פסקי דין על אברהם לייבוביץ | פסקי דין על מיסטר מאני ישראל (1997) | פסקי דין על נח לייבוביץ | פסקי דין על חיה לייבוביץ |

10355/99 הפ     27/03/2012




הפ 10355/99 אברהם לייבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, נח לייבוביץ, חיה לייבוביץ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



27.3.12

ה"פ 10355-99 לייבוביץ נ' ישראל (1997) בע"מ




בפני
:
כב' השופט
ישעיהו שנלר


המבקש:

אברהם לייבוביץ
ע"י ב"כ עו"ד סודאי

נגד


המשיבים:

1. מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד גוטמן

2.
נח לייבוביץ
3.
חיה לייבוביץ




החלטה

1.
בפני
בקשה שהוגשה ביום 17.7.2011, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
, אשר ניתן ביום 5.3.2000 (להלן: פסק הדין).

רקע עובדתי

2.
להלן נפרט קצרות את הרקע למתן פסק הדין והגשת הבקשה דנן.
המבקש הינו אחיו של המשיב 2 (להלן: האח) והמשיבה 3 הינה גיסתו, דהיינו אשת אחיו (להלן: הגיסה). המבקש מתגור ר שנים רבות בארה"ב.
לטענתו, חפץ להשקיע ברכישת נכס בישראל "תוך שהוא מבקש שהנכס יהיה בשטחי ארץ ישראל ששוחררו בשנת 1967" וכחלק מתפיסת עולמו של "גאולת הארץ". לכן ביקש המבקש מאחיו לרכוש עבורו מגרש בישוב עץ אפרים.
לשם כך חתם המבקש על ייפויי כח כללי בו מינה כמיופה כוחו את האח ו/או את עו"ד פרנקו ראובן, וכשאין חולק כי יפויי הכח אושר כדין (להלן: יפויי הכח). ואכן ביום 10.6.1996 רכש המבקש זכויות במגרש בישוב עץ אפרים (להלן: המגרש), כשהרכישה בוצעה באמצעות שימוש ביפויי הכח.

3.
לטענת המבקש, כעבור מספר חודשים פנה אליו האח וביקשו לאפשר לו לבנות על המגרש, על חשבון האח עצמו, ובתמורה ירשה המבקש לבנותיהם של האח והגיסה (להלן: הבנות) להתגורר בבית עד 120, כך בלשון הבקשה, ואכן כך הוסכם ובוצע.

4.
לצורך מימון בניית הבית, נטלו האח והגיסה (להלן: בנה"ז) הלוואה מהמשיבה 3, חברה העוסקת בהלוואות חוץ בנקאיות (להלן: המשיבה) ואף בשמו של המבקש, תוך שעבוד זכויות המבקש במגרש ואשר נבנה עליו (להלן: הבית), כל זאת עוד בסוף שנת 1997 (להלן: ההלוואה) ושוב באמצעות שימוש ביפויי הכח.
לאחר שבנה"ז לא עמדו בתשלומי החזר ההלוואה, פתחה המשיבה בהליכי מימוש הזכויות בבית.

5.
בעקבות כך הוגשה תובענה כנגד המשיבה (ה"פ 10355/99), הנחזית כמוגשת הן ע"י המבקש ואף זאת תוך שימוש ביפויי הכח, והן על-ידי בנה"ז, כאשר כולם מיוצגים בהליך המשפטי ע"י עו"ד טלמון (להלן: עו"ד טלמון).
בתובענה עתרו המבקשים לבטל את חוזה ההלוואה ולחילופין לשנות חלק מתנאיו וכן לבטל בהתאם את הבטוחות שניתנו בגינה ובכלל אלו, שעבוד הזכויות בבית.
כאמור, ביום 5.3.2000 ניתן פסק הדין, נשוא הבקשה דנן ע"י כב' השופט המנוח עמיחי דוויק ז"ל. בית המשפט קיבל את טענות המבקשים כי על ההלוואה חלות הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993, כי המשיבה לא עמדה בנדרש בהתאם לאותו חוק ועל כן הורה בית המשפט על ביטול הסכם ההלוואה, כך גם נספחיו ותנאיו וכן "בטל המשכון שנרשם ועימו כל המסמכים שעניינם מישכון הנכס.. (הבית) לרבות הודעת המישכון, מסמך התנאים לשטר משכנתא בדרגה ראשונה, שטרי משכנתא וכן כל מסמך אחר הקשור לבטוחה זו".
בנוסף, הורה בית המשפט על ביטולו וסגירתו של תיק ההוצל"פ שפתחה המשיבה כנגד המבקשים למימוש המשכון.

עם זאת חייב בית המשפט את המבקשים, יחד ולחוד, להשיב למשיבה את סכום ההלוואה שקיבלו מידיה במלואו, תוך קביעת הנחיות בדבר סכומי ההחזר לרבות מועד המרה לשקלים, ריביות, שערוכים ומועדי ההחזר.

עוד הורה בית המשפט על הטלת עיקול לטובת המשיבה "על מלוא זכויות המבקשים, או מי מהם..." בבית, תוך הוראה כי בשלב הראשון מדובר בעיקול ברישום בלבד, אשר יהיה ניתן לביצוע אם החוב הפסוק לא ישולם עד המועד שקבע.

