פסקי דין על ילנה ויסנובסקי | פסקי דין על חביבה אוחנה

32875-11/11 תק     03/04/2012




תק 32875-11/11 ילנה ויסנובסקי נ' חביבה אוחנה








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות באריאל



ת"ק 32875-11-11 ויסנובסקי ואח' נ' אוחנה ותביעה שכנ'






בפני

כב' השופט
עמית פרייז


תובעת

ילנה ויסנובסקי


נגד


נתבעת

חביבה אוחנה




פסק דין


פתח דבר

התביעה הינה על סך 31,900 ₪ לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לבית ברחוב הארז 9 אריאל, שהושכר על ידי התובעת לנתבעת, כאשר על פי הנטען נזקים אלה נגרמו על ידי הנתבעת; בנוסף נתבעים אף דמי שכירות שלא שולמו על ידי הנתבעת.

התביעה שכנגד הינה על סך 12,200 ₪, לפיצוי על נזקים שנגרמו לנתבעת (התובעת שכנגד) כתוצאה ממצב הבית האמור, כשנטען כי התובעת (הנתבעת שכנגד) הפרה התחיבות חוזית לשיפוץ הדירה תמורת העלאת דמי השכירות. בד בבד נתבקש בית המשפט להורות לתובעת להחזיר לנתבעת 2 שיקים ושטר בטחון.

ייאמר כי התביעה שכנגד הוגשה אף כנגד בתה של התובעת, דיאנה ויסנובסקי (להלן- דיאנה), אולם מתוכן כתב התביעה שכנגד עולה כי אין קשר בין מעשיה הנטענים של האחרונה לבין עילות התביעה שכנגד והסעדים המתבקשים בה, וזאת בעיקר משום שפעלה כבאת כוחה של אמה, היא התובעת. משכך, הריני מורה על מחיקתה של דיאנה מכתב התביעה שכנגד. עוד ייאמר כי הסעד של החזרת השיקים ושטר הביטחון אינו סעד שבסמכות בית משפט לתביעות קטנות, ועל כן הריני מורה על מחיקתו של סעד זה מכתב התביעה שכנגד.

מכתבי הטענות עולה כי אין מחלוקת כי הבית האמור הושכר על ידי התובעת לנתבעת החל מיום 1/12/07 כאשר לבסוף הסכימו הצדדים כי תקופת השכירות תסתיים ביום 15/10/11. כמו כן מסתבר כי אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בסך 1,900 ₪ עבור מחצית חודש אוק' 11'.

באשר לנזקים שנגרמו לבית, הרי שלגבי עצם קיומם של חלק מהם חלוקים הצדדים, ולגבי חלק אחר מהם מסכימים הצדדים על עצם קיומם, אך חלוקים בשאלת האחריות להם. לבירור מחלוקותיהם הביאו הצדדים (ובעיקר אמורים הדברים ביחס לתובעת) ראיות ועדים רבים, דבר שהצריך זמן שמיעה (והכרעה) רב באופן ניכר מהמקובל בתביעות קטנות. יצויין כי הצעתי לתובעת, טרם שמיעת הראיות, למחוק את התביעה ולהגישה מחדש כתביעה לבית משפט שלום, וזאת אף בשים לב לטענתה כי הנזקים שנגרמו לה בפועל הינם בסכום כמעט כפול מזה הנתבע; התובעת סירבה להצעה.

עיון בסעיף 5 לחוזה השכירות מגלה כי התובעת נטלה על עצמה התחיבות לתקן על חשבונה כל ליקוי או קלקול שיגרמו לבית כתוצאה מבלאי רגיל עקב שימוש סביר בבית, בעוד הנתבעת נטלה על עצמה התחיבות לשמור על ניקיון הבית מחד ולא לבצע שינויים במושכר מאידך. הנה כי כן, ככל שהדברים אמורים ביחס לנזקים לבית (ככל שדבר קיומם הוכח), ההכרעה תהא האם דובר בבלאי רגיל או בפגיעה מצד הנתבעת שאינה תוך שימוש סביר. בד בבד, יש להזקק לשאלה האם הנזקים התגבשו בתקופת השכירות, שכן לטענת הנתבעת חלק מהנזקים היו קיימים בעת שנכנסה לבית.

פרשת התביעה

התובעת בעדותה התיימרה לדעת את מצבו של הבית עם תחילת מגורי הנתבעת במקום. עם זאת, בד בבד הסתבר כי מקורות ידיעתה הינם דברי אחרים, ואף היטיבה לומר כי לא ידעה בדיוק מה היה המצב באותה עת. ראוי לציון כי מדובר במי שמזה שנים מתגוררת בחו"ל, שהגיעה לבית פעמים מעטות במהלך השנים. בנוסף, הסתבר שבין מגוריה בבית לבין מגורי הנתבעת בבית גרו בבית אנשים אחרים. במצב דברים זה, אין מקום להסתמך על דברי התובעת בשאלה מה היה מצב הבית עם תחילת מגורי הנתבעת במקום.

