פסקי דין על אידה עופרה כדורי | פסקי דין על דורון נחום | פסקי דין על הילה נחום | פסקי דין על איתי יהב ואח' |

36417-02/12 א     17/04/2012




א 36417-02/12 אידה עופרה כדורי נ' דורון נחום, הילה נחום, איתי יהב ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 36417-02-12 כדורי נ' נחום ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשם
אפרים צ'יזיק


תובעים

אידה עופרה כדורי


נגד


נתבעים

1. דורון נחום
2. הילה נחום
3. איתי יהב
4. משה והבה



החלטה

העניין שבפני
, בקשת הנתבעים לביטול צו עיקול זמני ברישום, אשר הוטל לבקשת התובעת, במסגרת ההליכים בתיק זה.

נתוני יסוד:

תובענה זאת הוגשה ביום 20.2.2012, והינה תובענה כספית ע"ס 226,138 ש"ח. בתמצית יצוין, כי התובענה הינה בגין דרישת התובעת כי הנתבעים ישיבו לידיה כספים אשר קיבלו מידיה, בתקופה שבין חודש יולי 2011, ועד לתחילת חודש פברואר 2012. לטענת התובעת, הנתבעים חילצו מידיה כספים, שלא כדין, בעוד הנתבעים טוענים, כי התובעת העניקה להם מכספה, במתנה, וללא בקשת תמורה.

יש לציין כי מרבית החיוב הכספי אשר נתבע בשלב זה, נובע מרכישתו של כלי רכב "טויוטה" חדש, אשר רכישתו (למעט מקדמה מינורית) שולמה בהמחאה עשויה ע"י התובעת, בעוד כלי הרכב נרשם על שמו של הנתבע מס' 4, ונמכר ע"י הנתבעים כארבעה חודשים לאחר רכישתו, תוך שמלוא תמורת המכר נותרת בכיסם של הנתבעים. יתרת החיוב נוגעת לכספים אשר ניתנו על ידי התובעת לנתבעים או מי מהם, וכן שוויו של כלי רכב נוסף אשר הועבר לנתבע מס' 3.

עם התובענה הוגשה בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד, וביום 20.2.2012 נעתרתי לבקשה והוריתי על הטלת העיקולים הזמניים במעמד צד אחד. ביום 27.3.2012, הוגשה בקשת הנתבעים לביטול העיקולים הזמניים אשר הוטלו, וביום 4.4.2012 נתקיים בפני
דיון בבקשה לביטולם של העיקולים הזמניים.

במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקול, מסגרת הדיון הינה כי הליך העיקול נדון מחדש, "
de novo
", על פי מסגרת הכללים אשר הוגדרו ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789, בעמ' 800:

"
משהועמד העיקול הזמני על בסיס משותף יחד עם שאר הסעדים הזמניים, שוב אין מקום לראות את הבקשה למתן צו העיקול ואת הבקשה לביטולו כשני הליכים נפרדים זה מזה. התהליך שהתחיל בתקנה 362, וקודמתה תקנה 240 משנת תשכ"ג,
ונסתיים בתיקונים האחרונים של התקנות, מחייב עתה לראות את הדיון בבקשת הביטול כהמשך הדיון בבקשה המקורית. אמת נכון הדבר, שתקנה 244 אינה חלה על העיקול הזמני ותקנה 362 מסמיכה את בית
-
המשפט או הרשם ליתן צו עיקול על
-
פי צד אחד כשנתקיימו לכאורה דרישותיה של תקנה 360, להבדיל מהצווים הזמניים האחרים; אך כמעט מכל בחינה אחרת אין עילה להבחין בין צו העיקול לבין הצווים הזמניים האחרים, לאמור: לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה; אכן, אם בדיון בבקשת הביטול, יימנע המשיב מלהביא ראיות, יכול שעל יסוד ה"מסמך" או ה"ראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה", ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, בית
-
המשפט או הרשם יקבעו שהמבקש עמד בנטל השכנוע ויקיים את הצו; אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי
-
מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק
-
הדין, ובמקרה זה יבטלו בית
-
המשפט או הרשם את צו העיקול
"

משקבעתי בתחילת הדרך, במעמד צד אחד, כי התובענה נסמכת על "ראיות מהימנות לכאורה", אין לעמדתי צורך לבחון בשנית, האם חוצה הבקשהל הטלת העיקול את הרף הנדרש לצורך הטלתו של עיקול זמני. לפיכך, שתי שאלות עיקריות נותרות בשלב זה להכרעתי: האחת, האם מתקיים בנסיבות הענין יסוד ההכבדה, קרי, האם אי מתן צו העיקול יקשה על ביצוע פסק הדין אם וכאשר יינתן, והשאלה האחרת, האם הצליחו הנתבעים לטעת ספק בצדקת התביעה אם לאו (וייאמר, די כי התשובה באחת משתי השאלות, תיטה לזכותם של הנתבעים, בכדי להביא לביטולו של צו העיקול הזמני).

