פסקי דין על אברהם לולו שמריז | פסקי דין על יגאל שרון

38222-08/10 תאמ     22/05/2012




תאמ 38222-08/10 אברהם לולו שמריז נ' יגאל שרון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 38222-08-10 לולו שמריז נ' שרון






בפני

כב' השופטת
סבין כהן


תובעים

אברהם לולו שמריז


נגד


נתבעים

יגאל שרון




פסק דין


עניינה של התביעה שלפניי תשלום שכר טרחתו של התובע, רואה חשבון במקצועו, אשר סיפק לנתבע שירותים מקצועיים, בעת שהנתבע היה גיסו של התובע.
התביעה הוגשה לאחר שהנתבע התגרש מאשתו, אחותו של התובע.

רקע ועובדות
1.
התובע הינו רואה חשבון במקצועו ובעל משרד לראיית חשבון, העוסק בין היתר במתן שירותים מקצועיים לבעלי עסקים.
הנתבע, מי שהיה נשוי לאחות התובע, היה במועדים הרלוונטיים לתובענה בעל עסק המכונה "להיט לגבר". מי שטיפל בכל נושא הנהלת החשבונות של הנתבע, לרבות דיווחים שוטפים לרשויות, דו"חות שנתיים, הצהרות הן ודיונים ברשויות המס - היה התובע.
אשתו לשעבר של הנתבע (להלן גם:- "אשת הנתבע") עבדה אצל התובע והיא היתה אשת הקשר של הנתבע עם משרדו של התובע.

2.
לימים, התגרשו בני הזוג. הנתבע הגיש נגד חברה שבבעלות התובע תביעה לבית הדין לעבודה ובתביעה זו חוייבה אותה חברה לשלם לתובע כספים.

3.
בתביעתו שלפניי טוען התובע, כי הנתבע נותר חייב לו כספים בגין שירותים שנתן לו משרדו וכתמיכה לטענותיו צירף התובע חשבונות עסקה שנערכו על ידו מידי פעם, שסכומם הכולל- 48,193 ₪.

4.
הנתבע טוען, כי אכן קיבל שירותים מהתובע, אלא ששילם את תמורתם המלאה באמצעות אשתו, אשר העבירה לתובע את תמורת עבודתו. התובע מצידו מעולם לא טען לפני הנתבע, כי קיים חוב כלשהו והפנייה הראשונה בעניין נולדה רק בשנת 2010.
לטענת הנתבע, גם אם נותר חוב כלשהו, הרי שבמסגרת הסכם הגירושין שבינו ובין אשתו הוסכם, כי כל אחד מבני הזוג נושא בחובות עבור בני משפחתו.

5.
בישיבה המקדמית שהיתה ולאחר שהתובע צירף גם מסמכים הנוגעים לשנים שהתביעה בעניינם התיישנה בהתאם לדין, טען הנתבע גם להתיישנות חלק מהתביעה.
יצויין בהקשר זה, כי התובע מציין בכתב תביעתו, כי הוא מצרף את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע- אלא שזו לא צורפה ומה שצורף הם חשבונות עסקה, אשר חלקם ידניים וחלקם מודפסים. חשבונות העסקה הידניים אינם קריאים לחלוטין, כך שמהעותק שצורף, ניתן לקרוא רק את החלקים המודפסים, אך לא סכומים, לא מועדי חיוב ולא פירוט השירות שניתן.
לפיכך, הפירוט הראשון אשר ניתן באשר למועדי השירות שהתקבל היה במסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע.

