פסקי דין על עיריית רמת-גן | פסקי דין על צדוק מזרחי

1944/06 חעמ     02/04/2012




חעמ 1944/06 עיריית רמת-גן נ' צדוק מזרחי




לך






בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן

חע"מ 1944-06 עיריית רמת-גן
נ' מזרחי



02 אפריל 2012


בפני
כב' השופט יעקב שקד



המאשימה
עיריית רמת-גן


נגד

הנאשם
צדוק מזרחי





<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד הילה קולטון
ב"כ הנאשם עו"ד גיל רווה
(מהסנגוריה הציבורית)
והנאשם בעצמו

גזר -דין


1. הנאשם הורשע בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, עבירה על הוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2. בהתאם לכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנאשם, ניתנו כנגדו מספר צווים שיפוטיים להריסה, כמפורט בכתב האישום המתוקן, אך הוא לא קיים אותם.
כיוון שכך, הוגשו כנגד הנאשם כתבי אישום, שהדיון בהם אוחד, בגין אי קיום שלושה צווי הריסה.

3. ביום 15/3/2006 הוטלו על הנאשם, במסגרת גזר דין בתיק המאוחד, עונשים, וביניהם מאסר של 4 חודשים, חציו בפועל וחציו על תנאי (להלן: "גזר הדין").
על גזר דין זה הגיש הנאשם ערעור לביהמ"ש המחוזי.





4. ביום 3/7/2007 התקיים דיון בערעור (ערעור שמספרו עפ"א 80123/06), במסגרתו הוסכם כך:
"הגענו להסכמה לפיה נסכים שעונש המאסר לא יכנס לתוקפו ובלבד שההריסה תבוצע תוך 30 יום מהיום, אחרת – עונש המאסר יכנס לתוקפו מיידית ללא כל החלטה או דיון נוספים".

ב"כ הנאשם אישר את האמור לעיל בפרוטוקול הדיון.

5. בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד מאותו יום, נקבע כך:

"בהסכמת הצדדים, יתייצב המערער לריצוי עונש המאסר ביום 1/11/07. באם המערער יהרוס את המבנים נשוא שלושת צווי ההריסה: ת.פ. 3080/03, 1350/01 ו-1351/01 (בימ"ש לעניינים מקומיים בר"ג), יבוטל עונש המאסר ושאר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם".

6. ביום 14/1/2010 התקיים דיון בערעור, כאמור, לאחר שניטשה מחלוקת בין הצדדים אודות ביצוע ההריסה. בדיון זה קבע ביהמ"ש בפסק-דין, נוכח אי התייצבות המהנדס מטעם המשיבה שם, כי "הערעור מתקבל במובן זה שמה שנהרס ממצה את התחייבויותיו של המערער".

7. נוכח קביעה זו, לא בוצע המאסר בפועל בן החודשיים שהושת על המערער, כאמור בגזר הדין שניתן.

8. ב"כ המאשימה עותרת כעת להפעיל את עונש המאסר על תנאי בן החודשיים הנוספים שהושת בגזר הדין כאמור, וזאת נוכח ההרשעה באי קיום צו קיום שיפוטי בתיק זה. זאת, מעבר לעונשים נוספים שהיא ביקשה להטיל בדמות מאסר על תנאי, קנס, וקנס יומי.

9. הסנגור המלומד טען בטיעונים לעונש כי בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד מיום 3/7/2007, במסגרת הערעור, יש משום ביטול כולל של עונש המאסר שהושת על הנאשם בגזר הדין, הן עונש המאסר בפועל והן עונש המאסר על תנאי.
זאת, לטענתו, בשל המילים "...יבוטל עונש המאסר ושאר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם".


10. אין חולק כי נוכח פסק הדין של בימ"ש המחוזי משנת 2010, עונש המאסר בפועל בוטל. השאלה הנשאלת הינה – האם בוטל גם עונש המאסר על תנאי בצוותא חדא עם עונש המאסר בפועל? סבורני כי התשובה על כך הינה בחיוב.

11. סעיף 52 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע:
"הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי".


עינינו הרואות, כי על פניו ה"דיבר" מאסר בהחלטת בית המשפט המחוזי יכול שיהא גם מאסר על תנאי או מאסר בפועל והכול כפי שהורה בית המשפט בגזר הדין.

צא ולמד, בהחלט ייתכן כי המילה "מאסר" כיוונה גם למאסר על תנאי שהושת על הנאשם בגזר הדין ולא רק למאסר בפועל.

