פסקי דין על זוהר אלקיים | פסקי דין על דניאל אוחנה | פסקי דין על יוסף מלכה |

9842-07/11 פ     17/05/2012




פ 9842-07/11 מדינת ישראל נ' זוהר אלקיים, דניאל אוחנה, יוסף מלכה








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 9842-07-11 מדינת ישראל
נ' אלקיים ואח'



17 מאי 2012




בפני
כב' השופט אליקים אברהם

המאשימה:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה


נגד

הנאשמים:
1.
זוהר אלקיים
ת"ז 200669844
2.
דניאל אוחנה
ת"ז 302180617
3.
יוסף מלכה
ת"ז 029982329



גזר דין

מבוא
1.
בטרם תחילת שמיעת הראיות הגיעו הצדדים בעזרתו של שופט מגשר להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום (סומן באותו ט/1) מבלי שקיים הסדר לעניין העונש למעט גובה הפיצוי למתלונן שהועמד על 15,000 ש"ח. הנאשמים הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן והורשעו בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334, 335(א)(1)(2) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.


על פי הודאתם, הגיעו הנאשמים ביום 22.6.2011 בסמוך לשעה 2:30 ביחד עם אחר לתחנת דלק במתחם מגידו, בה עבד המתלונן. נאשם 3 רוקן את תוכנו של פח אשפה על הכביש בתחנה ומשהעיר לו על כך המתלונן, תקף אותו נאשם 3 בכך שדחף אותו. בהמשך הנאשמים ואותו אחר תקפו את המתלונן בצוותא חדא, בתחילה באמצעות נשק קר (מקל או מוט) ובהמשך היכו אותו בעוצמה ובאכזריות באגרופים בחלק גופו העליון ובפני
ו, הפילו אותו אל הארץ וכשהוא שוכב על הארץ המשיכו הנאשמים להכותו באגרופים ולבעוט בו בכוח ובאכזריות ברגליהם בכל חלקי גופו ובראשו. בהמשך ירה אותו אחר לעבר המתלונן באמצעות אקדח, קליע פגע בבטנו של נאשם 3 שבזמן זה גהר מעל המתלונן והיכה בו. כתוצאה מהמכות נחבל המתלונן, נשברו בפיו שתי שיניים 16 ו-26 ונגרמו לו שפשופים, נפיחות בראש ובלסתות, רגישות בעצמות הפנים, הקאות והוא הובהל לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. אותו אחר-התוקף הרביעי לא נתפס ולכן לא הוגש נגדו כתב אישום.

מרשם פלילי
לנאשם 1, כבן 23.5 שנים, שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית. בגין עבירת הצתת רכב נדון בין השאר ל-6 חודשי מאסר אותם ריצה בעבודת שירות.
לגבי נאשם 2- כבן 22 שנים, נקבע כי ביצע עבירות סמים ועבירות רכוש, מבלי שהורשע.
לנאשם 3, כבן 26 שנים, שלוש הרשעות קודמות, בעבירות נשק, סמים, מרמה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון. הוא נדון בין השאר לחודש מאסר שרוצה בעבודת שירות.

תסקירי שירות המבחן
2.
לבקשת הסנגורים נתבקש שירות המבחן לחוות דעתו בקשר לכל אחד מהנאשמים, משהתקבלו התסקירים והסתבר כי שירות המבחן מבקש דחייה לחודשים ארוכים לשם בחינת השתלבות בהליך טיפולי,
הבהרתי בהחלטתי מיום 29.3.2012 כי המתחם ההולם של הענישה בעבירות מסוג זה הוא מאסר בפועל ולמרות שטרם גיבשתי עמדה נכון לאותו מועד, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר משלים שיביע עמדה למקרה בו לא יידחה המשך המשפט לצורכי טיפול ואכן הוגשו תסקירים משלימים לגבי כל אחד מהנאשמים.

