פסקי דין על עבד רבו אלמרבוע | פסקי דין על מוחמד אלמרבוע | פסקי דין על אשרף אלמרבוע ואח' |

31025-07/11 מת     23/04/2012




מת 31025-07/11 מדינת ישראל נ' עבד רבו אלמרבוע, מוחמד אלמרבוע, אשרף אלמרבוע ואח'








st1\:*{behavior: }


בית המשפט המחוזי מרכז

מ"ת 31025-07-11
מדינת ישראל
נ' אלמרבוע(עציר) ואח'



23 אפריל 2012


לפני
כב' השופטת
מיכל ברנט

המבקשת

מדינת ישראל



נגד

המשיבים
1. עבד רבו אלמרבוע
(עציר)

2. מוחמד אלמרבוע
(עציר)

3. אשרף אלמרבוע (עציר)

נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד גבי ליברמן-קובי

ב"כ המשיב 1 ו – 2 עו"ד אביגדור פלדמן
ועו"ד מיקי חובה

ב"כ המשיב 3 עו"ד עמירם

המשיבים הובאו על ידי שב"ס

החלטה

1.
בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.
2.
ביום 18.7.11 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס למשיבים עבירות של רצח, עבירה לפי סעיף 300א(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק.
3.
עפ"י המתואר בכתב האישום, על רקע סכסוך שנתגלע בין משפחת אלמרבוע, אליה משתייכים המשיבים, לבין משפחת אבו- גריבה, תכננו הנאשמים יחדיו להמית ולפגוע במי ממשפחת אבו- גריבה. בהתאם לתכנון, ביום 13.6.11, בשעה 20:53 לערך נסעו המשיבים יחדיו ברכב מסוג טויוטה קורולה לבנה ברחוב כצנלסון בלוד, תוך שהם מצוידים בשני אקדחים. המשיבים חלפו על פני בית משפחת אבו- גריבה וירו משני האקדחים, מטווח מטרים ספורים, על עשרה מבני משפחת אבו- גריבה ששהו אותה עת מחוץ לבית. קליע אחד פגע בצווארה של המנוחה, חאדרה אבו- גריבה והיא נפטרה במקום. כתוצאה מהירי, נפצעו גם נאיף אבו- גריבה, מחמד אבו- גריבה ואיוב אבו- גריבה.
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. לשיטת המבקשת, בידיה ראיות טובות להוכחת אשמת המשיבים, הכוללות, בין היתר, הודעות שמסרו בני משפחת אבו- גריבה אשר זיהו את המשיבים ברכב הטויוטה בשעת הירי, הודעות עדים, וביניהם שוטר, אשר זיהו את המשיבים ברכב הטויוטה בסמוך לשעת הירי, טענת אליבי של המשיב 1, אשר הופרכה, שתיקתו של המשיב 2 בכל חקירותיו, חוות דעת בליסטית המאשרת כי במקום נורו סה"כ 20 קליעים משני אקדחים שונים, בריחת המשיבים 2-3 מהעיר לוד לעיר חיפה והסתתרותם שם עד ללכידתם ע"י המשטרה ועוד. לעניין עילת המעצר, גרסה המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיבים מקימים חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים) (להלן: "

חוק המעצרים
") וכן חשש כי יסכנו את שלום הציבור, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.
טענות הצדדים
5.
בדיון בבקשה הטעימה ב"כ המבקשת, עו"ד גבי ליברמן, כי בידי המבקשת די ראיות על מנת לעמוד ברף הנדרש לצורך קיומן של ראיות לכאורה. היא הפנתה להודעותיהם של חלק מבני משפחת אבו- גריבה שראו בשעת אמת את הירי וזיהו את שלושת המשיבים ברכב הטויוטה הלבנה, הגם שבמקומות שונים ברכב. העדים תיארו באופן דומה את רכב הטויוטה, תוך שציינו כי בחלקה האחורי חלונות כהים. העדים כולם אף תיארו את המשיבים בשעת הירי כחבושים בכובעי קסקט.

