פסקי דין על אייל פת | פסקי דין על רינת פילו | פסקי דין על רות מכלוף | פסקי דין על בני שחר | פסקי דין על ורד שחר ואח' |

19477-05/10 א     19/04/2012




א 19477-05/10 אייל פת, רינת פילו נ' רות מכלוף, בני שחר, ורד שחר ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 19477-05-10 מכלוף נ' פת ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
24

בפני

כב' השופטת
כרמלה האפט


המבקשים/הנתבעים 1ו-2

1
.
אייל פת

2
.
רינת פילו


נגד


המשיבים

המשיבים הפורמאליים

1. רות מכלוף
/ התובעת

2. בני שחר
/ נתבע 3 ומשיב פורמאלי
3. ורד שחר / נתבעת 4 שנמחקה מכתב התביעה
4. עליזה חזן / נתבעת 5 ומשיבה פורמאלית
5. אמיר גיל יעקב / נתבע 6 ומשיב פורמאלי
6. זיוה אמיר / נתבעת 7 ומשיבה פורמאלית


החלטה

בפני
י בקשה לסילוק התביעה אשר הוגשה כנגד הנתבעים 1 ו-2 (המבקשים) על הסף, מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות וכן מחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית.

רקע:

1.
בעלי הדין בתביעה שבפני
י (כל בעלי הדין) מתגוררים, או שהתגוררו בעבר, בשכנות, בבניין משותף בן שתי קומות (4 דירות) הממוקם ברחוב הפלמ"ח 20 בגבעתיים הידוע כגוש 6154 חלקה 603 (להלן: "הבניין").

2.
התובעת (המשיבה) הינה בעלים של דירה הממוקמת בקומה השנייה של הבניין (מעל לדירת המבקשים – הנתבעים 1 ו-2).

3.
הנתבעים 1 ו-2 היו בעלי הזכויות בדירה הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין (להלן: "דירת הנתבעים 1 ו-2"). בשנת 2008 מכרו הנתבעים 1 ו-2 את זכויותיהם בדירה לנתבעים 3 ו-4 (המשיבים הפורמאליים 2 ו-3). לימים נרשמה זכות הבעלות בדירה על שם הנתבע 3 בלבד. בנסיבות, נמחקה, הנתבעת 4, בהסכמה, מכתב התביעה שבפני
י.

4.
הנתבעת 5 (המשיבה הפורמאלית 4) היא בעלת הזכויות בדירה הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין.

5.
הנתבעים 6 ו-7 (המשיבים הפורמאליים 5 ו-6) הם בעלי הזכויות בדירה הממוקמת בקומה השנייה של הבניין (מעל לדירת הנתבעת 5).

6.
חלוקת הדירות בבניין המשותף נשוא הדיון הינה, איפוא, כדלקמן:

קומה עליונה
התובעת
נתבעים 6 ו-7

קומת קרקע
נתבעים 1ו-2 (המבקשים)
ונתבע 3 שבא בנעליהם לאחר שרכש (ביחד עם הנתבעת 4) את דירתם.
נתבעת 5


7.
ביום 02/12/99 חתמו התובעת והנתבעים 1 ו-2 על הסכם במסגרתו הביעו נכונות להסדיר ביניהם את אופן השימוש והזכויות בקרקע בחלק מן הרכוש המשותף (להלן: "ההסכם מיום 02/12/99"). סעיף 2 להסכם זה קובע כדלקמן:

"למען הסר ספק, מוסכם בין הצדדים כי כל עוד לא ניתנה הסכמת משפחת חזן
(הנתבעת 5 ובעלה המנוח) לבנייה על הגג לא מוותר צד א (התובעת) על הזכויות בקרקע. עם זאת צד א' אינה מתנגדת לתוספת בניה ולשימוש בקרקע על ידי צד ב' (הנתבעים 1 ו-2)."