6.
לטענתו של המבקש נודע לו אודות פסק הדין, רק בעת שהמשיבה פנתה לבית המשפט בניו יורק לאכיפת פסק הדין, תוך שהמבקש מציין כי תביעת המשיבה נדחתה,
לאחר שלמעשה נקבע כי המבקש לא זומן בהליך נשוא פסק הדין, לא השתתף באופן אישי בהליכים, כך לא ביקש ולא קיבל הלוואה, וכי נודע לו אודות פסק הדין רק במועד בו זומן לתביעת המשיבה בניו יורק.

7.
המבקש טוען כי לא ידע מאומה אודות כל אשר תואר לעיל, ואשר הובא מאשר פורט בבקשתו, למעט רכישת המגרש באמצעות השימוש ביפויי הכח, וההסכמה בינו לבין אחיו אודות הבניה ומגורי הבנות בבית.

8.
אולם, על מנת להשלים את הרקע העובדתי, שעיקרו אינו שנוי במחלוקת, נפרט בקצרה את אשר עולה מתגובת המשיבה לבקשה.
לאחר שהמבקשים בתובענה לא עמדו באשר נקבע בפסק הדין, פתחה המשיבה תיק הוצל"פ חדש כנגדם, לרבות למימוש זכויות המבקש בבית.

אולם, עתה הגישו הבנות תביעה לבית משפט השלום בת"א, ובה עתרו כי בית המשפט יצהיר כי הן דיירות מוגנות בבית, בצרוף בקשה שהתקבלה לעיכוב הליכי מימוש זכויות המבקש בבית.

בשנת 2004 ניתן

פסק דין
אשר דחה את עתירתן. הבנות הגישו ערעור על פסק
הדין, אשר נדחה ביום 3.4.11, תוך שכל אותה העת, עוכב ביצוע מימוש הזכויות, וכי רק לאחר דחיית ערעורן ניתן היה להמשיך בהליכי המימוש.

עוד מציינת המשיבה כי התביעה שהגישה בניו יורק אשר כללה את פסק הדין נמסרה למבקש עוד ביום 7.6.10, וכי ממסמכים שצרף המבקש לבקשתו, עולה כי הוא מחזיק במסמכים אלו עוד מיום 5.5.10.

בנוסף, הפנתה המשיבה לפרוטוקול דיון בפני
ההוצל"פ מיום 29.7.03 לפיו נכלל המבקש בחייבים על פי פסק הדין, וכשגם שם הוא מיוצג ע"י עו"ד ברזל, וכן להסכם שכירות מיום 10.10.10 לפיו השכיר המבקש את הבית לשוכר, באמצעות האח, אשר צויין כמיופה כח.

9.
בנוסף יש לציין, כי בקשות שהגיש המבקש, לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחו הן בבית משפט זה (כב' השופטת ברון וכב' השופט ברנר) וכך גם בבית המשפט העליון (כב' השופטת חיות). יוער, כי המבקש אף הגיש תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז, ובה עתר להצהרה כי יפויי הכח בטל, וכי הפעולות שנעשו באמצעות שימוש בו, בטלות. עם זאת, בית המשפט העליון לא נעתר לעתירת המבקש, לאחד את הדיונים בשתי התובענות.

תמצית טענות הצדדים

10.
המבקש טוען כי כי יפויי הכח, אינו בלתי חוזר, וכי ניתן לשתי מטרות בלבד. האחת, מכירת דירת הוריהם המנוחים של המבקש והאח. השניה, רכישת המגרש, הא ותו-לא.
כך ציין כי מעולם לא מינה את עו"ד טלמון על מנת לייצגו וכי צורף לתביעה ללא ידיעתו.
המבקש אף מתייחס לבנה"ז, וטוען כי פעלו בחוסר תום לב ובניגוד להרשאה שניתנה להם, תוך שהם נוטלים הלוואה מכח יפויי הכח, שאינו מסמיכם לכך, ובמיוחד נטילת הלוואה ממוסד חוץ בנקאי, וכי על כן פסק הדין בטל ומבוטל מעיקרו "בכל אשר נוגע לחיובו האישי בקיום פסק הדין".

אמנם המבקש ידע שלאח בעיות כספיות עם נושים שונים, אך לא מעבר לכך. כך, פרץ סכסוך מר בינו לבין בנה"ז אולם "בשל רצונו של המבקש להשכין שלום בין יהודים בכלל ובני משפחה בפרט, ובשל הליכי הפש"ר בו מצויים המשיבים... הוא החליט שלא לפנות לערכאות כנגד המשיבים (האח והגיסה) וזאת כפי אופיו הסלחני, אמונתו וחרף מעשי אחיו ואשתו".

עוד צויין בסעיף 32 לבקשה "למותר לציין כי באותה העת שנודע למבקש אודות פסק הדין הנ"ל, הוא היה סבור שיהא זה נכון וראוי, כי בטרם יגיש בקשה לביטול פסק הדין בישראל, ימצה את ההליכים המשפטיים בארה"ב, תוך נסיון פשרה, ע"מ להשכין שלום בין יהודים, כאמור".

כך גם, למרות שאינו חייב בפרעון ההלוואה, הציע למשיבה לשלם סכום מסויים כפשרה אך נדחה על ידה בדורשה סכומים דמיוניים.

