פסקי דין על ישראכרט | פסקי דין על פועלים אמריקן אקספרס | פסקי דין על אורונסים מערכות | פסקי דין על עו"ד כהן אמיר | פסקי דין על פיכמן אריאל |

124475/01 א     15/07/2004




א 124475/01 ישראכרט בע"מ, פועלים אמריקן אקספרס בע"מ נ' אורונסים מערכות בע"מ, עו"ד כהן אמיר, פיכמן אריאל




1
בתי המשפט
א 124475/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/07/2004
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:
1 . ישראכרט בע"מ

2 . פועלים אמריקן אקספרס בע"מ

בעניין:
התובעות
נ ג ד
1 . אורונסים מערכות בע"מ

2 . עו"ד כהן אמיר

3 . פיכמן אריאל
הנתבעים
פסק דין
1. התובעות ישראכרט בע"מ
ופועלים אמריקן אקספרס בע"מ
(אשר יכונו שתיהן כאחד לצורך פסה"ד: "ישראכרט") הגישו תביעה על סך 247,137 ₪, אשר היו שווים בשקלים ל- 56,960 $ ארה"ב (נכון ליום הגשת התביעה - 4/12/2001).

2. הנתבעת 1 היא חברת אורנוסים מערכות בע"מ (להלן: "אורנוסים").
הנתבע 2 היה עו"ד כהן מאיר אמיר, שהתביעה נגדו נדחתה בהסכמה והנתבע 3 הוא מי שהיה הבעלים והמנהל של חברת אורנוסים עד ליום 13/9/2001.

3. חברת אורנוסים לא הגישה כתב הגנה.
הנתבע 3 התגונן, התקיים דיון לגופו של ענין ופסה"ד דנן מתייחס לגביו בלבד, והוא יכונה להלן: "פיכמן".

4. תמצית טענות התובעת:
א) חברת אורנוסים באמצעות פיכמן הציגה עצמה בחודש אוגוסט 2000 בפני
נציגי ישראכרט כמפעילת עסק למזכרות ומתנות בבתי מלון, וחתמה על הסכמי ספק עם ישראכרט.

שוברים שונים של לקוחות החנויות בבתי המלון הועברו לגבייה באמצעות חברות אשראי מחו"ל המיוצגות ע"י ישראכרט, ובעלי הכרטיסים התכחשו לעסקאות ו/או טענו טענות זיוף באשר לסכומי העסקאות ו/או טענו טענות נוספות באשר לכשרות העסקאות.

ב) התובעות טענו, כי התברר להן בדיעבד, שלא חברת אורנוסים הפעילה את החנויות בבתי המלון, אלא אחד בשם שלמה פיליפוביץ שלא היה עובד של חברת אורנוסים.
מטעם זה, התובעות מצאו עצמן ללא ספק שיכול לטפל בתלונותיהם של הלקוחות, שכן אורנוסים באמצעות פיכמן כלל לא ידעו את פרטיהן של אותן עסקאות.

ג) התובעות טענו, כי כתוצאה מפעולות מרמה והונאה נגרמו להן נזקים כספיים כדלקמן:
בכרטיסי ישראכרט: 15,958 $ עפ"י שער המכירה לצבור
בכרטיסי אמריקאן אקספרס 41,002 $ עפ"י שער המכירה לציבור.

ד) התובעות טענו, כי פיכמן הציג בפני
הן מצג כוזב, שכן אורנוסים כלל לא עסקה בממכר מזכרות ומתנות בבתי מלון, אלא בעסקי מימון, ובחוסר תום לב הטעתה את נציגי ישראכרט כאשר חתמה על ההסכם עם ישרכארט, ולו היתה ישראכרט יודעת פרטים אלו, אזי לא היתה מתקשרת עם אורנוסים בהסכם ובדרך זו היו נמנעים נזקיה.

על כן, ביקשו התובעות להרים את מסך ההתאגדות של אורנוסים ולחייב את פיכמן באופן אישי בסכום החוב. (סעיף 10 לכתב התביעה).

5. תמצית טענות הנתבע:
א) יש לדחות את התביעה, שכן אין כל עילה כנגד פיכמן באופן אישי, וכל טענות התובעות הן למעשה כנגד חברת אורנוסים.
עוד נטען, כי הטענות בדבר החיוב האישי (ולא טענות של הרמת מסך) - הן בגדר הרחבת חזית אסורה.

