פסקי דין על נורה דרזנין | פסקי דין על אסתר בריסי | פסקי דין על יפה בכר | פסקי דין על ניסים שמואלי | פסקי דין על שמואלי אברהם | פסקי דין על שמואלי אלעד |

175865/09 א     06/05/2012




א 175865/09 נורה דרזנין, אסתר בריסי, יפה בכר נ' ניסים שמואלי, שמואלי אברהם, שמואלי אלעד








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



6 במאי 2012

ת"א 175865-09 דרזנין ואח' נ' שמואלי ואח'






לפני
כבוד השופט
עודד מאור


תובעות

1
.
נורה דרזנין

2
.
אסתר בריסי

3
.
יפה בכר


נגד

נתבעים
1. ניסים שמואלי
2. שמואלי אברהם
3. שמואלי אלעד



פסק דין


1.
התובעות הגישו תביעה כנגד הנתבעים לפינוי וסילוק יד מחנות ברחוב לילנבלום 20 א' בתל אביב, וכן תביעה כספית בסך של של 3,120 ₪ בגין דמי שכירות (להלן:"החוב").

2.
התובעות הם הבעלים של הבית ברחוב לילינבלום 20 א' בתל-אביב בו ממוקמת חנות (להלן: "החנות") שהושכרה לנתבע ביום 26.12.74, וזאת לניהול עסק של דפוס (להלן: "העסק"), בשכירות שחוק הגנת הדייר, התשל"ב – 1972 (להלן: "החוק") חלה עליה (להלן: "הסכם השכירות").

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לא שילם לתובעות דמי שכירות בגין 6 חודשים רצופים שקדמו להגשת כתב התביעה, היינו חודשים פברואר – יולי 2009.


נטען על ידי התובעות שבנסיבות אלו, ולאור הוראות הסכם השכירות, קמה להן הזכות לבטל את הסכם השכירות ולתבוע את פינויו המיידי של הנתבע.

4.
עוד טוענות התובעות, שללא ידיעתן והסכמתן, הרשה הנתבע לנתבעים 2 ו- 3, הם בניו, להחזיק בחנות ולנהל בה את עסקיהם ו/או שיתף אותם בחזקה ובשימוש בחנות והם ניהלו את עסקו כשותפים שלו ו/או העביר להם את החזקה בחנות, ובכך הפר הנתבע את הוראות סעיף 7 לחוזה השכירות, הפרה אשר מזכה את התובעות לתבוע את פינויו של הנתבע מהחנות ואת סילוק ידם של הנתבעים 2 ו- 3 מהחנות כמשיגי גבול.

5.
הנה כי כן, שתיים הן עילות הפינוי – האחת, אי תשלום דמי שכירות לפרק זמן של ששה חודשים, בהתאם להוראות הוראות סעיפים 131 (1) ו- 131 (2) לחוק; והשנייה – כי הנתבע הרשה לנתבעים 2 ו- 3 להחזיק בנכס נושא התביעה ולנהל בו את עסקיהם ושיתף אותם בחזקה ובשימוש בנכס ו/או העברי להם את החזקה בחנות, בגין הפרת הוראות סעיפים 7 ו- 18 להסכם השכירות.

אי תשלום דמי השכירות
6.
אין מחלוקת שהנתבע לא שילם את דמי השכירות בגין 6 החודשים נשוא התביעה, אלא לאחר הגשת התביעה.


הנתבע מציין בסעיף 10 לתצהירו כי במהלך חודש אפריל 2009 חלה ואף אושפז, וכתוצאה מכך דמי השכירות עוכבו זמנית, ומייד לאחר ששב לאיתנו עמד בהתחייבויותיו ושילם את דמי השכירות במלואם, וכן צירף אישור מיום 5.8.09 על הפקדת דמי השכירות לחודשים פברואר, מרץ אפריל ומאי 2009; עוד צורף אישור מיום 30.9.09 על הפקדת דמי השכירות לחודשים יוני, יולי 2009.