11.
המבקש טוען כי יש מקום לבטל את פסק הדין מכח הוראתה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות) או מכח הוראת תקנה 214 לתקנות. כך גם כי במקרה דנן התקיימו התנאים המצדיקים עשיית שימוש בתקנות אלו. זאת, הן בהקשר לסיבה למתן פסק הדין בהיעדרו של המבקש, והן בחינת סיכויי הצלחתו של המבקש, אם יבוטל פסק הדין.
המבקש אינו מתעלם מכך שמדובר במקרה לא שגרתי, הואיל ומדובר כאן בתובע, אך גם בנסיבות אלו מדובר על

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד.
בהתייחס לעתירתו להארכת מועד להגשת הבקשה, הרי עומד הוא גם בתנאי תקנה 528 לתקנות, הואיל וקיים במקרה דנן טעם מיוחד, הנובע מאותן נסיבות אשר למבקש לא הייתה שליטה עליהן.

בנוסף, כי נודע לו לראשונה על התובענה ופסק הדין רק בעת פניית המשיבה לתביעתה בניו יורק, וכי המשיבה התרשלה שלא פעלה בשקידה סבירה, על מנת ליידע אותו אודות התביעה שהוגשה וכי בכל מקרה התובענה ופסק הדין לא הומצאו לו כדין עד למועד הגשת בקשתו.

עוד נטען כי נוכח הנסיבות, דהיינו עשיית שימוש ביפויי הכח הרי מדובר על פגם בהליך אשר אף אינו מצריך הארכת מועד לביטולו של פסק הדין, אשר למעשה הוא בטל ומבוטל מעיקרו.
לחילופין, נוכח הנסיבות יש מקום לבירור טענותיו לגופן ואין מקום לדחותן מטעמים פרוצדוראליים.
עוד מפנה המבקש לסיכויי ההצלחה וכי "טענות ההגנה שלו יחייבו את בית המשפט לדון בשאלת תוקף וכשרות הפעולות המשפטיות שבוצעו מכוח יפויי הכח הכללי....". למצער מדובר על הגנה אפשרית אשר די בה, כך בבקשה.
לבסוף מפנה המבקש להוראות חוק והפסיקה בכל הקשור לחריגה מייפויי כח, מטרתו, היקף אפשרות השימוש בו ועוד. במסגרת זאת אף טוען המבקש כנגד התנהלותה של המשיבה אשר פעלה בחוסר תום לב וברשלנות וחוסר זהירות.

12.
המשיבה מפנה לאשר נקבע בפסק הדין אודות יפויי הכח, שהיה תקף וללא דופי. בנוסף, הפנתה המשיבה להליכים המשפטיים השונים, וטוענת כי המבקש, אחיו וגיסתו וכך גם הבנות, עשו ועושים כל שניתן על מנת לעכב את הליכי המימוש, וכי לא בכדי הסתיר המבקש מבית המשפט את מועד קבלת פסק הדין על ידו, כך גם פנייתו לבית המשפט בבקשה דנן, לאחר שמועד הפינוי מהבית, נקבע למועד סמוך להגשת הבקשה. יתר על כן, המבקש נמנע מלצרף את עו"ד טלמון כמשיב לבקשה.
לטענת המשיבה, הבקשה הוגשה באיחור ושיהוי רב, וכאמור לא בכדי נמנע המבקש מלציין מתי נודע לו לראשונה אודות פסק הדין, והיותו מיוצג על ידי עו"ד טלמון, כך גם לא ניתן כל הסבר מדוע נמנע מלפנות בבקשה דנן, מיד לאחר שהומצא לו פסק הדין, על אחת כמה וכמה, הסבר שהינו בגדר טעם מיוחד הנדרש להארכת מועד. עוד הוסף, כי כלל לא התקיים מו"מ לפשרה בין המבקש לבין המשיבה.

המשיבה אף מתייחסת לסיכויי ההצלחה וטוענת, כי ככל שיש למבקש טענות כנגד עו"ד טלמון עליו לפנות אליו. כך גם אין מקום לטענה כאילו יפויי הכח הוגבל בצורה זאת או אחרת, וכי האח עדיין עושה שימוש ביפויי הכח להשכרת הבית בשם המבקש.
מהפן המשפטי, טוענת המשיבה כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, הרי מהפסיקה אליה הפנה המבקש, עולה כי גם אם הייתה חריגה מהשליחות, אך צד שלישי סביר היה מסיק כי השליחות תקפה, אזי ההרשאה תקפה ובמיוחד שמדובר בקרבה בין השולח לשלוח.
לבסוף טוענת המשיבה כי עקרון סופיות הדיון, מחייב דחיית הבקשה שהוגשה לאחר 11 שנים מעת שניתן פסק הדין, תוך שהמשיבה אף מציינת כי המקרה דנן שונה מאותם מקרים בהם בוטל

פסק דין
במעמד צד אחד, לאור הנסיבות של המקרה דנן.

השלמות טיעונים

13.
בהתאם להחלטה שניתנה, נדרשו הצדדים להתייחס לשאלה, האם אין מקום לסילוק הבקשה על הסף, הואיל והמקרה דנן, אינו נכלל בגדרן של התקנות העוסקות ב

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד.