ב) הנתבע טען, כי ביולי 2000 הקים חברה למימון פיננסי לבעלי עסקים, חברת אורנוסים (סעיף 2 לתצהירו).
פליפוביץ שלמה (להלן: "פיליפוביץ") שהיה בעלים של חברת בי בלסט בע"מ, לווה מאורנוסים כספים.
פיליפוביץ ניהל עסק של חנויות למכירת מזכרות ומתנות לתיירים בבתי מלון והוא לווה מאורנוסים 50,000 ש"ח.
על מנת להבטיח החזר ההלוואה שועבדו לטובת אורנוסים כל המלאי והזכויות של חברת בי בלסט בע"מ בחנויות, במלונות - רמדה רנסס והולידי אין בירושלים וסוכם, בין היתר, כי כל מכירות המלאי בחנויות באמצעות כרטיס אשראי יעברו דרך אורנוסים.
אורנוסים תגבה התשלומים מחברות האשראי, תנכה 6% + מע"מ על חשבון פרעון הריבית על ההלוואה ואת ההפרש תעביר לפיליפוביץ (מאחר והיה צורך לשלם עמלה לחברת האשראי, שולם על חשבון הריבית רק כ- 2% לחודש בממוצע).

ג) הנתבע טען, כי לא היתה כלל הטעיה כלפי ישראכרט ואורנוסים לא הציגה עצמה כבעלת החנויות אלא כמי שיש לה זיקה עסקית לחנויות וכמי שזכאית לגבות את שוברי החיוב.

הנתבע ציין, כי במשך כשנה נהגה אורנוסים על פי ההסדר ללא כל בעיה, ובחודש 8/2001 קיבלה מכתב מישראכרט באשר לצורך בבירור לגבי חיובים שאושרו לאורנוסים אך בעלי כרטיסי האשראי מבקשים לברר את מהות החיוב, ופיכמן ציין כי פנה לפיליפוביץ על מנת לערוך בירור, אך פיליפוביץ לא הביא הוכחות על העסקאות (סעיף 4 י"א לכתב ההגנה).
ד) הנתבע טען, כי ישכארט נתנה אישור לכל העסקאות ולפיכך לא יכול להיות כל פגם בהתנהגותה של אורנוסים (סעיף 4 י"א לכתב ההגנה).

ה) הנתבע טען, כי חדל להיות בעל מניות ומנהל באורנוסים החל מיום 13/9/2001 ולפיכך בוודאי שאין לו כל חבות ו/או ידיעה באשר לנעשה באורנוסים לאחר מועד זה, וחלק ניכר מהחיובים נשוא התביעה מתיחסים לפעילות שבוצעה לאחר 13/9/2001.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים כדלקמן:
השאלות העובדתיות אשר יש לבדוק הן כדלקמן:
א) האם אורנוסים פעלה כשורה כלפי ישראכרט.

ב) אם לא - מה סכום הנזק שהוכח.

ג) האם קיימת חבות אישית כלפי פיכמן.

7. האם אורנוסים פעלה כשורה כלפי ישרכארט:
התשובה לשאלה זו היא שלילית.

א) אורנוסים ע"י פיכמן הציגה בפני
ישראכרט מצג שווא.
בין אורנוסים וישראכרט נחתמו הספקי ספק.
ההסכמים נחתמו לאחר שביום 2/8/2000 ביקשה אורנוסים מישראכרט להצטרף לחוג הספקיות של ישרכארט.
הגב' חגית נורי, אשר היתה אחראית בישרכארט על קליטת ספקים חדשים וחתימה על הסכמים עימם, ציינה כי ישרכארט בודקת את בית העסק שמבקש להצטרף כספק, האם הוא קיים ופעילותו תקינה, מוצגים מסמכים מהם ניתן לראות אם מדובר בחברה בע"מ, עוסק מורשה או שותפות, וגם במקרה דנן, נבדקו מסמכי רשם החברות שהציג פיכמן בפני
הם (עמוד 6 לפרוטוקול), ובין היתר בודקת ישראכרט אם מי שחותם על ההסכם הוא מורשה חתימה מטעם אותו בית עסק.
ב) הגב' נורי ציינה, כי היא איננה בודקת מי הבעלים של המתנות והציוד בחנות, אלא מי אחראי לפעילותו של אותו עסק, שהוצהר עליו כי מדובר בעסק של ממכר מתנות ומזכרות.
מקובלת עלי עמדת נציגי ישראכרט ולפיה הם אינם צריכים לבדוק מי הבעלים של הציוד בבית העסק.
בבית עסק יכולים להיות מספר בעלים של הסחורה, כך למשל; יכולה להיות סחורה שנרכשה ע"י בית העסק וסחורה המצויה בבית העסק מכח קונסיגנציה וסחורה ממושכנת לצדדי ג' כלשהם, היעלה על הדעת - שחברת האשראי תערוך בדיקה שכזו לסחורה בכל עסק ועסק???