7.
משלא שולמו דמי השכירות במועד, אלא לאחר הגשת התביעה, טוענות התובעות שקמה להם עילת פינוי כנגד הנתבע, וזאת לאור הוראות הסכם השכירות:

סעיף 4(2) לחוזה השכירות קובע כדלהלן: "השוכר מתחייב לשלם את דמי השכירות החודשיים בכל ראשון בחודש, התשלום מראש עבור כל חודש".

עוד נקבע בחוזה השכירות ובסעיף 18 לו "אם השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה הזה או אם השוכר לא ישלם בזמן איזה שהוא סכום שהוא חייב בו לפי החוזה הזה, אזי בכל אחד מהמקרים הנ"ל יחשב החוזה הזה כבטל ומבוטל, ומבלי לפגוע בזכותו של המשכיר לקבל כל סעד או תרופה אחרים, יהיה הוא רשאי לתבוע את פינוי המושכר...".

8.
כאמור, הנתבע לא שילם את התשלומים במועד, ועל כך – כאמור – אין מחלוקת, אולם הנתבע טוען
שאומנם היה משלם את דמי השכירות אחת לחודשיים ושלא בהתאם להסכם השכירות, וזאת לאורך השנים וכבר מראשיתה של תקופת השכירות, וכלשונו, בסעיף 8 לתצהיר עדות הראשית: "ככלל, דמי השכירות לא שולמו במועד קבוע ומסוים מדי חודש, הגם שמועד זה היה נקוב בהסכם השכירות, ומשכך כל השנים ולמעשה מראשית תקופת השכירות שולמות דמי השכירות במועדים שונים. מכל מקום, תמיד ולבסוף שולמו דמי שכירות והתובעות קיבלו אותו".

בנוסף, הנתבע מודה בסיכומיו (סעיף 25 לסיכומים מטעמו) באמור, אך טוען שבמהלך השנים האחרונות היו רק שני פיגורים "משמעותיים" בתשלום דמי השכירות, כל אחת לתקופה של כ- 5 חודשים, כאשר אחת מהתקופות הייתה בתקופה בה מצבו הבריאותי היה בכי רע.

9.
מעיון בראיות שהוגשו לתיק, עולה שהנתבע נהג לחזור ולפגר בתשלום דמי השכירות מעבר לשתי תקופות בודדות של 5 חודשים.

כך למשל, דמי השכירות עבור חודשים אוקטובר 2007 עד ינואר 2008 (כולל), נובמבר 2008 עד מרץ 2009 (כולל) וכן לגבי התקופה של פברואר- מאי 2009 (ראה לעניין תקופות אלו את מוצגי התובעות שסומנו כ- ת/6 ו- ת/7, וכן ראה את אישורי הפקדות השיקים שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים ואשר סומנו על ידם כ- ת/3), עיון באישורי הפקדות השיקים שצורפו על ידי הנתבע מעלים שעבור התקופה של חודשים פברואר- מאי 2009 דמי השכירות שולמו אך ורק ביום 5.8.09, קרי עבור חודשים פברואר-מרץ, דמי השכירות שולמו בחלוף למעלה משישה חודשים.


10.
כאמור לעיל, הנתבע טוען שבתקופה אחת הוא לא שילם את דמי השכירות אלא רק לאחר חלוף חמישה חודשים, וזאת לאור מצבו הבריאותי, אולם כאמור, הנתבע נהג שלא לשלם את דמי השכירות במועד.

הנתבע טוען בנוסף, שמכתבי ההתראה שנשלחו אליו בעניין על ידי עו"ד דרזנין, לא התקבלו אצלו, אולם הנתבע לא הכחיש שבינו לבין עו"ד דרזנין התקיימו שיחות בנושא. בעניין זה ראה את עדותו של עו"ד דרזנין, אשר נראתה כעדות מהימנה ולא נסתרה ( עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 4.10.11, שורות 3-7):
ש: אני אומר לך שניתן לפנות לסניף הדואר ולבקש אישור מסירה לנמען. לפי מספר הדואר הרשום ע"ג האישור, לא פנית?
ת: לא, לא הייתי צריך כי על כל מכתב דיברתי עם הנתבע והיו לו תמיד הבטחות ממנו שמחר הוא משלם את הכסף.

