פסקי דין על חסאן חאג'

6479-05/10 תד     29/03/2012




תד 6479-05/10 מדינת ישראל נ' חסאן חאג'








בית משפט השלום לתעבורה בעכו



ת"ד 6479-05-10 מדינת ישראל
נ' חאג'




בפני

אבישי קאופמן
, שופט

בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה



נגד


חסאן חאג'



הנאשמים


הכרעת דין


בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה רשלנית, אי ציות לאור ברמזור, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש, הכל כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.9.09.

הנאשם כפר באשמה ובתיק נשמעו ראיות הצדדים במשך מספר ישיבות וכן סיכומים בעל פה ביום 22.2.12. לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהעדים, בחנתי את החומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ואני מרשיע אותו בביצוען.

על פי עובדות כתב האישום, שעל מרביתן אין מחלוקת בין הצדדים, נהג הנאשם את רכבו בתאריך הנ"ל, בשעה 15:10 בכביש 89 מכיוון מזרח ולמערב והתקרב לצומת הכניסה למעונה, שהינו צומת מרומזר. באותה עת התקרב לצומת מהכיוון הנגדי, רכב מסוג ניסאן נהוג בידי מר ירון וייסמרק. רכב הניסאן פנה שמאלה ובין שני כלי הרכב אירעה התנגשות כתוצאה ממנה נחבלו באופן ממשי הנאשם עצמו וכן הנוסע ברכבו מר חאלד מאג'ד.

המחלוקת היחידה בין הצדדים היא בשאלה מי מכלי הרכב לא ציית לאור ברמזור
, כאשר כתב האישום מייחס עבירה זו לנאשם.

המאשימה הביאה לעדות שישה עדים, אשר למעשה רק שלושה מביניהם רלוונטיים: נהג הרכב המעורב מר וייסמרק, אשתו שנסעה עימו, גב' וייסמרק והשוטר יחזקאל בסו שהיה עד לאירוע.

העדים הנוספים לא יכולים היו לשפוך אור של ממש על האירוע. מר פריד קאדי, אשר נהג בניידת בה נסע השוטר בסו, סיפר כי לא ראה את האירוע. בוחן התנועה מר מאיר קריכלי העיד כי על סמך המימצאים האובייקטיביים, אינו יכול לקבוע מסקנה לגבי האחריות לתאונה.
מר קריכלי סיפר כי המלצתו לעניין הגשת כתב האישום התבססה בעיקר על עדותו של מר בסו אשר נתפסה אצלו כמהימנה ואמינה. העד מר אבנר בן חורין עובד חברת מנורה, העיד כי לא התקבלה הודעה על תקלה ברמזור הרלוונטי במועד התאונה, אך אישר כי לא בדק את תקינות הרמזור ואינו יכול לשלול אפשרות של תקלה רגעית.

מטעם ההגנה העידו הנאשם עצמו והנוסע שהיה לצידו ברכב מר חאלד מאג'ד.

שני הנוסעים בכל אחד מכלי הרכב, בני הזוג וייסמרק מחד גיסא והנאשם ומר מאג'ד מאידך גיסא, העידו כל אחד כי רכבם עבר בצומת באור ירוק. בני הזוג וייסמרק סיפרו כי הגיעו לצומת ונעצרו ברמזור אדום, וכאשר התחלף האור החלו בנסיעה שאז הבחין הנהג ברכב הנאשם המגיע מולו, הוא בלם את רכבו בתחילת הכניסה לצומת, רכב הנאשם פגע בפינת רכבו המשיך והתהפך. לעומת זאת, סיפרו הנאשם וחברו כי רכבם הגיע לצומת באור ירוק והמשיך בנסיעה רציפה שאז הגיע לפתע משמאל רכב הניסאן וגרם לתאונה.

מבין שתי גרסאות המעורבים בתאונה, אני מעדיף את גרסת בני הזוג וייסמרק על פני עדויות הנאשם ועד ההגנה, והתרשמתי לטובה מעדותם לעומת עדות עדי ההגנה. התרשמתי כי הכחשתם של הנאשם והנוסע לצידו את דבר היות ניידת המשטרה מאחוריהם באה כולה לצרכי משפט, לצורך דחיית עדותו של מר בסו, והיא אינה משקפת את המציאות, כפי שיפורט בהמשך. יחד עם זאת, הגם שאני מקבל את גרסת בני הזוג וייסמרק כמהימנה יותר בעיני, דומה כי אף בגרסת ההגנה אין סתירות או פרכות בולטות שיכולות להביא לדחייתה ולהעדפה חד משמעית
של עמדת המאשימה. דומה אפוא, כי אילו היו בפני
רק עדויות אלה היה רשאי הנאשם ליהנות מן הספק.

