פסקי דין על ניבאל שמאע | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

45695-07/11 בל     29/04/2012




בל 45695-07/11 ניבאל שמאע נ' המוסד לביטוח לאומי




בפני








בפני

כב' השופטת
עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים): מר יוסי עבאדי


תובעת

ניבאל שמאע
ע"י ב"כ עו"ד עובייד האני


נגד


נתבע

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ו. מנסור-ג'בארין ואח'



פסק דין



1.

הנתבע החליט לדחות את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה, מאחר ולא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין חברת "ב.א לעבודות מתכת בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר הייתה בבעלות וניהול בעלה של התובעת ושותפו. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפני
נו.

2.

הרקע העובדתי:


א.
התובעת תושבת נצרת, נשואה למר בשארה שמאע (להלן: "בשארה" או "הבעל"), שהוא בעל מניות ומנהל בחברה יחד עם מר איהאב ג'ראיסה (להלן: "ג'ראיסה"). החברה עוסקת בעבודות מתכת ורתכות.


ב.
טרם התאגדות החברה, פעלו בשארה וג'ראיסה במסגרת שותפות בשם "איהאב ובשארה" (להלן: "השותפות"), שעסקה בעבודות מתכת ורתכות. ביום 1.1.08 הפכה השותפות לחברה.


ג.
השותפות והחברה הנפיקו תלושי שכר לתובעת ודיווחו על העסקתה החל מחודש 07.07, וזאת על אף שבתלושי השכר נרשם תאריך תחילת עבודתה 1.12.06.


ד.
ביום 31.12.08 פוטרה התובעת על ידי החברה.


ה.
בחודש 1.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה.


ו.
ביום 3.3.10 דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום דמי אבטלה.
התובעת טענה בכתב התביעה כי החל מחודש 12.06 החלה לעבוד כמזכירה בשותפות ואחר כך גם בחברה מיום התאגדותה ועד למועד פיטורי התובעת.


התובעת טענה כי עשתה עבודת מזכירות במשרד השותפות, הממוקם בביתה, טיפלה בהכנת כלכלה לעובדים, הפקדות וענייני בנק, משלוח דואר, פקסים, התנהלות מול רואה החשבון, השכרת רכבי עבודה, השכרת דירות לעובדים בבאר שבע, טיפול בתשלומים מול כביש 6, וכד'.

התובעת ציינה בתביעתה כי עבודתה הייתה הכרחית נוכח העובדה כי בעלה ושותפו עבדו כל הזמן בדרום הארץ וחזרו רק בסופי שבוע לבתיהם שבנצרת, ומשכך היה הכרחי להעסיק מזכירה לשם הטיפול השוטף בעניינים כאמור, בדומה להעסקת אשתו של ג'ראיסה, הגב' רוזין ג'ראיסה (להלן: "רוזין") שעבדה אף היא כמזכירה נוספת מביתה של האחרונה.

לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה בחברה וזאת בשל צמצום בכוח אדם ובשל המצב הכלכלי של החברה.

בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחיה מיום 3.3.10 בו דחה את תביעת התובעת לתשלום דמי אבטלה וזאת בהתאם לסעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). הנתבע טען כי לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובעת לחברה שבבעלות בשארה וג'ראיסה, על כן התובעת לא צברה את תקופת האכשרה הדרושה בחוק, ומשכך היא אינה זכאית לתשלום דמי אבטלה.


התובעת נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבע (להלן: "החוקר"), כך גם בשארה, ג'ראיסה ורוזין.
ההודעות שנגבו הוגשו לתיק בית הדין.


התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית שלה ושל בעלה. מטעם הנתבע הוגשו הודעותיהם של ג'ראיסה ורוזין. ביום 4.4.12 נחקרו העדים על תצהיריהם והודעותיהם.