ב"כ המבקשת הדגישה כי כאשר מבוצע אירוע ירי מהיר מתוך רכב, לא ניתן לצפות מהעדים, עליהם נורתה האש, לזכור פרטי פרטים מדויקים של המתרחש. הסתירות ביניהם הינן תוצר של הטראומה והמהירות בה ארע הירי. היא הוסיפה כי בחינת אמינותם של העדים נעשית בהליך העיקרי ובשלב זה על בית המשפט לבחון, אם קיימות די ראיות שיובילו להרשעת הנאשם, בהנחה שכלל הראיות לכאורה יוכחו כנכונות. קרי: האם בראיות שהוצגו קיים פוטנציאל הרשעתי.
6.
תימוכין לגרסתם של בני משפחת אבו- גריבה מוצאת המבקשת בהודעתו של השוטר אלי לוי, אשר מסר כי דקות לפני האירוע הבחין מחוץ לתחנת משטרת לוד, המצויה בקרבת מקום לזירת האירוע, ברכב טויוטה קורולה לבן עם חלונות כהים מאחורה ובו ישובים המשיב 2 שנהג ברכב ולידו המשיב 1: "הנהג עונה לשם מחמד אלמרבוע והנוסע מקדימה עבד אלמרבוע, לו יש כינוי בשם "דובי"". (ר' הודעתו מיום 13.6.11).
ב"כ המבקשת הפנתה גם להודעתו מיום 11.7.11 של פארס אבו- גריבה, אחי המנוחה, שם מסר, אף הוא, כי דקות ספורות עובר לירי נתקל במשיבים, בעודם נוסעים ברכב הטויוטה ושוחח עמם בחשש על המתיחות השוררת בין המשפחות: "חזרתי עם הרכב שלי ונסעתי על כצנלסון לכיוון הבית שלי, עברתי את המשטרה של לוד, כלומר המשטרה היא מצד ימין שלי אחרי המשטרה יש חנייה ימינה, באותו זמן שאני עובר את הפנייה הגיע רכב הטויוטה... ברכב ישב על ההגה מוחמד אלמרבוע
, לידון ישב אח שלו אשרף, ומאחורה בצד ימין ברכב ישב עבד וליד עבד ישב עוד בחור שלא זיהיתי, אני הייתי בצד שמאל של הכביש והטויוטה עצרה במקביל אלי, החלון שלי היה פתוח והנהג מוחמד הוריד את החלון שלו, אני אמרתי לו "מוחמד בוא נשתה כוס קפה, ומה שאתה רוצה תקבל". במענה, הסתכל עליו מוחמד ב"פנים חמוצים" וסימן לו כי ישוב בקרוב. פארס ציין כי "היה שניים או שלושה רכבים של משטרה אחרינו..." (עמ' 2 להודעתו, ש' 35-44) – עובדה אשר נתמכת בראיה אובייקטיבית – צילום וידאו שנקלט במצלמת תחנת המשטרה באותו ערב.

