פסקי דין על אוסקר בן עזרא | פסקי דין על שרה בן עזרא | פסקי דין על בן עזרא הילה | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

3883/07 א     15/04/2012




א 3883/07 אוסקר בן עזרא, שרה בן עזרא נ' בן עזרא הילה, איילון חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"א 3883-07 אוסקר בן עזרא
ואח' נ' בן עזרא הילה
ואח'






בפני

כב' השופט
דב פולוק


התובעים

1
.
אוסקר בן עזרא

2
.
שרה בן עזרא


נגד



הנתבעות

1.בן עזרא הילה
2.איילון חברה לביטוח בע"מ



פסק - דין

רקע כללי


ביום 17.8.06,
נפגעו התובעים בתאונת דרכים, כאשר נסעו ברכב שהיה נהוג ע"י נתבעת 1. רכב שנסע מאחורי מכוניתם, עקפם והתנגש חזיתית ברכבם.


הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 . אין מחלוקת בין הצדדים כי נתבעת 2 היא מבטחת הרכב וכי עליה לשאת בנזקי התאונה.מחלוקת הצדדים נוגעת לענין גובה הנזק והיקף הפיצוי לתובעים.


תובע 1
חווה"ד האורטופדית

ד"ר לילינג ציין כי לדברי התובע הוא סובל מכאב בהנעת הצואר, מתקשה להרים ולהזיז חפצים כבדים, סובל מכאב בקדמת החזה ובצואר בקור. התובע פונה לבית החולים "סורוקה" שם אושפז במשך 4 ימים כשהוא סובל משבר בעצם החזה ומחבלות מרובות. לאחר שחרורו טופל בתרופות
ופזיוטרפיה.


בחווה"ד ציין ד"ר לילינג כי:
מר אוסקר...סבל משבר של עצם החזה וחבלות מרובות בגוף, נותר עם כאבים בצואר עם הגבלה קלה בתנועה. בעיון במסמכים הרפואיים לא נמצאה עדות לתלונות על עמוד שדרה צווארי בטרם התאונה למרות השינויים הניווניים, אלא רק תלונות על עמוד שדרה המותני. אומנם, בוצע צילום של עמוד השדרה הצווארי בתאריך 8.1.08, אולם צילום זה בוצע כבירור של סחרחורת ולא תלונות על עמוד השדרה הצווארי. לפיכך, יש לייחס את מגבלותיו לתאונה הנדונה.



ד"ר לילינג קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בגובה 10%, לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות המל"ל. בנוסף קבע המומחה כי נכותו הזמנית של התובע בתקופה שבין17.8.2006-
30.10.2006 עמדה על 50%, ובין 1.11.2006- 28.2.2007 עמדה נכותו הזמנית על 30%.


הנתבעים חולקים על קביעת ד"ר לילנג לפיה נותרה לתובע נכות של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי בגין התאונה. לטענתם, התובע התלונן על כאבי צוואר כבר לפני התאונה, ומן הראוי היה לייחס את הנכות בצוואר, לפחות במחציתה למצבו עובר לתאונה ולהעמידה על 5% נכות.


חווה"ד בתחום האף, אוזן גרון


פרופ' אלידן, כתב
בסיכומו כי: "...בדיקות השמיעה מראות ירידה תחושתית עצבית קלה עד בינונית, שתגרם על ידי חבלת הראש...אולם מר אוסקר בן עזרא
עובד בתעשייה האווירית כנראה בתנאים של רעש חזק...ראוי לציין כי קודם לתאונה לא מצאתי בתיק תלונות על ירידה בשמיעה או טנטון. יתכן מאוד כי חלק מהירידה בשמיעה והנזק לאוזן הפנימית נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש, והתאונה גרמה להחמרה של הנזק והתפרצות הטינטון.


לפיכך קבע המומחה כי מצבו הנוכחי מתאים לפי תקנות המל"ל:

סעיף 72 (1) ב' – ירידה מזערית בשמיעה בשתי האוזניים – 5% נכות.
סעיף 72(4) ד'
ii
- טינטון תמידי – 10%.
אך לאור השיקולים כאמור המליץ המומחה לזקוף מחצית מאחוזי הנכות ע"ח החבלה בתאונה (החצי השני – תוצאה של חשיפה לרעש מזיק, לצמיתות מיום התאונה).

מדבריו
של פרופ' אלידן עולה שבעקבות התאונה נגרמו לתובע 2.5% נכות בשל ירידה בשמיעה בשתי האוזניים, ו-5% נכות בגין טנטון תמידי. סה"כ נגרמה לתובע נכות צמיתה בתחום הא.א.ג. בשיעור 7.5% .


הנתבעים
חולקים על קביעתו של
המומחה, לדידם לא הוכח במידת ההסתברות הראויה (מעל 50%) קשר סיבתי בין הנכויות לבין התאונה, ועל כן אין לייחס קשר בין נכויות אלו לתאונה.



טענות התובע:
ביום 25.7.10, הוגש תצהיר התובע, עליו נחקר ביום 8.11.10. מתצהירו עלה כי הוא יליד 1949, ועובד כמנהל עבודה במפעל להב בתעשייה האווירית.


בחקירתו ציין התובע כי הוא עובד בתעשייה האוירית 40 שנה ופירט
במה כרוך תפקידו היום
וציין כי: "מנהל בימ"ל על עובדים במבנה...מחלקת מייצרי
f
16...כרגע יש 10 עובדים...כל אחד יש לו מקום עבודה ואני מפקח על כולם. התפקיד...ניהולית וגם עזרה לעובדים אם זה בשינוע כלים מתחנה לתחנה, אם זה לתת עזרה בסינרור חלקים תעופתיים שזה אלומיניום עם מתכות...עובד כל השבוע מיום א' עד יום ה' משעה 7 בבוקר עד שעה 4 אחר הצהריים וביום שישי אני לא עובד...פרויקטים...כולנו פועלי ייצור...גם רעש...איך שהגעתי לעבודה, חודשיים וחצי אחרי התאונה, והתחלתי להתקבל בחזרה לעבודה פנו אלי הבוסים וראו שאני מתקשה והמליצו להעביר אותי למחלקה אחרת. אני התנגדתי...למחסן...אחרי זה לקחו ממני אנשים והעבירו אותם למחלקות אחרות כי רצו להקטין את העבודה...נשארתי במחלקה בצורה קטנה יותר...".


(עמ' 2- 4 לפרוטוקול )

התובע טען כי נכותו התפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית בשל טיב עבודתו. התובע טען כי הוא מתקשה מאוד בביצוע עבודתו הן בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי והן עבודות הדורשות ריכוז ועבודה ממושכת ע"ג מחשב.