12. יחד עם זאת, ממקרא ההחלטה מיום 3/7/2007, שמתחילה בהסכמה כי המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בתאריך נקוב, ומסתיימת בביטול עונש המאסר אם תתבצע ההריסה, עולה גם פרשנות שונה, ולפיה ביטול עונש המאסר כוונתו מאסר בפועל בלבד, שאם לא כן, לא היה טעם לקבוע מתי יתייצב המערער לריצוי המאסר, שכן ברור שהתייצבות לתחילת ריצוי מאסר כוונתה מאסר בפועל ולא מאסר על תנאי.

13. לטעמי, המדובר בשני פירושים סבירים להחלטה מיום 3/7/2007. ייתכן כי מאן דהוא יחזיק בדעה כי פירוש אחד סביר יותר ממשנהו, ואיני פוסל אמפירית קביעה כזו, אך בכל מקרה שניהם באים בחשבון ואינם פירושים מאולצים או משוללי היגיון, מה גם שלא ניתן כעת לקבוע מה הייתה כוונתו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בהחלטה זו.

14. בל נשכח - המדובר בהליך פלילי, והוראת סעיף 34 כא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובעת כי:

"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".



ראוי לציין, כי המונח "דין" בהגדרתו בחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, אינו כולל החלטות ופסקי דין של ביהמ"ש. ממילא, אין תחולה ישירה להוראת סעיף 34 כא שצוטט לעיל לענייננו.

יחד עם זאת, המדובר, כפי שציינתי, בהליך פלילי, ואני רואה לנכון, על דרך ההיקש, להחיל את עקרונות סעיף 34 כא לעיל על המקרה שבפני
י, באופן שיש להעדיף את הפירוש הסביר שמציג הסנגור המלומד על פני הפירוש הסביר שמציגה ב"כ המאשימה.

15. לפיכך, אני קובע כי לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי שהושת על הנאשם בגזר הדין כעתירת ב"כ המאשימה, וזאת נוכח ההחלטה מיום 3/7/2007, שצוטטה לעיל.

16. וכעת אפנה לגזירת עונשו של הנאשם בגין העבירה נשוא כתב אישום זה, מעבר לסוגיית הפעלת המאסר על תנאי, שבה דנתי לעיל.

17. ההלכה הפסוקה קובעת כי עבירות של הפרת צו שיפוטי בתחום הבניה הינן חמורות ביותר, וכי ככלל מן הראוי להטיל מאסר בפועל בגין עבירות אלה. זאת, נוכח הצורך להיאבק בבנייה הבלתי חוקית שהוכרה זה מכבר כ"מכת מדינה" ונוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת מהפרת צווים שיפוטיים (ראה רע"פ 11920/04 סעיד נאף נ' מדינת ישראל).

ב"כ המאשימה עתרה בטיעון לעונש להטלת מאסר על תנאי וכן קנס וקנס יומי.

18. שקלתי את טיעוני שני הצדדים בנוגע לעונשים שיש להטיל על הנאשם.

נלקחו בחשבון, לחומרא, חומרתה היתרה של העבירה, המתבטאת באי קיום צווים שיפוטיים במשך שנים ארוכות, עד עצם היום הזה, וכן היקפה של הבניה.

מאידך, לקולא, לקחתי בחשבון את טיעוני הסניגור והנאשם, לרבות את נסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו ומצבו הכלכלי והבריאותי, וניסיונו לקבל היתרי בנייה ולהכשיר את הבנייה.




בהינתן כל אלה, ראיתי לנכון להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על-תנאי למשך שישה חודשים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה נוספת של אי קיום צו ביהמ"ש, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. התנאי יכנס לתוקפו בתוך 60 יום מהיום, ויסתיים שנתיים לאחר מכן.

ב. קנס בסך 25,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 20/4/12 ובכל 20 לחודש שאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. ניתן לקזז מסכומים שהופקדו לצורך התייצבות, אם הופקדו, ולהחזיר את היתרה.

ג. ב"כ המאשימה עתרה להשתת קנס יומי מיום מתן ההתראה בתיק ועד היום. שיעור הקנס המקסימלי קבוע בסעיף 61 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
ב"כ המאשימה הגישה מכתב התראה מיום 30/7/06 המעיד על מועד משלוח ההתראה.

לאחר ששקלתי את הדברים, לקולא ולחומרא, החלטתי להטיל על הנאשם קנס יומי נמוך בהרבה מהסכום המקסימלי הקבוע בדין, בגין הימשכות העבירה, ולא מהמועד של משלוח ההתראה, אלא רק מיום 1/1/2010 ועד יום מתן גזר דין זה, בשעור של 50 ₪ לכל יום, או 120 ימי מאסר תמורתם.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"ב, 02/04/2012 במעמד הנוכחים.


יעקב שקד
, שופט







חעמ בית משפט לעניינים מקומיים 1944/06 עיריית רמת-גן נ' צדוק מזרחי (פורסם ב-ֽ 02/04/2012)