פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ | פסקי דין על אשרת שטיינפלד

23547-04/10 א     08/05/2012




א 23547-04/10 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' אשרת שטיינפלד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 23547-04-10 שטיינפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט

מבקש
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופרה מילבאום


נגד

משיבה
אשרת שטיינפלד
ע"י ב"כ עו"ד אסתר ורשואר



החלטה

לפני בקשה של המבקש, לסילוק תביעת המשיבה על הסף, מטעמי התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב, מעשה בית דין, חוסר סמכות והיעדר עילה.


א. התביעה נשוא בקשת הדחייה
.
המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב פתיחת תיק הוצאה לפועל מס' 01-19108-00-0 על ידי המבקש נגד המשיבה ובעלה לשעבר (להלן: "תיק הוצל"פ"), ובגין התנהלותו של המבקש ונציגיו בתיק ההוצל"פ.

לטענת המשיבה בכתב התביעה, המבקש פתח את תיק ההוצל"פ, בגין מלוא יתרת חוב ההלוואה שקיבלה ממנו, על סך 62,791 ₪, כאשר חוב הפיגורים עמד על 9,802 ₪. לפיכך, טוענת המשיבה בכתב התביעה כי המבקש התרשל ונהג בחוסר תום לב בפתיחת תיק ההוצל"פ.

כן טוענת המשיבה בכתב התביעה כי במסגרת תיק ההוצל"פ, פעל המבקש למימוש הדירה הממושכנת ואף מימש אותה בפועל, לאחר תיקון מס' 23 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "התיקון לחוק ההוצאה לפועל"), לפיו, ככלל, לא ניתן לממש משכון על חוב פיגורים בלבד להבדיל ממלוא יתרת ההלוואה.

בנוסף מעלה המשיבה בכתב התביעה, שלל טענות הנוגעות לאי המצאה של הודעה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ, אי היענות להצעתה לשלם את חוב הפיגורים, הערמת קשיים שלא לצורך כתנאי למניעת פינוי הדירה ועוד.

לטענת המשיבה, נודע לה לראשונה כי מתנהל נגדה הליך של פינוי מהדירה, רק ביום 10.4.02, כאשר נמסר לשוכר שהתגורר בדירה טופס "הודעה על פינוי".

בכתב התביעה מבוקש לחייב את המבקש להשיב למשיבה את כל הכספים ששולמו על ידה וכן לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התנהגותו הרשלנית בסך של 2,104,000 ש"ח כדלקמן:
800,000 ש"ח שהם שווי ערך ל- 200,000$ - שווי הדירה במועד הגשת התביעה.
294,000 ש"ח דמי שכירות שאותם יכלה המשיבה לגבות בהשכרת הדירה ממועד מכירת הדירה ועד יום הגשת התביעה, בסך 3,500 ש"ח לחודש משך 84 חודשים.
הוצאות משפטיות, הוצאות טלפון והוצאות נסיעה שנגרמו למשיבה במהלך ניהול תיק ההוצל"פ בסך 10,000 ש"ח.
עגמת נפש כתוצאה מעלבונות שהוטחו במשיבה על ידי הבנק – סך של 500,000 ש"ח.
עגמת נפש שנגרמה למשיבה כתוצאה מהצורך להטטל עם 3 ילדים קטינים מדירה שכורה אחת לשנייה – 500,000 ש"ח.


ב. טענות הצדדים בבקשה לסילוק על הסף
.
ב.1 התיישנות עילת התביעה .
המבקש טוען כי על התביעה חלה התיישנו באשר האירועים נשוא התביעה אירעו למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה.

תיק ההוצל"פ נפתח ביום 29.2.00, והודעות פינוי, במסגרת הליכי המימוש, נמסרו בדירת המשיבה, לידי השוכרים, בימים 12.3.02 ו- 14.3.02. לטענת המבקש, במועדים אלה החל מירוץ ההתיישנות של עילת התביעה שלפניי.

כן טוען המבקש כי עוד ביום 10.3.03, בדיון שהתקיים לפני ראש ההוצל"פ, ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים, על פיה ניתנה למשיבה אפשרות למכר עצמי במחיר גבוה ממחיר ההצעה שהוגשה לאישור, שאם לא כן תאושר המכירה למציע.

