פסקי דין על יהודה פוזנר | פסקי דין על גבריאלה פוזנר | פסקי דין על אדוארדו שלפן | פסקי דין על המועצה המקומית גן יבנה | פסקי דין על דרור אהרון | פסקי דין על ד"ר יעקב איבגי ואח' |

1060/09 עתמ     16/04/2012




עתמ 1060/09 יהודה פוזנר, גבריאלה פוזנר, אדוארדו שלפן נ' המועצה המקומית גן יבנה, דרור אהרון, ד"ר יעקב איבגי ואח'





לפני
כב' השופטת דר' מיכל אגמון-גונן
בעניין:
1. יהודה פוזנר

2. גבריאלה פוזנר

3. אדוארדו שלפן
ע"י ב"כ עו"ד אילנה בר-טוב


העותרים

נ ג ד
1. המועצה המקומית גן יבנה

2. דרור אהרון

3. ד"ר יעקב איבגי
4. גבי אורן
ע"י ב"כ עו"ד יעל צוברי
המשיבים
פסק דין
לפני עתירה כנגד החלטת המשיבים לשלול את רישיונם של העותרים להחזקת כלבים ובעלי כנף, בעקבות תלונת שכנם, כי בעלי החיים גורמים למטרד ריח ורעש. לטענת העותרים, המדובר בסכסוך שכנים, אשר אסור היה למשיבים להתערב בו, והחלטת המשיבים לשלול את רישיונם התקבלה בחוסר סמכות. העתירה מעוררת את שאלת הסמכות בנוגע לפיקוח על החזקת כלבים מכוח החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002, והאם רעש וריח מהווים עילות לשלילת רשיון להחזקת כלב. השאלה היא האם הווטרינר מטעם הרשות המקומית, רשאי לבטל רישיון להחזקת כלב, או לסרב לחדש רישיון כאמור, מהטעם שהכלב נשוא הרישיון גורם לרעש ומטרד וזאת מכוח חוק עזר עירוני.

1. רקע עובדתי
א. הצדדים
העותרים הינם תושבי היישוב גן יבנה: העותרים 1-2, יהודה פוזנר
וגבריאלה פוזנר
(להלן: "בני הזוג פוזנר "או "העותרים") מתגוררים ביישוב משנת 2000 והעותר 3, אדוארדו שלפן
, משנת 2006 לערך.

בני הזוג פוזנר החזיקו במועדים הרלבנטיים לעתירה במספר כלבות מסוג רועה גרמני, שלוש מהן, הרלבנטיות לענייננו, עונות לשמות ויסקי, טקילה, ושרי. כן החזיקו הם בכלוב ציפורים, שבו כמאה בעלי כנף מסוג "קוקטיל". הכלבה העונה לשם טקילה נמסרה לידי העותר 3 ביום 21.3.08 ומאז מחזיק בה העותר 3. הכלבה העונה לשם ויסקי נפטרה לאחר הגשת העתירה וכיום מחזיקים בני הזוג פוזנר רק בכלבה אחת מהכלבות נשוא העתירה, היא הכלבה העונה לשם שרי.

המשיבה 1, המועצה המקומית גן יבנה
(להלן: המועצה), הינה המועצה המקומית שבתחומה מתגוררים העותרים. המשיב 2, דרור אהרון
, הינו ראש המועצה. המשיב 3, ד"ר יעקב איבגי (להלן: ד"ר איבגי או הווטרינר הרשותי), הינו ווטרינר רשותי במועצה. המשיב 4, גבי אורן, הינו מנהל מחלקת הפיקוח במועצה.

יצוין, כי העתירה הוגשה גם כנגד משרד החקלאות וד"ר משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה בית דגן, אולם לאור האמור בתגובתם לעתירה, הם נמחקו מהעתירה בהסכמת העותרים.

ב. הסכסוך
במהלך חודש יולי 2006 עבר חיים מאיר (להלן: "מאיר") להתגורר בשכנות לבני הזוג פוזנר. בין מאיר לבין בני הזוג פוזנר נתגלע סכסוך שכנים, על רקע טענותיו של מאיר למפגעי רעש וריח שמקורם בבעלי החיים שברשות בני הזוג פוזנר, המוחזקים בחצר הבית בצד הסמוך לביתו של מאיר.

לגרסת בני הזוג פוזנר, מאיר דרש כי יפטרו מהכלבות שברשותם ומשסירבו, הבטיח למרר את חייהם בכל דרך אפשרית באמצעות המשיבים, שכן, לדבריו, הוא חברו הטוב של סגן ראש המועצה דאז, מוטי חמו.

אין חולק, כי מאיר אכן התלונן לפני המשיבים על מטרדי רעש וריח שמקורם בבעלי החיים שבבעלות בני הזוג פוזנר וכי כתוצאה מתלונתו הגיע ד"ר איבגי לבית בני הזוג פוזנר לצורך ביקורת ביום 3.8.06. במועד הביקורת, החזיקו בני הזוג פוזנר בשלוש הכלבות נשוא העתירה ובכלבה נוספת העונה לשם וודקה. כן החזיקו הם בכלוב הציפורים. במהלך הביקורת, הבהיר ד"ר איבגי לבני הזוג פוזנר, כי בהתאם להוראות חוק העזר לגן יבנה (שמירת הסדר והניקיון), תשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון"), עליהם לפעול להוצאת היתר כדין מאת המועצה להחזקת הציפורים וכי לצורך כך עליהם להחתים את שכניהם על טופס הסכמה להחזקת כלוב הציפורים שברשותם.

