פסקי דין על רביד אילנה | פסקי דין על רביד אביגדור | פסקי דין על כהן רמי

2653/04 א     22/07/2004




א 2653/04 רביד אילנה , רביד אביגדור נ' כהן רמי




1
בתי המשפט

א 002653/04
בית משפט השלום בירושלים
22/07/2004
לפני כב' השופט דוד מינץ
רביד אילנה

רביד אביגדור
, עו"ד
בעניין:
התובעים
והנתבעים שכנגד
ע"י ב"כ עו"ד י' אזולאי
נ ג ד
כהן רמי
הנתבע
והתובע שכנגד
ע"י ב"כ עו"ד א' ווזאנה
פסק דין
התובעים הם בעלי דירה בבניין הממוקם ברח' רד"ק 3 בירושלים (להלן: "הבניין"). הם התקשרו עם הנתבע שהוא קבלן העוסק בהתקנת מעליות בהסכם לבניית מעלית בבניין. העלות הכוללת של העסקה הסתכמה בסך של 210,000 ₪ כולל מע"מ. לאחר שהנתבע כבר החל בביצוע העבודה ולאחר ששולמה לו מקדמה בסך 40,000 ₪, התובעים הורו לו להפסיק את העבודה לאלתר ולהחזיר את המצב לקדמותו, וזאת לאור הוראת המפקח על הבתים המשותפים אשר ניתנה בעקבות פנייה אליו מהדיירים האחרים בבניין.

בכתב התביעה נטען שעל הנתבע להשיב לתובעים סך של 32,580 ₪ מהסכום שקיבל, שכן על פי חוות דעתו של המומחה אברי גיליס שצורפה לכתב התביעה, סך עלות העבודות שבוצעו בפועל הסתכמה אך ב- 7,420 ₪ והם בקשו לפצותם בסך של 7,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב העיכוב בהחזרת התשלום והפניות החוזרות והנשנות מטעמם אליו. התובעים העמידו אפוא, את תביעתם ביום הגשתה על סך של 41,500 ₪.

בהגנתו, טען הנתבע שהמקדמה ששולמה לו אך מכסה את ההוצאות שהוא נאלץ לשאת בפועל במסגרת ביצוע העבודה. הוא אף הגיש תביעה שכנגד משלו בטוענו שהנתבעים הפרו את ההסכם עמו, ועל כן תבע פיצויי קיום של הרווח הקבלני שהיה עשוי להפיק בגין כל העסקה בסך 40,000 ₪ נוספים ובניכוי סכום המקדמה ששולמה לו, הוא תבע סך של 36,053 ₪.

בהגנתם כלפי התביעה שכנגד נטען על ידי התובעים כי סיבת הפסקת העבודה הייתה בעטיו של הנתבע דווקא אשר המליץ על מהנדס אשר ערך את תוכניות בניית המעלית והיה אמון על משלוח התוכניות לדיירים האחרים בבניין ולקבלת הסכמתם לבנייה. ברם, לטענתם רק לאחר מעשה נתברר להם כי חלק מהשכנים לא קבלו את התכנית לפני מתן ההיתר על ידי הרשויות ולפני תחילת ביצוע העבודות, והם אלו אשר עתרו להפסקת העבודות לפני המפקח על הבתים המשותפים אשר הוציא את צו הפסקת העבודה, כאמור. עם זאת, יש לומר כי בטיעון שבעל פה שהתקיים בבית המשפט, טענה זו נזנחה על ידי התובעים, או לכל הפחות היא נטענה אך בשפה רפה.

בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 12.7.04 נחקרו התובעת והנתבע על ידי בית המשפט ולאחר מכן, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת את פסקו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 בליווי נימוקים קצרים.