בד בבד אישרה התובעת בעדותה את טענת הנתבעת שמעת לעת אירעו ליקויים בבית כאשר לצורך תיקונם הפחיתה התובעת את דמי השכירות של הנתבעת בגובה התיקונים. לקראת סוף המשפט התובעת אף הגישה כראיה מטעמה מסמך שסומן ת/3 אשר מפרט את דמי השכירות שקיבלה מהנתבעת בכל חודש מחודשי השכירות. ממסמך זה עולה כי פעמים לא מעטות שולם סכום נמוך מדמי השכירות החודשיים (שהיו עד סוף 09'- 3,100 ₪ לחודש, ומתחילת 10'- 3,800 ₪ לחודש). בשים לב לכך שדמי השכירות הנתבעים היחידים הינם 1,900 ₪ עבור מחצית חודש אוק' 11', ברור כי כל הסכומים הנמוכים מדמי שכירות ששולמו עבור תקופות קודמות לכך היו בהסכמת הצדדים, דבר המממש את הדברים לעיל בדבר ניכוי תיקונים מדמי השכירות.

התובעת אף טענה בעדותה כי סתימה שהיתה בביוב נגרמה על ידי הנתבעת לאחר שהנתבעת הטיחה בפני
ה שהדבר נבע מחדירת שורשי עצים. התובעת הסתמכה על טענתה בכך שחודש לאחר עזיבת הנתבעת את הבית מצאה סמרטוטים בביוב. בד בבד טענה ששילמה לצורך תיקון בעית השורשים, כשהנתבעת גרה בבית.

התובעת אישרה בעדותה את טענת הנתבעת לפיה התמונות שהוגשו בנספח לתביעה צולמו ביום 14/10/11, כאשר מועד סיום השכירות נקבע ליום 15/10/11. כן מסרה כי ביום 14/10/11 הגיעה לבית בתיאום עם הנתבעת, ולאחר שראתה אי סדר ולכלוך במקום, בוצעה מטעמה סידור וניקיון של הבית בהיקפים משמעותיים, וכן שלמחרת באה הנתבעת עם פועל אך לדבריה אלה רק פינו זבל גדול מהחצר.

התובעת אישרה את דברי הנתבעת לפיהם לא פירטה בחוזה דבר קיומה של מערכת השקייה, ומסרה כי לא ידעה שצריך לעשות כן. כן ציינה כי השאירה בבית פרטי רכוש רבים שלה, מבלי לציין זאת בחוזה. התובעת לא יכלה לשלול את דברי הנתבעת לפיהם בא כוחה בזמן כניסת הנתבעת לבית, אדם בשם סרגיי, פינה את כל הציוד של התובעת, לו לא נזקקה הנתבעת, אל מתחת לבניין, וציינה כי לא היתה בארץ באותה עת.

לאחר עדות התובעת העידה העדה יוליה קפלן. עדה זו ראתה את הבית בשלב ראשון בעת ביקוריה את התובעת כשהיא גרה במקום ואף לאחר מכן כשהאחיינית והבת של התובעת גרו שם, ועד שהעדה עזבה את אריאל בשנת 07'. בשלב מסוים, בחודש אוק' 07' נלוותה לתובעת (שהגיעה מחו"ל) ראתה את הבית ונדהמה לראות כי כל הרהיטים של התובעת היו מאוחסנים מחוץ לבית ובמצב רע, הגינה היתה שוממה, בסלון (נראה שהכוונה לספות הסלון) היה חור, הסאונה מלאה בפטריות, ומן האסלה צמח ענף של עץ.

העדה עמדה על כך שהביקור בו נתוודעה למצב הרע של הבית היה שנה לאחר הביקור הקודם שלה בבית שהיה בשנת 06', או אז מצב הבית היה טוב. משכך, דבריה הקודמים כי הביקור היה באוק' בשנת 07' דווקא, לא היו בגדר טעות בשנה. משכך, הרי שעל פי דבריה העדה ראתה את מצב הבית באופן כזה עוד טרם כניסת הנתבעת לבית בחודש דצמ' 07'. בד בבד הפליגה העדה בשבחי הדיירים בתווך בין התובעת לנתבעת- האחיינית והבת של התובעת, בדגש על היבט הניקיון, על אף שהנתבעת טענה בפני
ה שאלה השאירו לה בית מלוכלך מאד.

יוצא איפה שלא ניתן לסמוך על דברי העדה בשאלה מתי התגבשו הנזקים שראתה בבית, האם טרם כניסת הנתבעת לבית או לפניו, בעת מגורי האחיינית והבת.

לאחר מכן נשמעה עדות העדה ד"ר לנה לוצקי. עדה זו אף מסרה כי מאז עזיבת התובעת את הארץ ועד חודש אוק' 11' העדה לא היתה בבית. כשהגיעה לבית בחודש אוק' 11' העדה ראתה בית במצב זוועתי, אחר לגמרי ממה שראתה קודם לכן. ברור כי לא ניתן לסמוך על דברי עדה זו בשאלה האם מה שראתה (אותו לא פירטה) נתגבש בזמן מגורי הנתבעת במקום עד אוק 11', או בזמן מגורי הבת והאחיינית לאחר עזיבת התובעת וטרם מגורי הנתבעת.

העד נתן ריבקוב, שבהמשך התברר שהוא בעלה של האחיינית לעיל, מסר כי הוא זה שגר בבית בתווך בין מגורי התובעת למגורי הנתבע. העד מסר, במענה לשאלה מדריכה, כי עם סיום מגוריהם בבית בסוף חודש אוק 07', בבית נעשה שיפוץ, וכך הבית היה במצב נוח למגורים, ממתין לשכירות הבאה. לדבריו, השיפוצים התבצעו במשך 3 שבועות, ובין היתר כללו טיפול בבעיה של עצים ששורשיהם נכנסו לתוך הבית. לדבריו, בזמן שהותם במקום אירע שהגיעו אורחים שאמנם עישנו נרגילות, אך בצד האחורי של הבית. באותה עת הספות של התובעת היו בתוך הבית, והיו ללא פגם.

