פסקי דין על שבי מטרני | פסקי דין על בנק אגוד לישראל בע"מ

36157-02/10 תאק     08/04/2012




תאק 36157-02/10 שבי מטרני נ' בנק אגוד לישראל בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשדוד



תא"ק 36157-02-10 בנק אגוד לישראל בע"מ
- אחוזת בית נ' קיפר מערכות ואבטחה (1989) בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:
תיק עזר



מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשם
יניב בוקר


המבקש

שבי מטרני


נגד


המשיב

בנק אגוד לישראל בע"מ



החלטה

בפני
בקשתו של המבקש כי תינתן לו הרשות להתגונן בפני
התביעה שהגיש כנגדו המשיב, בסדר דין מקוצר, על הסך של 126,357 ₪, בגין ערבותו הנטענת לחשבונה של הנתבעת מס' 1, חברת קיפר מערכות ואבטחה (1989) בע"מ.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן, על נספחיה, בחקירתו של המבקש בפני
ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשתו להידחות.

לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:
"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפני
ו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ'
warner
, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".
(ההדגשות שלי – י.ב.).

נשאלת השאלה - מתי יש לקבוע כי המדובר ב"הגנת בדים"? מהם סימני ההיכר של הגנה כזו?

בית המשפט העליון בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121, נתן בהגנה זו מספר סימנים:

"על-כן, בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.
אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה". (ההדגשות שלי – י.ב.).

נמצאנו למדים, אם כן, כי ניתן לקבוע כי המדובר בהגנת בדים כאשר:
א.
המצהיר "קורס" בחקירה נגדית וגירסתו "מתמוטטת".
ב.
הגירסה העובדתית קורסת מול חומר הראיות כולו (שאינו מצריך שיקולי מהימנות).
ג.
כאשר תצהיר המבקש מעלה טענות כלליות ואינו מתכבד ומפרט את פרטי הגנתו כך שלמעשה אין גירסת הגנה ממשית ומפורטת.

לכל אלה יש להוסיף, לטעמי, את המקרים הבאים (מבלי להתחייב על רשימה סגורה של מקרים):
ד.
כאשר כל הטענות העובדתיות של המבקש אינן מעלות הגנה במובן המשפטי
גם אם תתקבלנה במלואן בתום ההליך העיקרי (לדוגמה: אדם אשר טוען רק טענות עובדתיות בדבר יכולתו הכלכלית לשלם ומצבו הבריאותי).
ה.
כאשר מתברר מתצהירו של המבקש ומחקירתו כי הוא מעלה מספר גירסאות עובדתיות הסותרות זו את זו בצורה חזיתית בנקודות המהותיות לדיון ולא ניתן ליישב בין גירסאות אלה.

ראשית, טענה עובדתית מרכזית שהייתה בפי המבקש "קרסה" בחקירתו הנגדית, לפיכך חלקים ניכרים מגירסתו "התמוטטו".
המבקש טען כי לא חתם על טופס פתיחת החשבון של הנתבעת מס' 1, וכי ערבותו נחתמה כ- 7 שנים לפני שנפתח החשבון.

דא עקא כי בחקירתו הנגדית של המבקש התברר כי לא אלה פני הדברים:
ש: לשיטתך מתי נפתח החשבון?
.' ת: לפי מה שרשום, בשנת 97
ש: אני מציג לך תנאי אשראי כלליים משנת 90 ', תעיין בהם. תגיד לי אם אתה חתום עליהם?
ת: אני רואה את החתימה שלי.
ש: זה אותו מספר חשבון נכון?
ת: לא זוכר.
ש: החתימה היא שלך על שני המסמכים, גם שלך?
ת: כן."
(עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 12/12/2011, שורות
- 17-24 – ההדגשה שלי – י.ב.).

לפיכך, כל טענותיו של המבקש הנובעות מן הטענה ש"התמוטטה" ולפיה מעולם לא ערב לחשבון, שכן לא ייתכן שחתם לפני פתיחתו, דינן להידחות.