לגבי נאשם 1- קצינת המבחן בתסקיר המשלים מיום 29.4.2012 לא המליצה המלצה טיפולית. בתסקיר הראשון ההערכה היתה כי ללא טיפול שיתמקד בבעיית האלימות על מנת לשלוט בהתנהגותו במצבי לחץ, הנאשם 1 "עלול להגיב באלימות ותוקפנות במקרים דומים בעתיד". בתסקיר המשלים, שירות המבחן חזר בו מההמלצה שתוארה בתסקיר הראשון משום שהנאשם לא ניצל את התקופה שבה נדחה הדיון לשם פנייה לקבלת טיפול ועורר ספק "באשר למוטיבציה המילולית שהביע", יובהר כי נאשם 1 בטיעוניו, הסביר כי מדובר באי הבנה בינו לבין שירות המבחן ולכך אתייחס בהמשך.
לגבי נאשם 2- המליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל עליו מאסר יש להטילו בדרך של עבודות שירות, בנוסף להטלת פיצוי כספי למתלונן וצו מבחן לשנתיים במהלכו ישולב בקבוצה טיפולית בה ייבחן גם מצבו מבחינת שימוש בסמים. לטענתה בתהליך האבחון עלתה תמונה של בחור צעיר, נגרר וחלש שביטא חרדה גבוהה מתוצאות גזר הדין ולהערכת קצינת המבחן "מאסר בפועל של ממש, בעיתוי זה של חייו, עלול לחזק ולהקצין... דפוסים התחלתיים של אורח חיים עברייני", עוד יצוין כי על פי בדיקת שתן מיום 16.4.2012 עלה שימוש בחשיש, שהוכחש ע"י הנאשם. יצוין כי בתסקיר הראשון- תסקיר מיום 25.3.2012 ביקש שירות המבחן דחיית הדיון ב-6 חודשים במהלכם אמור היה הנאשם להיות משולב בקבוצה טיפולית.
לגבי נאשם 3- המליץ קצין המבחן להעדיף את האלטרנטיבה הטיפולית ולשלבו בהליך טיפולי בקהילה, לאחר דחיית הדיון בחודשיים. טיפול הכרוך בגמילה מהתמכרות לאלכוהול כשהוא מעיר כי ייתכן והמוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי נובעת מחומרת מצבו המשפטי ולא מתוך נכונות לגייס כוחות לגמילה ושינוי. לדעת קצין המבחן עונש של מאסר בפועל עלול לפגוע בו ולהחלישו ולחזק קשריו השוליים עם העמדה בספק של יכולתו בעתיד להתגייס לטיפול. לאור מצבו ההתמכרותי הביע קצין המבחן ספק אם יהא כשיר לעבודות שירות.

תמצית טענות הצדדים
3.
ב"כ המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמים עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, עונש מאסר על תנאי משמעותי ופיצוי למתלונן. בטיעוניה שמה דגש על חומרת המעשים, תקיפת המתלונן בצוותא תוך שימוש בנשק קר על רקע סכסוך חסר ערך, כשהם גורמים לו פציעות חמורות. לתמיכה בטענותיה הפנתה לפסקי דין המחייבים העברת מסר בדרך של ענישה מחמירה.

4.
באי כח נאשמים 1 ו-3 שם דגש על ההודאה, הבעת החרטה, לקיחת אחריות והחיסכון בזמן השיפוטי ובצורך בהעדת המתלונן, עוד הבהיר כי כתב האישום במתכונתו המתוקנת, שחומרתו פחותה היה ראוי להתברר בבית משפט השלום לו היה מוגש מלכתחילה בנוסח זה. לעניין הנסיבות שם דגש על היות האירוע אירוע ספונטני, לא מתוכנן, שהתחיל עקב שתיית משקאות אלכוהוליים, נגרר
לחילופי דחיפות ולקטטה. בטיעוניו הבהיר כי האחריות לקטטה היא של כל הנאשמים שפעלו כשותפים בצוותא וקיבלו אחריות מלאה למעשיהם והם מלאי חרטה ויסורי מצפון, במיוחד שנאשם 3 נפצע באירוע ויכול היה לאבד את חייו. בדיון הוצג סיכום המחלה (ס/1 שלא כלל את כל העמודים, לאחר הדיון הוגש בהסכמה המסמך המלא), לפיו אושפז נאשם 3 מיום 22.6.2011 ועד ליום 30.6.2011 עקב הירי שנורה במהלך האירוע בבטנו ומיד לאחר הגעתו לבית החולים נותח באופן דחוף. עוד הוסיף וטען כי המתלונן לא נחבל חבלה חמורה, הוא טופל ושוחרר ללא אשפוז ובהסכמתו גובה הפיצוי הכולל יועמד על 15,000 ש"ח (ויחולק בין שלושת הנאשמים לפי שיקול דעת בית המשפט).