לעדותו של עד זה יש להתייחס בערבון מוגבל. שכן, כשעד זה נשאל על מצב הבית לאחר סיום מגוריו במקום, בסמוך לתחילת מגורי הנתבעת, והכל בשאלות מדריכות מצד מי שהשכירה לו את הבית, היא התובעת, ברור היה שיענה כי השאיר בית ללא רבב. משמע, לעד יש אינטרס ברור להצביע על כך שהנזקים בבית לא התגבשו בתקופת מגוריו במקום. יתר על כן, העד נמנע מלהסביר מדוע עם סיום מגוריו במקום נדרשו שיפוצים של 3 שבועות של שיפוצים. הדברים בוודאי לא תואמים את דברי העדה קפלן על כך שבעת שהאחיינית גרה במקום הבית היה במצב טוב, ונמצאים דווקא תואמים את דבריה של קפלן לפיהם המחזות הקשים שבהם צפתה היו בחודש אוק' 07', החודש האחרון למגורי העד במקום. במצב דברים זה, נראה שהבית היה במצב שהצריך שיפוצים בני מספר שבועות עם סיום מגוריו של העד במקום, כאשר יש להתייחס בערבון מוגבל לדבריו שמצב זה שונה מקצה לקצה באמצעות השיפוצים.

העד סרגיי ברז'ניק מסר כי ראה את הבית בעת שהתובעת חזרה לקבל אותו מהנתבעת. לדבריו המטבח והחצר היה הרוסים, דלתות לא במקום בכל החדרים, לכלוך בכמויות גדולות, אמבטיות סתומות, והבית הצריך שיפוץ רציני. לדבריו סייע בשיפוץ של הבית, שארך כחודש וחצי, כדי לסדר את הבית למגורים, כשבאותה עת הנתבעת כבר לא גרה שם. בהמשך ציין העד כי לא ראה את מצב הבית בעת שהנתבעת גרה בו. לשאלת הנתבעת ציין כי גם לאחר שזו באה למקום עם פועל ב-15/10/11, מצב הניקיון בבית לא השתנה רבות.

יצויין כי נושא ניקיון (גם אם חלקי) על ידי הנתבעת לא נאמר על ידי העד בחקירה הראשית בתיאור מצב הבית והפעולות לשיפורו. בנוסף, נראה שעד זה הינו ממקורבי התובעת, ככל הנראה מידידי בתה, ובכל מקרה לא מדובר במי שעבד כפועל שכיר בשיפוץ, אלא בעזרה בהתנדבות לתובעת ולמשפחתה (עמ' 14 ש' 16-18). משכך, יש להתיחס בערבון מוגבל לדברי עד זה, הן ביחס למצב הבית בכלל, והן למצב הניקיון לאחר שהנתבעת והפועל שלה ביצעו ניקיון, בפרט.

בתה של הנתבעת, דיאנה, אף היא העידה במשפט. לדבריה, הציגה את הדירה לנתבעת טרם חתימת חוזה השכירות, כאשר בשל "חסרונות" בבית סוכם על דמי שכירות נמוכים מהמקובל. עם זאת בשנתיים הראשונות של מגורי הנתבעת במקום, איש הקשר עם הנתבעת היה סרגיי רוזנפלד (להלן- סרגיי), כשהעדה היתה בשירות צבאי והגיעה לאריאל רק פעם בחודש. לאחר שהשתחררה, בשנתיים האחרונות למגורי הנתבעת, העדה היתה אשת הקשר עימה.

כשנדרשה לאותם "חסרונות" ציינה שאלה הדברים שהנתבעת ביקשה לתקן. כשנדרשה לפרט ציינה בעיה של רטיבות וצמחיה פולשת לביוב, אך לדבריה הכל תוקן בתהליך ארוך של שיפוצים. הדברים מעלים סתירה פנימית לוגית- אם הליקויים תוקנו, מדוע היה צורך להוריד את דמי השכירות עקב הליקויים? במצב דברים זה נראה שהליקויים בבית בעת כניסת הנתבעת היו רחבים יותר מהליקויים שציינה שתוקנו.

עוד מסרה העדה כי בעת הסיכום שהשכירות תסתיים ביום 15/10/11, התחייבה הנתבעת שתחזיר את הבית במצב נורמלי, כפי שקיבלה אותו, ולא כמו שהחזירה בפועל. לדבריה, ביום 14/10/11 הבית היה "במצב מזויע, לכלוך, זבל, דברים שבורים, דלתות שהוצאו ממקומם, כל השקעים בחוץ. פשוט במצב נוראי ומלוכלך". באותה עת הנתבעת כבר לא גרה במקום, ולקחה כמעט את כל ציודה מהבית, ואפשרה לעדה להעביר חפצים שלה למקום מספר ימים קודם לכן. העדה פעלה לניקוי הבית (לילה שלם ניקוי מטבח) כי אי אפשר היה להיות שם. ב-15 לחודש העדה העבירה חפצה לבית והחל השיפוץ. לדבריה, במהלך השיפוץ התגלו בביוב דברים שלא אמורים להגיע לשם- תחבושות, טמפונים, מגבונים.

