פסקי דין על שולומוביץ סרגיי | פסקי דין על קוזין ויקטור

4195/10 תעא     26/03/2012




תעא 4195/10 שולומוביץ סרגיי נ' קוזין ויקטור








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



26 למרץ 2012

תע"א 4195-10


בפני
:
כב' שופטת רוית צדיק
נ.עובדים מר אלכסנדר לוין

התובע:
שולומוביץ סרגיי
ע"י ב"כ
-נגד-

הנתבע
:
קוזין ויקטור
ע"י ב"כ



פסק דין


1.
זוהי תביעתו של מר שולומוביץ סרגיי
(להלן "התובע") לקבלת זכויות סוציאליות שונות מהנתבע מר קוזין ויקטור
(להלן – "הנתבע"
(
.

רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת –

2.
התובע הינו אינסטלטור במקצועו.

3.
התובע עבד אצל הנתבע מחודש 2/06 ועד ליום 11.1.10 – סה"כ 3 שנים ו- 11 חודשים.

4.
התובע היה עובד יומי עבד במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע ושכרו היומי עמד על סך של 250 ₪ ליום.

תחולת צו ההרחבה על יחסי הצדדים –

התובע עתר
לתשלום זכויות שונות מכח צו ההרחבה. לטענתו
צו ההרחבה חל יחסי הצדדים.
בסיכומיו טען התובע כי בעוד שבכתב ההגנה טען הנתבע כי עוסק הוא בשיפוצים במסגרת עדותו שינה והרחיב חזית וטען כי עיקר עבודתו הינה אינסטלציה ולעיתים רחוקות עוסק הוא בשיפוצים. עוד נטען כי מעדות הנתבע עולה כי עסק בעבודות אינסטלציה באתרי בניה ומשכך ולאור העובדה כי המשימות שביצע התובע בעבודתו מסווגות בסיווג האחיד בתחום הבניין עולה כי תחום עיסוק הנתבע הינו בענף הבניין.

מנגד טען הנתבע כי התובע לא ציין בכתבי בי דין שהוגשו מטעמו באיזה צו הרחבה מדובר איזה הסכם קיבוצי חל כמו כן לא פורטו תנאי הצו. לשיטתו, אינו עובד בענף הספקת המים או מערכות הספקת המים
ואף לא בענף הבניה.



5.
ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי
- "שאלת תחולתו של צו הרחבה "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד" .. ולעניין זה ניתן גם להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.... כמו כן כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילותו העיקרית במפעלו של המעביד. (ע"ע 18/99 יפה אפרימי – ליליה עבד לעיל, מיום 9.7.2000).

הנטל להוכחת תחולת צו הרחבה, רובץ על כתפי התובע, עליו להוכיח תחום את עיסוקו העיקרי של המפעל. (ראו עניין - יפה אפרימי שלעיל).

עוד נקבע כי לצורך סיווג תחום העיסוק של המעביד, לשם בחינת חלותו של מקצוע מסוים מקובל להתבסס על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 1993
(
דב"ע נו/ 3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד, מיום 4.12.96
; ע"ע 1384/04 חברת מנת מערכות מים בע"מ ואח' – עמרם סררו [פורסם במאגרים האלקטרוניים] 12.1.06).יצוין שוב כי המבחן לסיווג הענפי של המעביד הינו עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד
(דב"ע נג/ 3-125 שרר – רהיטי דימור בע"מ
פד"ע כ"ז, 158; דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כ"ה, 137;דב"ע לו/5-6
מבטחים בע"מ – סקילי, פד"ע ח', 321).

6.
בתצהירו העיד הנתבע כי התובע עבד בעבודות שיפוצים (סעיף 2). אין מחלוקת כי התובע הינו אינסטלטור במקצועו. על כן וכמפורט טען התובע כי בהתאם לסיווג האחיד -
סדר
d
בינוי (בניה ועבודות הנדסיות) ענף ראשי 45- בניה, ענף משנה 453 התקנת מים חשמל ומיזוג, חל על הנתבע צו ההרחבה בענף הבנין.