אולם במקרה דנן קיימת עדות חד משמעית של השוטר מר יחזקאל בסו שראה את התאונה "בשידור ישיר" כהגדרתו והבחין כי רכב הנאשם נכנס לצומת באור אדום. שמעתי את העדות והתרשמתי ממנה, קראתי את התיק שוב ושוב ושקלתי את כל טענות הסנגור נגדה, אך לא מצאתי סיבה כלשהי שלא לקבלה באופן מלא. מר בסו סיפר כדלקמן:
"אני הייתי יחד עם מתנדב בשם פריד קאדי בניידת אור ירוק. פריד נהג אני ישבתי לידו. באנו לפנות ימינה לכיוון תחנת מעונה ראיתי רכב שנוסע באור אדום ישר שמולו בא רכב מסחרי ופנה שמאלה לכיוון מעונה. הרכב הפרטי פגע בפינה של הרכב המסחרי והתהפך לכיוון הרמזור בצד ימין בנתיב שיוצאים ממעונה לכיוון מעלות".
מר בסו ערך מזכר בכתב לאחר האירוע בו כתב
:
"ראיתי רכב פרטי מסוג מאזדה בצבע אפור נוסעת לכיוון מעלות תוך שהרכב עובר באור אדום ברמזור ןראיתי בבירור את הרכב הפרטי פוגע בפינה ברכב המסחרי..."
למעשה, הגנת הנאשם נשענת בעיקרה על הנסיון לטעון כי מר בסו כלל לא ראה את האירוע, וגרסתו כי נסע מאחורי רכב הנאשם אינה נכונה. הנאשם טען בעדותו כי לא היה כל רכב מאחוריו וכי הוא הביט במראה בזמן שנכנס לצומת. הסנגור בסיכומיו ביקש לדחות את עדותו של מר בסו, טען כי לא ייתכן שהוא הבחין בתאונה וחברו שישיב לצידו לא ראה אותה. הסנגור אף הפנה לעדות מר וייסמרק לפיה הרכב המשטרתי לא היה מאחורי רכב הנאשם אלא מאחורי רכבו שלו.

אינני מקבל טענות אלה ואני מקבל במלואה את עדותו של מר בסו
.

הטענה כי לא ייתכן שרכב יחצה את הצומת באדום כאשר מאחוריו רכב משטרתי אינה יכולה להתקבל. אין לי ספק כי הנאשם לא התכוון לגרום לתאונה ודומה כי לא התכוון לחצות את הצומת ברמזור אדום. אני מוכן להניח לטובת הנאשם כי לא שם לב לאור ברמזור מסיבה כלשהי, ואם נצא מהנחה זו, בוודאי שאין מקום להיות מופתעים מהעובדה שלא שם לבו לרכב שנסע מאחוריו. הנחה זו מקבלת חיזוק ממשי בהתחשבות במיקומה של הניידת לעומת רכב הנאשם. מנגד, אף אם אניח כי הנאשם אכן ראה את התחלפות הרמזור וביקש "לגנוב" את הצומת הרי נהג הפועל כך מתרכז ברמזור ולא בוחן במראה שמא נוסעת ניידת מאחוריו.

יתרה מכך, המדובר בניידת שנסעה מאחור, מימין לרכב הנאשם בנתיב הפנייה ימינה. באופן טבעי מדובר במקום בו קשה במיוחד להבחין ברכב הנמצא במקום זה עקב כיוון המראות הטבעי לצד שמאל של הרכב, ובוודאי שאין אדם נוטה לחפש רכב מאחור בצד ימין בעת שהוא עסוק בחציית צומת. זאת ועוד, רכבו של הנאשם נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים לנסיעה ישר. במצב זה, קשה עוד יותר לנהג להבחין ברכב המצוי מימינו בנתיב הפנייה ימינה.

אכן בעדותו בפני
י סיפר מר וייסמרק כי רכב המשטרה "היה מאחוריי". לכאורה מדובר בסתירה מהותית, אולם קריאת העדות כולה מגלה כי וייסמרק כלל לא הבחין בניידת. לדבריו של וייסמרק, לאחר התאונה "
הגיע אליי שוטר ואמר לי שהיה מאחורי הרכב והוא ראה הכל
". כלומר וייסמרק שמע מהשוטר בסו שזה היה עד לתאונה והבין ממנו כי הוא נסע מאחורי רכבו שלו, בעוד שהשוטר בסו סיפר לו כי נסע מאחורי רכב הנאשם. המפגש בין וייסמרק לבסו היה קצר ובא מיד לאחר האירוע הטראומטי, ואין פלא כי הנהג לא הבין את דברי השוטר במלואם.

יתרה מכך, כאמור לעיל, התרשמתי באופן שלילי מעדויות הנאשם והעד מטעמו בכל הנוגע להכחשתם המוחלטת את היות הניידת מאחוריהם. כך השיב העד מר מאג'ד בתשובה לשאלה האם ראה מכונית משטרה "
לא, לא היה שם כלום, לא מקדימה, לא מאחורה ולא בצד
". אינני מקבל עדות זו כסבירה. אינני מקבל כי נוסע ברכב, יוכל להעיד בביטחון לגבי המצאות כלי רכב אחרים בכביש, וזאת עוד כאמור לעיל במקום קשה לצפייה. התרשמתי כי מדובר בגרסה שנולדה כולה לצרכי משפט ולצרכי הגנת הנאשם ואינה משקפת את המציאות.

