פסקי דין על סאלח מריסאת | פסקי דין על נ. סלמה ניהול וייזום | פסקי דין על סלאמה שירותי דרך | פסקי דין על חסן מריסאת | פסקי דין על עו"ד מוחמד אבו יונס בתפקידו ככונס הנכסים של סלאמה ואח' |

2253/12 עא     07/05/2012




עא 2253/12 סאלח מריסאת, נ. סלמה ניהול וייזום בע"מ נ' סלאמה שירותי דרך בע"מ, חסן מריסאת, עו"ד מוחמד אבו יונס בתפקידו ככונס הנכסים של סלאמה ואח'




החלטה בתיק ע"א 2253/12



בבית המשפט העליון
בירושלים


ע"א 2253/12



לפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח


המערערים:

1. סאלח מריסאת



2. נ. סלמה ניהול וייזום בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. סלאמה שירותי דרך בע"מ



2. חסן מריסאת



3. עו"ד מוחמד אבו יונס בתפקידו ככונס הנכסים של סלאמה


הוגש הליך




החלטה



1.
בהליך שבכותרת מתעוררת שאלה מקדמית בדבר דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.2012 - האם באמצעות ערעור בזכות כנטען על-ידי המערערים, או שמא באמצעות בקשת רשות ערעור כנטען על-ידי המשיבים. אציין כי לגישת המערערים, לא זאת בלבד שדרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012 היא באמצעות ערעור בזכות, אלא שלפי טענתם, הערעור בזכות על ההחלטה האמורה מאפשר להם להשיג על שורה ארוכה של החלטות שקדמו לכך כמפורט בכתב-הערעור.

2.
עיינתי היטב בטענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2012, היא באמצעות בקשת רשות ערעור. בפתח הדברים אציין כי אינני נדרשת להכריע בשאלה האם החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת, הינה החלטה שניתנה לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:
חוק הבוררות
). אמת, בסכסוך שבין הצדדים ניתן בעבר פסק-בוררות שאושר. על רקע זה, טוענים המשיבים כי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת וכן ההחלטות שקדמו לה, עסקו כולן בביצוע פסק-בוררות, ולפיכך נדרשת קבלת רשות ערעור לצורך השגה עליהן בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות. על-פני הדברים, טענה זו אינה מתיישבת עם קביעותיו של כב' השופט הנדל בהחלטה מיום 23.1.2011 ברע"א 8834/10 (פיסקה 3) בנוגע להחלטה שקדמה לזו העומדת במרכז דיוננו, ולכך אתייחס בהמשך הדברים. מכל מקום, אני סבורה כי שאלת תחולתו של סעיף 38 לחוק הבוררות אינה מחייבת הכרעה בנסיבות המקרה דנן, שכן גם לפי דיני הערעור הרגילים, החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת, מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. אבהיר את דבריי.

3.
ההתדיינות בין הצדדים הינה ארוכת-שנים ומסועפת. פרטי הפרשה פורטו בהחלטתו של כב' השופט הנדל מיום 23.1.2011 בע"א 8834/10 הנ"ל, ואינני רואה לחזור עליהם. אומר בקצרה בלבד כי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 - היא ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת - הינה האחרונה בשורת החלטות שניתנו על-ידי בית-המשפט קמא (כב' השופט י' קיסרי) במסגרת אותו הליך. על אחת ההחלטות הקודמות בשרשרת - החלטת בית-המשפט קמא מיום 14.11.2010 - תלוי ועומד כיום ערעור לפני בית-משפט זה (ע"א 8834/10 שהוזכר לעיל). באותה החלטה מיום 14.11.2010, אישר בית-המשפט המחוזי הסכם למכירתה של תחנת-הדלק העומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים לידיו של המשיב 2, וזאת בעקבות הליך התמחרות שתוצאותיו אושרו בהחלטה מוקדמת יותר של בית-המשפט קמא. עוד הורה בית-המשפט קמא למשיב 3 (להלן:
הכונס
) "לחתום על ההסכם ולעשות את כל הפעולות הדרושות על מנת להעביר לחסן [המשיב 2 - ד.כ.ל] את הממכר על-פי ההסכם". בית-המשפט קמא הוסיף וקבע בהחלטתו הנ"ל מיום 14.11.2010, כי "ככל שהדבר יידרש לצורך השלמת ביצועו של ההסכם, יפנה המבקש [הכונס - ד.כ.ל] לבית המשפט על מנת לקבל הוראות מתאימות בנוגע לביצועו המלא של ההסכם".

4.
מדבריו של בית-המשפט קמא בהחלטתו מיום 14.11.2010 נשוא ע"א 8834/10 הנ"ל, עולה בבירור כי בית-המשפט הכריע בעניין הסכם המכר של תחנת-הדלק בעקבות ההתמחרות שאושרה קודם לכן, וכי תיק בית-המשפט נותר פתוח על-מנת לעקוב אחר ביצוע ההחלטה. כב' השופט הנדל התייחס לכך בבירור בהחלטתו מיום 23.1.2011 בע"א 8834/10 הנ"ל פיסקה 3 שהוזכרה לעיל, שם נפסק כי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 14.11.2010 הינה בגדר פסק-דין שהערעור עליו הוא בזכות, וכי הסכסוך אמנם הוכרע והעניין הסתיים, אולם תיק בית-המשפט נותר פתוח על-מנת לפקח על יישום ההחלטה. ואכן, עיון במערכת נט-המשפט העלה כי מאז ההחלטה מיום 14.11.2010 ועד לסיום ההליך בבית-המשפט קמא, ניתנו על-ידי בית-המשפט המחוזי החלטות נוספות אשר ברובן הגדול (אם לא למעלה מכך) היו בעלות אופי ביצועי-יישומי.