מיד לאחר ביקורו של ד"ר איבגי, פעלו בני הזוג פוזנר לקבלת היתר מהמועצה להחזקת הציפורים ולצורך כך החתימו שישה משכניהם על אישור שלפיו הם אינם מתנגדים להחזקת הכלוב, כפי שנדרשו על ידי המועצה (ראו נספחים א' ו-ב' לעתירה).

לאחר שנתקבלו תלונות נוספות ממאיר, הגיע ד"ר איבגי לביקורת נוספת, במהלך חודש אוקטובר 2006, כשהוא מלווה במשיב 4 ובמוטי חמו, סגן ראש המועצה דאז, אשר על פי הנטען הינו מקורב של מאיר. במועד הביקורת שהו בבית ילדיהם הקטינים של בני הזוג ובשיחה טלפונית הבהירו בני הזוג פוזנר, כי הם מתנגדים לעריכת הביקורת שלא בנוכחותם.

ביום 18.10.06 נשלח לבני הזוג פוזנר מכתב מאת ד"ר איבגי, נושא כותרת "עבירה על חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון". במכתב האמור הודיע ד"ר איבגי לבני הזוג פוזנר, כי הוא הגיע לביתם כתוצאה מתלונה נוספת שהתקבלה, אולם הוא לא הורשה לקיים את הביקורת שלא בנוכחותם. ד"ר איבגי ציין, כי אי לכך הוא משית את מסקנותיו על הביקורת הקודמת שנערכה במקום. ד"ר איבגי הודיע, כי כלוב הציפורים מהווה מטרד רעש וריח לשכנים על פי תלונתם וכי הדבר מהווה עבירה על חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון. בני הזוג פוזנר התבקשו לסלק את בעלי הכנף בתוך 15 יום, שאחרת ינקטו כנגדם צעדים על פי חוק, החל מרישום דו"ח ועד להגשת כתב אישום. כמו כן, נדרשו בני הזוג פוזנר לפעול לאלתר להפסקת מפגעי הריח והרעש שמקורם בכלבות, שאחרת ינקטו נגדם צעדים על פי חוק, גם בקשר עם הכלבות (ראו נספח ג' לתגובת המשיבים לעתירה). בנקודה זו החלה תכתובת והתנצחות בין הצדדים (ראו נספח ג' לתגובת המשיבים לעתירה).

ביום 12.11.06 התקיימה פגישה במועצה לבקשת בני הזוג פוזנר, בנוכחות המשיבים 2-4 וסגן ראש המועצה דאז, מוטי חמו. בסיכום הפגישה שהוצא בסיומה צוין, כי יונפק לבני הזוג פוזנר היתר להחזקת הציפורים, זאת בשים לב לעובדה ש"התלונה מתייחסת לכלוב אחד כאשר בסביבה קיימים מספר כלובים בחצרות סמוכות לא ניתן להוכיח שהרעש והריחות מגיעים מכלוב זה. בביקור שערך הווטרינר ב- 03 לאוגוסט התנאים בכלוב היו הולמים וללא מפגע". צוין גם, כי בני הזוג פוזנר ישמרו על תנאי סניטציה וריח נאותים בכל הנוגע לכלבות וכי שתיים מתוך ארבע הכלבות יועברו לגורם שלישי. לבסוף צוין, כי במידה ותתקבל תלונה בנוגע לריחות, היא תיבדק על ידי המשיב 4 או על ידי פקח מטעמו (ראו נספח א' לתגובת המשיבים לעתירה).

ג. שלילת הרישיון להחזקת בעלי החיים
במהלך שנת 2007 המשיכו להתקבל תלונות ממאיר על מטרדי רעש וריח שמקורם בבעלי החיים שבחצר ביתם של בני הזוג פוזנר.

על רקע האמור, הגיע ד"ר איבגי לביתם של בני הזוג פוזנר לביקורת נוספת ביום 14.10.07. במהלך הביקורת, נמצא כי בני הזוג פוזנר מחזיקים בארבע כלבות, לכאורה בניגוד לסיכום הפגישה מחודש נובמבר 2006, שלוש מהן בחצר ואחת בתוך הבית. עוד נמצא, כי אחת מהכלבות המצויות בחצר מוחזקת ללא רישיון ומבלי שחוסנה נגד כלבת ובגינה נרשם לבני הזוג דו"ח על החזקת כלב ללא רישיון. לגרסת בני הזוג פוזנר, המדובר בגורה אשר שהתה באופן זמני בהחזקתם והיא נמסרה לצד ג' בסמוך לאחר מכן וכן בגורה מסוג שיצו העונה לשם קימל, אשר במועד הביקורת טרם מלאו לה שלושה חודשים ועל כן לא הייתה חייבת בחיסון.

במכתב שנשלח לבני הזוג פוזנר מאותו היום, הודיע להם ד"ר איבגי כי ההיתר להחזקת הציפורים פקע ביום 1.8.07 וכי ממילא היה פוקע, לאור תלונות השכנים. בני הזוג פוזנר התבקשו לסלק את כלוב הציפורים בתוך 15 יום. כמו כן, הודיע ד"ר איבגי, כי לאור העובדה שבני הזוג לא עמדו בסיכום שלפיו יחזיקו רק בשתי כלבות, מבוטל בזאת הרישיון להחזקת הכלבים שברשותם וזאת מתוקף סמכותו על פי סעיף 3 ד' לחוק העזר לגן יבנה (פיקוח על כלבים וחתולים), תשס"ב – 2002 (להלן: "חוק העזר לפיקוח על כלבים"). עוד הודיע ד"ר איבגי, כי נרשם לחובתם של בני הזוג פוזנר דו"ח ברירת קנס בגובה 660 ₪ על החזקת כלבים ללא רישיון. למכתב צורפו הודעות על ביטול הרישיונות לכלבות ויסקי, טקילה ושרי, לפי תקנה 6 (ב) לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ה – 2005 (להלן: "תקנות הפיקוח") (ראו נספח ג' לעתירה).