לא הייתה מחלוקת על מהות העבודה שבוצעה בפועל על ידי הנתבע, לאמור חפירת בור לפיר מעלית ובניית קיר חיזוק, ולאחר מכן סתימת הבור והשבת המצב לקדמותו. התובעים, הסתמכו על חוות דעת שמאי, אברי גיליס, אשר העריך את העלות הכוללת של העבודה שבוצעה בסך של 6,288 ₪ ללא מע"מ, כולל תוספת של 20% רווח קבלני וזאת בהתבסס על מחירון ה"דקל". ברם, הנתבע טען שחוות הדעת אינה רלבנטית משום שהיא לא לקחה בחשבון נתונים חשובים כדוגמת סוג הקרקע בה נדרשה החפירה, היקף העבודה ועוד. הוא גם הציג שתי קבלות מטעם קבלן משנה, בשם "אלי עזרא", אשר ביצע בפועל את עבודת החפירה לפיר, ההעמסה והפינוי. קבלה אחת, מיום 10.10.02 על סך 18,880 ₪ (כולל מע"מ) ששולמו עבור החפירה וקבלה נוספת מיום 31.12.02 על סך 9,440 ₪ (כולל מע"מ) ששולמו עבור יציקת בטון ומלוי האדמה בחוזר. הוא גם טען שהיו לו הוצאות נוספות, שהסתכמו בסך 6,000 ₪ בגין העבודות הנלוות לביצוע החפירה והמילוי כדוגמת גידור ושילוט המקום, יציקת בטון לצורך חיזוק קיר, ועוד. הוצאות אלו גם כללו תשלום לפועלים וחומרי גלם. סך הוצאותיו של הנתבע עמדו אפוא, לשיטתו על סך 34,320 ₪.

לטעמי, בעניין ההוצאות שהנתבע הוציא בפועל עדיפה גרסתו, אשר גובתה במסמכים מתאימים. גם עיון בהסכם בין הצדדים שצורף לכתב התביעה מגלה כי לו הייתה העבודה מתבצעת כסדרה, התשלום הבא בסכום זהה של 40,000 ₪ ששולם לנתבע, היה מתבצע רק לאחר השלמת בניית הפיר וחדר המכונות. לאמור, יש רגליים לטענה שגם לכתחילה העריכו הצדדים את העלות הכוללת של ביצוע השלב הראשון של העבודה בסכום דומה שנגבה בפועל על ידי הנתבע. עם זאת, יש אמת בטענת התובעים שבתוך החשבונית ששולמה לקבלן המשנה עבור "סגירת בור המעלית", נכללו גם עבודות של "יציקת בטון" אשר לפי דברי הנתבע בעדותו הוא ביצע אותן בעצמו ואף תבע עבורן במסגרת ה-6,000 ₪ שדרש לקבל עבור ביצוע העבודות הנוספות וזאת מעבר לעבודות שבוצעו על ידי הקבלן המשנה. לכן בעניין זה, במידה מסויימת קיים "כפל חיוב".

באשר לרווח הקבלני של הנתבע. אין מחלוקת שגם לשיטת התובעים, הנתבע היה זכאי לרווח קבלני של 20% בגין ההוצאות שהוציא בניכוי מע"מ (דרך חישוב זהה ניתן למצוא גם בחוות הדעת מטעם התובעים). המחלוקת היא, האם הנתבע היה זכאי גם לפיצויי קיום בסך 20% מכלל העסקה. ברם, אף הנתבע הודה ברוב הגינותו בחקירתו בבית המשפט שהוא אינו יכול להעריך את הנזק שנגרם לו בפועל עקב ההפרה ושהוא אינו יכול להצביע על עסקה שפספס עקב התקשרותו עם התובעים דווקא בהסכם.

לכן, בשים לב למכלול השיקולים שפורטו, וכן למועד ההפרה מבחינת ביצוע ההסכם, סיבת הפסקת העבודות ועוד, בסופו של יום, אני קובע שהנתבע היה זכאי לקבל עבור ביצוע מכלול העבודות שביצע סך של 28,320 ₪ ששולמו לקבלן המשנה, סך של 5,664 ₪ רווח קבלני על הסכום האמור, וכן סך של 4,000 ₪ עבור ביצוע העבודות הנוספות על ידו, לאמור סך כולל של 37,984 ₪.

בנוסף על האמור, הנתבע זכאי לפיצוי מסויים על השיבושים שנוצרו בלוח הזמנים שלו ולכן ההפרש הקיים בין הסכום ששולם לו בסך 40,000 ₪ לסכום המגיע לו בהתאם לאמור לעיל, ייזקף למטרה זו, כך שהתוצאה הסופית היא שאיש לא ישלם לרעהו דבר.

בשים לב לנסיבות שפורטו, אין צו להוצאות.

ניתן היום ד' באב, תשס"ד (22 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט









א בית משפט שלום 2653/04 רביד אילנה , רביד אביגדור נ' כהן רמי (פורסם ב-ֽ 22/07/2004)