14.
המבקש, במקום להתייחס לשאלה זאת בלבד, בחר להגיש תגובה ארוכה בה הרחיב מעל ומעבר לנדרש לשאלה האמורה. יוער, כי אמנם בפתח התגובה צויין כי בפתח הדברים "יתנצלו המבקש ובאי כוחו בפני
בית המשפט הנכבד על הלשון בה נקטו בהודעה זו...". בנושא זה יוער, כי עם כל ההבנה לתחושותיו של המבקש, לא היה מקום לנקוט באותו סגנון שננקט בתגובה ואין בהתנצלות מראש בגדר "הקדמת רפואה למכה", ואין בה להתיר השתלחות, לרבות ביחס לכלל המערכת המשפטית בישראל.

לגופם של דברים, חזר וטען המבקש כי החלטת בית המשפט יש בה להשפיע על אחרית חייו, הואיל ואם לא יינתן לו סעד מהצדק, אזי לא יוכל לממש את חלומו לחיות באחרית חייו בישראל. כך מלין הוא על הסירוב ליתן לו סעד זמני. בנוסף, כי אין ולא היה מקום לקשור בינו לבין שאר המשפחה כפי שיש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט.
בנוסף, מפנה הוא להליך הנוסף שהוגש על ידו ולחשש מפסיקות סותרות, כפי שמציין הוא כי יש לאפשר לו להשמיע טענותיו תוך קביעת מועד לדיון, הערה שככל הנראה באה בעקבות החלטתו של כב' השופט ברנר, כי ההכרעה בבקשה תהא על סמך הטיעונים בכתב, תוך שהמבקש טוען כי על בית המשפט להתרשם מהעדים.
המבקש מציין כי אכן התקנות שותקות בכל הקשור ל

פסק דין
שניתן בנסיבות כנסיבות דנן, ולכן מעבר להפניה לאותן תקנות העוסקות בביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, הפנה גם להלכות שבסיסן כללי הצדק הטבעי, וכי בכל מקרה מדובר ב

פסק דין
שבסיסו הליך משפטי הנגוע במרמה, פגום ופסול וכי נוגד הוא את הזכות החוקתית להתייצב בפני
בית המשפט. בנוסף, הוסיף המבקש פרק שעניינו התייחסות לטענת התרמית כעילה לביטולו של פסק הדין.

15.
המשיבה טוענת כי נושא ביטול פסק הדין מחמת תרמית, הינו בגדר שינוי חזית וכי מנגד, לא התייחס המבקש לאשר נדרש על ידי בית המשפט, ולא בכדי, תוך התייחסות לאשר נטען על ידי המבקש בתגובתו האמורה.

המסגרת הדיונית
- כללי

16.
טרם שנדרש לטענות הצדדים,
מן הראוי להידרש למסגרת הדיונית, כך גם לבקשות הדיוניות מטעם מי מהצדדים.

17.
פסק הדין, נשוא הבקשה, ניתן במסגרת תובענה הנחזית כמוגשת הן מטעם המבקש באמצעות עו"ד טלמון, אשר מונה באמצעות יפויי הכח, והן מטעם בנה"ז.
משכך, טענת המבקש הינה כי האח לא היה רשאי להסמיך את עו"ד טלמון, לייצג גם את המבקש וכי על כן, למעשה בטלה השליחות, דהיינו כל אשר נעשה בשמו כאילו לא נעשה.
ודוק, בבקשתו המבקש אינו טוען כנגד ההליך במסגרתו ניתן פסק הדין, או השגה על תוכנו, אלא כי אחיו חרג מההרשאה, קרי יפויי הכח.

דהיינו, במסגרת הבקשה דנן, אין אנו נדרשים לסוגיית השליחות, ככל שעסקינן בעצם נטילת ההלוואה, כביכול גם על ידי המבקש או בסוגיית שיעבוד הזכויות. בלשון אחרת,
אם אכן פסק הדין יבוטל, ונוכח עתירתו של המבקש כי פסק הדין יבוטל בכל הקשור אליו, אזי באופן מעשי, וכל עוד לא תוכרענה הסוגיות האמורות, אזי לכאורה, חב המבקש למשיבה בהתאם להסכם ההלוואה, כך גם השיעבוד אמור להיות בתוקפו וכך גם ההוראה של בית המשפט, לפיה יסגר תיק ההוצל"פ שנפתח ע"י המשיבה למימוש המשכון, תהא אף היא בטלה.

18.
הנה כי כן המסגרת הדיונית, עניינה טענת המבקש כי נפל פגם בשימוש ביפויי הכח, וכי עו"ד טלמון לא היה מוסמך לייצגו, חרף האמור ביפויי הכח ועל-כן ההליך כולו נגוע בפגם כולל טענה לתרמית.
נוכח מסגרת זאת, עלינו לבחון אם אכן מדובר על החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אשר בהתאם לתקנות 201 או 214 אשר המבקש מפנה אליהן, הוגשה הבקשה דנן.

אולם גם אם התשובה לשאלה זאת תהא חיובית, עלינו לבחון האם עמד המבקש, נוכח האמור והנטען, בתנאים להארכת מועד הגשת הבקשה לביטול

פסק דין
. בכלל האמור, יהיה מקום להידרש למועד המצאת פסק הדין למבקש, מועד הגשת הבקשה דנן וכן לסיכוייו של המבקש לבטל את פסק הדין (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית תשס"ט) עמודים 371-374 וההפניות שם).

