פסקי דין על ארקדי נדצקי | פסקי דין על שמירה ובטחון הצפון בע"מ

211/10 עע     11/05/2012




עע 211/10 ארקדי נדצקי נ' שמירה ובטחון הצפון בע"מ





בבית הדין הארצי לעבודה
ע"ע 211/10
פסק הדין ניתן ביום 11.5.12

ארקדי נדצקי
המערער
שמירה ובטחון הצפון בע"מ המשיבה
בפני
: הנשיאה נילי ארד
, השופט שמואל צור
, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
,
נציג ציבור (עובדים) מר ראובן בוימל, נציגת ציבור (מעבידים) גב' רות הורן

בשם המערער: עו"ד רפאל קויתי
בשם המשיבה: מר חיים גרינברג

פסק דין
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אהוד חביב וגב' שולמית שמש; עב' 2098/08), אשר דחה במלואה את תביעת המערער. הסוגיה העיקרית אשר נדונה במסגרת הערעור הינה זכאות המערער - שהועסק באבטחת בניית גדר ההפרדה - לגמול שעות נוספות.

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי
2. המשיבה – שמירה ובטחון הצפון בע"מ – הינה חברת שמירה (להלן: החברה), אשר נשכרה לאבטח את עבודות בניית גדר ההפרדה מדרום לירושלים (להלן: הפרויקט).

3. המערער – מר ארקדי נצדקי (להלן: המערער) – עבד בחברה, במסגרת הפרויקט, החל מיום 1.5.2007 ועד התפטרותו ביום 29.7.2007.

4. שכרו של המערער עמד על 240 ש"ח למשמרת. המערער טען כי שכר זה הובטח לו כנגד משמרת בת 8 שעות עבודה, כך ששכרו השעתי אמור היה לעמוד על 30 ש"ח. עוד טען כי נדרש לבצע, וביצע בפועל, משמרות "כפולות ומשולשות", וכי "הועסק בפרך שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים ברציפות", בלא לקבל גמול שעות נוספות.

5. החברה אישרה כי שכרו של המערער עמד על 240 ש"ח למשמרת, אך טענה כי משמרת רגילה הינה בת 12 שעות עבודה וכי שכרו המוסכם של המערער עמד על 20 ש"ח לשעה. בכתב ההגנה מטעמה, וכן בדיון המוקדם, הכחישה החברה ביצוע משמרות רצופות על ידי המערער, למעט מקרים בודדים. תוך כדי דיון ההוכחות חזרה בה מהכחשה זו, אך טענה כי המערער לא עמד לרשות העבודה במהלך כל שעות המשמרת אלא בחלקן "היה בכוננות או ישן".

6. בית הדין האזורי קיבל את גרסתה העובדתית של החברה, לפיה שכר עבודתו המוסכם של המערער עמד על 20 ש"ח לשעה. בית הדין הבהיר כי נטל ההוכחה מוטל היה על המערער להוכיח כי הובטח לו שכר של 30 ש"ח לשעה, אך הוא לא הביא כל עד מטעמו התומך בגרסה זו. בית הדין הוסיף כי מתלושי השכר עולה כי המערער קיבל 240 ש"ח למשמרת, כאשר לא הייתה מחלוקת כי כל משמרת ארכה 12 שעות, ולפיכך "על סמך התלוש, שחזקת תקינותו לא נסתרה, ועדות העדים לרבות עדי התובע, שוכנענו כי שכרו סוכם על סך 20 ש"ח לשעה". בהתאם, נדחתה במלואה תביעת המערער להפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר.

7. בכל הנוגע להיקף עבודתו של המערער, קבע בית הדין כי המערער הציג כרטיסי עבודה, בהם מפורטים "מספר המשמרות ומספר השעות אותן ביצע". החברה לא חלקה על הנתונים העולים מכרטיסים אלה, ועל בסיסם קבע בית הדין כי המערער ביצע, במסגרת עבודתו בפרויקט, "משמרות כפולות ומשולשות". בית הדין ביסס קביעה זו, מעבר לעדות המערער וכרטיסי העבודה, על עדותו של מפקח שנשכר לפקח על עבודות האבטחה מטעם משרד הביטחון, וזומן על ידי המערער למתן עדות (להלן: המפקח).