התובע ציין בתצהירו כי לאחר חזרתו לעבודה ועקב כאבו ומגבלותיו הרפואיות כתוצאה מהתאונה הוא מתקשה לתפקד באופן מלא כפי שעשה עובר לתאונה והוא נאלץ להעדר הרבה מעבודתו.


לטענתו עקב תפקודו החלקי בעבודה הוקטן גודל המחלקה עליה הוא היה אחראי, כאשר כיום מונה המחלקה 10 עובדים בלבד. לטענתו אילולא התאונה היה לוקח על עצמו משימות נוספות בעבודתו אותן הוא אינו מסוגל לבצע היום.
כתוצאה מכך גם שכרו היום נמוך משכרו עובר לתאונה.



התובע ציין כי על פי הנחיית רופא תעסוקתי הוגבלה עבודתו ל-5 שעות מיום 2.11.06 ועד ליום 2.12.06. בגין תקופה זו נוכו משכרו 30.7 שעות מחלה. לטענתו בעת פרישה זכאי עובד לקבל מענק בגין יתרת שעות המחלה העומדות לזכותו. ניצול ימי המחלה עשוי להוריד את דרגת הזכאות לפדיון ימי המחלה באופן שיגרום להפסד של חצי חודש בעת פרישתו לפנסיה.


בעדותו ציין התובע כי הכלל הנוהג בתעשיה האווירית היא שאין משולם שכר ע"ח ימי מחלה כי אם ע"ח ימי חופשה (או שלא משולם שכר כלל) (עמ' 7 שורה 6) שכרו שולם בתקופה זו תמורת ניכוי ימי חופשה ממכסת ימי החופשה שהיו צבורים לזכותו. לטענתו
בגין התאונה ניצל 379 שעות חופשה שהם 44.588 ימי עבודה.



לטענתו בתעשיה האווירית נהוג לתגמל עובדים אשר לא ניצלו ימי מחלה משך שלישון (4 חודשים) ולהעניק להם 25.5 שעות חופשה, קרי 3 ימי עבודה. ממועד התאונה (לפני כ-4.5 שנים) ועוד כ-5.5. שנים עד לפרישתו יפסיד
בגין חופשת פרס כ-490 שעות חופש, המהווים 57.65 ימי עבודה.

התובע ציין כי נותרו לו עוד
כ- 5 שנות עבודה עד לפרישתו לפנסיה. נכותו הרפואית הובילה לפגיעה בהיקף עבודתו וצמצום מחלקתו. הוא איננו מבצע שעות נוספות כמקודם. כפי שעולה מתלושי השכר שצירף.

בסיכומיו טוען התובע כי יש לפצותו בסכום גלובלי של 50,000 ₪ בגין האפשרות שייפלט לפנסיה מוקדמת נוכח תפקודו הלקוי והחלקי בעבודתו.


התובע טוען כי בעקבות התאונה נזקק לטיפולי פיזיותרפיה, תרופות ומשככי כאבים. ונגרמו לו הוצאות רבות בגין הצורך להשתתף בעלויות קופת חולים עבור אלו, וכן עבור ביקור אצל רופאים מומחים. גם היום הוא זקוק למשככי כאבים ולמעקב של אורטופד.


התובע העיד כי לפני התאונה היה מסייע בביצוע עבודות הבית ובהם עבודות אינסטלציה, גינון וצביעה, אולם בשל הכאבים וההגבלה בתנועת הצוואר מהם הוא סובל הוא אינו עוזר בביתו יותר, ולעיתים הוא אף נאלץ לנוח מספר ימים ונזקק לעזרת בני משפחתו. הוא נדרש לשלם לעזרה בשכר בביצוע עבודות אלו, ולהעסיק גנן בסך של 200 ₪ בחודש.


עדות חיים שפילר:

בעדותו ציין מר חיים שפילר שהוא ראש תחום פרט וכחלק מתפקידו הוא מייצג החברה בפני
רשיות המדינה.


בעדותו ציין כי על פי הנהלים הנהוגים בתעשיה האווירית, עובד שנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה יכול לנצל בזמן היעדרותו שעות חופשה אם וככל שעומדות לזכותו או לחילופין להיעדר ללא תשלום.


את ימי החופשה זכאי עובד התעשייה האווירית לפדות בשלמותם עם פרישתו, והם יחושבו על בסיס שכרו של העובד ביום הפרישה. יצויין כי העובד אינו מוגבל בכמות שעות החופשה לפדיון אותן הוא יכול לצבור (עמ' 8- 9 ).


במקרה של התובע ציין כי עלות יום עבודה /חופשה לחודש אוקטובר 2006 הוא 627.8 ₪ ברוטו, לסכום זה יש להוסיף כ- 53% תוספות סוציאליות, הקלקולציה לשווי שעת חופשה 627.8 ₪ ברוטו +53% ולחלק ל-8.5 שעות (עמ' 9).


עוד העיד כי בעת פרישה לפנסיה ניתן לקבל מענק בגין יתרת שעות מחלה עפ"י מידרוג אותו פירט בעדותו (עמ' 10 שורות 7- 15 ), וכי ניצול ימי המחלה של התובע עשוי להוריד את דרגת הזכאות של התובע לפדיון ימי המחלה באופן שיגרום להפסד של עד חצי חודש בפרישה. בענין זה ציין כי שלושה חודשים הם המקסימום אותו יכול עובד לקבל בעבור פדיון יתרת ימי המחלה חיובית בעת הפרישה לפנסיה.


בעדותו ציין כי בתעשיה האווירית נהוגה שיטת תגמול לעובדים אשר לא ניצלו ימי מחלה משך שלישון (4 חודשים) בגינה משולם להם 25.5 שעות חופשה קרי 3 ימי עבודה (עמ' 11 שורות 8-11).


בעדותו העיד כי כאשר עובד טוען כי אינו מסוגל לבצע שעות נוספות יש התחשבות מצד הממונים עליו (עמ' 12 שורות 4-6).


לגבי פרישה מוקדמת העיד כי כרגע אין כוונה להוציאו לפרישה מוקדמת ואולם לא ידוע מה צופן העתיד (עמ' 15 שורות 26-27).