עוד ציינה העדה כי במהלך תקופת השכירות כל בעיה שהעלתה הנתבעת ביחס למצב הבית, לרבות אינסטלציה ונזילות, טופלה מיד, על ידי קבלן בשם אנואר בשליחותה של התובעת, אם כי העדה לא יודעת איזה טיפול נעשה. לדבריה, אנואר היה בבית עשרות פעמים לצורך התיקונים (אם כי בתחילת דברי העדה מסרה שהיה בבית מספר פעמים). לדבריה, בעקבות בעית הנזילות והעובש שהעלתה הנתבעת אכן לא בוצע איטום כבקשתה, אך בוצעה צביעה ומתחת לצבע שמו חומר נגד פטריות שאוטם את הקיר, מה שעמד במבחן המציאות.

כן ציינה כי הציוד של התובעת הועבר על ידי פועלים של הנתבעת מתחת לבית לאחר שהנתבעת לא היתה מעונינת בו. לטענת העדה, חובתה של הנתבעת היה לשמור על הציוד, כי קיבלה את הבית עם הציוד. העדה הוסיפה כי טרם מסירת הבית לנתבעת גרו בו העדה, ובת דודתה ובעלה של האחרונה. באותה עת הספות היו בתוך הבית. בעת שהנתבעת גרה בבית, הספות היו בחדר שרק קיר אחד פתוח, ולא היה עליהם רטיבות. כשהנתבעת עזבה הבית, היה בשתי ספות חור גדול, כתוצאה משריפה או קריעה, ללא אפשרות לתקן.

יצויין כי ניתן היה להתרשם במטען שלילי רב שליווה את דבריה של העדה במהלך עדותה.
ניכר היה שלא מדובר רק בכעס, אלא במשטמה של ממש כלפי הנתבעת. בנוסף, העדה עשתה רושם של אובססיבית במיוחד לנושא הניקיון בבית. עוד יש לזכור שדובר בדיירת שגרה במקום מיד לאחר
הנתבעת, וכמובן בתה של התובעת. על כל אלה יש להוסיף את הסתירות שצויינו בדבריה. שילוב כל אלה מעלה חשש של ממש שדובר במי שבאה להטות עדותה.

העדה זויה מוצ'ניק מסרה כי היתה פעמים רבות בבית הן כשהתובעת גרה במקום והן כשהבת והאחיינית גרו שם. לדבריה, בתקופת מגורי הבת היתה מגיע פעם פעמיים בחודש למקום. לדבריה לא הבחינה באותה תקופה במשהו בלתי רגיל והמצב של הבית היה כפי שהיה בעת מגורי התובעת. בעת שהנתבעת עזבה, הבחינה במדרגות שבורות, שחורות, דלתות שבורות, ברז לא עבד בשל בעית אבן, הבית היה נראה כאילו לא גרו בו. ייאמר כי לדברי עדה זו יש להתייחס בספקנות רבה. כיצד ייתכן שבמשך פעם פעמיים בחודש הגיעה למקום בעת מגורי האחיינית והבת, והכל היה תקין, אם לדברי מי שגר במקום, העד ברז'ניק, בעזיבתם נדרש שיפוץ של שלושה שבועות?

העד בני קייסרמן מסר כי נוכח היכרותו עם בתה של התובעת, היה בבית מספר פעמים כשהיא גרה במקום עם התובעת, אך לא ביקר אותה כשהיא גרה עם האחיינית. לדבריו, לפני שהם עזבו "הבית היה במצב מטוקטק, הכל נקי, כל הדלתות במקום, הגינה היתה ירוקה, צמחו בה דברים, השקעים, ראויה למגורים". בדבר מצב הבית לאחר שהנתבעת עזבה מסר כי ראה שקעים במצב מסוכן, דלתות שבורות, זבל רב בגינה. בדבר מצב הבית טרם כניסת הנתבעת, העד לא יכל מסור כל מידע, כיוון שלא ראה אז את הבית.

העד לא הגיב לדברי הנתבעת לפיהם ליקויי חשמל תוקנו על חשבונה על ידי בן זוגה שהינו מנהל פרויקט חשמל בכיר וכי לא ייתכן שחיה עם מספר ילדים בבית עם סכנת חשמל (דברים הגיונים לכשעצמם), ובכך לא העמיד טענותיו בדבר מצב השקעים במבחן החקירה הנגדית. בנוסף, אף לגביו יש לזכור שמדובר בידיד של בתה של התובעת, שסייע בהתנדבות בשיפוצים לאחר עזיבת הנתבעת. בנסיבות אלה, אף לדברי עד זה יש להתייחס בערבון מאד מוגבל.

פרשת ההגנה

עם סיום שמיעת עדי התובעת, מסרה הנתבעת את עדותה.

לדבריה, מלכתחילה ידעה שמצב הבית לא טוב, אך נוכח גודלו, ואי מציאת דירה אחרת מתאימה ל-7 נפשות, הסכימה להתפשר. עם חתימת החוזה, התובעת לא ראתה את מצב הבית. הנתבעת אמרה לסרגיי שהיה נציג התובעת בחתימת החוזה, כי אין לה צורך בציוד שהתובעת השאירה במקום, ובעקבות זאת סרגיי ביקש ממנה שתמצא מי שיוריד את הציוד מתחת לבניין, במימון שלו. כך אירע, והנתבעת מצאה מספר פועלים שביצעו זאת וכך הציוד עמד מתחת לבניין בכל 4 שנות השכירות, ללא כל טרוניה בעניין מצד סרגיי.