5.
החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת, ניתנה לאחר שהכונס הודיע כי סיים סופית את כל הפעולות והמטלות שהיה צורך לבצעם על-פי הסכם המכר. וזו לשונה של ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת:

"המבקש [הכונס-ד.כ.ל] עותר לשחררו מתפקידו באופן סופי ואני נעתר לבקשה מנימוקיה.
...
משמולאו על ידי המבקש [הכונס-ד.כ.ל] המטלות של ניהול התמחרות בין הצדדים והעברת הזכויות בחברה ובמקרקעין לידי המשיב 1 [המשיב 2 בהליך שבכותרת - ד.כ.ל] שזכה בהתמחרות, ומשהעביר המבקש [הכונס -ד.כ.ל] את הכספים שהוחזקו בידיו לזכאים להם בהתאם לדין וחשבון שהגיש, אין עוד צורך בתפקידו, ואני מורה על ביטול מינויו ועל שחרורו מן התפקיד.
...
החלטה זו מסיימת את ההליך בתיק ה"פ 231/02".

6.
מנוסחהּ הנ"ל של החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012, ומבחינתה על רקע מכלול ההחלטות שקדמו לה, מתבקשת המסקנה כי עסקינן בהחלטה שהינה טפלה לפסק-הדין מיום 14.11.2010 במסגרתו אושר הסכם המכר של תחנת-הדלק לידי המשיב 2 - הוא פסק-הדין נשוּא ע"א 8834/10. ההחלטה המאוחרת יותר מיום 26.1.2012 אשר בעניינה הוגש ההליך שבכותרת, נושאת אופי יישומי ועניינה שחרור הכונס מתפקידו לאחר שביצוע הסכם המכר הושלם במלואו. מאחר שמדובר בהחלטה שעניינה סיום ביצועו של פסק-דין שהכריע במחלוקת המהותית בין הצדדים ואשר ההחלטה הנדונה טפלה לו, מדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו: ע"א 2817/91
מימון נ' שאולי
, פ"ד מז(1) 152, 158 (1993); בש"א 4146/94
אדלסון נ' ריינהולד
, פ"ד מט(1) 299, 306-307 (1995)).

7.
לשם השלמת התמונה, יצוין כי ההערה המופיעה בסיום ההחלטה מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת, לפיה "החלטה זו מסיימת את ההליך בתיק ה"פ 231/02", נושאת אופי טכני ונראה כי היא נועדה לסמן לבעלי-הדין ולמזכירות בית-המשפט כי הפעולות לביצוע הסכם המכר תמו ונשלמו, ולפיכך ההליך בכללותו בא אל סיומו. טענת המערערים לפיה ההערה האחרונה בסיום ההחלטה הנדונה, משמעותה כי מדובר בפסק-דין שהוא אשר סיים את ההליך תוך שהוא בולע אל תוכו את מכלול ההחלטות שקדמו לו, נטולת-בסיס. זאת, הן בהתחשב בנוסח ההחלטה הנושא אופי יישומי, והן בהתחשב במהות ההחלטה הטפלה לפסק-הדין שאישר את הסכם-המכר ואשר תכליתה להביא לסיום ההליכים לביצועו.

8.
המסקנה המתבקשת ממכלול הטעמים שהובאו לעיל הינה כי החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת הינה בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. ממילא, אין תחולה בנסיבות העניין לתקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במובן זה שאף לוּ היתה מוגשת מלכתחילה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 26.1.2012, לא היו המערערים רשאים להשיג במסגרתה על ההחלטות שקדמו לכך.

9.
משהמסקנה אליה באנו היא כי הערעור על החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012 טעון רשות, ומשהערעור שבכותרת הוגש בלא שניתנה רשות לכך, דין הערעור שבכותרת להימחק על הסף. למען הסר ספק יוער כי בהתאם לדין הקיים, אין אפשרות להורות על הפיכת ערעור לבקשת רשות ערעור, להבדיל מהכיוון ההפוך (ראו: תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת ועוד; בדיקה במערכת נט-המשפט העלתה כי החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012 נשוא ההליך שבכותרת, הומצאה לבא-כוח המערערים באמצעות דואר רשום ביום 5.2.2012. מכאן שההליך שבכותרת הוגש מלכתחילה
לאחר
חלוף 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור. יצוין כי בכל אלה אין כדי למנוע מהמערערים להגיש בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט קמא מיום 26.1.2012, אם וככל שיראוּ תועלת בכך. בקשת האורכה, ככל שתוגש, תידון כמקובל ואינני קובעת מסמרות בעניינה.

10.
סוף דבר; הערעור שבכותרת יימחק על הסף. ממילא, נדחית הבקשה לאיחוד דיון ולקביעת עירבון מאוחד בהליך שבכותרת ביחד עם ע"א 8834/10. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 1-2 והמשיב 3 בהליך שלפניי בסך 2,000 ש"ח כל אחד (4,000 ש"ח בסה"כ).


החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.




ניתנה היום, ט"ו באייר תשע"ב (7.5.2012).









דנה כהן-לקח
, שופטת




ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12022530_f02.doc

טו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2253/12 סאלח מריסאת, נ. סלמה ניהול וייזום בע"מ נ' סלאמה שירותי דרך בע"מ, חסן מריסאת, עו"ד מוחמד אבו יונס בתפקידו ככונס הנכסים של סלאמה ואח' (פורסם ב-ֽ 07/05/2012)