פסקי דין על מוחמד זעיר עלי | פסקי דין על שאדי היב | פסקי דין על הכשרת היישוב חב' לביטוח |

1727/06 א     17/04/2012




א 1727/06 מוחמד זעיר עלי נ' שאדי היב, הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בעכו



17 אפריל 2012

ת"א 1727-06 עלי נ' היב ואח'





בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובע
מוחמד זעיר עלי
ע"י עו"ד כמיל מוויס


נגד

נתבעים
1. שאדי היב
2. הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ
נתבעת 2 ע"י עו"ד חסן דבאח


החלטה

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

השאלה המרכזית שעומדת לדיון נוגעת לתחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), שעניינו מתן פטור מחבות ביטוחית של מבטח לפי פוליסה במקרה של מסירת מידע כוזב בכוונת מרמה, על תביעה של נפגע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
:
1.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15/7/02 בזמן שהתובע נסע ברכב אשר היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והמבוטח בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעת 2, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת") ארעה תאונת דרכם במבואות כפר שעב כאשר הרכב הנ"ל התנגש ברכב אחר.

אין מחלוקת גם, כי בזמן התאונה הנתבע היה "נהג חדש" אשר נהג ברכב ללא מלווה. על אף זאת, למשטרה דווח על ידי התובע, הנתבע, ואחיו של הנתבע, מר פארס הייב (להלן: "פארס"), וכן על ידי נוסע נוסף, כי מי שנהג ברכב הוא פארס, ולא הנתבע.

2.
לימים, ולאחר סיום החקירה של המשטרה, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע, אחיו פארס והנוסע הנוסף, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לשיבוש מהלכי החקירה, שיבוש הליכי חקירה, וניסיון לקבל דבר במרמה מחברת הביטוח. כתב האישום כנגד הנוסע הנוסף נמחק בשל אי התייצבותו לדיון, ואילו הנתבע ואחיו פארס הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם.

לעומת זאת, כנגד התובע לא הוגש כתב אישום כלל וכלל.

השאלה שבמחלוקת וההסכמה הדיונית
:
3.
המחלוקת העיקרית הניצבת לדיון נוגעת לזכאותו של התובע לקבל פיצויים בגין נזק הגוף אשר נגרם לו כתוצאה מהתאונה הנ"ל, לנוכח טענת הנתבעת, כי התובע מסר למשטרה מידע כוזב אודות מעורבותו של פארס בתאונה כמי שנהג ברכב, במטרה להונות את הנתבעת ולזכות את פארס בפיצויים בגין נזק גוף.


הצדדים הודיעו לבית המשפט על הסכמה דיונית, לפיה תוכרע השאלה הנ"ל על יסוד סיכומים בכתב ומסמכים מתיק המשטרה, ללא צורך בשמיעת ראיות.

טענות הנתבעת
:
4.
הנתבעת טוענת, כי יש לפטור אותה מכל חבות לתשלום פיצויים לתובע, שכן הלה מסר בשלוש ההזדמנויות בהן נחקר במשטרה, מידע כוזב אודות זהות הנוהג ברכב, כאשר מסר כי פארס – ולא הנתבע – הוא זה שנהג ברכב.

הנתבעת טוענת, כי אין נפקא מינה לגבי שאלת החבות, אם הנתבע בהיותו אז נהג חדש, נהג ללא מלווה. ואולם, מסירת מידע כוזב על ידי התובע ושאר המעורבים, לפיו פארס נהג ברכב והיה מעורב בתאונה, על אף שלא היה מעורב בה, וכי נגרמו לו נזקי גוף בתאונה זו המזכים אותו לכאורה בפיצויים מאת הנתבעת, היא בגדר מעשה מרמה המזכה אותה בפטור מתשלום פיצויים לתובע וליתר המעורבים.

בהתייחסה לטענת התובע במשטרה, כי לא הכיר את הנוהג ברכב באופן אישי, אלא ידע את שמו מפיהם של אחרים, טוענת הנתבעת כי גרסה זו היא מופרכת לחלוטין בהיותה לא סבירה, שכן מדובר בבני אותו כפר. יתרה מכן, התובע לא איבד את הכרתו בעקבות התאונה, ולכן יכול היה להבחין בחילופי הנהגים, כאשר פארס התיישב במושב הנהג במקום הנתבע. לפיכך, אם התובע בחר שלא לדווח על כך למשטרה, יש לראות בו כשותף למעשה המרמה.

