פסקי דין על אלברט אליאסיאן | פסקי דין על חנניה יעקב ליברמן | פסקי דין על רות ליברמן | פסקי דין על אדמונד ליברמן ואח' |

50328-07/10 א     09/04/2012




א 50328-07/10 אלברט אליאסיאן נ' חנניה יעקב ליברמן, רות ליברמן, אדמונד ליברמן ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 50328-07-10 אליאסיאן נ' ליברמן ואח'






בפני

כב' השופטת
אנה שניידר


התובע

אלברט אליאסיאן


נגד


הנתבעים

1.חנניה יעקב ליברמן
2.רות ליברמן
3.אדמונד ליברמן
4.אברהם ליברמן
5.סולומון וינריב



פסק - דין

הרקע

1.
תביעה זו הינה תביעה שטרית, והיא החלה כהתנגדות לביצוע שטר.

ההתנגדות התקבלה בהחלטה של כב' הרשם (כתוארו אז) נמרוד פלקס,
מיום 1.8.10.

2.
הרקע לתביעה הינו הסכם שכירות שנחתם ביום 14.2.07 בין הנתבע 1 (להלן – השוכר) לבין התובע, לפיו הושכרה לשוכר חנות ברחוב אלקבץ 1 בירושלים (להלן – החנות).

במסגרת הסכם השכירות
ולהבטחת קיומו, הועבר לתובע שטר חוב, ללא תאריך וללא סכום (להלן – שטר החוב), כאשר הנתבעים 2 עד 5 הם ערבים לשטר החוב ולהסכם
השכירות (להלן – הערבים).

3.
במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר טענו השוכר והערבים כי התובע השלים על דעת עצמו את סכום השטר בסך 95,000 ₪, על אף שהשוכר אינו חייב לתובע דבר, ולא כל שכן אינו חייב את הסכום האמור.

4.
ההתנגדות התקבלה, לאחר שכב' הרשם פלקס קבע כי בהתאם לסעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן – הפקודה) אכן זכאי התובע להשלים את סכום השטר, ברם זאת אך ורק בדיוק בהתאם להרשאה שניתנה לו.

ככל שהתובע מילא בשטר סכום החורג מגדרי ההרשאה שניתנה לו – לא יהא רשאי לתבוע על פי השטר את הסכום הנקוב בו,
משום שהמילוי נעשה בחריגה מהרשאה, ולא יהא זכאי לתבוע על פי השטר סכום הנמצא בגדרי ההרשאה, שכן סכום זה אינו כתוב בשטר.


המסגרת הנורמטיבית

5.
סעיף 19 לפקודה, שעניינו מסמך לא שלם או חתימה "על החלק", קובע:


"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".


הדגש הוא על כך שהשלמת השטר צריכה להיות בדיוק לפי ההרשאה שניתנה.

6.
בספרו "דיני השטרות" (מהדורה ששית – 1983) כותב ד"ר יואל זוסמן בעמ' 169:


"על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'.

מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף '100 לירות' והוא כתב '200 לירות', אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה".

(וראה גם ע.א. 2688/91 רפפורט נ' רוט תק-על 95(1) 543 (1995),
וכן ע.א. (מחוזי ת"א) 2275/05 מגדל נ' תבל ואח').

דיון והכרעה

7.
השאלה שניצבת לפנינו במקרה דנן הינה – האם הוכיח התובע כי ניתנה לו הרשאה לרשום בשטר סכום של 95,000 ₪ הואיל וחובו של השוכר עולה לכדי סכום זה, או שמא נכונות טענות הנתבעים, כפי שפורטו בהתנגדות לביצוע שטר ובסיכומיהם כי אינם חייבים סכום זה כלל ודין התביעה נגדם להידחות.

כבר כעת ייאמר,
כי לפנינו תביעה שטרית ולכן, בניגוד לטענות התובע בסעיפים 1 – 5 לסיכומי התגובה מטעמו,
השאלה אם מולא השטר כדין אם לאו והאם התמלאו תנאי סעיף 19 לפקודה הינה שאלה רלוונטית, אם לא המרכזית בתביעה דנן.


