פסקי דין על אימן אבו שולדם | פסקי דין על נימר אבו עיד |

1625-03/10 פ     17/04/2012




פ 1625-03/10 מדינת ישראל נ' אימן אבו שולדם, נימר אבו עיד








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"פ 1625-03-10 מדינת ישראל
נ' אבו עיד

ת"פ 26564-05-10 מדינת ישראל
נ' אבו שולדם
(תיקים מאוחדים)

תיק חיצוני
:
03481307992009


בפני

כב' השופט ד"ר יובל ליבדרו

המאשימה:
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים:
1. אימן אבו שולדם
2. נימר אבו עיד
ע"י ב"כ עו"ד רונן טל


החלטה

1.
כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.
שני כתבי האישום מתייחסים לאותו אירוע ובהתאם לעובדות כתבי האישום, בתאריך 9.4.2009 בסמוך לשעה 10:00, בתחנת משטרת עיירות, החזיקו הנאשמים בסכינים, ולא הוכיחו כי החזקתם הייתה למטרה כשרה.

3.
ב"כ הנאשמים העלה טענה מקדמית של הגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 ועיקרה כי קיימת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות בעצם הגשת כתב האישום כנגד הנאשמים וזו בשל הפלייה.

4.
טענת ההפלייה מבוססת על כך כי יחד עם הנאשמים היה מעורב שלישי, אשר קיימות כנגדו ראיות טובות לביצוע אותה עבירה, וחרף זאת לא הוגש כנגדו כתב אישום.

5.
המאשימה בתגובתה טענה כי אין מדובר בהפלייה וכי יש לדחות את טענת ההגנה מן הצדק שכן עניינו של המעורב השלישי שונה באופן מהותי, בהיותו קטין בעת מועד ביצוע העבירה.

6.
החלטתי לדחות את טענת הסנגור.

7.
הפלייה היא אבחנה פסולה בין שווים.

בענייננו, הנאשמים לא שווים למעורב השלישי, בהיות המעורב השלישי קטין בעת ביצוע העבירה, שעה שהנאשמים היו בגירים בעת ביצוע העבירה.

שוני זה הוא שוני רלוונטי ביותר לשאלת האינטרס הציבורי בהעמדה לדין ובשאלת מיצוי ההליכים הפליליים.

8.
אודות השוני בין קטינים לבגירים בשאלת האחריות ומיצוי ההליכים ראו ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל
, פורסם בנבו, שם ציין בית המשפט העליון כי ביחס לקטינים יש:
"סוג של
אחריות מופחתת. חוק הנוער אינו נוקט מונח זה אך כאמור זהו שיקול חשוב בתורת הענישה של הקטין. בית המשפט העליון של ארה"ב קבע בעניין
roper
... כי משמעות נטית הקטין להתנהגות לא אחראית ולא בוגרת הינה הפגם המוסרית הדבק בקטין אינו ראוי לגינוי במידה זהה לזו של בגיר המבצע מעשה דומה... על פי קו זה המעשה המבוצע בידי קטין נופל בחומרתו מאותו המעשה המבוצע על ידי בגיר. כלל זה הוצג באופן הבא: עבריינות של קטין מאופיינת בהתנהגות פזיזה ולא בוגרת. לעיתים, הקטין בוחן את הגבולות ואינו אחראי למעשיו כפי שאחראי הפושע הבגיר למעשיו...".


אומנם בית המשפט העליון התייחס בדברים הנ"ל לסוגיית הענישה של קטינים ואולם לדידי הדברים נכונים אף לשאלה של הגשת כתב אישום כנגד קטינים.

9.
לא למותר לציין בהקשר זה את ההבדלים המעוגנים עלי חוק בעניין אפשרות הגשת כתב אישום כנגד קטין, לרבות בשאלת הצורך בקבלת תסקיר כתנאי להגשת כתב אישום, בגילאים מסוימים ולרבות בשאלת קיצור תקופת ההתיישנות שבה מותר להגיש כתב אישום כנגד קטין מאז האירוע העברייני. כן ניתן לראות הבדל נוסף בדמות ההליך הפרוצדוראלי הקיים במשטרה של סגירת תיק כנגד קטין באופן של א.ת.

10.
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הטענה המקדמית של הסנגור.



ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








פ בית משפט שלום 1625-03/10 מדינת ישראל נ' אימן אבו שולדם, נימר אבו עיד (פורסם ב-ֽ 17/04/2012)