מנגד טוענת המשיבה, כי עילת התביעה התגבשה ביום 20.5.03, עת אושר לכונס הנכסים מטעם המבקש להתקשר עם הרוכש בהסכם מכר הדירה שהייתה שייכת למשיבה. לטענת המשיבה, כל עוד לא אושרה ההתמחרות על ידי ראש ההוצל"פ, אין רלוונטיות ליתר האירועים שהתרחשו קודם ליום 20.5.03, שהרי, אלמלא החלטה זו של ראש ההוצל"פ לא היה נגרם למשיבה כל נזק. לפיכך, טוענת המשיבה כי התביעה הוגשה בטרם התיישנה. גם באשר למועד מסירת צו הפינוי לשוכרים טוענת המשיבה כי באותו שלב ניתן היה עדיין לבטל את ההחלטה בדבר מימוש הדירה ולפיכך טרם התגבשה עילת התביעה וטרם החל מירוץ ההתיישנות.

ב.2. שיהוי וחוסר תום לב .
לחילופין, טוען המבקש, כי התביעה נגועה בשיהוי ניכר. כתוצאה המשיהוי, טוען המבקש, כי נגרם לו נזק ראייתי שכן תיק המימוש בהוצל"פ בוער, ומצבו השתנה לרעה לטענתו, הגשת התביעה בשיהוי ניכר מהווה התנהגות בחוסר תום לב חמור מצד המשיבה, המצדיקה דחיית התובענה על יסוד תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המשיבה טוענת כי כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות כאמור בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, היא זכאית להגיש את התביעה.

באשר לטענה לפיה בוער תיק ההוצל"פ, טוענת המשיבה כי הואיל ומדובר במוסד בנקאי והוא היה מיוצג על ידי עו"ד, הטענה של נזק ראייתי אינה יכולה לחול, וחזקה כי כל המסמכים מצויים בשליטתו של המבקש.

כן טוענת המשיבה כי התיק מצוי בידי המבקש ולא נגרם לו כל נזק ראייתי. כתב ההגנה הוגש, בהסכמת הצדדים, באיחור, על יסוד בקשת ב"כ המבקש שציינה בפני
המשיבה כי היה עליה להזמין את התיק, וכי התיק התקבל רק סמוך ליום 15.2.11. לפיכך, טוענת המשיבה, עובדתית, מצוי התיק בידי המבקש ולא נגרם לו נזק ראייתי כלשהו.


ב.3. מעשה בית דין .
לחילופין, טוען המבקש כי טענות המשיבה נגדו, בדבר מימוש דירתה באמצעות כונס הנכסים, נטענו על ידה במסגרת הליכי ההוצל"פ, ונדחו על ידי רשם ההוצל"פ. לטענת המבקש, מושתקת המשיבה מלהעלות טענות שכבר נידונו על ידי רשם ההוצל"פ, במיוחד הטענה לפיה נפלו כשלים בהליך מכירת הדירה. המשיבה לא ערערה על החלטות אלה, והן הפכו להיות החלטות חלוטות.

מנגד טוענת המשיבה כי החלטות רשם ההוצל"פ אינן מהוות מעשה בית דין ביחס לתביעה שבכותרת. לטענתה, עילת התביעה כאן היא נזיקית, בגין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתנהלותו של המבקש כאשר פעל למימוש הדירה. לטענת המשיבה, בתביעה זו היא לא באה לערער על החלטות רשם ההוצל"פ, אלא טוענת כי החלטותיו של רשם ההוצל"פ התבססו על מידע מוטעה ולא נכון שמסר לו המבקש באמצעות בא כוחו.

ב.4. חוסר סמכות .
המבקש טוען כי בית המשפט חסר סמכות לדון בטענות המשיבה, המופנות כולן כנגד הליכי מכר הדירה. לטענת המבקש, ככל שכונס הנכסים לא פעל בהתאם לסמכויותיו, היה על המשיבה לפנות בבקשות מתאימות לרשם ההוצל"פ, כפי שאכן עשתה או לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המוסמך. משלא עשתה כן, אין לה עוד אפשרות להביא טענות אלה בפני
בית משפט זה.

המשיבה טוענת כי כתב התביעה לא בא לערער על החלטות רשם ההוצל"פ אלא לתבוע את נזקי המשיבה בגין התנהלות רשלנית של המבקש בהליכי מימוש הדירה.

ב.5. היעדר עילה .
המבקש טוען כי המשיבה לא הצביעה על כל עילה בחוק המקנה לה הזכות לה היא טוענת. לטענת המבקש, במועד פתיחת תיק המימוש טרם חוקק התיקון לחוק ההוצל"פ, וזה נכנס לתוקף רק בשנת 2002, כשנתיים לאחר מכן.

לטענת המבקש, גם לו היה המבקש מחויב לפעול על פי התיקון, הרי שעל פי החריגים המנויים בסעיף 81ב1(ג) לחוק ההוצאה לפועל, המאפשרים למבקש להעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת ההלוואה, התקיימו בעניינה של המשיבה שני תנאים מתוך ששת החריגים המנויים בחוק ההוצאה לפועל.

