פסקי דין על סעיד חסין מוחמד בראברה | פסקי דין על התובע הצבאי

294/03     03/03/2004




294/03 סעיד חסין מוחמד בראברה נ' התובע הצבאי




בית המשפט הצבאי לערעורים ע' איו"ש 294/03
באיו"ש ובאזח"ע

בפני
הרכב: אל"ם שאול גורדון
- אב"ד
אל"ם חנוך קינן
- שופט
סא"ל יורם חניאל
- שופט
מערער: סעיד חסין מוחמד בראברה
, ת"ז 936125954 (באמצעות ב"כ עו"ד נאיל זחאלקה
)

נגד

המשיב: התובע הצבאי
(באמצעות ב"כ רס"ן ניצן סולטני)

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש הצבאי שומרון (בפני
כב' הנשיא סא"ל ארז חסון)
בתיק מס' 6442/02 מתאריך 25.8.03
(הערעור נדחה)

תאריך הישיבה: 3 במרץ 2004, י' באדר התשס"ד.
פסק דין

השופט אל"ם ח' קינן:
בפני
נו ערעורו של סעיד חסין מוחמד בראברה
, אשר ערער על גזר דינו של ביהמש הצבאי בשומרון (כב' הנשיא סא"ל ארז חסון), שגזר על המערער 6 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, וכן עונש מותנה בין 12 חודשי מאסר, למשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא.
ואלה עוללות כתב האישום:
חודש לערך לפני מעצרו, ביקר המערער בבית אחד מחבריו, שם פגש אדם אשר הזדהה בפני
ו כפעיל גא"פ מבוקש. המערער הציע להלין את המבוקש הנ"ל בביתו, ובלילה בו שהה אותו מבוקש בבית המערער, גילה לו המערער את צפונות ליבו, באומרו כי יש ברצונו לבצע פיגוע התאבדות, לאחר שאביו יעבור ניתוח.
בתשובה אמר המבוקש הנ"ל למערער, כי מכיר הוא פעילים צבאיים אשר עימם ינסה לקשר את המערער.
ואמנם, בחלוף מספר ימים, יצאו הנאשם ואותו מבוקש לעיר טול כרם שם פגשו את פעיל הגא"פ הצבאי מחמוד כליבי, אשר בהמשך וכעבור מספר ימים, יצר קשר נוסף עם המערער ותאם פגישה עמו בטול כרם.
אותו מחמוד כליבי, סיפר למערער כי הבין מחברו, המבוקש הנ"ל, כי בכוונת המערער לסייע לפעילי הגא"פ בפעילותם - והמערער השיב בתגובה כי אכן יש ברצונו לסייע להם, אף לבצע פיגוע התאבדות, לאחר שאביו ינותח ויחוש בטוב.
צריך לומר כאן, כי המערער סיפר למחמוד כליבי הנ"ל כי אין הוא מאומן בשימוש בנשק, ואותו מחמוד הרגיעו כאשר אמר לו, שעד למועד בו ישלח לביצוע הפיגוע יעבור המערער אימוני נשק.
המערער אף נשאל, על ידי מחמוד כליבי הנ"ל, אם מכיר הינו ישובים בתחומי ישראל והוא סיפר כי אכן עבד במשך 3 חודשים לערך, במקום המכונה "פורת" ו3- ימים בעיר נתניה. מחמוד כליבי הודיע למערער כי יבצע את פיגוע ההתאבדות במקום הומה אדם, כמו מסעדה למשל, וכי לצורך הפיגוע האמור יהיה חמוש בחגורת נפץ וברובה 16m, שכן בהתאם לתוכנית אמור היה המערער לבצע ירי לעבר בני האדם, באותו מקום הומה - ולבסוף לפוצץ את עצמו באמצעות חגורת הנפץ.
אלא שבכך לא היה די. מחמוד כליבי, אותו פעיל הגא"פ הצבאי, אף ביקש מהמערער להעביר עבורו סכום של 4,000 ש"ח, לאדם אשר יפגוש במסגד בעזה, והמערער הסכים לכך בחפץ לב, אף ביצע את ממסר הכסף כאמור לעיל. יומיים לפני מעצרו, יצר מחמוד כליבי קשר נוסף עם המערער והודיעו כי יקשר אותו עם אדם, אשר אמור להעבירו אימוני נשק, לקראת ביצוע הפיגוע. כעבור שעתיים התקשר אכן אל המערער אדם, שהציג עצמו כמי שפועל מטעם מחמוד כליבי, והמערער תאם עם אותו אדם פגישה לעוד יומיים, באזור ג'נין שם אמור היה להתחיל באימוני הנשק.
אלא שלרוע מזלו של המערער, בחלוף יומיים, ובתאריך 11.7.02 נעצר המערער וממילא גם לא הצליח לממש את כוונתו לבצע את פיגוע ההתאבדות.
