פסקי דין על אלי אלמקייס | פסקי דין על דבורה מרקוביץ

2973/12 עא     06/05/2012




עא 2973/12 אלי אלמקייס נ' דבורה מרקוביץ




החלטה בתיק ע"א 2973/12



בבית המשפט העליון


ע"א 2973/12



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
אלי אלמקייס



נ


ג


ד



המשיבה:
דבורה מרקוביץ


בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה"פ 19863-02-11 מיום 22.2.2012, שניתן על-ידי כב' השופט א' ואגו

בשם המבקש:
עו"ד יורם דדיה
בשם המשיבה:
עו"ד יניב אלבז


החלטה



1.
במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט
א' ואגו
) בה"פ 19863-02-11 מיום 12.2.2012, הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לקיום דיון בערעור.

2.
המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המרצת פתיחה להצהיר בדבר תוקפו המחייב של זכרון דברים שנכרת ביום 29.1.2009 שכותרתו הינה "זכרון דברים רכישת דירה". על-פי זכרון דברים זה רכשה המשיבה מהמבקש את זכויותיו בדירה ברחוב הרצל 30 באופקים (להלן:
הדירה
או
הנכס
), תמורת 240,000 ש"ח. מועד העברת הזכויות על-ידי רישומן ע"ש הרוכשת, כמו גם מסירת החזקה, נקבע ליום 31.1.2012. פריסת תשלומי התמורה, אף היא נעשתה בלוח זמנים ממושך, הנפרס על פני שנים ארוכות.

3.
בית המשפט המחוזי קבע, כי זכרון הדברים, על-פי ניסוחו, מפורט מאוד וממלא אחר כל התנאים הנדרשים בדין ובפסיקה כדי להוות התקשרות חוזית תקפה, על אף שקיימת בו "נוסחת קשר", לפיה הצדדים מתחייבים לחתום "הסכם סופי" והמועד לכך לא מולא בנוסח המודפס, הרי נאמר מפורשות, כי "בכל מקרה זכרון דברים זה מחייב בהסכם סופי". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי לפנינו הסכם תקף ומחייב לכל דבר.


עוד ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כי נוסחו של זכרון הדברים והשנים הארוכות שעל פניהן משתרע ביצוע ההסכם, כמו גם לוח התשלומים, נגזרים מכך שהחברה המשכנת "עמיגור" (להלן:
עמיגור
) העניקה לזוג אלמקייס מענק מותנה בגובה מעל 104,000 ש"ח והתנאי הוא שהדירה תשמש למגוריהם, ולא תימכר במשך 5 שנים. בפסק הדין עוד צוין, כי זכרון הדברים נועד ככל הנראה לעקוף מכשלה זו, אולם משהדבר נודע לעמיגור, שוגר אל בני הזוג מכתב ובו הוגדרה עסקת המכר הנוכחית כהפרת ההתחייבויות ונדרשה החזרת המענק המותנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

4.
המשיבה שילמה על חשבון התמורה המוסכמת סכום של 30,000 ש"ח ישירות למבקש וסכום נוסף של 170,000 ש"ח שהועברו לנאמנות של עו"ד ומיועדים היו להיות מועברים לגב' וייסמן-אלמקייס במסגרת הסדר גירושין וכנראה בתמורה לויתור על זכויותיה בדירה לטובת בעלה – המבקש.

5.
המשיבה קיבלה חזקה בדירה, הגם שלא במסגרת סיום עסקת המכר, עוד בסמוך לחתימת זכרון הדברים והמבקש נותר לגור ביחידת דיור הצמודה לדירה. החשבונות השוטפים הועברו על שם המשיבה והיא נושאת בהם.

6.
בית המשפט המחוזי (כב' השופט
א' ואגו
) העניק למשיבה את הסעד המצומצם שעתרה לו בדרך של הצהרה כי זכרון הדברים שבין הצדדים הישירים לתיק תקף ומחייב אותם. כמו-כן, ניתן היתר לפיצול סעדים במובן זה שהמשיבה אינה מנועה מהגשת תביעה כספית, ככל שעומדת לה עילה כנגד המבקש בשל העניינים הנוגעים והנובעים מזכרון הדברים האמור ועסקת המכר המגולמת בו.

7.
על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, במסגרתו הגיש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לקיום דיון בערעור, היא הבקשה שלפני. בבקשה טוען בא-כוח המבקש, כי לאור ניצול מצבו הנפשי של המבקש על-ידי כלתה ובנה של המשיבה, ניתן כנגדו

פסק דין
בבית המשפט המחוזי, לפיו הדירה תועבר לידי המשיבה והיא זכאית להירשם כבעלת הנכס. לטענתו, המבקש מצוי בטיפולים פסיכיאטריים מזה שנים רבות ונוטל תרופות אנטי פסיכוטיות באופן קבוע עקב מצבו הנפשי הקשה. עם זאת, לטענת בא-כוחו, כלתה ובנה של המשיבה רקמו תכנית לשדלו לחתום על הסכם למכירת הנכס, כאשר היה ידוע להם, שלאור מצבו הנפשי של המבקש, ניתן להחתימו על הסכם למכירת הנכס במחיר נמוך מערכו האמיתי. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי היענות לבקשה הינה צורך חיוני למניעת נזק בלתי הפיך עבור המבקש ולשמירת המצב הקיים ואי היענות תביא לפגיעה במבקש ותותיר את הערעור לחסר כל תכלית או תועלת ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעור.


מנגד, מתנגד בא-כוח המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומבקש לדחותה. לטענתו, הבקשה אינה מגלה עילה כלשהי לסטייה מהכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק הדין ומכל מקום המבקש לא השכיל להצביע על עילה שכזו. לטענתו, כל זמן שטרם הוסדרה האגרה על-ידי המבקש הרי שאין להידרש לבקשת עיכוב הביצוע. עוד טוען הוא, כי המבקש טוען כי הוא מצוי בטיפולים פסיכיאטריים, אולם לא המציא כל אסמכתא לתמוך בגרסתו זו.

8.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.


הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96
עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו
, פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה
, פ"ד נ(5) 403).


יפים לעניין זה דברי השופט
י' זמיר

בבש"א 2966/96
עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו
, פ"ד נ(1) 668, 670:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

9.
אשר לעניינו של המבקש – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי, כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבה בעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב פסק-הדין, ידה של המשיבה על העליונה. בית המשפט המחוזי קבע, כי זכרון הדברים שבין הצדדים הישירים לתיק הינו תקף ומחייב אותם וכי המבקש לא ביסס כל טיעון בר קיימא כנגד תוקפו המחייב של זכרון הדברים. עוד נקבע בפסק הדין, כי מצבו הנפשי של המבקש לא בוסס בשום ראיה, אף לא בחוות דעת מומחה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה, המצדיקה לעכב את ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.


אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12029730_h07.doc

דפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2973/12 אלי אלמקייס נ' דבורה מרקוביץ (פורסם ב-ֽ 06/05/2012)