המשיבה טוענת כי הלכה היא כי מכירת נכס לשם גבית חוב של בעליו היא מהלך חמור וקיצוני הפוגע בזכות הקניין שלו לשם מימוש זכות אחרת, כך שיש להקפיד כי ההליכים יתנהלו בהגינות וביושר. לפיכך טוענת המבקשת כי קיימת לה עילת תביעה.

ב.6 תביעה טורדנית וקנטרנית .
לחילופי חילופין טוען המבקש כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית. אשר לרכיב הנזק שנגרם למשיבה, לטענתה, בשל הצורך להטלטל עם ילדיה טוען המבקש כי המשיבה הודתה כי גם טרם פתיחת תיק המימוש היא בחרה להתגורר בשכירות ברחובות.

המבקש טוען כי אין למשיבה אלא להלין על עצמה, שעה שלא עמדה בהתחייבותה כלפיו, וניסיונותיה לעכב את ההליכים, הגדילו את נזקו של המבקש.

המשיבה מכחישה טענות אלה וטוענת כי זכויות המבקש לא יכלו להירמס באשר היה מדובר בחוב פיגורים של 9,802 ₪ בלבד.


ג. דיון והכרעה
.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

ג.1. התיישנות עילת התביעה .
עצם פתיחת תיק ההוצל"פ והאירועים שהתרחשו סמוך לאחר מכן, אין בהם כדי להוות חלק מעילת התביעה. אמנם, המשיבה מפרטת בכתב התביעה מסכת עובדתית רחבה, וטוענת כי המבקש נהג ברשלנות ובחוסר תום לב, אולם, עילת התביעה התגבשה עם מתן ההחלטה בבקשה למתן הוראות שניתנה ביום 20.5.03 על ידי רשם ההוצאה לפועל. אלמלא כן – לא היה נגרם למשיבה נזק.

מאחר והתובענה הוגשה ביום 19.4.10 ומועד התגבשות עילת התביעה הוא 20.5.03, יוצא כי עילת התביעה לא התיישנה בעת הגשתה.


ג.2. שיהוי וחוסר תום לב .
יכול ויהיה מקום לדחות תביעה שטרם התיישנה בשל שיהוי. סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע מפורשות כי חוק ההתיישנות לא בא לפגוע בסמכות לדחות סעד מחמת שיהוי.

עם זאת, לא בקלות ידחה בית המשפט מחמת שיהוי תביעה שטרם התיישנה. המבקש טוען כי בשל השיהוי נגרם לו נזק ראייתי שכן התיק בוער והוא אינו יכול להתגונן כראוי. ראשית, טענה זו עומדת בסתירה לטענת ב"כ המבקש לעניין האיחור בהגשת כתב הגנה, לפיה התיק הוזמן והתקבל אצלו סמוך ליום 15.2.11, כך שלא ברור באיזה נזק ראייתי עסקינן. שנית, שאלת הנזק הראייתי הנטען מצריכה בירור עובדתי ולפיכך אין בה כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף המהווה סעד קיצוני החוסם בעל דין מלהביא את עניינו לבירור משפטי ועובדתי.

ג.3. מעשה בית דין .
הצדק בסוגיה זו הוא עם המשיבה. העניין שנדון לפני רשם ההוצל"פ במסגרת תיק מימוש המשכון אינו עניינה של התביעה שבכותרת. החלטות רשם ההוצל"פ ניתנו לעניין עצם הליםך מימוש המשכון ולא נתנו לעניין מעשיו ומחדליו הרשלניים הנטענים של המבקש, שבגינם תובעת ממנו המשיבה את נזקיה הנטענים.

ג.4. חוסר סמכות .
מאותם נימוקים שבגינם אין לקבל את טענת המבקשת בדבר מעשה בית דין, אין גם לקבל את טענותיו לפיהם אין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה.

ג.5. העדר עילה .
התביעה אינה רק בשאלה אם רשאי היה המבקש להגיש בקשה למימוש משכון על-פי חוק ההוצאה לפועל או אם פתיחת תיק המימוש נעשתה לפני תיקון מס' 23 לחוק ההוצאה לפועל או לאחריו. עיקר המחלוקת היא באשר להתנהלותו הרשלנית הנטענת של המבקש בהליכים למימוש המשכון. מכאן, שאין לסלק את התביעה על הסף.

ג.6. תביעה טורדנית וקנטרנית .
טענה זו הועלתה באופן סתמי.
מבלי להתייחס לשאלת סיכויי התביעה, ניתן לומר כי אין מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שישי לסלקה מבלי לדון בה.


ד. סיכום
.
לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 1,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ב, 08 מאי 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 23547-04/10 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' אשרת שטיינפלד (פורסם ב-ֽ 08/05/2012)