8. בית הדין הוסיף והתייחס לטענת ההגנה שהעלתה החברה, לפיה לא כל שעות המשמרת היוו שעות עבודה. בית הדין ציין כי עדים מטעם החברה העידו, ולא נסתרו, כי "שומרים שהיו מבצעים משמרת בוקר ואחר כך משמרת לילה, ניתן להם לישון במשך 6 – 8 שעות וכך גם ניתן לתובע". גם המפקח העיד כי "בחלק מהמקרים בהם ביקר באתרים מצא את עובדיה (של החברה – ס.ד.מ) ישנים וכי היו קרוונים אשר היו מלאים בשמיכות ובמזרונים".

בית הדין הסיק מכך כי "היה מקובל שעובדי הנתבעת כאשר היו מבצעים יותר ממשמרת אחת, היו נוהגים לישון לקראת המשמרת הבאה". עוד ציטט בהסכמה את עדותו של אחד מעדי החברה, מר עיסאם גדיר, לפיה "לרשות העובדים הועמדה דירה למנוחה מחוץ למשמרות, והתובע ניצל דירה זו לעיתים כאשר לא רצה לחזור לביתו בשדרות".

9. על בסיס האמור לעיל, דחה בית הדין את תביעת המערער לגמול שעות נוספות במלואה, ונימק זאת כדלקמן:
"אנו ערים לכך כי קיימת פסיקה (פרשת ימית לעיל) לפיה יש להעביר את נטל הראיה מהעובד למעביד במקרים שבהם המעביד לא ניהל פנקס שכר כדין ופנקס שעות עבודה ומנוחה. עם זאת, פסיקה זו אינה מתאימה לענייננו, שכן היא מתייחסת למקרים בהם בית הדין שוכנע כי העובד עבד במתכונת קבועה ואחידה.

לאור העובדה כי התובע לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה ואחידה, ולאור העובדה כי הנתבעת הוכיחה כי לרשות התובע הועמדה דירה בה עשה שימוש לאחר שסיים את משמרותיו שכן לא רצה לחזור לביתו, הרי שיש להבחין פסיקה זו מענייננו. לפיכך, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי אכן ביצע את השעות הנוספות בגינן תבע תשלום ולכן תביעתו ברכיב זה, נדחית".

10. בית הדין דחה גם את תביעת המערער לפדיון חופשה, שכן הוכח כי קיבל סכום זה במסגרת תלוש השכר של חודש יולי 2007. בית הדין הוסיף ודחה את תביעות המערער לתוספת משפחה, אש"ל, דמי כביסה ובגדי עבודה, שכן עבד פחות משלושה חודשים ולכן טרם צבר זכאות לזכויות אלה מכוח צו ההרחבה בענף השמירה. תביעת המערער נדחתה לפיכך במלואה. מאחר שהחברה לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, לא ניתן צו להוצאות.


הערעור

טענות הצדדים
11. המערער טוען כי טעה בית הדין האזורי בקביעה, כי גובה שכרו עמד על 20 ש"ח לשעה. המערער מדגיש כי מספר שעות העבודה הנקוב בתלושי השכר עמד על 8 שעות ליום, ויש להסיק מכך כי שכרו עמד על 30 ש"ח לשעה (240/8) כטענתו. לטענת המערער, גרסת החברה בדבר שכר של 20 ש"ח לשעה (240/12) הינה בלתי סבירה על פניה, שכן עבור משמרת של 12 שעות רצופות הינו זכאי לגמול שעות נוספות - אשר לא נלקח בחשבון בתחשיב שנטען על ידי החברה.

