פסקי דין על בנק הפועלים סניף נהריה 716 | פסקי דין על יורי סוריץ

16636-04/11 תאמ     20/05/2012




תאמ 16636-04/11 בנק הפועלים סניף נהריה 716 נ' יורי סוריץ








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 16636-04-11 בנק הפועלים סניף נהריה-הגעתון. נ' סוריץ


בפני



כב' השופטת
מיכל וולפסון






בעניין:
בנק הפועלים סניף נהריה 716



ע"י ב"כ עו"ד ברלינר ואח'
התובע


נגד


יורי סוריץ
ת"ז 314432063




ע"י ב"כ עו"ד אירינה גלפנבויים
הנתבע




פסק דין


1.
תיק זה הוגש במקור כבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. התביעה היא של בנק כנגד ערב לחובו של החייב נובופולצב רומן, לגבי הלוואה על סך של 25,000 ₪ שניתנה ביום 23.5.03. לכתב התביעה צורפו צילומים של כתב ההתחייבות והערבות, עליהם חתומים, לפי הנטען, החייב העיקרי והנתבע. כן צורף העתק גילוי מידע לערב יחיד או מוגן. בכתב התביעה ישנם נתונים ואסמכתאות לכך שהוגשה תביעה נגד החייב העיקרי וכי ניתן

פסק דין
, וביום 18.11.10 הוגשה בקשה למיצוי הליכים שאושרה ביום 25.11.10. צורפו אסמכתאות לכך. בסעיף 8 ציין, כי ב-25.7.10 שילם ערב נוסף בשם קוזלוב אנטון את חלקו בערבות והופטר. לפיכך, יתרת ההלוואה עומדת על 15,863 ₪ וחלקו של הנתבע 50%. סכום התביעה הוא 7,932 ₪.

התיק הועבר לבית המשפט ביום 11.4.11. ב-11.4.11 הוגשה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב וכן בקשה לסילוק תובענה/בקשה על הסף. ביום 6.6.11, ניתנה רשות להתגונן וכן ניתן אישור להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. נקבע גם כי בהעדר הגשת כתב הגנה במועד, התצהיר שהוגש לבקשה ישמש ככתב הגנה בתיק (החלטת כב' הרשם נדין מורני מיום 6.6.11, בית משפט השלום בקריות).

2.
בכתב ההגנה המתוקן הנתבע לא חלק על כך שערב לשליש הלוואה על סך של 25,000 ₪ שניתנה ביום 23.5.03 לחייב העיקרי. על פי כתב התביעה, לאחר שערב אחד שילם והופטר, חב הנתבע במחצית היתרה העומדת על 7,932 ₪ נכון ליום 2.12.10.


טענות ההגנה של הנתבע הן:
-
הנתבע טוען שלא הוכח שבפועל החייב העיקרי קיבל 25,000 ₪, ולכן הערב חייב רק כדי חלקו על פי מה שהועבר בפועל לחייב העיקרי.
-
נטען כי הנתבע קיבל הסבר מסוים לגבי פרטי ההלוואה וזכויותיו וחובותיו כערב, אך הוא לא קיבל הסבר על הנתונים הבאים:

-
שיעור הריבית ואופן חישובו;

-
תקופת החיוב, סכומי פירעון קרן וריבית ומועדיהם;

-
פרטי וסוג הריבית ודרכי שינויו;

-
האם מדובר בקרן או ריבית צמודות;

-
התוספות בסעיף 25(א)(4);

-
שיעור הריבית כתוצאה מאיחור או פיגורים בקיום החיוב הנערב;

-
היותו של הערב יחיד או מוגן;

-
האם מדובר בחיוב קיים או חיוב המחליף חייב קיים;

-
שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2).