פארס מסר כי עם סיום שיחתו עם המשיב 2, צלצל לאחמד אלמרבוע, קרוב משפחה של המשיבים וחברו לעבודה, בתקווה כי יסייע לו לפתור את הסכסוך בין משפחותיהם. לדבריו, אחמד השיב לו "שמע הם עצבניים", או אז שמע לפתע ירי, אותו תיאר כך: "אני ראיתי את רכב הטויוטה הלבנה שקודם ראיתי עם מוחמד אשרף ועבד ועוד אדם שלא זיהיתי, וראיתי שיוצא אש של אקדח מהחלק האחורי ימני של הרכב אני לא יודע אם גם מהחלון הקדמי של הרכב היה ירי ואז ראיתי את אחותי חדרה שהיא נפלה, אני התקדמתי לכיוון של חדרה ומהרכב עדיין היו יריות, רכב הטויוטה ברח...". לדבריו חלפו פחות מ- 5 דקות מרגע השיחה עם מוחמד אלמרבוע
שישב ברכב הטויוטה ועד לרגע הירי (עמ' 3 להודעתו, ש' 53-66).
ב"כ המבקשת ציינה כי אחמד אלמרבוע אישר את השיחה הטלפונית בינו לבין פארס (הגם שהכחיש כי שמע יריות דרך הטלפון). לגרסתו של פארס אבו - גריבה, מצאה המבקשת אישוש גם בעדותו של השוטר עוז באבא (ר' מזכר שערך השוטר ירון ליש, מיום 13.7.11, המתעד את דברי השוטר באבא), אשר היה עד ראיה לשיחה בין פארס אבו - גריבה לבין המשיבים ברכב הטויוטה דקות לפני הירי.
7.
המבקשת עמדה על כך כי בזירת האירוע נמצאו 20 תרמילים, שמבדיקה בליסטית עלה כי נורו משני אקדחים חצי אוטומטיים. זאת מלבד התרמילים שנורו מנשקי השוטרים אלי לוי ואפי בבילה (אקדחי "יריחו") שנמצאו במקום.
8.
כאן המקום לציין כי במקום האירוע היה כלי נשק שלישי, מסוג "קרלו", בו החזיק פארס אבו- גריבה, אחי המנוחה, אשר הורשע על יסוד האמור בהחזקת נשק. בהיותה ערה לאפשרות לכאורה כי אותו הנשק הוא שירה במנוחה ובבני משפחתה, הטעימה המבקשת כי אפשרות זו נשללה ע"י חוות הדעת הבליסטית.
9.
ב"כ המבקשת עמדה על כך כי המשיב 3 קשר עצמו לרכב טויוטה לבן, דגם שנת 2008 רובוטי, העונה על תיאור הרכב היורה (ר' הודעתו מיום 18.6.11 עמ' 2, ש' 18-25). עוד ציינה כי המשיב 2 שמר על זכות השתיקה לכל אורך חקירתו ואילו המשיב 1 מסר אליבי שהופרך ע"י רעייתו. לדבריו שהה בשעת הירי בבית אחות רעייתו, ואולם מדברי אשתו מתחוור כי הגיעו לבית אחותה לאחר הירי: "ואז אחרי איזה 10 דקות בערך מהיריות השניות הרחוקות דופקים בדלת ואני אומרת מי? מי? ודובי ענה לי "אנא דובי"... פתאום אנחנו יושבים דובי אמר לי מה את אומרת אולי נלך לאחותך. אמרתי לו בוא למה לא". היא הוסיפה כי "זה היה במפתיע שדובי רצה לנסוע לשם". ר' הודעתה מיום 20.6.11, עמ' 3 ש' 64-79, ש' 90.
10.
ב"כ המבקשת ציינה כי 5 ימים לאחר הרצח אותרו המשיבים 2-3 בעיר חיפה. לשיטתה, ברחו לחיפה על מנת למצוא מסתור מהמשטרה. משנלכדו, מסר המשיב 3 כתגובה ראשונית כי אין לו סכסוך עם איש וכי הם יצאו לבלות בחיפה. הוא סתר אמרתו זו בהמשך.
11.
ב"כ המשיבים כולם טענו כי קיימת חולשה מהותית בראיות לכאורה. ב"כ המשיבים 1-2, עו"ד פלדמן, עמד על הסתירות הפנימיות בגרסתו של השוטר אלי לוי. השוטר לוי מסר 3 הודעות במשטרה, לאחריהן נחקר במח"ש בחשד לשיבוש הליכי חקירה. בהודעתו הראשונה, מסר השוטר לוי כי ראה אדם פורק מרכב הטויוטה הלבן ויורה צרור יריות במנוחה. בהמשך, התקיים לדברי השוטר מרדף וקרב יריות בינו לבין החשוד. אך כחודש לאחר האירוע, משעומת השוטר עם צילום וידאו שצולם ע"י מצלמת תחנת משטרת לוד, חזר בו מגרסתו המקורית, מסר כי בינו לבין החשוד כלל לא הוחלפו יריות, וטען כי הדברים נמסרו מפאת לחץ ובלבול. נוכח האמור, גרס הסנגור כי לא ניתן ליתן משקל כלשהו לעדות השוטר לוי, לפיה זיהה את המשיבים 1-2 ברכב הטויוטה.
12.
נקודת תורפה נוספת, לדידו של הסנגור, מקורה בעובדה כי כלל עדי הראייה בתיק משתייכים למשפחת אבו- גריבה המסוכסכת עם משפחת המשיבים. לא זו אף זו, לדבריו העדים תיאמו ביניהם גרסאות בטרם נחקרו. תימוכין לטענתו מוצא הסנגור בעדותו של יעקב אבו- גריבה מיום 16.6.11, שם מציין יעקב כי לאחר שנחקר לראשונה, הרגיש כי חלק מהדברים שמסר אינם נכונים, ולפיכך חקר את כל משפחתו שהיתה באירוע כדי לוודא שמה שהוא חושב שראה, אכן ארע בפועל.
13.
הסנגור הטעים את השוני בין עדויות בני משפחת אבו - גריבה, הממקמים את המשיבים במקומות שונים בכלי הרכב, חלקם מוסיפים כי גם כלי רכב נוספים לקחו חלק בירי. עוד הפנה הסנגור לחלק מגרסתו של יעקב אבו - גריבה, אשר הופרך ע"י חוות דעת מז"פ. לדברי יעקב אבו - גריבה, לאחר הירי חסם עם רכבו את המעבר לרכב הטויוטה היורה, עד שבשלב כלשהו ארעה תאונה ורכב הטויוטה פגע ברכבו. דא עקא, שחוות דעת המז"פ העלתה כי אין התאמה בין התאונה כפי שתוארה ע"י יעקב והנזקים לרכבו לבין הנזקים שנגרמו לרכב הטויוטה, ממנו לכאורה נורו היריות.
