פסקי דין על ורדה קורן | פסקי דין על מיכל קוזין גינת | פסקי דין על שלמה זאוי | פסקי דין על מגדל - חברה לביטוח ואח' |

52832-09/11 תק     03/04/2012




תק 52832-09/11 ורדה קורן, מיכל קוזין גינת נ' שלמה זאוי, מגדל - חברה לביטוח בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 52832-09-11 קורן נ' זאוי ואח'
ת"ק 23764-04-12 קוזין גינת נ' זאוי ואח'


בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובעת בת.ק. 52832-09-11

תובעת בת.ק. 23764-04-12
ורדה קורן

מיכל קוזין גינת


נגד

נתבעים בשתי התביעות


נתבעים בת.ק. 52382-09-11
1.שלמה זאוי
2.מגדל - חברה לביטוח בע"מ

3.מיכל קוזין
4.הפניקס חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


בפני
שתי תביעות הנובעות מתאונת שרשרת שארעה ביום 11.5.11 בשעה 15:20 לערך, בכביש 89 המוביל מנהריה למעלות (להלן: "התאונה").

בת.ק. 52832-09-11 תובעת גב' ורדה קורן
(להלן: "ורדה") את הנזקים הישירים שנגרמו לחלקו האחורי של רכבה מסוג טויטה, מ.ר. 4544065, כתוצאה מפגיעת רכב מסוג סוזוקי, מ.ר. 8339260 שהיה נהוג באותה עת על ידי נתבעת מס' 3 (להלן: "מיכל") ומבוטח על ידי נתבעת מס' 4, ואשר לטענת ורדה נהדף אל רכבה כתוצאה מפגיעת רכב מסוד רנו, מ.ר. 1977410, שהיה נהוג באותה עת על ידי נתבע מס' 1 (להלן: "שלמה") ומבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

הנזקים מסתכמים לסך של 9,093 ₪ המורכבים מנזק ישיר ושכ"ט שמאי בסך של 5,117 ₪, ירידת ערך בסך של 3,476 ₪ (על בסיס 5%) ו-500 ₪ עגמת נפש.

בת.ק. 23764-04-12 תובעת מיכל את הנזקים העקיפים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה בסך כולל של 4,244 ₪, וזאת לאחר שמבטחתה, נתבעת מס' 4, שיפתה אותה על נזקיה הישירים, אשר כללו נזק בקדמת רכבה ונזק מאחור.
על אף שהתביעה הוגשה בסמוך לדיון שהתקיים בפני
, ולא היה סיפק בידי הנתבעים 1 ו-2 להגיש כתב הגנה, החלטתי לדון בשתי התביעות במאוחד כאמור בהחלטה מיום 30.4.12.

יצויין כי הובא לידיעתי כי הוגשה גם תביעת שיבוב בין המבטחות, וזאת על רקע סרובה של נתבעת מס' 2 לשאת בנזק שנגרם לקדמת רכבה של מיכל, לעומת הנזק לחלק האחורי ששולם על ידה במלואו.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות התאונה אשר ארעה בעת ששלושת הרכבים המעורבים נסעו במהירות איטית בשיירת רכבים. שלמה מודה כי לפתע רגלו החליקה על דוושת הגז ובשל כך האיץ את מהירותו ופגע מאחור ברכבה של מיכל.

המחלוקת היחידה בין הצדדים היתה בשאלה באם יש לייחס לשלמה את האחריות לנזקים ברכבה של ורדה ולנזק בקדמת רכבה של מיכל, וזאת על רקע טענת הנתבעים 1 ו-2 כי יש לייחס למיכל את האחריות לנזקים אלו שכן לטענתם יתכן ורכבה של מיכל פגע ברכבה של ורדה קודם לפגיעת רכבו של שלמה ברכב של מיכל שכן ההפרש הניכר בין הנזק ברכב של מיכל מאחור (בסך של כ-5,000 ₪) לעומת הנזק בחזית (כ-11,000 ₪) תומך במסקנה כי הנזק מקדימה לא נגרם בשל הפגיעה מאחור על ידי שלמה. לחלופין טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי יש לייחס למיכל אשם תורם בשל אי שמירת מרחק מרכבה של ורדה, גורם אשר תרם לכך שבעת פגיעת רכב שלמה מאחור, נהדף רכבה של מיכל ופגע ברכב של ורדה, דבר שלא היה קורה (או שהיה גורם לנזק מופחת) באם מיכל היתה שומרת מרחק כדבעי.