-
נטען כי הנתבע ביקש לקבל את המסמכים שהתבקש לחתום עליהם, אך פקידת הבנק סירבה בטענה שהם כבר חתומים ע"י אחרים.
-
נטען כי במסמכי הבנק ישנם תנאים המקפחים את הערב.
-
הוכחש גובה החוב מחוסר ידיעה.
-
נטען שהבנק פנה לנתבע לראשונה רק במאי 2009 ויידע אותו על הפיגורים. נטען שהנתבע שינה את כתובתו ביום 12.5.09 והבנק עודכן על כך. נטען כי לאחר קבלת מידע זה פנה הנתבע לנציג התובע שאישר לו שחצי שנה קודם לכן היו פיגורים, אך הדברים הסתדרו.
-
נטען שהתובע לא יידע את הנתבע בזמן אמת להתנהלותו נגד החייב, ובכלל זה קבלת

פסק דין
נגד החייב העיקרי, וכך גם הבקשה למיצוי הליכים.
-
נטען שלפי מה שידוע לנתבע, הערב שהופטר שילם 17,000 ₪.
-
נטען שמחמת מחדלי התובע נגרם לנתבע נזק של 30,000 ₪.

3.
כתב הגנה לא הוגש במועד. ביום 28.7.11, הוגשה בקשה ע"י ב"כ הנתבע, להאריך את המועד להגיש כתב הגנה עד ליום 31.9.11. ההחלטה מיום 6.6.11, הומצאה לב"כ הנתבע ביום 16.6.11. לוח הזמנים שקבע כב' הרשם היה 30 יום מיום 6.6.11, ואין הסבר בבקשה מדוע הבקשה להארכת המועד הוגשה רק ביום 28.7.11. ההסבר שניתן לבקשה להארכת מועד, היה עיכוב בהמצאת מסמכים נדרשים להכנת כתב הגנה. נטען, כי הם הומצאו רק ב-21.7.11.

ביום 28.7.11, הודיעו ב"כ התובע על הסכמתם לארכה (בקשה מס' 6). כתב ההגנה הוגש ביום 27.9.11.

ממועד הגשת כתב ההגנה, נמנה לוח הזמנים להגשת תצהירי עדים (תקנה 214ט' לתקסד"א). ב"כ התובע הגישו תצהיר עדות ראשית ביום 1.11.11. ביום 11.1.12 עתרה באת כוח הנתבע לדחות את מועד ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 16.1.12 ולהאריך את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית (בקשה מס' 9). הבקשה הוגשה כאמור בסמוך למועד הדיון ולא ניתנה בה החלטה.

ב"כ הנתבע עתרה שוב בעל פה בישיבת ההוכחות ולאחר שנדחתה, היא עתרה שוב אחרי ישיבת ההוכחות לשקול מחדש את הבקשה מיום 16.1.12 להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע. כן הועלתה בקשה דחופה למתן רשות לצרף מסמכים כראיה, בקשה לקיים דיון הוכחות נוסף ודחיית מועד להגשת סיכומים (בקשה מס' 9). ב"כ התובע התנגדה לבקשה, כעולה מעמדתה בסיכומים שהוגשו. הבקשה מיום 11.1.12 הייתה מוסכמת, אך איננה מתיישבת עם סדר הדין שחל בתיק.

בנימוקים לבקשה המקורית נטען בסעיף 1, שרק בתחילת ינואר 2012 הסתיים הליך גילוי המסמכים, טרם הוגש תצהיר עדות ראית מטעם הנתבע ונדרש זמן נוסף להכנת תצהיר.
בסעיף 3 צוין, כי לפיכך בית המשפט מתבקש להאריך את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית של הנתבע עד ליום 31.1.12 ולדחות את הדיון הקבוע ליום 16.1.12 למועד מאוחר יותר, תוך ציון מועדים מתואמים בין ב"כ הצדדים.
מועד הדיון נקבע ביום 25.7.11 ונשלח לב"כ המבקש/נתבע ביום 27.7.11 ובהנמקה אין הסבר לכך שלוח הזמנים והוראות התקנות לא שימשו נר לרגלי הצדדים בניהול התיק.

