פסקי דין על יצחק יחזקאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

5016/09 בל     21/05/2012




בל 5016/09 יצחק יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי




1



1

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 5016-09
יצחק יחזקאל
נ. המוסד לביטוח לאומי
21 מאי 2012

בפני
: כב' שופטת רוית צדיק




התובע
:
יצחק יחזקאל
ע"י ב"כ אילה אנדורן
- נ ג ד -

הנתבע
:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ ע. וידנה




פסק דין





1.
בפני
תביעתו של מר יחזקאל יצחק
(להלן – "התובע") להכרה באירוע מיום 4.4.08, כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי כעולה מתצהיר התובע-
2.
התובע הינו עצמאי, בעלים ומנהל חנות תכשיטים ומתנות בתל אביב מאז שנת 1983 (להלן- "החנות").

3.
עד שנת 2007 שם החנות היה "בראשית" ונמכרו בה תכשיטים ומתנות לרבות תכשיטי קבלה.
בסוף שנת 2007 הוחלט כי בחנות ימכרו תכשיטי קבלה בלבד.

4.
חברת האר"י (להלן - "האר"י") הינה יצרנית תכשיטי קבלה
אשר התובע עבד עימה בעבר.
לאור ההחלטה להפוך את החנות לחנות לממכר תכשיטי קבלה בלבד, בחן התובע את האפשרויות להעמיק את שיתוף הפעולה בין החנות לבין האר"י. לשם כך פנה למר ניסים הררי – מקס (להלן - "מר ניסים הררי")
מנהל האר"י ואחראי קשרי לקוחות.



בין הצדדים התנהל מו"מ שגרתי ואופייני למשאים ומתנים שניהל התובע בעבר.

5.
כעבור מס' שבועות נחתם הסכם זכיינות בין בעלת האר"י הגב' ציפי כהן ובין התובע. בהתאם להסכם התחייבה האר"י לממן באופן מלא את שיפוץ החנות ומנגד התובע התחייב כי בחנות ימכרו תכשיטי האר"י בלבד.
החנות החדשה אמורה היתה להפתח ביום 6.4.08.שם החנות הוחלף ל "האר"י תכשיטי מקובלים".

האירוע הנטען מיום 4.4.08

6.
במהלך חודשים פבר- מרץ 2008 שופצה החנות.

7.
ביום שישי 4.4.08 הודיע ניסים הררי לתובע באופן חד צדדי ובניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים , כי הרכישות יבוצעו באמצעות מספר עוסק המורשה של האר"י ולא של התובע. המשמעות העסקית של דרישה זו היא ניהול החנות על ידי האר"י ולא על ידי התובע.

8.
התובע הלין בפני
מר ניסים הררי במהלך ויכוח שהתנהל ביניהם , כי בהסכם השכירות עליו חתם עם בעלי
הנכס, קיים סעיף האוסר באופן מפורש על העברת חוזה השכירות לעוסק מורשה אחר. דרישתו של מר ניסים הררי
היוותה הפרת חוזה השכירות על כל המשמעויות הנובעות מכך.
השיחה החלה כשיחה רגילה בה התובע העלה את התנגדותו לדרישה והתפתחה במהירות לויכוח קולני קשה, כאשר התובע עמד בתוקף על התנגדותו לדרישה החדשה והבלתי צפויה.

9.
במהלך הויכוח ראה התובע לנגד עיניו את התרסקותו הכלכלית וחשש כי ככל שהעסקה לא תצא לפועל יישאר חסר כל, לא אפשרות לממן את השיפוץ בחנות או קניית סחורה חדשה לחנות.

10.
הויכוח הקשה הסתיים ללא הסכמה, כאשר התובע נסע עצבני לביתו.

11.
למחרת, ביום שבת 5.4.08 לפנות בוקר, החל התובע לסבול מכאבים ולחצים עזים בחזה. אמבולנס פינה את התובע לבית החולים בלינסון בפתח תקווה. באותו יום עבר התובע צנתור ולמחרת נערך ניתוח מעקפים.