19.
עוד נציין כי עסקינן בבקשה בכתב, אשר אמורה להיות מוכרעת בהתאם לטיעונים שבכתב, וכפי שקבע כב' השופט ברנר וזאת בהחלטה שניתנה עוד ביום 22.9.11.
עוד יש להוסיף, כי המשיבה לא עתרה לחקירת המבקש על תצהירו, לעניין הבקשה לאורכה, ומשכך ובניגוד לאשר טען ב"כ המבקש, בשלב הדיוני הראשוני, לא נצרך בית המשפט להתרשמות מעדים וכד' או להשמעת טיעונים בעל פה, מעבר לאשר נטען בהרחבה על ידי הצדדים במסגרת אשר הוגש על ידם, לרבות בהתייחס לבקשות לעיכוב הביצוע.
אומנם המבקש מצא לנכון, ובשפה רפה, לעתור לחקירת המצהיר מטעם המשיבה, אולם עתירה זאת יפה , אם בכלל, אם אכן תעתר הבקשה להארכת המועד, ובכפוף לכך שאכן ההליך שבו נקט המבקש היה ההליך הראוי.




בקשה לביטול

פסק דין

20.
תקנה 201 עוסקת בהחלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד וכדלקמן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה
- לבטלה, בתנאים שייראו לו ...".

בצדק ציין ב"כ המבקש, כי דרך כלל עסקינן במקרה ובו נתבע לא הגיש כתב הגנה, ובהתאם אף הפנה לתקנה 214 שעניינה בבקשת רשות להתגונן, אולם יכול והחלטה תינתן במעמד צד אחד ותחול תקנה 201 אף ביחס לתובע, כגון אם תובע נעדר מדיון או לא השיב לבקשה לסלוק תביעתו על הסף וכשבהתאם נדחתה תביעת התובע.

לכן באותם מקרים בוחן בית המשפט את שאלת ההמצאה, כולל ביטול ההחלטה מחמת חובת הצדק שכן: "
הלכה פסוקה היא מימים ימימה שפסק-דין שניתן שלא בפני
הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אמנם הוזמן כדין, חייב בית-המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק, ואין לו בכגון דא כל שיקול-דעת"
(ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449, 453)
.
וככל שההמצאה בוצעה כדין, אזי בוחן בית המשפט גם את סיכויי הצלחת מבקש הביטול, להצליח לשנות את אותה החלטה שביטולה מתבקש ראו: כב' השופט מצא בע"א 5000/92

בן-ציון

נ' גורני, הנאמן על נכסי י' בן-
ציון
, פ"ד מח(1) 830, 836.

21.
אולם, המקרה דנן, שונה בשניים.
ראשית, בסופו של יום פסק הדין נשוא הבקשה, פסק לטובתו של המבקש. דהיינו, בית המשפט קיבל את טענותיו כי אכן יש לבטל את הסכם ההלוואה ותנאיו אשר על פיהם היה אמור לשלם סכום הגדול בעשרות מונים, מאשר קבע בית המשפט, ובמיוחד, בית המשפט ביטל את השיעבוד. ודוק, בית המשפט אכן חייב את המבקש בהחזר ההלוואה, אולם זאת בהיעתרו לבקשתו החלופית להפחית את סכומה וכי לא ייעשה שימוש בשיעבוד. דהיינו, אלמלא התובענה, היה חב המבקש בסכומים גבוהים ביותר, כך גם היה חשוף למימוש שיעבוד.
דהיינו, שלכאורה לא מדובר כלל ועיקר בהחלטה שניתנה כנגד המערער.
שנית, וכעיקר, על פני הדברים המבקש היה מיוצג לכל דבר ועניין, באמצעות יפויי הכח, בו נכללה הסמכה מפורשת של השלוח לייצגו בהליכים משפטיים (סעיפים 1 ו-4) כך גם הוראה מפורשת למינוי עורכי דין (סעיף 26).
כל שטוען המבקש, כי בניגוד לאמור ביפויי הכח, השלוח לא היה רשאי לפעול בהתאם לו, הואיל והוא ניתן למטרה מוגבלת, וכי למעשה האח השלוח פעל בתרמית בעשותו שימוש ביפויי הכח.
לכך יש להוסיף את האמור בפסק הדין, הגם שמתייחס הוא לנושא "עיסקת הייסוד" קרי נטילת ההלוואה והשיעבוד: "בהקשר זה אציין כי המבקשים זנחו את טענתם בדבר היעדר תוקף לחתימת המבקש מס' 3 (המבקש דנן) על מסמכי ההלוואה, וטוב שכך עשו, שכן חתימתו של מבקש זה נעשתה על ידי מבקש מס' 1 (האח דנן) מכח יפויי כח תקף שאין בו דופי" (עמ' 23 לפסק הדין, ההדגשה שלי).
והדברים הינם בגדר קל וחומר. אם בחינת ביצוע עיסקת הייסוד, ציין בית המשפט את אשר ציין, על אחת כמה וכמה ביחס לייצוג המשפטי בלבד, אשר נועד למעשה לפעול לטובת המבקש וכמפורט לעיל, וכאמור, ייצוג אשר אכן הביא לתוצאה המבוקשת הגם שלא במלואה.
ודוק, לא היה מקום להתריס מול המשיבה הכיצד הפנתה לקביעה זאת, בה בעת שמדובר לטענת המבקש ב"אוביטר" בלבד. הטענה נטענה אולם נזנחה, דהיינו שהמבקשים בתובענה חזרו מטענתם זאת, אולם בית המשפט אכן קבע את אשר קבע אשר דומה כי קשה לחלוק על קביעתו כי על פני הדברים, אכן מדובר ביפויי כח תקף שאין בו דופי.

