פסקי דין על מדין חוג'יראת | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על ראש אמ"ש - משטרת ישראל |

4225-01/12 עתמ     18/04/2012




עתמ 4225-01/12 מדין חוג'יראת נ' משטרת ישראל, ראש אמ"ש - משטרת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 4225-01-12 חוג'יראת נ' משטרת ישראל
ואח'






בפני

כב' השופט
יוסף שפירא

העותר

מדין חוג'יראת
ע"י עו"ד יוסף משיעל


נגד


המשיבים

1.משטרת ישראל
2.ראש אמ"ש - משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ענבל וילנר




פסק דין



המדובר בעתירה על החלטת ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל
, ניצב ירון בארי, מיום 2.11.11 (להלן: "ראש אמ"ש") (להלן: "ההחלטה") להפסיק את שירותו של העותר כשוטר במשטרת ישראל
בשל "אי התאמה", בהתאם לסמכותו בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") זאת לאחר שהעותר הורשע בבית הדין למשמעת בעבירות של אי נקיטת אמצעים סבירים להבאת חשוד בביצוע עבירה לדין והתנהגות שאינה הולמת שוטר, ולאור התנהלותו במהלך שירותו כמפורט להלן.


רקע כללי
1.
העותר, בן 37, גויס למשטרת ישראל
בספטמבר 1997, ושירת כסייר בתחנת שלם. בחודש דצמבר 2007 הוארך שירותו ב-5 שנים, שאמורות היו להסתיים ב-31.8.12. במהלך השנים בהן שירת העותר במשטרת ישראל
צבר העותר הרשעות בתיקים שנדונו בפני
דן יחיד, והורשע פעמיים בביצוע עבירות בבית הדין המשמעתי.
במהלך שנות עבודתו של העותר נערכו לו על ידי מפקדיו הערכות תקופתיות הכוללות הן הערכה מילולית והן מתן ציון. הערכותיו התקופתיות של העותר נעו בין סבירות לטובות והובאו בפני
הגורם המוסמך טרם שקיבל את החלטתו.
במהלך השנים צבר 4 הרשעות בפני
דין יחיד, 2 הדרכות, והערה עובר לשנת 2005.
בשנת 2005 הורשע העותר בגין אי מילוי הוראה בכך שהתייצב לשמור על עצור בבית החולים בליווי בחורה. הוגשה תלונה כנגד העותר בשל התנהגותו בבית החולים, והוא נדון לנזיפה חמורה וקנס.
בשנת 2009 הורשע העותר בגין שימוש לרעה בסמכות בכך שערך חיפוש (בהפשטה) על שני מתלוננים שהגיעו לתחנת
המשטרה, ללא הסכמתם. בנוסף, השתמש כנגדם בביטוי גנאי, ונדון לנזיפה וליום קנס.
בשנת 2010 הורשע העותר בגין אי מילוי הוראה בכך שאיחר למשמרת על אף שהוזהר בעבר בנושא זה. בנוסף, מתבקש למסור דוח הסבר ולא מסר אותו, ונדון לנזיפה.
בשנת 2010 רואיין בראיון הדרכה שנושאו נהלי פתיחה באש, עקב ממצאי בדיקת קבו"ד בקשר לאירוע בו ירה בנשקו המשטרתי בניגוד לפקודות.
בשנת 2011 רואיין השוטר בראיון אזהרה בפני
מפקדו בעקבות אירוע בו סירב להזדהות בפני
אזרח שהתחצף אליו.


הרשעתו הקודמת של העותר בביד"מ 97/08
2.
ביום 14.1.09 הורשע העותר בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל
, בביצוע עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר ובעבירת אי מילוי הוראה, ונגזר עליו עונש של נזיפה חמורה, קנס של 3,000 ₪ ו- 7 ימי מחבוש על תנאי.

על-פי עובדות כתב האישום בהן הודה העותר, בתחילת שנת 2006 עת שימש כזקיף בבית המעצר בירושלים, עמד למכור את רכבו הפרטי, ונעתר להצעתו של עצור המתגורר בשטח
b
מחוץ לגבולות המדינה, למסור לחברתו של העצור את פרטיו של השוטר שכן אותה חברה הייתה מעוניינת לרכוש רכב. בהמשך, החברה אכן יצרה עם השוטר קשר, נפגשה עימו והוא קיבל לידיו ממנה סך של 3,000 ₪ על חשבון מכירת הרכב.