12. עוד טוען המערער כי טעה בית הדין בדחותו את תביעתו לגמול שעות נוספות. המערער מדגיש כי החברה הכחישה לחלוטין, בכתב הגנתה, כי ביצע משמרות רצופות, ורק במהלך דיון ההוכחות - לאחר עדות המפקח שהוזמן על ידו ואישר את גרסתו בדבר משמרות "כפולות ומשולשות" - אישרה את נכונות כרטיסי העבודה.

המערער מוסיף כי רק בשלב מאוחר זה, תוך כדי חקירתו של עד ההגנה האחרון, העלתה החברה לראשונה את טענתה כי לא עבד בחלק מהשעות הרשומות בכרטיסי העבודה כי אם ישן במהלכן, כאשר לא ניתנה לו אפשרות להתמודד עם טענה חדשה זו המהווה הרחבת חזית.

13. לטענת המערער, היה על בית הדין לדחות על הסף את טענתה החדשה של החברה בדבר "שעות שינה", ולחלופין – להתייחס אליה כאל טענת "הודאה והדחה" המעבירה את הנטל אל החברה להוכיחה. בנטל זה החברה לא עמדה – שכן לא הוכיחה באופן פרטני באילו ימי עבודה ושעות עבודה לא עבד בפועל, ואף כלל לא הביאה לעדות את הממונה הישיר עליו.

המערער טען בשלב ראשון, במסגרת הודעת הערעור, גם כנגד דחיית תביעותיו הנוספות - אך במהלך הדיון בערעור חזר בו מכך.

14. החברה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. החברה טוענת כי לא אישרה את היקף השעות המצוין בכרטיסי העבודה אלא רק את כמות המשמרות העולה מהם. לגישתה, "המערער אכן נכח במקום העבודה שעות רבות (לבקשתו) – אך לא עמד לרשות העבודה כל שעות שהייתו". לטענתה, במשמרות לילה שהיוו משמרת כפולה ישן המערער משך 6 שעות בממוצע, ובמשמרות יום עבד בפועל משך 11 שעות שכן שהה משך שעה בהפסקה.

15. החברה טוענת כי הסך של 240 ש"ח למשמרת חושב תוך לקיחה בחשבון של גמול שעות נוספות, שכן כלל תשלום עבור 8 שעות רגילות (20 ש"ח לשעה), שעתיים נוספות לפי 125% (25 ש"ח לשעה), שעה נוספת לפי 150% (30 ש"ח לשעה) והשעה ה – 12 היוותה שעת הפסקה שלא זיכתה בשכר.

החברה מאשרת כי גם עבור משמרת לילה - שהיוותה משמרת "כפולה" לאחר משמרת יום - שולם למערער סך כולל של 240 ש"ח, אשר חושב כך - "שילמנו על פי חישוב ממוצע 6 שעות שינה ו – 6 שעות פעילות. 6 שעות פעילות לפי 150% זה 180 ש"ח ו – 6 שעות שינה הוא קיבל עוד 60 ש"ח. בכל מקרה זה 240 ש"ח". נציג החברה נשאל מדוע חישובים אלה אינם מוצאים ביטוי בתלושי השכר, והשיב כי "זו טעות של הנהלת חשבונות".

16. נציג החברה נשאל במהלך הדיון מדוע המערער התבקש לבצע משמרות כפולות ככל שיכול היה לישון במהלכן, והשיב כדלקמן:

"לשאלה מדוע הם נשארו לישון באתר העבודה – כי למיטב ידיעתי היו צריכים להיות 4 שומרים בלילה...

השומרים שמרו על מפעילי הטרקטור. השמירה הייתה ביום על המפעילים ובלילה השמירה על הטרקטורים. הטרקטורים כונסו לחצר של האתר ושם שמרו עליהם 2 אנשים. היו צריכים להיות לפי החוזה 4 שומרים – 2 שומרים ו – 2 שיכולים לישון וזה לפי החוזה. התחייבנו על 4 שומרים באתר. אם קורה משהו אז 2 השומרים הערים מעירים את הישנים.

