פסקי דין על א.שילת דלקים בע"מ | פסקי דין על עודד זגורי | פסקי דין על נתיבי הנחל דרום השקעות נכסים ובניין |

1794/12 רעא     20/05/2012




רעא 1794/12 א.שילת דלקים בע"מ נ' עודד זגורי, נתיבי הנחל דרום השקעות נכסים ובניין בע"מ




החלטה בתיק רע"א 1794/12


בבית המשפט העליון


רע"א 1794/12



לפני:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשת:
א.שילת דלקים בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עודד זגורי



2. נתיבי הנחל דרום השקעות נכסים ובניין בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.1.2012 בהפ"ב 33787-12-11 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שבח

בשם המבקשת:
עו"ד ש' ניידרמן
בשם המשיבים:
עו"ד ג' בוסי


החלטה


לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת
י' שבח
) מיום 24.1.2012 בהפ"ב 33787-12-11, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת
לביטול פסק בוררות שניתן ביום 2.11.2011.

תמצית הרקע העובדתי ופסק הבוררות
1.
המבקשת, א. שילת דלקים בע"מ (להלן:

שילת
) הינה חברה פרטית שעוסקת בתחום הנדל"ן. המשיבה 2, נתיבי הנחל דרום השקעות נכסים ובנין בע"מ (להלן:
נתיבי הנחל
) חתמה בשנת 2005 על הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל בנוגע למקרקעין בנתיבות (להלן:
המקרקעין
), עליהם תוכנן להקים מרכז מלאכה ותעשיה. המשיב 1, מר עודד זגורי
(להלן:
זגורי
) הינו בעל המניות היחיד של נתיבי הנחל. בין שילת לבין זגורי ונתיבי הנחל התקיים משא ומתן בנוגע לשיתוף פעולה במסגרתו תיבנה על המקרקעין גם תחנת דלק, בנוסף למרכז המלאכה והתעשיה, וזאת לאור פעילותה של שילת בתחום תחנות הדלק. בתום המשא ומתן נכרת בין הצדדים הסכם ביום 9.9.2009, בו נקבע כי שילת תרכוש 80% מהון המניות של נתיבי הנחל ומזכויותיה במקרקעין, ובתמורה תשלם שילת לזגורי סך של 1,280,000 ש"ח, בשני תשלומים ובכפוף לתנאים מסוימים שנקבעו בהסכם. נקבע כי התשלום הראשון בסך 500,000 ש"ח ישמש לסילוק שיעבוד שנרשם על המקרקעין לטובת בנק לאומי, והתשלום השני בסך 780,000 ש"ח ישולם במעמד החתימה על הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל. שני התשלומים הותנו בהתקיימותם של תנאים שונים, בהם הסרת השיעבוד שנרשם על המקרקעין, חתימת הסכם שכירות ראשוני עם אחת מחברות הדלק והארכת תוקף הסכם הפיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל.

2.
כעבור מספר חודשים נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות, אשר שיאם בהודעת ביטול ששלח זגורי לשילת ביום 17.2.2010, בה הודיע לה על ביטול החוזה לאור הפרתו היסודית על ידה, המתבטאת באי-תשלום התמורה במועדים שנקבעו (להלן:

הודעת הביטול
). בעקבות הודעת הביטול הגישו הצדדים תובענות הדדיות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר הורה בהתאם לתניית בוררות שנכללה בהסכם על העברת כל המחלוקות להכרעת בורר, השופט בדימוס א' סטרשנוב (להלן:
הבורר
). אין צורך במסגרת זו לפרט שוב את כל טענותיהם של הצדדים ואסתפק ואומר, בתמצית, כי טענתה העיקרית של שילת הייתה שהיא שילמה את התמורה שנקבעה בהסכם (ולמצער את מרביתה) ולפיכך יש להורות על אכיפתו, ואילו טענתו העיקרית של זגורי הייתה כי החוזה בוטל כדין לאור הפרתו היסודית על ידי שילת.

3.
בפסק הבוררות מיום 2.11.2011 קבע הבורר כי המחלוקת העיקרית בה הוא נדרש להכריע הינה האם שילת עמדה בהתחייבותה לשלם לזגורי את התמורה שנקבעה בהסכם, בכפוף לתנאים ולמועדים שנקבעו בו. בהתאם לכך, נקבע, תוכרע השאלה האם הפרה שילת את ההסכם והודעת הביטול ניתנה כדין או שמא זגורי הוא זה שהפר את ההסכם.