ג) אורנוסים הציגה עצמה בפני
נציגי ישראכרט כחברה המפעילה חנויות בבתי מלון בירושלים למתנות ומזכרות.
הגב' נורי לא היתה צריכה לשאול את מר פיכמן אם יש לו עסקים אחרים, שכן אין זה קשור לאותו הסכם שבפני
נו ולא היתה צריכה לנחש, כי קיימת התחכמות מצד אורנוסים באשר לקשר שלה לאותן חנויות.

ד) נציגי ישראכרט ציינו בעדותם במפורש כי הם לא היו נותנים אישור ספק לעסק העוסק במימון והם התבקשו ליתן אישור ספק לעסק העוסק במכירת מתנות ומזכרות.

פיכמן אישר בחקירתו, כי פיליפוביץ הוא זה שעבד בחנות ולא אורנוסים, ואורנוסים לא שילמה משכורת לפיליפוביץ, לא שילמה דמי שכירות למלון ולא ארנונה או מיסים על החנות (עמוד 24 לפרוטוקול) ופיליפוביץ לא היה זקוק לאישור שלו כדי לבצע עסקאות בכרטיסי אשראי (עמוד 25 שורות 3 - 4 לפרוטוקול).
פיכמן אישר, כי לאורנוסים לא היה פיקוח על המכירות השוטפות, אין לה ולו מומחיות במזכרות ומתנות והוא לא ידע אילו עסקאות עומדות מאחורי שוברי האשראי למעט מה שפיליפוביץ אמר לו (עמוד 25 שורות 16 - 19 לפרוטוקול).
מר פיכמן גם אישר בחקירתו, כי אורנוסים קיבלה אישור מחברת האשראי לעסקאות, לאחר שהלקוח עזב את החנות (עמוד 27 שורות 22 - 23 לפרוטוקול).
דהיינו - לאחר שהעסקה עם הלקוח כבר הסתימה.

ה) חברת האשראי עורכת בדיקות לגבי ספק המבקש להתקשר עימה בהסכם.
אין לצפות ממנה לערוך עבודת מחקר מעמיקה ויסודית על כל ספק וספק, אלא מדובר בבדיקה סבירה שיש לצפות ממנה לערוך.

במקרה דנן, שוכנעתי כי נציגי ישראכרט ערכו את כל הבדיקות הדרושות ולא היתה עליהם חובה לבדוק פרטים נוספים או לחשוד שדבר מה אינו תקין.
הגב' נורי ביקרה בבתי המלון וראתה שם חנויות לממכר מתנות ומזכרות, כאשר היא ביקרה במקום החנויות היו סגורות.
אין בעובדה זו כל סיבה לעורר חשד כלשהו, שכן חנויות מזכרות בבית מלון אינן חנות מכולת, והן אינן פתוחות בכל שעות היממה, ואף לא בשעות רגילות שעסק רגיל הפועל במרכז העיר נוהג לפעול בהן.
איש מכירות מטעם ישראכרט ביקר בחנויות וראה שהן פתוחות.
אותו איש מכירות לא היה צריך לחשוד שדבר מה אינו תקין כיון שמר פיכמן לא היה במקום, שכן מר פיכמן עצמו גילה בעדותו כי הוא סיפר לאנשי ישראכרט שבחנויות עובדים "אנשים שונים ולא אני" (עמוד 25 שורה 10 לפרוטוקול).