בשלב זה החלו בני הזוג פוזנר לפנות בכתב לגורמים שונים, לרבות המשיב 2 וד"ר איבגי בעצמו, על מנת להביא לביטול החלטתו של ד"ר איבגי (ראו נספח ד' לעתירה).

משפניותיהם בכתב לא נענו, הגישו בני הזוג פוזנר ביום 21.11.07 בקשה לחידוש ההיתר להחזקת הציפורים והכלבות (ראו נספח ה' לעתירה).

במכתבו מיום 2.12.07 הודיע ד"ר איבגי לבני הזוג פוזנר, כי המליץ לראש המועצה שלא לאשר את הבקשה למתן היתר להחזקת ציפורים מהטעם שהציפורים מהוות מטרד ריח לשכנים. ד"ר איבגי שב וחזר על החלטתו לשלול את רישיון החזקתן של שלוש הכלבות המוחזקות על ידי בני הזוג פוזנר מהטעם שהן מהוות מטרד ריח ורעש לשכנים, זאת, לשיטתו, מכוח סמכותו על פי סעיף 6(ב) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002 (להלן: "החוק להסדרת הפיקוח על כלבים") וסעיף 3 ד' לחוק העזר לפיקוח על כלבים. עם זאת, הודיע ד"ר איבגי, כי הוא מנפיק רישיון לכלבה העונה לשם קימל, אשר נמצאה בחזקתם של בני הזוג פוזנר במהלך הביקורת שנערכה ביום 14.10.07, וזאת בשים לב לעובדה שהיא חוסנה בינתיים (ראו נספח ו' לעתירה).

ביום 16.12.07 הגישו בני הזוג פוזנר ערר על החלטת ד"ר איבגי לד"ר משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה בבית דגן, הליך שהוגש מכוח החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ותקנות הפיקוח (ראו נספח ז' לעתירה).

במקביל להליך הערר שבו נקטו בקשר עם שלילת הרישיון להחזקת הכלבות, פנו בני הזוג פוזנר לרשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים ואף קיבלו מן הרשות היתר להחזקת כלוב הציפורים, אשר תוקפו עד ליום 31.12.08 וזאת מכוח החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955 (להלן: "החוק להגנת חיית הבר") והתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות להגנת חיית הבר") (ראו נספח ט"ז לעתירה).

דיון בערר שהגישו בני הזוג פוזנר כנגד החלטתו של ד"ר איבגי התקיים ביום 19.3.08 בנוכחות ד"ר איבגי ועו"ד הלפרט, היועצת המשפטית של המועצה. במהלך הדיון, הבהיר ד"ר משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינרים, כי "רעש ומטרד" אינם מהווים עילה לביטול רישיון להחזקת כלב לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים וכי בסמכותו לדון אך ורק בביטול רישיון מכוח העילות המצויות בחוק הפיקוח על כלבים ובתקנות הפיקוח. לנוכח האמור, הודיעו ד"ר איבגי ובאת כוח המועצה, כי החלטתם על ביטול הרישיון לפי חוק הפיקוח על כלבים, בטלה. משכך, התייתר הצורך לדון בערר (ראו נספח ח' לעתירה).

על אף האמור, במכתב ששלח ד"ר איבגי למנהל השירותים הווטרינריים מאותו היום, הבהיר ד"ר איבגי כי לאור ייעוץ משפטי שקיבל, בכוונתו להותיר את החלטתו על ביטול הרישיון על כנה, זאת מכוח סמכותו לפי סעיף 3 ד' לחוק העזר לפיקוח על כלבים (ראו נספח ט' לעתירה).

לאחר שנשללו רישיונות העותרים, הוגשו נגדם מספר כתבי אישום בגין החזקת כלבים וציפורים ללא היתר ובגין הפרת סעיף 7 (א) לחוק העזר לשמירת הסדר והניקיון, אשר קובע, כי "לא יחזיק אדם בעל-חיים באופן הגורם או עלול לגרום רעש בלתי סביר, לכלוך או ריחות רעים או מזיקים" (ראו נספח י' לעתירה).

ביום 21.3.08 העבירו בני הזוג פוזנר את הכלבה העונה לשם טקילה לידי העותר 3. ביום 23.3.08 פנה העותר 3 לווטרינרית ד"ר סיגל טלקר וחיסן את הכלבה. ד"ר טלקר פנתה למשיבים 1-3 בבקשה להנפקת רישיון להחזקת הכלבה.

בו ביום הגיע ד"ר איבגי לביקורת בביתו של העותר 3 שלאחריה שלח לעותר 3 מכתב נושא כותרת "הזמנה לבעל כלב להנפקת רישיון להחזקת כלבו", בו הודיע לעותר 3 כי הוא מחזיק בכלבה שרישיונה נשלל וכי עליו לפעול להוצאת רישיון כדין (ראו נספח כ"א לעתירה).

ביום 26.3.08 נרשם לחובתו של העותר 3 דו"ח ברירת קנס בגובה 660 ₪, בגין החזקת כלב ללא רישיון (ראו נספח י' לעתירה).

