פסקי דין על עארף עראר | פסקי דין על סלקום ישראל בע"מ

21482-02/12 עא     16/04/2012




עא 21482-02/12 עארף עראר נ' סלקום ישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז



ע"א 21482-02-12 עראר נ' סלקום ישראל בע"מ






בפני

כב' השופט
יעקב שינמן

המערער
עארף עראר


נגד

המשיבה
סלקום ישראל בע"מ




פסק דין


זהו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת אייזדורפר מבית משפט השלום בפתח תקווה מיום 26.12.11 (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין ניתן בקשר לתובענה שהגיש המערער כנגד המשיבה בחודש פברואר 2011.
תובענת המערער נסבה בעיקרה סביב טענתו כי המשיבה הפרה התחייבויות שניתנו לו בעת שהצטרף לשירותיה של הנתבעת ביום 28.10.08 וכי עקב הפרות אלו נגרמו לו נזקים.

לתובע היו טענות לפיהן, במהלך ההתקשרות הובטחו לו הבטחות רבות בעל פה ע"י הנציג שחתם איתו על העסקה מטעם המשיבה, כשהבטחות אלו לא היו מעוגנות בכתב ובמסמכים עליהם חתם .

בדיון שהתקיים ביום 14.12.11 לפני כב' הרשמת, העלה ב"כ המערער את טענותיו באופן ארוך וממצה וכך גם עשה ב"כ המשיבה וב"כ המערער השיב לטענותיו.
טיעוני הצדדים נטענו באריכות ולאורך שלושת עמודי הפרוטוקול, בהמשך להסכמה אליה הגיעו הצדדים כי פסק הדין יינתן בפשרה וזאת כפי שציינה כב' הרשמת מפי הצדדים ובאי כוחם בפתח פרוטוקול הדיון מאותו היום:


"לאחר שהוסברה לנו משמעות פסיקה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אנחנו מסכימים ומסמיכים את בית המשפט לפסוק בדרך זו, ללא הנמקה, לאחר שמיעת טענות הצדדים" (ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

לאחר ששמעה טענות הצדדים, ניתן ביום 26.12.11 פסק הדין, כאשר כב' הרשמת מציינת במפורש שפסק הדין ניתן לאחר: שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לבית המשפט, וכן שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים. על סמך כל החומר שבפני
י, ולאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי דברים אלו, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את התביעה".

כאמור,פסק דינה של כב' הרשמת ניתן לאחר שניתנה לה הסמכה לפסוק בהתאם לסעיף 79א' ללא הנמקה והמשמעות לכך הוסברה לצדדים.
יש לציין כי המערער בערעורו לא כפר בהסכמה ולא טען כי לא הבין את המשמעות של הסכמתו זו ובככל סיכויי הערעור במקרה שכזה.

ההנחה הינה כי בית המשפט אינו מתערב בדרך כלל ב

פסק דין
בפשרה לפי סעיף 79א' אלא במקרים נדירים בהם מתבררת טעות משפטית קרדינאלית על פני הפסק או במקרים בהם ברור מתוך התיק כי בית המשפט קמא חרג מן ההסמכה שניתנה לו.

כאן לא מדובר "במקרה קיצוני" בו מתערבים בתי המשפט במסגרת ערעור בפסיקה לפי 79א' ואף המערער עצמו אינו טוען שמדובר במקרה כזה.
יתר על כן, המערער אינו טוען כי בית המשפט "חרג מסמכותו", כאשר יש לחזור ולהדגיש כי עסקינן ב

פסק דין
שניתן עקב הסכמה כי הוא יינתן לא רק בפשרה אלא גם,
ללא הנמקה.

באופן תמוה עיון בהודעת הערעור של המערער ובעיקרי הטיעון שלו, לא מוזכר כלל ועיקר, כי מדובר ב

פסק דין
שניתן בפשרה ובפרט לא ב

פסק דין
שניתן לאחר שהמערער שהיה ע"י ב"כ, נתנו הסכמתם בעת הדיון כי פסק הדין יינתן בפשרה ללא הנמקה ובאי כח הצדדים טענו ארוכות בפני
בית המשפט קמא, במסגרת אותה הסכמה.

המערער בערעור ובעיקרי הטיעון שלו מבקש שבית המשפט במסגרת הערעור ידון בתיק מחדש והוא עותר כי פסק הדין של בית משפט קמא יבוטל והמשיבה תחויב לשלם למערער את נזקיו בסך של 44,000 ₪ (ראה סעיף 38 להודעת הערעור).

