פסקי דין על יוסי בן ברוך

32564-01/11 פ     02/04/2012




פ 32564-01/11 מדינת ישראל נ' יוסי בן ברוך




לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו
המאשימה

מדינת ישראל
נגד

הנאשם

יוסי בן ברוך
ב"כ המאשימה : עו"ד עדי חביב

ב"כ הנאשם: עו"ד גלי אזרייב

הנאשם התייצב
פסק דין
כתב האישום
1. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בכך שבמהלך כחודש עובר ליום 20.09.10, על רקע פרידה מחברתו לשעבר, המתלוננת - הגב' רחל לוין, הטריד אותה מדי יום ביומו, בכך שהתקשר פעמים רבות לביתה בטלפון, בניגוד לרצונה, ושלח לטלפון הנייד שלה מסרונים ובהם קללות, וכן מסרים כגון "אני אשרוף אותך", "את תשלמי על זה", ובכך איים עליה. ביום 20.09.10 בשעה 09:00 נכנס הנאשם לביתה של המתלוננת דרך המרפסת, ובכך הסיג גבול לדירתה. באותן נסיבות גידף את המתלוננת ותקף אותה, בכך שאחז בפני
ה. בהמשך, אחז בחֹזקה בידיה, במטרה למנוע בעדה להתקשר לאִמהּ או למשטרה. הנאשם סירב לעזוב את המקום וירק לעבר המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת שריטה בידה הימנית. בהמשך לכך, אחז הנאשם בטלפון הנייד של המתלוננת, השליך אותו לעבר הקיר וניפץ אותו. ביום 10.09.10 בשעה 02:30 הסיג הנאשם גבול לדירת המתלוננת במטרה להקניטה. הוא נכנס לדירתה דרך המרפסת, אך עזב את הדירה בשל צעקותיה. הנאשם הודה, אם כן, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית לבת זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (החוק), באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, בהסגת גבול פלילית, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק התקשורת).

ההסדר בין הצדדים
2. הצדדים הסכימו כי בטרם הרשעה ישלח הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן אשר יבחן, בין השאר, אפשרות של המנעות מהרשעה. עוד הסכימו כי אם התסקיר יהיה חיובי וימליץ על המנעות מהרשעה, המאשימה לא תתנגד לכך. לא הוסכם דבר לגבי הרכיב העונשי.

תסקיר שירות המבחן
3. ביום 14.03.12 נמסר תסקיר בענינו של הנאשם, אשר היה חיובי ביותר, ובסופו המליצה קצינת המבחן להמנע מהרשעת הנאשם וכן להמנע ממתן צו שירות לציבור (של"צ), מאחר שהנאשם החל לאחרונה לעבוד ולא יוכל לפנות זמן לצורך של"צ. שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם התחייבות כספית בלבד.
עולה מתסקיר שירות המבחן כי הנאשם למד 12 שנות לימוד ונבחן בבחינות הבגרות בהיקף יחידות גבוה במקצועות ריאליים. בהמשך, סיים לימודי הנדסאות אלקטרוניקה ומחשבים כעתודאי. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת שירות מלא בחיל האויר. מחוות דעת שקיבל ממפקדיו עולה כי באחריותו כחייל היו הדרכות, פיקוד וחינוך על חיילים. מתברר כי מפקדיו סברו כי הוא בוגר, חרוץ, ממושמע, אהוד, מסייע בעבודת צוות וחסר עבירות משמעת כליל. עוד נאמר בשירות המבחן כי החל לימודי השלמה לתואר מהנדס בתחום של תעשיה וניהול אך לאחר ארוע העבירה נושא כתב האישום הפסיק לימודיו, כיוון שהמתלוננת למדה איתו. בכוונתו עתה להשלים את לימודיו לתואר מהנדס.