טענה נוספת כנגד עדותו של בסו, היא כי לא יתכן שהבחין בכל פרטי התאונה, בעוד שחברו, נהג הניידת בה נסע, לא הבחין כלל באירוע עד אשר הודיע לו על כך בסו. בניגוד לסנגור אינני סבור כי מדובר באפשרות בלתי סבירה. הניידת בה נסעו השוטרים התקרבה לצומת הרלוונטי והחלה בפני
ה ימינה (פניה בנתיב חופשי לפני הרמזור). במצב דברים זה, מובן כי תשומת לב הנהג מופנית לכביש אליו הוא פונה, ואילו הנוסע שלצידו חופשי יותר להביט לכיוונים אחרים ולהבחין בתאונה. אין המדובר בניידת שעסקה באכיפה, שוטריה מרוכזים בכלי הרכב שבדרך והם "מחפשים" עבירות. אלא בנסיעה שגרתית בה הנהג מרוכז בנהיגה ואילו הנוסע שהביט לכיוון הרלוונטי ברגע הנכון הבחין האירוע. זאת ועוד, רכב הנאשם התרחק מהניידת פגע ברכב הניסאן לאחר הצומת והמשיך בנסיעתו עד שהתהפך. כל ההתרחשות הייתה בכיוון מהניידת והלאה וסבורני כי אף טבעי הוא שנהג הניידת שעסוק היה בפני
יה ימינה לא יבחין בכך כלל.

מעבר לטענות נגד עדותו של בסו, טען הסנגור בפני
בהרחבה, העלה טענות רבות ועשה מיטב המאמצים להביא לזיכוי הנאשם. על אף הטיעונים הנאים כשלעצמם, שחלקם נכונים ומקובלים עליי, לא מצאתי כי יש בדברים אלה כדי לעורר בי ספק באשמת הנאשם.

כך טען הסנגור כנגד עדותו של מר בן חורין, שהתברר כי למעשה לא בדק את הרמזור בצומת, וטען כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח שמערכת הרמזורים הייתה תקינה בעת האירוע. טענת הסנגור נכונה בעיקרה ועדותו של בן חורין בוודאי אינה מוכיחה כי לא הייתה תקלה ברמזור, אלא לכל היותר כי לא התקבלה הודעה על תקלה. מבלי להיכנס לשאלה עד כמה ואיך צריך להוכיח את תקינות הרמזורים, הרי שאלה זו אינה רלוונטית בתיק זה. במקרה דנן קיימת בפני
עדות ישירה כי רכב הנאשם נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור. אני מקבל עדות זו ושולל את הטענה כי הנאשם נכנס לצומת באור ירוק, לפיכך לא יכולה להיות מצב של תקלה שגרמה לאור ירוק לשני הכיוונים בו זמנית, כפי שניסה הסנגור לטעון.

באופן דומה לא מצאתי רלוונטיות של ממש בטענות הסנגור, שחלקן מוצדקות, כנגד עדותו של הבוחן מר קריחלי. כאמור לעיל, בפתח עדותו הבהיר הבוחן כי "מהממצאים האובייקטיביים אינני יכול לקבוע מסקנות באשר לאחריות". מומחיותו של הבוחן היא באיסוף ותיעוד ממצאי הזירה וניתוח התאונה על פיהם. מר קריחלי הודה בהגינותו כי במקרה דנן הממצאים אינם שופכים אור על המחלוקת מי מבין כלי הרכב נסע בניגוד לאור ברמזור. אכן כתב האישום הוגש על פי המלצתו, שהתבססה על ניתוח העדויות. עם כל הכבוד למר קריחלי, וכפי שהבהרתי במהלך סיכומי הסנגור, לבוחן התנועה אין עדיפות של ממש בעיני בכל הנוגע לקביעת אמינות עדים וגרסאות, ככל שהוא אינו יכול להסביר המלצתו בממצאים האובייקטיביים. משהובא התיק בפני
הרי הוא נבחן מלכתחילה על בסיס העדויות, החקירות ותשובות העדים לשאלות הסנגורים. לעובדה כי הבוחן התרשם שגרסת הנאשם אינה נכונה אין משקל כלשהו.

כאמור לעיל, הסנגור העלה טענות כנגד חקירת התיק, לרבות חקירה מאוחרת של גב' וייסמרק והנחה מראש כי הנאשם הוא האשם בתאונה. גם אם מדובר בחקירה שאינה מיטבית, לא מצאתי כי מדובר במחדלי חקירה שגרמו לפגיעה של ממש בהגנת הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט פלילי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק הסביר, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו.

נדחה לטיעון לעונש ליום 15.5.12 בשע 9:00.


ניתנה היום,
29 מרץ 2012, במעמד הנאשם, באי-כוחו עו"ד גאנם ועו"ד מרגלית וב"כ המאשימה רס"ב אמל סעד.










תד בית משפט לתעבורה 6479-05/10 מדינת ישראל נ' חסאן חאג' (פורסם ב-ֽ 29/03/2012)