במסגרת חקירתו הנגדית העיד הנתבע כי אינו עוסק בשיפוצים. כאשר עומת תצהירו שם הצהיר כי עוסק הוא בשיפוצים השיב "אולי שיפוץ אחד בשנה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 18-26) לשאלה – "מה רוב העבודות שלך?"
השיב הנתבע–"אני עושה עבודות אינסטלציה, ביוב מים ספרינטרים באתרי בניה". לשאלה האם העבודה
קשורה להתקנות מערכות מים או מערכת אספקת מים באתרי בניה השיב בחיוב. (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28-33).

בהמשך עדותו הבהיר כדלקמן: עושים עבודות אינסטלציה. אנו לא מתקינים מערכות מים יש תוכנית ולפיה עובדים". כמו כן טען כי כל העבודות נעשות באתרי בניה והוסיף - "רק עבודות אינסטלציה צינורות מים וביוב". משנדרש פעם נוספת לשאלה האם מבצעים עבודות שיפוצים השיב – "פעם אחת בשנה. בבניה אנחנו לא עוסקים בשיפוץ רק באינסטלציה אבל לפעמים שמבקשים בבתים פרטיים להחליף אינסטלציה אנו עושים את זה ולזה אני קורה שיפוץ" (עמ' 9 לפר' שורות 1-10).

7.
ככל שנתעלם מהסתירה בין האמור בתצהיר לבין עדות הנתבע
ומבלי שהובא כל הסבר המניח את הדעת לסתירה זו, מעדות הנתבע ניתן ללמד כי עיקר עיסוקו בעבודות אינסטלציה מים וביוב הקשורות
להתקנות מערכות לאספקת מים באתרי בניה.

על פי ספר "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה-1993" הוגדר "ענף הבינוי" ככולל בין היתר
שרברבות, התקנת מערכות ביוב ותיעול וכן תיקון מערכות שרברבות במבנים כדלקמן-


סדר
d
– בינוי (בניה ועבודות הנדסה אזרחית.

ענף ראשי 45- בנייה.

ענף משנה 456- התקנת מתקני מים , חשמל ומיזוג.

תת ענף 4530 – התקנת מתקני מים , תברואה, תיעול , ביוב וגז.

תיאור:

כולל:

שרברבות והתקנות מערכות אספקות מים חמים וקרים, התקנת מערכות תברואתיות, מערכות ביוב ותיעול, צנרת ניקוז מי גשם, מערכות גז ובישול – בתוך הבניין ומחוצה לו עד לחיבור לקו הראשי, בדיקת גז ביתי למתקני בישול וחימום; תיקון מערכות שרברבות במבנים .

אינו כולל:
הנחת קווי מים, קווי ביוב ותיעול (מחוץ למבנים) (4610).

8.
לאור האמור לעיל אנו קובעים
כי עיסוקו העיקרי של הנתבע הינו בתחום המוגדר כבניה על כן, חל צו ההרחבה בענף הבנין על יחסי הצדדים. יצוין כי נוכח תקופת עבודתו של התובע מיום 1.3.06 ועד ליום 11.1.10 הצו הרלוונטי הינו צו ההרחבה משנת 2006
(להלן צו הרחבה 2006).




בשולי הדברים נציין כי אין לקבל את טענות הנתבע כי חלות צו ההרחבה בענף הבניין הינו בגדר הרחבת חזית. עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי כבר במסגרתו טען התובע כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין ועבודות הציבוריות והפנה לסיווג האחיד להוכחת עמדתו.

כן לא מצאנו לקבל את טענות הנתבע כי צו ההרחבה לא צורף ולראשונה צורף לסיכומים תדפיס צווי הרחבה אשר הוצאו מאתר האינטרנט.

בהתאם לפסיקה צווי הרחבה לפי סעיף 25 לחוק ההסכמים הקיבוציים , תשי"ז-1957 ,הינם בבחינת "ידיעת דיינים" בכל בתי המשפט בכללם בתי הדין לעבודה, משמפורסמים הם ברשומות (ילקוט הפרסומים) ואינם טעונים הוכחה, אלא הם בבחינת "דין" (ראו: דיון נא/12-3 (ארצי) אדירים חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' חיים שבתאי, פד"ע כג
192). לאור האמור לעיל אנו קובעים כי
אין לקבל טענות הנתבע בעניין זה.