לשאלה אם השומר היה חייב לישון באתר או שיכול היה לישון בביתו אני משיב - הנושא לא עלה בכלל לכן אינני יכול להשיב על השאלה הזו. לשאלת ביה"ד אם המערער יכול היה ללכת והיו נשארים באתר 3 שומרים אני משיב - אנחנו מעבר לשעות הפעילות שילמנו תוספת על זה שישן".
17. ב"כ המערער הדגיש כי טענות החברה בדבר תשלום על שעות "שינה" לא הועלו כלל במהלך הדיונים בבית הדין האזורי, ואינן באות לידי ביטוי בתצהירים או בתלושי השכר.


דיון והכרעה
18. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרסה בבית הדין האזורי ובפני
נו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לעצם ביצוען של שעות נוספות על ידי המערער וזכאותו לגמול עבורן, למעט גובה השכר כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי, והכל כפי שיפורט להלן.

19. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה להיקף עבודתו של המערער, והאם בוצעו על ידו שעות נוספות כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). בסוגיה זו לא נקבעו במסגרת פסק הדין קביעות עובדתיות מפורשות, שכן בית הדין סבר כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. קביעה זו, בנסיבותיו של עניין זה, אינה מקובלת עלינו, מהטעמים הבאים:

א. המעסיק הוא שמחויב, מכוח דין, לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו (סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה). חובה זו חודדה במסגרת תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, אשר נחקק לאחר סיום עבודתו של המערער ולכן אינו חל בעניינו, אך חלה גם טרם לכן.

ב. הפרת מחויבות המעסיק, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים, מיום 12.11.08; ע"ע 459/07 דוד יפה – ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8.12.09; להלן: עניין יפה; ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ – יאיר חודאדי, מיום 19.1.10; ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו – חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.11; להלן – עניין קרבצ'נקו).

ג. במקרה זה, המערער הגיש לתיק בית הדין האזורי פירוט מדויק של שעות עבודתו, כפי שנרשם על ידו בזמן אמת על גבי כרטיסי העבודה שנמסרו לו על ידי המעסיק ונושאים את שמו. החברה לא כפרה באותנטיות של כרטיסי העבודה, ואף אישרה במפורש כי הם מלמדים על היקף המשמרות שבוצעו בפועל על ידי המערער. בנסיבות אלה, המערער כלל לא נדרש להצביע על "מתכונת עבודה קבועה" כפי שציפה ממנו בית הדין האזורי, שהרי הוכיח את שעות העבודה הספציפיות שבוצעו על ידו מדי יום ביומו במהלך תקופת עבודתו.


ד. בית הדין קבע כי משמרת עבודה של המערער הייתה בת 12 שעות עבודה הן ביום והן בלילה, וכי המערער קיבל תמורתה סך כולל של 240 ש"ח. משמעותה של קביעה זו הינה כי מסגרת עבודתו הרגילה של המערער כללה בחובה שעות נוספות, וכי החברה מחויבת הייתה לשלם לו גמול שעות נוספות כחוק עבור כל משמרת, וזאת עוד טרם דיון בטענת המערער בדבר ביצוע משמרות רצופות. בפסק דינו של בית הדין האזורי לא מצאנו התייחסות כלשהי לכך.

ה. החברה טענה כי התעריף הכולל למשמרת חושב תוך לקיחה בחשבון של גמול שעות נוספות, אך טענה זו - מלבד העובדה כי לא הוכחה עובדתית - כלל לא באה לידי ביטוי בתלושי שכרו של המערער, ומנוגדת לפיכך באופן מובהק להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958. במסגרת הוראה זו הדגיש המחוקק, כי "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות... רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד...".