התביעה מתנהלת בסדר דין מהיר לאור סכום התביעה ומשמע, שסדרי הדין הם על פי פרק ט"ז1 לתקסד"א. ההנמקה של ב"כ המבקש/נתבע היא, כי המסמכים שצורפו ע"י המשיב/תובע בכתבי טענותיו, רשימת המסמכים והאמור בתצהירי עדות ראשית מטעמו, לא אפשרו למבקש הגנה סבירה מהטעם שהמשיב לא חשף שורה של מסמכים הנדרשים למבקש, כאמור בתקנות 214ג', 214ח' ו-214ט' (סעיף 2 להנמקה). בפרט, לא צורף תדפיס של תנועות בחשבון. כמו כן נטען, כי כתב התביעה איננו מפורט מספיק ולכן המבקש פנה למשיב והוסכם כי כל החסרים יושלמו, ורק לאחר מכן המבקש יגיש תצהיר גילוי מסמכים. נטען, כי המסמכים שלטענת המשיב נוגעים לעניין, הועברו רק בתחילת חודש ינואר 2012 ולפיכך, לא ניתן היה להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 ימים מיום 27.9.11.

הטיעון שביסס את הבקשה מסוף יולי 2011 להארכת מועד להגשת כתב הגנה, הוא הטיעון של החסר במסמכים.

ההסדר של מחוקק המשנה לגבי סדר דין מהיר הוא שאין הליך של גילוי לפי הוראות פרק ט' לתקסד"א. ההוראה היא שבעל הדין יצרף רשימה של מסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו, ואם המסמך מצוי ברשות צד יצורף לכתב הטענות, ואם הוא איננו מצוי ברשותו, יצוין הדבר בתצהיר בידי מי למיטב ידיעת הצד המסמך מצוי. מכל פרק ט' לתקסד"א, נכללו ההסדרים הבאים: הודעה על הודיה (תקנה 102); דרישה להודות בעובדה או במסמך (תקנה 103); טענת חיסיון (תקשנה 119).

לגבי בעל דין שלא מצרף מסמך נקבע כי תחול תקנה 114א' לתקסד"א, דהיינו חסימת בעל הדין מהגשת המסמך כראיה בתובענה, בכפוף להסדרים המופיעים בתקנה.

לאור סכום התביעה, התיק נקבע במישרין לשמיעת ראיות. עיון בהתנגדות שהוגשה ביום 11.4.11 מלמד, כי הועלתה טענה לסילוק התובענה על הסף, כי לא נשלחה התראה; לא התקיימו התנאים להגשת בקשה לתביעה על סכום קצוב; לא הוגש חוזה או התחייבות מפורשים, אבל כתב ההתחייבות והערבות להחזרת הלוואה וכן המסמך לגילוי מידע לערב יחיד או מוגן, לא חתומים ע"י הנתבע (סעיף 2(ד) לתצהיר התומך בהתנגדות).
בסעיף 9 הוסכם כי לכתב התביעה צורף צו פורמאלי מיום 25.11.10, אך נטען, כי הוא ניתן שלא כדין. בתצהיר אין התייחסות למסמכים חסרים. הבקשה חוזרת על האמור בהתנגדות.

כתב ההגנה שהוגש ב-27.9.11, מפורט והאמור בו אומת בתצהיר לפי תקנה 214ג' ומהווה תצהיר העדות הראשית של הנתבע. לתצהיר צורפו שורה של מסמכים ואסמכתאות. להזכיר, שהדחייה של המועד של הגשת כתב ההגנה, נועד על מנת להשיג את המסמכים החסרים.

ההסדר המשפטי בסדר דין מהיר הוא, שבתום 45 יום מהגשת כתב בי-דין האחרון, ניתנת אפשרות להגיש תצהירי עדים (תקנה 214ט (א) לתקסד"א). הנתבע איננו עד אלא בעל דין, אשר לגביו נדרש בעל הדין לאמת את העובדות שבכתב הטענות ולצרף לכתב טענותיו גם חוות דעת ואסמכתאות משפטיות (תקנה 214ג' לתקסד"א).

4.
על פי מוצג נ/1 ואישור העד מטעם התובע, יתרת ההלוואה נכון ליום 1.7.09 עמדה על 19,054.07 ₪ (עמ' 3 לפרוטוקול). העד אישר שהערב שהופטר שילם 18,000 ₪ ביום 21.7.10 ועל סמך התשלום הבנק הפטיר אותו מהערבות שלו (עמ' 4 לפרוטוקול).