לפיכך, עלינו לבחון האם השתכלל החוב בסכום של 95,000 ₪ כנגד הנתבעים,
והנטל להוכיח את גובה החוב מוטל על התובע ולא על הנתבעים, כנטען בסעיף 6 לסיכומי התגובה מטעם התובע.

8.
עיון בתצהירו של התובע ובסיכומיו מעלה,
כי לטענתו השוכר הוציא את כל הציוד מהחנות ללא קבלת רשות, לרבות ציוד שכלל לא שייך לו, וכן גרם לנזקים רבים למושכר ולציוד שבו במשך תקופת השכירות (ראה פירוט בסעיף 6 לתצהיר התובע).

9.
בין הנזקים מונה התובע (כמפורט בסעיף 6 לתצהירו):


מקרר שנלקח מהמושכר על ידי השוכר כאשר התובע התחייב כלפי חברת טמפו להשיבו לה חזרה ( התחייבות בסך 15,000 ₪), שולחן עבודה מנירוסטה שפורק ממטבח החנות ואשר עלותו 7,500 ₪, משאבת ביוב לא תקינה כאשר עלות התיקון הוא 2,500 ₪, סכום של
2,800 ₪ עבור ניקיון, תיקון וצביעה, זכוכיות שבורות בדלת הכניסה שעלות תיקונה 1,000 ₪, סכום של
2,000 ₪ עבור תיקון אריחים שבורים וחסרים, סכום של
2,000 ₪ עבור מראות,סכום של
1,500 ₪ עבור תיקוני חשמל, סכום של
11,600 ₪ עבור ארובה ומנדף, 1,000 ₪ עבור דלת שירותים ואסלה שבורים, 5,400 ₪ עבור ועד הבית, וכן סכום של
4,000 ₪ עבור טלפון, מים, חשמל וגז.


עוד
דורש התובע פיצוי
בסכום של 38,700 ₪,
על פי סעיף 12 לחוזה (לפי סכום של 300 $ ליום למשך 30 ימים עד להבאת המושכר למצב תקין).


בסעיף 6(יד) לתצהירו דורש התובע סכום של 43,000 ₪ פיצויים מוסכמים של 4 חודשי שכירות עקב איחור בתשלום דמי השכירות, בשנים 2007 – 2008.


הסכום הכולל שדורש התובע מהנתבעים, על פי סעיף 6 לתצהיר, מסתכם בסך של 138,000 ₪ אך התובע, כאמור, מילא בשטר סכום של 95,000 ₪ בלי שניתן הסבר מניח את הדעת לכך.

10.
בתצהיר המשלים מטעם התובע, שניתן ביום 11.4.11, נטען כי לנתבע נמכר ציוד שהיה בחנות בסכום של 44,870 ₪ כולל מע"מ,
והובהר לו כי הציוד כולל תנור, מערבלים, כלי מטבח, כיריים וכיוצא באלה,
אך לא נמכר לו שולחן עם כיורים המחובר לקיר ולמערכת המים והביוב, וכן לא נמכר לו המקרר ששייך לחברת טמפו.


עוד נטען,
כי מצב החנות בעת השכרתה לנתבע היה מצוין, הנתבע התחייב להחזירה נקייה ומסודרת,
אך בפועל החזיר את החנות במצב גרוע, ללא צביעה, עם חורים בקירות, מרצפות שבורות, קרמיקות חסרות,
וקלקולים רבים נוספים, לרבות במערכת החשמל.

11.
בסיכומיהם, בסעיפים 15 – 30, משיבים הנתבעים לטענות התובע, אחת לאחת, ומכחישים את רובן, בטענה כי התובע לא צירף חוות דעת של שמאי לגבי הנזקים הנטענים, וכל אשר צירף הן תמונות לא ברורות שלא ניתן ללמוד מהן מאומה ולא ברור מתי
צולמו.