פסק הבורר הינו מפורט ומנומק ובוחן את הטענות
בשני מישורים
: במישור העובדתי נדרש הבורר להכריע אלו כספים שולמו על ידי שילת ובאלו מועדים; במישור המשפטי נדרש הבורר להכריע בשתי מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בנוגע לפרשנות סעיפים בהסכם.



במישור העובדתי
דחה הבורר את טענת שילת כי שילמה לזגורי במזומן סך של 320,000 ש"ח במועדים שונים. הבורר ציין כי לא הובאה לפניו כל הוכחה לכך שסכום זה שולם לזגורי ואין כל מסמך שמאשר או מתעד תשלומים ששילמה שילת במזומן. עוד נקבע כי העדים מטעם שילת שהעידו בעניין זה שינו גרסאות וסתרו זה את זה, ולכן "לא ייפלא כי לא ניתן לתת אמון, ולו בסיסי, בגרסת הנתבעת [שילת] ועדיה". הבורר דחה טענה נוספת שנטענה על ידי שילת בדבר תשלום נוסף בסך 400,000 ש"ח ששולמו על ידה, לטענתה, כדמי תיווך לצד שלישי. בנקודה זו נקבע כי התשלום לא הוכח ואף אם היה מוכח, לא הוכח שמדובר בתשלום שהיה אמור להשתלם על ידי זגורי ומשכך אין לזקוף אותו לזכותו. מעבר לסכומים האמורים, קבע הבורר כי לטענת זגורי שולמו לו 638,000 ש"ח בלבד, בעוד שלטענת שילת שולמו 696,808 ש"ח. כך או כך, קבע הבורר, מדובר בסכומים נמוכים משמעותית מהתמורה שנקבעה בהסכם.



במישור המשפטי
נדונו שתי מחלוקות פרשניות. המחלוקת הראשונה נגעה לסעיף בהסכם שלטענת שילת איפשר לה לבחור כיצד לשלם את התשלום הראשון בסך 500,000 ש"ח. הבורר קיבל את טענת שילת כי במסגרת ההסכם יצרו הצדדים שני מנגנונים חלופיים בנוגע לתשלום הראשון וכי שילת יכלה לבחור אם לשלם סכום זה בתשלום אחד לבנק לאומי, כנגד סילוק השעבוד, או לשלמו בדרך של מימון הבנייה מבלי שיוסר השעבוד לטובת בנק לאומי בשלב ראשון. המחלוקת השנייה נגעה למועד העברת המניות על שם שילת. בנקודה זו כלל ההסכם שתי הוראות סותרות. בתמצית ייאמר כי שילת הסתמכה על סעיף בהסכם בו נקבע כי העברת המניות תתבצע לאחר התשלום הראשון בסך 500,000 ש"ח, ולעומתה זגורי הסתמך על סעיף אחר בהסכם בו נקבע כי העברת המניות תתבצע לאחר העברת כל התמורה. הבורר קבע כי ההסכם נוסח על ידי שילת ולכן במקרה של סתירה או אי-בהירות בניסוח החוזה, יש לפרשו לרעת המנסח (שילת) ולהעדיף את הפרשנות שהוצעה על ידי זגורי. לפיכך, משנקבע כי שילת הפרה את ההסכם ולא עמדה בתשלום מלוא התמורה שנקבעה בהסכם, קבע הבורר כי זגורי לא היה מחויב להעביר את המניות על שמה ולא הפר מצידו את ההסכם.

4.
לאור כל האמור לעיל, דחה הבורר את התביעה של שילת וקיבל את התביעה שכנגד של זגורי, בקובעו כי שילת לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות על פי ההסכם, ולפיכך הודעת הביטול ששלח זגורי ביום 7.2.2010 ניתנה כדין. כפועל יוצא, נקבע כי זגורי הוא הבעלים המלא של 100% מהון המניות של נתיבי הנחל. הבורר קבע עוד כי בעקבות הודעת הביטול על הצדדים להשיב זה לזה את שקיבלו על פי ההסכם, וכי שילת תשלם לזגורי ולנתיבי הנחל פיצויים מוסכמים בסך 128,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 100,000 ש"ח.