לאחר שמיעת עדויות הנהגים המעורבים בפני
, אין לי אלא לדחות את טענות הנתבעים 1 ו-2 ולקבוע כי האחריות המלאה להתרחשות התאונה ולנזקים שנגרמו לשתי המכוניות, של ורדה ושל מיכל, מוטלת על שלמה. הטענה כי רכבה של מיכל פגע ברכב ורדה קודם לפגיעתו של שלמה, אינה נתמכת בעדות כלשהי ועומדת בסתירה לעדותה הכנה והמשכנעת של ורדה כי חשה בחבטה אחת בלבד ברכבה. יתירה מכך, גם הנתבע בעדותו לא טען כי רכב מיכל פגע ברכב של ורדה לפני פגיעתו (מה גם שספק באם יכול היה בכלל להבחין בפגיעה כזו, אלא באם היתה עזה במיוחד...).

גם הטענה בדבר אי שמירת מרחק מצדה של מיכל אינה משכנעת בנסיבות הענין. עדותה של מיכל היתה מהימנה, ועל אף שלא יכלה לציין מה היה המרחק המדויק בינה לבין רכבה של ורדה, ציינה כי ככלל היא שומרת על מרחק על פי החוק, וכי המרחק בין הרכבים תאם את מהירות נסיעתם.
להבדיל ממקרים אחרים בהם נגרמת תאונת שרשרת בעת עצירה ברמזור, שם יש בסיס לטענה בדבר אי שמירת מרחק בעת עצירה, הרי שכאן מדובר בנסיעה רציפה ואיטית של כל הרכבים בפקק, כאשר הרכב של שלמה הוא שהאיץ פתאום בשל לחיצה על דוושת הגז. האצה פתאומית זו בהחלט יכולה להסביר את הפגיעה החזקה יחסית ברכבה של מיכל (זאת בניגוד לנסיונו של שלמה לגמד את עצמת המכה) שהביא להדיפת רכבה אל רכבה של ורדה.

הפער בין הנזקים בקדמת הרכב של מיכל לבין חלקו האחורי יכול להיות מוסבר בהבדל הנובע מהחלקים המצויים בכל אחד מחלקי הרכב, אך אין בפער זה בפני
עצמו (ובהעדר חוות דעת מטעם הנתבעים 1 ו-2) להביא לקביעה כי לא יתכן שהנזקים בשני המוקדים הם תוצאה של פגיעת רכבו של שלמה ברכבה של מיכל והדיפתו אל רכבה של ורדה.

מהאמור לעיל עולה כי אני מוצאת את הנתבע 1 אחראי למלוא הנזקים הנתבעים בשתי התביעות.

משכך אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם את הסכומים הבאים:

לתובעת בת.ק. 52832-09-11, את הסך של 5,117 ₪ (נזק ישיר ושכ"ט שמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.9.11 ועד היום וכן בצירוף סך של 2,000 ₪ בגין ירידת ערך. סכום זה נקבע בהתחשב בעובדה כי לרכב התובעת אכן נגרם נזק קודם בחלק האחורי בגינו נקבעה לו ירידת ערך, אשר בחלקה חופפת את ירידת הערך שקבע השמאי מטעמה, זאת חרף העובדה כי מוקד הפגיעה בתאונה הקודמת היה מעט שונה והיה מצד שמאל אחורי.
כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪.

לתובעת בת.ק. 23764-04-12 סך של 3,195 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 350 ₪.
לא מצאתי מקום לפסוק סכום כלשהו בגין הפסד הנחה בגין העדר תביעות מאחר ומהפוליסות שצורפו לאחר הדיון התברר כי גם בשנת 2011 לא נהנתה התובעת מהנחה זו (אלא משלל הנחות אחרות), וכי בשנת 2012 במועד החידוש קיבלה הנחה משמעותית (שלא ניתן לה שם) אשר עולה בשיעורה הכספי על ההנחה בשנת 2011! משכך לא שוכנעתי כי עליית הפרמיה נבעה מקיומה של תביעה זו.

התביעה כנגד נתבעות 3 ו-4 נדחית, אולם אינני מחייבת צד כלשהו בהוצאותיהן שכן ממילא הדיון התקיים גם בתביעתה של נתבעת 3, ולנתבעת 4 היה אינטרס בהכרעה שתתקבל בהליך זה (לאור קיומה של תביעת השיבוב).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
יא' אייר תשע"ב, 03 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 52832-09/11 ורדה קורן, מיכל קוזין גינת נ' שלמה זאוי, מגדל - חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/04/2012)