פסקי דין על זיאד פתחי אחמד אחמד | פסקי דין על התובע הצבאי

29/04     31/05/2004




29/04 זיאד פתחי אחמד אחמד נ' התובע הצבאי




בית המשפט הצבאי לערעורים ע' איו"ש 29/04
באיו"ש ובאזח"ע

בפני
הרכב: אל"ם שאול גורדון
- אב"ד
סא"ל יורם חניאל
- שופט
סא"ל יהודה אורון
- שופט
המערער: זיאד פתחי אחמד אחמד
(המכונה "אבו-אלזוז"), ת"ז 992421685 (באמצעות ב"כ עו"ד לאה צמל
)

נגד

המשיב: התובע הצבאי
(באמצעות ב"כ רס"ן מוריס הירש)

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש הצבאי שומרון (כב' הנשיא סא"ל ארז חסון)
בתיק מס' 5797/02 מתאריך 30.12.03
(הערעור נדחה)

תאריך הישיבה: 31 במאי 2004, י"א בסיוון התשס"ד.
פסק דין

המשנה לנשיא סא"ל י' חניאל:
בתאריך 30.12.03 הצליחו הצדדים לצמצם במידה ניכרת את יריעת המחלוקת שביניהם והניחו הסדר טיעון לפני ביהמ"ש. במסגרת זו הודה המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע וביהמ"ש גזר את עונשו ל-6.5 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 25 חודשי מאסר על-תנאי למשך 5 שנים ולקנס כספי בסך 8,000 ש"ח.
פסיקתו זו של בימ"ש קמא לא עלתה בקנה אחד עם ציפיותיו של המערער ולפיכך הזדרז באמצעות סנגוריתו, עו"ד לאה צמל
, והגיש ערעור המבקש לשנות פסיקה זו.
במסגרת הטיעונים בכתב ובע"פ שטחה הסנגוריה את כל הנסיבות לקולא אשר עומדות בבסיס עניינו של המערער. לאלו, כך סברה הסנגוריה, לא נתן בימ"ש קמא את המשקל הראוי ועל כן החמיר עמו במידה לא מבוטלת. עוד טענה הסנגוריה, כי אגב האמור בפרט האישום הראשון, לא מעורב היה המערער בכל פעילות ביטחונית אסורה, כי לא היה בירי המתואר בפרט האישום השני, כל אפקטיביות וכי רוב כלי הנשק, נשוא פרט האישום השלישי, נסחרו עוד לפני תחילת אירועי "גאות ושפל".
כאן המקום להבהיר בתמצית כי בשלושה עניינים הורשע המערער, כי היה חבר בחוליה צבאית השייכת לארגון "כתאיב שוהדאא אלאקצא" שמטרתה ביצוע פעילות צבאית נגד מטרות ישראליות, כי ירה באמצעות רובה m-16 לעבר היישוב "ברכה" וכי בשורה של הזדמנויות קנה, מכר והעביר אמצעי לחימה מיד ליד, מאיש לאיש וממקום זה למקום אחר.
למותר לציין, כי התביעה הצבאית דרשה את דחייתו של ערעור זה על הסף, משום חומרתם של המעשים, משום היקף פעילותו העבריינית של המערער, ולנוכח העובדה כי לאורך זמן ניכר עליו כי קנה לו דרך זו כדרך חיים וכי בסופו של דבר כל שגגה לא נפלה בפסיקתו של בימ"ש קמא.
מכלול השיקולים פורטו כדבעי ע"י התביעה והסנגוריה, אולם דווקא לנוכח השיקולים לקולא והשיקולים לחומרא, הצלחתי להתרשם כי בפני
עבריין אשר הפך את ה"עיסוק" באמל"ח לדרך חיים, שכן מתחילת שנת 2000 היה המערער מעורב במספר רב של הזדמנויות במכירה, ברכישה ובהעברה של ציוד מלחמתי ללא היתר. לא הדין, אף לא המציאות השוררת באזור, ובוודאי לא הסכנה הגלומה בנשק מעצם טיבו, לא עצרו את המערער ולא חסמו בעדו מלסחור באמצעי לחימה. ואם ביקשה הסנגוריה והקפידה לתחום את תקופת פעילותו עד תחילת אירועי "גאות ושפל", וודאי לא הצליחה בכך לנוכח העובדה כי גם בתחילת שנת 2001, היה מעורב המערער ברכישתם של 2 רובים נוספים.
