פסקי דין על יוסי צדיק | פסקי דין על מאור רבו | פסקי דין על עמוס דוד הלל ואח' |

32700-02/12 פ     19/04/2012




פ 32700-02/12 מדינת ישראל נ' יוסי צדיק, מאור רבו, עמוס דוד הלל ואח'








בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע
ת"פ 32700-02-12

19 אפריל 2012

לפני: כבוד השופטת טלי חיימוביץ


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה


נ ג ד



1.יוסי צדיק

2.מאור רבו

3.עמוס דוד הלל
4.שרית צדיק



הנאשמים


החלטה

ביחס לנאשמת 4

בקשה לביטול כתב האישום מחמת אי עריכת שימוע.

כתב האישום מייחס לנאשמים 14 אישומים, בעבירות מגוונות של ארגון הימורים, החזקת מקום להימורים, סחיטה באיומים, עבירות מס ועבירות לפי חוק הלבנת הון. אישום 11 עניינו נאשמת 4 (להלן: "הנאשמת"), ביחד עם נאשם 1, והוא מייחס לה עבירות של קשר לפשע וקבלת דבר במרמה. נטען, כי התחזתה לנושא משרה בתאגיד הנותן שירותי מטבע, שעה שהלכה למעשה נושא המשרה בתאגיד היה נאשם 1, וכל תפקידה היה לשמש אשת קש בתאגיד כדי להסוות ולהסתיר את השליטה של נאשם 1 בעסק. בגין כך קיבלו היא ונאשם 1 במרמה את רישיון העסק.

ב"כ הנאשמת טוענת כי כתב האישום הוגש כנגד מרשתה, מבלי שקויימה חובת השימוע הקבועה בסעיף 60א(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), ומבלי שניתן טעם סביר לכך.

לטענתה, ביום חמישי ה-16.2.12 בשעות הערב, טלפן אליה ב"כ המאשימה, הודיע לה כי המאשימה מתכוונת להגיש כתב אישום כנגד מרשתה, ושאל האם תבקש לקיים שימוע. ב"כ הנאשמת השיבה בחיוב, ואז הודיע לה התובע כי השימוע יתקיים למחרת היום, דהיינו, ביום שישי בבוקר. לאחר שסירבה להגיע לשימוע בהתראה כה קצרה, וללא עיון אפילו בחלק מחומר החקירה, הוגש כתב האישום ביום ראשון 19.2.12, מבלי שבוצע שימוע.

כתב האישום הוגש מכוח סעיף 60א(ה) לחוק, לאחר שפרקליט המחוז החליט להגישו מבלי שקויים שימוע מנימוק של: "מניעת פיצול נאשמים אשר מואשמים במסגרת כתב אישום אחד". ב"כ הנאשמת טוענת כי נימוק זה לאו נימוק הוא, להימנע ממתן זכות השימוע, שהינה זכות מהותית, ואין להתעלם ממנה בשל טעמי יעילות. בנוסף, אין מניעה כיום למחוק את כתב האישום כדי לערוך שימוע, בהעדר פגיעה באינטרס ציבורי כלשהו, כגון ביטולם של תנאי שחרור.

ב"כ המאשימה טוען ראשית, לא ניתן לתקוף את אופן הפעלת שיקול דעתו של פרקליט המחוז בערכאה זו, ועניין זה מן הראוי לו שיתברר בבג"ץ. לגופו של עניין טען, כי לא נפל פגם בהחלטת פרקליט המחוז, ומכיוון שחומר החקירה הנוגע לנאשמת 4 מצומצם, ניתן היה לקיים את השימוע במועד אליו זומנה ב"כ הנאשמת, והיא זו שסיכלה את קיום השימוע.

דיון
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

אשר לסמכות בית משפט לבחון את החלטת פרקליט המחוז. איני רואה כל בעיה בבחינת שיקול הדעת של פרקליט המחוז בערכאה זו, ולא בבג"ץ. מדובר בתקיפה עקיפה, שהיא גם דרך המלך בהליכים אלה, ונעשית כדבר שבשגרה. ראה למשל ת"פ (ת"א) 40131/07 [פורסם בנבו], ת"פ (ת"א) 13222-11-09 [פורסם בנבו], ו-ת"פ 2631-04-09 (מרכז) [פורסם בנבו]. בכל המקרים, מצא בית משפט לבחון את סבירות שיקול דעתו של פרקליט המחוז, תוך הפעלת כללי המשפט המנהלי.