12.
בסוף שנות ה- 90 עבר התובע אירוע של דום לב וצנתור. מאז ועד לאירוע בשנת 2008 לא סבל ממגבלות כלשהן ומצב בריאותו היה תקין. לאחר הצנתור בשנת 1998 המשיך התובע לעבוד כ- 10 שעות ביום ולנהל אורח חיים רגיל.
בעקבות האירוע הנטען, הפסיק התובע לעבוד בחנות.

טענות הנתבע-

13.
לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג שאירע תוך כדי העבודה ועקב העבודה, אשר הביא להתפתחות אוטם בליבו של התובע.

14.
מדובר במשא ומתן אשר נמשך תקופה ארוכה עקב מצבו הכלכלי הקשה של העסק בבעלות התובע. הנושא הטריד והעסיק את התובע לאורך תקופה ממושכת – על כן
הלחץ הנפשי והמתח ליוו אותו
בכל פעולותיו.
15.
התובע לא הוכיח כי דווקא ביום 4.4.08 היה אירוע חריג בעבודה ולא הוכח כי נגרם לו לחץ נפשי חריג, התרגזות יתר או מאמץ מיוחד. אף אם התקיים ויכוח לא חרג הוא בעוצמתו מויכוחים אחרים קודמים שהיו לתובע לפיכך אין לראות בו אירוע חריג.

העדים
–

16.
מטעם התובע העידו התובע עצמו, מר ניסים הררי וחתנו של התובע – מר אריאל ביטון.

המסגרת המשפטית

17.
בהתאם להלכה הפסוקה קיומו של 'מאמץ מיוחד' או 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר הוא תנאי להכרה באוטם שריר הלב או באירוע מוחי כתאונת עבודה (ראה למשל - עב"ל 542/09 ד"ר מיכאל גולן- המוסד לביטוח לאומי
,
מיום 13.6.10 – פורסם במאגרים האלקטרונים).

18.
בחינת "חריגות" האירוע נעשית באופן סובייקטיבי, מנקודת מבטו של הנפגע עצמו (דב"ע נו/7,11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לו 75, 8.3.00), אלא שהבחינה הסובייקטיבית טעונה הוכחה בראיות אובייקטיביות, ולא די בעצם אמירת התובע (עב"ל 1269/00 לוי רפאל - המוסד לביטוח לאומי
, לא פורסם, 28.6.01).

19.
השאלה הדרושה להכרעה בהליך זה הינה האם הוכחה טענת התובע בדבר "אירוע חריג" בעבודה אשר יסודה בדרישת האר"י
לשינוי הסכם ההתקשרות
בין הצדדים. לטענת התובע הדרישה הועלתה לראשונה ביום 4.4.08.

20.
טרם הכרעה יצויין כי בסיום ההוכחות נדרש התובע להציג לבית הדין את הסכם השכירות וכן את ההסכם הרלבנטי בינו ובין האר"י.
התובע הגיש את ההסכם בינו לבין האר"י אולם , לא הומצא הסכם השכירות בין התובע לבין בעל הנכס.





לגופה של הכרעה-


21.
לטענת התובע קודם לבקשת השינוי לא היה סעיף בעניין זה בחוזה. לשאלה "הויכוח היה כי ניסים הררי טען שבחוזה כן רשום הסעיף הזה, לא ? השיב התובע "בכל אופן, בחוזה לא רשום הסעיף הזה" (עמ' 2 לפר שורות 3-4).

משנשאל האם החוזה תוקן אחרי האירוע השיב- "לא תוקן. נשאר כפי שהיה" (עמ' 3 לפר שורות 27-28).

22.

כאמור, הסכם ההתקשרות בין התובע לבין
האר"י הוגש לבית הדין. סעיף 2 להסכם
קובע כדלקמן:
" איציק מעניק בזה לחברה והחברה מקבלת בזאת מאיציק הרשאה בלעדית לנהל את חנות הדגל תחת שמה" .
סעיף, 5.3.2 להסכם קובע כדלקמן:
"כל מכירה שתתבצע בעסקת אשראי, שובר האשראי יסולק ישירות לחברה. החברה תערוך בסוף כל חודש חשבון ותעביר לאיציק את הסכום המגיע לו מסך המכירות שבוצעו בעסקת אשראי כאמור".