שנית, טענותיו הסתמיות של המבקש כי "לא הבין" או "לא קרא" את המסמכים עליהם התבקש לחתום בפני
פקידת הבנק-המשיב, דינן להידחות.

הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ראה למשל ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/04 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113).

המבקש לא פירט את הנסיבות אשר יובילו למסקנה כי המדובר במקרה קיצוני ביותר, מלבד הטענה הכללית והסתמית כי "הייתי גם צעיר אז" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 12/12/11 שורה 24).

טענה זו, כשלעצמה, אינה מסייעת למבקש שכן חזקה על אדם
כי לא יחתום על מסמך לפני שידרוש ויקבל הסברים אודות תוכנו.
"הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת -
"... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם."
(מתוך ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"ד (3) 304) (ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקש לא טען כי "הוטעה" לגבי מהותו של המסמך, אלא רק כי בשל גילו הצעיר לא טרח לקרוא את המסמכים ו"אפילו לא הסתכל על זה ולא כלום", כלשונו.

לפיכך, כל טענותיו של המבקש בדבר היעדר גמירות דעת ו/או טענות הנובעות מהטענה כי לא קרא את המסמכים עליהם חתם, נידחות.

שלישית, טענותיו של המבקש בדבר סעיפים "מקפחים" בהסכם שבין הצדדים לא פורטו כדבעי. המבקש לא טען ולא הבהיר לאילו סעיפים הוא מכוון, והטענה נטענה באופן כוללני, מעורפל וסתמי.

ההלכה היא כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו"
(ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41 – ההדגשה שלי – י.ב).

רביעית, כל טענותיו של המבקש הנובעות מטענתו כי הוא ערב מוגן או ערב יחיד, דינן להידחות.

מלבד העובדה שערבותו של המבקש נחתמה לפני תיקון מס' 2 לחוק הערבות, כאשר סע' 2 לאותו תיקון קובע במפורש כי התיקון לא יחול על חוזי ערבות שנחתמו קודם מועד התחילה, הרי שהמבקש אינו יכול להיות ערב יחיד, ולפיכך גם לא ערב מוגן, מכוח היותו "בעל עניין" בתאגיד, הנתבעת מס' 1, שהרי היה מנהל בה, כפי שהודה בחקירתו (ראה הגדרת המונח בחוק הערבות המפנה לחוק ניירות ערך שם נרשם במפורש כי גם מנהל בחברה הוא בעל עניין).

חמישית, כל טענותיו של המבקש בדבר הפטרתו של ערב אחר, דינן להידחות.

כל שהציג המבקש לעניין זה הוא עמוד ראשון בלבד מתוך הסכם בין המשיב ובין הערב הנוסף, מר סימון יוסף, ולפיו יופטר מר יוסף מערבותו תמורת תשלום של 30,000 ₪.
ברם, ההסכם שהציג המבקש "קטוע" בסע' 3.1 שבו, ולפיכך, לא ניתן ללמוד על מלוא ההסכמות שבין הערב הנוסף ובין המשיב.

לעובדה זו חשיבות קריטית לאור אופן ניסוחו של סע' קטן ג' לסע' 55 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, אליו הפנה המבקש בסיכומיו, שנוסחו, כהאי לישנא: "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת." (ההדגשה שלי – י.ב.)..

המבקש כלל לא טען, בתצהירו, כי לא משתמעת מהפטרו של מר יוסף כוונה אחרת, ואף נמנע מלהציג את ההסכם המלא בין המשיב ובין מר יוסף, כדי שבית המשפט יוכל לעמוד על משמעותו של ההפטר, בנוגע לשאר הערבים.

אם תאמר כי ההסכם המלא לא היה בידיו של המבקש, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, שכן המבקש לא טען שפנה לקבלת המסמך מאת המשיב, ונתקל בסירוב.
ההלכה בעניין זה היא, "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..."
(ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 – ההדגשה שלי – י.ב.).