רישיון לכלבת העותר 3 הונפק, בסופו של דבר, רק ביום 27.5.08.

ביום 12.1.09 הגישו העותרים את העתירה דנן, במסגרתה הם מבקשים מבית המשפט להורות למשיבים להשיב להם את הרישיונות להחזקת בעלי החיים ולהימנע מלהטרידם ובכלל זה להימנע מלהגיע לביתם ללא צו שיפוטי וכן להורות על ביטול כל הצווים והקנסות אשר הוטלו על העותרים בקשר עם החזקת בעלי החיים. יצוין, כי עתירה זו הוגשה בתחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"מ 437/08), אולם היא נמחקה בשל חוסר סמכות מקומית בהתאם להחלטת כב' השופט הנדל מיום 20.12.08.

כאמור לעיל, העתירה הוגשה גם כנגד משרד החקלאות וד"ר משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה בית דגן. אלו הגישו תגובה מקדמית לעתירה, במסגרתה טענו כי הם אינם בבחינת צד רלבנטי לעתירה, באשר החלטתו של ד"ר איבגי לשלול את הרישיון להחזקת הכלבות של בני הזוג פוזנר התבססה על חוק העזר העירוני ולא על החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, שעליו הם ממונים. לתגובה צורף מכתב שנשלח מהלשכה המשפטית של משרד החקלאות אל היועצת המשפטית של המועצה ביום 20.3.08, ממנו עולה כי לשיטת משרד החקלאות רישיון להחזקת כלב, כמו גם שלילתו, צריכים להתקבל על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ולא על פי חוק עזר עירוני. למכתב צורף העתק פרוטוקול של וועדת הכלכלה של הכנסת, אשר דנה בהצעת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים והחליטה שלא לאפשר ביטול או חידוש רישיון להחזקת כלבים בשל מפגע או רעש. לאור האמור בתגובה, נמחקו משיבים אלה מהעתירה.

2. טענות הצדדים
העותרים טוענים, כי הסמכות לשלילת הרישיון להחזקת כלבים מוסדרת בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים ואין בלתה. משהחלטת המשיבים לשלול את רישיונם של העותרים התבססה על עילות שאינן מצויות בחוק הפיקוח על כלבים, אלא על עילות שבחוק העזר לפיקוח על כלבים, הרי שהיא בטלה. זאת ועוד. הסמכות למתן רישיון או שלילת רישיון להחזקת כלוב ציפורים נתונה באופן בלעדי למנהל רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים וזאת מכוח החוק להגנת חיית הבר והתקנות להגנת חיית הבר. על כן, המשיבים כלל לא היו רשאים להתנות את נושא החזקת הציפורים בקבלת היתר כלשהו, שכן סמכות זו הוקנתה בחוק ובתקנות למנהל רשות שמורות הטבע ועל אחת כמה וכמה שהם לא היו רשאים לבטל או שלא לחדש היתר זה.

העותרים טוענים עוד, כי ככל שהמשיבים אכן היו רשאים ליתן או לשלול רישיון להחזקת ציפורים, הרי שהחלטתם שלא לחדש את ההיתר המצוי בידי העותרים מהווה אכיפה סלקטיבית, שכן מספר משפחות המתגוררות בשכנות אליהם מחזיקות, אף הן, בכלובי ציפורים, אולם המשיבים לא שללו את ההיתרים של שכנים אלו ולא הציבו בפני
הם דרישה להיתר כאמור, אלא בחרו להתעמר בבני הזוג פוזנר ובהם בלבד. זאת ועוד. החלטת המשיבים לשלול את ההיתר נתקבלה מבלי שנערך להם שימוע, בו יכולים הם היו להעלות את טענותיהם בטרם קבלת ההחלטה הפוגענית והמשיבים אף לא ביצעו בדיקת רעש, כנדרש. מכל מקום, בדיקת רעש שביצעו העותרים העלתה, כי מפלס הרעש אינו חורג מהמותר (נספח י"ז לעתירה). יוצא, אפוא, כי ההחלטה התקבלה באופן חד צדדי, בשרירות ובאטימות לב ואף על יסוד מניעים אישיים ולא ענייניים.

העותרים מוספים וטוענים, כי ביטול רישיונותיהם להחזקת בעלי חיים פוגעת בזכויות היסוד המוגנות שלהם מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לבסוף טוענים העותרים, כי המדובר בסכסוך שכנים, אשר אסור היה למשיבים להתערב בו. לטענתם, המשיבים בחרו לצדד במאיר, לנוכח קשריו עם סגן ראש המועצה דאז, מוטי חמו ובכך הפכו לכלי שרת בידיו של מאיר. משכך גם בחרו להתנכל לעותר 3, רק משום שקיבל לידו כלבה השייכת לבני הזוג פוזנר.

המשיבים טוענים, כי יש לדחות את העתירה על הסף וזאת בשל שיהוי ניכר בהגשתה. כך, בעוד שבמסגרת עתירתם יוצאים העותרים כנגד החלטת המועצה ונציגיה לביטול רישיונות הכלבים ואי חידוש רישיון להחזקת ציפורים אשר התקבלו ביום 14.10.07 וביום 2.12.07 ולכל המאוחר ביום 19.3.08, הרי שאת עתירתם הגישו העותרים רק ביום 1.12.08.