ממלשון החוזה עולה כי כבר בחוזה המקורי הוסכם בין הצדדים כי החנות תעבוד תחת עוסק מורשה (הכוונה למספר הח.פ) של האר"י, כאשר תשלומי האשראי יסולקו ישירות להאר"י.
כן עולה מההסכם
כי התובע העניק להאר"י הרשאה בלעדית לניהול החנות.

23.
הסכם ההתקשרות מדבר בעד עצמו באופן שלא מצאתי לקבל את טענות התובע בדבר שינוי תנאי או
סעיף בחוזה אשר נודע לתובע לראשונה ביום 4.4.08 - יומיים לפני פתיחת החנות, בפרט מהשהחוזה נערך ונחתם בחודש ינואר 2008.
מעבר לאמור אציין כי התובע לא טען וממילא לא הוכח כי לא הבין את משמעות הסעיפים הנזכרים לעיל, עד לאותו יום.

24.
בנוסף ,משלא צורף הסכם השכירות בין התובע לבין בעל הנכס, לא הוכחה טענת התובע כי בהסכם השכירות היה סעיף מפורש האוסר התקשרות עם עוסק מורשה אחר ובכך נשמטת טענת התובע לעניין הפרת חוזה השכירות על כל המשמעויות הנובעות מכך.
הלכה פסוקה היא כי –
"הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה
הנעוצה בהיגיון, ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן, למעשה, משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...
" (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי (תשס"ד - 2003), בעמ' 1650, כפי שצוטט בעב"ל 1230/04 המוסד לביטוח לאומי
- מוסקינוב אלכסנדר, פסק הדין מיום 15.3.04).
בהעדר ראיה כאמור יש להסיק כי ככל שהיתה מוגשת הראיה היתה פועלת לחובת התובע ולכל הפחות לא היה בה כדי לתמוך בגרסת התובע בעניין איסור העברת עוסק המורשה לגורם אחר.

25.
עוד יש ליתן את הדעת לעדות מר ניסים הררי ולסתירות בין גרסתו לחוקר הנתבע (הוגש וסומן נ/1) ובין עדותו בבית הדין.
בהודעה אשר מסר מר ניסים הררי לחוקר טען כי אינו זוכר משהו בתאריך הארוע כנטען. בהמשך טען כי אינו זוכר דין ודברים או "משהו שאפשר לזכור" (עמ' 5 לנ/1 שורות 3-9).
משנשאל האם התובע יודע כי הוא מתעתד ליתן הצהרה השיב בחיוב. עוד הבהיר -
"הוא ניסה להזכיר לי ויכוח שהיה לנו ביום שישי אני גם שאלתי את אמנון לגבי ויכוח כלשהו באותו יום שישי והוא אמר שלהיפך היתה אוירה נעימה בפגישה הזו" (עמ' 7-8 לנ/1 שורות 15 ואילך).

בעדותו אישר העד את הדברים שנרשמו מפיו בנ/1 (עמ' 5 לפר' שורות 1-6). לשאלה – "אחרי שנה ושבעה חודשים אתה מספר על ויכוח סוער שהיה ביניכם, מה השתנה? " השיב העד – "שהחוקר הגיע אלינו למשרד. אני ידוע כאחד שסובל מפריצת דיסק. הייתי עם 40 מעלות חום ובקושי ישבתי, חיפשתי שהוא רק יסיים וילך..לא לא שיקרתי" (עמ' 5 לפר שורות 7-12).
ובהמשך - "זה לא אני אמרתי שהייתה אוירה נעימה, אלא אמנון אמר זאת. אני אספר לך מה היה באותו סיטואציה. אנחנו הגענו לשם בשעות אחר הצהריים. היה ויכוח ברגעים האחרונים של פתיחת החנות, לגבי שינוי סעיף בחוזה והתובע שאני יודע שהוא רגוע ועדין בדרך כלל, התחיל להגיע לטונים גבוהים מאוד ואז הגיעו בעלי חנויות מסביב, אפילו השיבו אותו והביאו לו מים. הוא התרגז כי היה אמור להיות שינוי שמבחינתו זה היה מאוד משמעותי, כי בעלי החברה רצו שזה יהיה על העוסק המורשה שלהם ולא שלו. מה שהיה מאוד משמעותי לגביו, כך הבנתי"

(עמ' 5 לפר' שורות 13-22).

