פסקי דין על יחיאל מדמון | פסקי דין על רונית אסולין

19873-12/11 תק     30/04/2012




תק 19873-12/11 יחיאל מדמון נ' רונית אסולין








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות באילת



ת"ק 19873-12-11 מדמון נ' אסולין




בפני

כב' השופטת
רות אטדגי-פריאנטה


התובע:

יחיאל מדמון
– ת.ז. 022245047


נגד


הנתבעת:

רונית אסולין
– ת.ז. 023924830




פסק דין


1.
בין הצדדים נחתם חוזה שכירות לפיו שכרה הנתבעת מהתובע דירה למשך תקופה של 12 חודש, אשר הוארכה עד ליום 01.11.11 (להלן: "הסכם השכירות").

2.
התובענה שבפני
י הינה חיוב הנתבעת בתשלום חובות הנובעים מהסכם השכירות, בגין אי תשלום דמי שכירות עבור חודשיים, אי פינוי במועד, גרימת נזקים למושכר והצורך בפינוי פרגולה אשר הותקנה על ידה. בנוסף עותר הוא לחייבה בגין הוצאות ועוגמת נפש.


בגין כל אלה, עותר התובע לחיוב הנתבעת לתשלום סך כולל של 11,480 ₪.

(יצוין כי במקור עתר התובע לחייבה אף בתשלום חוב מים, אך בהודעתו מיום 06.02.12 נטען כי לאחר בדיקה הוברר לו כי חוב זה אינו חל על הנתבעת, ואי לכך עתר הוא להפחתת הסך המקורי, בהתאם).

3.
דמי שכירות:

לטענת התובע, נותרה הנתבעת חייבת כספים בגין אי פירעון שכ"ד עבור חודשים 6/11 ו – 9/11.

הנתבעת מודה כי אכן לא פרעה את התשלומים בגין חודשים אלה, ואולם לטענתה, סכומים אלה קוזזו בהסכמה מאחר וקיבלה חשבונות מים מופרזים עקב בעיות בצנרת ובמצוף המצנן.

התובע מכחיש כל סיכום בדבר הקיזוז הנטען, ומכחיש אף קיומה של נזילת מים.


משמודה התובעת כי לא שילמה את דמי השכירות כמתחייב, הרי שהמדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה".

במקרה זה - על הנתבעת הנטל להוכיח את פירעון החוב בדרך של קיזוז.

הנתבעת לא הציגה בפני
י כל ראייה לטענת הקיזוז הנטענת. כן לא הובאה כל ראייה בדבר צריכת היתר של מים בחודשים הרלוונטיים.
ודוק: הלכה פסוקה היא כי טענת קיזוז חייבת להיות ויש להציג במדוייק את מערכת הנתונים ,עליהם היא מבוססת (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2),765).
יתר על כן, מעיון מדף פירוט החשבון מתאגיד "עין נטפים" עבור שנת 2010, 2011 (נספח ה' 2) – אשר צורף על ידי התובע, לא מצאתי כי חלה צריכה משמעותית באותה תקופה, ולפחות לא כזאת המצדיקה קיזוז
סך 4,400 ₪.

זאת ועוד: בסעיף 6 לכתב ההגנה, ציינה הנתבעת כי ההסכמה לקיזוז הייתה ביחס לחודש ספטמבר. רק בעדותה בבית המשפט העלתה לראשונה טענת הקיזוז אף ביחס לחודש יוני, ואולם, אף עדותה זו הייתה רצופה סתירות.

הנתבעת העידה מחד כי בחודש שישי לא שילמה את דמי השכירות מאחר ולא היו בידה שיקים, אי לכך בקשה מהתובע לערוך קיזוז, ואולם – מאידך העידה כי רק בחודש תשיעי "שיתפה" אותו בבעיות הנזילה, כאשר לפני כן לא טרחה ליודעו לדידן (שם, בעמ' 1 שו' 17 – 21).

כך או כך, הנתבעת כאמור לא הצליחה להוכיח טענתה ואי לכך, לא הדיחה את התביעה כנגדה בנקודה זו.

אשר על כן, הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי שכירות עבור חודשיים בסך כולל של 4,400 ₪ לפי 2,200 ₪ לחודש.

4.
אי פינוי המושכר במועד:

לטענת התובע בכתב תביעתו, הנתבעת פינתה את המושכר רק בחלוף 16 ימים ממועד הפינוי המוסכם שנקבע ליום 01.11.11.

בדיון בבית המשפט טען כי פינתה את המושכר ב – 15.11.11 (עמ' 2 שו' 26), קרי: באיחור של 15 יום ולא 16 כנטען בכתב התביעה.

הנתבעת לא ידעה למסור מה הוא המועד בו פינתה את הדירה אך להערכתה היה זה לקראת סוף אוקטובר, אם כי היא "
זוכרת שזה היה אחרי סוכות
" (עמ' 2 שו' 16) כאשר את מפתחות הדירה מסרה היא בידיו רק לאחר סוכות (שם, שם, בש' 23).

מעיון ביומן עולה כי חג סוכות בשנת 2011 הסתיים ביום 21.10.12.

התובע לא סתר עדותה זו ומכל מקום לא הובאה בפני
י כל ראיה לטענה בדבר האיחור במועד הפינוי.

יתר על כן, במכתב ההתראה אשר צורף לכתב התביעה (וסומן כנספח ב') טרח התובע ופירט את כל יתר ההפרות הנטענות, אך טענה זו בדבר האיחור בפינוי לא אוזכרה במכתבו זה, על אף התאריך שבכותרת המכתב (20.01.2011)
המאוחר למועד הפינוי המוסכם ולמועד הפינוי הנטען.
אי-לכך, ומשהנטל להוכיח עילת תביעה זו מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו – עליו הראיה", לא מצאתי לקבל טענה זו.

