פסקי דין על בנימין אור יצחק

766-08/11 תתע     10/05/2012




תתע 766-08/11 מדינת ישראל נ' בנימין אור יצחק








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים



תת"ע 766-08-11 מדינת ישראל
נ' יצחק




בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה


נגד


בנימין אור יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד מרק פרנק



הנאשם

הכרעת דין


החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן העבירה של נהיגה בשכרות שהואשם בה, וזאת בשל כשל בראיות המאשימה הנוגע לאי הצגת פלט קריא של כיול מכשיר הינשוף, הכל כמפורט להלן:

האישום
1.
כתב האישום מייחס לנאשם נהיגה בשכרות ביום 11.3.11, בשעה 02:10 לערך, כשבנשיפתו נמצא ריכוז של 415 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף, המהווה עבירה על סעיפים 62(3), 64ב' (א)
ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש

] (להלן: "הפקודה") ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961
(להלן: "התקנות").

תשובת הנאשם
2.
במועד ההקראה כפר ב"כ הנאשם בשם הנאשם, בעובדות כתב האישום, במיומנות הפעלה ותקינות מכשיר הינשוף.

ראיות המאשימה
3.
מטעם המאשימה העידו:
עת/1 מר רפאל הרשקוביץ אשר ערך את בדיקות הנשיפון והמאפיינים, תחקר את הנאשם ומילא את המסמכים שסומנו ת/1-ת/3.
עת/2 רס"מ ערן דקל
טכנאי המעבדה (להלן: "הטכנאי"). באמצעותו הוגשו הראיות שסומנו ת/4-ת/9.
עת/3 רס"ר אלבר אודליה
אשר ערכה את בדיקת הינשוף לנאשם, ערכה ומסרה לנאשם הזמנה לדין (ת/10), מילאה דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/11)
והגישה פלטי ינשוף המלמדים על ריכוז של 415 מ"ג. בנוסף, הוגש באמצעותה צילום בלתי קריא של פלט בדיקת הכיול (ת/13) (להלן: "פלט הכיול").

טענות ההגנה
4.
טענת ההגנה הינה כי יש לזכות הנאשם, באשר לא הוכחה תקינות הינשוף וכיולו התקין בטרם נבדק הנאשם.
עוד נטען כי הנאשם לא הוזהר כדין לעניין זכות השתיקה ומשכך, אין לראות בדבריו הודאה בביצוע העבירה. יתרה מזאת, הנאשם הודה ששתה בירה אחת ולא הודה בהיותו תחת השפעת אלוכוהול.

דיון והכרעה
5.
לאחר שבחנתי את הראיות
הגעתי למסקנה כי לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך הראיות שהוצגו בפני
. ואסביר:

המאשימה לא הוכיחה כי המכשיר כויל כהלכה
6.
העתק צילומי של פלט הכיול

שהוגש לבית המשפט אינו מהווה העתק מדוייק של המקור, כאמור בפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (סעיפים 40-41) ועל כן אינו יכול להתקבל כראיה. בצילום שהוגש לא מופיע ערך בדיקת הכיול שנעשתה למכשיר ולכן לא ניתן לדעת האם התוצאה שהתקבלה תקינה ביחס לתוצאה שהוזנה על פי ערך בלון היחידה ואשר נכתבה בכתב ידה של המפעילה על גבי הפלט.


7.
אין לי ספק שלו טרחה המאשימה לבדוק ראיותיה, בזמן הגשת כתב האישום או למצער בטרם החלה ישיבת ההוכחות, ואפילו תוך כדי ישיבת ההוכחות כשהסנגור הצביע על הפגם, יכולה היתה המאשימה להשיג העתק צילומי טוב יותר ואף את המקור, אולם היא לא טרחה לעשות כן ואפילו לא ביקשה לדחות הדיון לצורך כך ובמקום זאת בחרה לטעון כי יש להסתפק בעדותה בע"פ של המפעילה כי בדיקת הכיול היתה תקינה.


8.

מפעילת הינשוף נשאלה:

"ש. זאת אומרת שאת לא יכולה לשלול את האפשרות, כי את לא רואה את התוצאה, כי בבדיקת הכיול הראשונה יתכן והייתה חריגה של יותר מ 5%?
ת. עכשיו אני לא יכולה לדעת כי אני לא רואה בבירור את הפלט. אבל באופן כללי אני בודקת את זה עוד בתחנה.
ש.באותה מידה את לא יכולה לשלול את האפשרות שקיים פער למעלה של 10% בין שתי בדיקות הכיול?
ת. נכון
". (פרוטוקול עמ' 11, ש' 31-32; עמ' 12, ש' 1-5).