8.
יצוין כי הסכם דומה נחתם בין הנתבעים 1 ו-2 לבין הנתבעים 6 ו-7 ביום 08/12/99 ולפיו מאשרים האחרונים לנתבעים 1 ו-2 לבצע תוספות בניה וכן שימוש בקרקע הצמודה לשטח דירתם (של הנתבעים 1 ו-2). עוד נקבע בו כי הנתבעים 1 ו-2 יגדרו את
החלקה הצמודה לדירת הקרקע וידאגו לניקיונה וכן כי:

"..הצדדים מסכימים בזאת לכך שצד ב' (הנתבעים 6 ו-7) מוותרים על כל זכות או טענה ביחס לקרקע הצמודה לדירת הקרקע ואין להם כל התנגדות לכך שצד א' (הנתבעים 1ו-2) יבצעו כאמור תוספות בניה על הקרקע שתהא בשימושם הבלעדי, ומאידך צד א' מוותרים מצידם על כל זכות או טענה ביחס לגג הבית המצוי מעל דירתם של צד ב' ואין להם כל התנגדות לכך שצד ב' יבצעו תוספות בניה על הגג שיהא בשימושם הבלעדי, וכן מסכימים בזאת צד א' להמשך קיומה של החנייה הקיימת כיום והמשמשת את צד ב'."

9.
גם בין הנתבע 3 לנתבעת 5 (כאמור שני דיירי קומת הקרקע בבניין) נחתם הסכם דומה ולפיו הוסכם כי הנתבע 3 יוכל לעשות שימוש בקרקע הצמודה לשטח דירתו, לרבות בתוספות הבנייה הקיימות בו, ואילו הנתבעת 5 תוכל לעשות שימוש דומה וייחודי בשטח הצמוד לדירתה. עוד הצהירה הנתבעת 5, גב' חזן כי היא מוותרת על כל זכות או טענה ביחס לקומה עליונה בבית, בה מתגוררים התובעת והנתבעים 6 ו-7 וכי אין לה התנגדות לכך שיבצעו תוספות בנייה על הגג, אשר יהא בשימושם הבלעדי (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבע 3).

10.
לא למותר לציין כי הנתבעים 3, 5, 6 ו-7 הצהירו ביום 02/05/11 (קרי: במועד שלאחר הגשת כתב התביעה) כי ההסכמים הנ"ל שנחתמו אז על ידם מקובלים עליהם גם כיום.

11.
מכל מקום, בהתאם לאמור בהסכמים הנ"ל, משתמש הנתבע 3 בחלק מן הרכוש המשותף בבניין (שטח החצר הצמודה לדירתו) באופן בלעדי ובין היתר, משתמש בו לצורך חנייה.

12.
בנסיבות, הגישה התובעת כנגד כל דיירי הבניין, לרבות כנגד הנתבעים 1 ו-2, תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבע 3 מהשימוש הייחודי שהוא עושה ברכוש המשותף. לחילופין ביקשה להורות על חלוקת השטח המשותף בהתאם לחלוקה שבוצעה בבניין שכן, או בחלק המערבי (חלוקות שטיבן, לפי שעה, איננו ידוע לי).

טענות הצדדים

13.
בכתב התביעה טוענת התובעת כי במועד בו רכשו הנתבעים 1 ו-2 את דירתם, הם שיפצו אותה ובנו בחצר הבניין חנייה לשימושם הפרטי. כמו כן יצרו כניסה נפרדת לדירתם. לטענתה במענה לבקשתם (בקשת הנתבעים 1 ו-2) חתמה היא על ההסכם עימם, ההסכם מיום 02/12/99, וזאת לאחר שהטעו אותה לחשוב כי אין המדובר במסמך מחייב, ומבלי שניתנה לה השהות לבחון את ההסכם או להתייעץ בעניינו, טרם חתימתה. עוד טוענת היא כי בשעתו הובטח לה כי תוכל לעשות שימוש בחנייה בעיקר עבור אורחיה.

14.
בנוסף טוענת התובעת כי לאחר סיום עבודת השיפוצים כאמור ומתוך מודעות למגבלות הראייה מהן היא סובלת, החלו הנתבעים 1 ו-2 להניח מכשולים בכניסה לחצר הבניין כדי למנוע ממנה להשתמש בה, ואף סירבו, משך תקופה מסוימת, להכניס לבניין כלי עבודה לטובת בניית סטודיו על ידה. בנוסף, כשניסתה אחותה להיכנס לחצר הבניין, הניסו אותה הנתבעים 1 ו-2, ביחד עם הנתבע 3.