המשיבים טוענים עוד, כי יש לדחות את העתירה על הסף וזאת גם בשל חוסר תום הלב וחוסר ניקיון הכפיים שדבק בעותרים. לטענת המשיבים, העותר 1 לא גילה כי הוא מנהל עסק למכירת גורים. זאת ועוד. לעתירה צורף אישור הנחזה להיות אישור מאת רשות שמורות הטבע, אולם המדובר במסמך מזויף או לכל הפחות במסמך שהוצג באופן חלקי, שכן נמחק ממנו החלק הקובע, כי "היתר זה אינו פוטר מהצורך בקבלת היתר או רישיון נוסף הנדרשים על פי דין".

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי חוק העזר לפיקוח על כלבים וחוק העזר לשמירת הסדר והניקיון הינם דברי חקיקה הקובעים הסדר ספציפי למועצה המקומית גן יבנה וככאלה הם גוברים על הוראות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ועל החוק להגנת חיית הבר.

עוד טוענים המשיבים, כי ממילא החוק להסדרת הפיקוח על כלבים והחוק להגנת חיית הבר וחוקי העזר של המועצה אינם עומדים בסתירה זה לזה. החוק להסדרת הפיקוח על כלבים והחוק להגנת חיית הבר אמנם קובעים הסדר כלל ארצי, אולם הם אינם מאיינים הסדרים מקומיים המגדירים ומבטאים צרכים מקומיים של הרשויות המקומיות. לעניין זה טוענים המשיבים, כי לא בכדי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים לא קובע כי חוקי העזר בעניין פיקוח על כלבים בטלים והוא אף קובע בסעיף 23 כי החוק בא להוסיף על כל חקיקה אחרת ולא לגרוע ממנה. זאת ועוד. גם בהיתר להחזקה של חיית בר מוגנת שניתן מכוח סעיף 8 לחוק להגנת חיית הבר נקבע, מפורשות, כי היתר זה אינו פוטר מהצורך בקבלת היתר או רישיון נוסף הנדרשים על פי דין. היתר כאמור אכן נדרש לאור סעיף 7 (ב) לחוק העזר לשמירת הסדר והניקיון.

המשיבים טוענים עוד, כי התנהלות המועצה והווטרינר הרשותי הייתה בהתאם לסעיף 3 לחוק העזר לפיקוח על כלבים, המפרט שורה של מקרים בהם נתונה לווטרינר הרשותי סמכות לבטל רישיון או לסרב ליתן רישיון ובכלל זה במקרה בו הכלב גורם לרעש ולמטרד. לשם הפעלת סמכויותיו על פי חוק העזר לפיקוח על כלבים רשאי היה הווטרינר הרשותי להיכנס לכל מקום כדי לברר האם קוימו הוראות החוק וכן לעשות מעשה הדרוש לביצועו הוראותיו (סעיף 12 לחוק).

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי זכות הטיעון הוענקה לעותרים הלכה למעשה, זאת בין היתר במסגרת הדיון בערר שהגישו על החלטת הווטרינר הרשותי, דיון שבמסגרתו העלו העותרים את כל טענותיהם.

עוד טוענים המשיבים, כי טענת העותרים להפליה, רדיפה, הטרדה ופגיעה בזכות הקניין משוללת כל יסוד, שכן המשיבים פעלו לכל אורך הדרך בהתאם לסמכויות המוקנות להם על פי דין. לטענתם, פעולותיהם כנגד העותרים נובעות מהתלונות הרבות שהתקבלו כנגד העותרים, תלונות שלא התקבלו ביחס לשכני העותרים.

3. טענות סף
אין ספק שבהיבט פורמאלי לוקה העתירה בשיהוי. ההחלטות נשוא העתירה הן מיום 14.10.07 ומיום 2.12.07 והעתירה הוגשה רק ביום 1.12.08 (לבית המשפט לעניינים מינהליים באר שבע). אכן, מיום שנודעה לעותרים החלטת ד"ר איבגי הם פעלו ללא הרף בניסיון לגרום לשינוי ההחלטה ובכלל זה הגישו ערר למנהל השירותים הווטרינריים. אלא שד"ר אבגי לא נסוגו מדעתו ולא גילה נכונות לנסיגה כזאת, כפי שהובהר לעותרים במכתבו מיום 19.3.08. לכל המאוחר, היה על העותרים להגיש את עתירתם בסמוך ככל הניתן למועד זה.

עם זאת, אני סבורה שלא יהא זה צודק לדחות את העתירה על סף בשל טענת שיהוי, באשר העתירה מעלה לדיון שאלה משפטית חשובה בעלת השלכה כלל ארצית ולאור התרשמותי כי אכן נפלו פגמים בהתנהלות המשיבים, מה גם שהמדובר בטענת שיהוי פורמאלית ולא מהותית, שכן לא נגרם כל נזק מהדיון המאוחר במקצת..

באשר לטענת המשיבים כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, הרי שמדובר בטענה שנטענה בעלמא ואין בה ממש.

4. שלילת הרישיון להחזקת הכלבות
כאמור לעיל, שני דברי חקיקה רלבנטיים לענייננו: חוק העזר לפיקוח על כלבים והחוק להסדרת הפיקוח על כלבים והתקנות שהוצאו מכוחו. החלטתו של ד"ר איבגי לשלול הרישיון להחזקת הכלבות נשוא העתירה התבססה על חוק העזר לפיקוח על כלבים והיא נשענה על הטעם שיש בכלבות של בני הזוג פוזנר משום מטרד ריח ורעש.

החוק להסדרת הפיקוח על כלבים פורסם ביום 29.12.2002, אך המועד לתחילת תוקפו נדחה פעם אחר פעם ונקבע לבסוף ליום 1.11.2004.