נסיבות סיום העסקת התובע:
9.
לטענת התובע
כי יש לראותו כמי שהתפטר בדין מפוטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. בתצהירו הצהיר התובע
כי ביום 8.12.09 פנה בכתב לנתבע ודרש לתקן את ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו - אי תשלום זכויות סוציאליות ואיחור בתשלום שכר העבודה
אחרת יאלץ להתפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963.
כן העיד התובע כי במכתב נרשם מפורשות כי מהווה הוא הודעה מוקדמת אשר תכנס לתוקף ככל שהרעת התנאים לא תתוקן. משהרעת התנאים לא תוקנה התפטר התובע ביום 11.1.10 לאחר מתן הודעה מוקדמת בהתאם לדין.

מנגד טען הנתבע
כי המכתב מיום 8.12.09 (נספח 1 לכתב התביעה) מעולם לא נמסר לידיו. כן טען כי התובע מעולם לא פנה אליו בטענה כזו או אחרת ביחס לתנאי עבודתו ולמעט חילוקי דעות ביחס לסוג העבודה לא היו ביניהם ויכוחים. בנוסף נטען כי כל טענות התובע ביחס להרעה מוחשית בתנאי עבודתו הינן טענות שיקריות. המכתב מיום 8.12.09 "נולד" לאחר שהתובע קיבל יעוץ משפטי מב"כ וזאת בסוף חודש ינואר 2010 ואף קיים דמיון רב בין מסמך זה לבין מסמכים מאוחרים יותר אשר לכאורה נשלחו לב"כ הנתבע מאת ב"כ התובע.


10.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע עזב את מקום העבודה וכך השיב-



"אני ביקשתי מהנתבע שיעביר תשלומים לקרן הפנסיה. הוא אמר שאין לו כסף להעביר את התשלומים לקרן הפנסיה . זה היה ביום שעזבתי. אחרי זה נתתי לו מכתב והוא לא הסכים לקבל אותו"
(עמ' 4 לפר' שורות 4-7).

בהמשך עדותו הבהיר כי –
"ש. לשאלת בית הדין : לאחר עזיבת העבודה נתת את המכתב?
ת. כן. אבל גם קודם נתתי .
ש. הוא אמר שאין לו כסף ואחר כך מה היה?
ת. ב- 8.12.09 אני ביקשתי מעו"ד לכתוב מכתב.
ש. לשאלת בית הדין: מה היה היום האחרון שלך לעבודה?
ת. 11.1.10. ביום ה- 11.1.10 רציתי לתת לו מכתב . כעבור חודש אחרי שאני רציתי לתת לו מכתב אני
שאלתי אותו האם הוא ישלם לי תשלומים לקרן פנסיה או לא, כי באמצעות המכתב אני נתתי התראה אז אני עזבתי את העבודה.
ש. לשאלת בית הדין: ב- 11.1.10 רצית לתת מכתב לנתבע?
ת. לפני זה אני ניסיתי והוא לא הסכים לקחת.
ש. מתי מסרת לו את המכתב?
ת. הוא לא קיבל את המכתב. ב- 9.12.09 אני ניסיתי לתת לו מכתב וניסיתי ב 11.1.10 וגם אז הוא לא לקח את המכתב. אני אומר שהנתבע לא רצה לקחת את המכתבים."

(עמ' 4 לפר' שורות 9-26)



11.
מהאמור עולה
כי תשובות התובע בעניין זה נמצאו
מבולבלות ובילתי ברורות על כן לא מצאנו לקבל גרסתו בעניין מסירת המכתב לנתבע.בעוד שבתצהירו העיד התובע
באופן פשוט ברור ונהיר כי פנה לנתבע ודרש לתקן את ההרעה ואף הודיע כי ככל שלא תתוקן מהווה המכתב הודעה טרם התפטרותו,בעדותו שינה גרסתו וטען כי הנתבע לא קיבל את המכתב חרף מאמציו למסור אותו.

12.