22.
הנה כי כן טענתו המרכזית של המבקש עניינה עשיית שימוש ביפוי הכוח על-ידי אחיו, שלא כדין. כפי שנקבע בע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366 הדרך לתקיפת

פסק דין
שכזה היה בהגשת תביעה נפרדת. הגם לאותו בית המשפט שנתן את פסק הדין, ולא במסגרת בקשה המוגשת באותו תיק במסגרתו ניתן

פסק דין
.
לאחרונה חזר וקבע בית המשפט העליון כי הדרך הדיונית הראויה לתקיפתו של

פסק דין
מחמת טענת מרמה
בנסיבות שמבקש בטול

פסק דין
, טען כי בפועל לא היה צד להליך וחתימתו זויפה, היא הגשת תביעה חדשה לפני בית המשפט אשר תחת ידיו יצא פסק הדין [ראו דברי כב' השופטת נאור ברע"א 2066/10 ג'אבר נ' מימון (לא פורסם, 11.8.2010) פסקה 7)], בוודאי כאשר ההליך טומן בחובו הגשת ראיות חדשות ובירור עובדתי וכי לא מדובר בפס"ד שניתן במעמד צד אחד ועל-כן לא חלה תקנה 201.
כמו ראו אשר נקבע על ידי כב' השופטת רות רונן (מחוזי, ת"א) כי המסגרת הדיונית הנכונה לגבי טענת בעל דין כי מי שהתיימר לייצגו בפני
בית המשפט לא היה מוסמך לעשות, אינה בקשה לביטול לפי תקנה 201, שכן טענה זו אינה הופכת את פסק הדין שניתן ל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד. לכן (ובהסתמך על ע"א 2536/90 סטיבון נ' סטיבון, פ"ד מה(2) 573), הדרך הנכונה היא לנקוט הליך לביטול

פסק דין
על ידי הגשת תביעה נפרדת (וראו בבש"א (ת"א) 3395/08 קורניטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטקסטיל בע"מ (לא פורסם, 26.3.2008) פסקאות 5-17).

23.
נוכח האמור, יש לסלק את הבקשה על הסף.

הארכת מועד

24.
למעלה מהנצרך נתייחס לנטען על ידי המבקש, וכאילו מדובר היה בהחלטה החוסה בצילה של תקנה 201 לתקנות, דהיינו, בחינת התנאים הנדרשים ליישומה.

25.
מעת שהמבקש טען כי אכן פסק הדין הומצא לו במסגרת תביעת המשיבה בניו יורק לאכיפתו, כך גם מעת שהגיש התנגדות לתביעה האמורה, שוב קשה לקבל את טענתו כאילו לא בוצעה המצאה כדין של פסק הדין.
יתר על כן, נוכח אשר נטען על ידי המשיבה בדבר המצאה כאמור, ואף תוך צרוף אישור מסירה עוד מיום 7.6.10, טענה שלא נסתרה ואף בתגובותיו של המבקש לאחר שנטענה טענה זאת, הרי בצדק לא שם המבקש את הדגש על הטענה כאילו לא הומצא לו פסק הדין. מכל מקום, לא בכדי מצא לנכון המבקש לנסות ולהסביר מדוע לא פעל מאומה עד הגשת הבקשה דנן.
אין מנוס מלהפנות לטענתה הצודקת של המשיבה, כי לא בכדי לא מצא המבקש לציין בבקשתו אודות מועד קבלת פסק הדין על ידו, ובמיוחד לאחר שהמבקש עותר כלשונו לסעד למען הצדק. למצער היה מצופה מהמבקש לגלות את אוזני בית המשפט בדבר המועד בו נמסר לידיו פסק הדין.
משכך, יש לבחון את טענותיו להארכת המועד.

26.
מהחומר שהוגש לבית המשפט, ובמיוחד מהאמור בבקשת המבקש עולה כי אכן פסק הדין נמסר לו והוא ידע עליו, לכל המאוחר עוד למעלה משנה
טרם הגשת בקשתו. המועד המאוחר ביותר בו נודע למבקש על פסק הדין הינו 7.6.10 בעוד בקשתו הוגשה רק ביום 17.7.11.
לא למותר לציין, כי מעת שקיבל המבקש את פסק הדין, יכול היה על נקלה להיווכח כי אכן בוצעה עסקת הייסוד, קרי נטילת ההלוואה ורישום השעבוד, כל זאת תוך שימוש ביפויי הכח, וכך אף ידע אודות ייצוגו, והצלחת ייצוג זה הגם שלא באופן מלא, אף זאת תוך שימוש ביפויי הכח, וכי הוטל עיקול על זכויותיו בבית.
משכך, מצופה היה כי מייד עם היוודע האמור, יפנה המבקש בהליך הראוי, ולשיטתו בבקשה לביטול פסק הדין, וזאת במועד מוקדם ככל האפשר.