דיון:
6.
העידו לפניי הן התובע והן הנתבע. כן העידה מטעם התובע מנהלת החשבונות מטעם התובע אשר עסקה בטיפול בתיקו של הנתבע. יצויין, כי מתוך עדותה של מנהלת החשבונות לא ניתן היה ללמוד מאומה באשר למחלוקת, בהתאם לעדותה, היא לא עסקה בכל הנושא הכספי אל מול הלקוחות. העניין היחיד אותו ניתן היה ללמוד מעדותה הוא, כי היא עסקה בהנהלת חשבונות ולא אשת התובע, כך שככל שהדבר נוגע לפן המקצועי, הטיפול נעשה על ידה ולא על ידי אשת הנתבע, אשר שימשה כמנהלת המשרד.
עוד העידה מטעם התובע אשתו לשעבר של הנתבע.
הנתבע עצמו צירף את תצהירו עו"ד יוסי נגר, אשר נכח עמו בבית הדין לעבודה ושמע את התובע אומר, לאחר שהנתבע זכה באותו משפט, כי הוא יתבע אותו בסכום של 100,000 ₪.
עו"ד יוסי נגר לא התייצב לשם חקירה על תצהירו ולכן לא ניתן לקבל את התצהיר כראיה, אך בד בבד אישר ב"כ התובע, כי יכול והדברים נאמרו, לאור עדותו המפורשת של התובע לפניי, כי בחר לתבוע את הנתבע רק כיוון שהנתבע עצמו הגיש תביעה בבית הדין לעבודה.

7.
התיישנות
הטענה הראשונה שיש להכריע בה הינה טענת ההתיישנות.
טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה מטעם הנתבע. והיא הועלתה לראשונה בישיבה המקדמית הראשונה שהתקיימה בתיק.
אציין, כי הנתבע לא ציין מפורשות את המלה "התיישנות", אלא ציין, כי מדובר בחובות ישנים, אשר על פי הוראות החוק לא ניתן להגיש תביעה בגינם.
הנתבע לא היה מיוצג, לכן לא נקט במינוח המשפטי "התיישנות", אך טענתו ברורה ומובנת.

8.
מצאתי מקום לציין, דברים שלא נרשמו בפרוטוקול הדיון, כי גם בישיבת ההוכחות ציין הנתבע, כי מדובר בעסקאות ישנות שלא ניתן לתבוע בגינם. בית המשפט העיר, כי לא נטענה
טענת התיישנות ואז הפנה הנתבע את בית המשפט לפרוטוקול הדיון הקודם.

9.
בתגובה לטענת הנתבע, טען התובע בסיכומיו, כי המסמכים שצורפו לתצהיריו הם אמנם מסמכים ישנים, אך אינם קשורים בתביעה, אלא יש בהם כדי להוכיח, כי בעבר ניתנו לנתבע שירותים שונים.

10.
הנני סבורה, כי לאור העובדה שטענות התובע מהן ניתן ללמוד על מועד יצירת החיוב הינן טענות אשר בעניינן ניתן לראשונה פירוט הנוגע לתאריכים רק עם הגשת תצהירי העדות הראשית, הרי שטענת הנתבע להתיישנות נטענה בהזדמנות הראשונה ולכן מוסמך בית המשפט לבררה גם אם לא נטענה בכתב ההגנה.

11.
יוער, חשבונות העסקה המקוריים, שהעתקם צורף לכתב התביעה, צורפו לתיק בית המשפט רק בפתח ישיבת ההוכחות, על פי בקשת בית המשפט, זאת בשים לב לכך שלא ניתן היה לדעת מה הפירוט של חשבונות העסקה שצורפו לכתב התביעה.
בוודאי שלא ניתן לומר, כי במועד הגשת כתב ההגנה ידע הנתבע מהו מועד יצירת החשבונות, לאור העובדה שחשבונות העסקה לא היו קריאים, כך שגם בעניין זה ניתן לומר, שההזדמנות הראשונה להעלאת הטענה היתה לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע.

12.
מועדי חשבוניות העסקה הידניים שצורפו לכתב התביעה הינם מהתאריכים 1.7.02, 1.11.02 1.12.02, 28.4.03 ו-26.9.03.
התביעה שלפניי הוגשה ביום 22.8.10 ולפיכך, לבד מחשבונית העסקה האחרונה, התיישנה התביעה בגין הסכומים המפורטים בחשבוניות העסקה הקודמות.

13.
על פי הפירוט שיש בחשבונית עסקה מספר 233 מיום 26.9.09, חיוב שכר הטרחה הינו כדלקמן:
"דיון במס הכנסה אשקלון 8/2003
"הכנת חומר והוכחות וסגירת שנים 1999 עד 2002- 5,000 ₪ ו-2 דיונים עם המפקחים במ"ה- 5000 ₪."