באותה עת לא ידעה על בעיות שהתגלו אחר כך- נזילות מים, בעית ביוב, חלונות ותריסים שלא נסגרים היטב. כשהתגלו הבעיות, סרגיי טיפל בהן, כל חודשיים שלושה, כאשר התובעת מימנה התיקונים. בד בבד סרגיי אמר כי התובעת לא רוצה להשקיע מעבר לנדרש, ומעונינת לבצע שיפוץ תוך פיצול הבית לשתי יחידות דיור, וזאת כשתחזור לארץ, מה שאכן נעשה לאחר עזיבת הנתבעת. לפיכך, כל תיקון בוצע באופן נקודתי, על ידי בעלי מקצוע שהביאה הנתבעת, לאחר שסרגיי השאיר לה שיקול דעת בעניין. הדבר לא נתן מענה לבעיות שהצריכו טיפול עומק. כך אירע שחדרו מים לבית, והנתבעת שמה דליים לקליטת המים הנוזלים, ובנוסף קירות התכסו בעובש.

בחודש ספט' 09' התלבטה הנתבעת אם לחדש את חוזה השכירות, אך בשל עלויות מעבר ומצוקת דירות גדולות באריאל, החליטה לחדש החוזה, תוך התחיבות של התובעת לתקן את הנזילות בגג ובקירות, את הביוב, את החלונות, את הידיות של הדלתות, ולהחליף הניאגרה בשירותים, לצד
העלאת דמי השכירות ב-600 ₪. בעקבות זאת הגיע, ובפעם היחידה בכל תקופת השכירות, הפועל אנואר, אך בוצעו תיקונים קוסמטים בלבד של שפכטל, צביעה דקורטיבית, החלפת מנעולים וידיות בפשוטים וזולים, והחלפת הניאגרה במשומשת.

לדבריה, לאחר כמה חודשים חזרה בעית הנזילות והרטיבות בקירות. החלונות (שנתקעו ללא אפשרות סגירה) לא תוקנו כי הצעת המחיר היתה יקרה מידי.
הביוב נסתם והתברר בבדיקת מהנדס מהעיריה שהדבר נבע מחדירת שורשי עץ. בשל בעיה זו, פתיחת המקלחת בקומה העליונה או שירותים בקומה התחתונה היתה מביאה להצפה. הנתבעת דיברה עם דיאנה שלא רצתה להשקיע בטיפול בכך. משכך, המקלחת היחידה ששימשה את הנתבעת וששת בני ביתה היתה בחדר ההורים. בנוסף, עם הזמן המפתחות נשברו במנעולים הפשוטים שהותקנו.

לדבריה, תיאור התובעת ועדיה על בית נפלא ויפה אינו תואם את מצב הבית כשהנתבעת הגיעה למקום. לא היתה גינה אלא עשבי פרא ועץ או שניים. החלונות היו רעועים, ארונות המטבח היו ישנים והדלתות חורקות, עם צירים חלודים. הבית לא היה נקי בעת קבלתו, ועל כן העדה לא טרחה לנקות כל כך. בנוסף אישרה שהבית לא היה מסודר, עקב בעיה של אחת מבנותיה, אך הדברים לא הגיעו לכדי תיאור הבית כמסריח ועם שכבות לכלוך.

כשהציגה התובעת לנתבעת את ת/3 כראיה לכך שטיפלה בליקויים מסרה הנתבעת כי הדבר מאשר את טענותיה. כך, וכפי שכבר הוזכר, מהמסמך ניתן לראות שבתקופה של השנתיים הראשונות, כשסרגיי היה איש הקשר, בוצעו תיקונים רבים, שכן בחלק גדול מהתקופה לא שולמו דמי שכירות מלאים. לעומת זאת, בשנתיים שדיאנה היתה אשת הקשר, כמעט תמיד שולמו דמי שכירות מלאים, כי לא היו תיקונים, על אף שגם דיאנה בעדותה הסכימה שהנתבעת ביקשה לא אחת תיקונים. בנוסף מסרה כי מביצוע תיקוני ליקויים כעולה מהמסמך, ניתן ללמוד על כך שהבית לא היה במצב טוב כשנכנסה אליו, למרות הטענה על שיפוץ שקדם לכך.

לדבריה, בעת סיום השכירות על ידה ביום 15/10/11 פינתה את כל חפציה מהבית ומהחצר, אם כי במקום נשארו דברים מפלסטיק וברזל שהיו בחצר עוד כשהנתבעת עברה לגור בבית. הברזים היו ישנים וכך עברו קורוזיה עם השנים מה שמסביר זרימת מים חלשה בעת סיום השכירות. היא שללה שבירת שקעי החשמל. באשר לקיר הגבס השבור, הרי שזה נשבר (לאחר שהיה סדוק) על ידי בתה של התובעת טרם ולצורך צילומו, לא הגיוני שהנתבעת תגור בבית עם שברים של קיר. לא היו שברים בשיש וברצפת האמבטיה, כאשר ביחס למדרגות השבר היחיד היה של בליטה שנבעה מבניה לקויה. על קיומן של מערכת השקייה ומשאבת מים לא ידעה הנתבעת בזמן שגרה במקום, לא מהחוזה ולא במלל בעל פה. ביחס לוילונות, הרי שכל מה שעשתה זה לזרוק וילון שהתפורר, וכך עשתה בהנחית סרגיי לאחר שיידעה אותו בעניין. באשר לנברשת, לא לקחה את זה ואין לה צורך בנברשת שעולה 200 ₪. באשר לאבן הירושלמית לא פגעה בה, גם אגב התקנות גגון במקום, שנעשה באישור סרגיי. לגבי הסככה, היא היתה מרשת, חשופה לגשם, הנתבעת לא השתמשה בה, ומצבה התדרדר באופן טבעי. לגבי דמי השכירות בסך 1,900 ₪ אכן לא שילמה כיוון שלא קיבלה מהתובעת את השיקים.

