פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על ראיד עלי מוצטפא סבאענה

1741/12 תיק     07/03/2012




תיק 1741/12 התביעה הצבאית נ' ראיד עלי מוצטפא סבאענה




בפני
כב' השופט:




תאריך: 7/03/12
בית המשפט הצבאי בשומרון
תיק מס': 1741/12

בפני
כבוד השופטת: רס"ן סיגל טורג'מן

התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ סגן לירן קוגן
)


נגד

הנאשם: ראיד עלי מוצטפא סבאענה

/ת.ז. 854900669 (עצור נוכח)
(באמצעות ב"כ עו"ד נאאל זחאלקה
)

תאריך הדיון: 7/03/12
החלטה
מונחת בפני
י בקשת התביעה הצבאית
למעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כתב האישום והבקשה
הנאשם נעצר לראשונה ביום 09/02/12. התביעה הצבאית
הגישה את כתב האישום בעניינו ביום 28/02/12 ויחד עמו ביקשה, כי בית המשפט יורה על המשך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 4/03/12 נערך הדיון בבקשה בפני
י.
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו שמונה פרטי אישום:
פרט האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה של זריקת חפצים, בגין כך שבמהלך שנת 2007 במספר הזדמנויות יידה אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון ממרחק של כ-100 מ';
פרט האישום השני מייחס לנאשם עבירה של סחר בציוד מלחמתי, בגין כך שבשנת 2007 קיבל מאחר רובה מאולתר, באמצעותו ירה באוויר כדורים מסוג
m-16
;
פרט האישום השלישי מייחס לנאשם עבירה של זריקת חפץ מבעיר, בגין כך שבשנת 2007 הצטרף לאחר בעת שהלה השליך מטען צינור לעבר תחנת המשטרה הפלסטינית המקומית, המטען התפוצץ והשניים ברחו מן המקום;
פרט האישום הרביעי מייחס לנאשם עבירה של ייצור חפץ מבעיר, בגין כך שבתחילת שנת 2008 ייצר יחד עם אחר שמונה מטעני צינור, ארבעה מהם פוצצו השניים בהמשך בשטח פתוח;
יומיים לאחר מכן, מייחס לו פרט האישום החמישי עבירה של זריקת חפץ מבעיר, בגין כך שיחד עם אחר השליך שני מטעני צינור לעבר מטה המשטרה הפלסטינית המקומית ממרחק של כ-100 מטרים, אחד המטענים התפוצץ;
שבוע לאחר מכן, מייחס לו פרט האישום השישי עבירה של זריקת חפץ מבעיר, בגין כך שיחד עם אחר השליך שני מטעני צינור לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון ממרחק של כ-100 מטרים ואחד מהם התפוצץ;
פרט האישום השביעי מייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לייצור חפץ מבעיר, שעניינה בהסכמתו משנת 2008 לייצר מטעני צינור עם אחרים, שלא יצאה לבסוף אל הפועל;
פרט האישום השמיני מייחס לנאשם עבירה של ייצור כלי נשק בגין כך שיחד עם אחרים הדליקו בשטח פתוח טיל-צינור, שהכין אחד מהם, והטיל המריא.

טענות הצדדים
התביעה הצבאית
ביקשה את מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לעמדתה, קיימת בחומר הראיות תשתית ראייתית לכאורית מספקת, המבוססת על הודאותיו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו והפללות שמסרו עדי התביעה. בנוסף, מקימות העבירות המיוחסות לו עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין, אשר לא ניתן להולמן באמצעות חלופת מעצר אחרת. התביעה סברה, שחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות על ידי הנאשם וביצוען בעת שהיה קטין אינם מקהים מן המסוכנות הנשקפת ממנו נוכח הצטברות העבירות המיוחסות לו.
הסנגור מצדו התנגד לבקשה. הסנגור לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ומיקד טענותיו בקיומה של עילת מסוכנות בעניינו של הנאשם. לטענתו, חלוף פרק זמן של כארבע שנים מאז מועד ביצוע העבירה האחרונה המיוחסת לנאשם מקהה מן המסוכנות הנשקפת ממנו, בפרט כאשר בעת ביצוע העבירות היה הנאשם בגילאים 14-13, הקרובים לגיל שבו ניתן לייחס אחריות לביצוע עבירה פלילית. לעמדתו, ביצוע העבירות על ידי הנאשם נעשה מתוך השפעה של חבריו, המבוגרים ממנו, ועל רקע המתיחות ששררה אותה תקופה באזור.