סך סכום החשבונית 10,000 ₪ ובצירוף מע"מ בשיעורו במועד עריכת החשבון- 11,800 ₪.

14.
בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע שבו ציין מהן העבודות אשר ביצע עבור הנתבע כתב:
"משרדי סיפק עבור החנות של הנתבע "להיט לגבר" שירותי ראיית חשבון רבים ומגוונים אשר ביניהם הכנת דוחות שנתיים, הכנת דוחות לדיון במע"מ, הצהרת הון, השתתפות בדיונים שהתנהלו במע"מ רצ"ב אסמכתאות לדיונים מסומנים כנספח א', סיוע לגיבוש בתביעה בבית משפט מחוזי באר שבע וסיוע בהשגת הסדר פשרה. כמו כן דיונים במס הכנסה על שומות הנתבע והופעה כעד."
(ההדגשה במקור- ס.כ.).

ביחס לאותם מסמכים שצורפו טען ב"כ התובע בסיכומיו, כי יש בהם כדי ללמד על שירותים שניתנו לנתבע, גם ללא כל קשר לחשבונות העסקה שצורפו. אותם מסמכים העוסקים בדיונים שקיים התובע ברשויות המס, הם מסמכים ישנים, חלקם גם מהשנים 1996 ו- 1997, שהתביעה בעניינם בוודאי התיישנה.

כאשר אותן ראיות שיש לתובע באשר לדיונים שהתנהלו הן רק אותן ראיות מהשנים עברו וכאשר גם בחשבונית העסקה מצויין כי מדובר בסגירת חשבון משנת 1999 ואילך, אין לי אלא להסיק, כי אם היו דיונים מאוחרים יותר, הם היו מוגשים והחשבונית עוסקת לפיכך בדיונים ישנים, אשר התיישנו ולפיכך, גם העילה העולה מתוך חשבונית זו (למען אותו דיון מאוגסט 2003 המצויין בחשבונית וששיעור התמורה בגינו לא ננקב בנפרד)- התיישנה.

15.
קיומו של חוב
נותרו אם כן לדיון דו"חות שנתיים לשנים 2004-2006, שבגינם הוצאו חשבונות עסקה ממוחשבים אשר צורפו לכתב התביעה ושיעור התמורה בגינם 2,500 ₪ לכל דו"ח ובסך הכל 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

16.
טענתו של הנתבע הינה, כי התביעה כולה הוגשה במסגרת מסע נקמה, זאת לאחר שהוא עצמו תבע את התובע בבית הדין לעבודה ואף זכה בתביעתו.
הגם שהתובע לא נקט באותה שפה שבה נקט הנתבע, אישר התובע למעשה, כי התביעה הוגשה בעקבות תביעתו של הנתבע.
כך ציין התובע בעדותו:
"אני תבעתי את יגאל שרון
רק לאחר שהוא תבע אותי בבית דין לעבודה, עד אז לא היה לי איתו קשר, מהיום שהוא החליט לתבוע אותי על זה שהעסקתי אותו ולא שילמתי לו שעות נוספות, היה לו עסק שהתמוטט לי היתה חברה הבאתי אותו, העסקתי אותו והבאתי כסף מכיסי, בנוסף לכסף שהוא קיבל מהקנטרי.
לאחר הדבר הזה, ואני טיפלתי בבן שלו שדקר מישהו, כדי שלא יהיה בכלא, אלא יהיה במעצר בית אצלי, פרנסתי אותו ואת המשפחה כמעט שנה. וכשאני הייתי בחו"ל הוא תקף את אשתי ואני הבלגתי, אבל ברגע שהאיש הגיש נגדי תביעה לבית משפט עבור אותם שעות עבודה, אני החלטתי שאני עומד על זכותי לקבל את מה שמגיע לי, יש עוד תביעה בבית משפט שלום על כספים, ואני הולך להגיש את תביעות על כספים שכיסיתי לו את המינוס, אולי זה יהיה מאה אלף אולי מאתיים אלף. כל הכספים שנתתי לו אני דורש אותם בחזרה."

