פסקי דין על נטע כהן | פסקי דין על רוזט כהן

11904-07/09 תאמ     26/03/2012




תאמ 11904-07/09 נטע כהן נ' רוזט כהן








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"מ 11904-07-09 כהן נ' כהן






בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


התובעת

נטע כהן
ע"י ב"כ עו"ד לנציאנו


נגד


הנתבעת

רוזט כהן
ע"י ב"כ עו"ד גביזון




פסק דין


בפני
תביעה שעניינה החזר הלוואה.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים בתיק זה היא האם סכום של 26,000 ₪ שהופקד בחשבונה של הנתבעת ע"י התובעת ביום 8.1.07 ניתן כהלוואה או כמתנה.

אין מחלוקת כי בעת ביצוע ההפקדה התקיימו יחסי ידידות בין התובעת לנתבעת, על רקע קשר רומנטי שהתפתח בין אחיה של הנתבעת, מאיר כהן, לבין התובעת. הנתבעת היתה מצויה באותה תקופה בקשיים כספיים עקב מחלה שמנעה ממנה לעבוד.

בנוסף, טוענת התובעת כי נתנה לנתבעת הלוואה קודמת בסך 4,000 ₪, במזומן.
לגבי סכום זה טוענת הנתבעת כי לא קיבלה אותו.

מטעם התובעת העידו היא, בן זוגה מאיר כהן שהינו כאמור אחיה של הנתבעת (להלן: מאיר), בתה ליאת כהן וחברתה לימור קמחזי. כן הוצגו דפי החשבון של הנתבעת לשנים 2006-2008. התובעת הגישה מסמכים בנקאיים בדבר הלוואה בריבית שלקחה מהבנק כדי להעביר את הסכום של 26,000 ₪, ביום למחרת קבלת ההלוואה, לנתבעת. התובעת אף הגישה מספר מסמכים בכתב ידו של מאיר כהן ובחתימת מאיר כהן והתובעת, לפיהם אישרה התובעת כי קיבלה במועדים מאוחרים יותר מספר סכומים המסתכמים ב-6,640 ₪ ממאיר כהן על חשבון ההלוואה הכוללת של הנתבעת בסך 30,000 ₪.

מטעם הנתבעת העידו היא ובנה מיכאל לסרי.

עדויות עדי התביעה היו מהימנות עלי במלואן ואילו עדות הנתבעת לא היתה מהימנה כלל.

התובעת הסבירה בעדותה כי מצבה הכלכלי אינו אמיד, בתה משלמת משכנתא גבוהה והיא אינה מחלקת סכומים של עשרות אלפי ₪ לזולתה. נכונותה לסייע לנתבעת בתקופת מחלתה היתה על פי בקשת הנתבעת, במתן הלוואה שתוחזר במקביל לתשלומים החודשיים לבנק, בסך 800 ₪ לחודש.

התובעת ידעה לציין כי לנתבעת ביטוח חיים בחברת הפניקס, אשר הנתבעת אמרה לה כי סכום החסכון בו ישמש כבטוחה להחזר ההלוואה; וכן את שם סוכן הביטוח שהנתבעת מסרה לה, כשטענה שפנתה אליו במועד מאוחר יותר כדי לשחרר כספים מהקופה לצורך החזר ההלוואה. מנגד, הנתבעת הכחישה כי יש לה ביטוח חיים בחברת הפניקס, וגם כשעומתה עם דפי החשבון בהם מופיעה הפקדה חודשית לחברת הפניקס עבור ביטוח חיים, התכחשה לכך.

הנתבעת טענה כי הסכום של 26,000 ₪ הופקד לחשבונה שלא על פי בקשתה אלא כמעט ונכפה עליה ע"י התובעת, אשר השיגה את פרטי החשבון לא מהנתבעת עצמה אלא בדרכים עלומות דרך מחשבו של עו"ד שבמשרדו עבדה (!?), טענה כבושה שנעדרה מתצהירה, ולא היה לה כל הסבר לכך שסכום ההפקדה זהה לסכום יתרת החובה בחשבון הבנק במועד ההפקדה, ואף לא לכך שלא החזירה לתובעת את הכסף מיידית על אף ש"מחתה" בפני
ה על המתנה. גם לא היה לנתבעת כל הסבר לכך שנמשך מחשבונה סך של 5,000 ₪ במזומן יום לפני ההחזר של 5,000 ₪ שבוצע ע"י מאיר לתובעת, ביום 8.1.08. גם עובדה זו, שמוכחת שחור על גבי לבן במסמכי הבנק, תומכת בגרסת התובעת ומאיר.