עוד נטען, כי התובע לא צירף כל ראיה ממשית ומהותית לטענותיו אלא הצעות מחיר בלבד, ובמספר מקרים לא צורפו אפילו הצעות מחיר.

לפיכך, לטענת הנתבעים, מדובר בטענות בעלמא אשר לא הוכחו.

12.
לאחר עיון בכל טענות הצדדים ושמיעת עדויותיהם – לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

13.
התובע צירף תמונות אשר צולמו על ידי בנו, שמואל אליאסיאן (להלן – הבן).


כאשר נשאל הבן בחקירה נגדית מתי צולמו התמונות ענה (פרוטוקול עמ' 7 שורות 24 – 25):

"לא זוכר מתי, אבל בסמוך כשהוא עזב באנו אני ואבא וראינו מה שקרה ניסינו לדבר איתו כמה פעמים וכשזה לא עזר באתי במיוחד לחנות וצילמנו את הדברים".


מעדות זו עולה, כי התמונות צולמו כעבור תקופה מסוימת לאחר שהשוכר כבר עזב את החנות, הואיל וחזקה שעבר זמן בין "ניסיון דיבור" אחד עם שוכר לבין ניסיון אחר -
ומכאן שלא הוכח כי הנזקים כולם, או חלקם, נגרמו על ידי השוכר.

14.
זאת ועוד, כ-25% מסכום הנזק הנטען מיוחס על ידי התובע למקרר של טמפו (15,000 ₪) ושולחן העבודה (7,500 ₪).


דא עקה, שלעניין המקרר הודה התובע כי ניתן להחזירו לחברת טמפו (פרוטוקול עמ' 4 שורות 17 – 18), ועל כן לא ברור איזה נזק נגרם לתובע, ומדוע הוא דורש מהשוכר 15,000 ₪ במקום לדרוש ממנו להחזיר את המקרר לחברת טמפו,
ולחלופין
- להעביר את ההתחייבות של התובע כלפי טמפו על שמו של השוכר.


גם לגבי שולחן העבודה לא שוכנעתי כי התובע הוכיח את תביעתו.

התובע צירף הצעת מחיר על סך 6,400 ₪ לא כולל מע"מ,
מיום 16.2.11.

מתן הסתם, מדובר בהצעת המחיר בשולחן חדש, בעוד ששולחן העבודה היה משומש, שכן התובע אמר בחקירתו כי "זה דבר שלא יוצא מהחנות, זה ציוד של קבע, כמו מזגן (פרוטוקול עמ' 4 שורה 22).

מכאן, ששולחן העבודה היה בחנות בעת שהושכרה לשוכר ולא מדובר בשולחן חדש.

15.
בנסיבות אלה, לא הוכיח התובע את ראשי הנזק המתייחסים למקרר ולשולחן העבודה.


הואיל וגם לגבי ראשי הנזק האחרים לא צורפו חשבוניות המעידות על תשלום בפועל של הסכומים הנתבעים, אלא במקרה הטוב צורפו הצעות מחיר שאין בהן כדי להוכיח שהטובין אכן הוזמנו וכמה שולם עבורם – הרי שהמסקנה היא שהתובע לא הוכיח את הסכום של 95,000 ₪ שנרשם על ידו בשטר נשוא התביעה.


הואיל ועל פי ההלכה הפסוקה לא ניתן, על פי סעיף 19 לפקודה, לתבוע סכום אחר מזה שנרשם בשטר (בהנחה ש הסכום האחר היה מוכח) – הרי שבכל מקרה דין התביעה להידחות.

סוף דבר

16.
לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.


התובע ישלם לנתבעים, תוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ז ניסן תשע"ב, 09 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 50328-07/10 אלברט אליאסיאן נ' חנניה יעקב ליברמן, רות ליברמן, אדמונד ליברמן ואח' (פורסם ב-ֽ 09/04/2012)