עד כאן לשון הדברים כפי המתואר בכתב האישום המתוקן, אשר בו, יש לומר, הודה המערער ובעקב כך גם הורשע בדין.
כפי האמור לעיל בפני
נו ערעורו של המערער אשר נסב על חומרת העונש בלבד.
לטענת המערער החמיר עמו ביהמ"ש קמא יתר על המידה בהטילו עליו 6 שנות מאסר בפועל, מה עוד שהקשר, נשוא כתב האישום היה לטענת המערער רחוק מביצוע ולא חרג מגדר תכנון גרידה.
התביעה הצבאית עתרה להותיר את העונש על כנו והתייחסה מחד גיסא לנושא חומרת מעשה העבירה ומאידך לקרבה למימוש המעשה.
שמענו באריכות יתר את טענות באי כוח הצדדים. בימ"ש זה נתן דעתו לעניין העונש הראוי בעבירה של קשירת קשר, בערעור איו"ש 66/01 (ערעור התובע הצבאי
נ' סאלם מחמוד מוחמד צבאח).
אכן, שניים הינם הרכיבים העיקריים העומדים לנגד עיניו של ביהמ"ש, שעה שהוא בוחן מהו העונש הראוי בעבירה של קשירת קשר:
האחד - חומרת העבירה נשוא הקשר.
והשני - מידת הקרבה בין העבירה נשוא הקשר למימוש עצמו.
אין ספק, כי עצם עבירת קשירת הקשר לביצוע פיגוע ירי, יש בה משום חומרה יתרה, אשר דומה שאין למעלה הימנה (זולת כמובן הירי עצמו). עניין לנו בעבירה המיועדת לפגוע וליטול חיי אדם, אשר כל חטאם מתמקד בכך שישראלים המה.
אלא שבימ"ש זה, בבחינת העונש הראוי בעבירה של קשירת קשר, ראה לנגד עיניו לא רק את חומרת העבירה כרכיב העומד בפני
עצמו, אלא גם את מידת סיכויה להתממש.
מבט על ס' 22, לצו בדבר כללי האחריות לעבירה, מראה כי העונש המירבי של זה הקושר קשר לביצוע פשע, אשר עונשו 7 שנות מאסר ויותר - יעמוד על 7 שנות מאסר.
בענייננו, הורשע המערער על סמך הודאתו בעבירת קשירת קשר בביצוע גרימת מוות בכוונה, בכך שהביע רצון לשמש כמחבל מתאבד, יצר לצורך זאת קשר עם פעיל בכיר צבאי של הגא"פ, ושניהם יחדיו החלו לרקום את פרטי הפיגוע העתיד לבוא.
בצדק ובדין ראה ביהמ"ש דלמטה את הקשר נשוא תיק זה, ככזה שאיננו ריק מתוכן ומדיבורים סתם, מדובר במערער אשר קשר את הקשר לאורך ימים מספר ולא חזר בו ולו לרגע מהכוונה הקטלנית, היה שותף פעיל לתכנון צעדים אופרטיביים, אשר נועדו לקדם את ביצוע הפיגוע (כמו אימונים בירי למשל), אף הועלו על הפרק מקומות אפשריים לביצוע המעשה הנורא, ואפילו כסף העביר המערער בעבור אותו מבוקש/מדריך.
על מה ולמה לא יצאה אותה פעולה מזוויעה לפועל? מדוע ועד כמה רחוק היה אותו קשר מכלל מימוש? על כל אלה איננו יכולים ליתן תשובה ניצחת. אך באחת ברור: לא במערער "האשם" כי העבירה נשוא הקשר שבפני
נו לא הגיעה לכלל מימוש, באשר היו אלה כוחות הביטחון שעצרו את המערער יומיים בלבד לאחר שנועד לעבור את אימוני הירי, על מנת שיוכל להיות מוכן כדבעי לפיגוע שתוכנן. הווה אומר: הייתה זו נסיבה חיצונית אשר מנעה את השלמת מעשה הפשע ונסיבה זו איננה עומדת לזכותו של המערער.
בנסיבות האמורות לעיל, אין תמה בכך שלא נוכל להיעתר לערעור שבפני
נו, ואנו דוחים אותו באחת.
הנשיא אל"ם ש' גורדון:
אני מסכים.

המשנה לנשיא סא"ל י' חניאל:
אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם ח' קינן.

ניתן והודע היום, 3 במרץ 2004, י' באדר התשס"ד, בנוכחות התוב"ץ, המערער וב"כ.
___________________ __________________ ___________________
שופט אב"ד שופט
רשמת: מכ
ע' איו"ש 294/03
____________________________________________________________________
4








בית דין צבאי 294/03 סעיד חסין מוחמד בראברה נ' התובע הצבאי (פורסם ב-ֽ 03/03/2004)