אולם, כל שאנו מוצאים בכל הקשור לעיכוב הגשת הבקשה, הסברים דחוקים אשר אין לראות בהם כאותן נסיבות מיוחדות, שיש בגינם ליתן אורכה ובמיוחד שנדרש טעם מיוחד, אפילו הראה סיכויי הצלחה. הפסיקה אף קבעה כי איחור רב בהגשת בקשה לביטול

פסק דין
ייחשב כחוסר תום לב שמטבע הדברים ועל פי השכל הישר, כאשר נודע לאדם על

פסק דין
המגיע בהפתעה גמורה, יפעל מיד לביטול "רוע הגזירה" שלא ידע אודותיה (ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1645/03 עמידן (שנייצר) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.5.2003).

אכן, בסעיף 31 לתצהירו הצהיר המבקש כדלקמן:
"ברצוני לציין כי באותה העת שנודע לי אודות פסק הדין הנ"ל, הייתי סבור, באמת ובתמים, שיהא זה נכון וראוי, כי בטרם אגיש בקשה לביטול פסק הדין בישראל, אמצה את ההליכים המשפטיים בארה"ב, תוך נסיונות פשרה עם המשיבה מס' 1, ע"מ להשכין שלום בין יהודים, כאמור"

וכשבהמשך תצהירו
בסעיף 33 "נסיוני להשכין שלום בין יהודים לא צלח, ולא נותרה ברירה בידי, אלא לפנות בהליך זה לביטול פסק הדין...".

גם אם נכונים דבריו, הרי אין בהם להוות נימוק ראוי והסבר, מדוע לא פעל המבקש מיידית לאחר שנודע לו על פסק הדין.

גם אם סבר המבקש סברה ואף כנה זאת או אחרת, אין בכך להעלות או להוריד. המבקש אינו טוען כאילו לא קיבל ייעוץ משפטי, כך גם לא מנמק מה הקשר בין ההליכים בארה"ב להליך דנן. הרי כפי שאירע גם בפועל, אמנם התביעה לאכיפת פסק הדין בארה"ב נדחתה, אך אין בכך לשנות את קיומו של פסק הדין בישראל והפעולות שבוצעו בהתאם לו.
כך גם רצונו של המבקש להשכין שלום בין יהודים, אינו מהווה הסבר ראוי להשתהות של למעלה משנה, מעת שלטענתו נודע לו על פסק הדין ועד הגשת הבקשה. כמובן שעצם רצונו, לשיטתו, לשלם סכום זה או אחר, רצון שלטענתו נדחה על ידי המשיבה, אף בו אין משום נימוק ראוי להסבר המחדל.

יתר על כן, מעת שהמבקש השהה פנייתו לבית המשפט בישראל, וכעין אותו קריטריון ששוקל בית המשפט בעת שבוחן הוא הארכת מועד, כגון להגשת ערעור וכפי שציינה כב' השופטת ביניש בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006) כי "לצד
משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו"
.
והדברים יפים גם לעניין הנדון כשלכאורה המבקש. הציג מצג שאינו מתכוון לתקוף את פסק הדין בישראל.

27.
ומכאן לשאלה השנייה אותה יש לבחון, דהיינו שאלת הסיכויים להצליח בביטולו של פסק הדין.
כפי שמצאנו לנכון להדגיש לעיל, אין אנו עוסקים בשאלה אם נטילת ההלוואה ורישום השיעבוד נעשו כדין באמצעות השימוש ביפויי הכח, שאלה שהמבקש מצא לנכון להכביר מילים אודותיה. ענייננו בשאלה, מה הם סיכויי המבקש, להצליח לבטל את פסק הדין, בטענה כי הסמכתו של עו"ד טלמון לייצגו לא הייתה כדין.

כפי שהובא לעיל, מעיון ביפויי הכח עולה כי הוא מסמיך את השלוח, הן להגיש תביעות בשמו של המבקש והן למנות עורכי דין מטעמו. עוד יש להוסיף, כי יפויי הכח, אינו מוגבל בשום צורה לפעולות על פיו, בהתייחס לנושאים מוגבלים. ההיפך מכך, ליפויי הכח הוסף סעיף 33 בו מצויין "לחתום בשמי ובמקומי ולעשות כל פעולה בשמי ובמקומי: לרבות מכירת זכויותיי בדירה שברח/ רזיאל... בנתניה", דהיינו שוב חוזר המבקש על אותה הסמכה כללית לפעול בכל עניין, ואף מצא לנכון לרבות את
מכירת זכויות דירת ההורים, דהיינו ריבוי ולא מיעוט.

יתר על כן, בהתאם לאמור ביפויי כח, ובניגוד לנטען על ידי המבקש, השלוח מוסמך היה גם לרכוש נכסים וגם לשעבד נכסים, וכך גם ליטול הלוואות. ודוק, המבקש ככל שהיה חפץ בכך, היה יכול להוסיף הסתייגויות אלו או אחרות, או לציין כי יפויי הכח נועד למטרה ספציפית בלבד, אך זאת לא עשה.

