פסקי דין על נסים אלפיה

9061-07/11 נב     19/04/2012




נב 9061-07/11 מדינת ישראל נ' נסים אלפיה








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



19 אפריל 2012

נ"ב 9061-07-11 מדינת ישראל
נ' אלפיה




בפני

כב' השופט
עופר נהרי


בעניין:
מאשימה
מדינת ישראל



נגד


נאשם
נסים אלפיה


הכרעת דין



כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סטייה שלא בבטחה , נהיגה בחוסר זהירות, ואי מסירת פרטים בעקבות תאונת דרכים בה נגרם נזק לרכוש, וכל זאת בניגוד לתקנות 40 (א), 21 (ג), ו- 145 (א) לתקנות התעבורה.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שהנאשם סטה ימינה עם מכוניתו מנתיב הנסיעה לנתיב נסיעת רכב אחר שהיה מימינו וכי כתוצאה מסטייה זו התנגשו שני כלי הרכב וניזוק הרכב המעורב.
עוד נטען בכתב האישום כי על אף שהנאשם היה מעורב כאמור בתאונת דרכים אשר בה ניזוק רכוש, עזב הנאשם את מקום התאונה מבלי שמסר פרטים לנהג הרכב שניזוק.

הנאשם כפר במיוחס לו.

הנאשם הודה כי אכן נהג במכוניתו במקום ובכיוון המתואר בסעיף 1 לעובדות כתב האישום וכי אכן באותה שעה אדם אחר נהג ברכב מימינו ובכיוון נסיעה זה.

הנאשם גם הודה בישיבת ההקראה כי סטה ימינה קצת עם מכוניתו ואז, לדבריו, חזר חזרה לנתיב נסיעתו.

הנאשם טען כי לא אירעה כל התנגשות וכי לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב ולפיכך גם לא מסר פרטים לבעל הרכב השני.
הנאשם טען כי לא ראה פגיעה ולכן לא מסר פרטים.

הנאשם, לאחר שציין בפני
בית המשפט כי הוא צילם את כל חומר הראיות בתיק, וגם ציין בפני
בית המשפט כי הוא שקל היטב את הדברים, אמר כי מוותר הוא על חקירת השוטרת שגבתה את הודעתו במשטרה ומוותר הוא גם על חקירת נציג המוסך שנתן הצעה לתיקון רכבו של הנהג המעורב.
הנאשם ביקש לחקור אך ורק את נהג הרכב המעורב, וכך נעשה.

מטעם התביעה העיד אם כך בדיון ההוכחות מר זאב לויט (ע.ת. 1) אשר במסגרת עדותו הוגשו:
הפתק עליו רשם ע.ת. 1 את מספר הרכב שלטענתו פגע ברכבו ואת שעת האירוע (ת/1), הצעת המחיר שקיבל ע.ת. 1 מהמוסך לתיקון הנזק ברכבו (ת/2), ותרשים שערך עד זה
(ת/3).
הנאשם ציין כי אין לו כל התנגדות לקבלת המסמכים.
המסמכים התקבלו לפיכך וסומנו כאמור לעיל.

לבקשת התביעה, ומשויתר הנאשם על חקירת גובת הודעתו במשטרה וציין בפני
כי כל מה שאמר לשוטרת במשטרה נאמר מרצונו החופשי והשלם, התקבלה הודעתו וסומנה ת/4.

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה. 1).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות שנשמעו בפני
ונתתי את דעתי לראיות שהוגשו, מסקנתי היא שהתביעה הוכיחה כנדרש את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום.

ראשית ייאמר כי הנאשם עצמו הודה כי אכן סטה מנתיב נסיעתו.

להלן מספר ציטוטים מדבריו של הנאשם בעדותו בפני
בית המשפט:

"... נסענו בכביש ישר, שני מסלולים, הוא במסלול הימני, אני במסלול השמאלי.
ירדתי קצת מנתיב הנסיעה שלי, לכיוון הנתיב שלו וחזרתי למסלול שלי
" (מתוך עדותו של הנאשם בחקירה ראשית בעמ' 8 שורות 21-20 לפרוטוקול).