נציגי ישראכרט קיבלו מסמכי רשם החברות של אורנוסים, מסמכי זכויות חתימה וכו', ולא מצאתי כל יסוד לטענה ולפיה היו צריכים לחשוד שדבר מה לא תקין.
העובדה שחנות אחת נקראה ככל הנראה "ירושלים 2000" (עמוד 7 שורות 1 - 2 לפרוטוקול) לא היתה צריכה אף היא לעורר כל חשד, שכן שמה של חנות אינו זהה בהכרח לשם החברה בע"מ שדרכה פועלת החנות (כך גם היה בפועל במקרה דנן - שכן שם החנות אינו זהה ואינו דומה לחברת בי בלסט בע"מ השייכת לפילפוביץ).
חברת האשראי עורכת בדיקות לגבי ספק המבקש להצטרף אליה, שכן היא אינה מאשרת צרוף כל ספק וספק, ולטענת העדים מטעם ישראכרט (שלא נסתרה), הם אינם מאשרים לעסקי מימון כמו של אורנוסים להצטרף כספקים והם פועלים על מנת למנוע "שרשור" של שוברי אשראי, המועברים דרך חברות המימון.

שוכנעתי, כי פיכמן הציג מצג ברור בפני
נציגי ישראכרט ולפיו הוא בעל העסק והוא האחראי לעסק ולפעילות בו.
נציגי ישרכארט לא היו צריכים לחשוד שאין כך הדבר, וממילא לא היו צריכים לשאול אותו שאלות בסגנון: "האם אתה בטוח שהעסק שלך?" שאלה שהתשובה עליה יכולה להיות כן ולא.
מר פיכמן טוען, כי לא נשאל שאלות כאלו, ולפיכך לטענתו, ממילא לא ניתן לאמר כי שיקר או הטעה.

מקרה כמו המקרה דנן, הוא מקרה קלאסי להמחשת קיומו של חוסר תום לב בעת ניהול מו"מ לכריתת חוזה.

ז) על פי סעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973:
"תום לב במשא ומתן.
12 (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], התשל"א - 1970, יחולו בשינויים המחויבים".

בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נ"ו (3) 289 נאמר כי:
"משמעות הדבר הינה, כי המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, והצדדים ליחס החוזי לאחר שהחוזה נכרת, יפעלו באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני. תום הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כך באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים "על פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום חוזי מחוייב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה" .
(השופט אור בע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד (3) 769, 776 תוך ציטוט מ-ג' שלו דיני חוזים 48 [תש"ן]).
"על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי הדין לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה" (בג"ץ 59/80 הנ"ל, בעמ' 834). לפנינו איפוא, מבחן אובייקטיבי הקובע רמת התנהגות ראויה בחברה הישראלית (ראו רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נ"ה (1) 199)".

כמו כן, בע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, פ"ד ל"ה (2) 713 שבו התגבשה סוגיית תום הלב, נאמר:
"החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב היא חובה כללית, אשר ממנה נגזרות, מטבע הדברים, חובות קונקרטיות, על פי הנסיבות המיוחדות של המקרה (ראה: ג' שלו, "כריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים [המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ח ] 89, ד' פלפל, במאמרה הנ"ל, בעמ' 609).
אחת החובות המוטלות בדרך כלל, הוא החובה לגלות מידע באותם עניינים, אשר קבלת מידע לגביהם עשויה להיות חשובה בקבלת החלטה, אם להכנס לקשר חוזי אם לאו, ע"א 838/75. במסגרת זו מוטלת החובה על אדם, המנהל משא ומתן למכירת נכס, לגלות לצד השני, כי הנכס אינו שייך עדיין למוכר, או כי לפלוני יש בו זכות כלשהי. מידע זה חשוב הוא למתקשר השני, שכן יש לו השפעה ישירה על שיקוליו, אם להתקשר בחוזה ובאלו תנאים להתקשר בו".
ח) חברת האשראי דורשת לדעת זהותו של ספק, שכן קיימת לעובדה זו חשיבות מכרעת מבחינתה.
על פי חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986, סעיף 5, קימת אחריות לשימוש ברעה בכרטיס חיוב וכן על פי סעיף 9 לאותו חוק, כאשר מדובר ב"עסקה במסמך חסר" מוחזר הכסף ללקוח במקרים מסוימים.