יסוד ההכבדה.

לפי תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדיון האזרחי התשמ"ד 1984, "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". יסוד ההכבדה, מהווה את השיקול המשמעותי ביותר אשר יש לשקול בהקשר זה, שכן ככל שיסוד ההכבדה הינו מהותי, ניתן יהיה להתחשב בקושי של הבאת ראיות מהימנות לכאורה בשלב כה מקדמי של ההליך המשפטי.

ככלל, ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, והתחשב אף בסכום התביעה, במצב הכלכלי של המשיבה, ובחשש מפני הברחת נכסים. ראה לענין זה, א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 559-560.

אמנם, הכבדה אינה אך ורק בגין שאלת הברחת נכסים, ולעיתים אף סכום התביעה אמור להקים חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין, וכאשר יינתן, ועל המבקש להצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר).

בנסיבות מקרה זה, סבורני כי יסוד ההכבדה מתקיים גם מתקיים: במסגרת ההליכים שבפני
, בין במסגרת הבקשות ובין במסגרת העדויות אשר נשמעו בפני
, מדברי הנתבעים עצמם, עולה כי מצבם הכספי של הנתבעים מס' 1 ו- 2 אינו שפיר, וכי הם מתקשים לכלכל את משפחתם. מציין הנתבע מס' 1 בתצהירו (סעיף 12) כי יום לאחר ההיכרות עם התובעת, התקשרה התובעת אליו ואל אשתו, ואשתו סבורה היתה כי מדובר ב"עופרה מהבנק" שכן "רוצים שאנו נפקיד כסף כי אנו בחריגה". בסעיף 14 לתצהירו, מציין הנתבע מס' 1 כי הוא והנתבע 2, "לא גומרים את החודש". בכל הנוגע לרכישת כלי הרכב, מציין הנתבע מס' 1 (סעיף 21 לתצהירו) "אין בידנו אפשרות כספית לרכוש רכב כזה". אוסיף כי בטיעון בעל פה, טען בפני
הנתבע מס' 1, כי הוא והנתבעת 2 הינם הבעלים של נכס מקרקעין אחד, דירת מגורים שערכה להערכתו כ 600,000 ש"ח, וכמחציתה או מעט יותר, מהווה התחייבות לבנק למשכנתאות.


בנסיבות עניין זה, בנוגע לנתבעים 1 ו- 2, ברור כי מתקיים יסוד ההכבדה, שכן הנתבעים מס' 1 ו-2, בדבריהם, מבהירים כי ככל שיינתן

פסק דין
המחייבם בתשלום סך של 250,000 ש"ח לערך, הרי שכל רכושם גם יחד, לא יהא בו די כדי לפרוע את החיוב.

בכל הנוגע לנתבע מס' 4, הרי שהוא לא הגיש כל הצהרה, ונמנע מהבאת ראיות, ולו הראיה הפשוטה ביותר (למעט העובדה כי הינו הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירת מגורים, ברח' התמר 10 בחיפה (גוש 10753 חלקה 15/5), אשר נרכשה על ידו ועל ידי אשתו בשנת 2007 בתמורה כספית בסך 150,000 $. אוסיף ואציין, כי הנתבע מס' 1 טען כי הנתבע מס' 4 שילם לתובעת סך 100,000 ש"ח במזומן – ואולם משלא הוגש תצהיר בהקשר זה, יחד עם העובדה כי על פי דברי הנתבע מס' 1, הנתבע מס' 4 שלשל לכיסו את מלוא תמורת מכר הרכב, סבורני כי לא הצליח הנתבע מס' 4 לסתור את המסקנה המסתברת ממכירת הרכב החופזה, כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן.

שונים הם קמעא הדברים לגבי הנתבע מס' 3, ולגבי כך ארחיב בהמשך.

לפיכך, נותר לבדוק האם צלחו הנתבעים במשימתם, לטעת ספק בצדקת התביעה, ספק המצדיק ביטולם של העיקולים הזמניים.

כאמור לעיל, הרכיב העיקרי בתובענה הינו שאלת רכישת כלי רכב מסוג טויוטה. ריכוזם של הנתונים העובדתיים אשר הוצגו בפני
הינו כמפורט להלן: כלי הרכב הוזמן ביום 11.10.2011, במחיר של 177,909 ש"ח. ההזמנה בוצעה ע"ש הנתבע מס' 4, ואולם שולמה בהמחאה מס' 5000110 ע"ס 175,909 ש"ח, משוכה מחשבונה של התובעת. כלי הרכב נמכר בחודש פברואר 2012, כארבעה חודשים לאחר שנרכש ע"י התובעת, כאשר מלוא התמורה שולשלה לכיסו של הנתבע מס' 4.