לאחר שהעצור השתחרר מבית הכלא הוא יצר עם העותר קשר והעותר הסכים להיפגש עם העצור המשוחרר ואף אירח אותו בביתו, וכל זאת כשהוא יודע שהוא עבריין ומבלי שבדק אם יש בידיו אישור שהייה בישראל, זאת שעה שלעצור המשוחרר לא היה אישור שהייה בישראל.

בגין הרשעה זו נשקלה נקיטה באמצעי משמעת מנהליים לפי הקבוע בפקודות. ראש אמ"ש קיבל את המלצות כל הגורמים והחליט לשלוח לעותר התראה. נשלחה לשוטר התראת ראש אמ"ש דאז ניצב עמיחי שי, בה הוזהר כי בעתיד עליו לתפקד ללא דופי ולהימנע מכל הסתבכות נוספת בעבירות דומות ומחריגות משמעתיות. בנוסף, הוזהר כי עליו לשים דגש מיוחד על הימנעות מקיום קשרים חברתיים הפוגעים בתדמית המשטרה, שאם לא כן יביא הדבר לשקילת המשך שירותו. כמו-כן הדגיש ראש אמ"ש כי אין באמור במכתב למנוע שקילת המשך שירותו בכל שלב, אם תיווצרנה נסיבות המצדיקות זאת.


הרשעתו האחרונה של העותר בביד"מ 10/10
3.
ביום 10.01.11 הורשע העותר פעם נוספת בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל
, על-פי הסדר טיעון, בביצוע עבירה של אי נקיטת אמצעים סבירים להבאת חשוד בביצוע עבירה לדין ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר ונדון לנזיפה חמורה וקנס בסך 1,000 ₪.

בעקבות הרשעתו כאמור זומן העותר ביום 24.02.11 לוועדת הערכה בראשות סממ"ר לצורך שקילת אמצעים מנהלתיים, ועדה זו הינה גורם ממליץ לסממ"ז. העותר נכח בוועדה זו והשמיע את דבריו בפני
ה טרם ניתנה המלצתה לסממ"ז.

העותר זומן ביום 26.05.11 לשימוע בפני
פקד עינת נחמיה, עו"ד- קמ"ד אמצעים מנהליים במשטרת ישראל
, לצורך שקילת פיטוריו. יצוין כי עמדת סממ"ז ירושלים הייתה כי יש לפטר את העותר מאחר ולא הפיק את הלקחים כמצופה משוטר במעמדו. עמדת סממ"ר ציון הייתה כי יש לאפשר את המשך השירות בפיקוח אישי, להעבירו מתפקידו ולבחון תפקודו עוד 6 חודשים.

אף עמדת קמ"ד אמצעים מנהליים הייתה גם היא כי יש לפטר את העותר. לעמדת קמ"ד אמצעים מנהליים, מכלול הנתונים מלמדים על אי התאמה למערכת. נוסף על כך יצוין כי עמדת מ"מ רמ"ח משמעת הינה כי יש לפטר את העותר בשל אי התאמה וזאת לאור רצף ההתנהגויות המעיד על אי התאמתו למערכת המשטרתית ואי הפנמה של ההבחנה בין חייו המקצועיים לחייו הפרטיים.

ביום 26.10.11 החליט ניצב ירון בארי, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל
, לאחר שהונח בפני
ו כל החומר הרלוונטי, לרבות הכרעת הדין וגזר הדין בביד"מ 10/10, טיעוני העותר לעניין פיטוריו אותם העלה בראיון השימוע ועמדת מפקדיו והגורמים הרלוונטיים לעניין ולאחר ששקל את מכלול השיקולים ובהם המעשים והעבירות בהם הורשע, במצטרף עם הרשעתו הקודמת בביד"מ 97/08, המלמדות על דפוס התנהגות דומה ולקוי ומעידות על אי התאמת העותר לשרת במשטרה. ההחלטה התקבלה לאחר ששקל את אופי המעשים בהם הורשע העותר בגיליונות השפיטה, את ההתראה שכבר ניתנה לו בעבר ואת הפגיעה הקשה באמון הציבור במשטרה בעצם המשך שירותו, ראש אמ"ש החליט כי יש מקום להורות על פיטורי העותר מהמשטרה וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה (נוסח חדש) התשל"א-1971, מאי התאמה.

העותר פוטר וקיבל פיצויי פיטורין מלאים בהתאם לדרגתו, העומדים על 126,607.69 ₪, הפטורים ממס.