על פי הפסיקה הקיימת נקבע, כי לספקים האפשרות לבדוק את כרטיסי האשראי.
ב"כ ישראכרט הביא בסיכומיו פסקי דין רבים, בהם מוזכרת הלכה זו, כך למשל; ת"א 2520/99 (בת ים) אפנת מתיו נ' ישראכרט
"יש לבחון מי בעמדה הטובה ביותר כדי למנוע הסיכון, אך התשובה לכך היא כי בעל העסק הוא בעמדה הטובה לזהות את הקונה כדבעי כדי למנוע סיכונים של זיוף כרטיסי אשראי ונסיונות מרמה אחרים".
לענין זה, ב"כ התובעת מאזכר גם את פסקי הדין הבאים:
ת.א. 770/99 (הרצליה) סואיסה נ' ישראכרט, ת.א. 4503/9 (רמלה) אבו גאנם נ' פועלים אמק"ס, ת.א 90432/98 (ת"א) ביטון נ' ישראכרט, ת.א. 4672/01 (קריות) צ'רבוס בע"מ נ' כ.א.ל. בע"מ ואח', ת.א. 81522/99 (ת"א) המרכז לחומרי בנין בע"מ נ' כ.א.ל. בע"מ.
כמו כן, בספרם של א. ברק וע. פרידמן כרטיסי חיוב היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק הוצאת פרלשטיין - גינוסר בעמוד 327 נאמר כי:
"ניתן לומר שאם הספק לא פעל כנדרש הוא אחראי להתרחשות הנזק, הגם שקיבל אישור מטעם חברת האשראי לביצוע העסקה".
טענה זו מקובלת עלי שכן, על מנת לבדוק את טענות הלקוח, יש לערוך בירור מול הספק, והוא זה שאמור לדעת את מהות העסקה ולברר את טענות הלקוח.
כאשר טוען לקוח, כי לא חתם על שובר חיוב או שחתימתו זויפה או שסכום החיוב זויף למרות שחתימתו מופיעה על השובר (יודגש, כי מדובר במקרה דנן בשוברים ידניים) רק הספק - בעל העסק יכול להתמודד עם טענות אלו.
אורנוסים באמצעות פיכמן לא נכחה כלל בעת עריכת העסקאות וממילא לא יכלה אחר כך, כאשר צצו בעיות מטעם הלקוחות, להתמודד עם אותן טענות.

מר פיכמן בתצהירו ציין בסעיף 15:
"שלמה הבטיח שיברר עם הלקוחות ויוכיח לחברת אורנוסים (כדי שזו תוכיח לחברות האשראי) שהעסקאות תקפות לחלוטין. לגבי עסקאות ששלמה מסר לחברת אורנוסים מידע, מידע זה הועבר לחברות האשראי, אולם לגבי עסקאות אחרות שלמה לא הביא הוכחות על העסקאות האמורות, וטען שבשל מחלוקות עם הלקוחות לגבי הסחורה שמכר להם, הלקוחות ביקשו לבטל את העסקאות. ברור כי חברת אורונסים לא ידעה ולא יכלה לדעת כלל על המחלוקת בין שלמה לבין בעלי כרטיס האשראי. ההיפך, חברת אורונסים שקיבלה את שוברי העסקאות דיווחה עליהן לחברות האשראי, והללו אישרו את העיסקאות, ומבחינת חברת אורונסים אין ולא יכול היה להיות כל פגם בהתנהגותה".

דהיינו - חששם של התובעות התברר כמוצדק.
מאחר והספק האמיתי אינו בעל העסק, לא ניתן היה לבדוק את טענות הלקוחות כראוי והיה צורך לזכות את הלקוחות בגין השוברים.
מר פיכמן ניסה בתצהירו להתייחס למסמכים שצורפו לתצהירו של מר משה אליהו, מטעם התובעות, באשר לאותן עסקאות שהלקוחות התלוננו לגביהן; אך תשובותיו נובעות למעשה מנתונים שנמסרו לו ע"י פיליפוביץ או השערות שונות.
אין לו ידיעה באשר לאותן עסקאות, וממילא לא ניתן להתייחס לגרסותיו כאל ידיעה אישית.