5.
שילת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן:

חוק הבוררות
). הטענה העיקרית שנטענה על ידי שילת הייתה כי הבורר פעל ללא סמכות או חרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות (סעיף 24(3) לחוק הבוררות). בנקודה זו נטען כי הבורר כלל לא היה מוסמך לדון בשאלת תשלום
מלוא
התמורה וכי המחלוקת שבה נדרש הבורר להכריע הייתה מוגבלת אך ורק לשאלת תוקפה של הודעת הביטול בשים לב
לתשלום הראשון
ולשאלת העברת המניות. כמו כן, טענה שילת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להביא ראיותיה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות) וכי הבורר לא פסק בהתאם לדין (סעיף 24(7) לחוק הבוררות).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי
6.
בית המשפט דחה את טענת החריגה מסמכות, בקובעו כי בעל דין אשר טוען לחריגת הבורר מהסמכות שהוקנתה לו צריך להציג לפני בית המשפט את כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הליך הבוררות, על מנת שבית המשפט יוכל לבחון מהן הסוגיות שהועברו להכרעת הבורר ולבחון אם הבורר חרג מגבולותיהן. בית המשפט קבע כי שילת לא צירפה את כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבוררות, וציין כי בא כוחה של שילת טען שלא היה עליו להגישם שכן ניתן להסיק מהן הסוגיות שהועברו להכרעת הבורר מפסק הבוררות עצמו. לפיכך, בחן בית המשפט את פסק הבוררות וקבע כי לא ניתן להסיק ממנו כי בעלי הדין צמצמו את המחלוקת לשאלת התשלום הראשון והחבות בהעברת המניות בלבד ואף הדגיש כי "ההיפך הוא הנכון". בית המשפט קבע כי מפסק הבוררות עולה שזגורי טען בכתבי הטענות מטעמו כי שילת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לו את התמורה המוסכמת (ולא רק את התשלום הראשון). עוד נקבע כי מפסק הבוררות ניתן להבין כי שילת היא זו שהרחיבה את החזית והעלתה טענות שנוגעות לתשלומים נוספים, אשר לטענתה שילמה לזגורי מעבר לתשלום הראשון. בית המשפט הדגיש כי שילת אף העידה עדים והציגה ראיות בכל הנוגע לתשלום התמורה הכוללת. בית המשפט הוסיף וציין כי אם עדיין נותר ספק באשר לטיב המחלוקת שהועברה להכרעת הבורר, הרי זה מתפוגג כליל לאחר עיון בסיכומים שהגישה שילת לבורר, בהם מתייחסת שילת עצמה לתשלום מלוא התמורה על פי ההסכם.


7.
בית המשפט דחה את טענתה החלופית של שילת כי לא ניתנה לה ההזדמנות להציג ראיותיה. בית המשפט קבע כי במהלך הבוררות נשמעו עדים רבים מטעם שילת וכי העדויות והראיות התייחסו לתשלום מלוא התמורה על פי ההסכם, ועל כן מדובר בטענה בלתי ראויה שדינה להידחות. לבסוף, דחה בית המשפט את טענתה האחרונה של שילת כי הבורר לא פסק על פי הדין. בית המשפט קבע כי תניית הבוררות שנכללה בהסכם אכן קבעה שהבורר מחויב לפסוק לפי הדין וציין כי "לטעמי כך אמנם עשה [הבורר]". בית המשפט ציין כי אף אם נלך לקראת שילת ונניח כי הבורר צריך היה לבחון את תקפות הודעת הביטול בשים לב לתשלום הראשון בלבד, עדיין לא מדובר בהתעלמות מהדין אלא לכל היותר בטעות ביישומו שהינה בעלת אופי ערעורי מובהק ואינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות. כפועל יוצא, דחה בית המשפט את בקשת הביטול ואישר את פסק הבורר בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות.

תמצית טענות הצדדים
8.
שילת טוענת כי מתקיימות בעניינה חמש עילות לביטול פסק הבוררות, הקבועות בסעיפים 24(3)-24(7) לחוק הבוררות. לטענת שילת, בית המשפט המחוזי דן רק בעילות הביטול לפי סעיפים 24(3), 24(4) ו-24(7) והתעלם מטענותיה בדבר העילות הקבועות בסעיפים 24(5) ו-24(6) לחוק הבוררות, לפיהן הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו ולא נתן נימוקים לפסק הבוררות. נטען כי די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, שבה שילת על טענותיה בבית המשפט המחוזי, כמעט מילה במילה, כי מתקיימות העילות הקבועות בסעיפים 24(3)-24(7) לחוק הבוררות. לבסוף נטען כי פסק הבוררות "גורם למבקשת עיוות דין חמור ביותר שיהא זה דחוק ביותר לסבור כי ניתן להסכים עימו".

