פסקי דין על ז'ק יצחק ברששת | פסקי דין על סוזן בן אבו | פסקי דין על מוריס בן אבו | פסקי דין על נכסי סוזן בן אבו |

46494-12/10 א     18/04/2012




א 46494-12/10 ז'ק יצחק ברששת נ' סוזן בן אבו, מוריס בן אבו, נכסי סוזן בן אבו בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"א 46494-12-10 ברששת נ' בן אבו ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשם
אורי פוני


התובע:

ז'ק יצחק ברששת


נגד


הנתבעים:

1. סוזן בן אבו
2. מוריס בן אבו
3. נכסי סוזן בן אבו בע"מ




החלטה


1.
התובע, רואה חשבון במקצועו, הגיש ביום 28.12.10 תביעה כספית בסך של 325,000 ₪ כנגד הנתבעים.

2.
בכתב התביעה טוען התובע כי שימש כרואה החשבון של הנתבעים וחב' אחרות שהיו בבעלותם.
הנתבע מס' 2, כך נטען, היה בתקופות הרלבנטיות קבלן בניין ובבעלותו ובבעלות אשתו, הנתבעת מס' 1, היו מספר חברות.

בנוסף, נטען כי התובע אף שימש כרואה חשבון עבור הנתבעים 1-2 באופן פרטי.
לטענת התובע, בתקופות שבהן נתן את שירותיו לנתבעים ולחברות אחרות, היה משולם שכ"ט דרך חב' "בן אבו חב' לבנין ופיתוח בע"מ" (להלן: חב' בן אבו).
התובע מוסיף וטוען כי לאור יחסי החברות ששררו בינו לבין הנתבעים, לא נחתם מעולם הסכם שכר טרחה פורמאלי והצדדים נהגו על פי התעריף שלפיו עבד התובע.
חב' בן אבו נקלעה לקשיים ונכון למועד הגשת התביעה נמצאת היא בהליך של הקפאת הליכים.

3.
מכתב התביעה עולה כי שנות ההתקשרות בין הצדדים החלה עוד בשנת 1982 ועד למחצית שנת 2005, עת בחרו הנתבעים לעבור ולעבוד עם רו"ח אחר.

4.
עם עזיבתם של הנתבעים את משרדו של התובע, נעשה ניסיון להעביר את הסכסוך בכל הנוגע לשכר הטרחה המגיע לתובע עד ליום העזיבה לידי בורר, אך ניסיון זה כשל בשל סירובו של הנתבע מס' 2.

5.
בכתב התביעה עותר התובע לחייב את הנתבעים 1-2 מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך וחיוב הנתבעים בגין השירותים שהעניק להם. כמו כן, טען התובע לחיובם מכוח דיני הנזיקין.

6.
בסעיף 30 לכתב התביעה טוען התובע כי חובם הנומינלי עומד ע"ס של 130,000 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה החל מ-1.8.05 מגיע הסכום לנקוב בכתב התביעה.

7.
ביום 25.8.10 עתר התובע להטלת עיקול זמני על זכויות ונכסים של הנתבעים אצל מחזיקים שונים וביניהם חב' "דניאל בן אבו ביצוע וניהול פרויקטים בע"מ" (המחזיקה מס' 9).

8.
בתצהירו של התובע בתמיכה לבקשה נטען כי קיים חשש ממשי וכבד ביותר להברחת נכסים על ידי הנתבעים.

התובע טוען כי בבעלות הנתבעים ו/או מי מהן היו נכסים הן ברח' החבצלת בירושלים והן ברח' החצב 18 במבשרת ציון וכי נכסים אלה מוחזקים על ידי המחזיקה מס' 9 שהינה בבעלותו של דניאל בן אבו, בנם של הנתבעים 1-2.

עוד טוען התובע כי הנתבע מס' 2 הודה בפני
ו כי היקף ערבויותיו האישיות לחובות חב' בן אבו מגיעים לסך של ארבעים מיליון ₪ נכון לשנת 2003.

כמו כן, טען התובע כי ידוע לו אישית ומבדיקה שערך כי כנגד חברות אחרות בבעלות הנתבע מס' 2 התקיימו הליכים משפטיים ובהם חויב הנתבע מס' 2 בגין ערבויותיו.

9.
הנתבעים והמחזיקה מס' 9 הגישו בקשות לביטול צו העיקול הזמני.