5.
ב"כ נאשם 1 ביקש להעדיף את שיקומו, לאפשר לו להשתלב בהליך הטיפולי בפיקוח שירות המבחן ולשקול סיום ההליך בדרך של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות,
בחינת עברו הפלילי מראה כי מקורו בתקופה בה היה קטין ובמשך תקופה של יותר מארבע שנים עלה על דרך הישר, צעד בנתיב נורמטיבי ולא עבר עבירות. הנתיב הזה כלל מקום עבודה מסודר, ניתוק מהסביבה הקודמת ואירוסין, בטיעוניו ובטיעוני הנאשם בעצמו הסבירו את אי ההבנה שנוצרה עם שירות המבחן לפני הגשת התסקיר המשלים ועל רצונו להיות משולב בהליך טיפולי שהוא הכרחי כדי למנוע התדרדרות, (לאחר הדיון הומצא מכתב מגוף המכונה "חברה בטוחה" לפיו נאשם 1 מתאים להשתלב בטיפול קבוצתי באותו גוף). נאשם 1 שהה כ-8 חודשים במעצר בית מוחלט, לתמיכה בטענותיו הציג ב"כ הנאשם פסקי דין שונים.

6.
ב"כ נאשם 2, ניסה בטיעוניו להסתמך על מסגרת עובדתית שונה מהאמור בכתב האישום המתוקן, לאחר שהבהרתי בהחלטה מפורשת כי עליו לטעון על פי עובדות כתב האישום המתוקן או לחזור מההודאה, הבהיר ב"כ נאשם 2 כי המסגרת העובדתית תהא לפי עובדות כתב האישון המתוקן. הוא ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, לאפשר לו להשתקם, להיענות להמלצת שירות המבחן ולהפנותו למסלול הטיפולי, במקביל לריצוי מאסר בדרך של עבודת שירות. לזכותו ביקש לזקוף את חרטתו, הודאתו, החיסכון בזמן השיפוטי ואת עברו הנקי, תוך ניתוח אופיו של נאשם 2 והיותו נגרר.
כיום לטענתו, הנאשם הבין את חומרת מעשיו, קיימת אצלו הפנמה, התארגנות מחדש והיענות פנימית לטיפול, כשבינתיים ההשתלבות בקבוצה הטיפולית סייעה לו. תוך הדגשה כי מעולם לא ריצה עונש מאסר ומעולם לא נעשה איתו בעבר ניסיון שיקומי והוא מגלה מוטיבציה ורוצה להשתנות.
להמחשת אופיו הנורמטיבי הוצג אישור ממעבידו (ס/5).

7.
מטעמו של נאשם 3 העיד דודו, אלי הרוש שביקש לנהוג בו במידה הרחמים. בעדותו תאר את משפחתו הנורמטיבית של הנאשם, אשר סטה מדרך זו, אולם בעקבות האירוע ופציעתו הפנים לטענתו את חומרת מעשיו. ב"כ נאשם 3 ביקש לאמץ את השילוב השיקומי עם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך הטלת מאסר על תנאי ארוך ומרתיע בשילוב צו פיקוח של שירות המבחן שיוכל לעקוב אחר נאשמים 1 ו-3 במהלך התקופה.
לטענתו פציעתו הקשה של נאשם 3 ומעצרו שהוא מעצרו הראשון בחייו לימדו אותו לקח אותו לא ישכח. לבקשתו יש לעשות שימוש בהליך המשפטי הנוכחי כמנוף לטיפול שכן הרקע למעשיו היה שתיית אלכוהול ועל פי המלצת שירות המבחן
ניתן לגמול אותו בדרך של שילובו בטיפול אינטנסיבי בקהילה סגורה.