הנתבע הגיש מטעמו תעודת עובד ציבור, אשר מתייחסת למועד תחילת פעילות החברה, לעובדה שבעלי מניותיה היו שותפים לפני הקמת החברה ומאז שנת 2006, למועדי הדיווח על התובעת כעובדת ולמספר העובדים בחברה. נוכח החלטת בית הדין מיום 13.1.12 ובהעדר תגובת בא כוח התובעת, עורך התעודה לא נדרש להתייצב לדיון, ומשכך לא עמדה כל מחלוקת בין הצדדים לגבי תוכן התעודה.


מבחנים לקיום יחסי עובד-מעביד לעניין
החוק
:


סעיף 1 (סעיף ההגדרות) ל
חוק

מגדיר "עובד":

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו מעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד".



לעניין זה "בן משפחה": אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

התובעת אינה נכללת בהגדרת "בן משפחה". משכך, נדרשים אנו למבחנים שהוטוו בפסיקה לקיום יחסי עובד-מעביד.

בית הדין הארצי עמד על כך כי הסעיף דורש שני תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה יחשב כעובד. האחד, עבודה במפעל באופן סדיר, והשני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד מבצעה (ראו
דב"ע מז/0-6
מרדכי סרוסי – המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע י"ח 434).

קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד.

המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת לעניין זה. עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידה יתרה את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפני
ו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.

נטל ההוכחה כי היחסים בין בני המשפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם.

כך, נקבע בהלכה פסוקה כי:

"מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי"
(
דב"ע לג/0-159
בטי מרקו – המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ה 134;

עב"ל 20105/96
אורלי יהלום – המוסד
, פד"ע לו 603).
על כן, יש לבחון, בהתאם לראיות שנשמעו בדיון, האם הצליחה התובעת להרים את הנטל הראייתי שהוטל עליה על מנת להוכיח כי היא עונה להגדרת "עובד" לפי החוק, וכתוצאה מכך, האם יש לה תקופת אכשרה לזכאות לתשלום דמי אבטלה.

דיון והכרעה
:


שעות העבודה
שעות העבודה שנטענו על ידי התובעת אינן השעות שציינה בתביעתה, בהודעתה ובעדותה בבית הדין.
לשם המחשה נביא את הדברים שנשמעו לעניין שעות העבודה על ידי התובעת, בעלה וג'ראיסה בפני
החוקר ובעדותם בבית הדין.

התובעת עת נחקרה על ידי החוקר אמרה כי עבדה:


"משעה שמונה בבוקר ועד אחת ויומיים אחר הצהריים שני וחמישי משעה ארבע עד שש ורבע בערך"

בעדותה בבית הדין ציינה התובעת:



"ש. איך זה מסתדר עם טופס התביעה שרשום שאת עובדת 8 שעות ביום

ת. למה אין התאמה

ש. כי כל יום 5 שעות ורק פעמיים בשבוע עוד 3 שעות, אז לא כל יום 8 שעות

ת. כשאני עובדת פעמיים בשבוע עד שעה 19:00 ושלושה ימים עד שעה 13:00 אני ככה חושבת לעצמי שאני עובדת משרה מלאה"
(בכל מקום בו לא צוין אחרת ההפניה היא לפרוטוקול בית הדין. ראו ע' 9 ש' 3).


התובעת העידה שעבדה בבקרים בין השעות 8:00-13:00. באשר לשעות העבודה אחר הצהריים במקום אחד טענה שסיימה לעבוד "בשש ורבע בערך" ובמקום אחר טענה "עד שעה 19:00". הסברה של התובעת לכך שבטופס תביעתה כתבה שהיא עובדת 8 שעות ביום, על אף העובדה שאין כך הדבר, אינו מניח את דעתנו.