אשת התובע הגב' ילנה שלומוביץ הצהירה כי בעלה דרש תיקון הרעת תנאי העבודה לרבות תשלום השכר בזמן תשלום דמי חגים, דמי הבראה וכו'. בנוסף הצהירה כי בתאריך 8.12.04 עת נכחה בשיחה בין בעלה לתובע הנתבע לקח את המכתב אולם סרב לחתום עליו.

כאשר נשאלה במסגרת חקירתה האם הנתבע קבל את המכתב השיבה: "בהתחלה הוא כן לקח ואחר כך סירב לקחת. הוא הסתכל ככה והרחיק. אני לא ניגשתי המכתב נשאר אצל התובע" (עמ' 8 לפר' שורות 2-4).


13.
ברי כי ככל שאלה היו פני הדברים – דהיינו,הנתבע סירב לקבל את המכתב מיום 8.12.09 כפי שטענו התובע ואשתו בעדותם, הדברים היו מוצאים ביטויים בכתב התביעה ובתצהיר התובע.

14.
בנסיבות אלה ולאור האמור איננו מקבלים את גרסת התובע בעניין מסירת המכתב מיום 8.12.09 לנתבע. לשון אחר -
יש לדחות טענת התובע
כי פנה לנתבע מסר לידיו מכתב וביקש לתקן את ההרעה עובר להתפטרותו. נוכח קביעתנו התוצאה היא כי אין לראות בתובע כמי שהתפטר בדין מפוטר.
כפועל יוצא ממסקנה זו יש לדחות את טענת התובע כי נתנה לנתבע הודעה מוקדמת טרם סיום עבודתו.

15.

הפסיקה קבעה לא אחת כי "הכלל הוא כי במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית או נסיבות אחרות, שבהן אין לדרוש מהעובד את המשך עבודתו, על העובד העומד להתפטר להעמיד את מעבידו על כוונתו כך, שתהיה למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה. מדובר בדרישה מהותית ולא טכנית" [ראה י' לובוצקי, סיום יחסי עבודה, פרק 9 עמ' 12, ניצן הוצאה לאור (2007) והאסמכתאות שם].

נוכח כל האמור לעיל ומששוכנענו כי התובע לא התריע עובר להתפטרותו כי הורעו תנאי עבודתו אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לאור קביעתינו בעניין זה התוצאה הינה כי
לנתבע לא ניתנו
ימי הודעה מוקדמת טרם סיום עבודתו על כן, בדין נוכו משכר התובע סכומים בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לפיכך, התובע
אינו זכאי לסכום הנתבע בגין "ניכויים שלא כדין" אשר יסודו בקיזוז אי מתן ימי הודעה מוקדמת.

16.
להשלמת התמונה נבהיר כי כאשר נשאל התובע
כיצד ידע הנתבע מה כתוב במכתבים אם לא נמסרו לידו השיב -
"אני אמרתי לו שזה מכתב מטעם עורך דין ושאני רוצה שהוא יעלה לי את תנאי השכר. ואני אמרתי שאם כעבור חודש הוא לא יעביר לי את התשלומים לקרן פנסיה אני יעזוב את העבודה וזאת אמרתי ביום 11.1.10". (עמ' 4 לפר' שורות 27-30).




גרסה זו הובאה
לראשונה בעדותו כאשר בתצהיר התובע כמו גם בכתב התביעה המתוקן אין זכר לטענות בדבר אי מסירת המכתב ומסירת הדברים לנתבע בע"פ. מטעם זה בלבד אין לקבלם.




כמו כן ומעבר לדרוש, הדרישה הדווקנית למתן התרעה קודם להתפטרות,
באה להבטיח שלא יהיה חוסר בהירות עובדתית (ראה לובוצקי, שם ,שם בעמ' 14).לשיטתנו, מקום בו התובע טוען כי התריע בפני
הנתבע
בע"פ, חוסר הבהירות העובדתית לא נפתרה. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהתובע שינה גרסתו, כמפורט לעיל.