8.
בתום הטיעונים הביע נאשם 1 חרטה עמוקה, ביקש לתת לו להמשיך בדרך הטיפולית. נאשם 2 הביע צער על מעשיו, הבהיר כי עבר טראומה קשה והבטיח כי אם תנתן לו ההזדמנות לא יחזור על מעשים שכאלה. נאשם 3 הביע צער, הדגיש כי האירוע בו גם נפצע, שינה את חייו לטובה, הוא בחר בדרך חדשה דרך השיקום וביקש מתן הזדמנות לעשות כן.

אקדמת מילין
טיעון לעונש אינו יכול לסתור הודאה בכתב אישום,
(ע"פ 314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל
), במקרה זה הסכמת הצדדים באה לביטוי בעובדות כתב האישום המתוקן ואין בלתן.
בנסיבות אלו לא היה
מקום לטעון כי מדובר בקטטה "הדדית" כדברי בא כוח נאשמים 1 -3, או לנסות ולאבחן את התנהגות נאשם 2 מיתר הנאשמים כדברי בא כוח נאשם 2. גם באשר לפגיעות שנפגע המתלונן התיאור המפורט בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים, הוא התיאור הקובע ולא כל מסמך אחר (כגון ס/2, ס/4).

עיון בסעיף 4 לעובדות כתב האישום המתוקן מראה כי ככל שמדובר בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, אין אבחנה בין הנאשמים ואותם מעשים מיוחסים לכל הנאשמים בצוותא חדא. משיקולי אחידות הענישה ומאחר ולא מצאתי כל הצדקה לאבחן בין הנאשמים גם לאחר בחינת נסיבותיו האישיות של כל נאשם, אני סבור כי יש להטיל עליהם עונש זהה.

דיון
הנאשמים הורשעו בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לצידה קבע המחוקק עונש של כפל שלוש שנות מאסר, דהיינו שש שנות מאסר, כחלק ממגמה בה יש להגן על שלום הציבור ולהדביר התנהגות אלימה הכרוכה בשימוש בנשק קר או בדרך של חבירה בצוותא למטרות פסולות אלו. האלימות גואה בקרב החברה ובהתאם למדיניות הענישה הנהוגה גם בתי המשפט צריכים לתת ביטוי בענישה מתאימה כשמדובר בעבירות אלימות שטמונה בהן סכנה חמורה לחיים, לגוף ולנפש. ראו פסק הדין אליו הפנתה ב"כ המאשימה בטיעוניה:
"נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי-המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין". ע"פ 259/97
סובחי נ' מדינת ישראל

.


ראו גם פסק דינו של הש' א' א' לוי:
"על חומרת מעשיו של המערער נדמה כי אין צורך להכביר מלים, ואף לא על הצורך ליתן מענה הולם לגל האלימות השוטף את החברה בישראל בשנים האחרונות. עם זאת, נדגיש כי בעקבות ויכוח של מה בכך, אותו נוהגים הבריות ליישב בדרכים שנקבעו בחוק, בחרו המערער ואחיו לעשות דין לעצמם, וכתוצאה מכך נפצעו שלושה מיריביהם, פציעות שהיו עלולות להסתיים גם בתוצאה קשה פי כמה", ע"פ 6006/10
מזאריב ראפת נגד מדינת ישראל

.