הבעל אישר בהודעתו לחוקר כי התובעת עבדה "כל יום משעה 08 עד 14 שני וחמישי משעה 08 עד 16:30".
בעדותו של הבעל בבית הדין הוא העיד:
"ש. בתצהירך בסעיף 7 רשמת פעמיים בשבוע מ-16:00-19:00 וחמישה ימים משעה 8:00 עד 13:00, לעומת זאת בהודעה מפנה לעמ' 2 שורה 10. אמרת כל יום מ-8:00 עד 14:00 ובימי שני וחמישי מ-8:00 עד 16:30.
ת. היא הייתה עובדת ביום שני וחמישי, היו עובדים עד מאוחר עד שעה 18:00-19:00.
ש. היו עובדים כל יום
ת. כל יום"
(ראו ע' 16 ש' 23).
ג'ראיסה ציין בהודעתו לחוקר כי אשתו והתובעת "עבדו יום יום משעה שמונה בבוקר עד אחת אחרי הצהריים. עבדו בימי שני וחמישי ואם היה צורך הייתי מבקש בימים אחרים שיעבדו אחר הצהריים ועבדו כל ימות השבוע פרט לשבת וראשון..."
בעדותו של ג'ראיסה בבית הדין הוא העיד:
"ש. בעמ' 3 שורות 1-2 מפנה להודעה, באיזה שעות עבדו אחרי הצהריים
ת. מ 16:00-19:00"
(ראו ע' 19 ש' 29).

עינינו רואות כי קיימות סתירות פנימיות בין גרסאותיה השונות של התובעת כמו גם סתירות בין גרסתה לגרסת בעלה, שהוא לכאורה המעביד שלה. כך גם מהודעתו של ג'ראיסה עולה כי פרט לימי שני וחמישי, התובעת עבדה גם בימים נוספים בשעות אחר הצהריים כשביקש ממנה. גרסתו זו של ג'ראיסה, שאף הוא, לכאורה, המעסיק של התובעת, לא הוזכרה כלל על ידי התובעת ובעלה.

תפקידה של התובעת במסגרת העבודה
התובעת פירטה את תפקידיה:
עבודות מזכירות במשרד השותפות, לרבות מול החברות איתן עבד בעלה, הפקדות וענייני בנק, משלוח דואר, פקסים, התנהלות מול רואה החשבון, השכרת רכבי עבודה, השכרת דירות לעובדים בבאר שבע, טיפול בתשלומים מול כביש 6, הכנת כלכלה לעובדים שכללה קניית מצרכים שונים לבית העובדים, לרבות חומרי ניקיון, הכנת שוברים או כסף מזומן לכלכלה לעובדים, וכו'.

התובעת לא הוכיחה שהיה כל שוני בתפקידים שמילאה בין התקופה בה, לגרסתה, סייעה לשותפות כעזרה משפחתית וזאת החל מיום 1.12.06 ועד לחודש 5.07, לבין התקופה בה, לגרסתה, החלה לעבוד בשותפות ואחר כך בחברה וזאת החל מחודש 5.07. יתרה מכך, לא נראה לנו כי תפקידיה לכאורה של התובעת הצריכו עבודה רציפה וסדירה, במשרה מלאה.

אנו סבורים כי התובעת ביצעה, בין היתר, ענייניה הפרטיים מתוקף היותה בביתה. כך גם פעולות רבות שמציינת התובעת אינן אלא פעולות קצרות ו
/
או שהטיפול בהן הינו אחת לפרק זמן ממושך, למשל: השכרת דירות לעובדים אחת לשלושה חודשים (ע' 8 ש' 29), רכישת מצרכים וחומרי ניקיון לעובדים אחת לשבוע (ע' 8 ש' 13), השכרת רכבים כאשר פעם בחודש נדרש חידוש החוזה (ע' 8 ש' 25), טיפול בתשלומים מול כביש 6.