נוסבף לעדותה, הוגשו על ידי הנתבעת שני מסמכים המתעדים דברי עדים, יעקב בן סניור וראובן שיל"ת, תוך שהנתבעת מסרה כי היא מבחינתה מסתפקת בכך. התובעת מסרה כי אין היא מעונינת להציג להם שאלות, אם כי סבורה שתוכן הדברים שקרי. משכך, שני עדים אלה שהתייצבו לעדות לא העידו, ויש לראות את דבריהם באותם מסמכים כתחליף לעדויותיהם. יצויין שמסמכים אלה צורפו מלכתחילה לכתב ההגנה, כפי שאירע עם מסמכים נוספים, המשקפים דברי עדים פוטנציאלים, שצורפו לכתבי הטענות. עם זאת, המסמכים הנוספים לא הוגשו באופן דומה, והעדים הרלבנטים להם לא באו בפני
בית המשפט, ועל כן אין להתיחס כראיות לאותם מסמכים נוספים שצורפו לכתבי הטענות.

מהמסמך הרלבנטי לעד בן סניור עולה כי העד, בתפקידו כמתווך דירות, ניסה למכור את הבית נשוא תיק זה במהלך החודשים אוק'-נוב' 07' (כזכור, עד סוף אוק' 07' גרו בבית אחייניתה של התובעת והבת דיאנה, כאשר הנתבעת החלה לגור בו ביום 1/12/07). לדבריו, הבית היה מוזנח, והצריך תיקונים רבים (הוערכו על ידי בעשרות אלפי שקלים). זאת בשל סדקים רבים ודליפות מי גשמים, חלונות לא נסגרים ולא אטומים, סימני רטיבות, דלתות חורקות, כלים סניטרים דרושים לשיפור, גינה במצב של צמחיית פרא. בנסיבות אלה, העד לא הצליח למכור הבית.

יצויין כי העד בן סניור מסר לבית המשפט הודעה לאחר הדיון אליו הגיע לעדות, ומסר כי הוא מבקש לבטל את עדותו בכתב. דא עקא שהעד לא נימק זאת בכך שדבריו לא היו נכונים באופן מלא או חלקי, אלא שהגיע לחילוקי דעות עם הנתבעת. במצב דברים זה, ומשהתובעת ויתרה על חקירה נגדית שהינה הכלי המרכזי לערעור נכונות הדברים, אין לראות בהודעת העד כפוגמת במהימנות הדברים שמסר בכתב.

מהמסמך הרלבנטי לעד שיל"ת עולה כי הבית היה מוזנח עם הגעת הנתבעת אליו ועם עזיבתה, כאשר העד התוודע לכך משעבד כטכנאי מחשבים עבור הנתבעת וכך הגיע למקום בשני המועדים וכן כל כשלושה חודשים. לדבריו, מצב הבית התבטא בין היתר בטפטוף מהגג בזמן החורף, סימני טפטוף בקירות, כלים סניטרים במצב ירוד, רוחות חודרות לסלון, דלתות רעועות ועוד.

דיון והכרעה

מהעדויות שבאו בפני
י עולה כי אין מחלוקת שבעת עזיבת הנתבעת מצב הבית (לרבות הגינה וציוד של התובעת שהושאר במקום) היה מוזנח מאד, עם ליקויים רבים. דא עקא שקיימת מחלוקת של ממש בין התובעת ועדיה לנתבעת ועדיה בשאלה מה הביא למצב זה. לעניין זה נמצאה בעיני גרסת הנתבעת כגרסה עדיפה. אנמק.

תחילה ייאמר כי גרסת התובעת התבססה על צירוף עדויות של מספר עדים, אך כל העדויות התאפיינו בבעיות מהימנות. בעיות אלה התבטאו לגבי חלק מהעדים (לרבות התובעת עצמה) בפערי מידע נוכח אי פקידת הבית במשך פרקי זמן ארוכים. בנוסף, בחלק מהעדויות, וכפי שפורט לעיל, התגלו סתירות פנימיות ודברים בלתי הגיוניים. בנוסף, חלק מהעדים היו מי שגרו בבית טרם כניסת הנתבעת אליו, ומשכך היה להם ענין ברור להצביע על כך שמצבו הקשה של הבית לא היה קשור כהוא זה לשימוש שהם עשו בו. בנוסף, לא עלה בידי התובעת להביא כל עד ניטרלי, כאשר כל עדיה היו בני משפחה וחברים שלה או של בתה.

מנגד הנתבעת שהיא אשר גרה בבית באופן רציף בכל התקופה נשוא משפט זה, העידה בפני
י עדות ענינית, הגיונית ונקיה מסתירות. ביושר ידעה לומר היכן לא נהגה כיאות (אי תשלום דמי השכירות האחרונים, אי השקעה בניקיון הבית במהלך מגוריה). לכל ליקוי וליקוי שנמצא בעת עזיבתה היה לה הסבר עניני והגיוני, וכך הם פני הדברים ביחס להתנהלותה. באשר למעט הליקויים שעל קיומם חלקה, הרי שלגבי חלקם המחלוקת נבעה מחוסר ידיעה מצידה על קיומם (למשל משאבת המים ומערכת ההשקיה) ואת קיומם של האחרים שללה תוך נימוק הגיוני (למשל- לא ייתכן שתקח נברשת בשווי 200 ₪ בלבד; לא ייתכן שתסכן עצמה ותשלים עם שקעי חשמל עקורים; לא ייתכן ששברי קיר שנשבר יישמרו על ידה אגב מגורים בבית).