לא ברור כיצד מתכוון המערער שבית המשפט ייעתר לסעד המבוקש על ידו במסגרת ערעור זה - האם במסגרת 79א' עם הנמקה, 79א' ללא הנמקה, או שמא ייתן פסיקתו בהתאם לחומר הראיות המונח בפני
ו ללא חקירת העדים. ברור שאין כל אפשרות ליתן למערער את הסעד המבוקש על ידו .

המערער נתן הסכמתו למתן

פסק דין
ללא הנמקה, טען טענותיו באריכות וביסודיות ואף ניתנה לו זכות תשובה במענה לטענות המשיבה והוא אינו יכול להתכחש היום להסכמה שנתן משהתוצאה אינה נושאת חן בעיניו.

כאן היה ניתן לסיים ולדחות את הערעור,
אלא שמוצא אני לנכון להאיר כי גם בחינת התיק לגופו מעלה, כי הכרעת בית המשפט קמא הייתה נכונה.
המערער כאמור התקשר בהסכם עם המשיבה למתן השירותים ביום 28.10.08. למערער טענות כי המשיבה לא קיימה הבטחות שניתנו לו במסגרת אותו הסדר ועל בסיס טענה זו הוגשה התובענה לבית משפט קמא בחודש פברואר 2011, משמע כשלוש שנים לאחר ההסכם שהופר לכאורה.

המערער לא פירט בכתב תביעתו כי כבר בשנת 2009 הגיש תביעה ראשונה כנגד המשיבה בגין טענה לנזקים שנגרמו לו בגין מחיקת זיכרונות ממכשיר הטלפון שברשותו.תובענה זו נמחקה בהסכמת המערער אך עצם הגשתה של התביעה בשנת 2009 מבלי לעורר את הטענות כי למערער טענות ותביעות נוספות כנגד המשיבה בגין הפרת ההסכם שנחתם בשנת 2008 ,מעוררת תמיהה לכשעצמה.

יתר על כן, כל טענות המערער בתובענה שהגיש הן בגדר טענות שבעל פה כנגד מסמך בכתב בקשר לתנאי ההתקשרות שבינו לבין המשיבה.

ההסכם הדיוני אליו הגיע המערער בבית המשפט קמא לפיו יינתן פסק הדין במסגרת 79א', כלל בחובו גם את הנכונות לוותר על השמעת עדים, כך שבשום מקרה כל טענה שהייתה למערער או שיש לו כנגד מסמך בכתב, לא הייתה יכולה לעמוד לו.

מכל האמור לעיל עולה כי בפני
בית המשפט עמדה תובענה שכל כולה התבססה על טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, תובענה שהוגשה שלוש שנים לאחר אותה הפרה לה טוען המערער ולפיכך וכאמור למעלה מהצורך נראה כי בית המשפט קמא הגיע לתוצאה הנכונה והצודקת בנסיבות העניין.

לסיכומו של דבר, ברור כי מדובר במקרה בו בעל דין נתן הסכמתו לפסיקה בהתאם לסעיף 79א' ללא הנמקה וכשתוצאת פסיקת בית המשפט קמא שניתנה על פי אותה הסכמה אינה נושאת חן בעיניו, הוא מגיש ערעור ללא כל בסיס משפטי להגשה שכזו.

בטרם סיום, הגם שאני סבור כי לא היה מקום להגשתו של
ערעור זה לגופם של דברים, אני מוצא לנכון להעיר ולהדגיש את שהודגש כבר פעמים רבות.

כשבית משפט מציע לצדדים, כי יפסוק

פסק דין
בפשרה בהתאם לסעיף 79א' הוא צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שהצדדים סבורים כי הפשרה משמעותה כי יינתן סכום כלשהו לתובע.

אם כוונת בית המשפט כי ישנה אפשרות אחרת- שלא יפסק דבר או לחלופין שיפסק לטובת התובע כל הסכום הנתבע אני סבור כי יהיה זה ראוי, אם בית המשפט יבהיר לצדדים אפשרות שכזו והדברים ייכתבו בפרוטוקול.

סוף דבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך כולל של 5,400 ₪.

הסכום יועבר למשיבה מתוך סכום העירבון, והיתרה תוחזר למערער.


ניתן היום,
כ"ד ניסן תשע"ב, 16 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














עא בית משפט מחוזי 21482-02/12 עארף עראר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/04/2012)