טיעוני העותר
4.
מדובר בהליך פיטורין מקפח ופסול ובלתי מידתי. הפיטורין נעשו משיקולים זרים.
העותר, שהודה בהסדר טיעון המיוחס לו, עשה כן מתוך הבנה כי העונשים שנגזרו עליו יהוו סנקציה סופית בעניינו, ולראיה בית הדין המשמעתי לא הורה על פיטורין.
לא מדובר בעבירות קשות אלא כאלה שקורות חדשות לבקרים בהתנהלות חברית בין שוטר למפקדו. לעותר אין כישורים מיוחדים, הוא מצוי בחובות כספיים כתוצאה מצרכי מחייה שלו ושל רעייתו וארבעת ילדיו, והוא משרת במשטרה מגיל 18.
העותר מפרט את עובדות המקרים נשוא העתירה ומוסיף וטוען כי מדובר באכיפה בררנית.
כן טוען העותר טענת "כבר נשפטתי" כמשמעותו בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, ואף זאת בהסתמך על הסדר הטיעון כמפורט לעיל.
העותר מצביע על ההערכות הטובות מאוד, לדבריו. כן טוען העותר כי הוא מופלה לרעה בשל מוצאו הערבי, דבר המנוגד לדין (ראו: בג"צ 10076/02 ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (שם, פסקה 11)).
כן טוען העותר כי יש להורות למשיבים ליתן טעם מדוע ממשיכים לעכב את מתן דרגה באופן המשפיע ישירות על חישוב גובה פיצוי הפיטורין להם הוא זכאי.


תשובת המשיבים
5.
סעיף 10 (2) לפקודה קובע כדלקמן:

"10. סמכויות המפקח הכללי
המפקח הכללי רשאי –
(2) להשעות שוטר שאינו קצין משטרה בכיר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השירות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו; אולם מפקח לא יפוטר ולא ישוחרר אלא באישור השר".


פיטורין, לפי סעיף 10(2) מבוססים על אי התאמה של שוטר בשל מגוון רחב של טעמים ונסיבות היכולים להביא את הגורמים המוסמכים להחליט להפעיל את סמכותם ולהורות על פיטוריו של שוטר מן השירות על רקע של אי התאמה, לרבות על רקע הרשעתו בעבירה פלילית או בגין חוסר התאמה היכול אף לבוא על רקע משמעתי. כך גם פיטורי אי התאמה יכולים לבוא על רקע זה שהשוטר מתרשל במילוי תפקידו, או מקום בו אין מימד של התרשלות במילוי התפקיד אך יש חוסר יעילות במילוי התפקיד.

עניינו של כל שוטר נבחן על-פי נסיבותיו שלו, על-פי התנהלותו, תפקודו, נסיבותיו האישיות, דרגתו, בהתאם לפסיקה אליה מפנה ב"כ המשיבים.



דיון
6.
בבג"צ 671/04 אורן גרין נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל
, פ"ד נט(5), 827, (2005)) (להלן: "עניין גרין") נדונה מידת התערבות בית המשפט בשבתו כערכאת ביקורת על החלטות המשטרה כרשות המנהלית בענייני פיטורין, וכב' השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס וא' חיות קובעים כדלקמן:


"... משכך חלים על החלטה זו כללים המקובלים להתערבות בית משפט זה בהחלטת רשות מינהלית, שעיקרם בכך כי לא יתערב בהחלטה אלא אם מצא כי התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים. במערכת המשטרה, בדומה למערכת הצבאית, מרווח שיקול הדעת של הרשות המוסמכת לקבוע את דבר התאמתו של אדם לשרת בשורותיה היא רחבה; ממילא, נכונות בית משפט זה להתערב בשיקול דעת זה היא צרה ומצומצמת
". (שם, 832).

(כן ראו: עת"מ 16480-02-12 ג'אדאללה חרב נגד ראש אגף משאבי אנוש – משטרת ישראל
(נבו, 05.03.12) (שם, פסקה 6)).