קודם לחקיקתו של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, היה הפיקוח על כלבים מבוסס על הסדרים מוניציפאליים, כדוגמת חוק העזר נשוא ענייננו. ההסדרים המוניציפאליים התבססו בעיקרם על חוק עזר לדוגמה אותו פרסם שר הפנים בשנת 1996, הוא חוק עזר לדוגמה לרשויות מקומיות (פיקוח על כלבים וחתולים) תשנ"ו-1996, אשר הציע הסדרים חלקיים להחזקתם של כלבים (ק"ת תשנ"ו חוברת 555, 354). חוק העזר לדוגמה אומץ על ידי המועצה ביום 23.6.02 והוא קובע בסעיף 2(א), כי "לא יחזיק אדם כלב בתחום רשות מקומית אלא אם כן ניתן לגביו רישיון מאת המנהל ובהתאם לתנאי הרשיון כולל סימונו האלקטרוני של הכלב". סעיף 3(ד) לחוק הנ"ל קובע, כי המנהל, הוא הווטרינר הרשותי, רשאי לסרב ליתן רישיון או לבטל רישיון שניתן מכל טעם סביר הנראה לו, ובין היתר מן הטעם שהכלב מקים רעש שהוא מפגע לשכנים ומן הטעם שאופן החזקת הכלב גורם או עלול לגרום למפגע תברואתי או לסיכון בריאות הציבור. כן רשאי הוא להגביל את מספר החתולים והכלבים שבהחזקת אדם אחד אם הם מהווים מטרד או מפגע תברואתי (סעיף 3(ט) לחוק הנ"ל).

חוק העזר לדוגמה בוטל ביום 28.4.04, אף כי קיימת בו הוראת שמירת דינים ביחס להסדרים של רשויות מקומיות שאימצו את חוק העזר לדוגמה לפני ביטולו. מדברי ההסבר להצעת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים עולה, כי חוק העזר לדוגמה אומץ על ידי חלק מהרשויות המקומיות אך לא על ידי כולן וכי כמה רשויות מקומיות קבעו הסדרים נפרדים לעניין זה. מצב זה הביא לכך שההסדרים הקבועים להחזקתם של כלבים היו בלתי אחידים. על רקע זה, ונוכח מקרי תקיפה של כלבים שאירעו בישראל וכן לנוכח הצורך ברישום ארצי של כלבים, הורגש והודגש הצורך בהסדר אחיד וכלל ארצי לפיקוח על כלבים וכן בקיומו של גורם מרכזי בעל סמכויות אכיפה שיוכל להוביל ולקדם את הטיפול בנושא זה בארץ (ראו ה"ח תשנ"ח 2723, 382).

החוק להסדרת הפיקוח על כלבים אכן קובע הסדר מקיף לעניין החזקתם של כלבים בישראל והוא כולל, בין היתר, חובת רישוי להחזקת כלב (סעיף 2); תנאים לקבלת רישיון כאמור (סעיף 3); חובת סימון כלבים בשבב אלקטרוני (סעיף 4); סמכות לביטול רישיון להחזקת כלב והתנאים לשלילתו (סעיף 6) והגבלות לעניין הוצאת כלבים אל מחוץ לחצרי המחזיק בהם (סעיף 11). על פי החוק הוקם מרכז ארצי לרישום כלבים (סעיף 7) ונקבעו חובות דיווח ומסירת מידע (סעיפים 8 ו-9). כן נקבעו אמצעי אכיפה הכוללים תפיסת כלב בשל הפרת הוראות החוק (סעיף 13), סמכויות חיפוש וחקירה (סעיף 15) ואף סמכות להמתת כלב בתנאים מסוימים (סעיף 14). עוד קובע החוק הוראות עונשיות בגין הפרתו, הכוללות מאסר וקנסות (סעיף 18). בצד הסדרים כלליים אלה מייחד החוק הוראות ספציפיות ומחמירות במיוחד בכל הנוגע לכלבים שהוגדרו כ"כלבים מסוכנים".

סעיף 6 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים שכותרתו "ביטול רישיון", קובע כדלקמן:
" (א) רופא וטרינר עירוני רשאי, בכל עת, בכפוף לתקנות שקבע השר לפי סעיף קטן (ב), לבטל רישיון.
(ב) השר רשאי לקבוע עילות לביטול רישיון, ובכלל זה –
(1) הופר תנאי ברישיון, או ברישיון שניתן לגבי כלב אחר של אותם הבעלים;
(2) בעליו של הכלב לא קיים הוראות לפי חוק זה;
(3) התקיימו שיקולים נוספים כאמור בסעיף 3(ג)(2) לביטול הרישיון, ובין השאר הרשעת בעליו של הכלב בעבירה כמפורט באותו סעיף.
(ג) לא יבוטל רישיון אלא לאחר שניתנה לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו לפני הרופא הווטרינר העירוני..."

תקנה 6(א) לתקנות הפיקוח קובעת רשימה של מקרים בהם ניתן להביא לביטולו של רישיון שניתן לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים וזו לשון התקנה:
"רופא וטרינר עירוני רשאי לבטל רישיון או להימנע מלחדשו אם התקיימו אחד או יותר מאלה:
(1) הכלב מהווה סכנה לביטחון הציבור;
(2) הכלב הפך לכלב מסוכן וגילו של בעל הרישיון לאחזקתו פחות מ- 18 שנים;
(3) בעל הרישיון הפר תנאי ברישיון כאמור בתקנה 4(1)(ב);
(4) בעל הרישיון לא קיים הוראות לפי החוק;
(5) אופן החזקת הכלב גורם לסיכון בריאות הציבור;
(6) בעל הרישיון הורשע בעבירה כאמור בתקנה 4(1)(ג) .."