ופסק דינו של הש' ס' ג'ובראן:
"כמעט ולא יעבור יום שלא נשמע בו על מעשה אלימות נוראי בו אדם תקף את רעהו, ופעמים רבות תוך שימוש בכלי נשק קר, כסכין. מעשי האלימות היו כמגפה הפושטת במדינתנו ומותירה אחריה חללים ופצועים ונראה כי אין יכולת לעמוד בפני
ה. על כן על בתי המשפט להרים תרומה לעצירת מגפת האלימות הנוראית. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים ומסייעים למגפה להוסיף ולהתפשט, "והכל מתוך ידיעה שענישה בלבד, ואפילו ענישה חמורה, תהווה תרומה חלקית בלבד למאבק בנגע הסכינאות" (ע"פ 3251/05
מלול נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 11.1.2007))" ע"פ 9630/09
רותם זוהר נגד מדינת ישראל

.

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מצביעות על מעשים חמורים. אמנם מדובר באירוע ספונטני ללא תכנון מוקדם ותחילתו במפגש אקראי בין הנאשמים לבין המתלונן שעבד אותה עת כמתדלק בתחנת דלק. אלא שהערה מצידו של המתלונן לעבר נאשם 3 ששפך את תוכנו של פח אשפה על הכביש בתחנה, עוררה את שלושת הנאשמים לפעול נגד המתלונן "בעוצמה ובאכזריות" (כמתואר בסעיף 4 לכתב האישום המתוקן), הם עשו שימוש בנשק קר, (מקל או מוט) והמשיכו בהתנהגותם האכזרית גם לאחר הפלתו לארץ וכשהוא שוכב "המשיכו הנאשמים להכותו באגרופים ולבעוט בו באכזריות ברגליהם בכל חלקי גופו ובראשו". הנאשמים בטיעונים לעונש ניסו להמעיט מעוצמת הנזקים שנגרמו למתלונן תוך התעלמות מהאמור בסעיף 8 לתכתב האישום המתוקן כי כתוצאה מהמכות "נשברו בפיו שתי שיניים...נגרמו לו הקאות, שפשופים, נפיחות בראש ובלסתות ונגרמה לו רגישות בעצמות הפנים". האירוע האכזרי והאלים יכול היה להסתיים בתוצאות חמורות הרבה יותר והוא נפסק לא בגלל רחמנותם של הנאשמים על המתלונן חסר האונים אלא רק משום שאדם רביעי שהגיע עימם לתחנת הדלק ירה לעבר המתלונן וקליע פגע בבטנו של נאשם 3 בעת שגהר מעל המתלונן והיכה בו.
במהלך הטיעונים לעונש הוזכר מפי ב"כ הנאשמים 1 ו-3 כי תחילתו של האירוע ב"גילופין",
מיותר לציין כי שתיית אלכוהול אינה יכולה לשמש הצדקה להתנהגות אלימה ואפנה בעניין זה לפסק דינו של הש' ס' ג'ובראן מיום 24.4.12:
"יצוין בהקשר זה כי ניסיונו של המערער להצדיק את פעולותיו בהיותו שתוי, טוב היה לו לא היו נשמעות. בחברה חופשית, רשאי כל אדם בוגר לצרוך משקאות אלכוהוליים כאוות נפשו. אין בכך משום מתן היתר לאלימות או לפשיעה. על כל אדם לדעת את גבולותיו ואת השפעות השתייה עליו, ואם הוא נוטה לאלימות במצבי שכרות, טוב יעשה אם יימנע משתיית משקאות חריפים. התרבות המשלבת אלכוהול ואלימות הפושה באתרי הבילוי ברחבי הארץ, צריך שתמוגר על ידי כלל הרשויות, והיא אינה יכולה לעמוד כהגנה למי שנטל חלק פעיל באלימות זו", ע"פ 1929/12
מדינת ישראל
נגד סעיד מחאמיד
.

הנאשמים פעלו באכזריות ובאלימות בצוותא, כשהם מבינים היטב את אשר הם עושים ומבלי כל התגרות מצידו של המתלונן שעבד בתחנת הדלק, אליה הגיעו הנאשמים.