11.
הנה אם כן, התובעות העלו באוזני הנתבע את טרונייתן, באשר לעובדה שהנתבע אינו משלם את דמי השכירות במועד, אולם הנתבע בחר שלא לפעול בהתאם לבקשת התובעות ולחוזה השכירות, ופעם אחר פעם בחר וביודעין לפגר בתשלום דמי השכירות.

12.
כך או כך, הנתבע מודה ששילם את התשלומים שלא במועד, בניגוד להסכם השכירות, והובאו ראיות כי התובעות הביעו תרעומת ולא הסכימו לכך.

ככל והנתבע טוען לנוהג, הרי זו טענה שנטענה בעלמא, ללא כל אמסכתא ולבטח לא הוכחה לפניי.

זאת ועוד; כיצד היה קיים נוהג שכזה, כאשר הנתבע מפגר בתשלום השכירות למשך תקופות שונות תקופה אחת למשך חודשיים, תקופה שנייה למשך חמישה חודשים ותקופה אחרת אף למעלה מכך, ובנוסף, דמי השכירות עבור חודשים פברואר- מאי 2009 שולמו על ידי הנתבע כאמור אך ורק ביום 5.8.09, וזאת לאחר שהוגשה התביעה על ידי התובעות ולאחר שתבעו בתביעתן את תשלום דמי השכירות עבור תקופה זו.
13.
משכך לאור האמור לעיל, ובהתבסס על התנהלות הנתבע ובהתאם לחוזה השכירות אשר חתום על ידי הנתבע, הרי שלתובעות עומדת הזכות לדרוש את פינויו של מר שמואלי מהחנות.

הפרת הסכם השכירות – הכנסת הנתבעים 2 ו- 3 לחנות

14.
בסעיף 7 להסכם השכירות נקבע "השוכר מתחייב לא למסור או להעביר או להשכיר את המושכר או חלק ממנו או את זכותו על המושכר או חלק ממנו או את זכותו על המושכר או על חלק ממנו וכן לא להרשות למי שהוא אחר להשתמש או להמשיך להשתמש במושכר או חלק ממנו וכן לא לשתף מי שהוא בהחזקת המושכר או בשימוש בו או בכל הנאה ממנו. בין אם השימוש או ההנאה החלקית מוגדרים או בלתי מוגדרים וכן אסור לשוכר להעניק למי שהוא זכות במושכר כבר רשות בין בתמורה ואו בלי תמורה, בלי לקבל רשות בכתב לכך מראש מאת המשכיר".

15.
כאמור, התובעות טענו שהנתבע הרשה לנתבעים 2, 3 (להלן: "הבנים") להחזיק בחנות ולנהל בה את עסקיהם ו/או שיתף אותם בחזקה ובשימוש בחנות והם נהלו את עסקו כשותפים שלו ו/או העביר להם את החזקה בחנות, ובכך הפר הנתבע את סעיף 7 לחוזה השכירות.

16.
במהלך עדותו בדיון אשר התקיים ביום 14.6.10, לפני הרשם הנכבד יובל גזית (דיון בבקשת הנתבעים לביטול