9.
המשיבים טוענים כי הבקשה אינה מגלה סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך ומשכך היא אינה עומדת במבחנים הקבועים בפסיקה למתן רשות ערעור בענייני בוררות ודינה להידחות. לטענת המשיבים, אף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות אינה מתקיימת כאן ומדובר למעשה ב"ערעור בתחפושת של בקשת ביטול". כמו כן, נטען כי לשילת לא נגרם שום עיוות דין כאשר שילת קיבלה את יומה לפני בורר מקצועי, הביאה עדיה וראיותיה ובסופו של יום נקבע בפסק בוררות ממצה ומקיף כי אין אמת בעמדתה. לעניין טענת שילת כי הבורר חרג מסמכותו, תומכים המשיבים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומדגישים כי שילת הקדישה מאמצים רבים בסיכומיה ובכתב תביעתה המקורי להוכיח כי שילמה את התמורה במלואה ולכן היא מנועה מלטעון כעת שסוגיה זו לא נמסרה להכרעת הבורר.

דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בפסק הבוררות המנומק והמקיף, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים על נספחיהן,
הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במקרים
חריגים

ומצומצמים
בלבד המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/2000
גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
, פ"ד נז (6) 605 (2004);
רע"א 6727/10
עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ
(לא פורסם, 6.10.2010)
בסעיף 18; רע"א 5067/09
שרבט נ' שרבט
(לא פורסם, 3.1.2011) בסעיף 26; רע"א 6489/09
מדובר נ' קרן קיימת לישראל
(לא פורסם, 18.1.2011) בסעיף 17
]. איני סבור כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים.

12.
טענתה המרכזית של שילת, כאמור לעיל, הינה הטענה כי הבורר פעל ללא סמכות או חרג מהסמכויות שניתנו לו על ידי הצדדים, בהתאם לסעיף 24(3) לחוק הבוררות. כפי שציינתי לעיל, בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי שילת לא טרחה לצרף לבקשת הביטול את כתבי הטענות שהוגשו לבורר ובא כוחה ציין כי ניתן ללמוד על גדר המחלוקת שהועברה להכרעת הבורר מעיון בפסק הבוררות עצמו. בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון בפסק הבוררות ומהסיכומים שהגישה שילת במסגרת הליך הבוררות ניתן להסיק שהצדדים לא הגבילו את הבורר לדון אך ורק בסוגיית התשלום הראשון. בית המשפט ציין כי שילת הרחיבה את החזית כשטענה כי שולמו על ידה סכומי כסף נכבדים מעבר לתשלום הראשון, תוך הבאת עדים וראיות להוכיח טענה זו. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי טענה זו. הנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי במלואה.


אבקש להוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי מעת ששני הצדדים טענו טענות הדדיות בדבר הפרת ההסכם והסכימו להביא את המחלוקות ביניהם להכרעת בורר, נראית לי טענתה של שילת בדבר הגבלת סמכות הבורר לדון רק בשאלת התשלום הראשון מלאכותית ואף בלתי הגיונית. תניית הבוררות הנקובה בהסכם הינה כללית וקובעת כי "הצדדים מסכימים כי בכל סכסוך ו/או מחלוקת שיתגלעו ביניהם בקשר עם ביצוע הוראות הסכם זה יכריע בורר דן יחיד...". לפיכך, בהיעדר אמירה מפורשת וברורה של הצדדים לפיה צומצמו סמכויותיו של הבורר ל"גזרה" מסוימת של ההסכם, נקודת המוצא הינה כי
כל
ההיבטים שנוגעים להסכם מובאים להכרעת הבורר. טענות המועלות בדיעבד בדבר סמכות מצומצמת ונקודתית של הבורר, אשר אין להן אחיזה בלשון תניית הבוררות או בכתבי הטענות שהוגשו לבורר לא תשמענה, בדרך כלל, על ידי בית המשפט במסגרת סעיף 24(3) לחוק הבוררות. למותר לציין כי הצדדים יכולים להסכים לצמצם את סמכויותיו של הבורר ולהביא להכרעתו שאלה מצומצמת, תהא זו שאלה משפטית או עובדתית, אך נדרשים הם לעשות זאת במפורש ולא במשתמע, מראש ולא בדיעבד [ראו והשוו:
סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל
כרך ב' 1011-1010 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)
].