עדות בנה של הנתבעת לא שפכה אור על הסוגיה שבמחלוקת, שכן עצם הרצון של התובעת לעזור לנתבעת, עליו הודה לה בשיחת הטלפון, עולה בקנה אחד גם עם הלוואה בסכום נכבד זה ולאו דווקא עם מתנה.

מבחינה משפטית, אני מקבלת את טענת התובעת, כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר אין מחלוקת על העברת כסף או דבר ערך בסכום נכבד מאדם למשנהו, כשאין ביניהם קירבה משפחתית קרובה, והנתבע טוען כי מדובר במתנה, החזקה הראייתית היא שהסכום ניתן כהלוואה/עסקת מכר ולא כמתנה, כך שנטל ההוכחה על פי מאזן ההסתברויות מוטל על הנתבע להוכיח כי מדובר במתנה (ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262; ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר ע"א 1153/95 כהן נ' מגדל הנביאים בע"מ).

לפיכך הנטל לשכנע על פי מאזן ההסתברויות כי מדובר במתנה, מוטל בנסיבות העניין על הנתבעת. ואולם יאמר במפורש, כי גם אילו היה הנטל הראייתי
מוטל על התובעת, לא הייתי מהססת לקבוע כי התובעת עמדה בו.

גרסת הנתבעת, לפיה התובעת כפתה עליה את המתנה הנכבדה מבלי שהנתבעת ביקשה זאת ממנה וכי חזרה בה וביקשה את הכסף בחזרה לאחר שהנתבעת לא הסכימה לסכסך בין אחיה לבין אשתו דאז, נשמעת לי כגרסת בדים כבושה שנועדה להתחמק מפרעון ההלוואה.

מהימנה עלי גרסת התובעת ומאיר, כי לא שמעו מעולם מפי הנתבעת את הטענה כי מדובר במתנה, עד להגשת כתב ההגנה. מאיר העיד, כי לאחר שנודע לו על ההלוואה שלא נפרעה, הנתבעת הכחישה תחילה את קבלת ההלוואה ולאחר מכן טענה כי החזירה אותה ולבסוף התרצתה ואמרה כי תחזיר. כשנה לאחר מתן ההלוואה, נעשו מאמצים מצד האחים להחזיר לשיעורין את ההלוואה, כפי שעולה ממסמכי ההחזר עליהם חתומה התובעת, והדבר תומך בגרסת התובעת ומחליש את גרסת הנתבעת. כך גם העובדה כי בנה של הנתבעת פנה לאחר הגשת התביעה למשרד עוה"ד של התובעת והציע תשלומים חודשיים לפרעון החוב.

העובדה, כי אחיהם של מאיר והנתבעת, שמואל, שישב באולם בית המשפט יחד עם הנתבעת, ולפי עדות מאיר היה מי שמשך יחד עם הנתבעת את סכום ההחזר בסך 5,000 ₪ והעביר אותו למאיר לצורך ההחזר החלקי לתובעת ביום 8.1.08, לא העיד כעד מטעם הנתבעת ולא סתר את הדברים, על אף שאין חולק שהיה מעורב בעניין – מהווה תמיכה לעדותו של מאיר בנקודה זו.

הנתבעת אף הודתה בחקירתה הנגדית כי חסרון כיס הוא שמנע ממנה להחזיר את הסכום לתובעת, ואף עובדה זו תומכת במסקנה כי המציאה בדיעבד את סיפור ה"מתנה" כדי להתחמק מתשלום החוב כשהגיעו הדברים לערכאות.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן אגרת המשפט והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

ניתן היום,
ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 11904-07/09 נטע כהן נ' רוזט כהן (פורסם ב-ֽ 26/03/2012)