5.
הנתבעת סומכת את ידיה על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 3000/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עאמר עלי ואח', לא פורסם, ניתן ביום 26/10/05 (להלן: "עניין עאמר"), אשר החיל את הוראת הפטור מחבות ביטוחית לפי סע' 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד לגבי כל מי שהיה מעורב בתאונה אשר נדונה שם.

טענות התובע
:
6.
התובע הכחיש מכל וכל את טענות הנתבעת והוסיף, כי לא מסר למשטרה מידע כוזב ביודעין, לא ניסה לרמות את הנתבעת, ולא היה לו כל אינטרס לעשות כן. לדבריו, הוא לא הכיר את הנוהג ברכב באופן אישי, שכן הוא נסע ברכב שבנדון על מנת להתלוות לשאר הנוסעים בו לאירוע חתונה אליו הוזמנו כל הנוסעים. רק לאחר אירוע התאונה הוא שמע כי שמו של הנוהג הוא פארס, ולכן מסר את שמו בחקירותיו במשטרה.


בכל הנוגע לתחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על המקרה דנן טוען התובע, כי אין הצדקה עובדתית ואין בסיס משפטי המצדיקים את הפעלתו, ובמסגרת סיכומיו עמד ב"כ התובע על הקשיים המתלווים להפעלת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על המקרה שלפניי.

עמדת הפסיקה
:
7.
אקדים לומר, כי בית המשפט העליון לא נדרש עד כה להכרעה בשאלה זו, ולכן אין בנמצא הלכה מחייבת בעניין.

בחינה של ההחלטות אשר ניתנו בערכאות אחרות מלמדת על מחלוקת פוסקים ביחס לשאלה שבנדון. ראו למשל החלטות בהן הוחל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעות לפי חוק הפלת"ד בתיקים הבאים: ת.א.(חי') 10384/05 אליאס סלים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 11/12/06; ת.א. 1851/07 (קריות) אחמד עלי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 21/11/08; ת.א. (נצ') 1674/07 מסעוד חמוד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 16/9/09; וכמובן פסק הדין בעניין עאמר.

לעומת זאת, בתיקים הבאים לא הוחל הסעיף הנ"ל ביחס לתביעות גוף לפי חוק הפלת"ד: ת.א. (חי') 13212/05 סאמי דלאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 3/8/09 (ב

פסק דין
זה שינה כב' השופט פיש את עמדתו ביחס לאותה שאלה, לעומת עמדתו הקודמת בתיק א' 10384/05 אשר צוין לעיל); ת.א. (נצ') 273-05-09 אבו סאלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 7/12/10; ת.א. (חד') 5318-04-10 מסארווה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30/10/11.

8.
כפי שציינתי מקודם, עיקר יהבה משליכה הנתבעת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים ש' וסרקרוג, י' כהן, ר' שיפרא) בעניין עאמר. באותו עניין נדונה תביעה משותפת של שלושה נוסעים באותו רכב אשר היה מעורב בתאונת דרכים, לתשלום פיצויים לפי חוק הפלת"ד. חברת הביטוח, אשר ביטחה את השימוש ברכב לפי פוליסת ביטוח חובה, טענה כי מדובר בתביעת מרמה של התובעים, ולכן על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח פטורה היא מחבותה כמבטחת, ודין התביעה לגבי כל אחד מהנפגעים, להידחות.

בית המשפט המחוזי בעניין עאמר קבע, כי התשתית הראייתית אשר הוצגה בתיק, מצביעה על סתירות מהותיות לגבי נושאים שונים אשר נדונו בפסק הדין, כגון מספר הנוסעים, יעד הנסיעה ועוד. בית המשפט קבע, שהמשיבים (הנפגעים) רימו את חברת הביטוח לגבי מספר הנוסעים אשר היו ברכב, בכך שמסרו ביודעין כי היו מעורבים נוספים (טענו כי היו חמשה נוסעים כולל הנהג, במקום שלושה), וכי 'הוספה' זו לרשימת הנפגעים היתה מתוך כוונה לרמות את חברת הביטוח לשם תשלום פיצויים למי שאינו זכאי להם. בנסיבות אלו נקבע כי חברת הביטוח פטורה מתשלום פיצויים לכלל הנפגעים, מכוח הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

דיון והכרעה
:
9.
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".