שירות המבחן ציין כי מדובר בארוע חריג לאורחותיו של הנאשם. הנאשם הצר על הפגיעה במתלוננת, חש אשמה והפיק לקחים. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם חווה את החקירה במשטרה ואת ההליך המשפטי כענישה מכבידה ומביישת עבורו ועבור משפחתו, שהינה משפחה נורמטיבית. עוד העריכה קצינת המבחן כי העבירה אינה מבטאת דפוס תגובה תוקפני, אלא היתה ממוקדת לסיטואציה מסוימת וחריגה. השירות התרשם מהכרת הנאשם באחריותו האישית לעבירה ולתוצאותיה. כמו כן סברה קצינת המבחן כי קיים סיכוי נמוך למעורבות פלילית חוזרת.

היא ציינה כי המשטרה תמכה בבקשה של הנאשם, שהופנתה ליועץ המשפטי לממשלה, לעכב את ההליכים נגדו וציינה כי ראתה מכתב של המתלוננת לפיו היא מבקשת להפסיק את ההליך הפלילי נגד הנאשם.

קצינת המבחן הדגישה כי המאמצים הרבים שמשקיע הנאשם לאורך שנים ומגיל צעיר ברכישת תואר אקדמאי, כמו גם שאיפתו להתפתח בתחום ההנדסה ורצונו לנצל את הרקע והסיווג הביטחוני שיש לו משירותו הצבאי במציאת מקום עבודה הדורש נתונים אלה, והחשש שהרשעה פלילית תחבל באפשרויות התעסוקה שלו לעסוק ולהתפרנס ממקצועו, מובילים להמלצה להימנע מהרשעה.

לפיכך, המליץ שירות המבחן להסתפק בעונש של התחייבות כספית בלבד.
הטיעונים לעונש
4. ביום 21.03.12 התקיים דיון בעניינו של הנאשם.
ב"כ המאשימה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר המנעות מהרשעת הנאשם, שכן לטעמה התסקיר חיובי, הנאשם החל לעבוד [התברר כי עובדה זו אינה נכונה - מ.ב.נ] ויהיה בהרשעה כדי לפגוע במטה לחמו. עם זאת, סברה - בניגוד להמלצת שירות המבחן - שיש להטיל על הנאשם של"צ, אשר יבטא את חומרת העבירה.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם עובר כיום הכשרה בחברת היי טק. התסקיר בענינו חיובי ביותר. מדובר בבחור צעיר, שלו אין כל עבר פלילי ומדובר באדם נורמטיבי. הארוע נושא כתב האישום הוא ארוע חריג מאד בדפוס התנהגותו של הנאשם. הנאשם הביע צער עמוק וההליך המשפטי שעבר בשנתיים האחרונות גרם לו להרבה כאב וחרטה. מאחר שהוא כיום עובר הכשרה ואמור להתחיל לעבוד, הרי שהטלת עונש של"צ יפגע בו מאד ועשוי לפגוע בקבלתו לעבודה. באשר לנסיבותיו האישיות, שבה והדגישה את התרשמות שירות המבחן מהנאשם.

בדיון ביקש גם הנאשם לומר דברו. הוא ציין כי המעמד מביש עבורו. הוא בחור נורמטיבי שהשתחרר לפני חודשים ספורים מהצבא, לאחר שהיה עתודאי ושירת בחיל האויר. הוא ציין כי הוא מלומד ומסיים עוד מעט לימודי הנדסה. לטענתו, את העונש כבר קיבל וההרתעה היתה עונש קשה מאד מבחינתו, הדבר הכי קשה שעבר בחיים. הוא ציין כי הוא מעוניין להמשיך בחייו ולהתקדם ואינו רוצה שההרשעה תהווה לו מכשול. הוא ציין כי המתלוננת יצרה עימו קשר כחצי שנה לאחר המקרה ואמרה כי לא חשבה שכך יתגלגלו הדברים. לדבריו - היא הבינה שמשהו יצא מפרופורציה במשטרה ובבית המשפט, וידוע לה שיש לו הרבה להפסיד. הוא ביקש שתנתן לו הזדמנות להוכיח עצמו, בלי להטיל עליו של"צ, כי זה משהו שיפגע בו.