17.
על פניו, התובע לא בא בדרישה אל הנתבע על מנת שישלם לו כספים אלו, התובע אף לא היה מעוניין בגבייתם של כספים אלו, מבחינתו ויתר על הכספים, אלא שהתנהלותו של הנתבע היא זו שהביאה אותו, לטענתו לעמוד על זכויותיו- אלא שבהקשר זה טוען הנתבע, כי כלל לא היה קיים חוב.
הנתבע טוען בנוסף, כי נשא בכל התשלומים שהתחייב לשלם לתובע, כאשר את התשלומים כולם העביר לתובע באמצעות אשתו.

18.
אשת הנתבע לא הכחישה בעדותה, כי אמנם תקבולים הועברו באמצעותה, זאת בניגוד לטענת התובע, כי אשת הנתבע כלל לא היתה קשורה בתיקי הנתבע ואף הביא לעדות בתמיכה לטענתו זו את מנהלת החשבונות הגב' סופיה.
גרסת אשת הנתבע תומכת לפיכך בטענת הנתבע לפיה התנהלה ההתחשבנות באמצעותה ובנוסף, ניתן לראות, כי על גבי חלק מחשבונות העסקה הידניים חתומה אשת הנתבע בעצמה.

19.
התובע טוען, כי הנתבע שילם לו רק סכום זניח של 2,300 ₪, כאשר בתמיכה לטענתו זו צירף את אחד הדו"חות השנתיים של הנתבע ממנו ניתן ללמוד, כי באותה שנה נשא הנתבע בתשלום לתובע בסכום של 2,300 ₪.
גם טענתו זו של התובע עומדת בניגוד לגרסתה של אשת הנתבע, אשר העידה, כי את התשלום השנתי השוטף שילמו בני הזוג ורק את התשלומים בגין העניינים שעלותם גבוהה יותר, לא שילמו.
על פי גרסתה זו של אשת הנתבע, שולם מידי חודש התשלום עבור הנהלת החשבונות- תשלום זה אינו מופיע בדו"חות השנתיים שצורפו, למעט אותו דו"ח שממנו עולה תשלום של 2,300 ₪. התובע אף לא צירף אסמכתאות לאותם תשלומים שוטפים, כאשר לשיטתו שולם הסכום של 2,300 ₪ בלבד, לשנה אחת בלבד ואילו לשיטת אחותו, התשלום השוטף שולם תמיד.
משכך, לא ניתן לסמוך כראיה לעניין שיעור התשלומים ששולמו על ידי הנתבע על אותם דו"חות שנתיים שצורפו.

20.
הן הנתבע והן אשתו ציינו, כי בזמן שנוסח הסכם הגירושין ביניהם, לא עלה נושא החוב לתובע, כאשר לשיטתו של התובע כלל לא היה חוב ואילו לשיטת האשה: "זה לא עלה לי, היו דברים אחרים. לא עלינו, לא היה מדובר על זה בכלל."

גרסתה זו של האשה תמוהה בעיני. האשה עצמה עובדת במשרדו של אחיה והיא בוודאי מודעת לקיומו של חוב עצום כלפי האח ולמרות זאת מתעלמת ממנו בעת שנערך הסכם הגירושין. זאת ועוד, על פניו מדובר בחוב שצברו שני בני הזוג במהלך נישואיהם, חלק מהחיובים נוגעים לעניינים המשותפים לשני בני הזוג, כגון דו"חות שנתיים והצהרות הון, סביר להניח, כי אם היתה יודעת האשה על קיומו של חוב כלשהו, היתה דואגת להסדירו במסגרת הסכם הגירושין.

21.
סביר בעיני לפיכך, כי אכן מדובר בחיוב שמסיבות אלו ואחרות נרשם בספרי התובע, כאשר מעולם לא היתה כוונה של ממש לגבותו. הנתבע מצידו שילם לתובע כל תשלום שנדרש לשלם בגין שירותים שניתנו לו על ידי התובע ואף ספק בעיני אם אי פעם הועברו לנתבע אותן חשבונות עסקה.
עדותו של התובע בעניין זה היתה מהימנה בעיני. ניתן היה להתרשם מעדותו של הנתבע, כי הוא מרגיש מרומה ונדרש לשלם סכומים שאינם מגיעים ממנו ושלא ידע על קיומם, גם לא לאחר שהתגרש וגם לא שנים לאחר מכן, עד להגשת התביעה.