14.
על יסוד האמור, טען הסנגור כי שומה על בית המשפט ליתן דעתו לסתירות הפנימיות שבין גרסאות בני משפחת אבו- גריבה ולתיאום שנעשה ביניהם, כבר בשלב הזה, ולקבוע כי משקלם הלכאורי נמוך.
15.
עוד טען כי מלבד עדויות אלו, לא קיימות בידי התביעה ראיות הקושרות את המשיבים לרצח. רכב הטויוטה הלבן ממנו נטען כי בוצע הירי נבדק לשרידי ירי, ונמצא נקי. אף על המשיבים לא נמצאו שרידי ירי. כמו כן, הואיל ולא נמצאו כלי הנשק מהם נורו הקליעים על בני משפחת אבו - גריבה, לא ניתן לקשור את המשיבים אליהם. הסנגור הציג לבית המשפט דו"ח מד"א ממנו עולה כי אישה שהזדהתה כשוטרת העונה לשם הילה דיווחה בערב הרצח בשעה 20:54 על ירי שבוצע ע"י עובר אורח, בגדרו נפגעה אישה. השוטרת נשאלה האם מדובר בירי מרכב והנ"ל השיבה בשלילה.
16.
הסנגור הוסיף כי הגם שקיים סכסוך בין משפחת אבו - גריבה למשפחת אלמרבוע, אזי לא הוכח כי הסכסוך מיוחס דווקא למשיבים 1-3 מתוך כלל משפחת אלמרבוע המורחבת. לבסוף, טען הסנגור כי בהתאם להלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון, מקום שקיימות ראיות לכאורה חלשות, יש לאפשר שחרור לחלופת מעצר.
17.
במענה לטענות ב"כ המשיבים 1-2, ביקשה ב"כ המבקשת להסביר כי עדות השוטר אלי לוי אינה בדויה מיסודה. חיזוק לכך שהבחין עובר לירי ברכב הטויוטה מצוי בסרט הוידאו שקלטה מצלמת המשטרה, בו נראה השוטר מלווה במבטו את רכב הטויוטה. כמו כן, גרסתו הראשונית לפיה ראה אדם שפורק מהרכב ויורה במנוחה, נבעה מבלבול שארע לאחר שהבחין השוטר לוי בפארס אבו - גריבה, שעמד בזירת הרצח ונשק ארוך בידו. בהמשך, מסר השוטר כי גרסתו הראשונית נבעה מלחץ ומבלבול של הנחות עם עובדות.
18.
עוד הטעימה ב"כ המבקשת כי למשיב 1, אשר נתפס ביום האירוע נערכה בדיקת פרו-פרינט שתואותיה היו חיוביות. נאשמים 2 ו-3 נתפסו לעומת זאת כ-5 ימים לאחר הירי ולפיכך ברי כי לא ימצאו על גופם שרידי ירי.
19.
עו"ד עמירם
, ב"כ המשיב 3, הצטרף לטיעוני ב"כ המשיבים 1-2, אך ביקש בנוסף לאבחן את המשיב 3 ממשיבים 1-2, בהינתן קיומן של ראיות אובייקטיביות הממקמות את המשיב 3 מחוץ לזירת הרצח, כך לשיטתו. לדבריו, אמנם פארס אבו - גריבה טען כי זיהה עובר לירי את המשיב 3 ברכב הטויוטה ליד הנהג, ואולם בחלוף כ- 3 דקות ידוע כי השוטר לוי הבחין ברכב הטויוטה וזיהה בה את המשיבים 1 ו-2 בלבד.
20.
הדבר מוביל לטעמו למסקנה כי המשיב 3 לא היה ברכב מלכתחילה, בניגוד לגרסתו של פארס, שאין ליתן בה אמון. במענה לטענותיו השיבה ב"כ המבקשת כי די במספר הדקות שחלפו בין הרגע שזיהה פארס אבו - גריבה את המשיבים לרגע בו זיהה אותם השוטר לוי, על מנת שהמשיב 1 והמשיב 3 יחליפו מקומות ברכב, כך שהמשיב 3 ישב מאחור והוסתר ע"י החלונות הכהים, שעה שרכב הטויוטה נצפה ע"י השוטר לוי.
21.
ב"כ המשיב 3 סמך ידיו בעיקר על ממצאי איכון שבוצעו למכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב 3. ממצאי האיכון מוכיחים לטעמו כי המשיב 3 כלל לא היה בזירת הרצח בעת שארע הירי, שכן האיכון ממקמו בין קילומטר ל-2 קילומטרים מזירת הרצח, לאורך הדקות בהן ארע הירי. הסנגור הוסיף כי המשיב 3 נתפס ע"י המשטרה ביום 18.6.12 כאשר המכשיר הסלולארי עמו. לעניין זה, השיבה ב"כ המבקשת כי כל שמוכיח האיכון הסלולארי הוא את מיקומו של המכשיר הסלולארי בשעת הרצח, והוא אינו מעיד על מיקומו של המשיב 3, אשר בנקל יכול היה למסור את מכשירו לאחר בטרם ביצע את הירי.
22.
ב"כ המשיב 3 עמד על גרסתו של המשיב 3 לפיה בערב הרצח תדלק את רכבו ביחד עם בן דודו מחמוד, ומשם המשיך לאסוף את בתו מטקס שנערך במתנ"ס בלוד. בהמשך, משקיבל המשיב 3 טלפון אודות ביצוע הירי וחש בסכנה, החליט לדבריו לנסוע לחיפה. הסנגור הטעים כי טענותיו נתמכות ע"י הודעתו של מחמוד אלמרבוע, אשר מסר גרסה דומה (ר' הודעתו של מחמוד אלמרבוע מיום 23.6.11, עמ' 2).
על כך השיבה ב"כ המבקשת כי המשיב 3 אמנם נצפה מתדלק את רכבו בערב הרצח בשעה 20:09, ואולם בגרסתו השמיט באופן תמוה את העובדה כי עמם ברכב שהה אדם שלישי. כשהוטח בו הדבר בחקירת המשך, שמר על זכות השתיקה.
23.
ב"כ המשיב 3 גרס כי קיימת סבירות גבוהה כי נשק הקרלו שהחזיק פארס אבו - גריבה דווקא כן ירה בזירה. הוא לא תמך טענתו בכל ראיה הסותרת את חוות הדעת הבליסטית, אשר קבעה כאמור ממצא הפוך.