9.
שירות המבחן בתסקירים הראשונים ובתסקירים המשלימים הצביע על דרכי טיפול ושיקום, אך במקרה זה לאחר שבחנתי את תוכן התסקירים וטענות הצדדים אני סבור כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי, בדרך של ענישה מוחשית ומיידית וגם לא להסתפק בעבודות שירות. בעונש הולם יהא גם כדי להרתיע את הרבים מפני פתרון מחלוקות בדרכי אלימות וכח הזרוע (והמקל). אין להקל ראש בחשיבותו של אינטרס השיקום המיועד להיטיב הן עם הנאשמים עצמם והן עם החברה כולה, אולם מנגד עומד האינטרס הציבורי ועקרון ההלימה המחייב ענישה הולמת למעשי האכזריות של הנאשמים. שירות המבחן עושה עבודה מקצועית ומבורכת, אך עמדתו היא שיקול אחד מתוך מערכת שיקולים וכידוע, בית משפט שוקל את מכלול השיקולים ואינו חייב לקבל את המלצת שירות המבחן (ראו למשל רע"פ 8748/10

בדר נמירי נגד מדינת ישראל

).

10.
נסיבותיו האינדיבידואליות של כל אחד מהנאשמים אינה מצדיקה אבחנה ביניהם, לכל שלושת הנאשמים עבר פלילי. אמנם נאשם 2 לא הורשע בעבר, אך במסגרת תיק 1052/07 של בית המשפט השלום לנוער בתל אביב נקבע ביום 24.9.07 כי ביצע עבירות סמים, היזק לרכוש במזיק וגניבה, (מהמתואר בתסקיר המשלים הסתבר כי מתוצאות בדיקת שתן מיום
16.4.12 שנעשתה לנאשם 2 "עלה שימוש בחשיש"). פציעתו של נאשם 3 במהלך האירוע מקליע שפגע בבטנו, מצדיקה התחשבות בו בעת קביעת העונש הכולל וכך אעשה בעת קביעת העונש, התחשבות, אך לא אבחנה בינו לבין יתר הנאשמים.

11.
כל שלושת הנאשמים הודו, נטלו אחריות וחסכו מזמנו היקר של בית המשפט ומהמתלונן את הטרחה הכרוכה בעדות בבית משפט, הם גם הגיעו להסכמה באשר לפיצוי המתלונן- פיצוי בסכום מוסכם של 15,000 ש"ח, עובדות אלו עומדות לזכותם ולכן
לא אמצה את הדין עם הנאשמים.

סיכום
לאור האמור לעיל אני דן את כל אחד מהנאשמים לעונש המתאים הבא:
·
עונש של 36 חודשי מאסר מתוכם

12

חודשי מאסר על תנאי. הנאשמים לא ישאו את עונש המאסר על
תנאי אלא אם יעבור אותו נאשם תוך שלוש שנים כל עבירת
אלימות שהיא פשע ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
·
בנוסף
עונש של
6 חודשי מאסר על תנאי. הנאשמים לא ישאו את עונש המאסר על
תנאי אלא אם יעבור אותו נאשם תוך שלוש שנים כל עבירת
אלימות שהיא עוון ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.


מתקופת 24 חודשי המאסר בפועל, ינוכו הימים בהם היו עצורים הנאשמים:

נאשם 1 מיום 22.6.2011 ועד ליום 31.8.2011, נאשם 2 מיום 22.6.2011 ועד ליום 6.9.2011 ונאשם 3 מיום 22.6.2011 ועד ליום 18.9.2011.

·
אני מחייב את כל אחד מהנאשמים לשלם למתלונן-עד תביעה מס' 1 פיצוי כספי בשיעור של 5,000 ש"ח שיופקד בקופת בית משפט עד לא יאוחר מיום 1.12.2012 ויועבר למתלונן לפי כתובת שתמסור המאשימה למזכירות בית משפט.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ב, 17 מאי 2012, בנוכחות ב"כ המאשימה
עו"ד אלעד בורובסקי,באי כח הנאשמים עו"ד ליאור אשכנזי וישראל נטר והנאשמים בעצמם.











פ בית משפט מחוזי 9842-07/11 מדינת ישראל נ' זוהר אלקיים, דניאל אוחנה, יוסף מלכה (פורסם ב-ֽ 17/05/2012)