סבורני, כי מיותר לחזור ולהבהיר את הסכנה הכרוכה והחומרה המיוחדת אשר קיימת במסחר באמל"ח. כבר נקבע לא אחת כי מעשה עבירה זה מחייב ענישה משמעותית ומכאיבה, וביהמ"ש הצבאי לערעורים בע' איו"ש 151/00 כבר קבע כי: "הסוחר באמצעי לחימה יוצר במו ידיו את הסכנה ובכך מהווה חוליה ראשונית, חשובה ביותר, בשרשרת הגורמים האחראים לבסוף לפגיעה הקשה בשלום הציבור ובבטחונו. על כן נדמה כי רק ענישה משמעותית ומכאיבה, יהא בכוחה להבהיר כי כל מי ששם ידו על אמצעי לחימה, ולו לצורכי מסחר בלבד, ייענש בכל החומרה." ולטענתה של הסנגוריה בהקשר הנ"ל, קבע ביהמ"ש לערעורים בע"מ איו"ש 26/01 כי: "אמנם, מעשיו של המערער אירעו עוד בטרם פרצו האירועים האחרונים, אולם דומה כי דווקא אירועים אלה באו והוכיחו כי במציאות השוררת באזור אין לדעת מתי ובאיזה אופן יחליטו האוחזים בנשק הבלתי-חוקי להוציאו ממקומות המסתור ולהפנותו לעבר כוחות הבטחון או לעבר אזרחי ישראל."
לצד שגרת חיים זו, החליט המערער בתחילת אירועי "גאות ושפל", לשלב עצמו כחבר בחולייה צבאית השייכת לארגון "כתאיב שוהאדאא אלאקצא", אשר כל מטרתה היתה לבצע פעילות צבאית כנגד מטרות ישראליות. לית מאן דפליג, כי חברות זו כשלעצמה חמורה היא ומחייבת אף היא התייחסות עונשית מיוחדת. והנה, כבר בתחילת חודש אוקטובר 2000, יצא המערער יחד עם חברי חולייתו לכיוון היישוב "ברכה", ובאמצעות רובה m-16 שבידו ירה, הוא וחבריו, לעבר היישוב. אמנם, ממרחק גדול היה ירי זה, וייתכן כי לא היתה בו האפקטיביות אשר לה ציפה, אולם אין להתעלם מחומרת מעשה זה, מההשלכות הביטחוניות שיש לכך הן על כוחות הביטחון והן על תושבי המקום, ובוודאי שאין להתעלם מהצורך הישיר לתת ביטוי להרתעתו של המערער ולהרתעתם של אחרים.
על רקע תיאור מעשיו אלו של המערער, יפה עשה ביהמ"ש, ומשבא לגזור את עונשו של המערער לא התעלם כלל מאותם שיקולים אשר ציינה הסנגוריה כחשובים, חלוף הזמן, העדר כל פעילות במסגרת החברות בחוליה הצבאית, ההודאה בהזדמנות הראשונה, נסיבותיו האישיות והחרטה שהביע בפני
ביהמ"ש.
בנסיבות אלו, אינני סבור כי נפלה שגגה במלאכתו של ביהמ"ש, וכי החמיר עם המערער מעבר למידה העונשית הראויה. ייתכן, כי אם כבר מלכתחילה היה מסור תיק זה להכרעתי הייתי מקל עם המערער במקצת, אולם עתה, בשבתי בביהמ"ש הצבאי לערעורים, ומשלא מצאתי חריגה משמעותית ברמת הענישה בנסיבות תיק זה, אינני סבור כי יש מקום להתערב בפסיקתו של בימ"ש קמא.
אשר על כן, אני ממליץ לחברי השופטים לדחות את הערעור.
הנשיא אל"ם ש' גורדון:
אני מסכים.

השופט סא"ל י' אורון:
אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של המשנה לנשיא סא"ל י' חניאל.

ניתן והודע היום, 31 במאי 2004, י"א בסיוון התשס"ד, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.
___________________ __________________ ___________________
שופט אב"ד שופט
רשמת: דג+גה

ע' איו"ש 29/04
____________________________________________________________________
4








בית דין צבאי 29/04 זיאד פתחי אחמד אחמד נ' התובע הצבאי (פורסם ב-ֽ 31/05/2004)