"אני מודה שקצת ירדתי מהשוליים, הכוונה סטיתי מנתיב הנסיעה שלי לנתיב שלו, ואז חזרתי".
(מתוך עדותו של הנאשם בחקירה ראשית בעמ' 8 שורות 25-24 לפרוטוקול).


"ש.
נכון שאתה בעצם מודה שסטית ימינה עם הרכב שלך?
ת.
כן, אך חזרתי בחזרה לנתיב שלי"
.
(מתוך עדותו של הנאשם בחקירה נגדית בעמ' 9 שורות 10-9 לפרוטוקול).

"ש.
תאשר לי שמצד ימין שלך היה הרכב המעורב?
ת.
כן".

(מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 9 שורות 12-11 לפרוטוקול).

ואודות השקפתו של הנאשם הנכבד כיצד צריכה להעשות סטיה מנתיב, פירט הנאשם כדלקמן (ציטוט):

"ש.
לפני שסטית ימינה, אתה הסתכלת לראות אולי יש מישהו בכל זאת ? במראה עם הראש?
ת.
אני לא יודע איך לא שמתי לב, הרכב שלי סטה קצת.
ש.
רכב לא סטה סתם, אם הנהג לא מסית אותו ?
ת.
קורה, לא קורה שאדם סוטה קצת ?
ש.
האם הסתכלת בצד ימין שלך אם יש רכב שמגיע ?
ת.
לא. לא הסתכלתי.
ש.
אותת ?
ת.
אותתי על מה ? לא אותתי. אם הרכב סוטה אני צריך לאותת ?
(מתוך חקירתו הנגדית של הנאשם בבית המשפט בעמ' 9 שורות 32-25 לפרוטוקול).

ובכן, מעדותו של לא אחר מאשר הנאשם עצמו עולה כי הוא סטה עם מכוניתו מנתיב הנסיעה שלו לנתיב אחר שבו נסע הרכב המעורב,
וכן עולה שהנאשם עשה כן מבלי להתבונן ומבלי לאותת.

מעדותו של הנאשם הנכבד עולה כי
עפ"י השקפתו פשוט קורה שמכונית סוטה מנתיב נסיעתה לנתיב הסמוך, כפי שסטתה מכוניתו, וכי אין בכך בעיה וגם אין נהג צריך להסתכל ולאותת לפני שהמכונית שבה הוא נוהג סוטה מנתיב הנסיעה לנתיב נסיעה אחר.

בכל הכבוד, השקפתו הנ"ל של הנאשם היא השקפה מוטעית ומנוגדת למתבקש עפ"י תקנות התעבורה.

לכשנטען לפיכך בכתב האישום בתיק זה כי הנאשם סטה עם מכוניתו שלא בבטחה ונהג בחוסר זהירות, ניכר כי עבירות אלה מוכחות ומתגבשות בתיק זה לא רק מפיו של עד התביעה (הנהג המעורב) , אלא גם מתוך עדותו ודבריו של הנאשם עצמו.

כעת נותר לבחון את השאלה האם סטייתו הבלתי מבוקרת של הנאשם עם מכוניתו לנתיב הסמוך שבו נע אותה שעה מימינו נהג הרכב המעורב עם מכוניתו, גם הביאה להתנגשות עם הרכב המעורב או שמא לא.

עד התביעה המעורב עשה עלי רושם מהימן וכן, וגם בהקשר זה אני נותן אמון בעדותו של עד התביעה, אשר העיד בפני
עדות בעלת בטחון, עניינית, ישירה וכנה לטעמי.
ומעבר לכך, יוזכר שבחר הנאשם לוותר על חקירת נציג המוסך בקשר עם הצעת התיקון ברכבו של הנהג המעורב.

לבקשת הנאשם אף הסביר נהג הרכב המעורב כי הנאשם התפרץ עם רכבו בפראות לנתיב הנסיעה שלו וזאת בניסיון של הנאשם להשתחל מנתיבו המקורי של הנאשם, אשר נועד לפניה שמאלה בלבד, לנתיב הנסיעה של המעורב שנועד לכיוון ישר.