כאשר עומת עם העובדה כי בחודש מרץ 2009 (מועד מסירת נ/1) לא זכר שום ויכוח ולפתע באוקטובר 2010, זוכר הוא העיד כי - "יש מקרים שלא זוכרים ואחרי זה כן זוכרים ומרעננים לך את הזיכרון" (עמ' 6 לפר שורות 1-3). לשאלה "מי רענן לך את הזיכרון" השיב העד- "אני מעיין בתצהיר לראות אם זה רשום. הסיטואציה מול החוקר היתה הזויה"...

26.
לעניין משקל הגירסה אשר נמסרה לחוקר המוסד ,נקבעו הדברים הבאים בדב"ע מח/42-0 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע י"ט 471;

"בית הדין האזורי שמע את המערער, שהיה העד היחיד שהעיד במשפט, התרשם מעדותו, ורשאי היה להעדיף את דבריו בפני
חוקר המוסד
על אלה שאמר לפני בית הדין, מה עוד שהתרשם שגרסותיו של המערער בבית הדין הן
גרסות מאוחרות ו"משופצות" לצורך הדיון".

הוא הדין בענייננו, משאין ספק כי בעדותו
בפני
נו כמו גם בתצהיר העד שינה גרסתו
המקורית אשר נמסרה בהודעתו לחוקר, והתאים תוכנה באופן מדוייק לגרסת התובע. לפיכך, לא מצאתי ליתן משקל לעדותו ואין בה כדי לסייע לתובע.

האנמנזה הרפואית
–

27.
לתיק בית הדין לא הוגשו מסמכים רפואיים בסמוך לאירוע הנטען. בסיכומיו טען הנתבע כי בטופס השחרור הקרדיולוגי – מרכז רפואי רבין, אין כל אזכור לאירוע.
כן נטען כי אף במכתב השחרור צויין כי ישנו סיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית , ידוע על מחלת לב איסכמית ב- 1999,
וכי התובע עבר צינתור. עוד צוין כי גם כאשר פנה התובע לרופא משפחה , נרשם האירוע הלבבי כמחלה ולא היה כל אזכור לאירוע בעבודה.

התובע לא חלק על טענות הנתבע בעניין העדר אזכור האירוע הנטען במסמכים הרפואיים. לטענתו יש לקבוע כי האמנזה הינה אנמנזה שותקת ולא סותרת, שאמנם אינה תורמת לגרסה אולם גם אינה סותרת אותה.

ההלכה הפסוקה קבעה כי, כאשר מדובר באנמנזה שותקת תיתכן סיטואציה בה לא יהיה בה כדי לאיין ראיות אחרות המוכחות בפני
בית הדין. אולם בעניינינו כמפורט לעיל, לא הוצגו ראיות אחרות שיש בהן כדי לתמוך בגרסת התובע באופן שלא ניתן לראות ב"אנמנזה השותקת" כאחת העדויות מתוך המכלול הכולל.

28.
לאור האמור לעיל ,שעה שההסכם בין הצדדים כלל מתחילתו סעיף בדבר ביצוע העסקאות על ידי האר"י; משלא הוצג הסכם השכירות אשר עשוי היה להבהיר את טענת התובע; בשים לב לאנמנזה הרפואית בה לא נזכר האירוע הנטען; נוכח הסתירות בגרסת עד התובע לעניין קיום
האירוע, תוצאת הדברים היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיום אירוע חריג בעבודה ביום 4.4.08.
לפיכך, דין התביעה להדחות.

אין צו להוצאות.




ניתן היום,
כ"ט באייר תשע"ב, 21 מאי 2012, בהעדר הצדדים.







ק: ציפורה ד. + נעמי







בל בית דין אזורי לעבודה 5016/09 יצחק יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/05/2012)