העיקר לענייננו מתוך האמור בסעיף הנ"ל הוא מסירת עובדות כוזבות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח מתוך כוונת מרמה, כאשר הסוגיה הראשונה המצריכה הכרעה מתייחסת לשאלה העקרונית, מכוח מה ניתן להחיל את הפטור שבהוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על חבות של מבטח מכוח חוק הפלת"ד?

10.
קראתי בעיון רב פסק הדין בעניין עאמר, עליו מתבססת הנתבעת בטיעוניה, ולא מצאתי בו התייחסות לשאלה הנ"ל (וייתכן מאוד ששאלה זו כלל לא עלתה, ולכן היא לא נדונה). בית המשפט המחוזי קבע באותו מקרה, כי חברת הביטוח פטורה מחבות לאור מעשה המרמה של הנפגעים (המשיבים), מבלי להתמודד עם השאלה מכוח מה ניתן להחיל הוראת פטור שבחוק אחד על זכאות לפיצויים מכוח חוק אחר.

בנקודה זה אבקש להעיר, כי אותו הרכב שופטים אשר דן בעניין עמאר, ציין אגב אורחא בתיק אחר (מפי כב' השופט י' כהן ובהסכמת יתר השופטים), שאין להחיל את הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעת חייל אשר נפגע בתאונת דרכים, לתשלום תגמולים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום, תשי"ט-1959 (נוסח משולב), גם אם מדובר בתביעת מרמה, וזאת משום שאין בחוק הנכים הנ"ל הוראה דומה לזו שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח [ע"א (חי') 454/08 מורן ורנר נ' קצין התגמולים, לא פורסם, ניתן ביום 17/11/09]. כלום לא ניתן לומר לפי אותו היגיון, כי מאחר שאין בחוק הפלת"ד הוראה דומה לזו שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אזי אין לה תחולה על תביעות לפי חוק הפלת"ד, גם אם עסקינן בתביעת מרמה?!

11.
אחזור לענייננו – החלת הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעות לפי חוק הפלת"ד מעוררת מספר לא מבוטל של קושיות. כך למשל, אם נתמקד בתביעת פיצויים של 'נוסע' שאינו המבוטח על פי הפוליסה, יוצא כי הוראת הפטור שבסעיף 25 הנ"ל חלה עליו מכוח היותו "מוטב" - כלשון הסעיף.

אלא שההגדרה של "מוטב", המצויה בסעיף 11 לחוק חוזה הביטוח, מתייחסת לאדם שזהותו ידועה מראש. לפי סעיף 11 לחוק "מוטב" הוא אחד מאלה:
"(א) המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו.


(ב) קביעת מוטב תהיה בדרך המאפשרת זיהויו.

(ג) כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב


למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע

מוטב
אחר; אולם הקביעה תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה

או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח.

(ד) קביעת המוטב יכול שתהיה לגבי חלק בלבד מתגמולי הביטוח."

מנגד, חבות ביטוחית לפי פוליסת ביטוח חובה, המונפקת מכוח הוראותיה של פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל- 1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי"), נועדה לכסות, בין השאר, את בעל הרכב, הנוהג בו, וכל נוסע ברכב מפני נזק גוף לפי חוק הפלת"ד, כאמור בסעיף 3(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

ברי אם כן, שהחבות מכוח פולסת ביטוח חובה איננה פרסונאלית, ואינה מסויגת לכסות את נזקי הגוף של נוסע מסוים ששמו נקוב בפוליסה. יוצא איפוא, כי ההגדרה של 'מוטב' אינה חלה על נוסע, בין אם הוא נוסע מזדמן ובין אם לאו.