מעבר לנתונים העובדתיים כאמור, חלוקים הצדדים ביתר העובדות הנוגעות לנושא רכישת כלי הרכב. התובעת טוענת, כי רכישת הרכב לא היתה מתנה, ואף לא היתה הלוואה, אלא נרכש לצרכיה שלה, ולצרכים אלה בלבד. התובעת טוענת כי כלי הרכב נמכר בחופזה, על מנת למלט אותו ואת תמורתו מידיה, שכן דרשה כי כלי הרכב יובא לידיה.

הנתבעים מצידם, טוענים כי רכישת כלי הרכב היתה מתנה אשר ניתנה להם (אם כי לא הסבירו מדוע כלי הרכב נמכר בחופזה כה ניכרת). הנתבעים טוענים כי הנתבע מס' 4 מסר לתובעת 100,000 ש"ח במזומן יומיים לפני ביצוע הרכישה (ואולם הנתבע מס' 4 נמנע ממסירת תצהיר בהקשר זה). ייאמר כי גם אם התכוונה התובעת להעניק מתנה לנתבעים 1 ו- 2, הרי שתמורת המכר מצויה (על פי הצהרת הנתבע מס' 1) בכיסו של הנתבע מס' 4, וכאשר נשאל הנתבע מס' 1, מדוע, גם אם נכונים היו הטענות בדבר התשלום במזומן (אשר כאמור, נטענו שלא מכלי ראשון, וללא הצהרה מטעם הנתבע מס' 4), לא הושב החלק היחסי לידי התובעת, השיב הנתבע מס' 1 "היא לא ביקשה" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 31).

מסיכום הטענות, סבורני כי הנתבעים לא הצליחו לטעת ספק בצדקת התביעה, בכל הנוגע לנושא המהותי (המכסה כשני שלישים מהסכום הנתבע) של רכישת כלי הרכב, אלא להיפך מכך. עדותו של הנתבע 1 היתה רצופה בחוסר אמינות, בתשובות מתחמקות, בסתירות בלתי מוסברות (מחד הצהיר כי הרכב נרכש עבורו במתנה, ומאידך לא קיבל לידיו את תמורת המכר, לא הסביר מדוע כלי הרכב נמכר בחופזה, ואף אמר כי אינו יודע למי נמכר כלי הרכב). הנתבע מס' 4, התהדר בשתיקה מוחלטת, לא הגיש כל תצהיר מטעמו – במסגרתו יכול היה להצהיר על כספים שנתן לכאורה, או להביא אסמכתאות מתאימות, ויתר על כן, יכול היה לנסות ולהסביר מדוע כלי הרכב נרשם על שמו, או מדוע מחזיק הוא במלוא תמורת מכר כלי הרכב.

גם אם יכול והתובעת היתה מעוניינת בהענקת מתנות לנתבעים 1 ו- 2, בשל אותם "רגשות אמהיים" עליהם העידה, ניתן כבר כעת לומר, כי כלפיה אביה של הנתבעת מס' 2, לא חשה רגשות אלה, והאמירה לפיה לכאורה "רצתה בהענקת המתנה" עד כדי כך כי המתנה הוענקה אף לנתבע מס' 4, הינה מרחיקת לכת עד מאוד.

התמונה הכוללת, הינה בלתי סבירה עד מאוד; אם ניתן היה להבין את ההיגיון שבמתן סכומי כסף נמוכים לנתבעים מס' 1 ו- 2, לא ניתן להבין את ההיגיון בתשלום סכום כסף כה ניכר בהמחאה מאת התובעת, עבור כלי רכב אשר נרשם ע"ש אביה של הנתבעת מס' 2; עוד פחות ניתן להבין את ההיגיון, שכאשר החליטו שאינם זקוקים לרכב, הרכב נמכר בחופזה, תוך שמלוא התמורה נותרת בידיו של הנתבע מס' 4, ואינו מובא לתובעת, ולו בחלקו, זמן כה קצר לאחר רכישתו, ובאורח פלא, הפעולה מתרחשת באותם ימים ממש בהם מנותק הקשר עם התובעת; ייאמר אף כי אין כל היגיון כלשהו ברישום כלי הרכב ע"ש הנתבע מס' 4 בשל היותו זכאי ל"תו נכה", כפי שהסבירה התובעת שנאמר לה, שכן אין הדבר מעניק כל יתרון (למעט היתרון אשר איפשר את מכירת כלי הרכב על ידי הנתבע מס' 4).