דיון והכרעה
24.
מושכלות יסוד הן כי בהליך המעצר בית המשפט אינו קובע ממצאי מהימנות:
"הכרעה זו נעשית בהליך הפלילי העיקרי. אין מקומה בהליך הביניים שעניינו מעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו. שופט המכריע בשאלת המעצר עד תום ההליכים בוחן את חומר החקירה "על פניו". הוא מתרשם מהפוטנציאל הטמון בחומר החקירה בתור שכזה"
(בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
[פורסם בפדאור] (1996)).
25.
עוד קובעת ההלכה כי:
"
"ראיות לכאורה" בהקשר זה הן ראיות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות, מבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של המשפט לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 133 (1996)(להלן: הלכת זאדה); בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל
, סעיף 8 ([פורסם בנבו], 26.9.2011)).
"
(בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבן] (2012)).

26.
הסנגורים העלו שלל טענות מלומדות, אשר מקומן להתברר בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר. די בהודעותיהם של בני משפחת אבו - גריבה המזהים את שלושת המשיבים כיושבי הרכב היורה, בצירוף הראיות החיצוניות עליהם הצביעה ב"כ המבקשת על מנת לקבוע קיומן של ראיות לכאורה הדרושות לשלב זה;
27.
נאיף אבו - גריבה, בעלה של המנוחה, מסר בהודעתו מיום 16.6.11 כי בערב הרצח הגיע לבית אמה של אשתו המנוחה

(זירת הרצח- הערה שלי- מ.ב.)
בין השעה 20:30 ל- 21:00, אז ראה את "הטויוטה הזו- אותה אחת עם החלונות הקדמיים פתוחים – מורדים... עבד על ההגה נוהג, על ידו מקדימה אשרף ומאחורה אח שלו מוחמד" ( ר' עמ' 4, ש' 15- עמ' 5, ש' 7 להודעתו). לדבריו כשעמד מחוץ לבית עם המנוחה, עברו הטויוטה וכן מזדה לפניה... בטויוטה נהג עבד עם כובע קסקט... זיהיתי את עבד בוודאות, זה היה לפני הירי, 1/4 שעה, 10 דקות לפני הירי. לידו מקדימה אשרף- כולם עם כובעי קסקט, מאחורה גם קסקט מחמד אח של אברהים... (עמ' 6 להודעתו). ביחס לזהות היורה הוא הטעים כי לא ראה את פרצופי היורים ברגע הירי: "אני לא ראיתי את הפרצוף שלהם יורים. זה היה ירי מרכבים" (שם, ש' 15-16).
28.
פהיד אבו - גריבה תיאר את רגע הירי כלהלן: "ברגע זה חלף אוטו מסוג טויוטה קורולה הדגם החדש, היו בתוך האוטו 4 אנשים שאני זיהיתי מהם שלושה- שניים הוציאו את הידיים שלהם מהחלונות והתחילו לירות לכיוון שלנו, ואחד מכיוון הנהג – הנהג גם ירה – ירה לכיוון אחורה לכיוון השוטרים...". (ר' הודעתו מיום 19.6.11- עמ' 2, ש' 38-40). הוא הוסיף כי הטויוטה היתה לבנה וכי "... מחמד היה יורה, היה יושב מקדימה ליד הנהג. עבד ישב מאחורה ועל ידו משהו שאני לא הכרתי, ואשרף הפוזל ישב מקדימה... היריות שהיו לכיוון שלנו זה מוחמד ועבד... עבד החזיק אקדח היה יושב בכסא האחורי בצד של הבית שלנו זה צד ימין נקרא וירה ומוחמד ישב מקדימה לפני עבד כאילו, בצד של הנוסע מקדימה, ושניהם פתחו בירי לכיוון של איפה שהתאספנו כולנו...". לדבריו אשרף היה הנהג וכולם חבשו כובעי קסקט ספורטיביים.
29.
איוב אבו - גריבה נחקר אף הוא ומסר: "אני הסתכלתי וראיתי רכב טויוטה קורולה דגם חדש מגיע מכיוון תחנת המשטרה לכיוון הבית של סבתא שלי... הרכב הגיע לפני ארון החשמל פתח את החלון האחורי, ומי שהיה יושב קדימה ליד הנהג גם פתח את החלון של הדלת שלו, ויצאו שני אקדחים כלומר אקדח מהחלון האחורי הימני, ואקדח מהחלון הקדמי הימני ושני האקדחים התחילו לירות, מי שהיה מחזיק את האקדח מאחורה... היה עבד אלמרבוע אח של מוחמד המכונאי, על ההגה ברכב הזה ישב אשרף אלמרבוע אח של אברהים, וליד אשרף כלומר ליד הנהג ישב מוחמד אלמרבוע
... (ר' הודעתו מיום 19.6.11, עמ' 1-2).
30.
יעקב אבו - גריבה, אחי המנוחה, מסר כי מהבוקר משפחת אלמרבוע "מסתובבים באיזור הבית של אמי, וגם סביב הבית של דודה שלי... ועושים חרקות עם הרכבים...". (ר' הודעתו מיום 14.6.11- עמ' 1, ש' 9-18). את רגע הירי תיאר כדלקמן: "יצאתי מהחנייה של ההורים בכצנלסון, ראיתי את חאדרה מחוץ לבית ואמרתי לה שהתקשרו אליי השכנים ואמרו לי שזרקו אליי הביתה רימון ואני נוסע הביתה, נכנסתי לרכב שלי ואז ראיתי שיורים מרכב טויוטה לבן לכיוון הבית, ראיתי גם מזדה... הטויוטה עקפה אותי מצד שמאל ונתנה לי מכה בצד שמאל, הרגשתי מכה חזקה, הוא ברח לכיוון הקניון. (שם, עמ' 2). לדבריו, זיהה בטויוטה את "עבד מרבוע, אח של מוחמד מהמוסך, הוא היה עם נשק וישב בצד ימין מקדימה ליד הנהג. ראיתי את אשרף בטויוטה מאחורה בצד ימין. ראיתי גם את מחמד, אח של אשרף, הוא היה נהג אני חושב". לשאלת החוקר, השיב כי ברכב היו ארבעה אנשים אבל את הרביעי לא זיהה, הם לא היו רעולי פנים. הוא חזר על כך כי האוחז בנשק היה עבד וכי "הכינוי שלו זה דובי" ומאחורה אדם נוסף אחז בנשק אך לא ראה מי. שם, עמ' 3. יעקב מסר כי אף מרכב המזדה ירו, אך לא ראה מי היה ברכב. (שם, עמ' 4- ש' 9). בהודעתו מיום 16.6.11 שינה מיקומם של המשיבים ברכב באומרו: "ובשלב הזה אני מזהה את מוחמד אלמרבוע
בן חוסיין יושב מקדימה ליד הנהג, ועבד אלמרבוע בן יאסר שכונה דובי יושב בחלק האחורי של הרכב, ואשרף אלמרבוע בן חוסיין הוא הנהג..." (עמ' 1 להודעתו מיום 16.6.11).
31.
בשונה מיתר העדים, העד מחמד אבו- גריבה ממקם את המשיבים 1 ו-2 ברכב המזדה, אשר לטענתו אף ממנו נורו יריות. הגם שמדובר בשוני מהותי, הרי שהוכח כי מקבץ של עדויות אחרות, כמפורט לעיל, ממקם את שלושת המשיבים באותו רכב, ודי בכך בשלב זה. באשר להבדלים העולים ביחס למיקום המשיבים 1-3 בתוך רכב הטויוטה – מקובלת עליי עמדת התביעה כי הבדלים אלה יכולים להיות מוסברים כטעויות אנוש הנובעות מן הטראומה ומביצועו של הירי במהירות. גם הטענה כי תיאמו ביניהם גרסאות, הגם שאינה מופרכת, עוסקת במהימנות העדים, וראוי שתיבחן בהליך העיקרי, אז יוכל בית המשפט להתרשם מן העדים ולבחון במה דברים אמורים. אין להידרש לטענה בשלב זה, במיוחד נוכח העובדה שהודעותיהם של בני משפחת אבו - גריבה אינן עומדות לבדן, אלא מצטרפות לראיות נוספות, המאששות אותן.
32.
לא יכול להיות חולק בדבר קיומו של סכסוך בין משפחת המשיבים למשפחת אבו - גריבה. מהודעתו של המשיב 3 עצמו, עולה כי ביום הרצח, עובר לו, ניגשו זוג שוטרים והתריעו בפני
ו ובפני
המשיב 1, לבל יתפתח הסכסוך. ר' הודעתו של המשיב 3 מיום 18.6.11, שם מסר: "בשעה 18:00 לערך נכנסתי לבית... בסוף יצאתי ראיתי איזה בילוש בחוץ בחור בשם אלון וטסטס ויחד איתם עמד בן דוד שלי עבד