נקל להיווכח, כי "רעש ומטרד" אינם מהווים עילה לביטול רישיון להחזקת כלב לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים והתקנות שהוצאו מכוחו. נשאלת השאלה, כאמור לעיל, האם הווטרינר הרשותי רשאי לבטל רישיון להחזקת כלב, או לסרב לחדש רישיון כאמור, מהטעם שהכלב נשוא הרישיון גורם לרעש ומטרד וזאת מכוח חוק עזר עירוני.

אין לקבל את טענות המשיבים לעניין זה.

החוק להסדרת הפיקוח על כלבים מהווה הסדר כולל וממצה באשר לסמכות הווטרינר העירוני לבטל רישיון או להימנע מלחדשו ובאשר להליכים הנדרשים בטרם יישלל רישיון כאמור. מדברי ההסבר להצעת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים עולה מפורשות, כי המטרה הייתה ליצור הסדר אחיד וכלל ארצי. יש לזכור, כי במקביל לחקיקת חוק הסדרת הפיקוח על כלבים בוטל חוק העזר לדוגמה ולא בכדי. אמנם מנוסח הודעת הביטול עולה, כי לא הייתה כוונה לפגוע בחוקי עזר שנתקבלו בטרם בוטל החוק, אולם ברור הוא כי בהתנגשות שבין הוראותיו של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים לבין הוראותיו של חוק העזר, מן הראוי הוא שהוראותיו של חוק ההסדרה יגברו, מה גם שמדובר בדבר חקיקה בעל מדרג נורמטיבי גבוה יותר ובדבר חקיקה מאוחר. בנוסף, חשוב להדגיש כי מעיון בפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 25.10.04 עולה, כי וועדת הכלכלה של הכנסת נדרשה לשאלה האם מן הראוי כי גם "רעש ומטרד" יהוו עילה לביטול רישיון להחזקת כלב לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, כפי שאכן נקבע בחוק העזר לדוגמה, והיא שללה אפשרות זו מכל וכל (ראו תגובת משרד החקלאות לעתירה).

הנה כי כן, בהתנגשות שבין הוראותיו של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים לבין הוראותיו של חוק העזר, מחייבת הוראת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ומכאן המסקנה, כי אכן לא הייתה למשיבים כל סמכות לשלול את רישיון בני הזוג פוזנר להחזקת הכלבות שברשותם מהטעם של "מטרד רעש וריח". על כן, החלטות המשיבים מיום 14.10.07 ומיום 2.12.07, ככל שעניינן ביטול רישיון החזקתן של הכלבות, בטלות.

תוצאה זו עולה בקנה אחד עם עמדת המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובת המשיבים 5 ו-6 לעתירה ובמיוחד בעמדת הלשכה המשפטית של המשיב 5, נספח ג' לתגובה, כדלקמן:
"רישיון להחזקת כלב צריך להינתן לפי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים ולא לפי חוק עזר עירוני. לא ניתן לבטל רישיון שניתן לפי חוק ההסדרה על פי סמכות בחוק עזר עירוני. משהמחוקק קבע הוראות לעניין מתן רישיון וביטולו, לא ניתן לקבוע בחוק עזר עירוני הוראות שונות – במיוחד כאשר וועדת הכלכלה נתנה דעתה וסרבה לאשר ביטול רישיון בגין מפגע או רעש.."

תוצאה זו גם עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלפיו "אין פוגעים בקניינו של אדם". חוק העזר נשוא ענייננו הותקן על ידי המועצה בשנת 2002, היינו אחרי חקיקת חוק היסוד שנתקבל ביום 25.3.92. כיוון שכך, חוק העזר אינו "מוגן" מפני בדיקה חוקתית ישירה, ועליו לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד ובין היתר בתנאי המידתיות. תנאי זה מחייב, שלא ליתן בידי הווטרינר הרשותי סמכות לשלול רישיון להחזקת כלב מטעמים נוספים מעבר לטעמים שנקבעו מפורשות בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים ובמיוחד מטעמים שנשללו מפורשות בדיון בכנסת, עת נדרשה לסוגיה.

יובהר, עם זאת, כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמשיבים לנקוט בהליכים כנגד העותרים (או כנגד כל תושב אחר בתחום המועצה) ככל שהחזקתם של בעלי החיים נעשית בניגוד לסעיף 7 (א) לחוק העזר לשמירה על הסדר והניקיון. לנוכח האמור, ברור כי אין להיענות לבקשת העותרים להורות על ביטול כתבי האישום והקנסות שהושתו עליהם (מה גם שמתן סעד כאמור חורג מגדר סמכויותיו של בית משפט זה, בהעדרה של החלטה הדוחה בקשה לביטול כתבי אישום וקנסות כאמור). אולם, אין ביכולתם של המשיבים לשלול את רישיון החזקתן של הכלבות או להימנע מלחדשן, מהטעם שהן מהוות מטרד ריח ורעש.

5. שלילת הרישיון להחזקת הציפורים
החוק להגנת חיית הבר קובע בסעיף 8 (א) (3) כי "לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיקה ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד". התקנות להגנת חיית הבר קובעות את התנאים לקבלת היתר ולפיהן הגורם המוסמך להעניק היתר כאמור הוא מנהל רשות שמורות הטבע. היתר כאמור אכן ניתן לבני הזוג פוזנר ביום 14.4.08 ומאז הוא מחודש מדי שנה. עם זאת, היתר כאמור אינו פוטר מהצורך בקבלת היתר או רישיון נוסף הנדרשים על פי דין וכך גם צוין מפורשות בהיתר שניתן לבני הזוג פוזנר.