לסיכום:
אורנוסים יצרה מצג שווא בפני
התובעות, כאשר חתמה על הסכמים מהם השתמע כי היא זו שאחראית לחנויות המתנות והמזכרות בבתי המלון ולא ניהלה מו"מ בתום לב ולפיכך קיימת חבות לפצות את התובעות בגין נזקים שנגרמו לה, עפ"י סעיף 12 (ב) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973.
8. מהו הנזק שנגרם לתובעות?
כתב התביעה נוסח באופן כללי ביותר.
בסעיף 7.4 לכתב התביעה נטען, כי החיובים לחברות האשראי "בגין פעולות הונאה ומרמה שבוצעו ע"י הנתבעת 1 או מי מטעמה" הסתכמו בסך 15,989 $ לחברת ישראכרט ובסך 41,002 $ לחברת אמריקאן אקספרס.
תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת לא הרחיבו בענין זה.
מר משה אליהו נשאל בחקירתו הנגדית "איך הגעת לסכום התביעה" (עמוד 15 שורה 5 לפרוטוקול) והשיב כי הסתמך על פלט מחשב, וכי החוב גבוה יותר מסכום התביעה, וחלק משוברי החיוב כלל לא נכנסו לתביעה, שכן הגיעו לאחר מכן.
כאשר שאל היכן האסמכתאות לאותם חיובים השיב: "אם תרצו אנו נציג" (עמוד 15 שורה 13 לפרוטוקול).
בהעדר מסמכים המפרטים כל חיוב וחיוב, אני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה מהמסמכים שצורפו לתצהירו של מר אליהו ניתן ללמוד על עסקות בסכום של כ- 28,000 $ בלבד.
באשר לאותן עסקות בסכום זה, ניתן למצוא אסמכתאות בנספחים לתצהירו של מר משה אליהו.

הנתבע אמנם ניסה לטעון טענות באשר לאותן עסקות. אך אין לו כל ידע אישי באשר אליהן, הוא לא יכול לדעת אם הטענות של הלקוחות נכונות, אם לאו.

הנתבע אמנם ניסה לזמן לעדות את פיליפוביץ, שלו יש ידיעה אישית באשר לאותן עסקות, אך פיליפוביץ לא אותר וב"כ הנתבע ויתרה על עדותו (לאחר שנעשו מספר ניסיונות לאתרו, שלא צלחו).
מהמסמכים שצורפו לתצהירו של מר אליהו עולה, כי גם לקוחות שחתמו על השוברים ולא היתה להם טענה, כי זו אינה חתימתם, טענו כי סכום החיוב שונה וכן טענות שונות שלא ניתן להזימן, ללא פיליפוביץ, על כן, חברות האשראי היו צריכות בנסיבות הענין, ולאחר שבפרק זמן סמוך התגלו תלונות כה רבות כנגד אותו בית עסק, לזכות את הלקוח.
ומקובלת עלי עדותו של מר אליהו לפיה: "...ריבוי מקרים באותו בית עסק בזמן קצר בסכומים כאלו מצביע על משהו מאד לא כשר" (עמוד 19 שורות 20 - 21 לפרוטוקול).

מר פילופביץ לא יכל להזים את טענת המעשים הלא כשרים, ולמר פיכמן לא היתה יכולת להזים טענה שכזו, ובנסיבות אלו, כאשר חברת האשראי מבססת לכאורה מסכת ראייתית ממנה עולה, כי דבר מה לא תקין נעשה באשר לאותם חיובים, הרי שהספק עצמו הוא זה שצריך להוכיח, כי לא כך הדבר, ובמקרה דנן, לא הוכח, ולו לכאורה כי טענת חברת האשראי אינה נכונה.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, הרי שהוכח כי באשר לסכום של 28,000 $ אכן בוצעו פעולות, שאילצו את חברת האשראי להשיב את הכספים ללקוח ולפיכך, על אורנוסים - הספק היתה החובה לפצות התובעת בגין נזקים אלו.

9. האם קיימת חבות אישית של פיכמן?
התשובה לכך חיובית.

א) הניתוח המשפטי:
סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות.
"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות.