עוד ייאמר כי הנתבעת הביאה בפני
בית המשפט שתי עדויות (כזכור, על דרך דברים בכתב כתחליף לחקירה ראשית, תוך ויתור של התובעת על חקירה נגדית), של עדים נייטרלים שהעידו באופן ברור על מצבו המוזנח של הבית עם הגעת הנתבעת אליו, ותוך פירוט ההזנחה באופן דומה לדברי הנתבעת.

על כך יש להוסיף כי גרסת הנתבעת נתמכה בהיבטים מסוימים בראיות התובעת עצמה. כך, הטענה בדבר ליקויים שהתגלו פעמים לא מעטות ושהתובעת נשאה בעלותם במהלך התקופה בה סרגיי היה איש הקשר, לצד אי תיקון ליקויים בתקופה המאוחרת שדיאנה נהיתה אשת הקשר, עולה בקנה אחד עם המסמך ת/3, כפי שכבר פורט. כך, הטענה בדבר בעיה חוזרת של חדירת שורשי העץ לביוב ולאסלה נתמכה בדברי העדים קפלן, ריבקין, דיאנה ואף התובעת עצמה, אודות ליקוי זה, כאשר ברור ממכלול הדברים של אלה שהדבר אירע הן בתקופה שקדמה למגורי הנתבעת במקום והן במהלכה. כך, הטענה בדבר העלאת דמי השכירות בתנאי של שיפוצים (טענה הגיונית לכשעצמה) נתמכת בדברי דיאנה, ואף תואמת (לרבות פרטי השיפוצים) לרשום בסוף חוזה הארכת תקופת השכירות (נספח 5 לכתב ההגנה).

עוד יצויין כי התובעת נמנעה מלהביא בפני
בית המשפט עדים רלבנטים, אשר עשויים היו לתמוך בטענותיה ולהזים את טענות הנתבעת, בנושאים חשובים שונים, ובעיקר אמורים הדברים בסרגיי רוזנפלד ובמידת מה בפועל אנואר. זאת על אף שהקניתי לתובעת זמן רב מאד להבאת ראיותיה. אי הבאת עדים מטעם התובעת שיכלו לתמוך בעמדתה, פועל כנגד קבלת עמדתה.

התוצאה הינה שאני מקבל את גרסת הנתבעת ודוחה את גרסת התובעת. על בסיס זאת הגעתי למסקנה עובדתית כי הנתבעת לא גרמה לאף אחד מהנזקים נשוא כתב התביעה. היו נזקים שהתגבשו כבר טרם החלה לגור בבית. היו נזקים שהתרחשו בתקופה שבה גרה בבית אך נבעו ממצבו המוזנח של הבית עם כניסתה אליו בשילוב עם בלאי טבעי והעדר תחזוקה ראויה מצד התובעת ונציגיה, שהעדיפו לטפל בבעיות באופן לא מעמיק בכדי לחסוך עלויות. היו נזקים, והמדובר בנזקים לציוד של התובעת, שהתרחשו נוכח החלטת הנציג של התובעת לאחסנם במקום שבו יהיו חשופים יותר לפגעי הטבע, ומבלי שהנתבעת התחייבה בחוזה לשמור עליהם. היו נזקים שהתרחשו מבלי שהיה באפשרותה של הנתבעת לדעת על התרחשותם, שכן לא יודעה על ידי התובעת בדבר קיום פרטי הרכוש שנזוקו. והיו נזקים שנטענו, אך בפועל לא התרחשו.

באשר לניקיון, הרי שמסתבר כי במהלך מגוריה הנתבעת לא שמרה על ניקיון הבית. בכך לכאורה הפרה התחייבותה החוזית. אולם, הנתבעת התכוונה לנקות את הבית ממש בסמוך לסיום חוזה השכירות (15/10/11) באופן שהבית יימסר כשהוא במצב נקי, ולו במידת הניקיון שקיבלה אותו. דא עקא שהתובעת ונציגיה לא נתנו לנתבעת הזדמנות של ממש לעשות כן, בכך שהקדימו פעולות ניקיון מצידם ליום 14/10/11, שהינו יום לפני המועד שבו תקופת השכירות אמורה היתה להסתיים. כך אירע שהבית נוקה עם עלויות לתובעת שהיו מיותרות, ועל כן אין לחייב את הנתבעת בהוצאות אלה. בנוסף יצויין כי לאחר פעולות אלה ביצעה הנתבעת פעולות ניקיון משלה, ביום שתכננה- 15/10/11. נוכח כל אלה, לא ניתן לראות בהפרת ההתחייבות לשמירה על ניקיון הבית במהלך המגורים וטרם הניקיון עם סיום השכירות, ככזו שהביאה לנזקים או עלויות לתובעת, באופן המחייב פיצוי שלה על ידי הנתבעת.