15.
מכל מקום וכפי המתואר עתרה להחזרת המצב לקדמותו, או לחלוקה שכפי שאני מבינה, הינה חלוקה שונה של הרכוש המשותף.

16.
מנגד טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי התובעת חתמה על ההסכם מיום 02/12/99 עוד בטרם רכישת הדירה על ידם ולאחר שבדקה מסמך ההסכם לאשורו, ואף ערכה בו שינויים שתכליתם לאפשר לה בעתיד לבנות על הגג, היה ותחפוץ בכך.

17.
כן טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי התובעת, אשר אין לה רישיון נהיגה מעולם לא פנתה אליהם בבקשה לעשות שימוש בחנייה (או להשתתף בעלות בנייתו), ומכל מקום כי הם מטוב ליבם, אפשרו, עם זאת, למבקרי התובעת (למשל אחותה) לעשות שימוש בחנייה בעת הצורך. על האמור הם מוסיפים כי לאורך כל השנים שמרו על יחסיי שכנות טובה.

18.
הנתבעים 1 ו-2 טוענים עוד, תוך הבעת פליאה כי התובעת לא פנתה אליהם בהשגות באשר להסכם הנזכר מיום 2/12/99, הגם שגרו בבניין עוד כעשור.

19.
מכל מקום, טוענים הנתבעים 1 ו -2 כי כבר אינם בעלי הזכויות בדירה וזאת מיום 08/04/08, לאחר שזו נמכרה לנתבע 3 "ללא הצמדות כלשהן" בהתאם להסכם המכר ביניהם. משכך, הם מוסיפים, מצביעה הגשת התביעה כנגדם על חוסר תום ליבה של התובעת, אשר תוך שימוש במצגי שווא בפני
בית המשפט, הפכה תביעה לסילוק יד, לכתב "אני מאשים", כנגדם.

20.
נוכח האמור הגישו הנתבעים 1 ו-2 את הבקשה שבפני
י, לסילוק התביעה אשר הוגשה כנגדם, על הסף.

21.
יצויין עוד, ברקע הדברים כי בכתב הגנתו, טוען הנתבע 3 כי ההסכמים השונים אשר נחתמו בין הצדדים, מהווים הסכם שיתוף בין כל דיירי הבניין, במסגרתם קיבלו בעלי דירות הקרקע את הקרקע הצמודה לדירותיהם ואילו בעלי הדירות בקומה השנייה קיבלו את הזכות לבנות על כל שטח גג הבניין. לטענתו, על יסוד האמור ובהסתמך על ההסכמים שנחתמו כמתואר לעיל, רכשו, הוא ורעייתו, אותה עת, את דירת הנתבעים 1 ו-2 כדירת גן.

22.
בנוסף טוען הנתבע 3 כי כתב התביעה הוגש בשיהוי רב ולאחר 11 שנים ממועד חתימת ההסכם עליו מלינה התובעת, ההסכם מיום 02/12/99.

23.
יתר בעלי הדין לא הגישו כתבי הגנה מטעמם (יצוין כי נתבעים 5,6 ו-7 הופיעו לדיון שהתקיים ביום 12/12/11), אך נקבע כי יוזמנו להמשך הדיונים, ככל שיעלה הצורך בכך.

טיעוני הצדדים בבקשה:

24.
טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי אינם בעלי הזכויות בדירה ומשכך כי גם אין כל יריבות בינם לבין התובעת. בנוסף טוענים הם כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגדם. נסח הרישום אשר צורף לכתב התביעה במסגרתו מצוינים הם כבעלי הדירה – אינו עדכני. בעניין זה צירפו הנתבעים 1 ו-2 נסח רישום עדכני מיום 16/2/12 במסגרתו מצוין הנתבע 3 כבעל הזכויות בדירה והוא בלבד.