22.
ככלל, אי עמידתו של בעל דין על גביית חובו אין משמעותה ויתור על אותו חוב, ואף מקובל עלי, כי מי שנמנע מלעמוד על זכויותיו יעשה כן בעקבות התנהלותו של יריבו.
אלא שבמקרה דנן, התרשמותי היא, כי אין מדובר בחוב שהתובע ישן על זכויותיו לגביו, אלא מדובר בחוב שאם אמנם היה קיים- התובע מחל עליו וכיום לאו חוב הוא. יש להניח, כי התובע מכיר היטב את חוקי ההתיישנות, אם מדובר בחוב שהוא מבקש להאריך את תקופת ההתיישנות לגביו, היה דואג להחתים את בני משפחתו על הסכמה לכך ובנוסף, יש לזכור, כי הנתבע כבר אינו בן משפחתו של התובע- הנתבע התגרש משאשתו ובנסיבות אלו- כל רצונו הטוב של התובע לעזור לבני המשפחה כבר אינו קיים ביחס לנתבע עצמו.
מתוך דברי הנתבע, ניתן ללמוד גם, כי התנהגותו של התובע בעניין גרמה להסתמכות הנתבע על כך שלא נתבע ולא נדרש לשלם במשך שנים ארוכות סכומי כסף לתובע, כאשר התנהלות זו באה לידי ביטוי גם במסגרת ההסכמות אליהן הגיע הנתבע עם אשתו כפי המפורט להלן.

23.
הנתבע טוען בנוסף, כי הוסכם בין בני הזוג עם הגירושין, כי כל אחד מבני הזוג נושא בחובות בני הזוג כלפי בני משפחתו.
הדברים אינם מופיעים בהסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג ולפיכך אינם יכולים לחייב, אך דומתני, כי למרות זאת, כך אמנם התנהלו הצדדים.
בעת שהטיח הנתבע בגרושתו במהלך חקירתה הנגדית, כי נותר לה חוב כלפי בני משפחתה, לא כפרה האשה בטענה ולא טענה כי מדובר בחוב שעל הנתבע לשלם, כאשר טענתה היחידה היתה, כי הנתבע הוא זה שיצר את החוב. נראה לפיכך, כי הצדדים אכן התכוונו, כי כל אחד מהם יסדיר את חיוביו כלפי בני משפחתו, ככל שישנם ולפיכך, הגם שהסכמה זו אינה מחייבת את התובע, ברורה תרעומתו של הנתבע כלפי התובע, כאשר לדידו, אם אמנם היה קיים חוב, היה מקום שגרושתו תסדיר את פרעונו והדרישה בעניין אינה צריכה להיות מופנית כלפיו.

24.
יש לזכור בהקשר זה, כי על פניו גם אם מדובר בחוב שהתובע חב בו, הרי שעל גרושתו לשאת במחצית החיוב. לא רק שהאשה לא נתבעה על ידי אחיה, אף לא הועלתה על ידה טענה לפיה היתה אליה פניה בעניין החוב האמור, הגם שהיא ממשיכה לעבוד אצל התובע.

25.
לאור כל האמור, מסקנתי היא, כי החוב הנטען לאו חוב הוא, התובע מעולם לא ראה בחיובים המופיעים בחשבונות העסקה כחיובים שיש לשלמם, לא הוכחה פניה כלשהי אל הנתבע על מנת שיישא בתשלום החיובים האמורים, ככל שיש בחיובים העולים מתוך חשבונות העסקה כדי להוסיף חיובים מעבר לאלו ששולמו על ידי הנתבע ושגם לגבי שיעורם לא הוצגו ראיות, לבד מסך של 2,300 ש"ח ומשכך, לא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו ודין התביעה להידחות.

26.
מצאתי מקום, בנסיבות המקרה שלפניי שלא לעשות צו בדבר הוצאות.


ניתן היום,
א' סיוון תשע"ב, 22 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 38222-08/10 אברהם לולו שמריז נ' יגאל שרון (פורסם ב-ֽ 22/05/2012)