12.
קושי אחר מתעורר על רקע האמור בסעיף 12 לפקודת ביטוח רכב מנועי, שכותרתו "פוליסה מחייבת על אף כל דין", לפיו:
"המוציא פוליסה לפי סעיף 3 יהא חב, על אף האמור בכל דין ובכפוף להוראות סעיף 3א, לשפות את המבוטחים הנקובים בה בשל חבות שהפוליסה אמורה לכסותה, וכן לפצות את המבוטח הנוהג ברכב או את הנוהג בהתר ממנו על נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק".
(הדגשה שלי – ג'.ט.).

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי הפוליסה אשר הוצאה על ידי הנתבעת, הוצאה מכוח פקודת ביטוח רכב מנועי, והיא מבטחת מפני חבות בגין נזק גוף לפי חוק הפלת"ד – כמפורט בסעיף 3(א) לפקודה. לפיכך, ובהתאם ללשון סעיף 12 לעיל, יש לומר, כי החבות הביטוחית של הנתבעת, היא רחבה וגוברת על האמור בכל דין, ובכלל זה האמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

גישה זו מתיישבת עם הוראות סעיף 73 לחוק החוזה הביטוח, בו נקבע כי "


שמירת דינים
הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון".
מיום 25.9.1976
תיקון מס' 2
ס"ח תשל"ה מס' 780
מיום 8.8.1975 עמ' 238 (

ה"ח 1079
)
12.
המוציא פוליסה לפי סעיף 3 יהא חב, על אף האמור בכל דין, לשפות את המבוטחים הנקובים בה בשל חבות שהפוליסה אמורה לכסותה, וכן לפצות את המבוטח הנוהג ברכב או את הנוהג בהתר ממנו על נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק.

מיום 3.4.2008
תיקון מס' 17

ס"ח תשס"ח מס' 2145
מיום 3.4.2008 עמ' 415 (
ה"ח 172
,
ה"ח 345
)
צו תשע"ב-2012

ק"ת תשע"ב מס' 7104
מיום 29.3.2012 עמ' 974
12.
המוציא פוליסה לפי סעיף 3 יהא חב, על אף האמור בכל דין ובכפוף להוראות סעיף 3א, לשפות את המבוטחים הנקובים בה בשל חבות שהפוליסה אמורה לכסותה, וכן לפצות את המבוטח הנוהג ברכב או את הנוהג בהתר ממנו על נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק.
13.
קושי נוסף בא מכיוון סעיף 7 לחוק הפלת"ד, אשר מונה את המקרים בהם לא זכאי נפגע לתשלום פיצויים.
על מנת להקל על הקורא אביא להלן ציטוט מלא של סעיף 7 לחוק הפלת"ד:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:

(1) מי שגרם לתאונה במתכוון;

(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש

ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב


ביודעו שהנוהגים בו כאמור;




(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע

מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1

לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;

(4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע;




(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח

שהיה לו. לא
כיסה את שימושו ברכב;




(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו

ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה

את החבות הנדונה ושנפגע

בתאונת דרכים שאירעה באותה

נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".

עינינו רואות, כי מקרה של מסירת עובדות כוזבות או מוטעות בכוונה לרמות את חברת הביטוח אינו נמנה על הסייגים שבחוק הפלת"ד. הכיצד אם כן ניתן להרחיב את רשימת הנפגעים שזכאותם לפיצויים נשללת, מעבר לרשימה הנ"ל, מכוח הוראת חוק אחר לחלוטין?

בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי סעיף 7 לחוק הפלת"ד מונה רשימה סגורה של נפגעים שזכותם לפיצויים על פי החוק נשללת, גם מחברת הביטוח וגם מקרנית [רע"א 2853/96 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח, פ"ד נג(1) 680, 686; ע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(5) 337; דנ"א 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(5) 639,646]. לפיכך, כל עוד אין שינוי בעמדת בית המשפט העליון, או אז אין מנוס מהקביעה, כי אין מקום לעת הזו להרחיב את רשימת הסייגים למקרים של מרמה.