אשר להודעה המוקדמת לגביה טען התובע לראשונה בעדותו כי ניתנה לנתבע בע"פ, נבהיר כי הודעה כאמור צריך ליתן בכתב על פי דרישת החוק ראה סעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001. מעדות התובע עולה כי הדברים נאמרו בע"פ לנתבע ביום בו
התפטר – 11.1.10.

הפרשות לקרן הפנסיה-

17.
לטענת התובע , בניגוד להוראות צו ההרחבה לא הופרשו
כספים לקרן הפנסיה בשיעור של 6% לחודש על כן, על הנתבע לשלם בגין רכיב זה סך של 14,138 ₪.


מנגד טען הנתבע כי עיון בתלוש השכר עבור חודש ינואר 2010 מלמד כי התובע קיבל את מלוא ההפרשות תחת רכיב
"פוליסות".



הנתבע העיד בעניין זה כי שוחח עם התובע טרם שהחל בעבודתו אולם התובע בקש את הסכום במזומן מבלי שיועבר התשלום לסוכן הביטוח. עוד הבהיר כי היה בכוונתו לשלם לתובע בגין רכיב זה אולם, התובע סרב וביקש לקבל את הסכום לידיו.
משנשאל הנתבע האם היה מודע לכך כי הפרשה לפנסיה הינה חובת המעביד על פי החוק השיב - "אני לא "אני לא יודע מה החוק אומר. אמרו לי שאם אני לא משלם כל חודש, אז אני צריך לשלם לו כל סוף שנה, זה לא בעיה. אם הוא רוצה אני משלם לו עכשיו, אני לא מתווכח על זה. כל חודש הוא ביקש שזה יהיה בסוף השנה".
18.
תשובות הנתבע בעניין אי הפרשות לפנסיה היו מבולבלות , סותרות ובלתי עקביות באופן שלא ניתן ללמד מהם דבר לעניין הפרשות שבוצעו. עם זאת , עיון בתלוש חודש 1/2010 מעלה כי אכן צוין בתלוש תשלום בגין "פוליסות" בסך של 2,000 ₪. לטענת הנתבע מדובר בתשלום עבור הפרשי הפנסיה
החל משנת 2008 ואילך.


19.

בהתאם להוראות צו ההרחבה 2006 חלה חובת ביטוח פנסיוני בשיעור של 6% (סעיף 12.1 לצו). לפיכך על הנתבע היה להפריש לתובע בגין כל תקופת עבודתו סכום של 14,372 ₪. (סך המשכורות כעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה המתוקן * 6%). משהתובע העמיד סכום זה בסך של 14,138 ₪
ומשבתלוש חודש 1/2010 שולם סך של 2,000 ₪ בגין פוליסות יש להפחית סכום זה מהסכום הנתבע. על כן על
הנתבע לשלם לתובע סך של 12,138 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשות לקופת הפנסיה.




תוספת וותק
20.

סעיף 4.1 לצו הרחבה 2006 קובע לעניין תוספת הוותק כדלקמן -

"תוספת הותק שתשולם למנהלי עבודה תהיה בגובה 6.85 ₪ לחודש לכל שנת עבודה ועד מקסימום של 40 שנות ותק. גובה התשלום המקסימלי ל-40 שנות ותק הוא בסכום של-. 274 ₪ לחודש תוספת זו תעודכן בשיעור עליות השכר ותוספת היוקר".


התובע עתר לקבלת תוספת ותק מכח הוראות צו הרחבה 2006 אך מהאמור לעיל עולה כי תוספת ותק משולמת למנהלי עבודה בלבד. בענייננו לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע היה
מנהל עבודה. על כן, דין התביעה לתשלום תוספת ותק, להדחות.

דמי חופשה:
21.
לטענת התובע במהלך תקופת עבודתו לא יצא לחופשה. עוד נטען כי ימי החופשה לא פורטו בגוף תלוש השכר ולא נרשמו ביומן החופשה.

כן נטען בסיכומי התובע כי הטענה על פיה ביקש שלא לצאת לחופשה ולקבל תשלום בגין פדיון ימי חופשה הינה טענה אשר הועלתה לראשונה בדיון. התובע עתר לתשלום פדיון ימי חופשה בסך של 8,750 ש"ח.