קיימת סתירה מהותית בגרסתה של התובעת באשר לחברות מולן עבדה בחברה. בעדותה ציינה התובעת שעבדה מול החברות "קנטקס" ו"קומבי" ואילו רוזין עבדה מול "כץ" ו"פריגת" (ע' 9 ש' 17). בהודעתה לחוקר ציינה שעבדה עם החברות "קנטקס", "כץ" ו"זמברג". בעדותו ציין הבעל כי התובעת עבדה מול החברות "קנטקס" ו"כץ" (ע' 15 ש' 8). בעדותה ציינה רוזין שעבדה מול החברות "קנטקס" ו"זאמברג" (ע' 18 ש' 26). בהודעתה לחוקר הנתבע ציינה שעבדה עם החברות "קנטקס", "כץ", "זמברג" וחברה נוספת. ההצדקה להעסקת שתי פקידות, התובעת ורוזין, הייתה חלוקה בחברות איתן עבדה כל אחת מהן כך שכל אחת עבדה עם החברות שעבדו מול בעלה. מהאמור לעיל עולה כי לא כך היא.

העובדה שישנן מספר גרסאות שונות, לרבות גרסאות שונות שהציגה התובעת, באשר לחברות עימן עבדה, שומטת את הקרקע להצדקת העסקתן של שתי פקידות כעובדות בהיקף של משרה מלאה.

כמו כן, התובעת הצהירה בעדותה כי לא נסעה לדרום במסגרת עבודתה (ע' 8 ש' 11). כשנשאל הבעל בעדותו מי נסע לבאר שבע על מנת לבדוק את הדירות שנשכרו לעובדים בחברה השיב שהתובעת היא זו שנסעה (ע' 14 ש' 26). בהודעתה לחוקר מציינת רוזין כי היא והתובעת היו נוסעות לפעמים לבאר שבע ולקרית גת במסגרת עבודתן. סתירה זו יש בה כדי להשליך על אמינות הנתבעת ועל גרסתה שאותה איננו מקבלים.

מועד תחילת העבודה
התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי מיום 1.12.06 ועד 5.07 סייעה לשותפות ללא משכורת בענייני מזכירות. נוכח הגידול בהיקף העבודה, כפי שהעיד בעלה של התובעת (ע' 13 ש' 7) נשכרה התובעת למלא משרת פקידה בשכר.

לא נעלמו מעינינו הגרסאות השונות באשר למועד תחילת עבודת התובעת. בכתב התביעה כתבה התובעת כי החל מחודש 12.06 החלה לעבוד כמזכירה בשותפות. בתלושי השכר שלה נכתב כי מועד תחילת עבודתה הוא: 1.12.06. בעדותה בבית הדין ציינה כי התחילה לעזור להם בדצמבר שנת 2006 והתחילה לעבוד "רשמית במדויק בחודש מאי 2007" (ע' 7 ש' 10), יחד עם רוזין (ע' 9 ש' 9). בהתאם לתעודת עובד ציבור הדיווח לנתבע על עבודת התובעת החל בחודש 7.07. הבעל מציין בעדותו כי התובעת החלה לעבוד רשמית בינואר 2007 (ע' 13 ש' 15).

התובעת מסבירה את השוני בגרסתה בכך שרואה החשבון, מר פדיל ג'ראייסי, הוא זה שמילא את טופס התביעה, כשהיא דיברה עימו בערבית והוא כתב בעברית, ונוכח הקושי שלה בעברית לא עקבה אחריו. לא נעלמה מענינו העובדה שהתובעת, לגרסתה, עבדה מול חברות שונות שעבדו עם בעלה, עבודה שכללה, בין היתר, שיחות טלפון ושליחת פקסים. אנו סבורים כי חלק מן הקשר בינה לבין החברות השונות, לפחות, בוצע בשפה העברית, כך שתמוהה בעינינו טענת התובעת בדבר הקושי שלה בשפה העברית. גם אם נקבל את גרסתה לעניין הקושי בשפה העברית הרי שהדבר שומט את הקרקע תחת טענתה בדבר עבודה סדירה אל מול החברות השונות. כך או כך, גרסת התובעת אינה אמינה עלינו. התובעת לא התייחסה בעדותה למועד תחילת עבודתה כפי שמופיע בתלושי השכר שלה. עניין זה אף הוא תמוה בעינינו, ואיננו סבורים כי התובעת לא הצליחה להבין את מועד תחילת עבודתה כפי שמופיע בתלוש השכר שלה. אנו סבורים כי התובעת אכן מבינה עברית, כך גם התרשמנו בדיון, לפחות ברמה שתאפשר לה להבין את מועד תחילת עבודתה כפי שעולה מתלוש השכר שלה.