דיון והכרעה
5. כאמור, הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר טיעון, לפיו תאומץ המלצת שירות המבחן להמנע מהרשעת הנאשם. התביעה טענה כי יש להטיל על הנאשם של"צ ואילו הסנגורית ביקשה, בהתאם להמלצת שירות המבחן, שאף לא יוטל של"צ.

מעמדו של הסדר טיעון
6. הלכה היא כי משהוצג הסדר טיעון, יטה בית המשפט לאמצו, ויסטה ממנו במקרים חריגים ביותר. הלכה זו הינה פועל יוצא של האינטרסים הרבים הבאים לידי ביטוי בהסדרי טיעון, ואין צורך להכביר על כך מילים.

7. למרות זאת, התלבטתי רבות בשאלת אימוץ הסדר הטיעון שהוצג לי בתיק זה. בית המשפט אינו מהווה "חותמת גומי" ואף תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. עליו לאזן בין השיקולים השונים, ולבחון האם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, גם כאשר התביעה פעלה בתום לב. בבחינת הסדר הטיעון נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת הדין, יתן בית המשפט דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה. יש לבחון את האיזון שבין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי. כאמור, בית המשפט בוחן בעצמו את השיקולים השונים ולא מסתפק בבחינה של סבירות פעולתה של התביעה (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577, 601, 606 - 607 [להלן - ענין פלוני]).

יישום במקרה שלפני
8. אם כן בחנתי תחילה את סוג העבירות שביצע הנאשם, את חומרתן ונסיבות ביצוען. בחנתי את העונש הראוי, לטעמי, בגין עבירות אלה במקרה שלפני וזאת, תוך שלקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לאחר כל אלה, לטעמי, אין המקרה דנן מתאים כלל ועיקר להמנעות מהרשעה, ואנמק.

המנעות מהרשעה - הכלל
9. כידוע, המנעות מהרשעה היא חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה, לפיו מקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין. החריג ייושם במצבים קיצוניים, שאינם מתאימים להחלת העקרון הרחב, חרף קביעת אשמה. אלה מצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, בהם עלול להיווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי (ראו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337 (1997) [הלכת כתב]; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל
נ' פלונית, פ"ד נד(3) 685 (2000) וע"פ 9893/06 מדינת ישראל
נ' לאופר [פורסם במאגרים ממוחשבים, 31.12.07]).

אין צורך לחזור על מושכלות היסוד, והלכת כתב ידועה היטב. יש לשקול את האינטרס הציבורי, בדבר הצורך במיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק, למול אינטרסים פרטניים, הנוגעים לנאשם הספציפי שלפני, וביניהם שיקולים הנוגעים לשיקומו.

המלצת שירות המבחן
10. המלצת שירות המבחן בענין הנאשם הינה, כאמור, כי יש להמנע מהרשעה ויותר מכך: אין להטיל עליו של"צ. עם זאת, כידוע, בית המשפט איננו מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן. מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, לרבות שיקולים שאינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן. (ראו ע"פ 333/10 סרנקו נ' מדינת ישראל
, פיסקה 9, מפי השופט הנדל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.10.10] וגם רע"פ 7913/07 רמז נ' מדינת ישראל
[פורסם במאגרים ממוחשבים, 25.11.07]).

נסיבות המקרה דנן
11. אין לנאשם הרשעות נוספות, לא קודמות ולא מאוחרות, הוא בחור צעיר ועתידו לפניו. הוא שירת שירות צבאי מלא והוא עובר כעת הכשרה מקצועית ומקוה לסיים לימודי הנדסה ולהתקבל לעבודה בה יוכל לנצל הן את כישוריו והן את הסיווג הבטחוני הגבוה העומד לזכותו.