9.
מפעילת הינשוף העידה כי אם המכשיר לא היה תקין, היתה רושמת זאת ומנסה להשתמש במכשיר השני, אולם אין בעדות זו כדי להוות תחליף להצגת פלט הכיול, כשם שלא ניתן לקבל את עדותו של המפעיל כי חזה במו עיניו בתוצאת ריכוז אלכוהול המלמדת על שכרות, אך אין בידיו הפלט.



10.
משלא הוצג בפני
פלט כיול המכיל שתי בדיקות אשר ביחס לערך המוזן של הבלון, אינן סוטות מעל ל-5%, לא הוכחה תקינות המכשיר במועד בדיקת הנאשם ועל כן יש לזכותו מחמת הספק.
הפסיקה בבתי משפט מחוזיים הקלה מאוד עם המאשימה ו"ויתרה" לה על הצורך להגיש כראיה לבית המשפט תעודת עובד ציבור ומסמכים המעידים על בדיקה חצי שנתית כחלק מהנטל להוכיח את תקינות המכשיר, וזאת כל עוד מסמכים אלו מהווים חלק מחומר החקירה העומד לרשות הנאשם (ראה עפ"ת (בש) 47572-08-11 מדינת ישראל
נ' למנוב מיכאל ועפ"ת (ים) 21607-10-11 מלול נ' מדינת ישראל
), אולם לא מצאתי בפסיקה כי ניתן לוותר גם על פלט הכיול ואולי אף על פלט בדיקת נשיפת הנאשם ולדרוש מבית המשפט כי ירשיע נאשם על סמך עדותו של מפעיל הינשוף כי הבדיקה היתה תקינה והתוצאה הנחזית היתה מעל למותר.




האם הוכחה שכרותו של הנאשם בראיות אחרות?
11.
הלכה פסוקה, כי בית המשפט אינו חייב להסתמך על בדיקה מדעית בלבד וכי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, על פי ממצאי התנהגותו של הנאשם

12.
ראה :
בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל
, פ"ד מ

(4) 463, בעמ' 467, אולם מ
עיון בבדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם עולה כי למעט ריח קל של אלכוהול לא נמצאו אצל הנאשם כל מאפיינים נוספים של שכרות ולא כל סימן בהתנהגותו כי היה שיכור. עת/1 (המתנדב רפאל הרשקוביץ), אשר ערך לנאשם את הבדיקות טרם העבירו לבדיקת הינשוף העיד בפני
כי הנאשם "רק נכשל בנשיפון" (עמ' 3, ש' 10) ובסך הכללי התרשמותו של השוטר מהנאשם הייתה חיובית "שיתף פעולה לכול אורך הדרך, היה אדיב, נחמד, וענייני, ערני מאוד לכל אורך השהות איתנו, השיב לענייו ולא התחכם" (ת/3).

13.
העובדה שהנאשם הודה בכך ששתה עובר לנהיגה ½ ליטר בירה גולדסטאר (כבקבוק וחצי של בירה בכמות של 333 מ"ל) אינה מהווה הודאה בנהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, שהרי "יש לזכור כי החוק אינו אוסר נהיגת רכב כשבדמו של הנהג כמות כלשהי של אלכוהול. אסור לנהוג ברכב רק במצב שכרות, או כאשר האלכוהול שבדמו של הנהג משפיע על נהיגתו" (ראה: ת"ד (נצרת) 10177/99 מדינת ישראל
נ' גיגוני חוסין (לא פורסם, 2.10.05).

לסיכום
14.
מכל האמור לעיל, עולה כי לא ניתן להרשיע הנאשם בנהיגה בשכרות ואף לא תחת השפעת אלכוהול, בשל מחדל ראייתי של המאשימה, לפיכך אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירה בה הואשם.

ניתנה היום,
י"ח אייר תשע"ב , 10 מאי 2012, בהעדר הצדדים

הדיון שנקבע ליום 17/6/12 בטל בזאת.
מזכירות תשלח הכרעת הדין לצדדים בדואר רשום.








תתע בית משפט לתעבורה 766-08/11 מדינת ישראל נ' בנימין אור יצחק (פורסם ב-ֽ 10/05/2012)