(המשיב 1- הערה שלי- מ.ב),
ואז טסטס ואלון אמרו לי ולעבד ... שיש ויכוח למשפחה שלנו עם אנשים שלא ויתפתח...".
33.
המשיב 2 שמר על זכות השתיקה לאורך כל חקירותיו, וכידוע "

...בהליכי מעצר יש נפקות לשתיקה. ככלל, שתיקתו של נאשם מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת עמדת התביעה לצורך שלב המעצר...
" (ר' בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבו] (2011)). המשיב 3, אף הוא שמר על זכות השתיקה בחקירתו השניה, משעומת עם עובדות שהעלים בחקירתו הראשונה.
34.
המשיב 1 מסר אליבי שהופרך ע"י רעייתו. עולה כי בשעת הירי לא שהה בבית אחות רעייתו, אלא אך לאחריו ובניגוד לגרסתו, הוא שיזם את הנסיעה אל האחות, באופן מפתיע, כך לדברי אשתו. בדיקת הפרופרינט שבוצעה למשיב 1 נמצאה חיובית. בכל אלו בשילוב הודעות בני משפחת אבו - גריבה, יש כדי לקושרו באופן ברור למעשה הירי, בעוצמה שדי בה לשלב הראיות לכאורה. ניתן אף לומר כי הראיות החזקות כנגד המשיב 1, מעצימות את הראיות כנגד המשיבים 2 ו-3, שכן כל שלושת המשיבים כרוכים יחדיו בעדויותיהם של בני משפחת אבו - גריבה.

