הצפוני של המקרקעין, כביש המיועד לשרת את ההרחבה המתוכננת ליישוב. נטען שהמבקש לא התנגד לתכנית, וכי התנגדותו כיום פוגעת בציבור גדול, לאור תכניות ההרחבה בישוב.
9.
עוד טענו המשיבים שבשנים האחרונות, לפחות משנת 2005, אשר לגביה הוגש תצ"א, המבקש אינו מעבד את החלקות שנמסרו לו, והכרמים נטושים.
10.
כן נטען, שהמבקש קיבל הלוואות לשם ההשקעה בגידול הכרמים, ונמנע מלפרוע אותן, כך שחובו להסתדרות הציונית מסתכם כיום על סכום של כ- 1,024,608 ₪, כולל ריבית פיגורים.

התנאים למתן סעד זמני

11.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין") קובעת –

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:


(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק
שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;


(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."


12.
עיון בתקנה האמורה מלמד שתנאי למתן צו זמני הינו בראש ובראשונה קיומה של
עילת תביעה, וכן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, התומכות בקיומה של עילת התביעה. כפי שנפסק,

בשלב בירורו של הסעד הזמני, די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי
התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה
(ראו למשל פסק דינה של כב' השופטת מ' נאור ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, מיום 28.6.10).
13.
כקבוע בתקנה 362 (ב) (1) לתקנות סדר הדין, על המבקש צו זמני מוטלית החובה להצביע על "מאזן הנוחות" הנוטה לזכותו.

14.

כפי שנקבע, לשם בדיקת התקיימותו של תנאי זה (ראו א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 523).
"על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן הצו או אם לא יינתן, ועליו להשוות את הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע. על בית המשפט להעריך האם במכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי -מתן הצו להסב נזק גדול למבקש יותר מאשר למשיב המתנגד לו. אי הנוחות, שתגרם לתובע אם לא יינתן הצו, כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד- מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תדחה התביעה"
15.
בין שני התנאים האמורים: קיומה של עילת תביעה ממשית, ומאזן הנוחות, קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות" (ראו למשל רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, מיום 28.6.10; רע"א 10066/04

נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ
(לא פורסם) וכן רע"א 6994/00
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר
פ"ד נו(1) 529, 533), לפיו ככל שעילת התביעה לכאורה הינה עילה רצינית, ונוטה לכיוונו של מבקש הסעד, כך רף הדרישה לקיומו של מאזן הנוחות קטן, ולהפך.
16.
עוד נקבע בפסיקה לא אחת, שמטרתו העיקרית של צו זמני הינה לשמר את המצב הקיים, ולמנוע שינוי שבעטיו לא יהיה בידי התובע להנות מהסעד העיקרי ככל שתביעתו תתקבל.