לעד הוצגו אסמכתאות על הפקדות של החייב העיקרי לחשבון העו"ש שלו. לגבי 3 הפקדות של 1,600 ₪ אחרי 2.6.09, הוא השיב שאין בהפקדה לחשבון עו"ש לקבוע שהתשלום הועבר לסילוק ההלוואה אשר לה ערב הנתבע, אך לא היו בידו המסמכים לבחון להיכן הועברו הכספים.

לגבי הסכום של 3,000 ₪, הוא העיד שהסכום הועבר לסילוק הלוואה אחרת (עמ' 4 לפרוטוקול).

בהתייחס ל-3 התשלומים האמורים, טען ב"כ התובע, כי בהליך גלוי המסמכים הומצאו כל דפי הבנק לב"כ הנתבע (עמ' 4 לפרוטוקול). הם לא הופיעו כצרופה לכתב התביעה או בתצהיר עדות ראשית.


הגם שיש חשיבות רבה שהערב לא ישלם חוב שסולק, תקיפת חוב בנקאי בחקירה נגדית ללא עיגון בחוות דעת, אינה יעילה. הפקדת כסף לחשבון עו"ש איננה מבטיחה שההפקדה נותבה לסילוק הלוואה בכלל, וההלוואה המסוימת לה ערב הנתבע, בפרט. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש בחודש מארס 2011, אין טענה מפורטת לביסוס קו החקירה. לכן לא ניתן להסיק שהרישום בספרי הבנק שגוי.

במקום חקירה רנדומאלית ניתן היה להציג בכתב ההגנה וגם לעד מטעם הבנק מידע מדויק, כי הלווה קרוב-רחוק של אשת הנתבע (עמ' 7 לפרוטוקול).

הנתבע נשאל האם הוא עדכן את הבנק כאשר הוא החליף כתובת, והוא אישר שעדכן את משרד הפנים, אך לא את הבנק (עמ' 6 לפרוטוקול). הנתבע אישר שהוא ידע שההלוואה נלקחה להשלמת תשלום עבור רכישת בית (סעיף 7 לפרוטוקול).
הנתבע פירט שלפני שחתם על הערבות קיבל הסבר מהפקידה שהמסר שלו היה שהערבים ידרשו לשלם אם החייב ישב בבית סוהר (עמ' 7 לפרוטוקול).
הנתבע נשאל אם ידע, כי בסוף ספטמבר 2009 נפתח תיק הוצל"פ והשיב שקיבל הודעה מיולי 2009 ופנה לרומן, החייב, שהסביר שהוא משלם על פי הסכם 1,600 ₪ והדבר אושר ע"י מישהו במשרד באי כוח הבנק (עמ' 7 לפרוטוקול).
באשר להודעה על מיצוי הליכים –
הנתבע אישר שהוא חתום על אישור המסירה. לדבריו, הוא לא הבין במה מדובר, אך הוא פנה למשרד בא כוח התובע והוסבר שצריך לשלם. בהמשך הוא פנה לעורך דין.
לגבי הנזק שהוא טוען לו, משיב הנתבע, כי מדובר בעלויות של עורך דין וקנסות שהוא שילם בחשבונו, כי אחרי אוקטובר 2010 הוא לא קיבל מכתבים.
5.
לבקשה שהוגשה ביום 17.1.12, אחרי ישיבת ההוכחות, צורפו תצהיר הנתבע ותצהיר החייב, רומן נובופולצב. בתצהיר מסביר החייב שהנתבע לא ידע על המסמכים המהותיים עד שהוא, החייב, הביאם למשרד באת כוח הנתבע ביום 6.1.02. גם הוא לא ידע שהם מהותיים עד שהם הוצגו על ידו לעיון באת כוח הנתבע. המסמכים פורטו בתצהיר (סעיף 2). המסמכים אינם משנים את הראיות שהוגשו. כי מדובר באישור על גובה יתרת ההלוואה ליום 1.7.09; אישור על התשלום של 18,000 ₪ ע"י הערב והפטרו; ואסמכתא כי שילם 3 תשלומים של 1,600 ₪ ועוד סכום של 3,000 ₪.