פסק דין
אשר ניתן בהעדר הגנה כנגד הנתבעים כולם), טען הנתבע בעדותו כך:
ש: כל הזמן הם עובדים אצלך במשרה מלאה.
ת: הם עבדו עד תקופה אחרונה שחליתי.
ש: לפני כמה זמן חלית.
ת: לפני 7-8 חודשים.
ש: אתה משלם להם משכורת הם עובדים אצלך שכירים.
ת: כן, עכשיו לאחר חליתי הם פשוט עוזרים ואם יש משכורת לתת אני נותן ואם אין אין. העבודה ירדה.
(ראה פרוטוקול הדיון מיום 14.6.10, שורות 23-29)
17.
הנה אם כן, בדיון אשר התקיים לפני הרשם הנכבד, טען הנתבע שהנתבעים 2,3 עבדו אצלו עד לתקופה בה חלה, כאשר עולה שהנתבע חלה בחודש אפריל 2009, קרי אם נלך גם לשיטת הנתבע עצמו בחקירה לפני הרשם, הרי שבניו הנתבעים עבדו אצלו כשכירים עד סמוך לשנת 2009.

18.
עדות הנתבע לפני הרשם עומדת בסתירה גמורה לאמור בסעיף 13 לתצהיר העדות הרשאית מטעמו של הנתבע, כאשר טען שהבנים עבדו אצלו כשכירים בשנים 1998-2006.

ככל שהבנים עבדו אצל הנתבע בתור שכירים עד לשנת 2006, ומאז הם אך ורק מסייעים לו בעת הצורך כפי האמור בסעיף 13 לתצהיר הנתבע ובסיפא של סעיף 11 לתצהירי הנתבעים, הרי אם כן, הכיצד הם יכולים לטעון שפינוי החנות יכול לפגוע בפרנסתם, כפי שנטען בסעיף 14 לתצהיר הנתבע וסעיף 8 לתצהיר הבנים אשר צורף לבקשה לביטול

פסק דין
.

19.
כאשר עומת הנתבע עם סתירות אלו במהלך עדותו בבית המשפט טען שדבריו לא הובנו נכון ושהדברים הוצאו מהקשרם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 4.10.11, שורות 1-21). הנתבע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת לעניין סתירות אלו בעדותו, וכך גם לא הבנים .

20.
בנוסף, הבנים ניהלו עסק בשותפות בשם א.א. שמואלי;
עיון בשיקים שצורפו לתצהירי העדות הראשית, והמשוכים על שם השותפות של הבנים מעלה שכתובת השותפות המופיעה על גבי השיקים הינה אותה כתובת של החנות וכך גם מספרי הטלפון.

בסיכומיהם טענו הנתבעים שהדבר נעשה אך ורק לצורך קבלת דברי דואר, ולצורכי נוחות בלבד, יחד עם זאת, טענה זו סותרת את האמור בחקירתו של הנתבע 3 בבית המשפט, אשר טען שהבנק הוא זה שלקח מאביהם את הפרטים והכתובת ושזה לא הפריע להם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 4.10.11, שורות 14-17).

יתרה מכך, מאישור המע"מ על רישום עוסק של השותפות של הבנים, ואשר הבנים עצמם צירפו לתצהירי העדות הראשית מטעמם, עולה שכתובת העסק צוינה בכתובת החנות.

21.
מכל האמור לעיל ומכל הראיות עולה בבירור שהבנים הפעילו את עסקם שלהם מתוך החנות.

22.
אוסיף ואומר שהנתבעים בסיכומיהם טוענים שכתובת השותפות כיום שונתה והינה במענו הפרטי של הנתבע 3, אולם המבחן הוא בעת המועד הרלוונטי, ועדכונים מאוחרים מאוד אין ללמד דבר, למעט כי עצם שינוי הכתובת (לאחר הגשת התביעה) יש בה אך ורק לחזק את טענות התובעות, שכן, ככל שסבורים הנתבעים שאין מניעה לציין את כתובת החנות ככתובת השותפות במע"מ, מדוע עשו זאת לאחר הגשת התביעה.

לא ניתן כל הסבר או נימוק, מדוע כתובת החנות נרשמה ככתובת השותפות במע"מ.