מנגד טען הנתבע כי על אף שאישר כי אינו מנהל פנקס חופשה, מקיים הוא אחר הוראות החוק. מתלושי השכר עולה כי התובע קיבל, את מלוא דמי החופשה (ראה טבלה סעיף 42 לתצהיר; סעיף 61 לסיכומים).

22.
בחקירתו הנגדית חזר התובע על האמור בכתב התביעה ובתצהיר והעיד: "אני אף פעם לא הייתי בחופשה. קבלתי תשלום חופשה אך לא יצאתי לחופשה בפועל" (עמ' 5 לפרו' שורות 21-20).


מנגד העיד הנתבע כי אין ברשותו פנקס חופשות ומשנשאל האם "התובע כל הזמן עבד אצלך בלי להעדר אבל היית משלם לו בתלוש שכר סכום עבור החופש, למרות שהוא לא היה בחופש?" השיב: "כן. אבל הוא ביקש כל הזמן לעבוד ולהישאר בעבודה ולקבל את הכסף". (עמ' 11 לפרוט' שורות 1-7).

מעדות הנתבע עולה כי מאשר הוא את גרסת התובע על פיה קיבל תשלום עבור ימי חופשה הגם שבפועל לא יצא לחופשה.

23.
הלכה פסוקה היא כי "תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה
בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד. אף סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח 1958 אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש , תשלום בעבור דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית... מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין הערעור בעניין זה להתקבל"
(ע"ע 324/05 אצ'ילדייב- עמישב שרותים בע"מ ( מיום 27.3.06).

משהנתבע אישר את גרסת התובע על פיה לא יצא בפועל לחופש וקבל כספים בגין פדיון ימי חופשה בעת שהותו בעבודה, דין תביעת התובע בגין רכיב זה,להתקבל.

24.
אשר לטענת הנתבע כי התובע ביקש שלא לצאת לחופשה - מעבר לעובדה כי טענה זו הועלתה לראשונה בדיון ומטעם זה בלבד אין להיעתר לה, מדובר בטענה אשר לא הוכחה
מקום בו הנטל מוטל על המעסיק. יתרה מכך, ככל שהיה בידי הנתבע הוכחה לטענה לא היה בכך כדי להועיל לנתבע משמדובר בחבות קוגנטית עליה לא ניתן לוותר או להתנות.

עוד יצוין כי הנתבע לא ניהל פנקס חופשה שנתית ואף התלושים שהוגשו לתיק אינם כוללים מאזן חופשה ממנו ניתן ללמד דבר אודות צבירת או ניצול ימי חופשה.

25.
לאור כל האמור אנו קובעים כי התובע לא יצא בפועל לחופשה. על כן
על הנתבע לשלם לתובע בגין פדיון ימי חופשה את הסכומים הבאים –

התובע עבד 5 ימים בשבוע, והשתכר סך של 250 ₪ ליום . משכך זכאי הוא בגין תקופת עבודתו ל39 ימי חופשה * 250= 9,750 ₪.
מסכום זה יש להפחית 3,000 ₪ אשר שולמו לתובע בגין פדיון ימי חופשה עם סיום העסקתו בחודש 1/2010. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 6,750 ₪.


דמי חגים
26.
לטענת התובע לאור הוראות צו ההרחבה זכאי הוא ל 9 ימי חג בשנה כאשר אין מחלוקת כי לא עבד בימי חג. לשיטתו , ככל שמדובר בעובד סדיר הנטל להוכיח כי נעדר מעבודתו בסמוך לחג מוטל על המעסיק. כמו כן עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע עבד חודשים שלמים ולא קיבל תשלום בגין דמי חגים.

מנגד טען הנתבע
כי עיון בתלושי השכר מעלה כי כאשר ימי החג לא נפלו על ימי מנוחה נשא הנתבע במלוא התשלום.על התובע חלה חובה להציג בפני
בית הדין חישוב ממנו ניתן להסיק בבירור כי ימי החגים לא נפלו על ימי מנוחה.