סעיף 54 לחוק קובע:
"54. אחריות יחידי האורגן.
(א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האיש שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס.
(ב) נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית המשפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6 (ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור.
סעיף 6 (ג) לחוק קובע:
"בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם.
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה"

דהיינו - חיוב אישי בדיני חברות אפשרי רק כשיש הצדקה להרמת מסך עקב מעשה מרמה כמשמעותו בדיני החברות.

על פי דיני החברות, קיימת חזקת תקינות של פעולות החברה והאורגנים, ועל המבקש להרים מסך לסתור חזקה זו והנטל מוטל עליו.
הרמת מסך נעשית רק במקרים חריגים, וכאשר מוכיח המבקש - התובע כי הנתבע עשה שימוש שאינו ראוי במסך ההתאגדות, באופן החורג מניהול עסקים רגיל, מתוך חוסר הגינות, ופגיעה בעקרונות היושר וחוש הצדק, וכך מגלים מעשיו "מעשה תרמית" מבחינת דיני החברות.

ד"ר אירית חביב סגל, בספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש", כרך א' הוצאת אל-טק הפקות בע"מ 1999, מצביעה על כך שבתי המשפט פעמים רבות עשו שימוש בסוגיה של הרמת המסך, משום הקלות שבה מאפשרת ההלכה את היצירה השיפוטית, שעה שניתן היה להתמודד עם הסוגיות שהתעוררו באותם מקרים בהקשר של דוקטרינות אחרות מדיני החברות ולהימנע מהרמת המסך.
המבחן הראשון והבולט מכולם, בו נעשה שימוש לצורכי הרמת מסך הינו "שימוש לרעה" במסך ההתאגדות.
ד"ר חביב סגל בספרה הנ"ל מציינת, כי שציינתי לעיל, כי עצם העובדה שבעל מניות מבקש להימנע מהטלת אחריות עליו, עדין אינה נחשבת לשימוש לרעה במסך ההתאגדות (עמוד 253) ואולם, מציינת המלומדת:

"הנחתה של מערכת המשפט היא שעל היזם לעשות שימוש הוגן במבנה ההתאגדות והיתרונות שזה מקנה לו בפרט, עליו לכבד בעצמו את ההפרדה בין "כוס העושר" של החברה לבין "כוס העושר" הפרטי שלו, לשמור על הפרדה זו, ולאפשר לחברה לפעול כמוקד רווחים עצמאי.
כמו כן, עליו להימנע ממימון פעילותו במבנה הון הצפוי להוביל את החברה לחדלות פרעון, קרי, למצב שבו לא יהיו לנושים די מקורות הון בכיס העושר של החברה על מנת להיפרע את חובותיהם עליו להתאים את גובה ההתחייבויות וההלוואות שנוטלת החברה לשווי ההון העצמי שהושקע בה, ואף להתאים את שווי נכסי החברה שהוא משיב לכיסוי הפרטי, בכל דרך שהיא של חלוקה לבעלי המניות, למצבה של החברה ולהתחייבויותיה" (עמוד 253).
בתי המשפט גם הפעילו דוקטרינות מדיני השליחות, כאשר ייחסו את פעילות החברה ובעליה.
באותם מקרים בהם לא נתקיימה הפרדה בין החברה ובעליה ואלו לא אפשרו לחברה "לפעול כישות עצמאית הפועלת למיקסום רווחיה, ראה בית המשפט בחברה מעין שלוח של בעליה, ועל פי קונספציות של שליחות ייחס את חיובי החברה לבעליה, דהיינו, על פי מבחני השליחות, הקרבה המעשית שבין החברה לבעליה היא המכריעה בהרמת המסך" (ראה חביב סגל בספרה הנ"ל עמוד 254)".
ד"ר חביב - סגל מציינת, כי לדעתה אם נתחשב בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אזי את המבחן הקבוע בסעיף 6 לחוק של "בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן", יש להפעיל באופן דומה להחלת מבחן ה"שימוש לרעה", שאם לא כן, על פי לשונו, מאפשר סעיף זה הרחבת האפשרויות לשימוש בעקרון זה.