גם בית המשפט העליון ראה בכך את הדרך הראויה. ראה בג"ץ 5065/10 סאלם נ' פרקליט מחוז דרום (מיום 19.7.10) [פורסם בנבו]:
"אין צורך בדמיון רב כדי להבין מה עלול להתרחש אם בית משפט זה, כבית משפט גבוה לצדק, יאפשר פתיחת הליך מקביל בו תינתן אפשרות להשיג בפני
ו על החלטה של פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות שקיימת מניעה מלשלוח הודעה לחשוד כי לרשות התביעה הועבר חומר חקירה בקשר לעבירת פשע. הוא הדין לגבי החלטה של גורם כאמור להגיש כתב אישום לפני חלוף 30 ימים מעת שהחשוד קיבל הודעה בעניין חומר החקירה. האם מצפים שההליך הפלילי ייעצר עד שהעניין יתברר בבית המשפט הגבוה לצדק?!"

לגופו של עניין, הנימוק להגשת כתב האישום נגד הנאשמת ביחד עם הנאשמים האחרים שהיו נתונים במעצר, היה: "מניעת פיצול נאשמים שמואשמים במסגרת כתב אישום אחד".

אני סבורה כי זוהי החלטה הנגועה בחוסר סבירות.

אכן, זכות היידוע והשימוע עשויה לסגת מפני זכויות אחרות או אינטרסים ציבוריים חשובים. על מלאכת האיזון מופקד פרקליט המחוז או ראש יחידת תביעות בהתאם לסמכות שניתנה לו בסעיף 60 א(א) לחוק. ראה לעניין זה דברים שאמר
כב' השופט מודריק בת"פ (ת"א) 40131/07 הנ"ל:
"כנגד מימושה של זכות הטיעון יכול להתייצב הצורך בשמירה על תפקוד תקין של רשויות אכיפת החוק, הגנה על הציבור המתחייבת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבות אחרות המצריכות הגשה דחופה של כתב האישום. המחוקק ערך, כך נראה לי, שקלול ואיזון פנימי בין אינטרס הפרט למימוש זכות הטיעון ובין שיקולים נוגדים המצדיקים את אי מימושה והכף הוטתה נגד מימוש הזכות. הטיית כף זו מגולמת בשיקול הדעת הרחב המוקנה לפרקליט המחוז (או לראש יחידת תביעות) שמכוחו רשאי הפרקליט להורות על הגשת כתב האישום טרם ניצול זכות הטיעון בידי נאשם."

מניעת פיצול נאשמים שמואשמים בכתב אישום אחד, הוא נימוק טכני ביסודו, ונועד לייעל את ההליך. משכך, אין הוא יכול להטות את הכף נגד מימוש זכות הטיעון. מדובר בזכות מהותית
שמקורה בכללי הצדק הטבעי, ועל כן, אין היא צריכה לסגת מפני שיקולי נוחיות של המדינה או בית המשפט אלא רק מפני שיקולים אמיתיים של טובת הציבור.

אוסיף, כי ממילא איני רואה כיצד הפיצול היה פוגע ביעילות, שכן ניתן היה להגיש את כתב האישום נגד הנאשמת כעבור מספר שבועות, ולעתור לאיחוד הדיון,
צעד שגם היום ניתן לקיימו מבלי שהדבר יביא לפגיעה בהליך.

לבסוף אציין כי הדרך בה זומנה ב"כ הנאשמת לשימוע, דהיינו הודעה טלפונית בערב יום ה', שהשימוע יבוצע ביום ו' בבוקר, מבלי שניתן לה כל חומר כתוב, הן לעניין האישום המיוחד לנאשמת והן לעניין חומר החקירה, לא ניתן לראותה כהזמנה אמיתית, ומוטב היה למדינה להמנע מצעד זה, אשר אינו ראוי.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול כתב האישום כנגד נאשמת 4.


ניתן והודע היום,
כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














פ בית משפט מחוזי 32700-02/12 מדינת ישראל נ' יוסי צדיק, מאור רבו, עמוס דוד הלל ואח' (פורסם ב-ֽ 19/04/2012)