אבל המסמכים הרלבנטיים לא צורפו לבקשה ולתצהירים, דהיינו האסמכתאות שהתשלומים הועברו לסילוק ההלוואה במחלוקת. כלומר, אם הייתי נעתרת למכלול הבקשות של דחיית מועד ישיבת ההוכחות, הארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית והוספת מסמכים, התוצאה לא הייתה משתנה. כי לגרסה שהתשלומים בוצעו דווקא להלוואה, אין חיזוק חיצוני. זו עדות הסותרת את מסמכי הבנק.

החייב העיקרי לא נחקר על תצהירו, כי כאמור הגשת התצהיר לא הותרה אך כפי שעלה מתוך דברי הנתבע, מדובר בקרוב רחוק של אשתו. לא ניתן כל הסבר לפגישה במועד כל כך מאוחר עמו, כ-10 ימים לפני מועד הוכחות שנקבע מלכתחילה ביום 27.7.11 ליום 13.11.11 ונדחה ביום 1.11.11 לבקשת ב"כ התובע מחמת השעה המוקדמת (בקשה מס' 7).

העולה מהמקובץ הוא שהוכח שהנתבע ידע בספטמבר 2009, כי יש בעייתיות עם סילוק החוב והוא פנה לעורך דין רק לאחר קבלת הודעה באוקטובר 2010. כמו כן, עלה מדברי החייב שלא קיבל דואר אחרי אוקטובר 2010, אך הוא גם לא עדכן את הבנק על החלפת כתובת וסמך על כך שמספר הטלפון שלו לא השתנה.
6.
בסיכומיה טענה באת כוח התובע, כי הנתבע היה ערב מוגן להלוואה יחד עם 2 ערבים נוספים. החייב נטל מהבנק יותר מהלוואה אחת וכאשר הוא לא עמד בסילוקן, הועמדו כל ההלוואות לפירעון מיידי. ביום 9.7.09 הוגשה כנגד החייב העיקרי תביעה על כל ההלוואות וביום 14.10.10 ניתן נגדו

פסק דין
(ת.א. 6777-07-09). על פי פסק הדין נפתח תיק הוצל"פ וביום 18.11.10 ביקש ב"כ הזוכה צו בדבר מיצוי הליכים. הבקשה נעתרה ביום 25.11.10, לאחר שהנתבע הגיב לבקשה, הגם שרשם ההוצאה לפועל לא הבין את עמדתו. לפני מתן פסק הדין שילם אחד הערבים, ה"ה קיזלוב אנטון 18,000 ₪, והופטר.

הערב המוגן זכאי להגנות שתוכנן הקטנת החיוב שלו בהתקיים התנאים האמורים בסעיף 23 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, המפנים להוראות סעיף 22 לחוק. הנתבע ידע את סכום ההלוואה והוא לא חלק שהוא חתם על כתב הערבות. הנתבע טען בכתב ההגנה שלא קיבל כל הסבר על הריבית, והוא לא נחקר על כך. התוצאה שקבע המחוקק היא, שערב כאמור ימלא את ערבותו "לפי שיעור הריבית המינימאלי המקובל בחוזים מאותו סוג" (סעיף 23(א)(2) לחוק הערבות). אך לא הוגשה חוות דעת וגם העד מטעם הבנק לא נשאל מה גובה אותה ריבית. זו התוצאה גם לגבי הפרת סעיף 22(א)(4) לחוק הערבות (סעיף 23(א)(3) לחוק הערבות).

באשר להעדר מידע על תקופת החיוב, היות הקרן או הריבית צמודים, תוספות, שיעור ריבית בשל איחור (סעיפים 22(א)(3), (5), (6), או (7) לחוק הערבות) הסנקציה היא שהערב ימלא את ערבותו "לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות" (סעיף 23(א)(4) לחוק הערבות). הנתבע לא מילא כלל אחר ערבותו וגם לא הציע כל סכום לתשלום.