13.
קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לטענות שילת על פי סעיפים 24(4) ו-24(7) לחוק הבוררות מקובלות עלי אף הן במלואן. טענות אלה הן במידה רבה חזרה בשינויים קלים על הטענה המרכזית. הטענה כי הבורר לא פסק בהתאם לדין (סעיף 24(7) לחוק הבוררות) הינה בנסיבות העניין וריאציה על טענת החריגה מסמכות, כאשר נטען שהבורר שגה כאשר בחן את כל התשלומים ששילמה שילת והיה עליו להגביל עצמו לבחינת התשלום הראשון בלבד. טענה זו נדחתה בצדק על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי בנסיבות העניין נראה שהבורר פסק על פי הדין והעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לכל היותר מדובר בטעות ביישום הדין ולא בהתעלמות מהדין.


בכל הנוגע לטענת שילת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה או להביא ראיותיה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות), לא אוכל שלא להעיר בנקודה זו כי בנסיבות העניין מדובר בטענה תמוהה. כפי שעולה מפסק הבוררות ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הצדדים הודיעו לבורר כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על דיוני ההוכחות בתיק וביקשו שהבורר יכריע על בסיס תצהירי העדות הראשית והסיכומים בלבד. בשלב מאוחר יותר פנה הבורר מיוזמתו אל הצדדים, לאחר שקרא את סיכומיהם ותצהיריהם, והודיעם כי הוא סבור שעיקר המחלוקת הינו "עובדתי מובהק" וציין כי יתקשה להכריע בסכסוך ללא שמיעת העדים והתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהם. בעקבות זאת, התקיימו לפני הבורר ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדים והוגשו ראיות. בנסיבות אלה, סבורני כי שילת מושתקת מלטעון שנפל בהליך הבוררות פגם מהסוג הקבוע בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, ומוטב היה שטענה זו לא הייתה נטענת כלל.

14.
לבסוף אבקש להתייחס לטענת שילת במסגרת הבקשה שלפני, בנוגע להתעלמותו של בית המשפט המחוזי מטענותיה בדבר העילות הקבועות בסעיפים 24(5) ו-24(6) לחוק הבוררות. לטענת שילת, הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו ולא נתן נימוקים לפסק הבוררות על אף שהותנה כך בהסכם הבוררות. אכן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין התייחסות מפורשת לטענות אלה, אלא שעיון בבקשה שלפני מגלה כי מדובר בטענות שנטענו בעלמא ושדינן להידחות. טוענת שילת כי פסק הבורר ניתן במנותק מחומר הראיות וללא כל נימוק המסביר אותו. ובמילותיה: "פסק הבורר התעלם מההסכם ומתעלם מכל יתר הקביעות שבו, ואין בו ולו תחילתו של נימוק, מדוע ולמה זה, יש לפקוד על המבקשת את הפרתו היסודית של ההסכם בשל אי תשלום מלוא התמורה, שעה שטרם בא לעולם המועד לתשלום מלוא התמורה, וכל זאת כאשר הבורר כלל לא התבקש להכריע בפלוגתא שכזו". עינינו הרואות,
מדובר למעשה "באותה גברת בשינוי אדרת". הכותרת היא היעדר הכרעה בעניין שנמסר להכרעת הבורר (סעיף 24(5) לחוק הבוררות), אך התוכן הוא, שוב, חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק הבוררות), וניתן לתמוה, כיצד ידורו בכפיפה אחת טענות בדבר חריגה מסמכות מחד גיסא וטענות בדבר היעדר הכרעה בחלק מהעניינים שנמסרו להכרעת הבורר מאידך גיסא? לשילת הפתרונים [ראו והשוו:
אוטולנגי
בעמ' 1026-1010 ובעמ' 1052-1046]. כך גם בנוגע לטענת היעדר הנמקה (סעיף 24(6) לחוק הבוררות), אשר נטענה באופן לאקוני ונראית כמו העתק של הטענה כי הבורר לא פסק על פי הדין (סעיף 24(7) לחוק הבוררות). מבלי לחזור שוב על הדברים, אציין רק כי פסק הבוררות הינו מקיף ומנומק היטב, כאמור, ובנסיבות העניין סבורני כי לא היה מקום לטענה זו ומוטב היה אילמלא נטענה. כך או כך, תהא הכותרת אשר תהא, דינן של הטענות להידחות מכל וכל, בשים לב לאמור לעיל.


נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.


ניתנה היום, כ"ח באייר תשע"ב (20.5.2012).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12017940_w03.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1794/12 א.שילת דלקים בע"מ נ' עודד זגורי, נתיבי הנחל דרום השקעות נכסים ובניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/05/2012)