14.
כשלעצמי, איני מוצאת עיגון נורמטיבי להחלת הוראת הפטור שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על תביעת נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד. יחד עם זאת, ולמען השלמת הדיון אומר, כי בכל מקרה יש לדחות את עמדת הנתבעת, משום שיסודותיו של סעיף 25 הנ"ל אינם מתקיימים במלואם בנסיבות המקרה דנן.

במה דברים אמורים? כתב התביעה בתיק זה מתייחס לעובדות לאישורן, כאשר אין מחלוקת כי הנהג אשר צוין כנתבע מס' 1, הוא האיש אשר נהג בפועל. לפיכך ברור, כי ההליך המשפטי אינו נגוע במעשה מרמה כלשהו. כך או כך, אם נפל פגם בהתנהגות התובע עובר להגשת התביעה, הרי שהפגם נרפא עם הגשת תביעה על יסוד המידע הנכון והאמיתי.

15.
ואולם גם אם נחזור לאחור בציר הזמן נגלה, שבמסגרת חקירתו במשטרה מסר התובע, כי אינו מכיר אישית את הנהג, וכי נקב בשמו של פארס כמי שנהג ברכב מפני שזה המידע אשר קבל מהאנשים אשר נכחו בזירת התאונה.

דבריו של התובע במשטרה מלמדים על אפשרות סבירה, כי המידע אשר מסר בתחילה למשטרה מקורו בטעות, ולאו דווקא מתוך כוונה לרמות את הנתבעת. אומנם הנתבעת טוענת, כי הסבירות לטעות כאמור מצד התובע, היא נמוכה ביותר, אם בכלל, משום שיש להניח כי הלה היה עד לחילופי הנהגים מיד לאחר אירוע התאונה, ברם אין בטענתה כל יתרון על ההסבר אשר מסר התובע.

16.
יתרה מכן, וזה העיקר, לא מצאתי בכל החקירות של התובע במשטרה אמירה כלשהי בדבר נזק גוף אשר נגרם כביכול לנוהג ברכב (או למי משאר המעורבים). התובע אינו אומר בהודעותיו כי פארס נפגע, ואינו אומר כי ראה אותו מגיע לבית החולים לשם קבלת טיפול רפואי. כל אשר נאמר על ידי התובע במשטרה היה, כי פארס בא לבקר אותו בבית חולים, הא ותו לא.

ומכאן, שגם אם אניח כי התובע מסר מידע כוזב לגבי זהות הנהג, וגם אם אניח כי ידע שמידע זה הוא מידע כוזב, לא מצאתי בתיק המשטרה אינדיקציה לכך כי מסר מידע כלשהו לגבי נזק גוף אשר נגרם לפארס, ומכאן שלא הוכח כי התובע היה שותף עם אחרים במעשה מרמה או בקנוניה כלשהי על מנת לזכות את פארס בפיצויים שלא כדין.

לפיכך, איני מוצאת בסיס לטענת הנתבעת, כי התובע היה שותף למעשה מרמה במטרה לזכות את פארס בתשלום פיצויים.

17.
סיכומו של דבר, כלל לא ברור מכוח מה ניתן להחיל את הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על חבותה הביטוחית של הנתבעת מכוח חוק הפלת"ד. בכל מקרה איני מוצאת תחולה להוראת הסעיף הנ"ל על המקרה שלפניי, משום שהתביעה כפי שנוסחה אינה נגועה במרמה כלשהי לגבי זהות הנהג (אף לא לגבי פרטים אחרים), וכלל לא בטוח שהתובע מסר מידע כוזב בחקירתו במשטרה. כמו כן, לא מצאתי כי התובע ניסה עוד קודם להגשת התביעה לרמות את חברת הביטוח במטרה לזכות את פארס בתשלום פיצויים בגין נזק גוף.

אחרית דבר:
18.
אני דוחה את טענת הנתבעת, כי התביעה היא תביעת מרמה, ודוחה את עמדתה לפטור אותה מחבותה עפ"י הפוליסה. כפועל יוצא מכך, על הנתבעת לפצות את התובע, יחד עם הנתבע 1, בגין כל נזק אשר ייקבע על ידי בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.







א בית משפט שלום 1727/06 מוחמד זעיר עלי נ' שאדי היב, הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/04/2012)