23.
יתרה מזאת, לא ניתן כל הסבר על ידי הבנים לעובדה, שהשותפות שילמה בשיקים של השותפות (שיקים שצורפו כ- ת/8 ו- ת/9 לתצהירי העדות הראשית), עבור דמי השכירות של החנות, כאשר עובר למועד זה, השיקים אשר שולמו על ידי הנתבע היו משוכים על שם העסק של הנתבע נ. שמואלי.

24.
טענת הנתבעים שהתשלום בוצע מאחר וידו של הנתבע לא הייתה משגת, אין בידי לקבלה, כאשר טענה זו לא הוכחה ואף יתרה מכך, הנתבע בעצמו העיד שכיום ולאחר שהעבודה ירדה, ההכנסה שלו הינה בסך של כ- 10,000 ₪ נטו, ומשכך ולאור דמי השכירות הנמוכים אשר משלם הנתבע עבור החנות, הרי שאין בידי לקבל טענה זו.

מהאמור לעיל, עולה שהבנים ניהלו את השותפות בחנות ונראה גם, שמאחר והם ניהלו שם את עסקם הפרטי, הרי שהם דאגו לשלם בשיקים של השותפות את דמי השכירות.

25.
סתירה נוספת שקיימת בטענות הנתבעים, הינה סוג העבודה של השותפות, כאשר מחד, בסעיף 11 לתצהירי העדות הראשית מטעם טענו הנתבעים, שהעסק העצמאי אותו הקימו הינו עסק לתיווך, מאידך, טען אלעד בחקירתו שהם סוחרים (ראה עמוד 37 שורות 22-27).

26.
לאור האמור לעיל ולאור התנהלות הנתבעים כולם, נראה כי אכן, הנתבע הרשה לבנים לנהל את השותפות דרך החנות, ומשכך ובהתאם לחוזה השכירות שחתם עליו הנתבע ואשר אותו הוא הפר, הרי שקמה לתובעות עילת פינוי כנגדו וסילוק ידם של בניו מהחנות.


סעד מן הצדק
27.
יש לבחון עתה האם זכאי הנתבע לסעד מן הצדק.
כאשר בית משפט בא לבחון, את החלופה של מתן סעד מן הצדק, עליו לבחון את אופן התנהלות הצדדים במהלך התקופה שקדמה להגשת התביעה.

בענייננו, וכאמור לעיל, הנתבע איחר ופיגר בתשלום דמי השכירות פעם אחר פעם, אף לאחר הגשת התביעה המשיך הנתבע לפגר בתשלום דמי השכירות., על אף פניות עו"ד דרזנין אליו, בנוסף, הנתבע הפר מספר סעיפים בחוזה השכירות.

כאמור בעדות הנתבע נתגלו סתירות רבות ועדותם של הבנים לא היתה מהימנה ולא ניתן היה לקבוע כל ממצא עובדתי מדבריהם.

28.
משכך, הרי הנתבע הפר את הסכם השכירות בשתי הפרות, בגינן קמה לתובעות הזכות לדרוש את פינויו מהחנות.

29.
זאת ועוד; אין המדובר בפינוי אדם מדירת מגוריו או בפינוי אדם אשר ידו אינה משגת.
מדובר בפינוי אדם מבית העסק בו הוא מתפרנס, אולם לנתבע אין לו להלין על עצמו, כאשר לא מילא את התחייבויותיו בהתאם לחוזה השכירות ובחר להפר את חוזה השכירות פעם אחר פעם.

סוף דבר
30.
אני מורה לנתבע לפנות את החנות ברחוב לילינבלום 20 א' בתל-אביב, מכל אדם וחפץ, וזאת תוך 30 יום מהיום, ואני מורה לנתבעים 2,3 לסלק את ידם מהחנות
לאלתר.

31.
שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולם במועד ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים
.
ניתן והודע היום, יד' אייר תשע"ב, (6 במאי 2012), בהיעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 175865/09 נורה דרזנין, אסתר בריסי, יפה בכר נ' ניסים שמואלי, שמואלי אברהם, שמואלי אלעד (פורסם ב-ֽ 06/05/2012)