שישית, טענותיו של המבקש לפיהן לא הודיע לו הבנק-המשיב על הפרת התחייבויות הנתבעת מס' 1 אינן מפורטות כדבעי.
על פי הוראות חוק הערבות ועל פי הפסיקה, לכל היותר יופטר הערב מן הנזק שנגרם לו בגין אי-ההודעה. ברם, טענה זו, שהיא למעשה טענת קיזוז, צריכה להיתמך, לכל הפחות בתחשיב או בכימות של הנזק הנטען.

ההלכה היא כי: "טענת קיזוז יש לפרט לפרטי פרטים וסכומים, עד לרמה של כתב תביעה עצמאי: "טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" (ד. בר אופיר, שם, עמ' 213 וראה גם ע"א 579/85 אריאן נ' לאומי, פ"ד מ(2) 765).".
(מתוך תאק 19670/07 עידן-דוד נכסים בע"מ נ' בנק לאומי סניף הכרמל (חיפה)–
פורסם בפדאו"ר – ההדגשה שלי – י.ב.).

שביעית, הטענה בדבר אי-מילוי התנאים הקבועים בסע' 8 לחוק הערבות נטענה באופן סתמי, ללא כל תשתית עובדתית.

ההלכה בעניין זה היא כי: "אמנם, בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הערבות אין הבנק רשאי לדרוש את מילוי הערבות מן הערבים, בלא שדרש זאת תחילה מן החייב העיקרי. ברם, דרישה זו הינה מצומצמת ביותר. בכדי לקיים את הוראות הסעיף, די שתישלח התראה לחייב העיקרי זמן קצר בלבד לפני פנייה לערב ואין כל צורך בנקיטת הליכים משפטיים כנגד החייב העיקרי כתנאי מוקדם לדרישת החוב מן הערבים (ראו, ש' גנוסר חוק הערבות תשכ"ז – 1967 (פירוש לחוקי החוזים עורך ג' טדסקי, תשל"ט) 49-52)."(רע"א 1873/05 יצחק דואק נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם בפדאו"ר-גוגל – ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקש העיד בפני
כי בשנת 97' החל לנתק את קשריו עם הנתבעת מס' 1. לפיכך, ממילא אינו יכול להעיד (והוא אף אינו מעיד בתצהירו באופן ברור) כי מעולם לא נשלח מכתב דרישה לנתבעת מס' 1 (והדבר אף סותר את טענותיו הבאות בעניין קיזוז בשל הליך מכירת נכסיה).

שמינית, טענת הקיזוז של המבקש מכוח הליך מימוש נכסיה של הנתבעת מס' 1 התמוטטה בחקירתו הנגדית.
המבקש הודה כי ה"תחשיב" שערך בתצהירו היה תחשיב סתמי, חסר בסיס, שלא התחשב בהוצאות הכינוס, בשכ"ט הכונס, בהפרשי ריבית והצמדה וכיוצא באלה.

כזכור, "הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.
באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן
. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".
(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).

תשיעית, טענת השיהוי או ההתיישנות של המבקש נטענה אף היא באופן סתמי וללא פירוט. המבקש אינו מפרט מדוע יש למנות את ההתיישנות מיום חתימת כתב הערבות ולא מיום שמוצו ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1, ואינו מבהיר או מכמת את הנזק שלטענתו נגרם לו בגין השיהוי הנטען בהגשת התביעה. הטענה אף אינה מתיישבת עם טענותיו האחרות של המבקש, למשל, שהיה על המשיב לפנות אל הנתבעת מס' 1 תחילה ולפעול למימוש נכסיה תחילה.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש היא הגנת בדים ואני דוחה את בקשתו למתן רשות להתגונן.

ב"כ המשיב יגיש

פסק דין
ערוך לחתימתי בתוך 7 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

המבקש ישלם למשיב את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ב, 08 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 36157-02/10 שבי מטרני נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/04/2012)