על האיפוק והריסון שנוהג בית המשפט בכל הקשור להתערבות בשיקולי איוש תפקידים נאמר מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה (בהסכמת הנשיא א' ברק וכב' השופט א' א' לוי), כדלקמן:

"מידת הריסון הננקטת דרך שיגרה בביקורת שיפוטית על מעשי המינהל חלה, וביתר שאת, בעניין מדיניות הצבא ביחס לשירות של חייליו. הצבא מהווה מסגרת שירות מיוחדת עליה מוטלת משימה כבדה ביותר של הגנה על בטחון המדינה. חיילי הצבא הם המשאב האנושי העיקרי והחיוני עליו בנויה המערכת הצבאית, ואין גורם חשוב ממנו לקביעת רמתו ואיכותו של הצבא. כך הוא באשר לכשירותו המבצעית של הצבא, וכך הוא באשר לרמתו הערכית – מוסרית. מכך, הביקורת השיפוטית על מדיניות הצבא באיוש תפקידים צבאיים, ובכלל זה בהתרת התחייבות אנשי קבע לשרת בצה"ל בשל אי התאמה, מתאפיינת במידת ריסון מיוחדת..."
(בג"צ 6840/01 פלצמן בל (יפה) נ' ראש המטה הכללי – צבא ההגנה לישראל, תק-על 2005(4), 219 (2005)). (שם, פסקה 15).

הדברים נאמרו שם בהקשר להתנהגות בצבא, אולם יפים הם בשינויים המחייבים, גם לענייני שוטרים.
כן ראו עת"מ 10409-08-11 נזיה סעידה נ' משטרת ישראל
(כב' השופט ד"ר יגאל מרזל) (נבו, 9.11.11) (להלן: "פרשת סעידה"); עת"מ (י-ם) 17160-12-10 ג'מאל אבו חיה נ' ראש אגף משאבי אנוש משטרת ישראל
(נבו, 28.4.11).

7.
המשיבים טוענים כי לא נפל כל פגם מנהלי בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. ההחלטה בעניינו של העותר נתקבלה בסמכות על-ידי ראש אמ"ש (לו הועברה הסמכות בהתאם לסעיף 7 לפקודת המשטרה) לאחר שנבחן עניינו על-ידי מספר גורמים, ולאחר שהמשיבים שוכנעו כי העותר אינו מתאים לשרת במשטרת ישראל
, וכן כי בהמשך השירות של העותר יש כדי לפגוע באמון הציבור במשטרה ובתדמיתה. התנהגותו של העותר, מעידה על חוסר התאמתו של העותר להמשך שירות במשטרה.

העותר הורשע בבית הדין למשמעת בעבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר ובשל אי נקיטת אמצעים סבירים להבאת חשוד בביצוע עבירה לדין. כמו-כן הורשע השוטר בשנת 2009 בבית הדין למשמעת בעבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר ואי מילוי הוראה.

8.
כב' השופטת ע' ארבל
(בהסכמת כב' השופטת א' פרוקצ'יה וכב' השופטת ד' ברלינר), בבג"צ 6128/06 אורן אבוקסיס נ' מדינת ישראל שירות בית הסוהר (נבו, 3.1.07) מציינת, כדלקמן:

"הן המשטרה והן שירות בתי הסוהר הינם ארגונים היררכיים המצויים בליבת שלטון החוק בישראל ומחייבים באופן מיוחד קיומה של משמעת והתנהגות ללא דופי בשורותיהם".
(שם, פסקה
9).

בפרשת סעידה הנ"ל קבע חברי, כב' השופט ד"ר י' מרזל כדלקמן:

"הנה כי-כן, יש רלבנטיות בכגון דא לאופיו המיוחד של הארגון – משטרת ישראל
, חשיבות השמירה על אמון הציבור בו ועל התנהלות ראויה של ממלאי התפקיד במסגרתו ומתן האמון בהם, תוך שמירה על כללי ההתנהגות הנדרשים והרתעת אחרים מלפעול כך (ראו למשל בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.7.09); בג"ץ 671/07 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 827, 833 (2005)".

(שם, פסקה 10).

אכן, התנהגותו של העותר כעולה מהכרעת הדין מביד"מ 10/10 חמורה כפי שטוען ב"כ המשיבים
בבחינת מכלול הנסיבות כשמדובר בשוטר שצבר לחובתו לא מעט הרשעות משמעתיות, אשר אינו מקפיד על שמירת נורמות ההתנהגות והאיסורים החלים על שוטר, ובסופו של יום אף אינו לומד לקח. בהערכות התקופתיות האחרונות של העותר שניתנו על-ידי מפקדיו, צוין כי הם אינם שבעי רצון מתפקודו גם בהיבט המקצועי והעריכו אותו בציון "טוב 3". מת"ח שלם ציין בהערכתו המילולית כי "שוטר בעל פוטנציאל שלא מומש על-ידו, אינו יוזם ומביא את יכולותיו לידי ביטוי. עליו להיות יותר מפוקס...".