25.
עילת התביעה מופנית לנתבע 3 אשר עושה בפועל שימוש בחנייה ובשטח המשותף בבניין ושוב כי צירוף הנתבעים 1 ו-2 לכתב התביעה מצביע על חוסר תום ליבה של התובעת ועל כך שהתביעה כנגדם, טורדנית וקנטרנית.

26.
מנגד טוענת התובעת כי הבקשה לסילוק על הסף לא נתמכה בתצהיר ומשכך יש למחוק הבקשה על הסף.

27.
לגופו של עניין טוענת התובעת כי הנתבעים 1 ו-2 מהווים חוליה חשובה בבירור השתלשלות העניינים בין כל הצדדים, לאחר שעימם נחתם ההסכם מכוחו נוצרה החלוקה שאותה היא מבקשת לבטל. משכך, טוענת היא כי אין למחוק התביעה אשר הוגשה כנגדם, על הסף.

28.
עוד מפנה התובעת להחלטתי בדיון מיום 12/12/11 במסגרתה נקבע בעניין הנתבעים 1 ו-2 כי הינם:

"...נתבעים אשר חלקם בבירור העובדות נשוא התובענה מהותי ביותר – אינני רואה כיצד ניתן להמשיך בהליכים בתיק קודם להמצאת כתב התביעה לנתבעים אלה , ומתן הזדמנות לנתבעים 1 ו-2 להגיש כתב הגנה מטעמם".

29.
הנתבע 3 טוען כי יש לדחות הבקשה משום שזו לא הוגשה בצירוף ייפוי כוח קונסולארי כנדרש וכן לא נתמכה בתצהיר.

30.
לגופו של עניין טוען הנתבע 3 כי כל הטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה הופנו כלפי הסכם השיתוף שהנתבע 3 אינו צד לו. משכך מסכים הוא כי נוכחותם של הנתבעים 1 ו-2 נדרשת לצורך בירור העובדות העומדות בבסיסה של תביעה זו ושעל כן כי אין לקבל בקשתם לסילוק התביעה כנגדם על הסף.

31.
הנתבעים 1 ו- 2 מוסיפים במענה כי לא צירפו תצהיר לבקשתם למחיקה על הסף מאחר וזו נשענת על מסמכים שצורפו כבר לכתבי הטענות, ואשר עליהם נוספו טיעונים משפטיים שעניינם בטענה כנגד התביעה לסילוק יד ממי שכבר ממילא אינו מחזיק עוד בנכס.

דיון

32.
סמכותו של בית המשפט לסלק תביעה על הסף מנויה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

33.
תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת במחיקת תביעה על הסף קובעת כדלקמן:




"100.
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1)אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2)נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) ...
(4) ... ."

34.
תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בדחיית תביעה על הסף קובעת כדלקמן:



101.
(א)
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1)מעשה בית דין;
(2)חוסר סמכות;

מלכתחילה את התובענה בנוגע
?
(3)כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות לאותו נתבע.




(ב)
...".

35.
ככלל, הליכים אלה של סילוק תביעה על הסף, נועדו לאפשר לנתבע לעשות קיצור דרך ולבחון האפשרות לסיום התביעה מבלי לערוך דיון בשאלות שבמחלוקת (ראו: ע"א 124/63 אחוזת גוש 6212 נ חסין פ"ד יז 1340; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, 171).

36.
במסגרת שיקוליו של בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף, עליו לבחון מחד גיסא כי עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט ומאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט (ראו ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, דינים עליון כרך פג, 597).

37.
יש לזכור כי במסגרת סילוק התביעה על הסף מחליט בית המשפט על גורל התביעה מבלי לשמוע טענות לעצם העניין ולפיכך כי יש להשתמש באמצעי חמור זה בזהירות רבה ובמקרים קיצוניים בלבד.

זאת ועוד: דחיית תביעה על הסף גוררת שלילת האפשרות לחדש ההליך בעתיד. תוצאת קבלת הבקשה הינה כמעשה בית דין. לפיכך, במסגרת השיקולים לקבל בקשה לדחיית תביעה על הסף יש לנקוט במשנה זהירות מקל וחומר (ראו: ע"א 4012/96 בני שחף הובלות נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד נה (1) 492; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, 170 - 177).