5.
תיקון השיש במטבח:

התובע עתר לחיוב הנתבעת בהשבת סך של 1,000 ₪ אותו שילם עבור החלפת השיש במטבח. התובע צירף קבלה על התשלום אשר סומנה כנספח ה – 6.

הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען ולטענתה, זה היה מצב השיש עת נכנסה לדירה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני זו של הנתבעת, בשים לב לטיב השבר בשיש כעולה מהתמונות אשר הוצגו בפני
י (ה/1).

אין זה סביר כי הנתבעת לא תציין בהסכם השכירות נזק כה גדול, של כארבע שברים גדולים הפרושים על פני שטח
נרחב של השיש, במטרה להבטיח כל תביעה עתידית בעניין זה – כפי שקרה בפועל.

אי לכך, מצאתי לחייב את הנתבעת בגין מלוא הנזק הנטען, בהתאם לקבלה, בסך של 1,000 ₪.

6.
תשלום עברו תיקונים שונים, וצביעת קירות:

בגין כל אלה עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 2,000 ₪.

לתמיכה בטענתו הציג התובע תמונות בדבר מצבה של הדירה לאחר פינוייה (נספחים ה – 2 עד ה – 5).

מתמונות אלה אכן ניתן להיווכח במצבה המוזנח של הדירה כפי שהותרה.

אי-לכך, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי הקורה אכן נצבעה על ידה אך לפני חודשים ספורים – כנטען בכתב ההגנה – ולא הובאה גם כל ראיה על כך.

עם זאת, לא מצאתי לחייב את הנתבעת במלוא הסכום הנתבע.

לטענת התובע, מלאכת
התיקונים והצביעה בוצעו על ידו. ואולם, לגרסתו, יש לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה בהתאם לסכום אשר שולם לו עבור עבודה מקבילה / זהה, כעולה מנספח ה/12.
לא מצאתי לקבל טענתו זו.
לטעמי, לא ניתן להסיק מחשבונית זו על המקרה דנן.

העבודה שם כללה רכיבים נוספים, שאינם כלולים בתובענה דנן, לרבות: עבודה של פירוק קרמיקה, תיקוני צנרת, ניקוז, עבודות בדוד שמש ועוד.

לא ניתן גם לדעת לאילו עבודות שפכטל נדרש הוא בעבודה האחרת, לאיזה צבע נזקק ומה כמות העבודה שנדרשה לעומת העבודה שנדרשה במקרה דנן.
אך גם ניתן היה להסיק הימנה העלות הנטענת, הרי שגם אז לא הייתי נעתרת לגובה החיוב הנדרש וזאת
משעה שהתובע מודה כי
לא הוציא בפועל את ההוצאה הנטענת משהעבודה בוצעה כל כולה על ידו.אי לכך,אין
הוא יכול לעתור להשבת סכום אותו לא הוציא בפועל.

עם זאת, מצאתי לפצות את התובע בגין הטרחה שכרוכה בביצוע הניקיון והצביעה בסך של 400 ₪ כשסכום זה ייתווסף לעלות רכישת החומרים בסך של 271 ₪, כעולה מנספח ה/6.

7.
פירוק הפרגולה:

לטענת התובע, הנתבעת הותירה במושכר פרגולה שאותה נאלץ לפרק ובגין עבודת הפירוק עותר הוא לחיובה בסך של 800 ₪.

בכתב ההגנה נטען כי אין המדובר בפרגולה אלא בבד יוטה התפוס באמצעות שני מוטות עץ הניתנים לפירוק בשליפה קלה (סעיף 8 לכתב ההגנה).

הנתבע מכחיש מכל וכל טענה זו ולטענתו המדובר ב"צלונים מאסיביים" השוקלים לפחות כ – 50 ק"ג (עמ' 3 שו' 3 – 4).

תמונות הפרגולה אשר הוצגו בפני
י וסומנו כנספח ה/7 ו – ה/8 אכן תומכות בגירסה זו ומהן עולה כי לכאורה, המדובר בפירוק הדורש עבודה של ממש.

אף עבודה זו בוצעה על ידי התובע

.
ושוב עותר התובע לחיוב הנתבעת בהתאם לשכר עבודה אשר שולם לו תמורת פירוק וויטרינה שבגינה קיבל סך של 800 ₪ (נספח ה/13).

אף כאן אין בידי לקבל ההערכה הנטענת משהוצאה זו לא הוצאה בפועל על ידו ואי-לכך אין הוא יכול לעתור ל"השבה".
למעלה מן הצורך יובהר גם כי אין בפני
י כל אינדיקציה שלפיה ניתן לערוך השוואה בין שתי העבודות.

בשים לב למהות העבודה הנדרשת לצורך פירוקה כמובהר לעיל, מצאתי לפצות את הנתבע על טרחתו בגין ביצוע עבודה זו בסך של 300 ₪.

8.
התוצאה:

אשר על כן, לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 6,271 ₪ לפי המפורט להלן:

א.
חוב שכר דירה – 4,400 ₪.
ב.
תיקון השיש במטבח – 1,000 ₪.
ג.
תיקונים שונים / צביעה – 571 ₪.
ד.
פירוק הפרגולה – 300 ₪.

9.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות בסך 500 ₪ אשר מגלם הוצאות נלוות ועוגמת נפש.

10.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,771 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.


ככל שלא ישולם הסך האמור במלואו ובמועדו, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.


ניתן היום,
30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 19873-12/11 יחיאל מדמון נ' רונית אסולין (פורסם ב-ֽ 30/04/2012)