באשר לדיווח לנתבע על העסקתה אשר בוצע החל מחודש יולי 2007, התובעת הסבירה בעדותה וטענה כי הדיווח לא היה נכון שכן קיבלה תלוש משכורת במאי 2007 (ע' 7 ש' 16). התובעת הייתה בקשר מתמיד עם רואה החשבון ואף דיווחה לו על העובדים בכלל ועל עצמה בפרט. הפער בין המועד בו לטענתה החלה לעבוד לבין מועד הדיווח משמש לחובתה של התובעת, בעיקר שעה שהתובעת הייתה בקשר מתמיד עם רואה החשבון.

לאור האמור, גרסתה של התובעת באשר למועד תחילת עבודתה אינה אמינה עלינו ואיננו מקבלים אותה.

מקום ביצוע העבודה
מהעדויות שנשמעו בפני
נו עולה כי התובעת ביצעה חלק מהעבודה שהוטלה עליה במשרד אשר היה בביתה וחלק מחוץ למשרד, כך למשל כאשר יצאה לדואר ולבנקים.

התובעת הסבירה כי עמד לרשותה מחשב, מדפסת, פקס, טלפון, כרטיסי ביקור וציוד משרדי למילוי תפקידה.

גם אם נקבל גרסתה של התובעת שאכן היה משרד בביתה ששימש לביצוע פעולות משרדיות עבור השותפות ואחר כך עבור החברה, הרי שאין בכך כדי להוכיח כי אין המדובר במערכת יחסים המגלמת בתוכה עזרה משפחתית.

שכר התובעת

באשר לדרך בה שולם השכר של התובעת, התובעת מסרה בהודעתה לחוקר כי קיבלה את שכרה בשיקים אותם הפקידה לחשבון הבנק הפרטי שלה. רוזין בהודעתה לחוקר טוענת אף היא שקיבלה את משכורתה בשיק.

באשר לגובה שכרה של התובעת, היא מסרה בעדותה כי כשהייתה בשותפות קיבלה 3,600 ₪ לחודש בערך ובחברה 4,100 ₪ לחודש בערך (ע' 12 ש' 6). בגרסתה לחוקר מסרה כי שכרה בחברה היה 4,000 ₪.

רוזין מסרה בעדותה כי שכרה בתקופת השותפות היה בין 3,000 ל-3,300 ₪, ו-4,000 ₪ בחברה (ע' 19 ש' 9).

התובעת ורוזין הרוויחו שכר זהה. יחד עם זאת, גרסאותיהן באשר לגובה השכר אינן זהות.

בעדותה ציינה התובעת כי לא שמה לב לטעות בשכרה כך שבתלוש השכר מיום 10.2.08 בו שכרה עמד על סך של 4,000 ₪ קיבלה בפועל בשיק סך של 3,400 ₪ (ע' 12 ש' 9).

בנוסף, ציינה התובעת בעדותה כי משכורתה שולמה לה בשותפות "אולי" ב-10 לכל חודש ובחברה ב-20 לכל חודש (ע' 12 ש' 21). מבדיקת השיקים ששולמו לתובעת עולה כי משכורתה שולמה לה במועדים שונים מאלה שציינה.