מין הכלל אל הפרט
17.
בעניינו, עיון בטענות המבקש וכן בנסיבות ובהסדרים בין הצדדים, מעלה שלא מדובר בעילת תביעה מופרכת, כי אם בעילת תביעה רצינית. קיימות בענייננו אף ראיות מהימנות לכאורה התומכות בעילת התביעה.
18.
אין למעשה בין הצדדים מחלוקת על כך שהמבקש מחזיק במקרקעין בהסכמה, כמפורט בבקשה. במהלך הדיון ציינו נציגי המשיבים שהחלקות נמסרו לו על מנת שיעבדן, ללא חוזה. אין למעשה גם מחלוקת על גבולות החלקות שנמסרו לחזקתו של המבקש.
19.
מהמסמכים אשר צורפו לבקשה, עולה כי הצדדים הגיעו להסכמות שונות בדבר פינוי עתידי של החלקות, כולן או מקצתן.
20.
מסמך ראשון שיש להזכיר בהקשר זה הינו מכתב של ההסתדרות הציונית העולמית- החטיבה להתיישבות, מיום 3.2.98, המתווה לכאורה עקרונות מנחים לפינוי, שהינם פינוי בהסכמה ומתוך הבנה, ושהאחריות מוטלת בעיקר
על היזם שהיה מודע מבעוד מועד לקיומם של מתיישבים. (בסעיף א נקבע –"מתיישב שהקים כרם בידיעת ועל דעת היישוב ובידיעת ועל דעת המיישבת על קרקע שלא היתה מיועדת בזמנו למגורים, לא יפונה מקרקע זו אלא בהסכמה ומתוך הבנה". בסעיף ב נקבע "אחריות הפינוי בראש ובראשונה היא על היזם, אשר בבואו לחתימה על החוזה (שאגב, לא נחתם תוך התיעצות איתנו בחבל), היה מודע ל"מטרדים" הנמצאים באתר ושאותם עליו לפנות").
21.
מסמך שני שראוי להזכיר בהקשר זה, הינו מכתבו של בא כוחה של המועצה באותה עת, עו"ד דוד רותם, מיום 19.9.00, אשר העלה על הכתב את סיכום הישיבה שנערכה בין הצדדים ביום 30.8.00, הן לגבי הפיצוי בגין הכביש שבוצע בעבר, בסכום של 18,262 ₪, והן לגבי בנייה עתידית בחלק הצפוני של החלקה, שהיא הבנייה הרלוונטית כיום, לפיה יערך בין הצדדים משא ומתן לקביעת הפיצוי. כן נקבע במכתב במפורש כי "עד להסכם עם מר יקותיאל בעניין זה לא יעשו ע"י המועצה או מטעמה שום עבודות בקטע הדרך שלאורך גבולה הצפוני של החלקה".
22.
המשיבים לא הכחישו בפני
את טענותיו של המבקש באשר להסכמים והסכמות ביניהם בדבר פינויו מהשטח או פיצויו.
23.
לא נמסרו לי נתונים ברורים בשאלת ניהול משא ומתן בין הצדדים בשנים האחרונות לפיצוי המבקש, ומאלו טעמים לא צלח. יחד עם זאת, ברור בענייננו שהמשיבים גמרו אומר לפנות את המבקש מהמקרקעין ללא פיצוי. ניתן ללמוד על כך למשל גם מטיעוניהם בפני
, וגם ממכתבו של מהנדס המועצה, מיום 23.2.12, בעיקר בסעיף 3, שהמבקש נדרש לפנות את השטח, באופן חד צדדי וללא פיצוי, בזו הלשון "... לאחר שבעל הקרקע (ההסתדרות הציונית) אישר את סלילת הכביש, עליך לפנות כל רכוש ו/או ציוד השייך לך והנמצא בתחום העבודה, ולאפשר את ביצוע העבודות".
24.
קיימות אפוא ראיות לכאורה לקיומם של הסכמים בין הצדדים ולהבטחות שניתנו, כמו גם ראיות לכאורה להפרת ההסכמים או ההתחייבויות על ידי המשיבים או מטעמם. על רקע זה קיימת לכאורה גם עילת תביעה שאינה מופרכת.
25.
אשר למאזן הנוחות, דומה שבענייננו נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקש. שיקול חשוב לעניין זה הינו בראש ובראשונה שמירת המצב הקיים, שהיא מבין המטרות המרכזיות של הסעד הזמני. שיקול שני שיש להביאו בחשבון הינו "מקבילית הכוחות" בין שני השיקולים.
26.
אף שמדובר מצד אחד בכרמים נטושים לכאורה, כפי שעולה מהתצ"א משנת 2005 וכן מהתצלומים העדכניים, ומצד שני בצרכי ציבור, ראוי לשקול את העובדה שמדובר לכאורה בהפרה של הסכם מפורש בנושא זה, על ידי גופים ציבוריים,
וכן את העובדה שעמד לידי המשיבים זמן די והותר לשם ניהול משא ומתן עם המבקש, ולשם קביעת הפיצוי הראוי וההסדרים לפינויו, או לחילופין לשם הגשת תביעה לפינויו.
27.
גם אם לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר בדבר הפינוי או הפיצוי המגיע למבקש, אין מקום לפינויו של המבקש באופן חד צדדי, בטענה לפיה צרכי הציבור מחייבים את פינויו.
28.
משמעות דחייתה של הבקשה למתן סעד זמני בנסיבות אלו הינה פגיעה במבקש, בשל פינויו באופן חד צדדי, ולכאורה גם הכרה בכך שרשויות ציבוריות פטורות מהגשת תביעה לפינוי, פטורות ממתן פיצוי, בשל הטענה של עדיפות לצרכי הציבור במאזן הנוחות, אף רשאיות להפר הסכמים מפורשים בעניין.
29.
אשר לטענה בדבר הפסקת עיבוד הקרקע, לטענת המבקש הוא נאלץ להפסיק ולעבד את המקרקעין בעקבות הפרת ההסכם מצד המשיבים, אשר נמנעו מלגדר את החלקות לאחר סלילת הכביש המזרחי, בניגוד להסכמים המפורשים בין הצדדים. סוגייה זו הינה סוגייה העתידה להישקל בהערכת גובה הפיצוי, ואולם אין היא מהווה כשלעצמה עילה לפינוי חד צדדי של המבקש, במיוחד לאור ההסכמים לכאורה בין הצדדים.
30.
אשר לטענה לפיה נמנע המבקש מלהתנגד לתב"ע במהלך ההליכים לאישורה, מצאתי שאף בה אין כדי לשנות את מאזן הנוחות, שכן
דומה שבשים לב להבטחות שניתנו למבקש באשר לפיצוי, ובשים לב להסכמים המפורשים בעניין זה, לא היה מקום להמנגדות מצד המבקש להליכי אישור התב"ע.

סיכום
31.
אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה למתן צו מניעה זמני כמבוקש. הצו שניתן יעמוד בתוקפו, בכפוף להתקיימות התנאים שנקבעו בהחלטותי הקודמות.
32.
הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד, בגין הבקשה לסעד זמני, בסכום של 2,500 ₪, בהתאם לתוצאות התביעה העיקרית.

ניתנה היום,
כ"ז
באדר תשע"ב, 21 במרץ 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 21808-03/12 גדעון יקותיאל נ' מועצה מקומית גוש עציון, דוידי פרל, יצחק רוזנברג מהנדס ואח' (פורסם ב-ֽ 21/03/2012)