חרף זאת, לא מצאתי כי בשיקולים האישיים הללו יש כדי להטות את כפות המאזניים באופן שיש להעדיף את האינטרס האישי של הנאשם על פני האינטרס הציבורי. לטעמי, הנאשם לא הצליח להצביע על פער בלתי סביר שיווצר בין עֹצמת הפגיעה בו, לבין התועלת הציבורית שתצמח מהרשעה, אשר תפקידה, בין השאר, להביע את עמדת החברה כלפי ביצוע עבירות כגון אלה שהורשע בהן הנאשם.

12. הנאשם הורשע בתקיפת חברתו לשעבר. הוא אחז בפני
ה, אחז בידיה כדי למנוע ממנה להתקשר למשטרה או לאִמהּ, וירק עליה. כל זאת, לאחר שהסיג גבול לתוך דירתה דרך המרפסת, בניגוד לרצונה, וסירב לצאת. באותו מקרה אף ניפץ את הטלפון הנייד שלה. עוד קודם לכך, במשך כחודש, התקשר אליה הביתה מדי יום, בניגוד לרצונה, ושלח לה מסרונים מאיימים ומסרונים הכוללים קללות. נוסף על המקרה האמור, בו נכנס לדירת המתלוננת וסירב לצאת, הרי שבמועד קודם נכנס לדירתה, בשעה 2:30 לפנות בוקר, ועזב את הדירה בשל צעקותיה.

מדובר, לטעמי, במעשים חמורים ובנסיבות חמורות. עבירות הקשורות באלימות בתוך התא הזוגי הן עבירות חמורות ומעוררות סלידה. המחוקק ראה להחמיר את העונשים בגין עבירות המבוצעות במסגרת זו יחסית לעבירות אלימות אחרות. כאן בוצעו העבירות על רקע פרידה בין הנאשם למתלוננת. הנאשם ביצע את העבירות מספר פעמים, מדי יום, על פני תקופה בת כחודש. מדובר במגוון מעשים שמולידים מגוון עבירות: עסקינן בתקיפה שגרמה חבלה למתלוננת, באיומים, בהטרדות טלפוניות ובהסגות גבול. לא ניתן לומר כי מדובר במעידה חד פעמית או במעשה שנעשה ברגע של איבוד שיקול הדעת.
הפגיעה בסיכויי התעסוקה העתידית של הנאשם
13. הנאשם דיבר על פגיעה שתגרם בעתידו התעסוקתי, אך הדברים נטענו ללא כל אסמכתא. אף הטענה, שהתקבלה על דעת שירות המבחן, כי אינו יכול לבצע של"צ, נטענה ללא כל אסמכתא. לא הובאו כל פרטים בדבר השעות והימים בהם לומד הנאשם, ומכל מקום - גם אם היו מובאות אסמכתאות, בכך לא די. אפילו הוכח כי עשויה להיות פגיעה תעסוקתית בנאשם, הרי שגם פגיעה קונקרטית איננה מבטיחה כי הכלל, לפיו עברה שנעברה - הרשעה בצדה, לא יוחל. "אדרבה, במרבית המקרים אכן נשמר הכלל ולפיו הרשעה מתחייבת מעצם ביצוע העברה. המנעות מהרשעה בשל פגיעה תעסוקתית איננה זכות מוקנית. היא אחד השיקולים שעומדים לפני בית המשפט קמא, והוא מחיל אותו במקרים ההולמים והראויים. ייתכן שטוב היה עושה המחוקק אילו הורה כי בכל עברה ראשונה של אדם עד גיל מסוים, יסתיים ההליך ללא הרשעה. אלא שלא זו עמדת המחוקק. גם אנשים צעירים בראשית דרכם, משהם עוברים עברות, דינם הרשעה" (ע"פ (מח' ת"א) 46462-12-11 נגר נ' מדינת ישראל
, ניתן 7.3.12).