טענות הצדדים באשר לגובה הנזק:

טענות התובע:
התובע טען כי נכותו התפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית בשל טיב עבודתו ולפיכך יש לפסוק לו את הסכומים הבאים:



א. הפסד השתכרות לתקופת הנכות הזמנית אשר שולמה על חשבון ימי החופשה בגין התאונה. בתקופה זו ניצל התובע
379 שעות חופשה שהם 44.588 ימי עבודה עבורם יש לפצותו בסך של
54,297 ₪

ב. הפסד השתכרות לתקופת העבודה החלקית. בגין תקופה זו נוכו משכרו שעות מחלה בסך 30.7 שעות. עבורם יש לפצותו בסך
7,500 ₪

ג. הפסדי חופשת פרס כפי שנהוג בתעשיה האווירית. לטענתו
עד לפרישתו יפסיד בגין חופשת פרס כ-490 שעות חופש, המהווים 57.65 ימי עבודה. בגינם יש לפצותו בסכום של 55,363 ₪

ד. הפסד השתכרות מתום תקופת אי כושר זמני עד היום
102,377 ₪

ה. הפסד השתכרות לעתיד
111,305 ₪

ו. הפסד במידה ויפרוש פרישה מוקדמת


50,000 ₪

ז. כאב וסבל על בסיס 17.5% נכות ו-4 ימי אשפוז


28,328 ₪

ח. הוצאות רפואיות ונסיעות


25,000
₪

ט. עזרה וסיעוד לעבר



20,000 ₪

י. עזרה וסיעוד לעתיד


43,407 ₪
סה"כ :

497,577 ₪


טענות הנתבעים:

הנתבעים מנגד טוענים כי לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד באותו תפקיד ללא מגבלות ובאותו היקף משרה ושכרו לא נפגע והוא אף עלה בדרגתו לפיכך לא נגרמה לו כל נכות תפקודית בעקבות התאונה.


עוד טוענים הנתבעים
כי בשום שלב לא קבע המומחה לתובע אי כושר עבודה מלא. התובע העיד כי נעדר מעבודתו מיום התאונה ועד ליום 1.11.2006 לטענתם
לא הייתה לכך כל הצדקה לאור קביעת המומחה לפיה נכותו עמדה בתקופה זו על 50% בלבד. לפיכך היה עליו לשוב להיקף עבודה חלקי.


מתלושי השכר של התובע לחודשים 5- 7 /2006 עולה שעובר לתאונה עמד שכרו על ממוצע של כ- 14,600 ₪ (נטו). לפי עדות נציג המעבידה בין החודשים אוגוסט ועד אוקטובר 2006 שולם שכרו של התובע על חשבון ימי החופשה שלו. סכום זה היה צפוי לפדות במועד פרישתו לפנסיה , וערכו המהוון (היוון כפול ל-5 שנים) עומד על 26,186 ₪. בשל קביעת המומחה שבתקופה זו היה התובע רק ב-50% אי כושר יש לפצותו במחצית הסכום בגובה 13,093 ₪.


בעניין זה מציינים הנתבעים שנציג המעבידה העיד כי בתקופת החופשה משולם לעובד מלוא שכרו ועל כן אין לקבל את טענתו של התובע לפיה שכרו פחת בשלושת החודשים בהם נעדר מעבודתו בגין התאונה. למעלה מן האמור, מציינים הנתבעים שלכל היותר בהשוואת השכר בין החודשים בהם נעדר לחודשים בהם עבד עומד ההפסד על כ- 3,336 ₪ נטו. אולם אין כל אינדיקציה או הסבר ממה נובע פער זה ולא הוכח קשר בינו לבין התאונה. כן מציינים הנתבעים שבחינת תלושי השכר מעלה שבחודש ספטמבר 2006 היה שכרו של התובע גבוה משכרו עובר לתאונה, ודי בטענה זו כדי לשמוט את הבסיס מטענתו שהירידה בשכר נגרמה בשל תשלומו על חשבון חופשה. לחלופין, אם יחויבו לפצות את התובע בגין הירידה בשכר הרי שלאור קביעת המומחה
שבתקופה זו היה התובע ב-50% אי כושר
ומכוח חובת הקטנת הנזק הרי שיש לפצות את התובע לכל היותר על סך של 1668 ₪.


כמו כן, מציינים הנתבעים כי
התובע בסיכומיו ביקש פיצוי הן בגין הפסד ימי החופשה והן בגין הפסד השכר בתקופת היעדרות ומדובר בכפל פיצויי.


לגבי הפסד השתכרותו של התובע בתקופת העבודה החלקית מיום 2.10.06 -2.11.06 בה עבד כ- 5 שעות ביום,
וקיבל השלמה לשכרו על חשבון ימי המחלה. על פי המפתח לפדיון ימי המחלה שהוצג על ידי המעבידה גם כיום זכאי התובע לפדיון ימי המחלה המקסימאלי האפשרי, ומכאן שנכון להיום לא נגרם לו כל נזק בפועל בגין ניצול ימי המחלה. על כן יש לדחות טענה זו לגבי האפשרות התיאורטית שמא אולי עלול להיגרם לו הפסד עתידי.


לענין הפסד בגין "חופשות פרס" יש לדחות דרישה זו של התובע, שכן אין בחופשת הפרס שקיבל התובע במשך השנה שקדמה לתאונה כדי ללמד על ממוצע "חופשות הפרס" שקיבל התובע לאורך השנים. נתון זה משתנה משלישון לשלישון בהתאם למספר ימי המחלה שניצל התובע בארבע החודשים באותו שלישון. כמו כן, בתקופת שבין התאונה לבין 1.11.2006, קיבל התובע את שכרו על חשבון ימי חופשה ולא על חשבון ימי מחלה ועל כן לא אמורה להיות פגיעה בזכאותו לפרס בגין ניצול ימי המחלה בתקופה זו.


בין התאריכים 1.11.2006-15.11.2006, עבד התובע בהיקף חלקי וניצל 3.91 ימי מחלה. אחר כך חזר התובע לעבודתו באופן מלא, ואילו הציג תעודת מחלה מיום 12.12.06 - 14, ומיום
28.1.2007- 31. יש לציין שאין בתעודות אלה כדי להוכיח שבימים אלה אכן נעדר התובע מעבודתו וניצל ימי מחלה עקב התאונה. נציג המעבידה שהעיד במהלך דיון ההוכחות לא נשאל לעניין זה ולא פירט את מספר ימי המחלה שניצל התובע בפועל עקב התאונה בתקופה הנטענת.


הנתבעים, גם דוחים את בקשתו של התובע להסתמך על תעודת המחלה שצורפה לסיכומים. שכן, לא הוכח שתעודת מחלה זו קשורה לתאונה, וכן לא הוכח שהתובע נעדר מעבודתו בכל התקופה הנטענת.


באשר לדרישתו של התובע בנוגע לפיצוי לעתיד, הרי שברור שאין לדרישה זו כל בסיס ויש לדחותה. שכן לא ניתן לצפות באיזה מידה הסיכון להפסד חופשות פרס נוספות בשל התאונה יתממש.