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי הקמת עילה להטלת אחריות אישית על דירקטור לחובות חברה מותנית בהוכחת כוונת מרמה ואין די בהבאת הראיה בניהול רשלני, או להתנהגות שאינה בתום לב.
ראה לענין זה: ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן עו"ד ואח' תקדין עליון 94 (3) 904 בסעיף 13 לפסק הדין.
כמו כן, נקבע בע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ ואבי פרבשטיין נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, תק-על 2003 (4) 1322, כי:
"... כי אין חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבותו של התאגיד. התאגיד, בהיותו אישיות משפטית יציר הדין (להבדיל מאישיות משפטית טבעית), פועל באמצעות האורגנים ובעלי התפקיד בו. עובדה זו, אינה גורעת מאחריותו של התאגיד כאישיות משפטית נפרדת, אך אין בה גם כדי להטיל, מניה וביה, אחריות על האורגנים ועל בעלי התפקיד בתאגיד. חבותם נגזרת, כאמור, מן השאלה האם קיימו, באופן אישי, את יסודות העילה.
מן המקובץ עולה, כי מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספיציפית נגדו, ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד".

ב

פסק דין
נוסף ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' סולדר חברה לבניה בע"מ ואח' תק-על 2004 (1) 938, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית הרמת מסך ובסעיף 42 לפסק הדין נאמר:
"...יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחור המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מ"ו (5) 353).
אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעל המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרד של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינה בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה בעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך, עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מ"ח (5) 661.
...
הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה ענין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ראו 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מ"ו (5) 353, בעמוד 361.

ב) הניתוח העובדתי:
במקרה דנן, שוכנעתי, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק כלפי ישראכרט ולפיכך הוא אחראי כלפי התובעות גם באשר לתקופה שבה היה בעל ענין באורנוסים וגם לאחריה.
מר פיכמן חתם בשם אורנוסים על הסכם ספק עם פועלים אמריקן אקספרס בע"מ
(נספח ג' לכתב התביעה) וציין כי קיבל לידיו העתק של ההסכם בין הצדדים ואישר בסעיף 4 כי הפרטים שמסר בבקשה הם נכונים.
מר פיכמן חתם עם יורופיי (יורוקרד) ישראל בע"מ על הסכם ספק בשם אורנוסים, שם נכתב בסעיף א':
"שם בעל בית העסק, אורנוסים מערכות בע"מ, ובסעיף ב' נרשם: תאור סוג השרותים ו/או המצרכים המסופקים, מזכרות ומתנות". (הנתבע אישר זאת בחקירתו הנגדית).

נספח ה' לכתב התביעה הוא הסכם ספק שנחתם עם ישראכרט.
מר פיכמן לא מצא לנכון לציין שאורנוסים אינה בעלת העסק ואף לא מפעילת העסק וכי אורנוסים עצמה כלל לא עוסקת במזכרות ומתנות, ומסר מידע שאינו נכון לישראכרט.

שוכנעתי, כי מר פיכמן הטעה במפורש וביודעין את נציגי ישראכרט ביוצרו מצג בפני
הם, לפיו אורנוסים היא בעלת העסק ובדרך זו גרם לישראכרט להתקשר בהסכמים עם אורנוסים וכך העמידה בפני
שוקת שבורה כאשר התחיל להגיע "מבול" התלונות של הלקוחות ביחס לשוברי התשלום.

אין מדובר במקרה דנן ברשלנות גרידא, אלא הטעיה מכוונת של התובעות, ברמה המצדיקה בפירוש הרמת מסך בנסיבות הענין, ולפיכך במקרה דנן, התקיימו הנסיבות המצדיקות את חיובו האישי בסכום הנזק שהוכח.

10. לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

א) הנתבע 3 - פיכמן ישלם לתובעות סך בשקלים השווה ל- 28,000 $ (כשוויו בשקלים נכון ליום הגשת התביעה 4/12/2001) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ב) כמו כן, ישלם לתובעות הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ.
סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום כ"ו בתמוז, תשס"ד (15 ביולי 2004) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת









א בית משפט שלום 124475/01 ישראכרט בע"מ, פועלים אמריקן אקספרס בע"מ נ' אורונסים מערכות בע"מ, עו"ד כהן אמיר, פיכמן אריאל (פורסם ב-ֽ 15/07/2004)