העדר הפנמה של חומרת המעשים
14. אוסיף גם זאת: הן קצינת המבחן והן הסנגורית דיברו על הצער והחרטה שהביע הנאשם, וקצינת המבחן גם דיברה על כך שהנאשם גילה "אמפטיה כלפי המתלוננת בשל יחסו הפוגע". ואולם, כאשר ביקש הנאשם לומר דברו באזני, בסוף הטיעונים לעונש, כל ששמעתי מפיו הוא צער על מה שקרה לו בעקבות החקירה וההליך נגדו. הוא העיד על עצמו כי הוא נורמטיבי ומלומד, ואמר כי הוא חש בושה להיות במעמד הזה. הוא ציין כי את עונשו כבר קיבל וההליך דנן הוא הדבר הכי קשה שעבר בחייו. לא שמעתי, ולו מילה, שיכולה ללמד כי הבין את חומרת מעשיו וכי הוא מצטער עליהם. לא שמעתי כי צר לו על מה שגרם למתלוננת. זכרה של המתלוננת בא אך בהקשר אחד: בקשר לכך שהיא התקשרה ואמרה לו שלא חשבה שהדברים יגיעו לכדי כך, כי הבינה שהדברים יצאו מפרופורציה וכי ידוע לה שיש לו הרבה מה להפסיד. כמעט נדמה היה שהנאשם מציג את דברי המתלוננת כהתנצלות שלה כלפיו. מדבריו לא למדתי על הפנמה כלשהי של חומרת מעשיו.

העדר הלימה בין המעשים לתוצאת ההליך המוצעת
15. אחר כל האמור, לא אוכל לומר כי לפני אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש להמנע מהרשעה. ההיפך הוא הנכון: היה מקום, לטעמי, לעמוד על הרשעה ואף לדרוש ענישה ממשית.

השיקולים לכיבוד או דחיה של הסדר הטיעון
16. ואולם, כפי שציינתי לעיל, אף שבעיני אין מדובר במקרה מתאים להמנעות מהרשעה, בכך לא תמה מלאכתי, שכן במקרה דנן הודה הנאשם במסגרת הסדר ובמסגרת ההסדר התחייבה התביעה שלא להתנגד להמלצת שירות המבחן להמנע מהרשעה, במקרה של תסקיר חיובי. לכן, עלי לשקול האם לפני אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לסטות מהסדר בין הצדדים. עלי לבחון האם נפל פגם בהסדר הטיעון במובן זה שלא נשמר יחס הולם בין ההקלה שניתנת לנאשם בעקבות ההסדר, לבין האינטרס הציבורי שבענישה. פגם כזה עשוי להתקיים כאשר התביעה לא נתנה משקל ראוי לשיקול עונשי רלוונטי מבין שיקולי הענישה הראויים (ע"פ 5982/08 כהן נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים ממוחשבים, 22.4.09).

שיקולי התביעה
17. בבואי לבחון האם נפל פגם בשיקולי התביעה, התקשיתי לדלות מטיעוני ב"כ המאשימה מה הוביל אותה להסכים לאמץ המלצה של המנעות מהרשעה. בדיון בו הוצג ההסדר לא הוצגו נימוקים. בטיעונים לעונש, לאחר קבלת התסקיר, נאמר כי הנאשם יליד 1988, הוא הודה במיוחס לו, ולאור התסקיר החיובי, עבודתו הנוכחית של הנאשם והעובדה כי יש באפשרות הרשעתו כדי לפגוע במטה לחמו, התביעה נוטה לאמץ את המלצת התסקיר ולהסכים לאי הרשעה. לא שמעתי כל שיקול נוסף (קיומו של קושי ראייתי, רצון לחסוך מהמתלוננת להעיד או כל נימוק אחר). כפי שציינתי קודם - לפי כל מה שהוצג לפני ומדברי הנאשם עצמו, מתברר כי הנאשם אינו עובד כרגע אלא "מתחיל לעבוד בחברת היי-טק". הוא עובר כעת הכשרה לקראת תפקיד באותה חברה. מכאן ששיקול הקשור ב"עבודתו הנוכחית", יסודו, כנראה, באי-הבנה. הדברים בדבר "פגיעה במטה לחמו" נאמרו בעלמא. לא הוצגה כל אסמכתא לכך שתהיה פגיעה עתידית ביכולת התעסוקה של הנאשם, לא בפני
שירות המבחן ולא בבית המשפט, ואיני יודעת על מה מתבססים הדברים. לכן, קשה לי להתייחס לשיקולי התביעה.