לעניין הפסד ההשתכרות של התובע מתום תקופת אי הכושר הזמני ועד היום נטען
כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה שכן מתלושי השכר החלקיים שהציג עולה ששכרו עלה בהדרגה ממועד התאונה וכיום שכרו גבוהה באופן ניכר משכרו עובר לתאונה.


באשר להפסד ההשתכרותו של התובע לעתיד, מזה כ- 5 שנים התובע ממשיך באותו תפקיד כמנהל מחלקה,
שהינו תפקיד ניהולי ועובד באותו היקף משרה. שכרו ודרגתו של התובע לא נפגעו ואף השתבחו מאז התאונה. כמו כן, נציג המעבידה הבהיר שאין כל כוונה להוציאו לפנסיה מוקדמת.


בעניין זה מציינים הנתבעים שאין לנכותו של התובע בתחום ה.א.א.ג משמעות תפקודית ולנכותו האורטופדית משמעות תפקודית מזערית בלבד. על כן טוענים הנתבעים שלכל היותר יש לפצות את התובע על פי תחשיב על בסיס של 5% נכות תפקודית. ואולם, על אף האמור, סוברים הנתבעים, שלאור נסיבות העניין ובהעדר אינדיקציה לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע יש לפסוק רק פיצוי גלובאלי חלקי.


לענין הוצאות רפואיות בעבר, התובע לא הוכיח את נזקיו באמצעות קבלות, ועל כן אין הוא זכאי לקבל פיצוי בגינם. הקבלות שצורפו בשל נסיעות מעוררות תמיהות. לעניין הטיפולים הפרטיים שקיבל ושבגינם ביקש פיצוי, לא הוכח כי נדרש לטיפולים אלו דווקא במסגרת פרטית, ועל כן אין לפצותו על כך. בעתיד אין כל בסיס לדרישה זו והיא לא הוכחה כדין בחו"ד רפואית. אשר על כן אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה.


עזרת צד ג' בעבר, כחודשיים לאחר התאונה שב התובע לעבודתו. בתקופת היעדרותו מהעבודה הוא לא נזקק לעזרה "חריגה" מצד בני משפחתו, ולא הוכח שנגרם לו נזק בגין שימוש בעזרה בשכר בתקופה זו. באשר לעתיד ועם התייצבות מצבו של התובע אין הצדקה לפיצוי בשל ראש נזק זה בשל שיעורה ומהותה.


הנתבעים הסכימו לפיצוי בגין כאב וסבל בהתאם לתקנות, לפיצוי בסך 13,370 ₪, בניכוי גיל.


הכרעה לענין התובע

לענין נכותו הרפואית של התובע – איני מקבל את טענת הנתבעים לפיה אין לקבל את קביעתו של פרופ' אלידן בדבר קשר בין מחצית הנכות שנגרמה לתובע בתחום הא.א.ג. לתאונה, משני נימוקים עיקריים. הראשון, כיוון שמדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט ועל הנימוקים להיות כבדי משקל ביותר על מנת שבית המשפט יבחר לדחות את קבעתיו המקצועיים, נימוקים מעין אלו לא קיימים במקרה דנן. שכן, ברי מחוות הדעת שהמומחה מכיר ויודע את הנתונים על סביבת עבודתו של התובע, והוא אף ציין שהביא שיקולים אלה בחשבון בקביעת דרגת הנכות שנגרמה לתובע בתחום הא.א.ג. בעקבות התאונה.
השני, אין זה מן הראוי להעלות טענה מעין זו בשלב הסיכומים, אם לנתבעים היו טענות כלפי קביעותיו המקצועיות של המומחה בחוות הדעת הרי שהיה עליהם להעלותם בשלב משלוח שאלות ההבהרה או בעריכת חקירה נגדית למומחה, והם לא עשו כן במקרה דנן. אשר על כן אין מקום לקבל טענתם זו של הנתבעים.


לעניין הנכות התפקודית של התובע לאור קביעת הממוחה כי שיעור נכותו הרפואית בגין הפגיעה בשמיעה והטנטון, בעקבות התאונה עומד על 7.5%, ולאור העובדה כי עבודה ניהולית של 10 עובדים ויותר, היא עבודה הדורשת כישורי שמיעה וריכוז, על כן נראה כי לפגיעה בשמיעתו של התובע ולטנטון יש השפעה על כושרו התפקודי. ראייה נוספת לכך ניתן לראות בעובדה שמעסיקיו של התובע ביקשו להעבירו מהעבודה הניהולית לעבודה במחסן, אולם שינוי זה לא התבצע בשל סירובו של התובע, ורק צומצם מס' העובדים העובדים תחתיו. אשר על כן אני קובע כי לתובע נגרמו 5% נכות תפקודית בתחום הא.א.ג.

בנוסף בעקבות התאונה נקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 10% בגין מגבלה קלה בתנועת עמוד השדרה הצווארי. עבודתו של התובע משלבת עבודה ניהולית עם עבודה פיזית. נראה שלנכות זו יש השפעה מסוימת על יכולתו התפקודית של התובע. שכן נכות זו מקשה עליו את ביצוע העבודות הפיזיות אותם הוא מתבקש לעשות עם העובדים העובדים תחתיו. כמו כן, נכותו זו יכולה גם לפגוע בתפקודו כמנהל ומפקח על העובדים תחתיו.שכן נכות זו מגבילה את יכולתו לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות צורך הנדרש לא אחת ממנהל שתחת פיקוחו עובדים. עם זאת אני מביא בחשבון שהתובע עובד בתפקידו בתעשייה האווירית והממונים עליו מרוצים מתפקודו, ונותרו לו עוד כ-4 שנים עד ליציאתו לפנסיה.


אשר על כן החלטתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בגין ההגבלה הקטנה בתנועת עמוד שדרה צווארי על 5% נכות.


לאור האמור לעיל, אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע
הן בתחום האורטופדי והן בתחום הא.א.ג על 10% נכות.


באשר להפסד השתכרותו של התובע לעבר אני מוצא להבחין בין שלוש תקופות:



הפסדי השכר של התובע לתקופת הנכות הזמנית -לאור העובדה כי ממומחה מטעם בית משפט קבע כי לתובע היו 50% נכות זמנית בתקופה זו . אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך 32,566 ₪ המהווים מחצית ימי החופשה בהם השתמש התובע בתקופה זו כולל תוספת ריבית והצמדה.


הפסדי השתכרות בתקופה בה עבד התובע באופן חלקי
בין הימים 2.11.06-2.10.06
-
לא מצאתי לנכון לפסוק בעבור ראש נזק זה מאחר ולא הובאו הוכחות כי נגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופה זו.