בהקשר זה טען תחילה הנאשם כי מדובר היה ביום שבת בשבוע ולפיכך לא היו תנועה ופקק שניסה הוא כביכול לעקפם ולהשתחל לנתיב לא לו.
אלא שעיון בלוח השנה במהלך המשפט גילה שהאירוע לא התרחש ביום שבת אלא ביום ראשון בשבוע,
או אז הודה הנאשם הנכבד כי יתכן הדבר.

משמצאתי עפ"י הראיות שבפני
, ועל יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדים כי היה מגע בין כלי הרכב תוצאת סטיית הנאשם מנתיב הנסיעה שלו לנתיב הנסיעה השכן בו נע נהג הרכב המעורב וכי אכן אירעה תאונה ואירעה פגיעה ואירע נזק, מתבקשת גם המסקנה כי היה על הנאשם לפעול כמצוות תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה ולמסור פרטים לנהג הרכב המעורב.

אלא שמסתבר מהעדויות – לרבות מעדותו של הנאשם עצמו – כי הוא בחר שלא למסור פרטים למרות שנהג הרכב המעורב פנה אליו, ציין בפני
ו כי נגרם נזק למכוניתו, וביקש מהנאשם פרטים.

וכך סיפר הנאשם במשטרה:

"שאלה:
האם אחרי שהנהג השני אמר שפגעת בו , יצאת מרכבך לראות האם נגרם לרכב השני נזק ?
תשובה:
לא
וזו הטעות שלי שלא יצאתי מהרכב".

(מתוך הודעתו של הנאשם - ת/4).




ובעדותו של הנאשם בבית המשפט העיד הנאשם:


"ש.
נכון שהנהג המעורב פנה אליך ואמר לך שפגעת בו ?


ת.
כן.

ש.
לא יצאת מהרכב שלך ?

ת.
לא.
ש.
אתה בחרת להמשיך לנסוע על אף שהנהג המעורב אמר לך שפגעת בו וביקש ממך את פרטך ?
ת.
לא היתה פגיעה, לא שמעתי מכה ולא כלום.
ש.
הוא אמר לך פגעת בי, ואתה המשכת לנסוע ?
ת.
נכון.
ש.
לרכב שלך נגרם נזק ?
ת.
לא.
ש.
לרכב של המעורב נגרם נזק ?
ת.
הוא טוען שכן.
ש.
אתה לא יודע ?
ת.
לא יודע.
ש.
כי לא יצאת ?
ת.
זו הטעות, אם היה נגרם נזק הייתי נותן לו פרטים וכל אחד היה הולך לדרכו".
(מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 10 שורות 1 עד 16 לפרוטוקול).

הנה כי כן, עולה מעדותו של הנאשם עצמו כי למרות שמעיד הוא שלא ידע אם נגרם נזק לרכב השני או לא; ולמרות שהנהג השני ציין בפני
ו שנגרם לו נזק וביקש פרטים; ולמרות שהנאשם לא טרח אף לצאת מרכבו ולראות מה אירע; בחר הנאשם להתעלם מן הבקשה כי ימסור פרטים ובחר לנסוע מן המקום. (תוך אגב שהנאשם גם עושה תנועת ביטול כלפי נהג הרכב המעורב, וזאת לגירסת נהג הרכב המעורב אשר בה מצאתי כאמור ליתן אמון).

המסקנה העולה מכל אלה היא שהוכח בתיק זה כי גובשה גם העבירה על תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה.

לאחר כל זאת – ובהישעני לא רק על עדותו של נהג הרכב המעורב אלא כאמור גם על הדברים שתיאר בפני
הנאשם עצמו בדבר מהלכיו בכביש עם מכוניתו וגם בדבר התנהלותו לכשהתבקש למסור פרטיו – אין לי אלא להסיק כי באירוע זה אכן סטה הנאשם שלא בבטחה, נהג בחוסר זהירות, וגם לא מסר פרטים על אף מעורבותו בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכוש ועזב את מקום התאונה מבלי למסור פרטיו כאמור.

הנאשם מורשע אם כך בביצוע כל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.


ניתנה היום, 19 באפריל 2012, במעמד הצדדים










נב בית משפט לתעבורה 9061-07/11 מדינת ישראל נ' נסים אלפיה (פורסם ב-ֽ 19/04/2012)