לא ניתן לפיכך לקבל את טענת החברה בדבר תשלום גמול שעות נוספות, שלא בא לידי ביטוי בתלושי השכר (וראו גם את עניין יפה בקשר לכך). מעבר לצורך נבהיר כי לא הוחל בעניינו של המערער ההסדר המיוחד הקבוע בצו ההרחבה של ענף השמירה, ומאפשר תשלום תוספת כוללת בגין עבודה בשעות נוספות בהתקיים התנאים המפורטים בו (עניין קרבצ'נקו).

ו. לאור האמור, וכאשר היקף המשמרות שבוצעו על ידי המערער לא היה במחלוקת עובדתית, המערער זכאי לגמול שעות נוספות כחוק בגין השעה ה – 9 ואילך בכל משמרת יום, ובגין השעה ה – 8 ואילך בכל משמרת לילה.

20. לאמור לעיל יש להוסיף כי המערער הוכיח לא רק כי ביצע שעות נוספות במסגרת היקפה הרגיל של כל "משמרת", אלא כי ביצע משמרות רצופות. למרות זאת, דחה בית הדין את דרישתו לגמול שעות נוספות בגין משמרות "כפולות ומשולשות", לאחר שהתרשם כי ניתנה לשומרים אפשרות לישון במהלך משמרות הלילה. לטעמנו, גם אם בית הדין התרשם כאמור, לא היה בכך כדי לשלול מהמערער גמול שעות נוספות בגין משמרות רצופות שבוצעו על ידו והיקפן עולה מכרטיסי העבודה. להלן נסביר עמדתנו:

א. בכתב הגנתה, וכן בדיון המוקדם, עמדה החברה על הטענה כי המערער ביצע משמרות של 12 שעות ותו לא, למעט מקרים בודדים בהם נדרש להישאר מעבר לכך. רק לקראת סיום שלב ההוכחות חזרה בה החברה מגרסה זו, והעלתה טענת הגנה חדשה לפיה משמרות הלילה לא היוו שעות עבודה. מקובלת עלינו בהקשר זה טענת המערער, כי לא ניתן היה להעלות טענה מסוג זה לראשונה תוך כדי דיון ההוכחות ובמהלך חקירתם של עדי ההגנה, ומדובר בהרחבת חזית מובהקת.

ב. כפי שעולה מהפירוט העובדתי לעיל, החברה אישרה כי נדרשה במסגרת מחויבויותיה בפרויקט להעמיד שומרים גם במשמרות לילה, ואלה נדרשו לשהות בעמדות. החברה אף אישרה כי המערער שובץ במשמרות לילה, ושהה בעמדות השמירה במהלכן. נקודת המוצא הינה לפיכך כי שעות המשמרות אליהן שובץ המערער במסגרת עבודתו, ואותן ביצע בפועל, הן שעות עבודה. ככל שהחברה ביקשה לסתור זאת - הנטל מוטל היה עליה להוכיח זאת. נפלה לפיכך טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, עת הוטל נטל השכנוע על המערער להוכיח באילו שעות מתוך שעות המשמרת לא ישן.

ג. בית הדין הסתמך על עדותו של אחראי המשמרת מטעם החברה, מר עיסאם גדיר, אשר העיד על דירה שהועמדה לרשות השומרים לצורך מנוחה. עם זאת, מר גדיר הבהיר – וכך עולה גם מציטוט דבריו במסגרת פסק הדין – כי הדירה הועמדה לרשות השומרים מחוץ לשעות המשמרות, ולא במהלך המשמרות. עצם העמדתה של דירה זו לשימוש השומרים אינה רלוונטית לפיכך לצורך הבחינה אם משמרות הלילה היוו שעות "עבודה" אם לאו, שהרי אין חולק כי גם במשמרות הלילה נדרש המערער לשהות בעמדת השמירה.