לעניין חופשת הפרס
אין אני מוצא שיש לפסוק עבור ראש נזק זה מאחר ולא הוכח שאלמלא התאונה לא היה התובע מנצל כלל ימי מחלה שלא בגין התאונה. כמו כן לא הוכח כי כל ימי המחלה שנוצלו ע"י התובע
היו בעקבות התאונה.

הפסד השתכרותו של התובע מתום תקופת אי הכושר הזמני ועד היום
- לא הוכח
ירידה בשכר בתקופה זו
לפיכך אין אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

באשר להפסד השתכרותו של התובע לעתיד
- התובע עתיד לפרוש לפנסיה, כנהוג בתעשיה האווירית בגיל 67 בעוד כ-4 שנים. התובע ממשיך לעבוד ומתלושי השכר עולה שאין ירידה בשכר אלא ההיפך הוא הנכון. בנסיבות אלו החלטתי לפסוק סכום גלובלי בסך 26,000 ₪.

באשר לבקשת התובע עבור פיצוי בגין הסיכוי כי יאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת. לתובע נותרו עוד 4 שנים עד ליציאתו לפנסיה.
אין אני סבור כי במעמדו ובגילו של התובע יצא התובע לפנסיה מוקדמת. כמו כן מחקירתו של נציג המעביד של התובע עלה כי אין בכוונתם להוציאו לפנסיה מוקדמת.


באשר להוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות בעבר ובעתיד אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך
של 3,000 ₪ .


באשר לעזרה ולצורך של התובע להעסיק גנן אני מוצא להעריך את העזרה בעבר ובעתיד בסכום גלובלי של 4,000 ₪


בגין כאב וסבל על יסוד גיל התובע, הנכות הרפואית שנקבעה ומשך האשפוז, נפסק לתובע סך של 25,732 ₪.


סה"כ נפסקים לתובע הסכומים הבאים:

הפסדי שכר בתק' נכות זמנית

32,566 ₪
הפסדי השתכרות לעתיד


26,000 ₪
הוצאות עבר ועתיד

3,000 ₪
עזרה

4,000 ₪
כאב וסבל



25,372 ₪


סה"כ:
90,938 ₪



תובעת 2

בכתב התביעה נטען כי התובעת פונתה ממקום התאונה באמצעות מסוק לבית החולים סורוקה. בבדיקת אורטופד נמצאה רגישות בעמוד שדרה צווארי ומותני עליון, ובגב התחתון. בבדיקת כירורג נמצאה בצקת מקומית באזור אמצע הסטרנום. צילום הדגים שבר בסטרנום. התובעת אושפזה במחלקה הכירורגית בבית החולים.


ביום 20.8.2006, לאחר 4 ימי אשפוז שוחררה התובעת לביתה עם הנחיות למעקב וטיפול תרופתי נגד כאב. בעקבות התאונה סובלת התובעת מכאבים בסטרנום, כאבי גב תחתון והגבלה בתנועות כתף שמאל, כאבים בחזה עם קושי בנשימה, בחילת סחרחורות וורטיגו.


חווה"ד האורטופדית

ד"ר רוזנטל, כתב כי:

"... תלונותיה הרלוונטיות לפגיעתה בתאונה הנידונה הן כאבי קידמת החזה בחשיפה לקור ומאמץ גופני, "נימול לילי" בכפות הידיים וכאבי גב תחתון הקורנים לגפיים התחתונות...בבדיקתה לא נמצאה הגבלת תנועת עמ"ש צווארי וחגורת הכתפיים. תנועת עמ"ש מותני הייתה גבולית ובבדיקה נוירולוגית נמצאו סימני
cts
דו"צ. מהתיעוד הרפואי עולה כי סבלה מכאבי גב תחתון ותסמינים סיאטיים עובר לתאונה....אני ממליץ לקבוע 3% נכות עבור הפגיעה בגב התחתון. בהמלצתי אני מסתמך על הגישה המתייחסת לכאבי גב תחתון כאל תסמונת כאב רבת גורמים ועל העובדה כי לא ניתן לשלול החמרה במצבה של הנפגעת בעקבות חבלתה בתאונה הנידונה....מצבה הרפואי של גב' בן עזרא הנובע מפגיעתה בתאונה הינו יציב. גב' בן עזרא הייתה בתהייתה בתקופת "אי כושר" במשך חודשיים וחצי ממועד התאונה ובתקופת "אי כושר חלקי" במשך חודש נוסף וזאת בהתאם לאישורים שניתנו ע"י הרופאים המטפלים ורופא התעסוקה".

בתשובתו לשאלות ההבהרה אותן הפנתה ב"כ הנתבעים למומחה
ביום 6.4.2008, ענה המומחה כי:

".קיים רקע קודם וספק מסוים אך במקרה הנדון לא אוכל להתעלם מהעובדה כי
מספיקים 51% סבירות כי התאונה גרמה להחמרה במצבה של הנפגעת ולכן המלצתי על הענקת נכות בגובה 3% בעקבות חבלה בתאונה הנידונה".

ד"ר רוזנטל קבע שנגרמו לתובעת הן נכות זמנית והן נכות צמיתה. נכות זמנית – בין התאריכים 17.8.2006- 20.11.2006 במצב של אי כושר עבודה מלא. ונכות צמיתה של
3% בשל הפגיעה בגב התחתון, בעקבות התאונה.


הנתבעים חולקים על קביעתו של המומחה וטוענים שבנסיבות העניין לא היה מקום לקבוע לתובעת כל נכות בעקבות התאונה. שכן, אף המומחה ציין בחוות דעתו שהתובעת סבלה משך שנים רבות קודם לתאונה מהגבלות וכאבים בגב התחתון. עוד כתב המומחה שקביעתו נסמכת על תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת בדבר החמרה בכאבים מאז התאונה. על כן סבורים הנתבעים כי לא היה מקום לקבוע לתובעת כל נכות בגב התחתון בגין התאונה.



טענות התובעת:



לטענת התובעת נכותה התפקודית גבוהה בהרבה מנכותה הרפואית שכן אחוזי הנכות שנגרמו לה גרמו להחמרה משמעותית במצבה מבחינה אורטופדית ותפקודית. לטענתה מאז התאונה היא מתקשה לעמוד זמן רב ולבצע את עבודות משק הבית.


עובר לתאונה עבדה התובעת במעבדת תקנים בתעשיה האווירית.


במהלך דיון ההוכחות פירטה התובעת
במה כרוכה עבודתה:

"מבקרת איכות...אני מכיילת כלי מדידה מדויקים שאני צריכה לבדוק את הדיוק שלהם...מראשון עד חמישי משעה 7 בבוקר עד 4 אחרי הצהריים...יש הרבה כלי מדידה וכל פעם זה כלים אחרים...
ש. ממתי העלית את היקף המשרה שלך למשר מלאה?
ת. לפני כשנתיים, זה עניין של עוד חצי שעה ליום עבודה, כי לא נתנו לי".