35.
תימוכין נוספים לראיות התביעה ביחס למשיב 3 מצאתי בגרסה שמסר עם מעצרו, אז טען: "אין לי שום סכסוך עם אף אחד. אני כבר יומיים בחיפה. יצאנו פה לבלות..." (ר' דו"ח מעצר מיום 18.6.11 שנערך ע"י השוטר גלעד פרץ). בהמשך, סתר המשיב גרסה זו בעצמו, כאשר מסר כי נסע לחיפה בעקבות סכסוך המשפחות.
36.
כמו כן, כאמור בטיעוני המבקשת, עובר לירי ,זוהו שלושת המשיבים ברכב הטויוטה גם ע"י פארס אבו - גריבה. גרסתו נתמכת בראיות אובייקטיביות (סרט וידאו ועדותו של השוטר עוז באבא). המשיבים 1-2 זוהו ברכב הטויוטה דקות ספורות לפני הרצח גם ע"י השוטר אלי לוי. בסרט הוידאו שקלטה מצלמת משטרת לוד ניתן לראות כי השוטר לוי מלווה את רכב הטויוטה במבטו. על כך לא חלקו הסנגורים, הגם שחלקו על זיהויו את המשיבים 1-2 ברכב. לגישתי, משתומך הסרט בגרסתו של השוטר לוי לפיה ליווה במבטו את רכב הטויוטה, מתחזקת טענתו כי של השוטר כי זיהה ברכב את המשיבים 1-2. אין באמור כדי לומר שהמשיב 3 לא ישב ברכב אף הוא, כך בהינתן החלונות האחוריים הכהים של הטויוטה, ולאור פרק הזמן שחלף בין הרגע שזיהה פארס את הרכב לרגע בו זוהה הרכב ע"י השוטר לוי, במהלכו היתה למשיבים הזדמנות להחליף מקומות ברכב.
37.
ודוק; מצאתי לנכון להסתמך על גרסתו של השוטר לוי בנקודה זו הואיל והיא נתמכת בראיה חיצונית. ליתר גרסתו ביחס להתרחשות בזירת הרצח, לא היה חלק בהחלטתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה; גרסתו של השוטר לוי, אשר מסר כאמור 3 הודעות, לאחריהן נחקר במח"ש בחשד לשיבוש הליכי חקירה, רצופה בסתירות פנימיות ברורות, אשר לטעמי מפחיתות עד מאוד ממשקלה. בהודעתו הראשונה מסר השוטר לוי כי הבחין ברכב הטויוטה החשוד ועוד בטרם הירי הגיע לבית משפחת אבו - גריבה והיה עד לביצוע הירי ע"י הולך רגל: "הבחנתי בחשוד שפורק מהרכב מצד ימין מאחור ובידו נשק ארוך שחור, מייד רצתי לכיוון החשוד כאשר אני שולף את נשקי האישי, דורך את נשקי תוך כדי ריצה ואז הבחנתי באותו חשוד שהחזיק בנשק רץ לכיוון מספר אנשים שעמדו בכניסה לבית משפחת אבו - גריבה... ואז הבחנתי כי החשוד דורך את הנשק החשוד החזיק את הנשק ביד ימין ודרך את הנשק ביד שמאל החשוד התקרב בריצה לכיוון אותם אנשים שהיו בכניסה לבית של אבו - גריבה וממרחק אפס ביצע ירי לעבר אישה, החשוד ירה צרור יריות לעבר אותה אישה ואז הבחנתי שהרכב הטויוטה מתחיל בנסיעה במהירות לכיוון רחוב הנשיא ונעלם...". ר' עמ' 1 להודעה מיום 13.6.11, ש' 2 ואילך. בשלב כלשהו החשוד החל, לדברי השוטר לוי, לירות צרור יריות עליו ועל השוטר בבילה, או אז חש כי הינם מצויים בסכנת חיים ממשית ופתח לעברו בירי. ר' עמ' 2, ש' 25 ואילך.
בהודעה מיום 11.7.11 שינה השוטר לוי טעמו ומסר כי רק לאחר ששמע את הירי יצא מתחנת המשטרה ורץ לכיוון בית משפחת אבו - גריבה, שם כבר לא נכחה לדבריו הטויטה, והוא הבחין ב"בחור עומד מחזיק נשק בידיים... אני לא יכול להגיד שאני בטוח שהוא היה רעול פנים. לי זה נראה ככה". בניגוד להודעתו הקודמת ציין לפתע: "אני לא ראיתי אותו מבצע ירי בכלל...לא ביצע ירי בשום שלב". בסיום הודעתו זו מסר השוטר: "אני מצטער על זה שבלבלתי עובדות שהעדתי עליהן בערב האירוע עם הנחות, עם מה שנראה לי שקרה. אתה צריך להבין שהיה אירוע עם המון ירי והרוגה והמון מתח ולחץ והתרגשות וזהו. מה שמסרתי לך עכשיו זה בדיוק מה שקרה". עמ' 2 להודעתו מיום 11.7.11.
ושוב, בהודעתו מיום 6.10.11, לאחר שבהודעתו מיום 11.7.11 עמד על כך כי לא היה עד ראיה לירי, מסר השוטר לוי לחוקר מח"ש: "שוב אני אומר לך, מה שאמרתי לך בהתחלה, אכן ראיתי ירי מכיוון הקורולה לכיוון משפחת אבו - גריבה". בהמשך אותה עדות ממש, הוא חוזר בו ומבקש מהשוטר לבדוק מה הוא אמר בהודעתו מיום 11.7, היא היא העדות הנכונה לדבריו. לאחר שנשאל ע"י החוקר כיצד בתחילת עדותו מסר שראה את הירי בבטחון, השיב "האירוע הזה בזיכרוני באופן מעורפל מכיוון שהוא היה אירוע קשה". (ר' עמ' 1-2 להודעתו מיום 6.10.11).
38.
דומני כי הפרכות שנמצאו לאורך הודעותיו מדברות בעד עצמן. אמנם, הכלל הוא כי בית המשפט אינו נוהג לקבוע ממצאי מהימנות בשלב זה, ואולם

"ברור אפוא, שניתן וראוי לבדוק בשלב זה אם עדות לוקה בסתירות פנימיות העולות על פניה עד כדי שהן ממוטטות אותה מן היסוד או אם היא לוקה בחוסר היגיון פנימי או אם היא עומדת בסתירה בולטת לנתונים ראייתיים חיצוניים, שיש בהם כדי להביא לקריסתה. אם על עדות כזו מבקשת התביעה לבסס קיומן של ראיות לכאורה, לא יעלה הדבר בידה".