ד. בית הדין התרשם כי התאפשר לשומרים לישון במהלך משמרות הלילה, ככל שביצעו אותן ברצף לאחר משמרות היום. עם זאת, עיון בעדויות עליהן הסתמך בית הדין מעלה כי דובר לכל היותר על מנוחה לסירוגין בעמדת השמירה עצמה; כפי שהעיד מטעם החברה מר יוסף גדיר - "עשינו אחד ישן ושניים ערים", כאשר השינה הייתה "בעמדה, היה שם מזרונים, היה שם כסאות... ישנו על הכיסאות".

דברים אלה מלמדים בבירור כי גם אם התאפשר למערער לישון מעת לעת תוך כדי משמרות הלילה, בעמדת השמירה עצמה – אין בכך כדי לשלול את העובדה כי היו אלה שעות "עבודה", בהן העמיד עצמו לרשות החברה ועליהן הינו זכאי לשכר.


ה. בית דין זה הבהיר בעבר, כי "התשובה לשאלה אם מדובר ב"שעות נוכחות/שהייה" שאינן מזכות בשכר או ב"שעות עבודה" נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה" (ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ – דלאיכה נאדל, מיום 4.5.2008; להלן – עניין נאדל).

בהתאם לכך נפסק בנסיבות דומות למקרה שלפנינו, כי "בקשר לעבודתם של שומרים החייבים להיות נוכחים באתר שמירה והם רשאים ללון שם, כבר נקבע כי יש לראות את מלוא שעות הנוכחות של השומר באתר השמירה שעליו הוא מופקד כשעות עבודה" (עניין יפה; עניין נאדל; ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ – מיכאל דנילוב, מיום 31.5.2005).

21. לאור האמור לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה, וכאשר לא הייתה מחלוקת כי נוכחותו של המערער בעמדת השמירה בשעות הלילה נדרשה על ידי החברה, מסקנת הדברים היא, כי המערער זכאי לגמול שעות נוספות כדין בגין משמרות רצופות שבוצעו על ידו בשעות הלילה; ככל שהייתה זו משמרת שנייה באותה יממה - הינו זכאי לגמול שעות נוספות כדין החל מהשעה הראשונה של אותה משמרת.

22. נותר לקבוע מהו היקף השעות הנוספות שבוצע על ידי המערער. היקף זה ייקבע בהתבסס על היקף המשמרות העולה מכרטיסי העבודה, לגביהם לא הייתה מחלוקת. בהקשר זה נציין את ההערות הבאות:

א. החברה טענה כי התאפשר למערער לשהות בהפסקה משך שעה מדי משמרת, אך בית הדין האזורי לא קבע קביעה עובדתית המאמצת את גרסתה. עיון בחומר הראיות מלמד כי המערער נשאל על כך בחקירתו הנגדית, והשיב כי "אם הייתי רעב הייתי מוציא מהתיק שלי סנדוויץ' ואוכל וממשיך ללוות". אחראי המשמרת מטעם החברה, מר גדיר, אמנם טען בעדותו כי "אם הוא רוצה הפסקה הוא יכול לצאת להפסקה", אך כאשר נשאל כיצד הדבר התאפשר בפועל בשטח - אישר כי אין לו רישום כלשהו על ההחלפות, וכי "איני זוכר מי החליף".

בהתחשב בסוג העבודה שביצע המערער; בהעדר הוכחה ברורה מצד החברה כי אכן התאפשר למערער לצאת להפסקה מסודרת בת שעה מדי משמרת; וכאשר בית הדין האזורי לא קבע כי הינו מקבל את גרסתה העובדתית של החברה בהקשר זה – אנו קובעים כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח הפסקות שאינן מהוות שעות עבודה, כמשמעותן בסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה (וראו את המבחנים שנקבעו בקשר לכך בע"ע 131/07 גלעד גולדברג – אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, מיום 13.5.09).