9.
פיטורי העותר לא היו הצעד הראשון בו המשיבים נקטו, אלא הצעד האחרון. קדמה להחלטה זו, התראת ראש אגף משאבי אנוש, אשר הצביעה בין היתר על עברו המשמעתי של העותר והודיע לו כי עליו להתנהג ללא דופי, אולם העותר לא עשה כן. השארתו של העותר במשטרה, לטענת המשיבים, יש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה בעיני הציבור, ויש לכך יסוד לאור עובדות המקרה שלפניי.

נזכור כי העותר הורשע בבית הדין המשמעתי ונשלחה לו התראה על תפקודו הלקוי, אולם לא הפנים את חומרת התנהגותו ולא הקפיד על שמירת נורמות התנהגותיות. כן עולה מעברו המשמעתי כי אינו לומד לקח ואינו מבחין ביו חייו המקצועיים והפרטיים ולפיכך אינו יכול לשרת עוד במשטרת ישראל
. מכאן, אין מנוס אלא להגיע למסקנה כי השארת העותר בשורות המשטרה תהא בניגוד לאינטרס הציבור המחייב כי מערכת אכיפת החוק במיוחד תשלב בשורותיה רק את האנשים המתאימים לכך. בפרשת גרין הנ"ל נאמר בהקשר זה, כדלקמן:

"המשטרה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו היא אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות התאמה מלאה של המשתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים ולאורך כל סולם התפקידים עד להנהגה הבכירה. ההתאמה נדרשת הן ביכולת הביצוע של המשימות והן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציג מערכת אכיפת החוק. מכן, ששילובו של אדם לתפקיד במשטרה כשהוא אינו מתאים לכך עלול לפגוע קשות במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הציבור כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר מידות. לפיכך, אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה הוא להבטיח קיומו של שירות משטרה תקין, יעיל, והגון, אשר יישא במטלות הקשות המוטלות עליו ברמה הראויה". (שם, שם).


בבג"צ 8225/07 מריח סדיק נ' מפכ"ל המשטרה – רב ניצב דודי כהן (נבו, 6.7.09), נקבע מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה (בהסכמת כב' השופט דנציגר וכב' השופט ע' פוגלמן), כדלקמן:

"על שוטר במערך המשטרה חלה חובת אמון מיוחדת, בהיותו איש אכיפת חוק, הנזקק למלוא הסמכות המוסרית כדי לאכוף את החוק על זולתו. נדרשת ממנו הקפדה יתירה בקלה כחמורה (עניין סויסא, עמ' 783; בג"צ 4360/94 תיסיר טאטור נ ' שר המשטרה, פ"ד נ(2) 560, עמ' 565-567 (1996)). במיוחד, נדרש השוטר לקיים סטנדרטים גבוהים של רמת פעולה ואמינות כאשר הוא בא במגע עם האזרח שכלפיו הוא מפעיל סמכות ומרות" [הדגשות וקו תחתון אינן במקור].
(שם, 43).

העותר שימש כסייר ובא במגע עם הציבור במהלך עבודתו ועל כתפיו אחריות רבה, אולם התנהגותו כמתואר אינה הולמת איש משטרה וכך אף קבע בית הדין למשמעת. מכאן שעברו של העותר מעיד על דפוס התנהגות שאינו הולם שוטר במשטרת ישראל
.

10.
אשר לטענת העותר כי הערכותיו התקופתיות היו טובות, טענה אשר העלה במסגרת השימוע, ב"כ המשיבים מפנה לנאמר על-ידי בית הדין בהליך ביד"מ 10/10, כי בשנתיים האחרונות, עובר לגזר הדין, היו ציוני העותר בהערכותיו התקופתיות טובות. נסיבה זו עמדה לעותר כנימוק לקולא כאשר נחתם הסדר הטיעון וכן בפני
בית הדין המשמעתי טרם גזר את דינו ואישר את הסדר הטיעון. אולם ציונו של העותר בהערכה התקופתית האחרונה אינה משקפת שיפור. העותר קיבל את הציון "טוב 3", אשר הינו ציון נמוך יחסית וכן מפקדו של העותר נתן לו הערכה מילולית נמוכה.