חוסר ההיגיון שבגרסת הנתבעים, מעלה כי אין בידם, לפחות בשלב זה, לטעת ספק בצדקת התביעה, וטענותיהם לא רק שאינן נוטעות ספק, הן מחזקות את התחושה, כי כספה של התובעת, לפחות בכל הנוגע לרכישת כלי הרכב, ניטל ממנה בצורה שאינה ראויה.

אוסיף, כי אף הסתירות אליהם הפנה ב"כ הנתבעים במסגרת סיכומי טענותיו, לא היה בהם כדי ליטול את העוקץ מהטענה כי כלי הרכב נמכר בחופזה על מנת למלטו, ומדובר בסתירות, אם בכלל, מינוריות ולא משמעותיות (כגון, ההפניה לקבלה אחת בסכום מינורי, בגין רכישת דלק, אשר יכול וצורפה מבלי ששולמה על ידי התובעת.

אוסיף, כי האמירה בסעיף י' לסיכומי הנתבעים, אינה מוסיפה ואינה תורמת לנתבעים. טוענים הנתבעים, כי התובעת משקרת כאשר אומרת היא כי הזמינה את כלי הרכב, שכן עולה מפורשות מהמסמכים כי הנתבע 4 הוא המזמין. נספח "א-3" לכתב התביעה, הינו הקבלה בגין תשלום עבור כלי הרכב, בה נרשם "והבה משה (ע"י כדורי עפרה)", ומפורטים פרטי ההמחאה אשר נמשכה מחשבון הבנק של התובעת. לא ניתן לראות באמירה, אלא כאמירה אומללה, המחזקת את טענות התובעת כי הובלה בכחש, כאשר אפילו הקבלה בגין המחאה אשר נמשכה מחשבונה הפרטי, נרשמת ע"ש הנתבע מס' 4.

לגבי יתר הטענות הנוגעות לשאלת קיום עילת התובענה, סבורני כי אף לא אחד מן הצדדים הוכיח בשלב זה, יותר מאשר משנהו בהקשר זה, ואולם בכל הנוגע לרכיב המהותי המהווה יותר משני שלישים מהסכום הנתבע, הכף נוטה עד כדי כך בבירור לחובתם של הנתבעים, עד כדי שיש בכך כדי להטות את הכף אף בקשר ליתר הרכיבים.

התנהגות וטענות הנתבעים בהקשר זה, הינה לא פחות ממקוממת, כאשר לאחר שקיבלו (לטענתם, במתנה) ממיטב כספה של התובעת, טוענים הם לחוסר תום ליבה, והאמירות לגבי חוסר תום לב המועלות על ידי מי שאוחז בכספו של האחר, וטוען כי ניתן לו במתנה, ראויות לעמדתי, לגינוי.

לאור כל האמור, סבורני כי אין הצדקה לבטל העיקולים הזמניים, אלא יש להותירם על כנם, ולא לבטלם, בכל הנוגע לנתבעים מס' 1, 2, 4 ואולם סבורני כי ישנה הצדקה לצמצמם קמעא.

בכל הנוגע לנתבע מס' 3, סבורני כי חלקו במערכת היחסים הכוללת הינו מינורי, הסכום אשר מיוחס לו כתוצאה מהעברת רישום הבעלות בכלי רכב ישן מסוג סובארו הינו מינורי, אין לגביו חשש כי מתקיים יסוד ההכבדה, וספק רב אם לאור הנתונים אשר הוצגו עד כה, ניתן יהיה לחייבו במלוא הסכום הנתבע, ואני מורה על ביטול כל העיקולים הזמניים אשר הוטלו על זכויות הנתבע מס' 3, למעט העיקול אשר הוטל על כלי הרכב אצל המחזיקה מס' 11 (משרד הרישוי).

בכל הנוגע לנתבעים מס' 1, 2, 4, סבורני כי לאור מצבם המשפחתי והצורך לאפשר להם לכל הפחות קיום יומיומי מינימלי, יש לצמצם העיקולים הזמניים אשר הוטלו על זכויותיהם, באופן בו צו העיקול הזמני לא יחול על משכורת, ולא יחול על חשבון עו"ש אצל בנק הפועלים (יובהר כי העיקול אצל בנק הפועלים בכל הנוגע לנכסים כספיים, פקדונות, תכניות חסכון, ני"ע וכיו"ב, יעמוד על כנו).

משנדחתה הבקשה לביטול העיקולים, ואולם לא במלואה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 36417-02/12 אידה עופרה כדורי נ' דורון נחום, הילה נחום, איתי יהב ואח' (פורסם ב-ֽ 17/04/2012)