ב. החברה טענה כי כרטיסי העבודה אמנם מלמדים על היקף המשמרות שבוצעו על ידי המערער, אך לאו דווקא על שעות עבודתו המדויקות, שכן המערער ציין בכרטיסי העבודה גם שעות בהן המתין לאחר סוף המשמרת להגעת ההסעה, ואת זמן הגעתו מביתו לאתר השמירה ושובו ממנו.

בהתחשב בטענות אלה, וכאשר לא הוכח כי שעות ההמתנה וההגעה היוו אף הן שעות "עבודה", נתייחס בעת פסיקת גמול השעות הנוספות לזכות המערער רק להיקפי המשמרות כפי העולים מכרטיסי העבודה (היינו למספר המשמרות בהכפלת 12 שעות עבודה למשמרת, אלא אם צוין היקף שעות נמוך יותר), ולא לשעות מעבר לכך ככל שצוינו.

23. בהתאם לאמור לעיל, היקף עבודתו של המערער – והשכר המגיע לו לרבות גמול שעות נוספות כדין – הינו כדלקמן:

שע' 100% 125% 150% 200% שכר שמגיע שכר ששולם ההפרש
מאי 186 52 86 72 10,480 7440 3080
יוני 186 52 34 160 12,440 7920 4520
יולי 186 30 22 90 8,440 7348 1092
כל החודשים הינם בשנת 2007; בחודש יולי לא היו שעות 150% אלא שעות 175%.


24. המערער זכאי לפיכך לגמול שעות נוספות, בגין שלושת חודשי עבודתו, בסך של 8,692 ש"ח.

בהתחשב בכך שגמול זה הינו "שכר", שלא הובאה סיבה מספקת לאי תשלומו במועד, יתווספו אליו – מעבר לריבית כדין והפרשי הצמדה – גם פיצויי הלנת שכר חלקיים בסך של 8,500 ש"ח. סכום זה נקבע על ידינו במסגרת שיקול הדעת המוקנה לבית הדין בעת בחינת הדרישה לפיצויי הלנה, ולאחר שקלול כלל השיקולים הרלוונטיים וביניהם הצורך בהרתעת מעסיקים, חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו, החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד, ומאידך משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי הלנה לקניינו של המעסיק (ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד, מיום 1.11.2011). כן לקחנו בחשבון את סכומי הקרן, ואת חלוף הזמן כתוצאה מההתדיינות המשפטית.


25. נותר לדון בטענתו הנוספת של המערער, בנוגע לגובה שכרו. בהקשר זה לא מצאנו לנכון להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה שכרו של המערער עמד על 20 ש"ח לשעה. מדובר בקביעה עובדתית שניתנה בהסתמך על התרשמותו הישירה של בית הדין מהראיות והעדויות שנשמעו בפני
ו, כאשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים מובהקים (ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007).

26. סוף דבר – המשיבה, שמירה ובטחון הצפון בע"מ, תשלם למערער - מר ארקדי נדצקי
– את הסכומים הבאים:
א. גמול שעות נוספות בסך של 8,692 ש"ח, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.8.2007 ועד התשלום בפועל.
ב. פיצויי הלנת שכר חלקיים בסך של 8,500 ש"ח, סכום שישא ריבית כדין והפרשי הצמדה, מהיום ועד התשלום בפועל.
ג. הוצאות המערער בשתי הערכאות, בסך כולל של 7,500 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

הערעור מתקבל לפיכך בחלקו, כמפורט לעיל, ונדחה ביתרת חלקיו.

ניתן היום, י"ט באייר תשע"ב (11 במאי 2012) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נילי ארד
, שמואל צור
, סיגל דוידוב-מוטולה
_____________ ______________ ______________________
הנשיאה נילי ארד
השופט שמואל צור
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

______________________ _____________________
נציג ציבור (עובדים) מר ראובן בוימל נציגת ציבור (מעבידים) גב' רות הורן









עע בית הדין הארצי לעבודה 211/10 ארקדי נדצקי נ' שמירה ובטחון הצפון בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/05/2012)