התובעת טענה כי על פי הנוהג בתעשיה האווירית אין משולם שכר על חשבון ימי מחלה כי אם על חשבון ימי החופשה.


לפיכך מציינת התובעת כי פדיון ימי החופשה מחושב לפי בסיס שכרה ביום הפרישה ועל כן, לפי עלייה מינימאלית של 1.5% בשנה יש לפצותה ממועד התאונה ועד למועד פרישתה הצפוי בעוד 5 שנים, בתוספת של 15% והיוון כפול ל-5 שנים ובסך הכל עומד הסכום על 36,063 ₪.


לעניין תקופת אי הכושר הזמנית טענה התובעת כי בהשוואה בין שכרה עובר לתאונה לשכרה בתקופת אי הכושר מעלה שנגרם לה הפסד משמעותי בתקופה שבה קיבלה את שכרה על חשבון ימי החופש. עובד לתאונה עמד שכרה הממוצע של התובעת על 16,863 ₪ לחודש, בחודשים בהם הייתה באי כושר עבודה ירד שכרה משמעותית ונגרם לה הפסד נוסף לתקופה זו בסך 6220 ₪, ובניכוי 25% מס בתוספת ריבית והצמדה בסך של 6055 ₪.


עוד טענה התובעת כי בתקופה שבין 2.11.06-2.10.06 ובהתאם להנחיות הרופאה התעסוקתית של התעשייה האווירית הוגבלה לעבוד בתקופה זו משך כ- 5 שעות ביום. בתקופה זו לא שולם שכרה על חשבון המעבידה.
על כן נגרמו לה 8.44 ימי היעדרות בגינם לא שולמו משכרותה.

התובעת טענה כי בעקבות התאונה נזקקה לעזרה מבני משפחתה, ונאלצה לרכוש אוכל מוכן. כמו כן העסיקה חברת שירותי ניקיון פעם עד פעמיים בשבוע תמורת 200 ₪. לאחר כשנתיים הופסקה העזרה בשל חוסר יכולת כלכלית. עוד יצוין שכיום לאחר נישואי אחת מבנות הזוג וגיוסה לצה"ל של הבת השנייה חודשה העסקת העזרה בשכר. בנוסף היא מתקשה לשאת את הקניות מהסופר ונאלצת לשלם עבור משלוחים.


עדות חיים שפילר לעניין התובעת:

בעדותו ציין
כי בתעשייה האווירית משולם שכרו של עובד הנעדר בשל תאונת דרכים שאינה תאונת עבודה על חשבון ימי החופשה שצבר. עם פרישתו זכאי עובד לפדות את יתרת ימי החופשה שלו .


עוד ציין בעדותו כי נכון למועד התאונה שווי יום עבודתה של התובעת
הינו 815.34 ₪. כן העיד שהתובעת השתמשה בימי החופשה שלה באופן הבא: בחודש אוגוסט 2006
- 40 שעות חופשה, בחודש 9/2006 – 144 שעות חופשה, בחודש 10/2006 – 172.7 שעות חופשה. סה"כ ניצלה התובעת בגין התאונה 356.7 שעות חופשה, המתקבלים ל-44.588 ימי עבודה.


באותו עניין העיד כי:
"לגבי התובעת...עלות יום חופשה לחודש אוקטובר 2006 הוא 532.9 ₪ ברוטו, לסכות זה יש להוסיף כ-53% תנאים סוציאליים ולחלק ל-8.5. שעות"
(עמ' 9 )

כמו כן, העיד כי:

"כמות שעות חופשה של התובעת שניתנה לה לפני 17/8/06 הוא 404.7 שעות חופשה. לגבי השווי...עלות יום עבודה של התובעת לחודש אוק' 2006 הוא 532.9 ₪ ברוטו, לסכום זה יש להוסיף 53% רכיביים סוציאליים."
(עמ' 13)

לענין ימי המחלה העיד כי :

"ש. התובעת לגבי מחלה.
ת. ניצול אפס
ש.ויש ניצול ימים ללא תשלום לתובעת, ימים שנעדרה מהעבודה ולא קיבלה שכר
ת. רק בחודש נוב' 2006 יש לה 56.5 שעות היעדרות ללא תשלום+ 11 שעות ללא תשלום סה"כ 67.5 שעות היעדרות ללא תשלום. ההבחנה 56.5
שעות הן כתוצאה מהגעה מאוחרת או יציאה מוקדמת ביום עבודה ואותן 11 שעות של היעדרות שלא שולמו, בגין כך שהתובעת עבדה 8 שעות עבודה ביום במקום 8.5 שעות וזאת ללא אישור.
ש. בתקופה הזאת התובעת שהתה תחת אישור רופא תעסוקתי לתעסוקה חלקית. לא אוכל להתייחס לשאלה כרגע, אין בידי לאשר את שאלתך שמדובר בתקופה שהתובעת שהתה בה בהגבלה רפואית וזאת משום שבהגבלה
רפואית תעשייה אוירית משלימה את שעות העידרות על חשבון שעות מחלה ומעיון בדו"ח נוכחות לחודש נוב' 2006 שהופק בינואר 2007 בסמוך לנוכחות אין תשלום על חשבון שעות מחלה.ש. יכול להיות שלא היו לה ימי מחלה
ת. גם זה יכול להיות. בהיעדר יתרה חיובית לא ניתן לשלם כי זה גם לא מתקבל על הדעת כי יתרת המחלה של התובעת נכון ליום 1/8/06 עמד על 1326 שעות מחלה.
ש. יכול להיות שאישור כזה לא הוזן במערכת
ת. יכול להיות"

(עמ' 13 )

כמו כן ציין כי
החל מיום 31.12.20005 ועד ליום 30.4.2008 התובעת הועסקה בהיקף משרה של 8 שעות. ומיום 1.5.2008, החלה התובעת לעבוד במשרה מלאה, בהיקף משרה של 8.5 שעות ביום (עמ' 14)

עוד העיד כי אין בכוונתם להוציא את התובעת
לפנסיה מוקדמת.


טענות הצדדים באשר לגובה הנזק:

התובעת סוברת כי נכותה התפקודית גבוהה בהרבה מנכותה הרפואית שכן אחוזי הנכות שנגרמו לה גרמו להחמרה משמעותית במצבה מבחינה אורטופדית ותפקודית.