דיון והכרעה
על אף שלא היתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, עיינתי בחומר הראיות שהונח בפני
י ומצאתי, כי קיימת בו תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב זה של ההליכים בעניינו של הנאשם.
מעיון בחומר הראיות עולה, כי הנאשם נטל חלק בשורה ארוכה של עבירות ביטחוניות חמורות, החל ביידוי אבנים כלפי כלי רכב צבאיים תוך יצירת סיכון ממשי לחיי נוסעיהם; המשך ביידוי מטעני צינור, אותם ייצר בעצמו ויחד עם אחרים, כלפי האחראים על החוק והסדר באזור – כלי רכב של כוחות הביטחון ותחנת המשטרה המקומית הפלסטינית; המשך בירי באמצעות כלי נשק מאולתר והדלקת טיל-צינור. הנאשם אף התכוון לייצר עוד מטעני צינור עם אחרים, אך כוונה זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל. הֶצבֵר העבירות המיוחסות לנאשם, משך הזמן של כשנתיים ימים, במהלכן ביצע את מכלול עבירות אלו, חומרתן של העבירות, שאך הלכו והסלימו, והסכנה שיצר במעשיו לסביבה ולחיי אדם - מחדדות את המסוכנות הנשקפת ממנו.
חלוף פרק זמן ממושך בין מועד ביצוע העבירות לבין מעצרו של נאשם עשוי בנסיבות מסוימות להשפיע על המסוכנות הנשקפת ממנו. אולם, חלוף הזמן כשלעצמו איננו חזות הכל ושאלת המסוכנות צריכה להיבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות (ע"מ 2677/08 ג'דאן נ' התוב"ץ; ע"מ 1386/11 עדואן יעקב נ' התוב"ץ; ע"מ 1555/09 התוב"ץ נ'
רשאידה; ע"מ 3335/09 התוב"ץ נ' אבו שקרה; ע"מ 1055/11 סלימאן נ' התוב"ץ). חומרתן של העבירות המיוחסות לנאשם, ההסלמה שחלה בהן, ריבוין והחלק הפעיל שנטל בביצוע המעשים, כולל בשלבי הכנת המטענים ובחיפוש אחר הכדורים לירי, מטים את הכף במקרה זה לטובתו של האינטרס הציבורי. חשוב לציין, כי במקרה זה חומר הראיות בעניינו של הנאשם התגבש סמוך למועד מעצרו ולא חל כל שיהוי בפתיחת החקירה בעניינו.
הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו שעה שהיה קטין, על סף גיל האחריות הפלילית. כלל מעשיו של הנאשם, למעט פרט האישום הראשון, שעניינו ביידוי אבנים, בוצעו בצוותא עם שניים אחרים, המבוגרים ממנו ב-4-3 שנים, אף הם היו קטינים בעת ביצוע העבירות. שניים אלה נעצרו גם כן במסגרת פרשה זו.
עיון בהודאותיו של הנאשם מעלה, כי ביצוע כלל העבירות על ידו לא נעשה מתוך כפייה או לחץ של חבריו. אכן, גילו הצעיר של נאשם יכול להוות גורם המלמד על השפעה פסולה של הסביבה על מעשיו ולעניין זה רלוונטית גם טענת הסנגור בנוגע למתיחות ששררה באותה תקופה באזור. אלא, שהֶצבֵר המעשים מלמד שאין עסקינן במעידה חד פעמית, בהתנהגות אימפולסיבית, הנעדרת תכנון או מחשבה, או בשיקול דעת מוטעה. הנאשם וחבריו שמו לעצמם מטרה לפגוע בכוחות הביטחון ובסדר הציבורי באזור וכך נהגו באופן קבוע, מחושב, מתוחכם ומתמשך. התנהגות שיטתית כזו מסירה את הספקות הקיימים בנוגע לשאלת שקול הדעת של מי שמבצע את המעשים בעת שהיה קטין.
שיקול נוסף שעלה בפני
י התייחס למקום מגוריו של הנאשם. התביעה טענה, כי מגוריו של הנאשם בשטח
a
מקימים חשש שיימלט מאימת הדין ולא יתייצב לדיונים המשפטיים בעניינו. לעניין זה סברתי, כי יש לתת משקל משמעותי גם לכך שהנאשם הפנה את האבנים ומטעני הצינור לעבר האחראים על החוק והסדר באזור – כלי רכב של כוחות הביטחון הצבאיים הישראליים ותחנת המשטרה המקומית הפלסטינית. התנהגות זו מלמדת על זלזול בוטה כלפי גורמי השלטון באזור ועשויה ללמד על חשש להימלטות מאימת הדין.
על אף קיומן של עילות מעצר בעניינו של הנאשם ובפרט נוכח גילו הצעיר, לא ניתן להימנע מלבחון את קיומה של חלופת מעצר בעניינו. אלא, שבמקרה זה הצבר העבירות המיוחסות לו, חומרתן, ריבוין וביצוען כלפי גורמי השלטון באזור, אינם מאפשרים לדעתי להלום עילות אלו באמצעות חלופת מעצר מתאימה.

סוף דבר
מצאתי, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של הנאשם. מצאתי, שמתקיימות בעניינו עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין, אותן לא ניתן להלום באמצעות חלופת מעצר אחרת.
אשר על כן, אני מורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ניתנה והודעה היום, 7/03/12, בפומבי ובמעמד הצדדים.





_________



שופטת







תיק בית המשפט הצבאי 1741/12 התביעה הצבאית נ' ראיד עלי מוצטפא סבאענה (פורסם ב-ֽ 07/03/2012)