כשהתבקשה התובעת בעדותה להסביר הכיצד יתכן שקיבלה משכורת יולי ביום 1.7.08 ואחר כך ביום 27.7.08 קיבלה שוב 4,000 ₪, ענתה התובעת כי כנראה יש טעות (ע' 12 ש' 26). לפי רצף התלושים יתכן כי מדובר בהקדמת תשלום חודש 7.08 מאחר שהתשלום לאחר מכן הוא ביום 1.9.08. אולם, שוב אין התאמה בין מועדי התשלום לבין עדות התובעת.

האם מדובר בעבודה שאילולא נעשתה על ידי התובעת היתה נעשית בידי עובד/עובדת אחר/אחרת והאם לאחר פיטורי התובעת נשכר עובד/עובדת אחר/אחרת תחתיה

הבעל נשאל על ידי החוקר האם גם במצב שבו התובעת ורוזין לא היו מסכימות לעבוד כפקידות עדיין היו מעסיקים שתי פקידות בשני משרדים - הבעל ענה על כך בחיוב. נוכח הסתירות בעדותו, גרסתו של הבעל אינה אמינה עלינו. איננו סבורים שהיקף העבודה הצריך עבודה במשרה מלאה של שתי פקידות בשני משרדים. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שלאחר פיטורי התובעת, גם בזמנים בהם מספר העובדים עלה על אלה שעבדו עת טוענת התובעת שעבדה, החברה לא העסיקה ולו פקידה אחת.

באשר לשאלה אם התובעת הוחלפה בעובד/ת אחר/ת, לסממן זה ישנה חשיבות שכן ככל שהתובעת הוחלפה בעובד אחר יש בדבר כדי ללמד על נחיצותה בעבודה ולחזק בצורה ממשית את הגדרתה כעובדת (על אף שלא נכללת בהגדרה של "בן משפחה" שבסעיף 1 לחוק).
אין חולק כי לפני שהחלה התובעת לעבוד בשירות השותפות היא סייעה לבעלה כעזרה משפחתית. בהודעתו לחוקר ציין בעלה של התובעת כי לאחר שהתובעת פוטרה מעבודתה בחברה היא לא הוחלפה בעובד/ת אחר/ת. הוא מציין בהודעתו שהסיבה לפיטורין של התובעת ושל רוזין הייתה ירידה בהיקף העבודה ופיטורין רחבים של עובדים. גם בעדותו בבית הדין מציין הבעל את הסיבה לפיטורין בכך שהיה צמצום בעבודה ולא היה צורך במזכירה (ע' 13 ש' 22). התובעת בעדותה מציינת כי החברה החליטה שרמת העבודה ירדה ולפיכך אין צורך במזכירות
(ע' 9 ש' 11).

ניתן לראות בתעודת עובד ציבור שהגיש הנתבע כי חודש קודם למועד פיטורי התובעת - בחודש 11.08 היו בחברה 15 עובדים, בחודש שפוטרה - חודש 12.08 היו בחברה 10 עובדים, בחודש 7.09 עלה שוב המספר ל-17 עובדים. על אף הגידול במספר העובדים לא נשכרה ולו פקידה אחת בחברה.
משכך, העובדה שהתובעת לא הוחלפה בעובד/ת אחר/ת יש בה כדי ללמד על אי נחיצותה בעבודה ולהשליך על אי הגדרתה כעובדת.

מכל המקובץ לעיל עולה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בדין. בגרסת התובעת ובגרסאות יתר העדים נמצאו סתירות רבות אשר חלקן מהותיות. מהעדויות שנשמעו ומהחומר שהוגש לבית הדין, לרבות ההודעות לחוקר, עולה כי בין התובעת לשותפות ולאחר מכן לחברה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד כי אם מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית.

לסיכום
:

לאור האמור לעיל, משמרבית הסממנים מצביעים על אי קיומם של יחסי עובד-מעביד, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה.
בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות
ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

5129371
54678313


ניתן היום, ז' באייר תשע"ב, 29 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מר יוסי עבאדי
נציג ציבור (עובדים)

עידית איצקוביץ
שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 45695-07/11 ניבאל שמאע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/04/2012)