38.
בענייננו, נסמכים הנתבעים 1 ו-2 בבקשתם על האמור בתקנה 100(1) ו- 100(2) לתקנות סדר הדין האזרחי המפורטים לעיל, לפיהן יש למחוק תביעה על הסף מחמת היעדר עילת תביעה כנגדם ומחמת היותה של התביעה קנטרנית וטורדנית.

39.
בנוסף, נסמכים הנתבעים 1 ו-2 על האמור בתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה יש לדחות התביעה על הסף, מחמת כל נימוק אחר שעל פיו יש לדחות התביעה מלכתחילה, בטענה של חוסר יריבות ביניהם לבין התובעת.

40.
בעניין מחיקת תביעה מחמת היעדר עילה נקבע כי העובדה שהעילה או השאלה הדורשת דיון והכרעה על ידי בית המשפט היא חלשה וסיכוייה להצליח קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקתה (ראו: ע"א 124/63 לעיל).

41.
לצורך כך, בחינת המונח "עילת התביעה", נערכת בהתאם למפורט בכתב התביעה המכיל את העובדות החשובות עליהן נסמך התובע, הדרושות כדי לנסח עילת תביעה שלמה.

42.
כתב התביעה אינו מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראו: ע"א 109/49 חברה להנדסה ותעשייה נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, 170 - 171).

43.
בענייננו, בכתב התביעה מבקשת התובעת פינוי וסילוק יד משימוש בשטחים הנכללים כרכוש משותף בבניין. בבסיס העובדות המפורטות בכתב התביעה עומד ההסכם מיום 02/12/99 אשר נחתם בין הנתבעים 1 ו-2
לבין התובעת כמפורט לעיל. התובעת טוענת בעניין כשרותו של ההסכם האמור.

בנוסף הנתבע 3 נסמך בטענותיו על מצג שהוצג לו על ידי הנתבעים 1 ו-2 לפיו הדירה שנמכרה לו, הוצגה כ"דירת גן".

44.
לצורך דיון במחלוקת שבפני
י ולצורך הכרעה – האם לנתבע 3 הזכות הבלעדית להשתמש בחלק מן הרכוש המשותף – יש מקום לבחון בראש ובראשונה, את כשרותו ותוקפו של ההסכם מיום 02/12/99.

45.
על פי כתבי טענות הצדדים, הנתבעים 1 ו-2 הם שחתמו על ההסכם האמור יחד עם התובעת. נסיבות חתימת התובעת על ההסכם הינן בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2 ומשכך ברי כי יש לשמוע טענותיהם במענה לטענות התובעת בכתב התביעה.


46.
במקרה שבפני
י, אם תצליח התובעת להוכיח טענותיה כנגד תוקפו של ההסכם מיום 02/12/99 אשר מטרתו הייתה להסדיר זכויות השימוש בקרקע בין דיירי הבניין ובפרט בינה לבין הנתבעים 1 ו-2 (וכפועל יוצא את בטלותו), אזי ברי כי תהא זכאית לקבל הסעד המבוקש על ידה והוא פינוי וסילוק ידו של הנתבע 3 משימוש בלעדי ברכוש המשותף בבניין. לפיכך, לא ניתן לראות במקרה שבפני
י כמקרה הנכנס בגדר המקרים הקיצוניים בהם יש לסלק התביעה, עוד בטרם יישמעו טענות הצדדים.

47.
יצוין כי אינני מתעלמת מטענת הנתבעים 1 ו-2 לפיה הם אינם בעלי הזכויות בדירה עוד משנת 2008 וכפועל יוצא אינם בעלי הזכויות ברכוש המשותף ואינם מחזיקים בפועל ברכוש המשותף בבנין. יחד עם זאת, דיון בסוגיית כשרותו של ההסכם מיום 2/12/99 יוביל לפתרון המחלוקת האמיתית, נשוא התביעה שבפני
י, בעניין זכותו של הנתבע 3 להחזיק ברכוש המשותף בבניין באופן בלעדי, מכוח ההסכם האמור.