מכל מקום, בעת שעסקינן בייצוג משפטי, קשה לקבל את טרוניית המבקש כלפי המשיבה. אם ביחס לעסקת היסוד, יכול ויהיה אינטרס למשיבה, היא הצד השלישי בכל הקשור לעסקת ההלוואה ושיעבוד הזכויות, לא כן בכל הקשור להליך המשפטי.
בהליך המשפטי, לכאורה, אין לראות במשיבה כצד שלישי. מדובר על שליחות של ייצוג בבית המשפט, ולא בביצוע עסקה עם המשיבה. אינטרס המשיבה היה שהמבקש לא יגיש את התובענה וכי תיק ההוצל"פ למימוש המשכון לא ייסגר והיא תהא רשאית לפעול למימוש הזכויות, במועד מוקדם ככל האפשר.
קשה גם לקבל, כאילו המשיבה נצרכה לזהירות ולבחינה של יפויי הכח. לא בכדי הפנה המבקש לאשר נקבע בע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה (1994) בע"מ פ"ד מח(5), 799. אולם כפי שנקבע שם ואשר צוטט אף על ידי המבקש "... אם הצד השלישי הסיק מתוך התנהגות השולח כי השלוח רשאי לבצע פעולה משפטית, אולם צד שלישי סביר לא היה מסיק זאת, הרי שאין מקום להכרה ביחס הישיר של השולח והצד השלישי". אך מעבר לכך יש להפנות לאשר צוין באותו

פסק דין
, ואשר המשיבה הפנתה, לאותו מצג של השולח, דהיינו יפויי הכח המסמיך, כך גם קרבת המשפחה ואותה מערכת יחסים הדוקה בין השולח לשלוח, אשר הצד השלישי, בצדק, לא חשש ולא היה מקום לחשוש כאילו
מדובר על חריגה מהרשאה.

על אחת כמה וכמה יפים הדברים, מעת שמדובר על ייצוג משפטי.

זאת ועוד,
בהסתמך על עקרון מושרש בשיטתנו המשפטית, עולה כי משהציג השולח מצג אובייקטיבי של הרשאה בפני
הצד השלישי, נוצרת שליחות של ממש לפי חוק השליחות, גם במקרים בהם השלוח פעל ללא הרשאת השולח (למשל ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה, פ"ד נו(6) 566, 574).

דומה כי לכאורה, גם מבחינת המדיניות המשפטית, קשה לקבל גישה אשר לפיה תוגש תביעה על ידי תובע, גם אם ייצוגו נעשה באמצעות הסמכה לפי יפויי כח, ולאחר שנכשלה התביעה, יטען התובע כי יש מקום לבטל את פסק הדין, הואיל ומי שפעל באמצעות יפויי הכח מטעמו לא היה רשאי לעשות כן.
ושוב, בענייננו השליחות אין עניינה בכריתת עיסקה עם הצד השלישי, אלא בהגשת תביעה כנגד הצד השלישי הנטען.
לא למותר לציין כי לכאורה בעל דינו של המבקש, הינו אחיו ומה לו כי ילין על המשיבה שנאלצה להתמודד נגד תביעה אשר אף "הפסידה" בה.
הנה כי כן, הגם שמבלי לקבוע מסמרות ולעניין הבקשה דנן, נראה שסיכויי המבקש להצליח בבקשתו הינם קלושים, וכפי שאף ציינו קודמי, במסגרת ההחלטות בעניין עיכוב הביצוע.

סיכומם של דברים

28.
המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
, אשר ניתן כ- 11 שנים לפני הגשת בקשתו. בהתאם לפסק הדין, זכה המבקש בתביעה ובית המשפט ביטל הסכם ושעבוד שנחתמו בשמו בהסתמך על יפויי כח, לפיו מונה אחיו להיות שלוחו. בית המשפט קבע כי אמנם יפויי הכח היה תקף אך ביטל את האמור, נוכח הוראות הדין בכל הקשור להלוואות חוץ בנקאיות. עם זאת לא קיבל בית המשפט את העתירה לביטול ההלוואה באופן שהמבקש, אחיו וגיסתו, יהיו פטורים להחזיר אף את אשר קיבלו.

29.
בנסיבות אלו וכמפורט בהרחבה, מצאנו כי אין המקרה דנן כלול במסגרת אותן נסיבות המנויות בתקנה 201 לתקנות, דהיינו ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד וכי על כן, יש לסלק את הבקשה על הסף.
עם זאת, בחנו את הדברים גם בהנחה שאכן מצויים אנו בד' אמותיה של התקנה האמורה, ומצאנו כי פסק הדין הומצא גם הומצא ומשכבר, וכי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, הן לאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה והן לאור הסיכויים הקלושים לביטול פסק הדין.

30.
לאור כל האמור דין הבקשה להידחות.
המבקש ישלם למשיבה 1, שכ"ט עו"ד בסך 11,600 ₪.

31.
המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום ד' בניסן תשע"ב, 27 במרץ, 2012.

חתימה








הפ בית משפט מחוזי 10355/99 אברהם לייבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, נח לייבוביץ, חיה לייבוביץ (פורסם ב-ֽ 27/03/2012)