באשר לטענה להפטר לפי סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות – הטיעון של הנתבע הוא כי לא גילו לו פרטים שהיו חייבים לגלות לו לפי הוראות סעיף 22(ב)(3)-(4) לחוק הערבות. לכך משיבה באת כוח התובע שהנתבע אמנם העלה טענות בכתב הגנתו המתוקן, אך לא תמך אותם בתצהיר. מלכתחילה, ההגנה שכן נתמכה בתצהיר הצטמצמה רק לטענה שהוא לא חתום על כתב הערבות והוכח שהוא כן חתם וכי החלטת רשם ההוצאה לפועל לא הייתה כדין. הטיעון כי הטענות לא נתמכו בתצהיר אינו מדויק, שכן כתב ההגנה נתמך בתצהיר לפי תקנה 214ג' לתקסד"א, לנוכח העובדה שהתביעה התנהלה בסדר דין
מהיר. הנתבע לא נחקר בסוגיות אלה.

בהתייחס לטענות העדר הגילוי, טוענת ב"כ התובע בסיכומיה, כי הנתבע ערב לחוב לאחר שהיה בארץ כ-8 שנים. הוא מוחזק שהוא לא חתם על הערבות מבלי לקרוא את המסמכים. באשר לחוסר ידע לגבי גובה הריבית, מפנה באת כוח התובע לנספח ב' לתצהיר התובע ששם נקבע בספרות ובסימון של סמל ה-%, כי הריבית בעת כריתת החוזה עמדה על 8% לשנה המהווה ריבית מתואמת של 8.3% לשנה.

לכתב התביעה צורף פירוט הריבית לערב מוגן נכון ליום 2.12.10 (נספח ה'). בפירוט ישנו פירוט של קרן בלוח הסילוקין, ריבית שטרם חויבה, הפרשי הצמדה על הקרן, הפרשי הצמדה על הריבית, סכום הפיגור וסכום ההצמדה על הפיגור. צוין כי גובה הריבית הן על פי החוזה והן ליום האישור, עומדת על 8%. כמו כן, מצוין במסמך אופן תשלום ההלוואה (ב-120 תשלומים).

מהמקובץ השתכנעתי, כי הבנק לא לקה באי גילוי המזכה את הנתבע בפטור.

באשר לאי יידוע הערב – הטענה נדחית. הבנק יידע את הערב בשנת 2009 ושוב בשנת 2010. הנתבע לא יידע את הבנק על החלפת כתובת. זאת ועוד, הנתבע קיבל לשיטתו, הודעה על בקשה למיצוי הליכים. הדרך לתקוף את החלטת רשם ההוצאה לפועל היא בבקשת רשות ערעור. הנתבע גם לא פרס בפני
ביהמ"ש את הנתונים להוכיח את טענתו, כי לכאורה רשם ההוצאה לפועל טעה, בגדר תקיפה עקיפה.

לא מצאתי ממש בטענה שבפועל החייב העיקרי לא קיבל את סכום ההלוואה המלא ולא הוצגו בפני
ראיות, והם גם לא צורפו למסמכים שהנתבע ביקש להגיש באיחור.

טענת הקיזוז של הנזק – היא לא הוכחה ולא הונחה לה תשתית ראייתית.

בחנתי את יתר טענות ההגנה ולא מצאתי בהם כדי לדחות את התביעה, ובכלל זה, טענת תנאים מקפחים שהועלתה כרשימה ללא תימוכין איזה תנאי קיפח את הנתבע וכיצד קופח.
סוף דבר
7.
התביעה מתקבלת וההתנגדות נדחית. בנוסף לשכ"ט א' ו-ב' הנתבע ישלם לתובע הוצאות הליך זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
המזכירות תמציא את פסק הדין
לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
כ"ח אייר תשע"ב
, 20 במאי 2012, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 16636-04/11 בנק הפועלים סניף נהריה 716 נ' יורי סוריץ (פורסם ב-ֽ 20/05/2012)