גישת האיזון
18. בעיני, לא ניתן המשקל הראוי לחומרת העבירות שביצע הנאשם ולחומרת הנסיבות (התמשכות המעשים על פני חודש, מדי יום, ריבוי העבירות - הן מבחינת כמות והן מבחינת סוג העבירה). ניתן - לפחות על ידי שירות המבחן - משקל יתר לעמדת המתלוננת (העולה ממכתבה מיום 20.6.11), לפיה אין להעמיד את הנאשם לדין פלילי (שיקול זה אמנם חשוב ואתחשב בו, אך אינו שיקול בכורה). ניתן משקל יתר לעברו של הנאשם (ההשכלה שרכש, שירותו הצבאי, היותו "נורמטיבי", העדר עבר פלילי) וניתן משקל יתר לסיכויי הפגיעה בעתיד הנאשם, דבר שהוא בגדר ספקולציה בלבד ולא גובה בכל אסמכתא.

על פי "גישת האיזון" שהתוותה כבוד השופטת ביניש (כתוארה אז) בענין פלוני, נראה שההסדר חורג מהראוי ונעדר יחס הולם בין "טובת ההנאה שניתנה לנאשם בנסיבות העניין, לבין אינטרס הציבור במובנו הצר והרחב".

ציפיות הנאשם
19. לאחר כל האמור, לקחתי בחשבון גם את ציפיותיו של הנאשם. התחשבתי בכך שהנאשם, אשר הודה על סמך הסדר טיעון, ויתר על זכותו לניהול הליך, ויתר על הזכות לחקור את עדי התביעה, ואף ויתר על הסיכוי לזיכוי. לקחתי בחשבון את העובדה כי למרות שהבהרתי לו, טרם הודייתו, כי בית המשפט אינו כבול בהסדר טיעון שבין הצדדים, יש להניח כי פיתח ציפיה לכך שהתביעה תשכנע את בית המשפט בצדקת טיעוניה. ואולם גם בכך, לטעמי, אין כדי להטות את האיזון הראוי לטובת כיבוד ההסדר. אוסיף, כי אלמלא כיבוד אינטרס הציפיה של הנאשם, הייתי שוקלת להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות, אך מאחר שאני סוטה מההסדר בין הצדדים, אסתפק בעונשים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור, איני מקבלת את ההסדר בין הצדדים.

הכרעת דין וגזר דין
20. לאור הודאת הנאשם וכל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
תקיפה הגורמת חבלה ממשית לבת זוגו (לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק);
איומים (לפי סעיף 192 לחוק);
הסגת גבול פלילית (לפי סעיף 447(א) לחוק);
הטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת).

21. עם זאת, בנסיבות הענין, בהתחשב בכל השיקולים שמניתי לעיל, העומדים לזכות הנאשם, לרבות הודייתו המוקדמת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של אי כיבוד ההסדר וכן לאור עמדת המתלוננת, כעולה ממכתבה, אין למצות את הדין עם הנאשם ועל כן אני מטילה עליו את העונשים הבאים:
א. מאסר על תנאי בן 4 חודשים, למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה בה הורשע היום.
ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ (או 10 ימי מאסר תמורתה), להימנע במשך שנתיים מהיום מהעבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 3 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.
המזכירות תשלח עותק מההחלטה גם לשירות המבחן.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ב, 2 אפריל 2012, בנוכחות הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
2 אפריל 2012
ת"פ 32564-01-11 מדינת ישראל
נ' בן ברוך

עמוד 1 מתוך 8









פ בית משפט שלום 32564-01/11 מדינת ישראל נ' יוסי בן ברוך (פורסם ב-ֽ 02/04/2012)