בסיכומיה ביקשה התובעת לפסוק לה את הסכומים הבאים:


א.הפסד ההשתכרות לתקופת הנכות התפקודית הזמנית



36,063 ₪.
ב. הפסד בתקופת שבה קיבלה את שכרה על חשבון ימי החופש


6,055 ₪
ג. הפסד השתכרות לתקופה העבודה החלקית




6,882 ₪
ד. הפסד השתכרות מיום תקופת אי כושר זמני עד היום



10,000 ₪
ה. הפסד השתכרות לעתיד



25,000 ₪
ו. כאב וסבל







14,500
₪
ז. עזרת צד ג' לעבר





10,000 ₪
ח. עזרת צד ג' לעתיד



52,719 ₪
ט. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר



6,000 ₪
י. הוצאות רפואיות לעתיד
10,000 ₪

סה"כ:
177,219 ₪


טענות הנתבעים:

לעניין נכותה התפקודית של התובעת טוענים הנתבעים כי מהראיות ומחקירתה הנגדית של התובעת עלה שלמעט תקופת אי כושר קצרה סמוך לאחר התאונה, המשיכה התובעת בעבודתה באותו תפקיד, ללא כל מגבלות ומבלי ששכרה נפגע.
היא אף הגדילה את היקף משרתה ודרגתה לאחר התאונה ושכרה עלה באופן משמעותי. על כן טוענים הנתבעים שאף אם יקבע כי לתובעת יש 3% נכות רפואית בגין התאונה הרי שאין בנכות זו כדי לגרוע מתפקודה ומכושרה להשתכר כיוון שעבודתה אינה כרוכה בכל מאמץ פיזי. מעבר לאמור, מציינים הנתבעים
שאף הממונים עליה העידו שהם מרוצים
מעבודתה, ואין בכוונתם להוציאה לפנסיה בזמן הקרוב.


באשר להפסד ההשתכרותה לתקופת הנכות התפקודית הזמנית טוענים הנתבעים כי מתלושי שכרה של התובעת
עולה שממוצע שכרה לחודשיים 7-4/2006, עובר לתאונה, עמד שכרה על 12,744 ₪ (נטו). מעדותו של נציג המעבידה עלה ששוויו של יום חופשה של שרה הינו 815.34 ₪ (ברוטו). בגין 42.17 ימי חופשה
x
815.34 ₪ = 34,383 ₪ (ברוטו), ובניכוי מס הכנה
25,787 ₪ (נטו). סכום זה צפויה התובעת לפדות רק במועד פרישתה לפנסיה וערכו המהוון (היוון כפול ל-5 שנים (0.862) עומד על
22,228 ₪. בעניין זה מציינים הנתבעים, בתגובה לטענתה של התובעת בעניין, שלא ניתן לצפות מראש באיזה שיעור יעלה שכרה של התובעת בעתיד.
ומעבר לאמור טוענים הנתבעים כי הנטל להוכיח את העלייה הצפויה הוא של התובעת
והיא לא הוכיחה זאת כנדרש.


מעבר לאמור מציינים הנתבעים ששכרה הממוצע של התובעת עובר לתאונה עמד על 12,744 ₪ (נטו),
מתלושי השכר לחודשים 8/2006 – 10 עולה ששכרה הכולל של התובעת
בחודשיים אלו עמד על 36,088 ₪ (נטו). לכאורה מדובר בירידה בסך כולל של כ-2144 ₪ (נטו) לעומת שכרה הממוצע עובר לתאונה ואין כל אינדיקציה או הסבר ממה נובע פער קטן זה בשכר, ולא הוכח קשר בינו לבין התאונה.


כמו כן מציינים הנתבעים כי התובעת
אינה זכאית לפיצוי הן בגין הפסד ימי חופשה והן בגין הפסד השכר בפועל עבור אותה תקופה, שכן מדובר בכפל פיצוי, ועל כן יש לדחות את דרישתה זו.


באשר להפסדי ההשתכרות לתקופה בה עבדה התובעת
באופן חלקי בין הימים 2.11.2006-2.12.2006, לאחר שובה לעבודה, ביום 1.11.2006, ובמשך חודש עבדה התובעת כ- 5 שעות ביום בלבד. התובעת לא קיבלה השלמה על שעות אלו בתמורה לימי המחלה. הנתבעים טוענים כי התובעת לא דיווחה למעבידה על האישור הרפואי שהיה ברשותה. מאחר והתובעת לא עשתה דבר להקטנת נזקיה ולא פעלה בהתאם לחובה להקטין את נזקה הרי שאין לחייבם בגין הפסד שנגרם עקב כך. לפיכך ממילא אין לחייבם בכל סכום בו אמורה הייתה לשאת המעבידה של התובעת על פי דין. מה גם שלא נשללה האפשרות שהתובעת תקבל ממעבידתה את השלמת השכר כיום רטרואקטיבית.


לטענתם מבלי לגרוע מכך ולחילופין, הנתבעים חולקים גם על שיעור ההפסד לו טוענת התובעת מתלוש השכר לחודש 11/2006 עולה ששולם לתובעת שכר בסך 9,677 ₪ (נטו), מהשוואת שכר זה לשכרה של התובעת עובר לתאונה 12,744 ₪
עולה שההפסד שנגרם לה בפועל אינו עולה על 3,067 ₪.


באשר להפסד השתכרותה של התובעת מתום תקופת אי הכושר החלקי ועד היום
טוענים הנתבעים כי מזה כ-5 שנים לאחר התאונה התובעת ממשיכה לעבוד באותו תפקיד ללא כל מגבלות ומבלי שנפגע שכרה וקידומה המקצועי. היא אף הגדילה את היקף משרתה ועלה בדרגתה ושכרה עלה באופן משמעותי. גם נציג המעבידה הבהיר שאין כל כוונה להוציא את התובעת לפנסיה מוקדמת. בנסיבות אלה ובהיעדר כל פגיעה בכושר השתכרותה של התובעת אין הצדקה לפצותה ברכיב זה.


לחילופין טוענים הנתבעים
כי תחשיב מלא על בסיס של 3% נכות
x
12,7444 ₪ , בהיוון עד גל 64, עומד
על כ- 21,500 ₪ בלבד. אולם בנסיבות העניין ובהיעדר כל אינדיקציה לפגיעה בכושר ההשתכרות יש להעמיד את פיצוייה של התובעת בגין ראש נזק זה על סכום גלובאלי שאינו עולה על 3000 ₪.


באשר להפסד בכושר ההשתכרות העתידי של התובעת-
התובעת עובדת בעבודתה מזה כ-39 שנה. תפקידה אינו כרוך במאמץ פיזי. מאז התאונה היא אף הגדילה את היקף משרתה, שכרה עלה בהדרגה לאורך השנים וכיום היא משתכרת שכר גבוהה באופן ניכר משכרה עובר לתאונה.