אשר לעניין טענת העותר כי דרגתו עוכבה באופן המשפיע על גובה פיצויי הפיטורין שניתנים לעותר, ציין ב"כ המשיב כי העותר קיבל פיצויי פיטורין מלאים בסכום של 126,607.69 ₪. בכל הנוגע לדרגתו של העותר בהתאם לסעיף 3א נוהל אמ"ש "אנשי משטרה המעורבים בביצוע עבירות – הגבלות על קידום", שוטר במשטרת ישראל
אשר תלוי ועומד נגדו הליך או שהורשע או שנמצא אשם בתיק חקירה בעבירה שחקירתה בסמכות המחלקה לחקירות השוטרים ככלל לא יקודם אלא באישור ראש אמ"ש/מפכ"ל, כמפורט בנוהל. העותר הורשע הן בשנת 2009 והן שנת 2011 ועל כן לא קודם בדרגה בהתאם לנוהל, לפיכך איני רואה מקום להתערב אף בקביעה זו.

כן טען העותר, כי הופלה לרעה בשל מוצאו הערבי, טענה שהוכחשה על ידי המשיבים, המדגישים כי העותר הורשע במספר עבירות בבית הדין המשמעתי תוך תקופת זמן קצרה, וגיליונות השפיטה של העותר מצביעים על ליקויים בהתנהגותו במהלך שנות שירותו במשטרת ישראל
. טענת הפלייה אינה יכולה להיטען לדעתם בקלות ראש וכי עליה להיות מבוססת וכי על העותר להוכיח אותה.

לעניין זה יפים דבריה של סגנית הנשיא אלישבע ברק – אוסוסקין בע"ע 300126/98 סול גבאי נגד האגודה להתנדבות בע"מ בישראל (נבו, 7.1.04), כדלקמן:

"כאשר מדובר בהתנהגות פסולה ההתנהגות האובייקטיבית היא הקובעת האם ההתנהגות הייתה פסולה אם לאו. אין צורך בכוונה. אך כל זאת לאחר שהמתלונן או המתלוננת מבססים עילה לכאורה. רק אז עובר הנטל אל המעביד לסתור את הטענות. לא בכל מקרה המתלונן טוען לאפליה עובר הנטל אוטומטית לנתבע. לטענת אפליה צריך להיות בסיס לכאורי בחומר הראיות..." (שם, פסקה, 5).


דברים אלה יפים אף לעניין טענת העותר כי הפיטורים נעשו משיקולים זרים, מה גם שלא הובאה עובדה כלשהי המלמדת על כך.

העותר בעתירתו העלה מגוון של טענות בכל הנוגע לביד"מ 10/10. בין היתר טוען העותר טענות הנוגעות להתנהלותו עובר להגשת כתב האישום וכן טוען לפגמים משפטיים בנוגע לאישום בביד"מ 10/10, ואולם אין אלה טענות שניתנות לבירור בהליך שלפני.

אשר לטענה בדבר "הסיכון הכפול" וטענת "כבר נשפטתי", הרי ככל שיש בהן ממש מקומן בוודאי אינו בהליך מנהלי זה הבוחן את סבירות ומידתיות הגורם המוסמך אצל המשיבים לפטר את העותר. כמו-כן יודגש כי ההליך אשר ננקט בעניינו של העותר הינו הליך מנהלי גרידא ואינו הליך פלילי, והרי העותר לא הועמד לדין בשנית אלא פוטר, בין היתר בשל הרשעתו בבי"מ 10/10.

למעלה מן הצורך אוסיף כי עובדות המקרה כפי שתוארו בכתב האישום בביד"מ 10/10 מדברות בעד עצמן והעותר הודה בהן בדיון שם. כך גם לעניין "אכיפה סלקטיבית" של משטרת ישראל
, הרי שלעותר ניתנו מספר הזדמנויות להשמיע את דבריו ואת טענותיו בפני
המשיבים בוועדת הערכה שנערכה לעותר, וכן בשימוע בו היה העותר מיוצג על-ידי עו"ד והשמיע טענותיו בהרחבה, אולם הוא לא העלה שם טענות אלה.


הכרעה

11.
ממכלול הנסיבות ולאחר בחינת עברו המשמעתי של העותר ברי כי אין מקום להמשך שירותו של העותר במשטרת ישראל
.

אכן מדובר בעותר שהינו שוטר טוב בעיקרו של דבר, אולם הוא כשל במספר מקרים כמפורט בטיעוני הצדדים לעיל.

אין מנוס אלא לדחות את העתירה באשר לא מצאתי כל מתום בהחלטת המשיב, הן לעניין הסבירות והן לעניין המידתיות בהחלטתו, כל זאת לאור העובדות שלמעשה אינן שנויות במחלוקת.



בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כו ניסן תשע"ב, 18.4.12 בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.


תימה









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 4225-01/12 מדין חוג'יראת נ' משטרת ישראל, ראש אמ"ש - משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 18/04/2012)