במסגרת בקשתם של הנתבעים נטענו הטענות הבאות:

ראשית, כי הבקשה למתן צו עיקול זמני הוגשה כ-8 חודשים לאחר הגשת התביעה בלא שניתן כל הסבר המניח את הדעת לפער הזמנים, ובייחוד לגבי הצורך הדחוף במתן צו העיקול.
שנית, סיכויי התביעה הינם קלושים ביותר וכי מטרת הגשת התביעה הינה הפעלת לחץ בלתי לגיטימי לתשלום כספים שאינם מגיעים לו.
עוד בעניין זה נטען כי כתב התביעה נעדר כל פירוט עובדתי המגובה במסמכים לגבי עצם קיומו של החוב וגובהו.
אם לא די בכך, הרי שעילת התביעה התיישנה.
שלישית, התובע לא העניק כל שירותים לנתבעים ב-7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה.
רביעית, התובע העניק שירותים לחב' בן אבו, אשר נכנסה להליך פירוק ובכל מקרה אינה חלה על הנתבעים 1+2.
חמישית, לחב' בן אבו אין כל חוב כלפי התובע, שכן זה לא הגיש תביעת חוב אצל המפרק.
כמו כן, הבדיקה שערך המפרק לא העלתה כל ממצא בדבר הברחות נכסים ו/או מעשה הונאה.
שישית, הנכסים ברח' החבצלת, ברח' כנפי נשרים וברח' החצב נמכרו כולם במסגרת הליכי כינוס במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
המחזיקה מס' 9 טענה, בין היתר, כי היא אינה צד להליך וכלל אינה קשורה לתבוע בכל דרך שהיא.
עוד נטען כי מר דניאל בן אבו אינו קשור לעסקיהם של הנתבעים 1-2 בכל דרך וככל שהתובע טוען לקיומו של קשר כזה, הרי שלא הונחה כל תשתית עובדתית להוכחתו.
כפי שכבר נאמר לעיל, הנכס ברח' החצב 18 במבשרת ציון נרכש על ידיו
במסגרת הליכי כינוס והמכירה אושרה כדין על ידי ראש ההוצאה לפועל.

10.
הלכה פסוקה היא כי בעל דין המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים: תנאי ראשון, הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני, הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו אם לא יינתן הסעד הזמני והא יזכה בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הצו הזמני והתביעה תידחה. שני התנאים אינם נבחנים במנותק אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית הכוחות". ככל שבית המשפט
יתרשם כי סיכוי המבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, כל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובה באופן חד, כך יקפיד בית המשפט פחות על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע.

11.
על רקע ההלכה הנ"ל ויישומה בנסיבות תיק זה ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין צו העיקול להתבטל.

ראשית, הבקשה להטלת עיקול זמני הוגשה רק כעבור 8 חודשים מיום הגשת התביעה. אין בפי התובע כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגשה הבקשה ביחד עם הגשת התביעה או בסמוך מאוד לאחר הגשתה ומהי הדחיפות בבקשה לאחר תקופה כל כך ארוכה. בהעדר הסבר המניח את הדעת, דעתי היא כי הגשת הבקשה במועד כל כך מאוחר אינה מתיישבת עם טענת התובע כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ובעיקר עקב חששו כי הנתבעים עשויים לבצע מהלך של הברחת נכסים. לו היה חשש כזה כן ואמיתי היה על התובע להגיש את הבקשה לאלתר ולא להמתין תקופה של שמונה חודשים.

שנית, מעיון בכתב התביעה מקובלת עלי הטענה כי כתב התביעה לוקח בחסר מהותי ואינו מבוסס על תשתית עובדתית ומסמכים לגבי גובה החוב ומרכיביו.
מכתב התביעה עולה כי יחסי ההתקשרות, ככל שהיו, בין התובע למי מהנתבעים הסתיימה במחצית שנת 2005. עם סיום קשרים אלה וככל שלגרסת התובע נותרו הנתבעים חייבים לו שכ"ט בגין השירותים שהעניק להם, מדוע זה חיכה עד לסוף חודש דצמבר 2010? המועד בו הוגשה התביעה.
יתרה מכך, התובע אף מודה כי בינו לבין הנתבעים לא נחתם כל הסכם בכתב אשר יסדיר את אופן תשלום שכר טרחתו. מכאן, שאין בידי התובע ולו מסמך אחד אשר יעיד על הסדר או חיוב כזה ו/או אחר ודי באי מתן פירוט חשבונאי תוך התבססות על אסמכתא בכתב כדי להגיע למסקנה כי לא רק שהתביעה לוקה בחסר מהותי, אלא שלא מן הנמנע כי התביעה התיישנה כגירסת הנתבעים. לעניין זה אין צורך בשלב זה לפסוק בטענה ויש להשאירה להכרעה במסגרת התיק העיקרי.
המסקנה העולה מדברים אלה הינה כי סיכויי התביעה אינם כה ברורים וממשיים.
שלישית, חרף כל האמור בתצהיר התומך בבקשה להטלת עיקול זמני לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות אלה אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.
די לעניין זה להפנות לאמור בבקשה לביטול צו העיקול על מנת להיווכח כי לאור טענות הנתבעים וכן המחזיקה מס' 9 כי לא הונחה תשתית מוצקה של ראיות מהימנות למתן הצו.
מהאמור לעיל לא שוכנעתי כי התובע עמד ברף שקבעה ההלכה כי על הבקשה להיות מבוססת על ראיות מהימנות ולא על השערות שאינן מגובות בתשתית עובדתית.

12.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו העיקול.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 46494-12/10 ז'ק יצחק ברששת נ' סוזן בן אבו, מוריס בן אבו, נכסי סוזן בן אבו בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/04/2012)