לעניין כאב וסבל – התובעת זכאית לפיצוי על בסיס 3% נכות ו-4 ימי אשפוז בניכוי גיל, פיצוי בסך 4800 ₪.


באשר לפיצוי בגין הוצאותיה הרפואיות של התובעת לעבר - לא הוכח שהוצאות אלה הוצאו עקב התאונה או ללא קשר למצבה הקודם של התובעת. לעניין בקשתה להחזר נסיעות, הרי שקבלות רבות מעוררות תמיהות ואין
התובעת
זכאית לפיצוי בגין נסיעות מעבר לתקופת אי הכושר הזמני שנקבעה לה. לעניין ההחזר בגין הטיפולים הפרטיים הרי שלא הוכח שהצורך בטיפולים אלה נבע מהתאונה ולא הוכחה ההצדקה לקבל את הטיפולים הללו במסגרת פרטית דווקא. לעתיד - אין כל בסיס לדרישה והיא לא הוכחה כדין
בחוות דעת רפואית, על כן סוברים הנתבעים כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין רכיב זה.


לעניין עזרת צד ג' – הנתבעים טוענים כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה מאחר שלא הוכח כדין בחו"ד רפואית. בתקופת היעדרותה לא נזקקה התובעת לעזרה מיוחדת מצד בני משפחתה, ולא הוכח שנגרם לה נזק בגין העסקת עזרה בשכר לעבר – כחודשיים לאחר התאונה שבה התובעתנ לעבודתה בצורה מלאה. לעתיד- עם התייצבות מצבה של התובעת נכותה התפקודית אינה מצדיקה פיצוי כלשהו ברכיב זה לאור מהותה ושיעורה הזניח.



הכרעה לעניין התובעת

עבודתה של התובעת בכיול כלי מדידה אינה עבודה פיזית קשה במהותה, אולם היא דורשת ישיבה של שעות רבות על כסא. מעדותה של התובעת
ומעדותו של נציג המעסיקה עלה שנכותה רפואית של התובעת לא משפיעה, נכון להיום, על תפקודה של התובעת לאחר התאונה. אולם לתובעת
נותרו עוד 4 שנים עד ליציאתה לפנסיה. יתכן ובעתיד תהיה לנכותה הרפואית של התובעת בגב התחתון השפעה על יכולותיה התפקודיות. אשר על כן, אני קובע כי לתובעת
נגרמו 1.5% נכות תפקודית בגין התאונה.


באשר להפסד השתכרותה של התובעת יש להבחין בין שלוש תקופות:

הפסדי השכר של התובעת לתקופת הנכות התפקודית הזמנית-
בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה מיום התאונה ועד ליום 2.11.2006. בתקופה זו היא הייתה באי כושר עבודה מלא.

במכתב של המעבידה, החתום על ידי שלום חמי, ראש מינהל
תעסוקה ופרט בתעשייה האווירית, מיום 22.11.2007, נאמר שהיעדרותה של התובעת על חשבון ימי חופשה הייתה לפי הפירוט הבא:


בחודש 8/2006 – 93.5 שעות.

בחודש 9/2006 – 144 שעות.

בחודש 10/2006 – 172.7 שעות.

אשר על כן אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום של 45,740 ₪
לפי פדיון ימי חופשה כאמור.



הפסד השתכרות לתקופה בה עבדה התובעת באופן חלקי בין הימים 2.12.2006-2.11.2006
בימים אלו הוגבלה התובעת
על ידי הרפואה התעסוקתית בתעשייה האווירית ליום עבודה מקוצר של 5 שעות. בחודש 11/2006 נוכו משכרה 11 שעות היעדרות.
סה"כ נעדרה התובעת
בחודש זה 56.5 שעות היעדרות גלובאליות עקב הגבלתה הרפואית. אמנם התובעת לא הגישה למעבידה בקשה לתשלום שכרה בגין שעות היעדרות אלו על חשבון ימי מחלה, כנהוג בתעשייה האווירית, אלא שהיא לא קיבלה את משכורתה עבור שעות אלה. אולם, היא זכאית לקבל פיצוי עבור שעות העבודה ונני פוסק בגין ראש נזק
זה סך 4,080 ₪.



הפסד ההשתכרות שלהתובעת מתום מועד תקופת העבודה החלקית ועד היום:
מאחר ולא הוכח ירידה בשכרה של התובעת
בתקופה זו לפיכך, אין אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה.



באשר להפסד ההשתכרות של התובעת לעתיד:

התובעת ילידת 1952. גיל הפרישה לפנסיה של נשים בתעשייה האווירית הוא גיל 64 בעוד כ-4 שנים. בהתחשב בשכר הממוצע של התובעת עובר לתאונה יערך החישוב בראש נזק זה על בסיס שכר של 10,265 ₪. בהתחשב בשכר זה, הנחה לנכות תפקודית של 1.5% ומאחר והתובעת כעת בת 60 עסקינן בפיצוי מהוון בגין 4 שנות עבודה נוספות לפי החישוב הבא: 10,265*1.5%* 45.1787 (מקדם היוון ל-4 שנים)= 6,956 ₪

99.
באשר להוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות בעבר ובעתיד אני פוסק לתובעת סכום גלובלי בסך 1,000 ₪

100.
באשר לעזרה אני מוצא לפסוק עבור עזרה לעבר ולעתיד סכום גלובלי של
1,000 ₪.

101.
בגין כאב וסבל על יסוד גיל התובעת, הנכות הרפואית שנקבעה ומשך האשפוז, נפסק לתובעת סך של 6,037 ₪.

סה"כ נפסקים אפוא לתובעת הסכומים הבאים:

הפסדי השתכרות בתקופת הנכות הזמנית
45,740 ₪
הפסדי השתכרות לתקופה
בה עבדה התובעת באופן חלקי

4,080
₪
הפסדי השתכרות לעתיד
6,956 ₪
הוצאות עבר ועתיד
1,000 ₪
עזרה
1,000 ₪
כאב וסבל
6,037 ₪

סה"כ:
64,813 ₪.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע, מר אוסקר בן עזרה, תוך 30 יום מהיום, סך 90,938 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,713 ₪ וכן אגרת בית המשפט והוצאות. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בתום התקופה של 30 יום ועד לתשלום בפועל.

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת, גב' שרה בן עזרה, תוך 30 יום מהיום, סך 64,138 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,974 ₪ וכן אגרת בית המשפט והוצאות. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בתום התקופה של 30 יום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ג ניסן
תשע"ב, 15 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3883/07 אוסקר בן עזרא, שרה בן עזרא נ' בן עזרא הילה, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/04/2012)