(בש"פ 7194/97 כהן נ' מדינת ישראל
נא(5) 403 (1997)).
39.
כאמור, אין בהתעלמותי מגרסתו של השוטר לוי כדי לכרסם לדידי בראיות לכאורה, כפי שהובאו לעיל, אשר די בהן על מנת לעמוד ברף הנדרש לראיות לכאורה.
40.
באשר לטענת המשיב 3, לפיה דו"ח האיכון הסלולארי מצביע על הימצאותו במקום אחר בשעת הרצח – צודקת ב"כ המבקשת בטענתה כי מכשיר סלולארי ניתן למסירה לאחר ולפיכך האיכון אינו מצביע בהכרח על מיקומו של המשיב 3, כי אם על מיקומו של המכשיר בלבד. לא זו אף זו, אף אם אניח לטובת המשיב כי אכן אסף את בתו ממסיבת הסיום בערב הרצח, הרי שגם לשיטתו, שעת סיום המסיבה היתה 20:00. משכך אין מניעה כי לאחר מכן, שב המשיב 3 לזירת הרצח, תוך שהשאיר את מכשיר הטלפון
הסלולארי במקום אחר.
41.
ממצאי בדיקת שרידי הירי שנערך לרכב הטויוטה העלו כי אין שרידי ירי ברכב. שרידי ירי לא נמצאו אף על המשיבים 2-3. גם באמור לא מצאתי כי יש כדי לכרסם בראיות לכאורה, שכן היעדרו של ממצא פוזיטיבי אינו מוכיח כי לא בוצע ירי מן הרכב ע"י המשיבים (ניתן להסיק רק מסקנה הפוכה: מקום שבדיקה מעלה קיומם של שרידי ירי ברכב, אזי בהכרח היה מעיד הדבר על ביצוע ירי מהרכב). המשיבים 2-3 אותרו אך 5 ימים לאחר הירי, ומשכך אין זה מפתיע כי לא נותרו על גופם שרידי ירי, שהרי היתה בידם ההזדמנות להסירם ע"י שטיפה. עוד בהקשר זה, חשוב להפנות להודעתו של יעקב אבו- גריבה מיום 16.6.11, שם ציין: "...וראיתי שיורים דרך שתי החלונות של הרכב מצד ימין והידיים של מי שיורה בחוץ". מדבריו ניתן ללמוד הסבר סביר אחד להיעדר הימצאות שרידי ירי ברכב הטויוטה. הסברים אפשריים נוספים להיעדר הימצאותם של שרידי ירי ברכב הטויוטה הינם: רוחות, טלטול הרכב ועוד. על הטענה להיבחן אפוא בהליך העיקרי.
42.
ב"כ המשיבים העלו אפשרות כי הירי בוצע ע"י פארס אבו - גריבה באמצעות נשק מסוג "קרלו". אפשרות זו נשללה בחוות הדעת הבליסטית. דו"ח מד"א שהגישו הסנגורים לכאורה תומך בטענתם כי הירי בוצע ע"י הולך רגל, ואולם לא ניתן להעדיף בשלב זה את הדיווח הנ"ל על פני עדויות בני משפחת אבו - גריבה, הנתמכות כאמור לעיל בראיות נוספות. הדבר נכון ביתר שאת, הואיל והשוטרת הילה כלל לא אותרה ולא נחקרה על הדיווח. לא ברור אם היתה עדה לאירוע או שמא מדובר בדיווח מפי השמועה. דברים אלה יבחנו אף הם בהליך העיקרי.
43.
נוכח כל האמור והמפורט לעיל, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה הדרושה לשלב המעצר עד תום ההליכים ביחס לשלושת המשיבים.
44.
כמצוות המחוקק ובית המשפט העליון, על בית המשפט לבחון אפשרות שחרור המשיבים לחלופת מעצר, אשר תפגע בחירותם של המשיבים בצורה פחותה, תוך שמירה על תכלית המעצר. לאחר בחינת מכלול הנסיבות בדנן, סבורני כי בענייננו לא תסכון חלופת מעצר;
45.
על רקע עניין של מה בכך, הצטיידו המשיבים באקדחים, ובטבורה של עיר, בסמוך לתחנת משטרה, רצחו לכאורה את המנוחה וניסו לרצוח אחרים ממשפחתה. עולה מחומר הראיות כי ביום הרצח, הוזהרו המשיבים ע"י המשטרה לבל יפגעו במשפחת אבו- גריבה, אך גם בכך לא היה להרתיעם. עברם הפלילי של המשיבים, הכולל עבירות אלימות קודמות, מחזק אף הוא את חזקת המסוכנות הנלמדת מן המעשים.
46.
כלל הנסיבות מצביעות אפוא על כך כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ע"י חלופת מעצר. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרם של המשיבים 1-3 עד תום ההליכים נגדם.



ניתן היום, א' אייר תשע"ב, 23 אפריל 2012, במעמד הצדדים.
















מת בית משפט מחוזי 31025-07/11 מדינת ישראל נ' עבד רבו אלמרבוע, מוחמד אלמרבוע, אשרף אלמרבוע ואח' (פורסם ב-ֽ 23/04/2012)