בענייננו, קובע סעיף 7(ב) לחוק העזר לשמירת הסדר והניקיון, כדלקמן:
"לא יחזיק אדם ולא ירשה לאחר להחזיק במקום מגורים, כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, פרדות, עיזים, חמורים, סוסים ושאר בעלי חיים, אלא לפי היתר מאת ראש המועצה ובהתאם לתנאי ההיתר."

הנה כי כן, על המבקש להחזיק בכלוב ציפורים לקבל היתר להחזקת הציפורים גם מראש המועצה. היתר כאמור אכן ניתן לבני הזוג פוזנר, במהלך שנת 2006 (ראו נספח ב' לעתירה). עיון בהיתר האמור מעלה, כי הוא ניתן בכפוף לקבלת הסכמת השכנים הגובלים לבית בני הזוג פוזנר, לפיה הם אינם מתנגדים להחזקת הציפורים וכן בכפוף להחזקת הכלוב והחצר בתנאי הניקיון והריח שנצפו בביקור שנערך ביום 3.8.06. בהיתר צוין גם, כי במידה ויהיו תלונות לגבי הציפורים והן יימצאו מוצדקות, יפקע תוקף הרישיון.

כאמור, ההיתר לא חודש בשל תלונותיו של מאיר, כי כלוב הציפורים מהווה מטרד רעש וריח.

תנאי מוקדם לקבלתה של החלטה מינהלית תקינה הוא הביסוס העובדתי לה. אין טעם בהחלטה שנימוקיה סבירים וראויים, אם אין היא מתאימה לנסיבות העובדתיות (ראו דפנה ברק ארז, משפט מינהלי (2010) כרך א' בעמ' 439). כך גם נקבע בבג"צ 2013/91 עירית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד מו(1) 271 (1991):
"הלכה היא שעל-מנת שרשות ציבורית תמלא תפקידה כהלכה, עליה לדאוג תחילה שכל העובדות והנתונים הנוגעים לעניין יהיו לפניה. באין תשתית עובדתית הולמת, לא כל החשוב והדרוש להכרעה בעניין יהיו לנגד עיניה של הרשות".

בענייננו, המדובר בהחלטה אשר אינה עולה בקנה אחד עם עמדת המשיבים, כפי שמצאה ביטוי בסיכום הפגישה מיום 12.11.06, לפיה לא ניתן להוכיח שהרעש והריחות מגיעים דווקא מהכלוב שבחצר ביתם של בני הזוג פוזנר וכי בביקור שערך ד"ר איבגי ביום 3.8.06 התנאים בכלוב היו הולמים וללא מפגע.

ההחלטה אף אינה עולה בקנה אחד עם הסכמת שישה משכניהם של בני הזוג פוזנר לגידול הציפורים. מובן מאליו, כי עמדת השכנים הגובלים במגרש היא חלק מהתשתית העובדתית הרלבנטית שעל הרשות להביא בחשבון בשיקוליה אם ליתן את ההיתר המבוקש בהתחשב בתכליות חוק העזר ולא ניתן להסתפק לעניין זה בעמדתו של מאיר בלבד.

אשר על כן, המדובר בהחלטה בלתי סבירה בנסיבות העניין. זאת ועוד, המדובר בהחלטה שהתקבלה מבלי שניתנה לבני הזוג פוזנר ההזדמנות להשמיע את טענותיהם ובכלל זה להמציא בדיקת רעש לתמיכה בטענותיהם ולכן הופרה זכות הטיעון שלהם. כלל יסוד הוא כי רשות מינהלית לא תפגע באדם אלא אם כן ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפני
ה. חובתה של הרשות היא לתת למי שעלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו, ולאחרון זכות יסוד להשמיען. דבר זה לא נעשה בענייננו ומשכך, המדובר בהחלטה שדינה בטלות, גם מטעם זה. לעניין זה אין לקבל את טענת המשיבים, כי זכות הטיעון הוענקה לעותרים הלכה למעשה במסגרת הליך הערר בפני
מנהל השירותים הווטרינרים, שהוא הליך אשר הוגש מכוח חוק הפיקוח על כלבים, ולא היה בו דבר וחצי דבר לעניין כלוב הציפורים.

6. סוף דבר
העתירה מתקבלת.

החלטות המשיבים מיום 14.10.07 ומיום 2.12.07, בטלות.

המשיבים ינפיקו לבני הזוג פוזנר היתר להחזקת הכלבה העונה לשם שרי בהתאם להוראות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים ותקנות הפיקוח, ככל שתוגש בקשה ערוכה כדין.

כמו כן, המשיבים ישובו וישקלו את בקשתם של בני הזוג פוזנר להחזקת כלוב הציפורים בהתחשב בבדיקת הרעש שהמציאו וכן לאור עמדות השכנים הגובלים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמתם לגידול הציפורים.

המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. סכום זה נפסק לאור העובדה שהמדינה הביעה את עמדתה לפיה לא ניתן לשלול רישיון להחזקת כלב מחמת ריח ורעש והמשיבות המשיכו בהליכים למרות עמדה זו.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ב, 16 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 1060-09

1 מתוך 17








עתמ בית משפט מחוזי 1060/09 יהודה פוזנר, גבריאלה פוזנר, אדוארדו שלפן נ' המועצה המקומית גן יבנה, דרור אהרון, ד"ר יעקב איבגי ואח' (פורסם ב-ֽ 16/04/2012)