מכל חלקי התביעה נותר בסופו של יום רק עניין אחד אשר מצדיק תשלום של הנתבעת לתובעת, והוא אותם 1,900 ₪ שלא שילמה כדמי שכירות עבור מחצית החודש האחרונה לתקופת השכירות. אין בידי לקבל לעניין זה את טענת הנתבעת שהדבר מוצדק נוכח אי החזרת השיקים ושטר הבטחון על ידי התובעת. גם אם התובעת הפרה חיוב שנטלה עליה בעניין זה, הרי שלא מדובר בחיוב שבמהותו הינו בר קיזוז מחיוב כספי, ועל כן לא היה מקום לכרוך שני ענינים אלה יחדיו.

אילו היה מדובר בתביעה המקורית בלבד, התוצאה היתה

פסק דין
המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אותם 1,900 ₪. אולם, הנתבעת הגישה אף תביעה שכנגד, ועל כן יש להדרש אף אליה.

במישור העובדתי, הרי שהעדפת גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת, משמעה קבלת החלק העובדתי של התביעה שכנגד. הדברים אמורים ביחס לעובדות הרלבנטיות לסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד, משמע בעיות כרוניות של נזילות מהגג, סתימות בביוב, רטיבות ועובש בקירות, וחדירת רוחות לבית, כאשר מטעם התובעת בוצעו תיקונים שטחיים, שלא פתרו את הבעיות, ובעיות אלה חזרו על עצמן, ופגעו בתנאי החיים בבית של הנתבעת ובני ביתה.

בחוזה ההארכה בחודש ספט' 09', התובעת התחייבה לבצע תיקונים לפתרון בעיות אלה, והתחייבות זו היתה שזורה בהתחייבות של הנתבעת לתשלום דמי שכירות חודשיים גבוהים ב-600 ₪ מאשר לפני כן. הנתבעת עמדה בהתחייבותה זו (בסייג של מחצית החודש האחרונה לעיל), אך לא קיבלה שום תמורה להעלאה זו, שכן כאמור התיקונים שבוצעו היו שטחיים ולא פתרו את הבעיות. משכך, היא זכאית להשבת הסכומים המהווים את ההעלאה. הנתבעת אף לא תבעה החזר שכזה לעניין כל החודשים שבהם שילמה דמי שכירות עם ההעלאה (כשנתיים ימים), אלה רק עבור מספר קטן יותר של חודשים (12 בלבד), ובסה"כ 7,200 ₪. משכך, היא זכאית למלוא סכום זה.

ודוק, הסכום האמור מבטא סעד של השבה בגין תשלומים ששולמו, כשהתנאי לתשלומם לא התקיים. לצד זאת בהחלט שיש מקום לסעד של פיצוי על נזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהבעיות האמורות. גם אם נסבור כי בעיות אלה היו ידועות לנתבעת כששכרה את הבית, נוכח מצבו הירוד כבר אז (ואין הדברים נקיים מספקות, באשר ייתכן שחלק מהבעיות היו בגדר פגם נסתר, מנקודת ראות הנתבעת, בעת חתימת החוזה), הרי שבשנתיים האחרונות לשהייתה במקום, דובר בבעיות שכבר היו צריכות לבוא על פתרונן נוכח ההתחייבות של התובעת בחוזה ההארכה. משכך, בוודאי שיש להכיר בנזק של עוגמת נפש כתוצאה מהפרת אותה התחייבות חוזית לתיקון הבעיות.

באשר לאמידת עוגמת הנפש, הרי שמדובר בפגיעה משמעותית באיכות חיי הנתבעת ובני ביתה. כך, במשך שנתיים נאלצו הנתבעת ובני ביתה, 7 נפשות במספר, להזקק מידי יום למקלחת ושירותים בחדר ההורים, עקב אי שמישות האחרים נוכח הסתימה בביוב. כך, במשך כל חודשי הגשמים, אירעו נזילות מגג הבית, וכן רטיבות בקירות, שהביאה לעובש. כך, במשך שנתיים, כל אימת שפקדו את הבית רוחות, בין רוחות קרות ובין חמות, בני הבית חשו בהן אף כששהו בבית.

על רקע כל אלה, סך של 5,000 ₪, שהינו בממוצע קצת יותר מ-200 ₪ לחודש, בשים לב לשנתיים שחלפו מאז ההתחייבות לתיקון הבעיות ביום 19/9/09 ועד סיום השכירות ביום 15/10/11, הינו סביר בהחלט בכדי לפצות על עוגמת נפש זו.

משכך, מצאתי לנכון לקבל את התביעה שכנגד במלואה, על סך 12,200 ₪. אשר על כן, בקיזוז הסכומים שהוכרו לגבי כל תביעה, יוצא שעל התובעת לשלם לנתבעת סך של 10,300 ₪. בנוסף, ונוכח היקפו הרחב של משפט זה, הן בזמן הנדרש לשמיעת הראיות והן בזמן הנדרש להכרעה השיפוטית, יש מקום לפסיקת הוצאות בסדר גודל הנהוג בתביעה אזרחית רגילה. משכך, אני מחייב את התובעת גם בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.

סוף דבר, אני מחייב את התובעת שהינה הנתבעת שכנגד (ויסנובסקי) לשלם לנתבעת שהינה התובעת שכנגד (אוחנה) סך של 15,300 ₪, שיישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 ימים מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, 3/4/12, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים על ידי המזכירות.














תק בית משפט לתביעות קטנות 32875-11/11 ילנה ויסנובסקי נ' חביבה אוחנה (פורסם ב-ֽ 03/04/2012)