27.
סעיף 7 לצו ההרחבה הכללי במשק, בדבר הרחבת הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות דמי חגים וימי אבל מיום 1.12.96 קובע כי עובד שעתי אשר עבד למעלה משלושה חודשים יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות), ככל שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום
החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעביד,אולם עובד כאמור לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

28.
עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן בחודשים אפריל 2008; מאי 2008; יוני 2008 ספטמבר 2008; אוקטובר 2008; אפריל 2009
שולם לתובע רכיב ”ימי חג". לפיכך
עתר התובע לקבלת יתרת דמי
חגים בגין 23 ימי חג ובסך 5,700 ₪.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי , משהוכיח העובד כי עבד באופן סדיר , משך שנים רבות אצל המעסיק חזקה היא כי הוא זכאי לדמי חג, והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי חג , מוטל על המעסיק (ראה ע"ע 778/06 איוואן מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ , מיום 28.5.07 ; דב"ע מג/ 3-91 מולה נוהד- חברת אל וו בע"מ פד"ע טו 163).

29.
כעולה מתצהיר התובע ותלושי השכר עבד התובע במשרה מלאה קרוב לארבע שנים ולטענתו זכאי הוא ליתרת דמי חגים כמפורט לעיל. בהתאם להלכה הפסוקה על הנתבע להוכיח טענתו לפיה ימי החג בגינם לא שילם כל תמורה לתובע ,חלו בימי המנוחה השבועית. נטל הוכחה זה כאמור לא
הורם על ידי הנתבע ודין טענתו כי התובע נדרש להציג המקור לזכאות ולחישוב,להידחות.

30.
לאור האמור לעיל, תביעת התובוע ברכיב זה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 5,700 ₪
בגין דמי חגים.

דמי הבראה-
31.
לטענת התובע, הנתבע חב בתשלום דמי הבראה
בגין השנתיים האחרונות להעסקתו ובסה"כ 4 ימים
בגינם זכאי הוא לסך של 1,360 ₪.
מנגד טען הנתבע
כי מתלושי השכר עולה כי לתובע שולמו מלוא דמי ההבראה.

סעיף 7 לצו ההרחבה 2006 כולל הוראות מיטיבות בעניין תשלום דמי הבראה לעובדים בענף זה קובע כדלקמן: "מחיר יום הבראה בענף הבניה יהיה 351 ₪"... (סע' 7.1) שיעורי הזכאות לדמי הבראה הם כמפורט (סע' 7.2) –

מספר שנים בענף
מספר ימים לשנה
1-2
6
3-4
8

32.
בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי היה התובע ל- 16 ימי הבראה ובמכפלת שווי יום הבראה זכאי הוא לסך של 5,616 ₪. עיון בתלושי השכר מעלה כי בחודש פברואר 2009 קיבל התובע תשלום בגין 5 ימים בסך 1,661 ₪ ובחודש ינואר 2010 קיבל התובע תשלום נוסף בגין 6 ימים בסך 2,100 ₪. מכאן שהתובע קיבל בשנתיים האחרונות להעסקתו תשלום בגין
דמי הבראה בסך של 3,761 ₪. לאור האמור על הנתבע להשלים לתובע את יתרת הסכומים בסך של 1,855 ₪. משהתובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 1360 ₪, ישלם הנתבע לתובע סך של 1360 ₪ בגין דמי הבראה.


סוף דבר-
33.
הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה בסך של 12,138 ₪
פדיון ימי חופשה בסך של 6,750 ₪.
דמי הבראה בסך של 1,370 ₪.
דמי חגים בסך 5700 ₪.


לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.10 ועד מועד תשלומם בפועל.
תביעות התובע לפיצויי פיטורים, תוספת ותק , החזר ניכוי שנוכה שלא כדין (דמי הודעה מוקדמת)– נדחות.

34.
הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, ג' ניסן תשע"ב 26
מרץ 2012, בהעדר הצדדים.




נציג עובדים מר אלכסנדר לוין

רוית צדיק
, שופטת

ק: נעמי







תעא בית דין אזורי לעבודה 4195/10 שולומוביץ סרגיי נ' קוזין ויקטור (פורסם ב-ֽ 26/03/2012)