48.
בעניין זה יש להוסיף ולציין את דבריו של כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו פ"ד מ (2) 668 לפיו קיימת עדיפות לפתרון ענייני של כל המחלוקת לגופה על פני פתרון פורמאליסטי ובזו הלשון:

"...בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין".

49.
ברי כי הנתבעים 1 ו-2 מהווים נדבך חשוב ומהותי לבירור המסכת העובדתית כפי שפורטה בכתב התביעה; ברי גם כי על יסודה של מסכת עובדתית נטענת זו, אף קיימת יריבות בין הנתבעים 1 ו-2 לתובעת, באשר זו עותרת לא רק לסילוק ידו של הנתבע 3 משטח הקרקע הצמוד לדירתו, אלא גם להשבת המצב לקדמותו וכן, הלכה למעשה, לקביעה כי ההסכם מיום 2/12/99 נעדר תוקף ובטל. בנסיבות אלה קיימת יריבות בין הצדדים, ומתגבשת עילת תביעה. בנסיבות אלה גם לא מדובר בתביעה שניתן לכנותה בשלב זה כקנטרנית וטורדנית.

50.
תוצאת האמור הינה כי
דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה,
היעדר יריבות ובגין היותה של התביעה קנטרנית וטורדנית - להידחות.

51.
יצוין כי בשים לב לתוצאה אליה הגעתי לפיה הבקשה נדחית, מתייתר הצורך לדון בטענות התובעת והנתבע 3 לדחיית הבקשה מטעמים פרוצדוראליים (היעדר הגשת תצהיר התומך בעובדות העולות מן הבקשה והיעדר הגשת יפויי כוח קונסולארי לתיק).

52.
יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, יצוין, לעניין עצם הגשת הבקשה לסילוק על הסף ללא תצהיר כי בעניין התביעה שבפני
ובשלב זה אין הדיון (בבקשה לסילוק על הסף) מתייחס לשאלת אמיתות העובדות. הנחת היסוד הינה כי התובעת תצליח להוכיח את מלוא הטענות המפורטות בכתב התביעה ומשכך הדיון הינו משפטי ועוסק בדבר קיומה של עילת תביעה. בנסיבות אלה אין צורך להגיש תצהיר התומך בעובדות המפורטות בבקשה (ראו: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, 173). לא כל שכן כאשר לכתבי טענות הצדדים אכן צורפו ההסכמים עליהם נשענות טענותיהם, הסכמים אליהם התייחסתי בהרחבה לעיל.

53.
כמו כן בעניין היעדר הגשת יפויי כוח יובהר כי תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי כיום, בהיעדר הוראה מפורשת אחרת, אין חובה להגיש לתיק בית המשפט יפויי כוח מטעם בעל הדין. בסמכות בית המשפט להורות על המצאת יפויי כוח כאמור. מכל מקום הוראת תקנה זו הינה דיונית ויכולה לבסס מניעה לפעולתו של עורך הדין בבית המשפט, אך אין בה לפגום ביחסי השליחות (ראו:
ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד מח

(4) 309, 315 (1984); וכן: ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ ואח'
נ'
arrabon -hk- limited
ואח'

תק-על 2008 (3), 1958).

בנסיבות הללו ובשים לב לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2 לפיה הוגש יפויי כוח לתיק בית המשפט (הגם שלא מצאתי יפויי כוח שכזה, בין קונסולארי ובין שאינו קונסולארי), אין מקום לדחיית הבקשה על יסוד טענה זו.




סוף דבר

54.
הבקשה נדחית.

55.
עם זאת בנסיבות גם אינני רואה לעשות צו להוצאות. באשר טענות המבקשים הצדיקו לכל הפחות דיון בבקשתם, ובוודאי לא היו מופרכות.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 19477-05/10 אייל פת, רינת פילו נ' רות מכלוף, בני שחר, ורד שחר ואח' (פורסם ב-ֽ 19/04/2012)